צדקת הצדיק קפ״אTzidkat HaTzadik 181
א׳[קפא] כל אדם יש לו חמדה מיוחדת ובאותו דבר שחמדתו ותאותו גוברת ביותר בדבר זה עצמו הוא כלי מוכן לקבל ברכת ה' אם ישוב אל ה' בכל לבו היינו להכיר שחמדה זו הנטועה בו מהש"י הוא. וזה שאמרו ז"ל (ב"ב קי.) ע"פ ושבואל וגו' נגיד על האוצרות כיון שראה דוד שממון חביבה עליו ביותר מינהו על האוצרות כו' והרי האוצרות אין שלו ולא נתן לו האוצרות כלל ובמה השביע חמדתו אם בשביל פרס שקיבל ה"ה אם הי' ממונה על דבר אחר. אך באמת דרשו שם ושבואל ששב בכל לבו והתשובה היינו שמשיב חמדה זו למקורה ומכיר שלו ית' הכסף והזהב. ולכך הוא ראוי להיות על האוצרות דדוד המע"ה שמלכותו מדת מלכות שמים וכל מינויו היינו שהממונה על אותו הדבר הי' מכיר ויודע להקנות הכל לעליון קונה שמים וארץ. וגם ברכה באוצרות בא על ידו כיון שיצרו הש"י בבריאה חומד ממון ע"כ יש בו כח עצום בזה וכיון ששב בכל לבו הרי ברכת ה' בממון על ידו. וגם נא' טוב עין הוא יבורך והוא הי' צר עין בע"ז כמ"ש בירוש' (דפ' הרואה ה"ב) והיינו משום חמדת ממון עינו צרה בשל אחרים ובמקום צרות עין הוא טובת עין כששב כנודע לכך הברכה על ידו [וע"ש בירוש' דהוא נביא זקן דבית אל ובסנהדרין (קד.) אמרו עליו גדולה לגימא שמשרה כו' דפלא אטו א' מאכיל לחבירו רק לפי שבטוב עין נא' כי נתן מלחמו לדל והוא אז חזר לקלקולו והי' צר עין לכך אצלו הוא רבותא גדולה כי הש"י דן כל אחד כפי מה שהוא במדותיו]:
1
