צדקת הצדיק קצ״הTzidkat HaTzadik 195
א׳[קצה] יראה היא מדת כנס"י כנודע. והיינו כי כל ישראל בעלי יר"ש ואף עם הארץ. רק הבור אין ירא חטא שהוא אינו בדרך ארץ וד"א דישראל היינו יר"ש. ולכך ד"א קדמה לתורה כמ"ש כל שיראתו קודמת לחכמתו. ותורה היא מדת אמת ליעקב אין אמת אלא תורה. (ירושלמי ר"ה פ"ג ה' ח) וכל ישראל זרע יעקב אע"ה כי יש להם חלק בתורה כמ"ש מורשה קהלת יעקב אפי' העמי הארץ. כי בלא"ה אם אין חכמה אין יראה. והם מדת זכר ונקיבה שא"א לזה בלא זה להולדת הולד. והיראה היא המולדת מעשה המצות וצריך לה החכמה עכ"פ להזרעה ביראה. אלא שהוא בחשאי ובהעלם גדול אצל הע"ה. אבל הת"ח שתורתן אומנתן אמרו חכמים (שבת יא.) שאין מפסיקין לתפלה. הגם דאם אין יראה אין חכמה רק ידוע בזוהר (ח"ב לט ב) דבמקום שיש דכר ונוקבא לית שבחא אלא לדכורא וגם הנוק' נקראת על שמו. וכן אצל הת"ח היראה נכללת בהתורה וכד"ש ברבי בברכות (יג:) שבעת לימודו מעביר ידיו על עיניו [כי עיקר היראה בעצימת העינים מראות ברע. ולכן מדריגת יצחק הוא דמחוי הקב"ה בעיניהו כמ"ש בשבת (פט:) ומשום כי לא יראני וגו' בעיני בשר רק בעיני השכל לכך מעביר כו'] עד שלא הי' ניכר קבלת עומ"ש כלל שהיתה מובלעת תוך התורה. וכן רשב"י ודאי הוה מהדר אשמעתא שיש בה קבלת עומ"ש ועבודה שבלב כעומד לפני המלך. כי באמת הכל כלול בתורה כטעם אני בינה שהוא תשובה כנודע וזו עבודה שבלב היותר גדולה דבינה לבא כנודע. ולי גבורה בכבישת היצר זהו ע"י יר"ש שכובשת תאות היצה"ר והכל בתורה ונקרא ע"ש הדכורא:
1
