צדקת הצדיק קצ״זTzidkat HaTzadik 197
א׳[קצז] ג' מדרגות באהבת הש"י בכל לבבך היינו כל התשוקות וחמדות שבלב ואז"ל (ברכות נד.) בב' יצריך פי' בין בצרכי הגוף בין לעניני עוה"ב הכל לא יהיה לאהבת עצמו רק לאהבת הש"י וזהו בכלל התשוקות שלו. ואח"כ בכל נפשך היינו בדברים שנפשו מקושרת בהם ממש. וכענין נפשי יצאה בדברו מפני גודל קישור התשוקה המגיע עד כלות הנפש ממש. וכד"ש (מד"ת ויקרא ה) ע"פ ונפש כי תקריב דעני נפשו הוא מקריב שנפשו מקושרת באותו דבר מועט. וכן נקרא תפלת העני נפש וכמ"ש בחנה ואשפוך את נפשי שתשוקתה לבן הי' כל נפשה קשורה בחשוקה זו. וצריך שיהי' כל נפשו מקושר בתשוקת אהבת הש"י כענין במעמד הר סיני מדבור א' יצתה נשמתם (שבת פח:). וזהו נקרא דביקות כאשר ממש מצוי נפשו קשור ודבוק בזה. וזהו תפילין שפי' דבקות ונקרא חיותו בברכות (כד.) ע"פ והיו חייך תלואים. כי הדביקות היינו שממש כל חיותו תלוי בזה. וב' אלו עדיין הוא ביד עבודת האדם והשתדלותו להשיג לזה ולכך בפ' והי' א"ש שאמר ולעבדו נזכר רק ב' אלה משא"כ בכל מאדך אינו ביד עבודת האדם רק מסייעתא דשמיא דפי' שבכל רכושו וקנינו יהי' קבוע אהבת הש"י ולא קאי אתשוקתו וחמדתו לרכוש שזה בכלל בכל לבבך. רק שבכל הרכוש עצמו כידוע כי הרכוש שייך לאדם וכ"כ יהי' האדם כולו ממולא מאהבת הש"י בכל מעמקיו עד שממילא גם בכל קניניו שהם ההתפשטות שלו יהי' ג"כ ממולאים מאהבתו ית' כענין חמורו של ר' פנחס בן יאיר דמחמרא אנפשה לאכול איסור (כמ"ש ב"ר פ' ס). וזו בבע"ח ומסתמא ה"ה בדוממים כענין אבן מקיר תזעק לעת"ל כשירצה לעשות איסור כמשאז"ל (שוח"ט תהלים מז' עג). וזה ענין שביתת כליו ביום השבת שאז כולו לה' גם כל קניניו. וכענין צאן יעקב אע"ה שאז"ל (ב"ר סו"פ עג) שהי' לו ס' רבוא עדרים דמן השתוות המספר מבואר דהן עצמן ס' רבוא נפשות ישראל. וא"כ בודאי אהבת הש"י קבוע גם בהם. ואמרו בזוהר (ח"א קסב סע"א) דכוונת יעקב במקלות הוא ענין התפילין דהיינו התקשרות ודביקות מצוי נפשו להש"י כנ"ל. ומדת יעקב הוא נגד בכל מאודך לקשר כ"כ כל מצוי ונפשו עד שגם הקנינים השייכים לו כולן יהיו בכלל ההתקשרות זה ולכך לא נאמר זה בפ' והיה אם שמוע שהיא בלשון רבים דדבר זה אינו אלא ליחידים שזכו בה אבל א"א מדריגה זו לרבים אלא לעתיד כשישפוך רוחו על כל בשר כענין משה רבינו ע"ה שלא שלטו שונאים במעשה ידיו כי קניניו ופעולותיו השייכים לו אפי' בדוממים קבועה בהם קדושה דקביע וקיימא שא"א לינתק כלל ור"י אמר בסנהדרין (צח:) איתיב בטולא דכופיתא דחמרי'. וכן אמרו בריש בכורות דמוציא מקדושתו כשמוכר החמור לעכו"ם ע"ש פרש"י ותוס' לחד פי' בזולת המלאכה דשבת. וליחיד הזוכה גם בדוממים כל קניניו הם כמו תשמישי מצוה וקדשי שמים ואהבת הש"י קבוע בהם שהם אוהבים לפרסם כבוד שמים. וכיוצא בו עד"ש (זר"ב כא א) דהר סיני דליג למשה כמחטא לאבן השואבת:
1
