צדקת הצדיק רמ״בTzidkat HaTzadik 242
א׳[רמב] התשובה הוא כמו התרת חכם שעוקר הדבר למפרע ונתבטל המלאך רע הנעשה מהעבירה לגמרי. ומאהבה שנעשין כזכיות היינו שלא נתבטל רק שנתהפך לטוב זהו ב' דרגין דלאתהפכא ולאכפיי'. פי' היראה הוא ההגדרה בלב מהרע ואהבה הוא שמהפך המר שהוא היצר והחשק שבאדם למתוק שמושכו לבהמ"ד ולד"ת שבזה היצ"ר טוב מאוד כמ"ש במדה"נ (זח"א קלח א) דחמידו דאורייתא על ידו. וזהו התורה תבלין ליצר לתבלו להיות טוב. וזה בלהבא וכן בעבר כאשר מתגבר באהבת הש"י וכן הש"י לעומתו. מכיר כי גם כל מעשינו פעלת הכל לטובתינו וממך הכל כי לעולם לא זזה אהבתך מעמנו וגם כי אלך וגו' כי אתה עמדי גם בעת עשיית הרע וא"כ בודאי אינו אלא טוב ובגדר עת לעשות לה' הפרו וכמ"ש בשבת (פט:) שאם הם כשנים הסדורות מששת ימי בראשית פי' בסדר שסידר הבורא ית' בתחילת היצירה בחכמתו שיהי' כך ממילא כשלג ילבינו שיהיו כזכיות מאחר שכך הי' אמיתות רצון הש"י שזכיות היינו רק עשיית רצון הש"י האמיתי. וזה טענת דוד המע"ה למען תצדק בדברך וגו' והרי החטא כך רצונך שכך אמרת שלא אעמוד בנסיון. ותשובה זו דאהבה היא כללית על כל העבירות שהגדיל משא"כ דיראה צריך תשובה על כל א' בפרט וכפי סדרו של בעל הרוקח בגדרים ומשקל וזה לא שייך כלל במאהבה כנ"ל. וז"ש בזוהר (ח"ב ריד ב) דלא מהני תשובה בהוצאת ז"ל אלא תשובה דחזיא לחפיא על כל עובדוי פי' מאהבה שהיא כללית על כל מעשים רעים שעשה. והיינו לאתהפכא ולהוציא הנפשות ההם מעמקי רע ונעשים כזכיות פי' הוספות כחות קדושות. אבל ביראה והגדרה א"א לאכפיי' ולבטל לגמרי כי הלא הוז"ל הוא כח נפשי ממש שהרי הי' נולד ממנו נפש אדם שיש בו חיות וא"כ בודאי יש בו מחיותו. וחיות הישראל יש בו קדושה גמורה מחלק הש"י מורשה מהאבות שהוא מורישה לבניו ויש ממנה ג"כ באותה טיפה רק שהיא מלובשת במחשבה וחשק התאוה דיצ"ר הגוברת עליו בעת ההוצאת ז"ל ובלבוש דעשיי' של גמר המעשה. אבל מ"מ יש בו ניצוץ קדוש גמור שא"א לבטלו ולהיות כלא הי' רק ע"כ צריך להוציאו משם לתוך הקדושה דהיינו לעשותו כזכיות והיינו ע"י מאהבה דמחפיי' על כל עובדוי שהיא כוללת לכל מה שעשה ע"י הכרה זו הברורה באהבת הש"י שאינה ניתקת והכל ממנו ולטובתינו גם היצ"ר לטובתינו בגדר טוב מאוד וממתיק היצר בכלל. והגם דעצמות הרע דג' קליפות הטמאות ואסור לגמרי א"א להיות טוב עד כי יבולע המות לנצח כנודע וע"כ צריך להיות בגדר הביטול. מ"מ החשק והמחשבה לרע שאין מצטרפת למעשה הישראל ואין בו מעשה דאיסור הוא מקליפת נוגה שנכללת פעמים בקדושה ומזה נעשה זכיות ומחשבה טובה דמצטרפת. והם הנכללים עם ניצוץ הנפשיי לחזור לטוב. ולכן זמן לתשובה הטוב לזה הוא ביום השבת ביחוד שאז הקליפת נוגה נכללת בקדושה כנודע. והיינו שכל עינוגים דהיתר ורשות כל שאינו איסור יש בו מצוה וקדושה. ולכן אז עונת ת"ח ועי"ז הוא גמר הכנסת אותן ניצוצי הנפשות למקומן:
1
