צדקת הצדיק מ״בTzidkat HaTzadik 42
א׳[מב] בתפלה הוא העיקר החשק והרצון להתפלל ולהתחנן וכמ"ש אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים כו' שהוא עצמו מאמרם שילהי מנחות בקרבנות [שהתפלה דוגמתן] שלא תאמר אעשה רצונו כו' ת"ל לרצונכם תזבחוהו דר"ל כי אין הקרבן מצוה וכמ"ש ולא צויתים גו' ע"ד עולה וזבח וכן בכ"מ. ועי' במ"נ בטעם הקרבנות. ונודע מ"ש מהר"מ אלשקר סי' קי"ז דכ"ה במד' וכ' משל כו' ע"ש דענין הקרבנות הוא שמקבל התקרובת נהנה ממנו וכל הע"ז אותו כח נהנה ומתגבר ע"י אותו קרבן כמו אדם ע"י מאכל ומתוך שידעו בע"ז כן הי' חשקם וכוספם שיוכלו להנות כביכול להש"י וע"ז נאמר למעשה ידך תכסוף כמשאז"ל (מד"ת תצוה ב) והש"י הרשם בכך שיוכלו לעשות כן שיהיו כמהנים אותו. רק מי שצריך לכך באמת הוא נהנה בכך אבל הש"י אין צריך לכך ולא תאמר אעשה רצונו כו' כבכל המצות רק לרצונכם כפי הרצון והחשק שלכם כך הוא הקרבן. רק דמזה הוא ההנאה להש"י מהרצון והחשק שלהם להנותו. וכן התפלה במקום הקרבנות שאין רצון הש"י מבנ"א שיתפללו לפניו וישנוהו רק הרצון שלהם להתפלל זהו רצונו ית' והבן זה:
1
