צדקת הצדיק נ״טTzidkat HaTzadik 59
א׳[נט] תורה נקרא לשון מורה דרך שהוא מורה ומלמדת לאדם. ואין ר"ל במה שמלמדת החוקים והמשפטים שהרי גם כשלומד סדר קדשים נקרא עוסק בתורה רק כמשרז"ל במד' איכה (פתיחה א) המאור שבה מחזיר למוטב. ואור התורה [הוא אגוני ומצלי מן החטא כמ"ש בסוטה (כא.) וזהו מחזיר למוטב] הוא רק ע"י מיימינים בה שהוא סמא דחיי וחיים ואור הכל א' כמ"ש כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. אבל שלא לשמה אינו משיג האור וממילא אינה מורה לו ומחזירתו למוטב ואין ע"ז שם תורה רק הוא בכלל פטטיא דאורייתא דא' בירוש' (סוף ברכות) דטבין. ולכך אנו מברכין לעסוק בדברי תורה ולא בתורה דמאן ספין ומאן רקיע להיות בטוח שיעסוק בה רק עכ"פ הוא דברי תורה ופטטיא דאורייתא שאותם הדבורים הם תורה במקום אחר. ודבר זה הוא ג"כ מצוה ומברך אשר קדשנו במצותיו וצונו שמכניס קדושה בלב ככל המצות. והוא נלמד מציווי ודברת בם שדרשו רז"ל ביומא (יט.) ולא בדברים בטילים והרי זה מצוה בפ"ע לדבר ד"ת רק ר"ל אפי' דבורים שאינם אלא לאפוקי דברים בטילים. ולכך אומרים אח"כ והערב נא וגו' מבקשים על עסק לשמה ע"י ההערבה ומיתוק של דבר"י תורתך בפינו ויתגבר החשק עד שעי"ז נגיע אח"כ למדרגת לומדי תורת"ך [ולא דברי תורתך] וכמ"ש (פסחים נ:) שמתוך שלא לשמה בא לשמה:
1
