צדקת הצדיק פ״הTzidkat HaTzadik 85
א׳[פה] כשאדם חושב בנפשו שעשה הרבה בעבודת ה' ידע שלא נגע בה כלום כמ"ש (קידושין מט:) סימן לגסות הרוח עניות דתורה כי אסטירא בלגינא קיש קריא משא"כ כיס מלא וכ"א בזוהר (ח"ג קצג ב) סימן דלא ידע כלום שבוחי ולאו דוקא שבוחי וגסות בפני הבריות רק גם בינו לבין עצמו ובלבו בלבד [כי עיקר הגאוה בלבו לבד וכמ"ש גבה לב] כשסבור כן. וקין הקריב דבר גרוע וחשב שעשה עבודה גדולה שלכך חרה לו שלא נתקבל. וטעות זה נמשך מצד ששוכח ענין היצר וכוחו וחושב שכל מחשבות לבו רק טוב ואין לו נטי' לרע ולכך הודיעו אז הש"י מענין היצ"ר כי לפתח כו' וכשידע זה וישים עיניו בחדרי לבו אז ידע כי לא פעל מאומה באמת גמור בלי שום פניה ונגיעה [והודעת ואתה תמשול כו' שגם זה מצד הש"י והבן]:
1
