צדקת הצדיק פ״טTzidkat HaTzadik 89
א׳[פט] דרשו רז"ל בחולין (פט.) ע"פ האומנם אלם וגו' אומנתו של אדם בעוה"ז ישום עצמו כאלם ופי' לשון אומנות דבר גדול שאין כל א' יכול לעשותה וכד"ש בירוש' שילהי סוכה באמונתם באומנתם אומנות גדולה כו' ואימת הוא אומנות רק כשצדק תדברון שלזה צריך אומנות גדול כאשר מדבר ומפסיק באמצע שעד פה הוא הדבור צדק משא"כ שלא לדבר כלל. א"נ עצה הוא איך יוכל לאומנות זו כשצדק תדברון כמ"ש בערכין (טו:) ובדב"ר רפ"א שד"ת מרפא הלשון. ושם בדב"ר שמתיר הלשון ר"ל שהוא מתירו לדבר הכל כמ"ש בסוכה (כא:) עליהו אפי' שיחת חולין כו' שכל שיחתן תורה וזהו דמייתי שם ספרים נכתבים בכל לשון ר"ל אפי' שיחת חולין כאשר הוא תורה והיינו כמ"ש בירוש' דברכות (ס"פ ט) פטטיא דאורייתא טבין. [ומ"ד אלא יונית כמ"ש בזוה"ח (יתרו) דאינון קריבין לאורחי מהימנותא ע"ש מזה זכו ללשון ובב"ק (פג.) מחלקים בין לשון לחכמה ע"ש ומ"מ א' (במגלת תענית) דנחשך העולם ביום שנעתק התורה ליונית ושינו י"ג דברים ובמק"א ביארנום ושם ביארנו כי הם זלעו"ז נגד תושבע"פ לכך היו פום ממלל רברבין ולכך ספרים נכתבים בלשונם אבל חכמתן שלהן בעצמן אסור ללמוד ואכמ"ל]:
1
