צפורן שמיר ר״חTziporen Shamir 208

א׳סימן יג. התעוררות ותוכחות. מוסר מעי״ר לקט שיחה באר״ש נכוחות:

ב׳החי יתן אל לבו ומחשבתו דבר מראשיתו תחלת יצירתו והוייתו ומהותו ואיכותו שבתו וקימתו שבטו ומשענתו מיום היותו מה חובתו לעבוד עבודתו בגופו ונשמתו ליוצר הכל אין חקר לתבונתו ואין פוט״ר אותו ובכן חרדה ילבש וכל עצמותיו יאחזמו רעד כי לא נברא כי אם לעבוד את בוראו רק כי א״א לגוף בלי מחיה ומזון וכסוי למלבש וכיוצא מצרכי הגוף ומותר להתעסק לבקש מחייתו אך לא נברא ליגע להעשיר וכל היום והלילה עד חצות טרוד בפועליו ועסקיו וסחורותיו כי עיקר מה שנברא הוא לעבוד בוראו אלא שהוא יתברך חפץ למען צדקו שישתדל להחיות הגוף כי מבלעדי זה אי אפשר לעבוד עבודת עבד ומאחר שכן איך יעשה הטפל עיקר והעיקר טפל כי כל ימיו ושנותיו יוציא בעמלו אשר עמל במשא ומתן וטיולים וכיוצא אשר לא נברא לזה והוא הטפל והעיקר שנברא לתורה ומצות וסדר עבודה ישליך אדם אחר גיוו ואדם לא זכר מתורה ומצות כלל כאלו כל מה שנברא וטרח כביכול ביצירתו ואשר הוא משפיע לו חיים תדיר הוא בעבור שישא ויתן ויטייל וזהו דבר שאין השכל מקבלו כלל כי כל אשר יחכם במו״מ ויהיה חריף גדול ובקי בסחורות וחילופיהן ושינוייהן אין בזה שום עבודה לבורא ית׳ וזה כל פרי הסחורות וכל הטורח הזה לאסוף הון ועושר ולהיות לו שם על פני חוץ כי הוא סוחר גדול ודעתו רחבה האם בזה יקנה שלימות לנפשו האם כל אשר השיגה ידו לעשות חיל ירחיב פיו וימלא בטנו מכסף וזהב ומרגליות האם יצבור כעפר כסף לכסות גופו בקבר ועפרות זהב לו ומה תועלת יהיה לו להניח בתים מלאים כל טוב שיתעדנו בהם אחרים שונאיו או אוהביו והוא בעולם האמת יהיה עני ואביון רעב וצמא בערום וחוסר כל ומדיו קרועים ולא די לו צער תמידי כי אז יכיר באמת שכילה ימיו ושניו להבל וריק אלא אפשר שממונו יפול ביד שונאי ה׳ וישתמשו בממונו להכעיס ח״ו לבורא יתברך ועל כל עבירה שעושים בממונו יוסיפו לענותו וכדי בזיון וקצף אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה:

ג׳והתימה על בני אדם קולעים אל השערה וחריפים מאד במשא ומתן ובקיאים מאד ברמאות איך לא ירגישו במרמת יצרם כלל אשר בור כרה ויחפרהו להורידם לבאר שחת וטח מראות עיניהם מהשכיל לבותם:

ד׳הלא טוב לתת אל לבם בכל כ״ד שעות של יום ולילה כמה שעות יתעסקו בעבודתו ית׳ כי אפשר שבין ג׳ תפלות וקצת מזמורים לא יעלה שתי שעות וכמה יגיע לאדם בושה וכלימה כאשר יעמיק בזה אם אמר יאמר העבד את פני האדון איני יכול לעובדך כי אם ב׳ שעות והיה הנשאר כ״ב שעות בכל יום אני רוצה לעשות בהן רצוני ועל זה ידוו הדווים ויקח האדם מוסר מעבדו ומשרתו ופועליו אם לא ישמור לעשות כל היום או רובו מלאכתו ועבודתו מפיו לפידים יהלוכו ומשנה קצ״ף יסתיר פניו ויתן בהם עיניו כברקים ירוצצו הן יתן בקולו אמר״ם המאררים מדוע לא כליתם חקכם חי וחי אם כה תוסיפו והיה כזה יום מחר ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתכם ומה יענה ליום פקודה כאשר ישאלוהו איה איפא מספר ימיך וכיצד סדר משנה אשר קרית ושנית בימי חלדך בואו חשבון כמה שעות ביום ולילה היית עובד בוראך מה ידבר ומה יצטדק כי אש יצאה מחשבון הלא יודע בעצמו כי תמיד נתמלא רוגזו על משרתו ואם ככה יעשה לאיש ברעהו כי עבדו משרתו אין לו עליו אלא מעט מזונות או ממון בצרות עין מה יעשה לאדם אשר לא עבד את בוראו הנותן לו חיים ועושר וכבוד ולכבודו בראו ולא עבד כי אם שתי שעות ביום וגם אלו אם תדקדק הם שתים שלא כהלכתן וכמה חטאות עשה בתוך תפלתו וכיוצא והגורם לכל זה הוא ביטול תורה כי אז יעשן בעשנן של אלו הסברות בלות ומטולאות ויקבע בלבו עסקי העולם ותאותיו וכל שכיות החמדה ויוציא כל ימיו בעבודת יצר הרע ולא ירגיש כי קצר ועצור עצר בעבודת יוצרו כי יצר סמוך אחז שמורות עיניו כאין מבין על מה בא לעולם ותמיד נגוע ומוכה בחלאה זוהמת החומר העכור באופן שמי שאינו עוסק בתורה או קובע עתים לתורה אין ספק שהוא נמסר ביד יצרו ויום יום הולך וחוטא ומשתרש בחטא עד אשר יתעורר ויחזיק בהתעוררות לשוב אל ה׳ ולעסוק בתורה לשמה ובאמצעות התורה יעלה בידינו לשוב בתשובה וכך תקנו רז״ל השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה כי עיקר ותחילת הכל לקבל עליו עול תורה כל אחד כפי ערכו וכבר הארכנו בזה בעניותנו במקומות אחרים בס״ד: