ציון לנפש חיה על חולין נ״ט אTziyyun LeNefesh Chayyah on Chullin 59a
א׳במשנה כל עוף הדורס טמא. הנה אם כלל זה בדוקא הוא שאין לך עוף טהור דורס כלל א"כ ממ"נ קשיא דברי הגמרא במה דקאמר ונילף מנייהו וכו' א"כ עורב דכתב רחמנא ל"ל ונילף מעורב וכו' עד דאיתיה בהאי וכו' וממ"נ אם סימן החדש הוא אינו דורס כמשמעות דברי רש"י במה שפירש בברייתא לקמן. א"כ איך קאמר בתחלת הסוגיא ונילף מנייהו הרי באמת כן הוא וילפינן מנייהו דבהנך תלתא סימנים שבגופו לא אכלינן כיון שדורס דכל הדורס בודאי טמא ואין לומר דלהכי אהני מה דלא ילפינן מנייהו דעכ"פ בתלתא שבתוכם אינו דורס לא ילפינן מנייהו הא בלאו הכי ידעינן דמינייהו ליכא למילף רק שבאותן ג' סימנין לא ניכול כי אם בתרי בצירוף הסימן החדש וכמו שכתבו התוס' בגמרא בד"ה מה התם ע"ש. ואם סימן החדש הוא מג' סימני הגוף וכדעת הגאונים קורקבן נקלף או אחד משאר שני סימני הגוף. א"כ עזניה שבו סימן החדש ודאי דדריס וא"כ איך כתביה רחמנא נשר דלא נילף מעזניה הא ודאי ילפינן וסימן דיליה לחוד ודאי לא אכלינן כיון דדריס ומתוך כך אמרתי לחזק מה שעלה בדמיוני זה זמן רב בלמדי מס' זו דבתחלת הסוגיא דלומד בנין אב מנשר מה נשר וכו' דלרש"י האי אף כל לא מרבי רק מין נשר דמין אחר טמא בארבע סימנין ליתא בעולם. והנה על רש"י תמהו רוב מפרשים הקדמונים שהרי נשר אין לו מין כלל ופירשו התוס' שיש מינין רבים חוץ מנשר בארבע סימני טומאה וגם פירושם דחוק מאד שהוצרכו לעקור דברי הגמרא שאמרו עופות טמאין כ"ד יש מפורשים ע"ש. ואמרתי אני ע"פ מ"ש התוס' במס' נדה (דף נ ע"ב) דבעוף לא שייך הך כללא דכל היוצא מן הטמא וכו' לפי שאם לא ילדה האפרוח אלא ביצים ילדה ואפרוח מעפרא גדיל ונאסר ע"י הסימנין. אלא שכתבו אח"כ כיון דלא הוה מעופות טמאין שבפרשה דהנך הזכר ונקבה אסירי א"כ ע"י סימנין אין לאסור עד שיהיה בו ארבע סימנין דמנשר ילפינן ומעתה אני אומר מין אחר ליכא והנך דכתיבי הכתוב אסרן ולא צריכין בנין אב אלא דנ"מ לענין אם אירע שטהורה ילדה מין טמא אינו נאסר כי אם בד' סימנין טומאה כנשר מדכתיב נשר. ומעתה אני אומר הך כללא דמשנתינו כל הדורס טמא הך כללא קבלה היתה ביד רז"ל שאין לך עוף טהור דורס וכל זה על מין אבל אם אירע טהורה שילדה מין טמא אף שדורס אם ליכא ביה עוד ג' סימני טומאה בטהרתו הוא דמנשר ילפינן ומעתה כל הסוגיא כהוגן בין אם סימן החדש הוא אינו דורס אעפ"כ לא ילפינן מהנך לאסור בג' סימני הגוף אף שדורס אם נולד מן הטהור וכמו כן אם סימן החדש הוא קרקבנו נקלף אפ"ה לא ילפינן לאסור עוף הנולד מן הטהור ויש בו כל סימני טומאה ודורס בכללם רק שקרקבנו נקלף הרי הוא בטהרתו:
1
ב׳והנה רש"י ותוס' שניהם מיאנו בפירוש הנ"ל דהרי חזינן דרש"י נדחק מאד וכן התוס' בבנין אב דמה נשר. ולפי דרכנו הנ"ל היינו מרויחים דגם ברייתא לא רמיין אהדדי דיוקא דרישא עם דיוקא דסיפא. ורש"י נדחק מאד בזה לומר דדיוקא דסיפא לאו דוקא ולדידיה תרוייהו קשיא דדיוקא דרישא הוא לנולד מן הטהור ואותו אינו נאסר כי אם ע"י ארבעה סימני טומאה וסיפא היינו לנולד מן הטמא וגם אותו אינו נאסר מטעם יוצא מן הטמא וכמ"ש התוס' שם בנדה דתרנגולתא דאגמ' שרי אף שאביו הזכר אסור וזה וזה גורם אסור אפ"ה הנולדת מותרת ע"י סימנין והנולד מן הטמא שהוא ניתר ע"י סימנין בעי דוקא ארבעה סימני טהרה:
2
ג׳וטעם רש"י ותוספות שמיאנו בזה שקשה בעיניהם לאוקמי בטהור שנולד מן הטמא או להיפך דלא שכיח כלל. ואמנם יש לפנינו דרך מרווח דלא נצטרך לדוחקא דרש"י שפירש דסיפיה דברייתא מפרש לקמן והיינו לקרבן ובכל זה לא אתי ספיר לישנא דאף כל דסיפיה וכמו שכתב רש"י עצמו בסוף שמעתין דמסיק אלא תורין וכו' ע"ש. ואני אומר ששני כללי הברייתא תנא דייקנא תנינהו שניהם כללים שלמים דבר התנא שכולל בו כל אדם ורישא דנקט ד' סימני טומאה לומר דבד' סימני טומאה אסור לכל אדם אפילו למי שמכיר כל כ"ד מינין ובקי בהן בשמותיהון אפ"ה ד' סימני טומאה אסירי דאתיין בבנין אב מנשר ולכך בעינן ד' סימנין דאי איכא חד סימן טהרה וק"ו שנים או שלשה מותר למי שמכיר ובקי שאינו מכ"ד מינין האמורין בתורה וכדתנא ר' חייא וסיפא דברייתא ג"כ כלל מלא דבר וכולל בו כל אדם שמה שיש לו ד' סימני טהרה מותר לכל אדם אפילו מי שאינו מכיר שום אחד מכ"ד מינים האמורים בתורה אפ"ה מה שיש בו ד' סימני טהרה מותר שאין לך כיוצא בו בטמאין ודבר זה שייך על התנא אבל אקרא לא שייך שהתורה תכתוב תורין מיותר בשביל אדם שאינו מכיר ואין לך ספיקא קמא שמיא ולכך מקשה בגמרא אלא תורין דכתב רחמנא ל"ל אבל על תנא דברייתא ליכא קושיא. אמנם רש"י לשיטתו דלרש"י אף כל היינו מין נשר אבל חוץ לכ"ד ליכא מין טמא בעולם וא"כ מי שבקי בהן ובשמותיהן אין צריך לעיין בשום סימן. וזה עצמו טעמו של רש"י שפירש לקמן בדברי ר"נ היה בקי בהן ובשמותיהן בפרס ועזניה דליכא לפרש בכל כ"ד עופות א"כ אין צריך לעיין בשום סימן דכל עוף שאינו מהם מותר ואף שודאי שאם באמת אין לו שום סימן א"כ דורס ועל כרחך נשר הוא שאין לך עוף טהור דורס מ"מ הוא אינו צריך לחקור אחר שום סימן ובודאי מן הסתם אינו דורס כיון שמכיר שאינו מהם וכמו שכתב הרמב"ם בהדיא בפ"א ממ"א הלכה ט"ו וז"ל כל מי שהוא בקי במינין אלו ובשמותיהן ה"ז אוכל כל עוף שאינו מהם וא"צ בדיקה. ולכך הוצרך רש"י גם כאן לפרש דסיפא לאו דוקא. והתוספות אף שסברי שיש עוד הרבה מינין בד' סימני טומאה כמפורש בדבריהם בד"ה מהנשר מ"מ שתקי לרש"י ולא פירשו לנו לפי שטתם דנוכל לומר דסיפא ג"כ דוקא על דרך שפירשתי משום דהתוס' לשטתם שהיו בקיאין בעופות טמאין והיו יכולין לברר מה הוא הסימן החדש שהרי היו מכירין שלך וכו' וא"כ אפילו למי שאינו בקי מ"מ למה הצריכו התנא דוקא דומיא דתורין ד' סימנין מלאים והלא היה די להתנא בשני סימנין דהיינו הסימן החדש בצירוף עוד אחר והתנא ידע הסימן החדש אלא על כרחך דכללא דסיפא לאו דוקא:
3
ד׳אבל לרש"י לא היה מועיל זה דרש"י ס"ל שלא היו יודעים מה הוא סימן החדש ובחנם נדחקו כל הראשונים בשטת רש"י בסוגיא זו וחשדו לרש"י שדבריו סתרי זה את זה דלפי מה דפירש בשמנה ספיקות מוכח מדבריו שקורקבן נקלף הוא הסימן החדש שהרי פירש ששאר שלשת סימנים היו מבוררים בהם ואעפ"כ אי לא הוה זה מחשב קרקבנו נקלף היו מסופקים בי"ט עופות. ולפי מה שפירש בברייתא דלקמן (דף סה ע"א) דארישא קאי וכו' ואם אינו דורס ויש לו עוד ג' סימנין וכו' משמע שס"ל דאינו דורס הוא סימן החדש. אבל האמת יורה דרכו דרש"י פירש (בדף סא ע"ב) בד"ה מכדי וכו' לאסור עוף הבא בסימן א' באחד מסימנין הללו דהא לא ידעינן מה ניהו האי סימנא דכתיב לחודיה וכו' וס"ל לרש"י שחכמי הגמ' ג"כ לא קמו עלה דמלתא הי ניהו סימן החדש ולכך בשום פעם לא סגי בלי צירוף כל ד' סימנין ובא"ל מידי ספיקא לא נפיק ודע שמתוך דברי רש"י גופייהו לקמן בברייתא דפירש ארישא קאי מוכח דלא ס"ל דאינו דורס הוא הסימן החדש בבירור דאל"כ קשה למרימר דס"ל דפ"ו לא שכיחי בישוב א"כ אי ס"ד דאינו דורס הוא הסימן החדש א"כ כיון דארישא קאי שאינו דורס ל"ל הנך תלתא כלל כיון שאינו דורס שוב בודאי מותר דהא פ"ו לא שכיחי בישוב ואפילו תימא דברייתא מיירי באתרא דשכיחי פרס ועזניה מ"מ למה לי כולהו באינו דורס ועוד חד סגי כיון דאינו דורס הוא סימן החדש אלא ודאי דלא ידוע כלל מה הוא הסימן החדש לרש"י אלא הוא הדבר אשר דברתי דלא קים להו לחכמים מאי ניהו סימן החדש ואמימר לא התיר כי אם בסימן א' דוקא אבל אם יש לו יותר צריך להיות כל ארבעתן. וראיתי להרשב"א במשמרת הבית הקשה קושיא זו לאמימר למה לי שלש סימנין באינו דורס ועוד חד סגי כיון שאינו דורס הוא סימן החדש א"כ יצא מכלל כל ספק וניחא ליה דהתנא נקט אם יש ג' סימנין בגופו שוב א"צ לבדוק על הדריסה דודאי א"ד דהרשב"א שם בשיטת הר"מ בר יוסף קאי שאין שום עוף טמא שיהיה בו שלשה סימני טהרה. אבל לרש"י שפירש בהדיא דארישא קאי וצריך להשגיח על הדריסה וא"כ אי ס"ד שבודאי א"ד הוא החדש א"כ לאמימר בדידיה סגי ולמה צריך לבדוק ביתר סימנין בין ישנן ובין אינן מותר אלא ודאי בלי ספק שס"ל לרש"י שגם חכמי המשנה לא קמו על הדבר לידע איזה הוא הסימן החדש. ועכ"פ לרש"י צריך ד' סימנין וא"כ היה לרש"י לפרש דסיפא באינו מכיר כל המינים כלל ולכך צריך דומיא דתורין ורישא במכיר אלא דלרש"י בלאו הכי ניחא דאי במכיר א"צ לעיין בשום סימן וכמ"ש לעיל אלא ודאי דהתנא אינו בא לתת סימן לאדם אלא לפרש קרא ולהגיד הדין וסיפא לאו דוקא:
4
ה׳והנה התוס' לקמן בדברי ר"נ כתבו דהה"ד דהוה מצי למימר טהור ובלבד שיכיר פרס ועזניה וא"כ התוס' אינן מפרשים תחלת דברי ר"נ בהן ובשמותיהן על פרס ועזניה כשטת רש"י דא"כ אין מקום לדבריהם שהרי לשטת רש"י סוף דברי ר"נ שאמר לא היה בקי בהן היינו בפ"ו ואיך יאמר ובלבד שיכיר פ"ו והרי אינו בקי בהן ובשמותיהן אלא ודאי התוס' מפרשים תחלת דברי ר"נ היה בקי בהן ובשמותיהן היינו כל כ"ד האמורים בתורה ואעפ"כ צריך לבדוק עכ"פ סימן א' והתוס' לשטתם שיש עוד מינין הרבה חוץ מנשר שיש להם ד' סימני טומאה וא"כ מה מועיל בקיאותו הא אי אפשר להיות בקי בכל עופות שבעולם. והנה הוא גופה קשיא למה הצריכו רב נחמן להיות בקי בכל טמאים והלא אין לו אלא סימן אחד ודי בהיותו בקי בפרס ועזניה אלא על כרחך צ"ל דסימן אחד דנקט רב נחמן בריש דבריו לאו דוקא אלא הה"ד ב' וג' וכמו שאנחנו מפרשין ברייתא דר' חייא. וא"כ קשיין דברי התוספות בד"ה מפני שיש להם זפק שכתבו לדחות דברי ריב"ם דב' סימנין משמע שבדקנו ואין להם יותר דומיא דבא בסימן אחד דכולה שמעתא דמשמע דברור לנו שאין לו אלא סימן אחד דאל"כ הוה ספק עורב ע"ש בדבריהם ומשמע שהוכחתן מדברי אמימר שהתיר בסימן א' ומדברי אמימר הביאו לדברי רב נחמן בשני סימנין והרי מוכח מהם עצמם מדברי רב נחמן בהיפך דסימן א' שזכר רב נחמן אין הפשט שברור לנו שאין לו יותר וא"כ למה לא נפרש דברי רב נחמן בשני סימנין כזה:
5
ו׳ולתרץ דבר זה אתרץ ג"כ קושיית מהרש"א שהקשה על הוכחת התוספות לסתור פירוש ריב"ם דב' סימנים משמע דומיא דסימן א' דמשמע דברור לנו שאין לו יותר דאל"כ יש לספק בעורב והקשה מהרש"א וז"ל ואין דבריהם מבוררים דלמה דמפרשי לקמן התוס' דאותו סי' א' היינו אינו דורס א"נ דמספקא לן שאר סימנים ליכא לספוקי בעורב לפירוש ריב"ם דעורב הוא דורס וכו' ואם רצונם דברור לנו שאין לו אלא סימן א' ושנים האחרים לית ביה בודאי ולא בדקנו אם הוא דורס אם לאו א"כ הוה שפיר ממש דומיא דבשני סימנים טהור כמו שפירשו לפירוש ריב"ם ע"כ דברי מהרש"א ואני אומר לפי מה שהבין מהרש"א כוונת דברי התוס' הביאו ראיה מהא דסימן אחד הנזכר בדברי אמימר ואם זה כוונת התוס' א"כ קשה עד דילפו מלשון אמימר ומקשים על ריב"ם צא ולמד מדברי ר' חייא שאמר ג"כ עוף הבא בסימן א' ור' חייא כולל כל מה שאינו דומיא דנשר דר' חייא במכיר כל עופות טמאין מיירי וא"כ מיירי בין אין בו אלא סימן א' ובין יש בו יותר בודאי ובין מסופק אם יש בו יותר בכל ענין מותר. ולכן אני אומר שכוונת התוספות על אופן אחר דהנה על כרחך ישנו סימן אחד שאינו נמצא יחידי בלי צירוף סימן אחר בשום עוף טמא שבעולם והיינו חד מהני תלתא סימנים הישנים אותן שאינם בפרס ועזניה דעכ"פ שני סימנין יש בין הני תלתא שאינם לא בפרס ולא בעזניה דבחד מהם ישנו סימן הרביעי החדש ובחד מנהון ישנו אחד מהני תלתא וא"כ נשארו שנים שאינם נמצאים רק בי"ט עופות ובעורב ובהנהו אינו יחידי שהרי בי"ט עופות ישנן תלת ובעורב תרי. וא"כ איך פסק רב נחמן ואמר בסימן אחד טמא דאף דרב נחמן חייש לפ"ו אף דלא שכיחי מ"מ הרי איכא חדא מהנך תרי דליכא למיחש ביה אפילו לפרס ועזניה ואי הוה אמרינן דמין עורב אין בו אלא סימן אחד לר"א דסבר שכן אע"פ שאינו נדמה ונימא דהיינו אע"פ שגם במנין סימנין אינו נדמה א"כ אי אפשר להתיר בסימן אחד משום חשש מין עורב ובזה תירצתי גם קושיית התוס' שכתבו בד"ה בסימן א' טמא הה"ד דהוה מצי למימר טהור ובלבד שיכיר פרס ועזניה. ולפי מה שכתבתי שבמין עורב יש סימן אחד א"כ הוה צריך למימר ובלבד שיכיר פ"ו ומין עורב ולכן לא אמר טהור. ובזה דחיתי ג"כ דברי התוס' בדיבור שאחריו שכתבו דבזרזיר הוא דפליגי רבנן עליו אבל מודו רבנן דלמינו אתי לרבויי שאר עופות והנה כוונת התוספות שהיה קשה להם אדמקשה מר"א לסייעיה מרבנן דפליגי במין עורב ולכך כתבו דרבנן ג"כ מודו שיש עופות דאסירי משום מין עורב. ואמרתי דקשה ממ"נ אם זה מוכרח מקרא דכתיב למינו א"כ לא היה צריך להביא הברייתא כלל וליתביה מקרא עורב ותו לא והכתיב עורב למינו ובאמת הרמב"ן נדחק בזה וכתב שהיה יכול להקשות מקרא ואם אין הכרח בקרא א"כ היא גופא מנ"ל דמודו חכמים ומנ"ל להקשות ואמרתי דודאי מקרא מוכח דיש לו מין שהרי כתיב למינו אבל יש לומר דקים ליה לרב נחמן דמין עורב אינו שוה במנין סימנין לעורב ואין לו אלא חד סימן ולכך הביא ברייתא שהקשו חכמים מהא דיש לו זפק מכלל שאינו מינו וא"כ לחכמים לא מקרי מין עורב אלא נדמה בסימנין לעורב וממילא שצריך להיות נדמה גם במנין סימנין וא"כ הקשה לרב נחמן מרבנן. אמנם לפי מה שדחיתי דברי התוס' דלעיל דלהכי לא אמר רב נחמן טהור ובלבד שיכיר פרס ועזניה משום דלא סגי בהכרת פ"ו לחוד וצריך שיכיר גם מין עורב א"כ רב נחמן על כרחך סובר כר"א ובזה נלע"ד טעם הרמב"ם שפסק בזרזיר כר"א ובסנונית לבנה לא פסק כמותו ונהפוך הוא דבסנונית איכא לישנא חדא דפסק כר"א משא"כ בזרזיר לא הכריעו בגמרא כלל וא"כ ר"א וחכמים הלכה כחכמים ולדידי טעמיה דרמב"ם דעל כרחך רב נחמן סובר כר"א. ואין להקשות מנ"ל להרמב"ם דר"נ בזרזיר פסק כר"א ודלמא בסנונית הוא דפסק כר"א ולא בזרזיר. ונלע"ד ונתרץ גם שיטת רש"י שפירש מפני שיש לו זפק ואינו מסימני עורב א"כ רש"י אינו מפרש כריב"ם וסובר שעיקר הראיה ממה שסימן זה אינו בעורב ומינה דגם בסנונית לבנה שהביאו ראיה מפני שקרקבנו נקלף ג"כ לאו מסימני עורב הוא וא"כ סימני עורב אצבע ואינו דורס ורש"י בעצמו פירש דעורב דריס לקמן בדברי אמימר וכאשר עיינתי בדברי הגמרא דקאמר דבר אחר למינהו להביא סנונית לבנה. והנה בעורב לא כתיב למינהו רק למינו ולכן נלע"ד דסיפא הך דבר אחר לאו על עורב קאי אלא על נץ דבנץ כתיב למניהו ושם השיבו והלא אנשי גליל אוכלין מפני שקרקבנו נקלף ואין הכונה שאין זה מסימני נץ דלרש"י כיון דעורב דריס ואין לו זפק א"כ סימני עורב אצבע וקרקבן א"כ גם נץ שהוא מבעלי שלשה סימנים יש לו אותן ב' סימנין עצמו של עורב ונוסף עליהם עוד א' א"כ נץ קרקבנו נקלף אלא הראיה שהיו אוכלין אותו מפני שקרקבנו נקלף משום סימן אחר בגופו לא היה לו א"כ מכלל שאינו נץ שהרי נץ שלשה סימנין יש לו ואפילו תאמר שאחד מהם אינו דורס מ"מ עכ"פ לא פחות משני סימנין בגופו יש לו. אבל בעורב אין לומר שזפק הוא מסימני עורב אלא שהביא ראיה שלא היה לו אלא זפק וא"כ לאו עורב הוא שהרי עורב יש לו שני סימנין זה אינו שהרי על כרחך גם אינו דורס זה הזרזיר דאי דריס איך אכלוהו וא"כ הרי יש לו שני סימנין מה אמרת שאינו דורס אינו מסימני עורב א"כ למה אמרו חכמים מפני שיש לו זפק שסימן זה ישנו גם בעורב יותר היה להם לומר שאוכלין אותו מפני שאינו דורס שזה יותר תשובה נצחת שסימן זה אינו בעורב אלא על כרחך שגם זפק אינו בעורב ולפי זה קרקבנו נקלף שפיר יש לומר דישנו בעורב וא"כ שפיר פירש רש"י דעורב דריס ואין דברי רש"י סותרים זה את זה:
6
ז׳ומעתה נבוא לטעם הרמב"ם דסנונית ודאי לא הכריע רב נחמן כר"א דאי ס"ד דר"נ הכריע דמינו דנץ א"צ להיות שוה לנץ א"כ למינו דנץ יש רק שני סימנין וא"כ איך אמר בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב ומינו והלא צריך להכיר גם מינו דנץ אלא על כרחך כרבנן ס"ל וא"כ על כרחך בזרזיר פסק כר"א מדלא אמר בסימן א' טהור והוא שיכיר פרס ועזניה אלא על כרחך גם מין עורב אינו צריך להיות שוה לעורב וישנו מין עורב גם בסימן א' ולכך פסק הרמב"ם בזרזיר כר"א. והטעם דבנץ בעינן שיהי' מינו שוה אליו ולא בעורב אולי הוא משום למינהו יותר משמע בדומה לו ממש מלמינו:
7
ח׳והנה מדכתבו התוס' דהוה יכול למימר טהור והוא שיכיר פ"ו מכלל דס"ל דמין עורב ליתא בפחות משני סימנין וא"כ אותו סימן הישן שאינו לא בפרס ולא בעזני' אינו בנמצא יחידי בשום עוף ובאותו סימן אם הוא לבדו הוא מותר בכל המקומות אפילו באתרא דשכיח פרס ועזני' וא"כ איך סתם ר"נ לא הי' בקי וכו' בסימן א' טמא והא איכא סימן א' שהוא טהור אלא ודאי שסימן א' שהזכיר רב נחמן בכולה שמעתי' היינו שברור שאין לו יותר וס"ל לרב נחמן דסימן דאינו דורס ישנו בפרס או בעזני' אותו שיש בו סימן הישן וא"כ לא הי' אפשר להתיר לו בסימן א' שאם אותו סימן הוא אינו דורס א"כ חיישינן לפ"ו אם אינו בקי בהן ואי הוא סימן אחר יחידי וא"כ הוא דורס והוא דבר שאי אפשר להיות שיהי' עוף אחר שיכיר בו שאינו פ"ו ויהי' דורס ויהי' בו שום סימן טהרה דחוץ מעופות הכתובים כל עוף אחר הדורס ודאי יש בו כל ד' סימני טומאה דלהכי קיי"ל כל הדורס טמא וקיי"ל דכל שאינו דומיא דנשר טהור א"כ מכלל דכל הדורסין חוץ מעופות שפרט הכתוב כולהו לית בהו שום סימן טהרה כלל וא"כ כוונת התוס' לא להוכיח מדברי אמימר אלא מרב נחמן בעצמו וזה שסיימו התוס' ומה שסיימו התוס' דאי מספקא לן א"כ הרי הוא ספק עורב אין זה חוזר להקשות על ריב"ם שכבר הוכיחו שפיר מדברי רב נחמן דלא איירי כי אם בברור שאין לו יותר ונדחים דברי ריב"ם אלא שבאו לפרש טעמי' דרב נחמן עצמו כיון דרב נחמן אהתירא קא מהדר א"כ היא גופה קשיא למה לא אמר רב נחמן דין שאם בא בסימן א' בגופו מבורר מאותן סימני' ישני' דליתנייהו לא בפרס ולא בעזני' ושנים אחרים ודאי אין לו והדריסה ספק שיהי' מותר שכיון שאינו פ"ו א"כ ודאי לא דריס דאי הוה דריס והוה חוץ מפ"ו לא הי' בו שום סימן טהרה ועל זה כתבו התוס' דלא הי' אפשר לר"נ לומר כן דא"כ ניחוש דלא דריס ועורב הוא ומכלל דס"ל לר"נ באמת דחד מסימני עורב הוא אינו דורס ודלא כריב"ם:
8
ט׳אלא דקשה ממ"נ כיון דעורב אינו דורס א"כ סימן השלישי שישנו בי"ט עופו' ואינו בעורב עם ספק דריסה יהי' מותר וצריך אתה לומר שאותו סימן הישן ישנו בפרס ועזני' באותו שיש בו סימן הישן וא"כ כיון שאותו סימן ישנו בהם א"כ סימן דאינו דורס אינו בהם שהרי לית בהו מסימנין הישנים רק חד וא"כ באינו דורס לחודי' הי' לו להתיר שיצא מכלל כל ספק עופו' טמאין שבעולם. אלא ודאי צריך לומר דרב נחמן עצמו הי' מסופק איזה מהנך תלת סימנין ישנים ישנו בפרס ועזני' דהא לא שכיחי בישוב דנבדקינהו וא"כ שוב נשאר פירוש ריב"ם שריר וקים ונסתר הוכחת התוס' דלעולם דמיירי תרי סימנים מבוררי' והשלישי בודאי ליכא ודרוסה ספק כמו שפירש ריב"ם ואעפ"כ לא היה באפשר לרב נחמן להתיר בסימן אחד שאם יהי' אותו סימן אינו דורס הוא הסימן החדש וישנו בפרס או בעזני' ואם יאמר סימן אחר ודרוסה ספק שמא אותו סימן אחר ישנו בפרס או בעזני' באותו שיש בו סימן הישן דהרי לא ידעינן איזה מתלת סימני הגוף הישני' ישנו באחד מהן וצריכין אנו לחוש בכל אחד מהם שמא אותו הסימן ישנו בפרס או בעזניה אלא דעל כרחך אותו סימן הישן שישנו בפרס ועזני' חד מסימני עורב הוא דהרי לעיל אמרינן ונילף מעורב א"כ פ"ו דכתב רחמנא ל"ל. והנה הא ודאי דאי הוה ילפינן מעורב לא הוה אפשר למילף רק באותן סימנין עצמן שבעורב לא ניכול אבל בסימנין אחרים אי אפשר למילף מעורב ואפילו אותו שיש בו סימן הישן דהדר בכולהו י"ט אם ליתא בעורב ליכא למילף מעורב דשמא סימן זה עדיף מסימני עורב הניחא לפירוש הסוגיא שפירשו התוס' בד"ה מכדי כ"ד וכו' בסגנון אחר דפרס ועזני' אף דהך דאיתי' בהאי ליתי' בהאי אפילו הכי אי הוו שנים מאותן סימנין דהרי בכולהו שפיר ילפינן חד מחברי' וליכא למימר שסימן זה עדיף שהרי חזינן דלא מהני בי"ט עופות בצירוף שנים שעמו ואיך יהי' חשוב בפ"ע א"כ שפיר פרס או עזני' הך דיש בו סימן הישן אף דליתי' מסימני עורב אתי בק"ו מעורב אבל לפירוש קמא של התוס' שם שהוא פירוש רש"י דלא חשיבי ב' כתובים דאי אפשר למילף סימן זה מאחר ה"נ סימן א' משנים ג"כ ליכא למילף אם הם אחרים דאולי סימן זה חשוב לבדו יותר מהנך תרי וא"כ איך קאמר א"כ פ"ו דכתב רחמנא ל"ל אלא ודאי דפרס ועזני' הך דיש בו סימן הישן הוא חד מסימני עורב א"כ שפיר קאמר ל"ל רצה לומר חד מהנך ל"ל:
9
י׳וכיון שעלתה בידינו להוכיח דפרס או עזני' יש בו חד מאותן תרי סימני עורב שפיר סתרו התוס' פירושו של ריב"ם דלריב"ם כבר עלה בידינו סימני עורב אצבע וזפק וא"כ סימן השלישי שישנו מסימנין ישנו בפ"ו היינו קורקבן נקלף א"כ בקורקבנו נקלף לבדו מבורר וזפק ואצבע ודאי ליתניהו ודריסה ספק הי' לרב נחמן להתיר אלא ודאי דסימן א' דרב נחמן היינו מבורר שאין בו רק סימן א' והשאר ודאי ליתניהו וא"כ איך יתיר ר"נ בקרקבנו נקלף לבדו מבורר ושאר מבוררין שאין בו א"כ דורס ולא משכחת שום עוף שיהי' דורס ויהי' קרקבנו נקלף שהרי כל הדורס ואינו מכ"ד המפורשים ודאי שאין בו שום סימן טהרה ואיך יאמר רב נחמן דבר שאי אפשר:
10
י״אוכל זה לשטת ריב"ם דכל י"ט עופו' ועורב כולהו דרסי והסימן החדש הוא א"ד וא"כ על כרחך עיקר הצטרכות נשר דלא נילף מאותו שיש בו סימן החדש לאסור באותו סימן לחודי' ואתי נשר למימר דבאותו סימן לחודי' שהוא אינו דורס מותרים כל שאר עופות דליכא למימר דהצטרפות נשר הוא דלא נילף מסימן הישן ואתי נשר להתיר הסימן הישן לחודי' שהרי הסימן הישן אינו בנמצא לבדו בשאר עופו' שכיון שדורס שוב ודאי לית בי' שום סימן טהרה ואיך יבוא קרא דנשר להתיר דבר שאינו בעולם כלל וא"כ דנשר אתי להתיר הסימן החדש א"כ על כרחך ליתי' לפירוש השני שכתבו התוס' לפרש כל הסוגיא בענין אחר בסוף ד"ה מכדי ע"ש דהרי לשיטה ההיא הוכיחו דמחדש ודאי לא ילפינן דאל"כ למה לי הישן הרי אתי שפיר מחדש שהוא ודאי אינו חשוב יותר שהרי אינו מועיל בי"ט עופות אלא ודאי דריב"ם מפרש הסוגיא כפירוש רש"י שהוא הפירוש הראשון שהביאו התוס' בד"ה מכדי עיין בדבריהם ולשטה ההיא אם פרס ועזני' חלוקין בסימניהון תרוייהו מסימני' ישנים מ"מ לא מחשב ב' כתובי' דחד מחברי' לא אתי דאיכא למימר שזה חשוב יותר ולא משגחינן במה דלא הועיל חשיבתו בי"ט עופו' ובזה תירצתי קושיית מהרש"א שהקשה בדברי התו' בד"ה מכדי וכו':
11
י״בוזה לשון מהרש"א בא"ד ומאחר דמי"ט עופו' לא כו' א"כ נילף מיני' מההוא אחד כו' דעתה אינן ב' כתובין עכ"ל יש לדקדק ומאי קושיא לדברי המתרץ דע"כ ליכא למילף מההוא סימן הישן דאל"כ לא נכתב כלל אלא הסימן החדש והוה ילפינן דכל עוף הבא בסימן חדש שהוא חשוב יותר לטהר אפ"ה הוא טמא כ"ש באחד משאר ג' סימנין דלא מהני בשאר עופו' וכה"ג הקשו התוס' לקמן לפירוש שני עיין שם במהרש"א שהאריך ודבריו דחוקים. ולי נראה אחר נשיקת עפר רגלי המהרש"א שאין כאן קושיא כלל מתרי טעמי חדא דבשלמא לקמן לפירוש שני דשם סברי התוס' דפרס ועזניה אף שחלוקין בסימניהון או הוו תרוייהו מסימנין ישנים המה בעצמם מחשבי ב' כתובי' דחד סימן ילפינן מחברו ולא אמרינן שמא זה חשוב יותר שהרי חזינן שאינו מועיל חשיבתו בי"ט עופות ולשטה ההיא שפיר הקשו עכשיו דאית בחד סימן חדש א"כ איך אפשר למילף מן הישן א"כ לא נכתביה כלל ונילפי מהחדש ואין כוונתן בק"ו מהחדש דמה ק"ו יש כאן שהיכן מצינו שהחדש חשוב יותר ואף דמצינו שהישן לא מהני בי"ט עופו' מ"מ היכן מצינו שהחדש מהני ועוד שהרי גם סימן הישן מהני בשאר עופו' חוץ מהי"ט אם יש עוד עמו דהרי מדכתיב עורב מכלל דלא ילפינן לאסור בתלת ואפילו בתרי מהני מדכתיב עורב אלא אין כוונת התוס' שם על שום ק"ו ואפילו אי הוה כוונת התוס' על ק"ו ממש מ"מ ג"כ היינו לאותו פירוש דמה דחזינן דלא מהני בי"ט עופות הוא עדות על מיעוט חשיבתו וכיון דבזה יש ראי' על מיעוט חשיבתו ובסימן החדש אין ראי' ממילא אתי בק"ו אבל לפירוש קמא שאין ממה שאין מועיל בי"ט עופות ראי' על מיעוט חשיבתו ליכא ק"ו כלל אלא במה מצינו אך אם תאמר דליכא למילף במה מצינו דשמא זה הסימן חשוב יותר על זה כתבו התוס' דהוה ילפינן במכ"ש שהרי אינו מהני בי"ט עופו' ומה שכתבו התוס' כ"ש היינו דעכ"פ אינו חשוב יותר ואולי גרוע יותר וכל זה לשטה ההיא דמה שאינו מועיל בי"ט עופו' הוא ראי' דליכא למימר שהוא חשוב אבל כאן דקיימי התוס' בשטת פירוש רש"י דפרס ועזני' אף אם הוו תרוייהו מסימנין ישני' מ"מ כיון דהך דאיתא בהאי ליתי' בהאי לא מחשיב שני כתובים דחד מחברי' לא אתי דאולי זה חשוב יותר אף דלא הועיל בי"ט עופות א"כ אפילו מסימן החדש ג"כ לא אתי דישן דאיכא למימר דחשוב יותר ואף דבי"ט עופות רחמנא מעטי' מ"מ בשאר עופות אולי הוא חשוב יותר אפילו לבדו מסימן החדש הא חדא אידך דלכאורה אין הבנה כלל לקושיית מהרש"א דהרי מתחלה צריכין אנו להבין קושיית התוס' שהקשו דלמה לא נילף מסימן הישן ודלמא באמת איצטריך נשר גם על סימן הישן וצריך לומר דקושיית התוס' או על המקשה שהקשה מכדי כ"ד עופות וכו' ועל זה הקשה מאחר דמי"ט עופות לא ילפינן א"כ שפיר איצטריך פ"ו לגופייהו ולא מחשבי ב' כתובין בהדי י"ט וא"כ נילף מינייהו ואיצטריך נשר או שהקשו על המתרץ למה לו להמציא שישנו סימן חדש ודי באמרו דהנך י"ט כולהו אית בהו תלתא וא"כ הוו י"ט כתובין ולא אתי פ"ו מינייהו ולא מחשיב ב' כתיבין ואיצטריך נשר וא"כ כל קושיית התוס' דלא נימא כלל שישנו סימן חדש בשום אחד מהם ומה מקו' יש שוב לקושיית מהרש"א. ולהבין כוונתו של מהרש"א צריך לומר שהוא הבין שקושיית התוס' על המסקנא ואעפ"כ אין כוונתן שלא יחדש לנו סברא זו שיש סימן חדש אלא עיקר כוונתן למה אמר ס"ד נילף מיניה לשון יחיד דמשמע דמחד לבד הוה ילפינן אלמלא נשר והוה ליה למימר ס"ד נילף מינייהו שהרי גם הישן לא מחשב שני כתובין בהדי י"ט כן היתה כוונת מהרש"א בפירוש דבריהם וע"ז שפיר לפי סברתו הקשה קושייתו ואני אומר שפירוש זה לא יתקיים כלל. והוא כי מתחלה נפרש דברי התוס' שהקשו לפירוש השני שפירשו הסוגיא בענין אחר כתבו וז"ל ומיהו קשה דאי מאותו שיש בו סימן א' של י"ט עופו' ילפת לטמא עוף הבא בסימן אחד לא לכתוב כלל אלא סימן החדש והוה ילפינן מיני' דעוף הבא באותו סימן טמא וכ"ש אחד משאר ג' סימנין וכו' ולכאורה דבריהם תמוהים דאי הוה כתיב רק סימן החדש הוה ילפינן מיני' לאסור גם סימן החדש ולהכי כתביה רחמנא לסימן הישן להורות דלא נילף מסימן החדש אבל מסימן הישן שפיר ילפינן. וצריך לומר שיעור דבריהם כך הוא דודאי הך סי' דאתי נשר להתירו על כרחך סי' זה אינו דורס הוא שאם הוא סימן אחר ויהי' לבדו וא"כ יהי' דורס ואיך אפשר שימצא בעוף שאינו מפורש בתורה שיהי' דורס ויהי' בו שום סימן טהרה כמפורש בדברי כמה פעמים וא"כ ממ"נ אם נשר אתי להתיר סימן הישן דלא נילפי' לאיסור א"כ מכלל דסימן הישן הוא אינו דורס וא"כ על כרחך סי' החדש היא דורס וא"כ שפיר קשה ל"ל נשר תיפוק לי' דבלא"ה לא נילף מהישן דאי ס"ד דנילף מיני' א"כ לא נכתבי' כלל ונילפי' הוא עצמו וכל דכוותי' מהחדש מה אמרת שאז הוה אסרינן גם כיוצא בו דסימן החדש הרי ליכא כיוצא בו בעולם והוא לבדו יחידי הוא בעולם שיהי' דורס ויהי' בו סימן טהרה אבל זולתו כל דדריס כבר יש בו כל ד' סימני טומאה וגם עתה דכתיב הישן הרי כל שיש בו ד' סימני טומאה בטומאתו הוא ול"ל הישן כלל אלא ודאי הישן נכתב רק לומר שגם הוא לבדו טמא הוא אבל כל כיוצא בסימן אינו דורס לחודי' טהור הוא ולא ילפינן ליה מסימן החדש לאיסורא וכבר מצאתי סברא זו בספרו של הגאון מוהרר אבלי ז"ל. הייצא מזה דאף דלא הוה כתיב נשר לא הי' לנו אפשר למילף מתרוייהו מפרס ועזני' לאיסורא לאסור כל סימן מהם לבדו ויהא צריך נשר למיעוט דלא נילף שהרי על כרחך חד דריס וזה אין לו היתר אף מנשר. ולא אתי נשר כי אם בשביל האחד לבדו דלא דריס וא"כ איך יאמר בגמ' ס"ד נילף מינייהו להכי כתיב נשר וזה דבר שאינו וא"כ על כרחך אין כוונת התוס' כהבנת המהרש"א אלא על כרחך עיקר הבנת דבריהם דלמה הוצרך לחדש כלל שישנו סימן חדש וממילא נסתרה קושיית מהרש"א ז"ל:
12
י״גאמנם לפי זה נסתר תחלת דברי התוס' בד"ה מכדי וכו' שהקשו וא"ת אכתי איצטריך נשר להתיר אותו סימן שלישי דליתי' לא בפרס ולא בעזני' אלא בי"ט לחודייהו דהוה אמינא דאסור דהשתא בתלתא לא אכלינן באותו סימן לחודי' מבעיא נהי דלא הוה אסרינן בחד מהני תרי סימני דאיתנייהו בפ"ו משום דהוה ב"כ הבאים כא' כיון דאיתנהו בי"ט עופו' מ"מ באותו סימן שלישי הייתי אוסר ואי ה"א דאותו סימן שלישי איתי' בעורב הוה ניחא דהשתא נמי הוה ב"כ עורב וי"ט עופו' ומיהו בלא"ה לא קשה מידי דמנין וכו' דמי"ט עופו' לא ילפינן כלל לא במה מצינו ולא בק"ו וכו' עיין בדבריהם ועכשיו אני תמה על דבריהם דאיך אפשר למילף שום סימן איזה שיהי' בין דאיתי' בפ"ו ובין דליתי' איך אפשר למלפי' מי"ט עופו' דהא ודאי אותו סימן שאתה רוצה ללמדו לאיסור ולמימרי' דבגיני' איצטריך נשר להתיר ע"כ היינו אינו דורס דאיהו משכחת לי' שיהי' יתידי ולא סימן אחר וכמו שהארכתי לעיל וא"כ ע"כ י"ט עופו' לא דרסי ולפי זה עורב ג"כ לא דריס בודאי דהרי עכשיו ליכא למימר במימרא דרב נחמן עוף הבא בב' סימנין היינו בסימנין מבוררין וסימן שלישי ודאי ליתי' ודרוסה אינו ידוע וכמו שכתבו התוס' אליבא דריב"ם בד"ה מפני שיש להם זפק דהרי עכשיו אנן קיימינן די"ט עופות לא דרסי וא"כ ניחוש שמא הוא מי"ט עופו' דהרי להכי הוצרכו התוס' לפרש אליבא דריב"ם דכל י"ט עופו' דורסין אלא על כרחך הפירוש בדברי רב נחמן שבא בשני סימנין ובודאי אין בו יותר וא"כ על כרחך חד מהני תרי הוא אינו דורס דאל"כ איך הוא טהור ואעפ"כ אמר רב נחמן ובלבד שיכיר עורב א"כ מכלל דעורב יש בו סימן שאינו דורס וכמ"ש התוס' עצמם שם באותו דבור המתחיל מפני שיש להן וכו' וא"כ מה נסתפקו התוס' בזה דאי הוה אמינא דאותו סימן שלישי ישנו בעורב הא ודאי לית בי' ספיקא שישנו בעורב וא"כ ממילא אין כאן קושיא דעורב וי"ט עופו' הוו ב' כתובין. זאת ועוד אחרת אני אומר איך אפשר למילף כלל מי"ט עופות לאסור בסימן השלישי דליתי' בפרס וליתי' בעזני' ואותו סימן יהי' בודאי א"ד וכנ"ל וא"כ פרס ועזני' תרוייהו דרסי וא"כ קשה פ"ו גיפייהו למה לי דכתב רחמנא הא אינהו גופייהו אתיין בק"ו מי"ט עופות וליכא למימר דנכתבו כי היכי דנהוי ב"כ עם י"ט עופו' למשרי שאר עופו' כיוצא בם הא לאו מלתא דהרי כיון דדרסי שוב ליכא כיוצא בם בעולם שיהי' דורס ויהי' בו סימן טהרה כלל ולא נכתבו להתיר זולתן רק לאסור עצמן והרי ממילא יהיו אסורות מק"ו אלא ודאי להכי נכתבו להורות דלא ילפינן מי"ט עופו' כלל אפילו סימן השלישי אפילו בק"ו אבל לעולם במקום דליכא הוכחה שפיר ילפינן ק"ו משני כתובין אף דלא מלמדי במה מצינו:
13
י״דאמנם אחר העיון הא ליתא דהרי עכשיו אנן קיימינן דפ"ו תרוייהו סימנין ישנים יש בם וא"כ תרוייהו איצטריכו לגלות על סימני טומאה אי נשר לא הוה כתיב דבשלמא אי חד מנייהו יש בו סימן חדש א"כ מההוא לחודיה בצירוף י"ט עופו' ידעינן כל סימני טומאה במה שחלוקין מתורין אבל אי לית בשום אחד מהם סימן חדש וכל א' יש בו סימן ישן א"כ תרוייהו צריכי ואין להקשות לפי זה א"כ בפירוש השני שכתבו התוס' לפרש כל הסוגיא בענין אחר ולאותו הפירוש לא חשיבי פרס ועזני' ב' כתובין עם י"ט עופו' דלא דמי כלל לאותן היתרי' על שנים הראשונים מי"ט וכמו שמסקי התוס' בסוף הדיבור שכתבו ומיהו קשה לפירוש הקונ' וכו' עיין בדבריהם. ולאותו פירוש שפירשו הסוגיא בענין אחר דמתחלה חשיב פ"ו ב' כתובין הבאים כא' משום דאי מנייהו ילפינן לטמא בסימן א' א"כ לשתוק מפרס או מעזני' ומחד הוה ילפינן דהה"ד לחבירו דליכא למימר דהך סימן חשוב יותר שהרי אינו חשוב בי"ט עופו' עיין כדבריהם ולפי מ"ש קשה איך קודם שחידש שיש סימן חדש הוה חשיב פ"ו ב"כ הא אדרבה אי לית בהו בשום אחד סימן חדש א"כ תרוייהו צריכי להורות סימני טומאה דבחד מנייהו בצירוף י"ט לא הוה ידעינן כל סימני טומאה שהרי בכל אחד ישנו חד מאותן תלת סימני טהרה עצמו דאיתנהו בכולהו י"ט:
14
ט״ואומר אני דלא קשיא ולא מידי בשלמא לעיל בתחלת הדבור בקושיית התוס' דנשר איצטריך להתיר סימן שלישי דליתי' בפ"ו ולאותו קושיא צריך לומר דהאי סימן שלישי ליתא בעורב דאי איתי' בעורב בלא"ה לא קשה וכמו שכתבו התוס' וא"כ אי ליתי' בעורב וליתי' בפרס ולא בעזניה ולפי ההוה אמינא דפ"ו יש בהם מסימנין הישנים א"כ פ"ו יש בהם בכל אחד סימן אחד מאותן ג' סימנים עצמם שישנם בעורב ותרי סימני עורב נחלקו בפ"ו חד בזה וחד בזה וא"כ מחד מנייהו לחוד אפילו בהדי כולהו י"ט ובהדי עורב עדיין לא נדע כל סימני טומאה שהרי אותו סימן טהרה ישנו בכולהו ולכך שפיר כתבתי דאי לאו נשר הוה ילפינן הסימן השלישי בק"ו ופרס ועזני' תרוייהו איצטריכו להורות סימני טומאה אבל לפירוש השני של התוס' איכא למימר דחד מנייהו יש בו סימן השלישי שאינו בעורב וא"כ שפיר הוה ב' כתובין דהרי מאותו שיש בו סימן שאינו בעורב בצירוף עורב ידעינן כל סימני טומאה וא"כ השני שיש בו מסימני עורב ל"ל אלא דהוה ב' כתובין. אלא דלפי זה קשיא למה להגמ' להמציא כלל סימן חדש ישאר בסברא ראשונה דתרוייהו סימני' ישני' אלא דהני תרתי איתנהו בעורב עצמו ולא מחשבי' ב' כתובי' דתרוייהו צריכי להורות סימני טומאה. ואמנם אין זה קושיא דבשלמא אם לא הי' התרצן צריך לחדש שום דבר בסימני פ"ו וכל איזה מהסימנין שיהיה בכל אחד יהיה נכון שייך להקשות מי הכריחו לחדש לו שיש באחד מהם סימן חדש ואף שהאמת הוא כן מ"מ אין זה ענין לתירוצו ולכן פירשתי לעיל קושיית התוס' מה שהקשו מאחר דמי"ט עופו' וכו' שכוונתם שאין צריך להמציא לו סימן חדש ודחיתי בזה קושיית מהרש"א אבל כאן בפירוש השני של התוס' עכ"פ הי' צריך התרצן לחדש בסימני פ"ו נגד סברת המקשה שהי' סובר דבחד מהם יש א' מסימני עורב ובחד מהם סימן השלישי שיש בי"ט עופו' וליתא בעורב וע"י זה הי' סובר שישנם ב' כתובין דהאי שיש בו אותו סימן שישנו בעורב לא נכתב וד' סימני טומאה נדע מן השני בצירוף עורב והתרצן הוצרך לחדש לו שאין בחד מנהון הסימן השלישי וכיון שצריך לחדש לו סברא לא ידחהו במה שאינו אמת לומר דתרוייהו סימני עורב הם ואמר לו האמת דבחד מהם איתי' סימן הרביעי החדש ודוק:
15
ט״זוהנה הארכנו קצת ויצאנו מכוונתינו ועתה נחזור לכוונת התוס' במה שהשיגו על פירוש ריב"ם דלריב"ם כיון דכולהו י"ט דרסי א"כ סימן החדש הוא אינו דורס ועל כרחך נשר אתי דלא נילף לאסור הסימן החדש דאי אפשר לומר דנשר אתי דלא נילף לאסור סימן הישן לחודי' שזה דבר שאינו בעולם דכל הדורס שוב אין לו שום סימן טהרה וא"כ על כרחך ריב"ם לא ס"ל כפירוש הסוגיא בענין אחר שכתבו התוס' ולזה לריב"ם ודאי פרס או עזני' יש בו חד מסימני עורב דאל"כ איך קאמר בגמ' דמעורב לא ילפינן דא"כ פ"ו דכתב רחמנא ל"ל הרי אין בשום א' מהם מסימני עורב ואכתי נילף מעורב לאסור בסימניו אפילו בתרי סימנין וכאשר הארכתי וא"כ שפיר קשה למה לא התיר רב נחמן בסי' אחד השלישי מן הישני' דליתי' בעורב שבסימן זה לבדו ליתי' בשום עוף טמא בעולם אלא ודאי שכוונתו סימן א' והשאר ודאי אין בו וכנ"ל וא"כ הוא דורס וכל זה לריב"ם אבל התוס' שדחו פירוש ריב"ם שפיר נתנו לעצמם טעם על רב נחמן בעצמו דהא לא התיר באמת בסימן זה השלישי מבורר ושנים ודאי לית ליה ודריסה ספק שכיוצא בזה ליכא עוף טמא בעולם דעורב אין בו זה השלישי וי"ט עופו' יש בהם שלשה ופ"ו לית בהו סימן זה השלישי אם יש בם מסימני עורב באחד ובשני הסימן החדש וכתבו דאי אפשר לו להתיר משום דודאי סובר דעורב א"ד ורב נחמן היה מסופק אם יש בפרס או בעזני' בהאי שבו הסימן הישן מסימני עורב או הסימן השלישי וא"כ בסימן השלישי מבורר ודריסה ספק לא הי' יכול להתיר דשמא פ"ו יש בהם סימן השלישי והרי ספק פ"ו ובסימן אינו דורס לבדו ג"כ לא הי' יכול להתיר דשמא פ"ו יש בא' מהם מסימני עורב שהוא אינו דורס וא"כ אכתי ספק פ"ו הוא ולהתוס' ליכא הוכחה כלל דפרס או עזניה יש בו מסימני עורב דאף דפרס אין בו מסימני עורב כלל וכן עזני' מ"מ שפיר אמר א"כ פ"ו דכתב רחמנא ל"ל והיינו חד מנייהו שבו סימן הישן שישנו עכ"פ בי"ט עופות דהשתא עורב דאית ליה תרי לא אכלינן חד מבעי' ואין לומר שסימן זה חשוב יותר דהתוס' קיימי דעורב א"ד וא"כ כולהו י"ט לא דרסי וזה שיש בו סימן החדש דורס וא"כ על כרחך נשר להתיר סימן הישן אתי ולא החדש וכפירוש הסוגיא בענין אחר שכתבו התוס' ולשטה ההיא ליכא למימר כלל שסי' זה חשוב יותר שהרי חזינן שאינו מועיל חשיבותו בי"ט עופות. וכמ"ש התוס' דפ"ו אתי חד מחברי' אף דלא שוו בסימנייהו וק"ו דאתי מעורב שיש בו שני' וא"כ לשטתייהו אין הוכחה כלל מחכמי הש"ס דפ"ו יש בו מסימני עורב ואיכא למימר דלא היה מבורר לחכמי הש"ס איזה סימן הישן שישנו בחד מנייהו רק היו מקובלי' סתם שיש בו חד מהני תלת וגם רב נחמן היה מסופק לכך לא התיר בסימן א' ומתורץ השגת מהרש"א על התוס' והתוס' לא כיוונו כלל להוכיח מדברי אמימר כי אם מהבנת דברי רב נחמן בעצמו:
16
י״זועפ"י מה שכתבתי דלריב"ם דסימני עורב זפק ואצבע וכולהו י"ט דרסי וסימן השלישי שבהם הוא קרקבנו נקלף והוכחתי שבפרס ועזני' בחד יש בו סימן החדש שהוא אינו דורס ובחד יש בו חד מסימני עורב לשיטת ריב"ם וא"כ סי' השלישי שהוא קרקבנו נקלף ליתי' בשום עוף טמא רק בי"ט עופות ישנו בצירוף עוד שני סימני טהרה אבל לחודי' בלי צירוף עוד מסימני הגוף איננו בשום עוף טמא וא"כ בסימן זה אם הוא יחידי יש להתיר אם הדריסה ספק שודאי אינו דורס בזה עמדתי על כוונת קבלת ר"ח דלא כהבנת התוס' שהתוס' הביאו שר"ח היה קבלה בידו שסימן אחד שהוזכר להתיר היינו קרקבנו נקלף ועל זה כתבו התוס' בד"ה מאי ספקייהו משמע שרצה לומר זה הוא דלא משכחת אלא או בפרס או בעזני' הוא קרקבנו נקלף וכתבו אעפ"י שפירש ר"ת לעיל גבי תלתא הדרי בכולהו עשרים מהם ג' ג' עורב שנים וכו' כגון שיש באלו העשרים זפק ואצבע יתירה וקרקבן נקלף אבל דורסין ואוכלין ועורב יש לו ב' מאלו הנזכרים ופ"ו אחד מהם יש לו אחד מאלו השלשה והאחד אין לו מאלו השלשה כלל לא זפק ולא אצבע יתירה ולא קרקבן נקלף אבל אינו דורס והוה אמינא נלמד מזה לעוף הבא בסימן א' שהוא טמא לכך כתיב נשר עד כאן לשונו כל זה לא כתב אלא לדוגמא בעלמא ולא הי' סבור שכך הוא האמת אלא כמו שפירש בקרקבן נקלף היינו האי דלא הדר בכולהו עכ"ל התוס' ואני אומר התוס' עשו לר"ח ממשיל משלים שיכתוב לסימנא בעלמא ומי הכריחו אנו מוכרחים לתת לפעמים לסימנא בדבר שלא עמדנו על שרש הדבר ואנו מדמים אבל כאן כיון שלפי הבנתם שקבלת ר"ח הי' שקרקבן נקלף ליתי' אלא או בפרס או בעזני' בזה שבו סימן החדש א"כ הלא לפניו לכתוב האמת ובמקום שכתב כגון שיש לאלו העשרים וכו' הי' לו לכתוב כגון שיש לאלו העשרים אצבע יתירה וזפק ואינן דורסים. ולכן נלע"ד שר"ח קבלתו ופירושו הכל למקום אחד סובב אבל הבנתי אני מקבלתי דלא כהבנת התוס' בקבלתו ואומר אני שמלבד הטעם הנ"ל ג"כ קשה מאד לפרש דברי ר"ח כפי שהבינו בו רבותינו בעלי התוס' דהרי ר"ח בחשבו סדר סימני טהרה שיש בכל א' מעופות מסיים ופ"ו אחד מהם יש לו אחד מאלו וא' מהם אין לו מאלו כלל לא זפק ולא אצבע יתירה ולא קרקבן נקלף אבל אינו דורס והוה אמינא נלמד מזה לעוף הבא בסי' אחד שהוא טמא לכך כתיב נשר עכ"ל הרי שמראה מזה שנלמד מזה זה דייקא שמאותו שיש בו סי' החדש דלא הדר בכולהו מזה נלמד כפירוש רש"י ולא כפירוש השני שפירשו התוס' בד"ה מכדי וכו' וא"כ ר"ח קאי בשטת רש"י ופירוש קמא של התוס' דמסימן הישן אין ללמוד דהוה ב' כתובין עם י"ט עופות וא"כ איך יכול להיות שר"ח ס"ל שקרקבן נקלף הוא הסימן החדש ובא נשר להתיר סימן זה לבדו והא אי אפשר להיות סימן זה לבדו שאם אינו דורס כבר יש בו ב' סימנין ואם דורס שוב בודאי אין בו שום סי' טהרה שכל הדורס טמא. אם לא נימא כדעת קצת מפרשים שפירשו שכלל זה שכל הדורס טמא אינו כלל מלא אלא לפי שראו שרוב עופות טמאין דורסין אבל הטהורים לא ראו אחד מהם דורס ונתנו כלל זה על הרוב אבל יש ג"כ עופו' טהורים שאינם מצויים ואעפ"י שהם טהורים דורסים וע"פ זה אמרתי לפרש דברי מאור עינינו רש"י ז"ל בשנותו את טעמו בפירוש הדריסה בגמ' ממה שפירש במשנה דבמשנה פירש רש"י דורס ואוכל שאוחז בצפרני' ומגביה מן הקרקע מה שהוא אוכל. ובגמ' בדברי אמימר דאמר עוף הבא בסי' א' טהור וה"מ דלא דריס פירש רש"י וז"ל ונראה לי שכל עוף הנותן רגלו על האוכל ומחזיקו ברגלו שלא ינוד וכו' הוא דריסה וכן דרך העורבים וכו'. והנה הרמב"ם בפירוש המשנה כתב דורס הוא שיתן ידו על הדבר שהוא אוכל ואח"כ אוכל ממנו וכן עושים כל בעלי חיים שהם טורפים. והנה צריך להבין מה בעי בזה שכן עושים כל הבע"ח שהם טורפים והנה קצת פוסקים פירשו דורס היינו דשדי זיהרא כמו דרוסת הנץ וכן הסכים הש"ך בריש סי' פ"ב. והנה זה ודאי שדריסה זו דשדי זיהרא בודאי הוא סימן טומאה שהרי אמרינן לעיל בדף נג ע"א) שאר עופות טמאים יש להם דריסה וכתבו התוס' בד"ה שאר עופות וכו' הך דריסה היינו דשדי זיהרא כי שליף ואין זה כהאי דלקמן דכל עוף הדורס טמא דהוה מסימני טומאה ולא מבעיא ליה הכא אלא בעופות טמאין אבל פשיטא דאין דריסה לטהורות עכ"ל והנה דבריהם תמוהים שהרי הך דריסה דזיהרא ודאי סימן טומאה הוא שהרי מסקי דפשיטא ליה דטהורים אין להם דריסה שהרי לכ"ע. לעיל (בדף נג) יש לשאר עופות טמאין דריסה עכ"פ בדזוטר מינייהו והך דלקמן חשיב בהדיא מסימני טומאה וא"כ טפו להו סימני טומאה יותר מארבעה ואנן ארבעה תנן ובפה מלא אמרו בשמעתין גמירי כ"ד עופות וארבעה סימנין. ולתרץ קושיא זו אמר הרמב"ם בפירוש המשנה ונתן כלל שכל בעלי חיים הטורפין עושים כן וא"כ דא ודא אחת שכל בעלי חיים דשדי זיהרא מן הטורפים הוא והוא נותן צפרנו על האוכל. ואמנם בשמעתין לא רצה הרמב"ם לפרש דדריסה דהכא היינו בשדי זיהרא משום דאנן דורס ואוכל תנן ועל מה דשדי זיהרא לא אתי שפיר ואוכל והש"ך באמת נדחק בזה. ועל שמעתין גופא לא קשיא למה נקטו דורס ואוכל הוו להו למיהב סימנא דדריסת הזיהרא משום דזה כלל דכל מי ששדי זיהרא כבר יש בו דריסה דשמעתין דודאי דורס ואוכל אבל יש עופות דדרסי ואכלי ולא שדי זיהרא ואף דכל הדורסים טמא ואם הוא טמא בודאי שדי זיהרא מ"מ נקטי בשמעתין הך דריסה שזה קל לבדוק יותר בעת אכלו משא"כ דריסה דזיהרא דזה דוקא כשכועס ומעתה לפי דברי הרמב"ם שכל בעלי חיים הטורפין בודאי נותנים ידיהם על האוכל א"כ אין ספק די"ט עופות כולהו דרסי שהרי תלת סימני' שוים בכולהו ודרוסת הנץ תנן בהדיא וא"כ כיון דנץ שדי זיהרא מחילא נותן ידו על האוכל והרי הוא דורס ואוכל וא"כ ממילא אינו דורס הוא הסימן החדש דלא הדר בכולהו וכל שאר כ"ג עופו' כולהו דורסין. והנה כבר כתבתי בריש שמעתין דדברי הגמ' קשיין מח"נ אם סימן החדש הוא אחד מתלת סימני הגוף אבל העוף הזה דורס א"כ איך כתב רחמנא נשר להתיר כיוצא בזה בסי' אחד וזה אי אפשר שחוץ מעוף זה כל הדורס אין בו שום סימן טהרה ואם אינו דורס הוא החדש ושפיר איצטריך נשר לטהר כיוצא בזה בסימן זה לבדו א"כ קשיא שדברי הגמ' דקאמר על הי"ט עופות וכן על עורב ונילף מנייהו. והרי ודאי כל הדורס טמא וליכא דכותייהו ואף שעל הקרא אין כאן קושיא דנשר איצטריך רק בשביל סימן החדש מ"מ דברי הגמ' אי אפשר להולמן. והנלע"ד שזה הי' טעמו של רש"י שמסיק שם בדברי הגמ' דלא ידעינן איזה הוא הסימן החדש והיה פלפול הגמ' דרך את"ל אם בזה סימן החדש ולכן פירש רש"י במשנה דריסה היינו שמגבי' דאי הוה רש"י מפרש שנותן רגלו א"כ כבר הוא כלל שכל הטורפין עושים כן וא"כ נץ דריס וממילא כולהו דרסי ומה הי' הגמ' מסופק. אבל כאן בדברי אמימר וה"מ דלא דריס וקשה קושיית התוס' ודלמא עורב הוא וצריך לומר דעורב דריס והנה ע"כ לא נחלק אמימר על רב נחמן אלא להקל במה שהחמיר רב נחמן בבא בסימן אחד אבל במה דאמר ר"נ בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב לא נחלק וממ"נ כיון דלא אמר עורב דריס אם אינו דורס הוא אחד משני סימנין הללו למה יכיר עורב והלא עורב דריס ואם שני סימנין מבוררין ודריסה ספק א"כ ניחוש שמא מי"ט עופות הוא שיש בהם ג' סימנין וצריך לומר כמו שכתבו התוס' לריב"ם דכולהו י"ט ג"כ דרסי ולכן פירש רש"י דנותן ידו על האוכל שזה הוא סימן דריסה וא"כ נץ ודאי דריס וממילא כולהו דרסי:
17
י״חעוד נלע"ד כוונת רש"י דהנה כבר הקדמתי שיש שפירשו כלל דכל הדורס שאינו כלל מלא אלא על הרוב אבל יש עופות טהורים שאינן מצויים בישוב דדרסי ואעפ"כ טהורים הם. והנה בברייתא אמרו כל הדורס בידוע שהוא טמא וכיון שאמר בידוע משמע שלוקין עליו משום טומאה והנה לרב נחמן אי אפשר לפרש כן דכיון דחייש רב נחמן לפ"ו אף דלא שכיחי בישוב א"כ איך אפשר למימר כל הדורס בידוע שהוא טמא ואפילו למלקות וניחוש דלמא עוף טהור הוא כדרך דחיישינן לחומרא לענין פ"ו ולא שייך למימר לחומרא חיישינן למה שאינו מצוי אבל לא לקולא דזה שייך לענין שלא להתירו באכילה אבל למלקות אי אפשר ללקות אלא ודאי לרב נחמן כלל דכל הדורס כלל מלא ואין לך בעולם עוף הדורס ויהי' טהור והנה לפי זה קשה למה האריך רחמנא לפרש כל עופות הטמאין אי ס"ד שאינו דורס הוא הסימן החדש וא"כ כולהו דרסי הוה לי' לרחמנא למימר לא תאכל עוף הדורס ולא תאכל עזני' דרך משל אם עזני' הוא שבו הסימן החדש. וגם לא תאכל נשר ואז כלהו י"ט עופות ועורב ומינו ופרס כולהו דדרסי מפורשין בלאו אחד דלא תאכל כל הדורס ועזני' שבו סימן החדש מפורש בקרא וכי היכי דלא נילף מעזני' לאסור בסימן החדש לבדו שאר עופות כתיב נשר למימר דנשר דלית בו שום סימן הוא דלא תאכל. בשלמא אם כלל דכל הדורס אינו כלל מלא ויש במדבר עוף הדורס והוא טהור א"כ לא הי' לרחמנא אפשר לכתוב כלל זה בתורה שהרי יש דורס וטהור אבל לרב נחמן קשיא וצריך לומר לרב נחמן שאינו דורס איננו סימן החדש וכולהו י"ט וגם עורב ומינו לא דרסי רק אותו שבו הסימן החדש שהוא דדריס ולכך לא היה לרש"י במשנה אפשר לפרש דריסה דנותן ידו דא"כ נץ וכולהו דרסי אבל אמימר שהתיר בסימן א' וסומך אפילו לקולא דלא חיישינן למה שאינו מצוי בישוב א"כ איכא למימר דכל הדורס אינו כלל מלא ואעפ"כ שפיר קאמר בידוע לפי דלא חיישינן למה שאינו מצוי בישוב וא"כ שפיר פירש רש"י דריסה היינו שנותן רגלו ואף שהעיד הרמב"ם שכל הטורפין עושים כן לא איכפת לן דבאמת נץ וכולהו דרסי ואעפ"כ לא כתבה התורה בקיצור לא תאכל נץ הדורס לפי שיש במקומות ואיים הרחוקים מן היישוב עופות הטהורים ודורסין:
18
י״טונחזור לדברי ר"ח דאי אפשר לפרשו כהבנת התוס' בדבריו כיון שהוא סובר דנשר אתי להתיר הסימן החדש א"כ איך יסבור קרקבן נקלף הוא הסימן החדש ואיך יתירו קרא והרי כל הדורס טמא וליכא למימר לדידי' דכל הדורס על הרוב אמרו ואינו כלל מלא דהרי כיון דקרקבן נקלף יהי' הסימן החדש וא"כ כל י"ט עופות לא דרסי וא"כ אדרבה רוב טמאין לא דרסי דהרי כבר הוכחתי שאם י"ט עופות לא דרסי גם עורב אינו דורס וא"כ איך אמרו כל הדורס טמא בשביל הרוב אלא ודאי שקבלה אמתית היתה בידם שכל הדורס טמא ואיך אמרינן דנשר בא להתיר קרקבן נקלף לבדו ומעתה אין ספק שר"ח לא לדוגמא בעלמא פירש כן כי אם בכוונה מכוונת שאינו דורס הוא הסימן החדש ומה שהיתה קבלה בידו שסימן א' שהוזכר להתיר היינו קרקבנו נקלף אומר אני שקבלתו היתה ממש כפירושו של ריב"ם דסימני עורב הוא זפק ואצבע וכולהו י"ט דרסי וא"כ הסימן השלישי שבהם הוא קרקבן נקלף והוכחתי לעיל שהאחד מפ"ו שיש בו סימן ישן היינו חד מסימני עורב וא"כ סימן דקרקבן נקלף יחידי בלי סימן אחר עמו אינו בשום עוף טמא שבעולם שפ"ו ועורב ומינו אין בשום א' מהם קרקבן נקלף ונשר אין בו שום סימן טהרה וי"ט עופות שקורקבנם נקלף יש עמו עוד שני סימני הגוף זפק ואצבע ומעתה עוף הבא לפנינו וקרקבנו נקלף ואין לו זפק ואצבע אף דלא בדקינן לו אם דורס ודאי אינו דורס שאין לך בטמאין כיוצא בו כלל ואפילו במקומות דשכיחי פרס ועזני' עוף זה מותר וכבר ידעת שיש מן המפרשים דדוקא ביישוב דידהו לא הוה שכיחי פרס ועזני' וביישוב דידן אפשר שמצוי ולכך לא התיר ר"ח בשום סימן לבדו ואפילו אינו דורס דחיישינן לפ"ו אף שאין לו שום סימן מתלת סימני הגוף וגם אינו דורס חיישינן לפ"ו משא"כ קרקבן לקלף אם אין עוד מסימני הגוף עמו בודאי טהור. ואף דמשמע מלשון התוס' דקבלת ר"ח היתה על דברי אמימר והרי אמימר אמר בהדיא מאי איכא משום פרס ועזני' לא שכיחי בישוב ואם כקבלת ר"ח שסימן זה שהזכיר אמימר היינו אין קרקבנו נקלף ומה צריך לומר דפ"ו לא שכיחי והרי לדידי' סימן ליתי' לא בפרס ולא בענזי'. נלע"ד עפ"י גרסת הרי"ף והרא"ש דגרסי א"ל רב אשי לאמימר הא דרב נחמן מאי א"ל לא שמיע לי כלומר לא ס"ל ואיבעית אימא משום דפרס ועזניה לא שכיחי בישוב. עיין ברי"ף והרא"ש:
19
כ׳והנה גרסא זו הוא דבר תימה דמשמע ששני תירוצין יש כאן ואם כן לתירוץ הראשון אף אי הוו שכיחי פ"ו בישוב הוה מותר והיא גופה קשיא ניחוש שמא הוא פרס או עזני'. ונלע"ד עפ"י שטת ר"ח שפירשתי דסימן א' היינו אין קרקבן נקלף וסימן זה ליתי' בשום עוף טמא בעולם אלא דקשיא א"כ למה התנה והוא דלא דריס והרי ודאי לא דריס דהרי הטעם שרב נחמן דאמר הי' בקי בהן וכו' בסי' א' טהור לא התנה והוא דלא דריס וכן ר' חייא לא התנה והיינו משום דאינהו מיירי בבקי בהן וכיון שאינו מהם ודאי לא דריס ואין מהצורך להשגיח על זה אבל אמימר שהתיר רק מטעם דאינו מצוי ביישוב אבל עכ"פ בצד האפשר הוא ואי הוה חזינן דדריס על כרחך פרס ועזני' הוא ומיעקר עקר ואתי אבל לפירוש ר"ח ולפי מה שפירשתי אני ליכא דכוותי' בטמאים בכל העולם א"כ ודאי לא דריס ומה צורך להתנות והוא דלא דריס אומר אני עפ"י מה שכתב הפרי תואר על מה שהפוסקים בדקו בחוש כמה עופו' וכתב הוא שאין הבדיקה ראיה ונגד סימן קרקבן נקלף שמצאו כתוב שאולי איזה חולי היה בקרקבן ולא הי' כח בקליפתו להיות נדבק וע"י כן נקלף:
20
כ״אוהנה אני אומר אם ניחוש לדבריו א"כ נפל סימן זה בבירא ולחולי לא חיישינן אמנם אם היה דורס וכיון דכל הדורס טמא על כרחך מה שנקלף הוא מחמת חולי ומין נשר הוא שאין בו שום סימן טהרה ולכן התנה והוא דלא דריס והנה רב נחמן לא התיר בסימן אחד כלל משמע בשום סימן אינו מותר והיינו משום דסבר שאין אנו בקיאין בסימני עורב מה נינהו שנוכל לסמוך לידע איזה מתלת סימני הגוף דליתנהו לא בפרס ולא בעזני' זו חומרא אחת שיש בדבריו ועוד נוסף לזה לו יהי' כן מ"מ סימן אחד ליתי' אלא בפ"ו והרי לא שכיחי ביישוב ומחמיר רב נחמן למיחש אף למה שאינו מצוי ולכן השיב אמימר לא שמיע לי כלומר לא ס"ל דאנא סובר שסימן ה יחידי אינו בשום עוף טמא בעולם ואי בעית אימא שאפילו . אי הוה סבירא לי בהא כרב נחמן שסי' זה ישנו בפרס ועזני' מ"מ מותר דלא שכיחי בישוב ותירוץ השני להוסיף היתר בא שאפילו בסי' אינו דורס לחודי' ג"כ מותר אמנם ר"ח הי' קבלה בידו להתיר דוקא כתירוץ הראשון או משום דאולי נשתנה זמנינו מזמנם וביישוב שלנו מצוים לכן הי' קבלה בידו להתיר רק מחמת תירוץ הראשון ואינו מותר רק בקרקבן נקלף:
21
כ״בובזה נבוא לפרש דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל וז"ל בפ"א ממ"א הלכה ט"ז מי שאינו מכירן ואינו יודע שמותיהן בודק בסימנים וכו' כל עוף שהוא דורס ואוכל בידוע שהוא מאלו הסימנין וטמא ושאינו דורס ואוכל אם יש בו אחד משלשה סימנין אלו ה"ז עוף טהור ואלו הן אצבע יתירה או זפק או שיהי' קרקבנו נקלף ביד לפי שאין בכל אלו המינים האסורין מין שאינו דורס ויש בו אחד מג' סימנין הללו חוץ מפ"ו ופ"ו אינן מצויין בישוב וכו' ובהלכה י"ט כתב אמרו הגאונים שמסורת הוא בידיהם שאין מורין להיתר עוף הבא בסימן א' אלא א"כ היה אותו סימן שיהי' קרקבנו נקלף ביד אבל אם אינו נקלף ביד אעפ"י שיש לו זפק או אצבע יתירה מעולם לא התירוהו. והנה מה שכתב הרמב"ם ושאינו דורס אם יש בו א' מסימנין וכו' כוונתו שאינו מוחזק בדורס ופירש כפירושו של רש"י בדברי אמימר והיינו כפירוש השני שפירש הרב המגיד ואף שהרב המגיד כתב שהראשון עיקר מ"מ לענ"ד קשה לפרש כן וכבר נדחק הלח"מ והריב"ש בתשובותיו לפרש הסוגיא וכוונת הרמב"ם לדעתי לפי שיש מינין דורסים תמיד בכל עת מהאלו אין להסתפק בדריסתן ויש מינים שאינן דורסין כלל דהיינו עופות טהורים כלם וקצת מן הטמאין ויש מינין מן הטמאים דדרסי אבל אינן מוחזקים לדרוס תמיד כי אם לעתות רחוקות כמו תרנגולתא דאגמי שזמן רב לא דרסה עד שטעו בה להחזיקה בטהורה ואח"כ ברבות הזמן חזיוה דדרסה וסבר הרמב"ם שאין במינין טמאין שיהי' מין שאינו דורס היינו מוחזק לדרוס בכל עת ויהי' בו א' מסימנין חוץ מפ"ו וסובר הרמב"ם אף דפ"ו אין בהם אלא סי' א' וא"כ איזה מהם שיש בו סימן מסימני שלשה אלו ודאי דדריס מ"מ אינו מוחזק לדרוס תמיד ויצא להרמב"ם זה משום שהוא מפרש בדברי אמימר והוא דלא דריס כפירוש רש"י דהיינו שיש בו סימן אחד של טהרה ואינו מוחזק לדרוס ואעפ"כ קאמר טעמא דפ"ו אינן מצויים משמע שאלו היו מצויים הי' חושש מכלל דאינהו ג"כ אינן מוחזקים לדרוס תמיד. ואמנם מה דקשיא לי בדברי רבינו הוא שדבריו סותרים זא"ז שמתחלה התיר באיזה משלשה סימנין הללו ואח"כ בהלכה י"ט כתב בשם הגאונים דדוקא בקרקבנו נקלף יש להתיר ואין לומר שמתחלה כתב כפי הנראה לרבינו מסברת עצמו בשיטה זו ואח"כ כתב סברת הגאונים וחושש רבינו לבטל דעתו מפני דעת הגאונים. דא"כ היה לו לומר לשון אבל וכך הי' לו לכתוב אבל הגאונים אמרו שמסורת בידיהם וכו' ועוד מדוע בהלכה י"ט לא הזכיר כלל שיהי' אינו דורס. ולכן נלע"ד שהוא מפרש דברי אמימר כפירוש רש"י דבכל איזה מסימנין שיבוא הוא מותר ובתנאי דלא דריס דהיינו שלא יהי' מוחזק לדרוס דאל"כ ודאי פ"ו הוא ולכן התיר הרמב"ם בהלכה ט"ז באיזה סימן שיהי' ובתנאי שישגיח על הדריסה דעכ"פ מצד האפשר הוא כיון דאיכא פרס ועזני' בעולם ואח"כ בהלכה י"ט חידש בשם הגאונים להתיר קרקבן נקלף ושם לא הזכיר שישגיח על הדריסה לפי שסימן זה ליתי' אפילו בפרס ועזני' ובודאי אינו דורס אבל בשום סימן אחר לא התירו היינו מן הסתם להתיר בלי השגחה על הדריסה וכפי שהארכתי לעיל:
22
כ״געוד נלע"ד ראיה ברורה שקרקבנו נקלף אינו סימן החדש דאי ס"ד דקרקבנו נקלף היינו סימן החדש א"כ קשה איך מצינו למילף מנשר להתיר בסימן אחד לבדו והרי שמונה ספיקות הם וספיקייהו הוא משום דעופות טהורים קרקבן נקלף וטמאין אינו נקלף והני קרקבן נקלף בסכין. והנה סימני טומאה אנחנו למדין מתורין ונשר במה שנשר חלוק מתורין והא ודאי דתורין קרקבנו נקלף ביד דאל"כ אין כאן ספק שאף בסכין מקרי סימן טהרה אלא ודאי שתורין נקלף ביד. ונשר בודאי אין קרקבנו נקלף אפילו בסכין דאי הוה נקלף בסכין אלא שאינו נקלף ביד א"כ ג"כ אין ספק שזה סימן טומאה שהרי בזה חלוק נשר מתורין אלא ודאי שנשר אינו נקלף כלל וא"כ קשה פרס ועזניה איזה מהם שיש בו סימן החדש שהוא קרקבנו נקלף הא ודאי שלא היה לפני חכמים לבדקו שהרי אינו מצוי בישוב וא"כ קשה דלמא עזניה קרקבנו נקלף בסכין ומה שמקובל בידינו מן הקדמונים שיש בו סימן החדש היינו לפי שהאבעיא נפשטת לקולא שזה מקרי קרקבנו נקלף והנה לפי זה אי לא הוה כתיב נשר היה עזניה דרך משל אם בו הסימן החדש חלוק מתורין בכל ארבעה דברים שהרי ג' סימני טומאה ודאי יש בו ובקרקבן נקלף היה ג"כ חלוק שהרי תורין קרקבנו נקלף ביד וזה אינו נקלף ביד והיינו לומדים כל סימני טומאה מעזניה לחוד והיה עולה בידינו שעזניה יש בו ד' סימני טומאה ולא היינו למדים ממנו לאסור כי אם בד' סימני טומאה ואם היה בא עוף לפנינו שקרקבנו נקלף ביד היינו מתירין אותו לפי שיש בו סימן אחד ואינו דומה לעזניה ולכך כתב רחמנא נשר למימר דנשר שאין קרקבנו נקלף כלל הוא דמחשב סי' טומאה ומזה אנו למדים סימני טומאה אבל עזניה דקרקבנו נקלף בסכין מקרי סימן טהרה ואפילו הכי אסרו הכתוב ומזה אנו למדים שכל עוף הבא בסי' זה לבדו שיהיה טמא ומנ"ל להחכמים ללמוד מנשר להתיר בסימן אחד:
23
כ״דובשלמא מה שהעידו יתר הפוסקים כן בשם ר"ח לדידהו לא קשיא ויש לתרץ קושיא הנ"ל אבל על התוס' קשה. דהנה התוספות כתבו לעיל בד"ה מכדי כ"ד וכו' דשני כתובין אין מלמדים לא במה מצינו ולא בק"ו והוכיחו כן מדברי המקשה וגם מדברי המתרץ ומה שהוכיחו כן מדברי המקשה כבר כתבתי לעיל מה שיש לדחות קושייתם. אמנם מה שהוכיחו מדברי המתרץ שריר וקים שהוכיחו מכח קושיא חזקה דאיך אפשר למילף מסימן החדש והלא הישן אינו צריך לגופיה דמק"ו מי"ט עופות אתי השתא בתלתא לא אכלינן בחד מבעיא אלא על כרחך נכתב להיות שני כתובין עם סימן החדש ועל זה תירצו דאיצטריך שפיר לגופיה דמי"ט כתובין אין למדין אפילו בק"ו. ולכאורה אין זה ראיה דא"כ פשיטא ופשיטא דאיצטריך נשר אפילו לגופיה כיון דמחשב ב' כתובין ואין למדין ולא יהיה לנו ראיה לאסור אפילו בד' סימנין ואיצטריך נשר וילפינן מיניה לאסור בד' סימנין. וברייתא דקאמר לפי שאינו דומה לנשר. משום דהשתא דכתיב נשר ידעינן דמה שאינו דומיא דנשר מותר ואין אנו צריכין להביא ההיתר מכח דהוה פ"ו שני כתובין אבל לעולם אי לאו נשר ג"כ היה מותר מטעם ב' כתובין אלא שאפילו בד' סימני טומאה היה ג"כ מותר. אך דאנן חזינן שחכמי הש"ס הקשו על לשון הברייתא שהרי מקשה הגמ' אלא טעמא דכתב נשר וכו' הא לאו הכי הוה אמינא וכו' והא הוו פ"ו ב"כ ומאי קושיא דהרי איצטריך נשר לגופיה כנ"ל אלא ודאי שעיקר קושייתו על ר' חייא למה הוצרך להביא ההיתר ממה דכתיב נשר אלא שאפשר לומר לעולם קושיית הגמ' על הקרא נשר למה דבשלמא להתוס' שהם סוברים דב"כ אפילו בק"ו אין מלמדין שפיר מוכח דאברייתא פריך אבל אם אנחנו מדחים סברת התוס' ואומרים דק"ו ילפינן אפילו מב"כ א"כ שפיר הקשה נשר דכתב רחמנא למה דלעצמו לאסור עצמו אתי בק"ו מפ"ו ולהתיר בסי' אחד אינו צריך דפ"ו הוה ב"כ ואין מלמדין במה מצינו אלא דלפי זה פשיטא דקמה כנד וכחומה הוכחת התוספות דאי מלמדין בק"ו א"כ סימן הישן אתי בק"ו ונכתב רק בשביל לעשות סי' החדש ב"כ א"כ נשר ל"ל ולעצמו לאסור בד' סימנין ג"כ אינו צריך דבק"ו אתי אלא ודאי דשני כתובין אפילו בק"ו אין מלמדין. ואומר אני דאכתי יש לדחות דלפי זה שחדשתי שאחד מפ"ו אותו שיש בו סימן החדש דהיינו קרקבנו נקלף כתבתי שנקלף בסכין ולא ביד וא"כ אי לאו נשר הייתי לומר סימני טומאה כולן מאותו עוף והוה ביה ד' סימני טומאה וא"כ היה קשה אותו עוף ל"ל דכתב רחמנא הא ד' סימני טומאה בק"ו אתי ואי להורות סימני טומאה אפשר דהיה ידוע שאותו שיש בו סימן הישן אותו סימן אינו מסימני עורב וא"כ מאותו שיש בו סימן הישן בהדי עורב ידעינן סימני טומאה וא"כ מדאיצטריך אותו שיש בו ד' סימני טומאה מכלל דאתי להתיר שאר עופות שיש בהם אפילו ד' סימני טומאה ואיצטריך נשר והשתא דכתיב נשר א"כ ממילא לא ילפינן מעזני' שבו סימן החדש לאסור בסימן אחד משום דפרס ל"ל הא בק"ו אתי מי"ט עופות אלא לעשות סימן החדש ב' כתובין והש"ס דפריך אלא טעמא דכתב רחמנא נשר היינו קודם שחידש הש"ס שיש בו סימן חדש והוה אמינא שיש בשניהם בכל אחד חד מג' סימנין הישנים ואותן הסימנין אין בהם ספק וכל אחד סימן מבורר ואין לטעות למימר בשום אחד שיש בו ד' סימני טומאה וא"כ שפיר הקשה אלא טעמא דכתב רחמנא נשר וכו' ולפי זה שפיר מתורץ שיטת הפוסקים דסימן החדש קרקבנו נקלף ואעפ"כ סי' א' טהור מדאיצטריך האי דאית ביה סימן הישן. ונשר לגופיה איצטריך דלא נימא דעזניה יש בו ד' סימני טומאה וא"כ לגופיה לא איצטריך אלא להתיר שאר עופות שיש בהם ד' סימנין לכן כתיב נשר. אבל התוספות שברית כרותה להם דב' כתובין אין מלמדין אפילו בק"ו קשיא איך כתבו דקרקבנו נקלף הוא סי' החדש:
24
כ״האלא דכל זה דוחק לפרש דברי הגמרא דבגמרא משמע שמטעם נשר הוא דלא ילפינן מפ"ו לאסור בסימן החדש ולפירושי הנ"ל הוא מטעם ב' כתובין ולכן אני אומר דאם נפרש קבלת ר"ח דקרקבן נקלף הוא סימן החדש ור"ח כתב בהדיא דנשר אתי דלא נילף מזה לאסור בסי' אחד והיינו מסימן החדש וכתבתי לעיל דהרי הדברים סתרי אהדדי תוך כדי דבור שאם סימן החדש הוא ק"נ וא"כ איך אפשר להיות בעולם יחידי דא"כ דורס וכל הדורס יש בו ד' סימני טומאה ולכן אומר אני שאם קבלת ר"ח כן על כרחך צריך לפרש כמו שפירשתי אני בתחלת הסוגיא דכל זה לענין הנולד מן הטהור ויש בו סימני טומאה דבזה משכחת שיהיה דורס ויהיה בו חד סימן טהרה ולפי זה ממילא אני אומר דמשני כתובין למדין בק"ו ומה שהוכיחו דא"כ סי' הישן ע"כ אתי לעשות החדש ב' כתובין דלגופיה לא איצטריך דאתי בק"ו אני אומר דאתי לגופיה להתיר סימן הישן לחודיה דלעיל פירשתי דברי התוס' דליכא למימר שבא להתיר כיוצא בו דוקא בסימן הישן משום דלא משכחת ליה בכל הדורס יש בו כל סימני טומאה אבל השתא דאתיין להכי דע"כ הך שמעתא לענין טהור הנולד בסימני טומאה שפיר נדחית הוכחת התוס':
25
כ״וומעתה דזכינו לדין דבק"ו שפיר ילפינן משני כתובין ובזה דחיתי מה שכתבו התוס' בד"ה מה התם תלתא דהו"מ למימר דהוה י"ט כתובין ולדידי לא הוה מצי למימר דא"כ תינח תלתא לא ילפינן אבל תרי וחד דליכא ק"ו מאי איכא למימר. ובזה נדחה ג"כ מ"ש התוס' בד"ה ונילף מעורב דהוה מצי למימר א"כ למינו ל"ל ולדידי ניחא דא"כ תינח תרי לא ילפינן אבל חד נילף בק"ו אמנם בלא"ה אפשר דבעורב ניחא דמינו איצטריך אע"פ שאינו שוה באותן סימנין עצמם דזרזיר אין לו אותן סימנין של עורב ומ"מ יש לו ב' סימנין כדפירש רש"י ולהכי לא מחשב ב"כ ואפשר שזה טעמו של הרמב"ם שפסק בזרזיר כר"א דכן סוגיא דשמעתין מדלא אמר דהוה עורב ומינו ב"כ ובזה יש לי ליישב דמתחלה גבי שאר עופות הקשה ונילף מינייהו מה התם תלתא אף כל תלתא וכ"ש תרי וחד וגבי עורב אמר ונילף מיניה מה התם תרי לא אף כל תרי לא ולא סיים וכ"ש חד וטעמא בעי דגם כאן היה לו לסיים במאמרו וכ"ש חד ולדידי ניחא דגבי י"ט ידע דמצי לשנויי דהוה י"ט כתובין ולכך הוצרך להקדים וכ"ש תרי וחד ומה דאתי בק"ו לא איכפת לן בשני כתובין אבל גבי עורב דליכא שני כתובין שפיר אמר ונילף מה התם תרי ולא הוצרך לסיים וכ"ש חד.
26