צפנת פענח, ויקהלTzofnat Paneach, Vayakhel
א׳ביאור פסוק ויקהל משה וגו' ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהי' לכם קודש שבת שבתון לה' וגו', לא תבערו אש וגו', ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה' לאמור קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה וגו' (לה, א-ד).
1
ב׳וי"ל, א' ל"ל ב' פעמים לאמר. ועוד, דפירש רש"י זה הדבר, שהשכינה עצמה דיברה מתוך גרונו, יעו"ש בפירוש רש"י פ' מטות (במדבר ל, ב), ולמה יצוה כאן בזה הדבר. ועוד, דפירש רש"י אשר צוה ה' לי לאמור לכם, שהוא תמוה. ועוד, מאתכם מיותר, דהל"ל קחו תרומה. ועוד, כל נדיב לבו יביאה, מיותר. ושאר קושיות שהקשה האלשיך, והכלי יקר. וגם ביאור רבותינו בעלי הגדה (ילקוט ח"א רמז תח) עשה לו קהילות גדולות וכו'.
2
ג׳ונראה לבאר ש"ס דשבת (קיח:) כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו וכו'. כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים וכו'. ונבאר מה שאמרו חז"ל (מכילתא בשלח ו) ויאמינו בה' ובמשה עבדו (שמות יד, לא), אם במשה האמינו בה' לא כל שכן, ומה תלמוד לומר ובמשה וכו'. והקושיא מפורסמת, דהל"ל ומה תלמוד בה' וכו'. וביארתי זה בכמה מקומות.
3
ד׳ונראה לי דמפורש בכתבי האר"י זללה"ה (פע"ח ש' חג המצות פ"א) כי הדעת היא הנשמה וכו' יעו"ש. ומשה שהי' בחינת הדעת והנשמה הי' כולל נשמות ודעת כל ישראל, עד שנקראו דור דעה על שמו.
4
ה׳ונודע מעלת משה רבינו עליו השלום על שאר הנביאים שנתנבאו בלשון כה אמר ה', ומשה נתנבא גם בזה הדבר שהשכינה עצמה דיברה מתוך גרונו של משה וכו'. והענין, דכתבתי במקום אחר מ"ש בספר זוודין לאורחין כי מעלת משה רבינו שהי' דבוק בו יתברך תמיד גם בעסקו בגשמי, וז"ש (שמות כד, ב) ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו וגו', ונאמר (דברים ה, כח) ואתה פה עמדי וכו', יעו"ש. לכך מצאה השכינה מקום קבוע במשה שלא תזוז מני', לכך במשה לבדו דיברה מתוך גרונו, מה שאין כן בשאר נביאים שהי' לזמן ידוע, ניבאו בכה. וכאשר דיברו אהרן ומרים במשה על שפירש מאשתו, והיה התשובה כי בפירוש אמרתי לו לפרוש מהאשה, שנאמר ואתה פה עמוד עמדי, וז"ש פה אל פה אדבר, וכפירוש רש"י שם, והיינו על דרך הנ"ל, והבן, כי נתייחד עם השכינה תמיד שנאמר ואתה פה עמוד עמדי, לכך צריך לפרוש מאשתו הגשמי לדבק ברוחני לגמרי.
5
ו׳ואם כן מאחר שהי' משה דבוק בו יתברך תמיד, אם כן כאשר הי' מחבר עצמו ודעתו עם כל בחי' הדעת ונשמת ישראל, אז נמצאו כולם דבקים בו יתברך על ידי משה רבינו עליו השלום. וכאשר כתבתי במקום אחר ובו תדבק (דברים י, כ) ודרשו חז"ל וכי אפשר וכו' אלא הדבק בתלמידי חכמים וכו'. וקשה איך הוציאו על ידי הדרש מפשוטו. וכתבתי, כי על ידי שמדבק לתלמיד חכם הדבוק בו יתברך, נמצא הוא דבוק גם כן בו יתברך ממש, כמ"ש ובו תדבק, ואם כן הפשוטו עם הדרש שניהם בקנה אחד עולים.
6
ז׳ובזה יובן ויאמינו בה' ובמשה, אם במשה האמינו בה' לא כל שכן, וכי תימא דהאמנה ודביקות בו יתברך הוא על ידי משה וכאמור, וז"ש ויאמינו בה', דהאמנה היינו הדבקות, כמו שביאר מורי ש"ן וכתבתי מזה במקום אחר, וזכו לדביקות בו יתברך על ידי משה, אם כן מה תלמוד לומר ובמשה, כאלו הוא דבר בפני עצמו, וזה אינו, באופן דקשה ממה נפשך, או למה לי כלל ובמשה, ואי להשמיענו כנ"ל ל"ל ובמשה, כי זה נמשך מזה והכל אחד. ומשני, כל המאמין ברועה ישראל וכו', וק"ל.
7
ח׳והנה בא הציווי מהשם יתברך, כמו שנהג משה להקהיל ולחבר דעות ונשמות ישראל לדעתו ונשמתו כדי שידבקו כל ישראל על ידו להשם יתברך, כך ינהגו לדורות ראשי הדור עם אנשי דורו, וכמו שכתבתי לעיל ביאור ש"ס דבכורות (ה:) שסייעו את ישראל וכו', וש"ס (דעירובין) [דעירוכין] (עי' יז.) דור ודור דורשיו, דור לפי דורשיו וכו'. וש"ס (זבחים קטז.) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום וכו' (תהלים כט, יא), יעו"ש.
8
ט׳ונראה דזהו מ"ש בזוהר (ח"ב קכח:) זכאה מאן דאחיד בידא דחייביא, ושמעתי מהרב המגיד מוהר"ם, כי המוכיח בשער בת רבים בדברי תוכחת מוסר אינו רק בדברים לבד, שאם לא ישמע לו אם כן לא פעל מאומה, רק שיעשה מעשה לחבר את עצמו עמו ולהעלותו, וזהו זכאה מאן דאחיד בידא דחייביא וכו', ודפח"ח. וכענין הזה שמעתי מהחסיד מהרי"ל פיסטניר פירוש הפסוק (תהלים לב, ו) על זאת יתפלל כל חסיד וגו' רק לשטף מים וגו', ודפח"ח.
9
י׳ולי נראה מ"ש זכאה מאן דאחיד בידא דחייביא וכו', כי צריך הצדיק להתלבש לפעמים במדת הרשעים לשם שמים, כמו שכתבתי במקום אחר בשם מורי ומה בין תלמידיו של בלעם הרשע לתלמידיו של אברהם אבינו וכו' (אבות פ"ה מי"ט), יעו"ש. ובמקום אחר ביארתי זאת אומרת בני החי ובנך המת וכו' (מלכים א ג, כג). העולה משם, שצריך הצדיק להתלבש במדת שקר וכזב כדי לעשות שלום כמו אהרן, וכיוצא בזה כמו כעס וריתחא דרבנן, ואז נעשה היצר הרע והרשע על ידי זה כסא ויד אל הקדושה, כמו שכתבתי לעיל בשם מורי ביאור משנה (אבות פ"ה מי"ג) ד' מדות בנותני צדקה וכו', כי מעלות יתרון אור ניכר מכח החושך (עי' קהלת ב, יג), ומכח זה נעשה זה יד וכסא לזה, כמו יד האדם המושיט דבר למעלה אז הוא בעצמו שם וכו', יעו"ש לעיל. ואחר שעושה כך יתלבש הזכאי במדת החייב לשם שמים, ונעשה החייב יד וכסא לזכאי, אתי שפיר מ"ש זכאה מאן דאחיד בידא דחייביא, על ידי התלבשותו במדת הרשע לשם שמים, והבן. וכן כתב בזוהר פקודי (רס:) נטה [את] ידך (שמות ט, כב), אתרא דדרגא דילך וכו', יעו"ש במקום אחר.
10
י״אוזה שאמרו חז"ל (מגילה ז:) עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, שיש לו תענוג גדול על ידי זה, ונתבסם ונעשה כסא זה לזה, והבן, עיין מזה במקום אחר.
11
י״בובזה יובן כל המענג שבת נותנין לו משאלות לבו, ור"ל דאמרו חז"ל (מכילתא יתרו ז) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך (שמות כ, ט) שידמה כאלו כל מלאכתך עשוי' וכו'. אם כן עונג שבת הוא דוקא למי שנותנין לו משאלות לבו וכל מלאכתו עשוי', מה שאין כן מי שחסר לו משאלות לבו ואין כל מלאכתו עשוי' אין לו עונג שבת. ושפיר אמרו כל המענג שבת, וע"כ על ידי שנדמה לו כאלו נתנו לו משאלות לבו, אם כן זה כאלו נתנו לו משאלות לבו נעשה כסא ויד לזה שנותנין לו באמת משאלות לבו בפועל שהוא עונג שבת ממש וכנ"ל. אם כן מאחר שנעשה זה כסא לזה, אז הוא שם באמת, שנותנין לו משאלות לבו בפועל וכנ"ל, והבן.
12
י״גועוד יש לומר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' וגו', כי יתרון ותענוג אור שניכר מן החושך, ואחר טורח העבודה והצער בששת ימי החול ניכר יותר תענוג השביתה ביום שבת, ועל ידי זה נעשה ו' ימי החול יד וכסא אל תענוג וקדושת שבת, ונעשה החול גם כן קודש בכוונה זו, והבן. וכן בכל מעשיו יש לקיים (משלי ג, ו) בכל דרכיך דעהו, על דרך זה, והבן. וז"ש (תהלים קיח, ה) מן המיצר קראתי י"ה, אז על ידי זה ענני במרחב י"ה - אח"כ יש יותר הרחבה ותענוג אחר שעבר המיצר, והבן.
13
י״דובזה יובן, ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך בטורח ומיצר, אז על ידי זה יום השביעי שבת, ששובת ונח בו, יש לו תענוג גדול, ומעלה גם ו' ימי החול לה' אלקי"ך, שנעשה כסא זה לזה, והבן.
14
ט״וובזה יובן כל המענג שבת, אחר השביתה ונייחא מן המיצר בששת ימי החול, שזהו ענג גדול על ידי ו' ימי החול, שהוא נחלה במיצר וטורח מלאכה, ואז נעשה ו' ימי החול כסא לשבת שהיא נחלה בלי מצרים, ונעשה אחדות אחת, לכך נותנין לו נחלה בלי מצרים בפועל, והבן.
15
ט״זובזה יובן, ויקהל משה, בחינת הדעת והנשמה, את כל עד"ת בני ישראל, ר"ל דע"ת של כל ישראל הקהיל וחיבור משה לדעת שלו, ואז יתחברו על ידו אליו יתברך, לקיים מה שנאמר (דברים י, כ) ובו תדבק, שהוא תכלית כל התורה, וממנו יראו וכן תעשו לדורות דור ודור ודורשיו. וז"ש אלה הדברים, שהם דברי תוכחה ומוסר שידבר ראש הדור לבני דורו, אינו יוצא בדיבור לבד, רק אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות במעשה, כמ"ש זכאה מאן דאחיד בידא דחייביא, שהוא על ידי מעשה הנ"ל, התלבשות במעשה ומדת הרשעים, דעל ידי זה נעשה כסא ויד אל הקדושה, ועולה מטומאה לטהרה וכנ"ל, כי יתרון האור מן החושך וכו'.
16
י״זוביאר ענין זה נודע מענג שבת, כי ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהי' לכם לאסור במלאכה, רק שבת שבתון לשבות ונוח מלאכה, על ידי זה יש לו עונג יותר, שבא אור שבת אחר החשך וטורח מלאכה של ששת ימי החול, ויש יתרון לאור מן החשך, ונעשה ו' ימי החול כסא לשבת, ואז שבתון לה' שמעלה חול בקודש, והבן, לכך העושה בו מלאכה יומת, וגם לא תבערו אש וגו', להתלבש באש המחלוקת וכעס ביום השבת, אבל בששת ימי החול ריתחא דרבנן שמתלבש בו לשם שמים שרי, וק"ל.
17
י״חובזה יובן עשה לך קהלות גדולות, ר"ל לך בעצמך, להקהיל ולהתחבר עם אנשי דורו, כדי שילמדו ממך דורות הבאים וכו', והבן.
18
י״טואחר שצוה משה לראשי הדור שיתחברו עם אנשי דורו, חזר וצוה לאנשי הדור שירצו להתחבר עם ראשי הדור, דאל"כ אי אפשר לראשי הדור שיתחברו עם אנשי הדור, כמו שכתבתי לעיל תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם (נזיר סו:). וגם כתבתי ביאור משנה (אבות פ"ד מ"ג) אל תהי בז לכל אדם, הם התלמידי חכמים שנקרא תואר אדם, לדבק בו, וגם התלמיד חכם אל תהי מפליג לכל דבר, המוני עם וכו'. וכמו שכתבתי במקום אחר ביאור ש"ס דברכות (י.) בריוני דצערי לרבי מאיר וכו'. ופסוק (ויקרא יט, ח) לרצונכם תזבחוהו וכו'.
19
כ׳ובזה נראה לי פירוש הפסוק (דברים כט, יח-כ) והי' בשמעו את דברי האלה והתברך בלבבו שלום יהי' לי וגו', והבדילו ה' לרעה וגו'. ר"ל בשמעו דברי האלה ותוכחת מוסר אינו נגמר בדיבור לבד רק במעשה, כמ"ש זכאה מאן דאחיד בידא דחייביא וכו', אם כן התברך בלבבו לאמור שלום יהי' לי גם כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה, ר"ל לספות ולסבר הרשע שהוא שבע לשמוע מוסר ומלקיים תורה ומצות, כמו שכתוב במקום אחר, את הצמאה, הוא הצדיק שהוא צמא למים דברי תורה ומוסר, כמו שכתוב (ישעיה נה, א) כל צמא לכו למים וגו', והכוונה, מאחר שצריך הצדיק לחבר הרשע אליו להעלותו מטומאה לטהרה, כמ"ש זכאה מאן דאחיד וכו', אם כן שלום יהי' לי. לכך לא יאבה ה' סלוח לו, והיינו על ידי תחבולה זו - כי והבדילו ה' לרעה וכו', ר"ל שלא ירצה להתחבר עם הצדיקים על ידי קושיות וספיקות שימצא עילה למצוא עונו לשנוא הצדיק, ועל ידי זה יהי' נבדל מהצדיק, והיינו כדי שיהי' לרעה לו להרשע, כמו שכתבתי במקום אחר ביאור פסוק (דברים לא, יח) ואנכי אסתיר פני, שהם התלמידי חכמים, ועל ידי זה ומצאהו רעות וכו', יעו"ש. וזהו ענין מצרים שנאמר (תהלים קה, כה) הפך לבם לשנוא עמו וכו'.
20
כ״אלכך הזהיר משה שוב לכללות המוני עם שירצו להתחבר עם ראשי הדור, וז"ש ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה' לאמור קחו מאתכם תרומה לה' וגו', ר"ל גם שהי' נבואת משה בזה הדבר, נוסף על כל הנביאים, שהשכינה עצמה דיברה מתוך גרונו, לפי שהי' דבוק בו יתברך תמיד, ואז על ידו נתחברו ונדבקו כל ישראל אליו יתברך, מכל מקום צריך תנאי אחד אשר צוה ה' לי לאמור לכם קחו מאתכם תרומה לה', ר"ל כי ראש הדור שמצוה להניף ולהרים את בני דורו הוא בתנאי שירצו להתחבר שיהיו תרומה לה' על ידי שידבקו בת"ח, ובזה ובו יתברך תדבק, והיינו מי שיש לו לב טוב שלא להרהר אחר הת"ח, מה שאין כן מי שיש לו לב רע הממציא על הת"ח קושיות וספיקות, וז"ש כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' וגו', והבן. ועיקר טעם כל הנ"ל עיין במקום אחר בשם מורי זלה"ה.
21
כ״בועל פי זה נבאר פסוקי פ' אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו (ויקרא טז, א-ב). והספיקות, א' אחרי ולא אחר. ב' שני ל"ל, דהל"ל אחרי מות בני אהרן. ג' בקרבתם וגו', הל"ל בהקריבם. ד' כפל אחרי מות וגו' וימותו. וכתבתי מזה במקום אחר. עוד יש להבין מה דהוי הוי, למה נכתב זה בתורה, ועל כרחך ששייך פרשה זו בכל אדם ובכל זמן.
22
כ״גונראה לי, דשמעתי בשם הרב המנוח החסיד מוהר"ר אברהם מגיד פירוש הפסוק הנ"ל, כי אחרי מופלג, ר"ל מופלג מהם לירא ממיתה. והטעם, כי אין זה דבר חדש אצלם, כי בכל זמן ועידן בקרבתם לפני ה' וימותו, שמסרו תמיד עצמם בעת עסקם בעבודת ה' למיתה, וז"ש אחר"י מות שני בני אהרן, כי בקרבתם לפני ד' תמיד וימותו, ודפח"ח.
23
כ״דולי נראה, דכתבתי במקום אחר מ"ש בעקידה (פ' בראשית ש"ו) ביאור המדרש (בר"ר ח, יא) כשברא הקב"ה את האדם נמלך במלאכי השרת אם לברוא אותו מן העליונים או מהתחתונים, עד שנברא ממוצע מעליונים ומתחתונים לקשרן זה בזה וכו', יעו"ש.
24
כ״הוהענין, על פי מה שכתבתי במקום אחר ששמעתי ממורי זלה"ה ביאור פסוק (קהלת ט, י) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, וחנוך מט"ט הי' מייחד בכל תפירה קודשא בריך הוא ושכינתי' וכו', יעו"ש. ובזה מקשר מעשה הגשמי של עולם התחתון על ידי המחשבה שהיא בכחך, אל רוחני עולם העליון, ובזה מקיים בכל דרכי"ך הגשמי דעה"ו, דא - לייחד, ה' עם ו', קודשא בריך הוא ושכינתי'.
25
כ״ווהנה בחינה זו לקשר הגשמי ברוחני, הוא בעולם שנה ונפש. בעולמות, לקשר עולם התחתון הגשמי בעולם העליון הרוחני על ידי האדם כנ"ל. וכן יש בשנה. ובנפש האדם בכלל ובפרט, שיש בכלל ב' סוגי['], א' אנשי החומר העוסקים בגשמי, ב' אנשי הצורה העוסקים ברוחני, וכן בנפש אדם פרטי יש בו חומר וצורה. וכאשר מקשר בפרט החומר אל הצורה שלו, כך נתקשרו אנשי החומר אל אנשי הצורה, וכך נתקשרו עולמות תחתונים הגשמיים בעולמות עליונות הרוחניים, ובבחינה זו נקרא צדיק יסוד עולם. זולת אם אין ראויין אנשי החומר לענוש, אז נאמר בכללות (תהלים קה, כה) הפך לבם לשנוא עמו, בכללות האומות נגד ישראל, והוא הדין בכללות אנשי החומר נגד אנשי הצורה נאמר (דברים לב, כ) אסתירה פניהם שהם התלמידי חכמים, על ידי ספיקות וקושיות שיש להם על התלמידי חכמים, כדי שלא יקיימו ובו תדבק (דברים י, כ) הדבק בתלמידי חכמים ונחשב כאלו דבוקים בהשם יתברך, וח"ו יקויים בהם הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה (דברים לא, יז), וכמו שכתבתי במקום אחר מה שכתב הרב מוהר"י יעבץ במשנה (אבות פ"ג מ"ה) המפנה לבו לבטלה וכו', יעו"ש. מה שאין כן אם אנשי החומר נתקשרו עם אנשי הצורה לקיים ובו תדבק, הדבק בתלמידי חכמים כנ"ל, אז אין שום עונש יכול לחול עליהם. מלבד שיש להם תועלת בתפלה, שנתקשר ב' סוגי התפלה החומר והצורה, כמו שכתבתי במקום אחר ביאור משנה (אבות פ"ב מי"ג) הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה וכו' ואל תהי רשע בפני עצמך וכו'.
26
כ״זוהנה מבואר בזוהר (זח"ג נז ע"ב) כי ב' בני אהרן הם ב' פלגי גופא, נצח והוד וכו', וקבלתי ממורי זללה"ה שהם ב' סמכי קשוט, בחינת האמנה ודביקות, כמו שכתבתי מזה במקום אחר וז"ש בש"ס (מכות כד.) בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב, ד), וכתבתי מזה לעיל. ובחינה זו של ב' בני אהרן, שהם ב' סמכי קשוט יש בכללות העולמות בספירות, וגם בפרטי נפש אדם פרטי יש בחינה זו גם כן כנודע.
27
כ״חובזה יובן אחרי מות שני בני אהרן, שמתו וניטל בחינת האמנה ודביקות של המוני עם, שנקרא ב' בני אהרן ב' סמכי קשוט כנ"ל, שלא לדבק באנשי הצורה על ידי ב' בני אהרן בקרבתם לפני ה' - נתקרבו לפני ה' לקיים ובו תדבק, ועל ידי ספיקות וקושיות שלהם על התלמידי חכמים מתו ב' בני אהרן, וניטל מהם בחינה זו של האמנה ודביקות, לכך וימותו אנשי החומר, כי על כי אין אלקי בקרבי וגו'. לכך עצה יעוצה בזאת יבא אהרן אל הקודש, שיקשר מלכות הנקרא זאת, אל הקודש, על ידי המחשבה שהיא חכמה שנקרא קודש, וגם אנשי החומר בכלל זאת העולה אל הקודש, והבן.
28
כ״טועל פי זה נבאר פסוקי פ' (ויקרא כו, ג-ו) אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו וגו' ונתתי שלום בארץ. וכ' בתורת כהנים (פרשה א) והוא בפירוש רש"י, אם בחוקותי תלכו - שתהיו עמלים בתורה, ואת מצותי תשמרו - לשמור ולעשות וכו', יעו"ש.
29
ל׳וי"ל, אם כן ועשיתם אתם, ל"ל. ועוד הקשה הרמב"ם (הל' תשובה פ"ט ה"א) וכי זהו שכר המצות ונתתי גשמיכם בעתם וגו'. ותירץ דהוא רק הכנה וכו', יעו"ש.
30
ל״אולדברינו הנ"ל אתי שפיר, שיש ג' בחינות עש"ן לקשר הגשמי ברוחני על ידי שיתקשרו אנשי החומר לאנשי הצורה וכו'. ובזה יובן אם בחוקותי תלכו, ללמוד, ואת מצותי תשמרו, לשמור ולעשות להכניע חומרו אל הצורה בפרט, ואח"כ לעשות אתם כמו (בראשית יב, ה) את הנפש אשר עשו בחרן, לקשר אנשי החומר אל אנשי הצורה שהוא בכלל. אך שמא תאמר אם נאמר אסתירה פני מהם אם כן איך יכולין לקשרן, לזה אמר ונתתי גשמיכם בעתם, אנשי החומר, שהם גשמיכם, ונתתי - שיכנעו אל אנשי הצורה שנקרא בעתם, ואז ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה, אילן סרק יתן פריו, על ידי שיתקשרו אנשי החומר לאנשי הצורה נתקשר הגשמי ברוחני שיהי' אחדות אחד בעולמות ובשנה ונפש האדם, וזש"ה ונתתי שלום בארץ, שהוא חיבור הנ"ל, והוא על דרך הרמב"ם הנ"ל, שאין זה שכר רק הכנה לעולם הבא, והבן.
31