צפנת פענח, בא כ״וTzofnat Paneach, Bo 26
א׳בספרי (דברים א, ב) פ' בא, אמר רבי בנאה היום אתם יוצאים בחדש האביב (יג, ד) וסמיך לי' (יג, ה) והי' כי יביאך, מלמד שאילו זכו ישראל ליום אחד היו נכנסים לארץ. עכ"ל. ויש להקשות, חדא, למה דוקא ליום אחד היו נכנסין. ב' קשה, דאיך אפשר לומר שלא הי' זכות לישראל, אם כן לא היו יוצאין כלל דאיתא במכילתא (בא, ה) רמז קצה: ואעבור עליך וגו' (יחזקאל טז, ו) כיון שהגיע השבועה שהשביע הקב"ה לבניו שיגאל אותם ולא היו בידם מצות שיתעסקו בהן כדי שיגאלו, שנאמר (שם טז, ז) שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה, מהמצות, ונתן להם הקב"ה ב' מצות, פסח שהיא על ידי מילה, כדי שיתעסקו בהן, ללמדך שמשה מלן בליל יציאת מצרים, ובזכות שני מצות אלו יצאו. ואם כן מאי לא זכו דאמרינן כאן. וכי תימא דב' מצות אלו היו כדאי רק שיצאו ולא שיבואו לארץ בו ביום, קשה מנא לי' לחלק. ואין זה אלא דברי נביאות.
1
ב׳ג' קשה על עיקר היציאה שהי' ביום טוב ראשון של פסח, הא במקום אחר הקשיתי לשאול, מנא לי' להתרגום והמדרש שפירשו שגם מהר המוריה לחרן הי' לו קפיצת הארץ, וביום שיצא בו ביום בא חרנה, בשלמא להר המורי' דרשו מלשון ויפגע (בראשית כח, יא). ופירשתי שם משום דמכו' דיציאתו הי' ביום טוב ראשון של פסח כו'. ואם הראשונים שמרו עצמן מלכת חוץ לתחום בו ביום, אף שלא נעשו עדיין הניסים של יציאת מצרים, כל שכן שהי' ראוי למשה ולישראל לשבות בו ביום ולמחר יצאו. וכי תימא כדאיתא שם רמז ר"י: ויהי מקץ שלושים שנה (שמות יב, מא) מגיד מכיון שהגיע הקץ לא עיכבן המקום אפילו כהרף עין, בט"ו בניסן נולד יצחק בו ביום יצאו, שנאמר (שם) ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' וגו', ואם כן לא הי' אפשר להתעכב שם כיון שהגיע קץ השבועה. מכל מקום בהיפך, שאם עשה הקב"ה קפיצת הארץ בשביל יעקב לחוד שלא יבא לידי חלול יום טוב ראשון של פסח, אם כן כל שכן שהי' ראוי לעשות קפיצת הארץ בשביל משה וכל ישראל שלא יבואו לידי חלול יום טוב, וכמו שמצינו באמת שעשה להם קפיצת הארץ כשנסעו מהר חורב, כמ"ש (במדבר י, לג) ויסעו מהר ה' דרך ג' ימים, מלמד שהלכו מהלך ג' ימים ביום אחד על ידי קפיצת הארץ, אם כן כל שכן שהיו ראוין לזה בעת הזאת.
2
ג׳ד' קשה, כיון שאמרנו לעיל שמשה מלן בליל יציאת מצרים, קשה מהא דאיתא בנדרים דף ל"ב (לא:-לב.) אמר משה אמול ואצא, סכנה לתינוק עד ג' ימים כו', אם כן למה לא חש משה כאן לסכנת ישראל על ידי חולשא דאורחא.
3
ד׳ה' קשה, אם כן במדבר מ"ט לא מלו, וכי תימא משום חולשא דאורחא, הא חזינן דליכא למיחש להא דמלן בליל יציאתן.
4
ה׳ונראה לי דקושיא ב' יהי' תירוץ לקושיא א', וקושיא ד' יהי' תירוץ לקושיא ג' על ידי קושיא ה', אלא דתחלה יבוארו קושיות האחרונות ועל ידן יבוארו קושיות הראשונים.
5
ו׳והוא, משום דקשיא לן איך יצאו ישראל ממצרים חוץ לתחום ביום טוב ראשון, על כרחך צריך לומר דבאמת לא יצאו חוץ לתחום רק בתוך התחום, וכדי לקיים רק היציאה ביום ט"ו מטעם הנ"ל, דאל"כ אלא תרצה לומר שיצאו חוץ לתחום קשה קושיא ד' איך יצאו לדרך והיו מהולין ויהי' להם סכנה, וכי תימא גם השתא כשיצאו תוך התחום איך לא חשו מחולשא דאורחא כיוון שנמולו בליל יציאתן, על כרחך זה אינו, דבתוך התחום ליכא סכנה כפירוש הש"ס הנ"ל דפירש לפי שנתעסק במלון תחלה, והקשה הר"ן הא עדיין הי' בדרך, ומשני דאותו מלון הי' סמוך למצרים ובאורחא פורתא ליכא סכנה, וסמוך היינו מיל בריש מסכת מגילה, וכי תימא הי' להם לילך על ידי קפיצה אפילו חוץ לתחום, דלמעלה מעשרה מותר (עירובין מג.), זה אינו, דכיון שהיו נמולין הי' טירדה כפירוש רש"י במתאוננים (במדבר יא, א) שאמרו כמה לבטנו בדרך ג' ימים ואף על פי שהי' על ידי קפיצה כנ"ל, לכך צריכין לומר כנ"ל, ובאמת אילו לא הי' נימולין היו הולכים על ידי קפיצה, ומרומז בפסוק היום אתם יוצאים - והי' כי יביאך, ר"ל לפי שיצאו היום ביום ט"ו, על כרחך היינו על ידי קפיצת הארץ, אם כן והי' כי יביאך מיד, אלא לפי שלא היו להם שום זכיות והוצרכו לעשות פסח ולמול שיצאו בזכות מצות אלו, ומכח זה לא היו יכולין לילך על ידי קפיצת הדרך.
6
ז׳ובזה יובן, אמר רנב"י אילו זכו ישראל, ר"ל שיהי' להם זכויות שיהיו כדאי לצאת ולא היו צריכין לפסח ומילה, ליום אחד היו נכנסין לארץ, לפי שנאמר היום אתם יוצאים, קשה, הא יום טוב ראשון, אלא צריך לומר על ידי קפיצה, אם כן והי' כי יביאך ר"ל מיד לארץ, וק"ל.
7