יערות דבש חלק ב י״גYa'arot Devash II 13

א׳ת"מ מ"ש הגאון אמיתי הנ"ל ז"ל בק"ק המבורג בז' אדר

ב׳במדרש ויקרא אל משה זש"ה אז דברת בחזון לחסידך לאדם ג"כ קרא ולמשה היה חביבה ביותר וכו' ולהבין למה הי' קריאה זו חביב ביותר נראה מ"ש בגמר' דסנהדרין אדה"ר בלשון ארמי סיפר שנא' ולי מה יקרו ריעך אל ופירשו כי יקר מלשון ארמאי וכבר הרבו להשיג כי יקר הוא ל' עברי בכמה דוכתי יקר בעיני ה' וכו' אבל נראה כי במדרש שאל ויקרא אל משה ולאדם לא קרא וכו'ופי' המפרשים כי ויקרא אל משה הוא כ"כ חשיבי עד שאמרו כי לכך כתב משה א זעירתא לרב ענוה הלא כבר היה כזאת לאדה"ר:

ג׳והנה יותר יש לתמוה למה עשה משה כזה א' זעירתא הלא במעמד הר סיני כתב ג"כ ויקרא אל משה ומה אולמ' הך מהך ולמה לא עשה שם כזה:

ד׳אבל הענין כל חשיבות כמ"ש המפרשים שהיה יוכל לקרוא ע"י מלאך והקב"ה בעצמו קרא היש חשיבות יותר מזה וא"כ במעמד הר סיני שהיו שם מלאכים רבים אולי באמת הי' קריאה ע"י מלאך ואין כאן מעלה יתירה אבל בהך כ' מאהל מועד מק"ק כמ"ש רש"י ושם כתב וכל אדם לא יהיה ודרשינן אפי' מלאכים א"כ ע"כ קב"ה קראהו וזה מעלה יתירה ולכך הקטין עצמו והנה ודאי אם היה בדרך פשוט לקרוא ע"י מלאך וקראהו הקב"ה בעצמו היא מעלה יתירה אבל אם אינו אפשרי בדרך פשוט אין כ"כ מעלה וכבר אמרו אדה"ר בלשון ארמאי סיפר שע"י חטא נשכח הימנו לשון הקודש קדשי שמים ובלעגי שפה ידבר ולא נשאר בו רק שיורי לשון קודש שהוא תרגום וא"כ לא היה במציאה פשוט לקרותו ע"י מלאך כי אין מ"ה מכירין בלשון ארמאי ואין כ"כ חשיבות אבל במשה שהיה באפשרי לקרותו ע"י מלאך העומדים חוצה לאהל וקראהו קב"ה בעצמו מאהל מועד זה חשיבות והיה חביב ביותר. כלל הדברים מזה שמקטין משה א' ולא קשי' הא לאדם נמי קרא צ"ל דאדם בלשון תרגום סיפר וכמש"ל רק יש להבין מה קשי' לי' למדרש ולאדם לא קרא די בחשיבות זו ששקול כאדם יציר כפו של הבורא ודיוקן דמלכא קדישא:

ה׳אך מבואר במדרש ולמה יקרו רעיך אל מאן נינהו רעי' אי"ו משה ואהרן אמר אדם אני רואה שהם יקרי' ממנו שאני עברתי על מצוה אחת והם קיימו כל תורה מאל"ף עד תי"ו ולפ"ז שפיר קשה קושי' מדרש דהא משה הי' חשוב וכו' וזה ענין הגמ' אדם בלשון ארמאי סיפר והיינו דאל"כ למה הקטין משה הא' הא לאדם נמי קרא אלא דבאדם לא היה נאות ע"י מלאך דסיפר לשון שאין מ"ה מכירין רק דלמא משה לא הי' חשוב כמו אדם ולזה מביא הגמרא ולי מה יקרו רעיך אל דמשה היה נבחר ממנו וא"כ שפיר ק' וא"כ צ"ל דבלשון תרגום דיבר וא"ש ודוק:

ו׳כללו של דבר כמה נבחר משה וראוי יום זה אשר יום זה חושך ואופל לא סדרים להתאסף ולעשות אבל יחיד ובכל שנה ושנה ביותר כי בעו"ה התורה מתמעט ומורגש בהעדרו ומיתתו ביותר כי עי"כ חשכו הרואים בארובות שמים כמבואר בזוהר לרעי' מהימנא כד אנת תתכנש עליך אתמר יחשכו כוכבי נשפו והמן הרשע הרגיש בזה באמרם כיון שנפל הפור בירח אדר שמח שהוא הירח שמת משה רבן ולא ידע כי בז' באדר מת ובז' נולד וכבר דרשנו פעמים רבות והענין אחד כי מה בכך דנולד משה אחר אחרון אני בא אבל באמת למה ידע המן מן המיתה ולא מהלידה והטעם כי אצל או"ה היה מקובל ורשום בזכרון שלהם מיתת ולידת אדון ישראל אשר עשה כ"כ נפלאות אשר רגזו וחלו כל שוכני תבל רק מבואר בגמרא ותצפנהו שלשה ירחים ופירש"י כי הם חשבו שילדה לט' ובאמת ילדה לז' א"כ האו"ה ועם מצרים ששפטו כי הילידה לט' הי' לידת משה ז' סיון ולכך לא ידע המן שנולד בז' באדר רק אצלינו היה הדבר מקובל שהולידה לז' והיה בז' באדר וא"כ זהו הענין כי ודאי בשביל שמת משה בז' באדר לא היה שופט שהיא רע מזלא כי מיתה הוא טבעית ומי יחיה ולא יראה מות וצריך להיות באיזה זמן שיהיה רק המן חשב כי משה נולד בסיון ומת באדר וידע כי ענין צדיקים למות ביום שנולדו וזהו לא היה במשה א"כ אין זה טבעית וע"כ דמזל רע בחודש הסיב לו המיתה דאלו טבעית היה מת בסיון ולכך שמח אבל באמת טעה כי באמת נולד משה בז' באדר ומת ביום שנולד והרי זו מיתת טבעית ולא גרם המזל כלל וזהו פשוט:

ז׳אבל עוד ענין מה שאמרתי כבר כי מה ששפט המן כי מזל וירח אדר רע לישראל הוא כי ידוע כי כ"י ליונה נמשלת וע' ב"ב דף פ' שכתב רשב"ם כי כל חודש מולידים יונים זוג זכר ונקבה חוץ בחדש אדר אינם מולידים כלל הרי שטבע אדר למעט היונה לבל יפרה ומזה שפט שאדר מזל רע לישראל שהם נמשלים ליונה:

ח׳אך כבר ידוע בירושלמי כי גזרת המן היה בשנה מעוברת ואדר שני ולכך צריכים לקרות מגילה בשני ובזה נסתפק אם אדר ראשון רע או אדר שני אך היה שמחתו כי הוא ירח שמת משה ולפי פי' מפרשים היה ג"כ אז עיבור ומת בשני ומזה שפט שאדר שני רע. אבל אמרו שוטה לא ידע שבז' אדר נולד משה אשר בלידתו אמרו שילדה אשה ס' רבוא כי הוא כלול מכולם וא"כ איך אפשר לדמות ליונה שאינו מוליד באדר הא ס' רבוא נולדו באדר וא"כ לשוא לימוד שלך ועוד י"ל במה שיש עוד לדייק כי לפי שמועה זו משמע דהמן טעה וחשב לירח אדר לרע והיה לטובה ובאמת אינו כי הלא באמת נגזר כליה ח"ו וחותם בחותם טיט רק ע"י תפלה וצעקה נתהפך וכדכתיב החודש אשר נהפך וכו' זו מורה שהיה לרוע רק בחמלת ה' נהפך וא"כ הלא לא טעה המן כלל:

ט׳אבל הענין כי חכמי תולדה וחכמי איצטגנין שפטו כי יש מזלות שגזרתם הוא החלטי אם לטובה אם לרעה ויש מזלות שאין החלטי ומתהפך ונחלקו איזה מזלות הם ויש שאמרו שכל מזל שהוא כפול כמו תואמים דגים הוא החלטי כי לחיזוק בו צורות כפל וזהו היה ענין המן כי ודאי ידע כי ישראל ישובו רק היות מזל דגים רע ומת בו משה והוא חשב כי מזל דגים גזרתו החלטי וא"כ א"א להתהפך וזהו אמרם כי באדר נולד משה ובאדר מת א"כ אין כאן החלטי שהרי היה פעם לטובה ופעם לרעה וא"כ אף בזה יהופך כאשר היה באמת ולכך נאמר והחודש אשר נהפך וכו' כי מסגולת המזל שגזירתו ומשטריו הם בלתי החלט וגזרה קיים אך מתהפך פעם כה ופעם כה:

י׳ולכן ודאי במיתת משה היה גרם לפורעניות של ישראל בימי המן לולי רחמי ה' ולכך הוקבע בי"ג באדר מהמן להשמיד כי כל ז' ימים עדיין צלם מהמת בבית כמ"ש האר"י ז"ל ובי"ב כלו ז' אבל דמשה ונסתלק לגמרי וקבע אז להרוג וכו':

י״אובאמת אסתר חשבה לפנים אחרת כי אמרו בגמרא כי כשנכנסה לבית צלמין ונסתלק שכינה אמרה שמא אתה דן אונס כרצון והקשה מהרש"א הא נכנסה ברצון אבל באמת על כניסה זו לא עלתה בלבבה שיהיה לה עונש כיון שנכנסה להציל וברשות מרדכי וב"ד הגדול רק כאשר הוגד לאסתר רעת המן היה בי"ד בניסן כי גזרתו היה בי"ג ופשוט והיא אמרה ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום א"כ בי"ג באדר נקראת להתבעל לו וחשבה אסתרשבעון זה שנבעלת אז לעכו"ם גברה כח המן שגזר בי"ג אדר להשמיד כו' כי יום ההוא קרה עון זה ולכך אמרה שמא אתה דן על אונס כרצון כי באמת אז אונס היה ובעו"ה הכל ע"י מלשינים ומרגלים ורוכלים קרה כל התלאות ויגונות כאשר אמרה כאשר אבדתי מבית אבא אבדתי ממך ויש להבין מה הדמיון הזה ומה שאבד' מבית אבא אבידה זו מה טיבו ואם כי מתו הלא היו אשת דודה ועכשיו אשת מלך בקצת ספרים גרס כאשר אבדה בית אביו:

י״באבל הענין כך כי תוס' הקשה למה לא גירשה מרדכי ותהי' פנויה ותי' שמא יתפרסם הדבר ולכאורה תמוה וכי בכל ישראל בשושן לא יהיה שנים צנועים מכסים סוד שלא יפרסמו הדבר והלא אמרו שהיתה מראה דם נידה להנשים ולא פרסמהו אבל הענין מה שאמרתי כבר וצריך כעת להאי ענינא דכתיב מרדכי בן יאיר בן שמעי ודלג דורות רבים מן יאיר עד שמעי והטעם כי רבים שהיו בשושן שנקראים מרדכי בן יאיר ואפי' בשם אבי יאיר היו שם זקנים ג"כ ולכך הוצרך הקרא לדלג עד שמעי ליתן סימן ולפ"ז בגט א"א לדלג וא"כ אילו היו כותבים מרדכי בן יאיר ואבי יאיר ג"כ עדיין היו הרבה בשושן שנקראים כך וקי"ל שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחד אינם מגרשים אלא זה בפני זה וא"כ לגט כזו הוצרך לאסוף כל מרדכי בן יאיר הנמצאים בשושן והם רבים עד למאוד ובהם פוחזים מרגלים אית מרדכי לטב אית מרדכי לביש והם יתגלו וזהו כוונת התוס' פן יתפרסם הדבר וא"כ כל הענין היה בעו"ה הואיל ויש מרגלים ורוכלין דלולי כן היה מרדכי יוכל לגרשה. והנה ידוע כל אבדן בית שאול היה ע"י אנשים דלטורים ואמרו דורו של שאול היה צדיק רק מחמת לה"ר הלכו למלחמה ונפלו וזהו שאמרה כשם שאבדתי מבית אבא או כשם שאבדו בית אביו והכל הולך למקום אחד כמו שנאבדה המלוכה והיה כל בית שאול לבוז והלכו לטמיון בשביל לה"ר כך אבדתי ממך כי לולי כן היה אפשרי גט. ולכן עיקר הענין בדרשה זו לכבוד המקום וכבוד רבינו משה לקבל על עצמנו מדות טובות כי משה כלול כל חמדה והוא המנחיל לישראל וממנו יש ללמוד כל מדות ישרות וכאשר אמרו כי מרדכי הי' בדורו כמו משה מה משה עניו אף מרדכי וזהו פשוט כי רצוי לרוב אחיו אף שהיה משנה למלך:

י״גואמרו בגמרא רצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו שפירשו ממנו סנהדרין ויש להבין מנ"ל דלמא כפשוטו כי מי גבר אפילו בתכלית שלימות היצירה שלא יהיה מקצת אשר אין דעתם נוחה הימנו משה בחיר ה' יוכיח כמה רבו עליו והוציאו עליו דיבה כנודע אבל הענין כי אחרי רבים להטות כתיב ומזה נלמוד בכל דברים הן בדעות בני אדם שבטילים ברוב והן בעניני תערובות טמא בטהור דחד בתרי בטילי והעלה הרא"ש דטמא שנתערב בשני חתיכות טהור מותר לאדם א' לאכול כל ג' אף דאיכא ודאי חד טמא בתוכם דכיון דכבר נתבטל חזר איסור להיתר וא"כ אף בדעות ב"א אם הרוב מכריע בטילים יחידים בדעתם והוי כמו דעת הרוב וא"כ עדיין הל"ל כל אחיו כיון דמרוצה לרוב ולכך הוצרך חז"ל לומר בפרישת סנהדרין מטרדתו בדבר המלכות ולא שייך כאן ביטול כי נגד סנהדרין לא שייך ביטול ופשוט:

י״דגם אמרו מה משה מסר נפשו בשביל ישראל אף מרדכי וזהו דרשו במדרש על איש יהודי וכו' והוא כי משה אמר מחני נא מספרך וכו' בשביל ישראל ונתקיים כי שמו אמיתי שקראו לו אביו ואמו וקב"ה לא נזכר בתורה רק שם משה שם מצרי שקראה לו בתי' ע"ש המאורע וכן מרדכי שמו אמיתי היה פתחיה ולא נזכר רק מרדכי שהוא רק תואר על בשמים ראש מרי דכי כמבואר בגמרא כי מחה שמו בשביל ישראל:

ט״ווזהו כוונת המדרש על איש יהודי צדיקים שמם קודם להם דכתי' ושמו מרדכי וכפי שם רבים מצדיקים דכתיב ושמי ה' לא נודעתי להם ודבר זה משם ה' לא נודעתי להם מחוסר הבנה ובאור ויפ"ת לא פי' בזה כלום אבל זהו ענין דלכך בצדיקים שמם קודם כי לא נזכר גוף שם רק שם תואר שחל אח"כ לפי ענין מעשיהם ופעולתם כמו משה שנמשך ממים ולכך שמו קודם כי תואר השם בא אח"כ ונתן טעם דלמא באמת רק שם תואר נזכר בצדיקים ולא שם עצם וקאמר כמו הקב"ה כביכול שמי ה' לא נודעתי שלא התראה בשם עצם שם הויה ב"ה רק בשם תואר אדני ושדי וכדומה:

ט״זואמרו ג"כ שם מה משה החזיר בתשובה אף מרדכי ותשובת מרדכי גלוי דיש להבין מה כוונה אסתר שבקשה מאחשורו' עוד יום אחד בשושן להרוג וכי בזה יעקר עמלק לגמרי וא"כ מה יוסיף אם יהרגו עוד עמלקים עד שהתחכמה מאוד מאוד להתפלל בזה למלך ואולי י"ל כי הרבה שלא הרגישו בנס נפלא ושינוי טבע רק שפטוהו לטבע כי המלך בשמעו כי אסתר מזרע יהודים התנחם לעשות רעה לעם אשר מלכה שלו ממנם והא דגזר להרוג עמלקים היינו כי דת המלך אין להשיב וניתן בתוך פתשגן גלוי לכל העמים להיותם עתודים ליום הזה והוצרך עכ"פ לומר על אנשים מיוחדים שיהרגו לבל ישוב דתו ריקם והוצרך לומר לעמלקים שיהרגו ואסתר למען ידעו כל כי אינו בדרך טבע רק מה' לכך בקשה להנתן גם יום י"ד ליהודים להרוג בעמלקים וזה אין לו דבר בדת המלך כלל וע"כ כי מה' היה להפוך לבב אחשורוש לאהוב יהודים ולשנוא עמלקים וזהו מ"ש י"ל בדרך פשוט:

י״זאבל יותר נראה למה ביקשה דוקא שושן ולא על שאר מקומות:

י״חאבל אמרו מפני מה נתחייבו ישראל באותו הדור כליה א"ל מפני שנהנים מסעודתו של אותו רשע א"ל א"כ בשושן יהרגו א"ל שהשתחוו לצלם א"ל וכי משא פנים יש בדבר א"ל הם לא עשו רק לפנים אף הקב"ה לא עשה רק לפנים עכ"ל. וכבר תמהו מנ"ל שהיו נתחייבי' כליה הלא לא הי' רק לעורר בתשוב' כמאמרם הקב"ה מקים מלך כהמן לעורר לבבות בתשובה אבל שיהיה נגמר דינם לחייב עד שאמרו במדרש שהיה כבר חתום בחותם של טיט מנ"ל וגם מלת דור ההוא מיותר הל"ל סתמא למה נתחייבו כליה. וגם הקשה דשאלו וכי משא פנים יש בדבר הלא אין לך דבר שעומד בפני תשובה עגל יוכיח ועוד דא"כ לא יועיל רק הטעם הואיל שלא עשו רק לפנים א"כ יהודים שבשושן שנהנו מסעודתו בפועל ולא בפנים עכ"פ הם יהרגו ועליהם קשה וכי משא פנים יש בדבר אבל הדברים האלה הם פשוטים כי אמרו מודעה רבה לאורייתא שנא' ויתיצבו כו' ואעפ"כ הדר קבלוהו בימי אחשורוש וכו':

י״טויש להבין הלא אונס אחשורוש היה יותר מן אונס מ"ת כי קבלוהו כי ראו שגזירת המן נתרצה עליהם והם לטבח מוכן ודודנפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה וא"כ ה"ז יותר אונס מאונס דסיני שהיה ביד ה':

כ׳אבל כבר כתב מהרי"ק וכן הוא בש"ע אם אחד מעליל על אחד תן לי מאה זהובים או עשה כך והוא עשה כך הרי זה אונס להנצל מן מאה זהובים אבל אם חייב מאה זהובים ואמר הרי נתונים לך ע"מ שתעשה כך ונתרצה אין זה אונס כי מי מכריח ליתן לו חובו במתנה וא"כ א"ש בשלמא דלא היו ישראל חייבים כליה שפיר יתכן אונס היו מפחד המן אבל באמת חייבים כליה רק הקב"ה וויתר להם ע"מ לקבל התורה אין זה קרוי אונס וקבלה ברצון מיקרי ושפיר פריך מפני מה נתחייבו באמת כליה דע"כ היו חייבים כבר כליה ומ"ש בדור ההוא יתבאר לקמן:

כ״אוהנה אמרו בגמ' גדולה תשובה שמגעת עד כסא כבוד ולמעלה מכסא כבוד ואמרינן כאן מאהבה וכאן מיראה. וידוע מ"ש בזוהר ובכל ספרים כי העובר עבירה ושונה אין מ"ה מניחים לקבל תשובתו אלא שה' חותר חתירה מתחת כסא כבוד וזהו שנאמר אם תשוב אלי תשוב ולפ"ז ע"כ צריך תשובה מאהבה דאלו מיראה הוא רק עד כסא כבוד היינו עד מ"ה ולא ה' בעצמו. והנה ישראל שהיו משתחוים לצלם שנו בו בעו"ה בימי נבוכדנצר והמן שהיה צלם על לבו:

כ״בוזהו שאלתם וכי משא פנים יש בדבר דודאי ידעו כי אין לך דבר שעומד בפני תשובה אבל תשובה זו היא מיראה כי ראו כי כלתה הרעה ח"ו להשמיד וכאמרם גדול הסרת טבעת וכו' א"כ דהיה מיראה אינה מגעת לשם ואיך יועיל והשיב אמת אם גוף עבירה בכוונה אז בשונה באולתו אין מקבלו אלא ה' אבל זהו גוף עבירה נעשה רק מיראה וכהחטא כן התשובה וזהו תשובתו הם לא עשו רק לפנים וכו' והועיל התשובה ולכך לא קשה מן אכילת סעודה דזה הי' רק פעם אחד ולא קשה וכי משא פנים דהועיל התשובה אף דהי' מיראה ודוק. כללו של דבר כל הענין הי' בתשובה ע"י מרדכי ואמרו בגמ' גדולה תשובה שזדונות נעשים כזכיות והנה כל ישראל בכל מדינות לא חטאו רק שהשתחוו לצלם ונעשה בתשובה זכות אחד אמנם בשושן השתחוו לצלם כמו שארי מדינות ונהנו גם כן מסעודה א"כ בשובם נעשה כאן שני זכיות ולכך זכותם יותר משאר מדינות ולכך ינתן גם מחר לשושן כי זכותם ביותר כי הרבו בתשובה ביותר. והנה אמרו ג"כ כמו שמשה לימד תורה כך מרדכי וזהו הענין אשר מרדכי צוה עליה מבלי להגיד עמה ומולדתה ואמת יש טעם כאמרם לולי אגרת ראשון לא הי' מתקיים אגרות אחרונות וכו' וכבר דרשנו בזה דברים רבים:

כ״גאבל הענין בזה בשני ענינים והכל הולך למקום אחד כי בדתי המלך הי' נכתב להרוג יהודים אבל בפתשגן כתב שתנתן להראות לכל שהוא פי' הדת לא הי' כתוב רק להיות עתידים ליום י"ג אדר ולא נפרש מי למי יהרגו. והענין הבדל בין גוף הדת ופתשגן שפירושו פירוש הדת היינו שגוף הדת היה בלשון פרסי לשון המלך כי אינו כבוד למלך לכתוב דתו בלשון אחר אבל פתשגן הכתב הי' נכתב כל עם ועם כלשונו למען הבין טיב הדת ולכך בספרים שכתב מרדכי לא נעשה פתשגן אבל נאמר שנכתב גוף הדת לכל עם ועם כלשונו:

כ״דוהנה באגרת ראשון נאמר להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו ופי' ראב"ע כי זהו שדבר כלשון עמו ענין נפרד אינו מוסב על להיות איש וכו' והוסיפו ליתן קיום לבל יאמרו בשביל הראשון נכתב הדת. ולפ"ז דאינו מוסב על לעיל צ"ל פי' כמו שכתבו המפרשים שיהיה כל עם ועם מדינה ומדינה מדברים בלשונם ולא יאותו לדבר בלשון פרסי ולשון ארצות אחרים כדרך השרים שמדברים לשון שמדברים בו בחצר המלך וא"כ א"ש כי רש"י פי' לא נתקיים אגרת אחרונות שלא היו ממתינים עד זמן מוגבל רק הא לא ידעו כי הלא הי' כתוב סתם אמנם אלו לא אגרת ראשונות היו לומדים לשון פרסי והיו מבינים גוף דת המלך שכתב בו להרוג יהודים אבל באגרת ראשונות ששחקו עליו ותפסו לעיקר סוף הדבר מבלי ללמוד ולדבר בלשון פרסי ולכך לא ידעו כי אם הנאמר בפתשגן ולכך נתקיימו אגרת אחרונות כי הוצרכו להמתין עד שיתברר מי הם הנהרגים כי לא ידעו ולא קראו לשון פרסי:

כ״האבל יש עוד ענין כי ידוע מ"ש חז"ל כי מתחלה דבר אחשורוש עם אסתר על ידי מתורגמן ויש מקום לומר כי מ"ש אחשורוש מדבר כלשון עמו כי אחשורוש הי' תמיד עם ושתי בסכסוך כי ושתי דיברה לשון כשדים והוא לשון פרסי וכל א' לא רצה להיות נע מלשון עמו וא"כ י"ל גם באסתר היא אינה רוצה לזוז מלשונה והוא מלשונו ולכך המליץ בינותם אך זהו שקר כי כבר ניתן הדת להיותה מדבר בלשון בעלה וע"כ הטעם להיות כי חשבה לשפחה אם כי לא ידע עמה ומולדתה גלל כן לא יקרה בעינו לדבר עמה והנה פירש"י כי לא נתקיימו כי לא היו ממתינים עד י"ג אדר היינו הטעם כי ידעו כי אסתר נתגדלה בבית מרדכי ושפט היותה יהודית ואם כן פן תשוב לבב המלך להנחם ולכך לשנאתם ליהודים היו נמהרים להרגם אבל בשמעם כי המלך בעצמו אינו מדבר עמה רק ע"י מתורגמן מזה שפטו כי ודאי אינה יהודי' רק עם בזוי ושסוי כנ"ל דזהו לא חשבו כי הטעם מחמת חילוק לשונות כי ניתן הדת לדבר בלשון עמו ולכך לא מיהרו אבל לולי כן היו שופטים כנ"ל והיו מהירים להרוג וא"ש:

כ״ווהנה זה טעם ג"כ שלא גילתה בצווי מרדכי עמה כי מרדכי ידע בעו"ה נגזרה כליה רק התנחם כי טובה הסרת טבעת ועי"כ יחזרו בתשובה רק תשובה לזה צורך זמן ולא יכופר העון ביום יומים רק יבכו ירחי' לה' והנה המן לא מיהר ונתן זמן י"א חדשים ולכך היה סיפוק לחזור בתשובה ואלו ידע המן עם אסתר הי' מפחד אולי באהבת' וברב לקחה תטה לב מלך לטובה וימהר בהדת בהגבלת זמן קצר ולא הי' סיפוק לתשובה כלל. ולכך צוה מרדכי מבלי להגיד ועי"כ נעשה רווחה לישראל ולכך אסתר היתה אוכלת קדלי דחזיר ודרשינן מן וישנה ואת נערותיה לטוב ופי' התוס' היא לא היתה אוכלת ויש להבין הא בקרא כתיב וישנה אסתר ונערותיה לטוב ובדרך רמז אמרו קדלי הוא עורף וגם הדבר כי עורף בתרגום קדל וחזיר בשרש לשון חזר ואותיות אחר ח' ט' ואחר ז' ח' אחר ר' ש' הרי שחט היינו שהאכילה שחוטה וכן יש לומר כי קדלי דחזירי היינו מובחר שבחזירי:

כ״זודרך פשוט הפסוק שנתן לה יותר מאכלים טובים משארי פלגשי מלך אמרינן במדרש מגילה לעשות כדת לחזירתא כדת ולעמא קדישא שלא כדת הרי שקורא לושתי חזירתא ע"ש והנה לושתי היו מביאים סעודות רבות ומאכלים רבים לאכול יש בהם בינונים ויש בהם מובחרים אבל לאסתר היו מביאים כל מעדנים המובחרים שבמובחרים שהביאו מקדם לושתי וזהו ששינה אותה לטוב ודרשו שהאכילה המובחר של ושתי החזירתא היה מאכילה לאסתר וזהו קדלי דחזירתא המובחר של מעדני ושתי הנקראת חזירתא:

כ״חגם י"ל כי הוא נתן לכל הנשים מבחר המאכל לשמן הבשר קדלי של חזירתא אבל לבל ירגישו באסתר שהיא מונעת מלאכול חזיר גם לה נתן אבל שינה אותה לטוב והיינו כי ידוע כל מה שיש בים יש ביבשה ומה שביבשה מטמא בים טהור האכיל אותה חזיר הים והיא טהורה וזהו לטוב כי נתן לה ממאכל הטהור שהוא הטוב האמיתי:

כ״טאבל גוף הענין בתו' הוא מה שאמרו בגמרא בערב היא באה ובבקר היא שבה מגנותו של אותו רשע אתה לומד צניעתו שלא היה משמש מטתו ביום ויש להבין אי' גנותו ובמה הוא גנותו בכל זה ענין:

ל׳אבל יובן כי בזוהר תמה איך זכה אחשורוש הערל טמא להתדבק בגוף קדוש כזה ותי' שדית נכנס במקומה וכדמותה וצלמ' ואמרינן בגמרא אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה שמא שד ופירשו התוס' דביום יש אפשר לראות בבוא' א"כ אילו היה אחשורוש משמש ביום לא הי' אפשר לשדית לכנס כי היו ניכרות בבוא' אבל מתוך צניעותו שלא היה משמש רק בלילה היה נכנס שדית וזהו היה גנותו שלא שימש כלל עם אסתר רק עם שד חלק אדם רע ולא זכה להתדבק בטוב:

ל״אוזו ענין מ"ש חז"ל שהיה יושבת בחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי ודחקו רש"י ותוס' מה טיבו של טבילה זו אבל כבר הזהיר הזוהר לבדוק באשתו קודם הזווג אולי שדית היא וא"כ ביותר יש לחוש בזה ששדית כדמות אסתר נכנס לאחשורוש אולי אף בזה יקרה למרדכי ולכך טבלה ומבואר בגמ' דסנהדרין בכל כישוף ואחיזת עינים דשדים אין להם תקומה במים ע"ש ולכך כשטובלת נתברר שהיא אסתר האמיתי. ולכך למען ברר לכל שאינה יהודית כי למראית עין שנמצאת בבית מרדכי תמיד אכל' בשר חזיר רק היא לא אכלה כי אם שדית שנכנסה לאחשורוש גם היא אוכלת בשר חזיר וכבר כתב רמב"ן בתורה כי שדי' אוכלי' בחירות ממאכל וידוע כי חזיר יש בו טוב ורע כי סימן א' טהור ואחד טמא ויונקים הם הטהור וזהו קדלי דחזירי הטוב שבחזיר שהוא סי' הטוב זהו הי' אכלם ולכך כתוב לטוב:

ל״בעכ"פ כל ענין אסתר הי' להסתיר לבל ירגישו שהיא יהודית והיינו מטעם הנ"ל וזהו אשר דייק מפני מה נתחייבו ישראל בא"ותו ה"דור דייקא כי ידוע מ"ש ראוי' להיות ישראל לעשות להם נס בימי עזרא וכו' אלא שגרם החטא ופי' רש"י שנשאו נשים נכריות (היינו כי למראית עין נתגיירו אבל לא היתה גיורת שלם רק לשם אישות) וא"כ מרי וחטא זה כדאי להביא חטא זה כליון ח"ו לבעול בת אל נכר ומשקרא בברית קדישא גדול עונם מנשוא רק זהו עשו כל ימי גלות בבל בעו"ה ואדרבה אז נתגלגל טובה עי"כ כי כבר כתבנו שזהו שלא ידעו באסתר שהיא מזרע ישראל היה טובה גדולה כנ"ל רק לכאורה י"ל איך לא הרגישו הא מרדכי לקחה לו לבת ונהג עמם שנים רבים מנהג אישות בפומבי דכי ידע שאח"כ תובלנה בהיכל המלך שיצניע אותה אבל זהו אם לא היו יהודים לוקחים לנשים מעמים בני נכר א"כ הי' אות וראיה שהיא מעם מרדכי אבל כיון שאז לקחו יהודים נשים מבני נכר א"כ אין מופת בשביל שהיא אשת מרדכי שתהיה מזרע ישראל וא"כ הי' לטובה:

ל״גוזהו שאלתו באותו דור דייקא כי אדרבה יותר היה להיות בשאר זמן חייבים וע"ז השיב כי ודאי בדור אחר אף כי קצת העם לקחו נכרית מ"מ אין להעניש לכל ישראל ואי שלא מיחו לא היה סיפוק בידם כי ישבו תחת ממשלת העמים. אבל כאן שנהנו מסעודת של אחשורוש וגזרו על פתן משום חתנות והם הסכימו לאכול ש"מ דמינח ניחא להו החתנות ובאמת כל ענינם היה להכשיל לישראל בזנות ולכך השקה בכלי בהמ"ק כדכתיב וכלים מכלים שונים ודרשינן כלים של ב"המק ויין מלכות רב כיד המלך כי כן יסד וכו' לעשות כרצון איש ואיש ודרשינן מרדכי והמן ולהבין המשך הפסוקים בזה אבל כוונת הפסוק למה נתן לשתות בכלי בהמ"ק:

ל״דאבל טעם הדבר כי המן ביקש להשקות כוסות רבות וא"כ ישתו הרבה יין וישכרו ומרדכי רצה שלא ישתו רק כוס אחד דא"כ לא ישתו רב יין ולא ישכרו וא"כ לעשות רצון איש ואיש התחבול' היה ליתן בכוס של ב"המק וכלי קודש מועט מחזיק מרובה כנודע וכמו כלים של אשת עובדי' בשמן וא"כ שתו רק כוס א' והיה בו הרבה יין יותר מאלו שתו כוסות רבים וזהו שאמר הפסוק והשקות בכלים מכלים שונים היינו כלי ב"המק והטעם כי יין מלכות רב ששתו הרבה יין וזהו היה בכלי ב"המק שכוס אחד החזיק הרבה יין והוא כי כן יסד המלך לעשות כרצון איש ואיש ואיך אפשר והוצרך לכלי בהמ"ק:

ל״הוהנה רעה זה דהמן דגרם לישראל לחטוא היה יותר רעה ממחשבתו אח"כ כי מחשבתו לא קם ונהפך לטובה משא"כ זה שגרם לחטוא וכל המחטיא יותר מהורגו ולכך צ"ל ארור המן וב"מ כשאינו משכר אבל כשמשכר א"כ הרי מורה שלא יעץ המן לרעה וזהו אמרם חייב אינש לשכורי בפורים עד דלא ידע וכו' כי אז הוא חיוב קללה על המן אבל הטעם לשכר הוא כל המפרשים כתבו טעם שהיה אז חרון אף על ישראל כי ראו כי יגיע פקידה ואין ישועה היה להם להתפלל לה' כאשר עשה דניאל שהתפלל בראותו כי הקץ נתאחר וחשב שגרם חטא וזהו בעו"ה המרי ג"כ עכשיו שאין איש שם על לבו להתפלל בכונה ובדמע על אריכות הגלות ומהירת קץ ישועה והוא אחד משאלות ששואלים לאדם צפית לקץ ישועה:

ל״וואמרינן בגמ' יכול אני לפטור עולם כולו מן הדין שנא' שכורת ולא מיין כו' ופריך הגמ' והתנן שכור חיוב בכל מצות אלא שפטור מתפלה ומשני כי קאמינא מדין תפלה והנה לפ"ז אז שהיו שכורים מגול' פטורים מתפלה אין להרבות עליהם אשמהשלא התפללו כי שכורי' היו ואין הם בגדר תפלה וזהו שעמדה לנו ולכך אמרו חז"ל הרכבת אנוש וכו' ותוציאנו לרויה בימי המן כי רויה לשון שכרות כנודע ועי"כ יצאנו לרויה כי טענת שכורים אנחנו הגין בעדינו ולכך לרויה יצאנו בימי המן וזכר לזה יש לשכר בפורים וכמו כן אמרו שהשקהו לכל א' יין מדינתו והטעם שלפ"ז ישתו ישראל מיין א"י ואין קנין לנכרים בא"י להפקיע מידי תרומה ומעשרות וא"כ יין שביד אחשורוש טבל ושתו טבלים וכל מגמת אחשורוש היה להרע לישראל ואמרו בגמ' המולך שמלך מעצמו דלא היה ראוי לכך והיינו דאמרינן בגמ' בן גילו של נ"נ זה החריב וזה ביקש להחריב ופירש"י יסודות המקדש שכבר יסדו ויש להבין למה באמת לא החריב יסודות וע"ז אמרינן שלא היה מלך רק מלך מעצמו ואמרי' בגמ' דגיטין דאין מי שאינו מלך יוכל להחריב ב"המק מנ"ל לבנון באדיר יפול ואין אדיר אלא מלך ולכך לא פעל רק חשב וכל המיצר לישראל נעשה ראש ולכך אמרו תחלה מלך על ז' ואח"כ על עשרים ואח"כ על מאה והיינו כאשר חשב להרוס יסוד ב"המק תיכף נתעלה להיות מולך על עשרים וכאשר חשב להחטיאם בסעודה ולהצר להם עלה יותר ומלך גם על מאה:

ל״זוזהו אמרם ויהי ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אטו עד האידנא לאו טוב ביין אלא שבת היה וכו' ועדיין קשה אטו עד האידנא וכו' דבפסוק משמע דהיה יום שביעי לסעודה ג"כ אבל נראה דעיקר קושי' היה הא כל מגמת אחשורוש בסעודה היה להכשיל ישראל בזנות. וא"כ איך קאמר כטוב לבו ביין דמשמע דעשה מחמת שכרות ויין השיאו לכך וע"ז קשה הא בלא"ה היה דעתו לכך כדי להכשיל ואפי' לא היה שותה יין כלל היה דעתו לכך ולכך קאמר דבשבת היה וכתב בס' מנות הלוי דבשבת לא היו ישראל נכנסים לסעודה שלא יחללו שבת בירק שבגינה וא"כ לשוא עמל כיון שאין כאן ישראל ולכך לול' דנשתכר לא היה מבקש כן רק מחמת טוב לבו ביין וזהו שדייק ביום השביעי כטוב לבו ביין דבשאר ימים היה מצוה אפי' לא היה שותה יין כלל כדי להכשיל ישראל אבל ביום שביעי דלא הי' ישראל הוצרך לזה שתית יין ולכך אחשורוש בשלחו לושתי להראות העמים ושרים יפיה ולא ישראל בכלל כי לא היו ישראל שם ולכך דייק עמים ולא העם דמשמע ישראל בכלל וכו' וכששמעה ושתי לא רצתה לבא דכל כוונת' היה להכשיל לישראל וכיון דאין כאן ישראל למה תבוא וזהו ותמאן לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסי' דייקא שלא הזכיר רק עמים ושרי':

ל״חוהנה שאל לבני יששכר יודעי עתים שיודעים לעבר שני' ולקבוע חדשים וכבר אמרנו בזה דברים רבים מה ענין קביעת שנים לדין של ושתי אמנם עוד יש כי האלשיך כתב דושתי חשבה כי היא מלכה יורשת מדינות בבל ואגפי' מן אביה דנשארת בת יחידה והוא מלך על מדינתו וא"כ אינה היא טפל' לו אבל אחשורוש טען כי לו לבדו כל הארצות והיא רק אשתו וטפלה לו ע"ש והנה ידוע בגמ' כי לבנה קטרגה א"א לב' מלכים לשמש בכ"א ואמר הקב"ה לכי מעטי ומזה נתהוו' שינוי ירחים ותקופות השנים להשוות המהלכים ונמסר להפסת דעתה לישראל ע"ש בגמ' וא"כ מזה מקביע' ירחים ושנים מופת דא"א לב' מלכים לשמש בכ"א ולכך יפה טען אחשורוש כי א"א שיהיה שני מלכים משמשים בכ"א ולכך מסר משפטה ביד בני יששכר יודעים קביעות כי בזה יבורר כי הנכון אתו:

ל״טוהנה יעצו לו לילך למואב דכתיב שאנן מואב היינו כי בזה רמזו לו להגין עלי' כי האלשיך כתב כי ושתי טענה היא בת מלך ואינה כשאר נשים ואין כבודה בשביל כבוד אחשורוש וא"כ אין ראוי לה לבזות אבל הוא חשב במות בלטשצר אפס הכבוד ואין שלטון ביום המות והכל מכבודו ואף היא ראוי לה להתבזות בשבילו והנה ידוע במדרש כי לכך שאנן מואב מנעוריו ובגולה לא הלך בזכות אברהם ולוט שהלך מארצו לא"י עם אברהם וצריך טעם למה נשרף כל ארץ מואב ואש אכלה ארמנותיו וטעם מבואר בנביא עמוס על ג' פשעי מואב ועל ד' לא אשיבנו על שרפם עצמות מלך אדום בסיד לכן תאכל אש וכו' ופירשו מפרשים כי אע"פ שמת מלך היה והיה ראוי להם לנהוג בו כבוד ולא לשרוף עצמותיו בבזיון וזהו כוונתם זילי לגבי מואב דכתיב שאנן וכו' וע"כ השרפ' בארצם היה כמאמר הנביא שנהגו בזיון בעצמות מלך אדום וא"כ ש"מ הגוף במותו עדיין כבוד מלך עליו וא"כ יש לושתי טענה:

מ׳והנה מלבד החטא בעצם היה ח"ה גדול שישראל נהנו מסעוד' שעשה על איחור בנין בית המקדש ואמרו גבי בני עלי שהי' בידם ח"ה בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ולכך מרדכי למד תורה ברבים ותקן ח"ה הזה ולכך צוה על אסתר שלא תגיד עמה כי אז יתודע כי מרדכי דודה ויעשהו המלך למלכו ויתבטל מד"ת כדאמרי' שכאשר נעשה באמת משנה פרשו ממנו סנהדרין ולכך צוה אשר לא תגיד ולכך אח"כ בפורי' אשר אמרינן בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה וג"ח ליהודים היתה אורה זו תורה ומתנות לאביונים זהו ג"ח:

מ״אותבין כי כאשר שלח מרדכי לקיים עליהם לעשות ימי פורים ימי משתה ויום טוב לא נאמר ומתנות לאביונים אבל אח"כ כאשר נאמר שקבלו על עצמן לעשות ימי משתה ושמחה ואמרו חז"ל י"ט לא קבלו על עצמן נאמר מתנות לאביונים והלא דבר הוא אבל כבר ידוע מרוב העונש שיש מאן דאכיל וחדי בי"ט ואין שולח ממנו מתנות לאביונים והפליג מאוד בזוהר בזה עיין שם כי בשבת מותר אבל בי"ט אסור לאכול בלי ליתן חולק' למסכנא. ולפ"ז א"ש כי מרדכי חשבהו לעשות יום טוב א"צ להזהיר על מתנות אביונים כי דינו שוה לכל יום טוב שצריך ליתן למסכנ' אבל הם שלא קבלו ליום טוב מ"מ עניים אל יפסדו חלקם וקבלו על נפשם מתנות לאביונים ולכך נאמר אח"כ מתנות לאביונים כיון שאינו י"ט ובאמת ע"י תורה הכניע מרדכי להמן ועמלק:

מ״בואמרו ויאמרו לו חכמיו אפי' מאו"ה אם אמר דבר חכמה נקרא חכם שאמרו לו אם מיהודים הוא אם התחיל ליפול לפניו נפול תפול וכו' יש להבין מה דבר חכמה יש בזו ומה היה שאלת המן ומה היה התשובה:

מ״גאבל הענין אמרו אין עשו נופל אלא ביד זרעו של רחל שנאמר והיה בית עשו לקש ובית יוסף להבה ומקשי' הא כתב בית יעקב אש ואף זה כדאי לשרוף קש ותי' כי ודאי פשיטא אם כבר החל עשו ליפול כל בני יעקב גוברים עליו אבל תחילת הנפילה צריך ע"י יוסף ולכך נמשל ללהבה שמתחלת הדליקה ואח"כ ביתיעקב אש לגמור השרפה ולכך נאמר ביהודה ידך בעורף אוביך היינו שכבר התחיל לנוס ואמרינן תחילת נפילה ניסה אז יהודה ג"כ גובר לגבור בידו החזקה והנה כתבו המפרשים על מרדכי שנקרא איש יהודי כי אצל המן היו כל הגולים עם יכני' מירושלים ששם מושב שבט יהוד' נקראי' יהודי' כי רובם היו יהודים והי' אצל המן מתואר לשבט יהוד' ע"ש ברש"י ואבן עזרא ויתר מפרשים:

מ״דומזה תבין כי המן הלך אחר שיחות המון וחשבהו ליהוד' דכתיב מרדכי היהודי וא"כ לא פחד לנפשו כי ידע כי אין לזרע עשו פחד רק מבני' של רחל אבל הם השיבו לו דבר חכמה אמת אם כבר לא החלות ליפול אבל כיון דניכר דמשמים נלחמו בך שהחילות ליפול אף שהוא מזרע יהודה נפול תפול לפניו כיון דכבר החילות ליפול וזהו דבר שאמרו לו. אמנם בית יעקב אש הוא ע"י תורה דהלא כה דברי כאש נאום ה' ולכך למד מרדכי תורה ובזה כל לשון תקום למשפט תרשיע כי בעו"ה צרי ישראל רבים עד שאמרו שגם חרבונה הי' אויב למרדכי רק משנאתו להמן אמר כן:

מ״הונראה דלמדו כן דמה ביקש בזה באמרו למלך כי העץ העומד בבית המן גבוה נו"ן אמה מה נ"מ אם גבוה או נמוך אבל ידוע כי מנימוסי מלכות אם שרי מלך הקרובים למלכות מגיע להם משפט למות אינם נהרגי' פומבי כי זהו גנאי למלך רק בהצנע בחדרי חדרים ולכך זה חרבונה לא ביקש להצדיק את מרדכי כי אין לו משפט מות אדרבה זהו נכון שחייב מיתה כי עבר מצות מלך כי רק הואיל הוא משרי מלך ודיבר טוב עליו אינו ראוי שיהי' נדון בפומבי ויהי' למלך ללעג ולא יאתו עוד אנשים להציל למלך מרעתו כי יאמרו מה עשה מרדכי ומה הגיע לו רק הי' לו לדונו בצנעה אבל הוא עשה עץ גבוה נו"ן אמה לתלות עליו שיהי' לעין רואה לכל בני עיר מרחוק וזהו מרידה במלך ונתכוון לדעת שניהם והבן ובאמת המן עשה עץ גבוה נו"ן היינו כמ"ש כי מרחיקי' הקברות מהעיר נו"ן אמה מפני ריח רע והוא ביקש להרגו בתוך עיר ולכך הרחיק הגבוה נו"ן אמה ודא ודא אחת היא אך ידוע צדיקים אף במותם אין להם ריח רע אדרבה מעלי' ריח כבשמים ולכך אילו הי' העץ למרדכי לא היה צריך גבוה כ"כ רק הואיל הי' להמן הרשע הוצרך הגבוה הזה:

מ״ווזהו כוונת מאמר חז"ל על העץ אשר הכין לו תנא לו הכין ולכאורה מחוסר ביאור ולפ"ז ניחא דלמרדכי א"צ הכנה בעץ גבוה כ"כ רק כל הכנה הי' להיות שהוא יהי' הנתלה וצריך גבוה כך ולכן עלינו לשבח להקב"ה שעשה לנו נס בצרה כדאמרינן והי' לה' לשם אלו ימי פורים ולאות עולם לא יכרת זו מקרא מגילה והיינו כי יד על כס יה מלחמה וכו' ופירש"י שאין השם שלם עד שיהיה נקמה בעמלק והיינו כי מתחלה שם של י"ה רק יד כי ה' הוא די כי צריך יד להלחם בו ולהכרית יד פושעים אבל כשכבר נעשה נקמה נעשה מן די ה' והוא שם יה והוא השם העיקר וזה כי יד על כס יה מלחמה קודם גמר מלחמה יד ואח"כ י"ה ואז השם מלא וכן ימי פורים הוא יד כי אז מלחמה בעמלק להכניע כאשר בשושן בי"ד הרגו עדיין בעמלק השם שלם ונעשה י"ה והוא ט"ו והוא והי' לה' לשם שהיינו שהשם מלא ולכך מוקפין מימות יב"ן כי ביהושע הי' שם י"ה שהושיעו כדדרשינן יה יושיעך וכו' והנה אמרינן זה שמי לעולם לא כשאני נכתב אני נקרא וכו' הרי שם הויה לעלם ושם אדני לעולם כי זהו נקרא לעולם והנה אדני מספרו ס"ה ומגילה נקראת בי"א י"ב י"ג י"ד ט"ו יחד ס"ה וזה לאות עולם לא יכרת זו מקרא מגילה כי ימים שנקראת מגילה הוא יחד ס"ה כמנין אדני שהוא אות עולם:

מ״זואמרינן בגמ' כה אמר ה' למשיחו לכורש אמר הקב"ה למשיח קובל אני על כורש אני אמרתי הוא יבנה ביתי והוא צוה מי בכל עמו ויעל וכבר תמהו מפרשים מה קובל בזה למשיח אבל הענין אמרו בגמ' אין בן דוד בא עד שיפלו פרסיים ביד רומיים ודייקו מפרשים מדלא קאמר קודם שבן דוד בא יפלו פרסיים ביד רומים אלא להורות אפי' יגיע זמן קץ מכל מקום יתמהמה עד שיפלו פרסיים ביד רומים וכן משמעו בגמ' דדייק מדכתיב יתן עת ירחי לידה דיתפשטו רומים ט' ירחים בכל עולם זהו ראי' דלאחר שכבר הגיע העת מ"מ צריך להיות בושש ט' חדשים להתגברות הרומי' ופריך הגמרא בונים ביד סותרים ומשני גזירת המלך הוא ויש להבין מה תירץ בזה ויש לומר דבשביל גזירת המלך מי בכל עמו ויעל ושינה צווי הקב"ה נענשו:

מ״חוזהו הנ"ל דמשיח בראותו כי הגיע העת והוא סובל מרעין ממהר על הגאולה רק צריך להמתין עד שיתפשטו הרומים על פרסיים וזה קשה למשיח בונים ביד סותרים ואמר הקב"ה קובל אני על כורש שעבר על צווי ולכך יענשו וזהו גורם עיכובו ה' ימהר הגאולה וישועה ובא לציון גואל וכו' אמן: