יערות דבש חלק ב ט״וYa'arot Devash II 15

א׳ת"מ מ"ש הגאון אמיתי הנ"ל ז"ל בק"ק אלטונא בז' אדר

ב׳אמרינן בגמ' בן ק"כ שנים אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי שבז' באדר נולד וז' באדר מת ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום שנא' את מספר ימיך אמלא ויש להבין וכי בשביל שכך הי' במשה נלמוד ממנו שבכולם הוא כך דלמא רק במשה לבדו והרבה דברים שהיה במשה ולא בזולתו ובאמת הגמ' מסיים שנא' את מספר וכו' הרי דמשם נלמד וא"כ מה קאמר מתחילה ללמדך וכו' כאלו ממשה נלמד וי"ל דמהרש"א פי' אמלא מספר ע"א דצדיק ד"מ נולד בא' בניסן א"כ בכ"ט אדר נשלם ע' שנה והוא מת בא' בניסן הרי יום ח' משנת ע"א שני' כי יום א' חשוב כשנה הרי שנות צדיק ע"א ולא ע' וזהו אמלא ע"ש ולדבריו צ"ל במשה דנולד בז' באדר וא"כ בז' באדר נשלמו ק"כ שנים וז' אדר הרי שנת קכ"א ואיך אמר בן ק"כ שנה אנכי היום:

ג׳ולזה נראה דאמר לא אוכל לצאת ולבוא ודרשו חז"ל שנסתמו הימנו מעיינות החכמה והטעם כמ"ש בעל מ"ע כי הנשמה נסתלק יום מקודם וא"כ א"ש בן ק"כ היום כי יום ההוא שכבר נסתלק' נשמתו ונסתמו מעיינות חכמה כלא יחשב והנה הך דיוקא דמהרש"א דהואיל דכתיב אמלא שהוא מוכח דמת ביום שנולד תלי' במחלוקת רש"י ורמב"ן בפ' כי תשא אם מונין שנות אדם מע"ל או בתשרי ר"ה ולפירש"י דתשרי ר"ה א"כ הנולד בז' אדר דרך משל כשמגיע תשרי שנת שבעי' הרי מתחיל שנות ע"א ואף דמת קודם ז' אדר עדיין הוא בן ע"א שנים וקרי' בי' אמלא ואין הכרח דימות ביום לידה אבל לרמב"ן דמונין מע"ל דברי מהרש"א נכונים:

ד׳אך לפירש"י א"כ משה בהגיע תשרי שנת ארבעים לי"מ הי' מגיע לשנת קכ"א ואיך אמר בן ק"כ שנה ובזה לא יספיק תי' דנסתמו מעינות החכמה כנ"ל דזהו אינו רק ליום אחד כנ"ל אבל לא ממש כל ששה חדשים וכל משנה תורה אמר בשבט והשתא א"ש בל"ז לא יכול ללמוד מן אמלא דמת ביום לידה דהוי ע"א די"ל כפירש"י וא"כ אף מקדם הוי ע"א אבל במשה שאמר היום מלאו ימי ושנותי וכו' מוכח כמ"ש הרמב"ן וא"כ שפיר מוכח מן אמלא כמ"ש מהרש"א ושפיר קאמר ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהם של כל צדיקים ובזה שיום מצטרף לשנה יובן דברי גמר' דר"ה דפריך מנלן ניסן ר"ה לחדשי' ומשני דכתיב בחודש הראשון הוא ניסן הפיל פור וח"א דכתיב בחודש י"ב הוא אדר וח"א דכתיב ויקראו סופרי מלך בכ"ג לחודש ג' הוא סיון ופריך הגמ' מ"ט לא ילפי מהך דכתיב בחדש הראשון ומשני דלמא מאי ראשון למילתי' והקשה מהרש"א א"כ הכי נמי דלמא למילתי' וגם יש להבין הך דמייתי מן סיון למה לא מייתי מהך מקוד' י"ב חודש אדר:

ה׳ונראה כי כבר אמרנו בדרוש הקדום וצריך כעת להאי עניני' במ"ש במדרש קהלת שומר מצוה לא ידע דבר רע זהו אסתר שהיה עוסקת בביעור חמץ וחכם לבב יודע עת משפט זהו מרדכי שנא' ומרדכי ידע וכו' ולהבין הלא כפי המדרש נתודע הדבר לאסתר בי"ג בניסן שהם היו ג' ימי צום י"ג י"ד ט"ו כמ"ש במדרש ומה עבידת' לביעור חמץ וגם וכי מרדכי התעצל בביעור:

ו׳אבל מבואר בילקוט זה י"ג לירח אדר שהי' בו גזירת המן להשמיד ח"ו הי' ביום שלישי לשבוע ומזלו מזל אריה ומתהפך וכו' והיינו שבו מזל מאדים כנודע ואשיד דמא ולכך חשב המן להשמיד אבל נהפך עליהם כי ישראל ע"י מילה הפכו הדם ולכך נאמר ליהודים היתה אורה וכו' זהו מילה וא"כ אדר הסמוך לניסן חסר היה ר"ח ניסן ביום ו' ואותו שנה מעוברת היה כמבואר בירושלמי וגזירת המן הי' באדר שני צא וחשוב ה' ימים לשנה המוקדם שבו גזר המן והפיל פור כי בשנה מעוברת בין שנה לשנה ה' ימים א"כ הי' ר"ח ניסן בא' בשבת וכן פסח וא"כ חל י"ד ניסן בשבת ואסתר סברה כת"ק י"ד שחל בשבת מבערין הכל מלפני שבת ולכך עסקה בי"ג בביעור חמץ אבל חכם לבב יודע עת זהו מרדכי כי פסק כחכמים כהלכתי' דאין מבערין אלא בזמנו והבן:

ז׳והנה הך דאותו שנה היה מעוברת יש סמך דאמרו במדרש ויבכו על יעקב ע' ימים אלו ע' ימים שבין אגרת לאגרת ופירשו המפרשים בין אגרת המן לאגרת מרדכי להשיב ספרי המן וכבר אמרו פירושו כי לכך שהה מרדכי ע' ימים כי ישראל היו חייבים כליה וכל זמן שלא השיב ספרי המן היו ישראל בצער וכל יום היה כאלו מתו על קדוש שמו ית' כי הוטבע במחשבתם המות ועסקו בתשובה ויום לשנה יחשב כאלו שנות אדם שהוא ע' בתשובה והריגה על קדוש השם ונכפר עונם וכן הטעם שבכו על יעקבע' ימים להורות כי בו תלוי חיי כל אדם והוא מקור חיים לכל חי ובצלו חיו ושנות אדם ע' לכך בכו ע' ימים יום לשנה כי חשכו שנות אדם:

ח׳וזהו כוונת המדרש אלו ע' ימים בין אגרות לאגרות ר"ל הכוונה בשניהם שוה והכל הולך למקום אחד שיום לשנה נגד שנות אדם והבן כללו של דבר ע' ימים היה בין אגרת לאגרת מטעם הנ"ל א"כ מוכח דע' יום היה מן י"ג ניסן עד כ"ג סיון ולא עד בכלל דבכ"ג סיון כבר נשכחת אבל ויגון והי' הרוחה וא"כ ע"כ מוכח דניסן ואייר היו מלאים אז ח"י דניסן ול' דאייר הרי מ"ח וכ"ב סיון הרי ע' וא"כ מוכח דהי' מעוברת דאל"כ כיון דניסן לאחר גזרה הי' כנ"ל ביום ו' וא"כ ניסן שלפניו הי' ביום ב' דבשנה פשוטה אינו הבדל רק ד' ימים וא"כ אייר הי' ביום ד' סיון ביום ו' והי' כ"ג סיון בשבת ואיך צור מרדכי לכתוב בשבת ועכצ"ל דמעוברת הי' והי' ניסן ביום א' וא"כ חל כ"ג סיון בע"ש ואם כן א"ש דהך מ"ד לא מייתי ראי' מן ראשון בחודש ניסן די"ל למילתי' אבל י"ב דחודש אדר ל"ל למילתיה דהא באמת הי' בחודש העיבור וא"כ הרי כאן י"ג חדשים אבל לשנה שפיר קרוי י"ב אף דהי' חודש י"ג כנודע רק מי יאמר דהי' עיבור לכך מביא ראי' מן כ"ג לחודש סיון דמזה מוכח דהי' עיבור וא"ש ודו"ק:

ט׳ובאמת אמרתי בתוספת ביאור כי ע' ימים לא כנגד שבעים שנה רק נגד מאה שנים כי הוא עיקר הקצוב לאיש כדכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות והוא כי אמרו כי מדה טובה מרובה ת"ק וכו' הקשו בתו' מרים דהמתינה למשה שעה המתינו עליה ישראל ז' ימים וכתבו התוס' דאינו מדוקדק לפי חשבון ת"ק ותי' לא המתינה רק שליש או רביע שעה ותמהו רביע שעה אינו עולה לת"ק:

י׳ונראה דבב"ק איתא דבסיון נסגרה מרים ואין סוגרין רק בד' שעות ביום אם כן מה שלא נסעו מקודם הסגרה לא הי' בשביל מרים וא"כ לא נסעו ביום ההוא בשביל מרים רק ח' שעות והוא בחשבון יום א' מימי הסגרה וידוע בשבת למ"ד על תחומין אפקדי לא נסעו בשבת ותוך ז' ימים הסגר של מרים הי' שבת כי א' בסיון הי' ביום א' וא"א שכ"ב סיון יהי' בשבת וא"כ דל יום שבת שבלא"ה זולת סגירת מרים לא הי' נוסע ותוספ' חול לקודש ב' שעות לערך מקדם ולאחריו אא"כ לא הי' ממתיני' בשביל מרים רק ה' ימים ה' שעות לערך שהוא קכ"ה שעות לערך שהיא ת"ק רביע שעה והחשבון מכוון ולכך כתבו התוס' אז כי זהו בפלוגתא אי תחומין אפקדו ונסעו בשבת או לא וא"ש:

י״אוהנה שנה הוא עיקר ש"ן ימים כי ד' ימים אינם עולים לשבוע וא"כ מאה שנים בכל שנה ש"ן ימים הרי שלשים וחמשה אלף ימים וא"כ הם שהתאבלו ע' ימים ת"ק פעמים ע' הרי ג"כ שלשים וחמשה אלף והרי מכוון מדה טובה חלק ת"ק ודוק:

י״בוהנה במיתת משה נפסק כל אורות ונאמר בי' יחשכו כוכבי נשפו ולכך ראוי להתאבל שנה בשנה במיתתו וכ"כ בלידתו נפסק נבואה מכולם כי הוא כנר באבוקה שנמשך האורה מנר לאבוקה ונר כבה כן נמשך שפע נבואה מנביאים למשה שהיה אור גדול:

י״גוזהו יובן מ"ש ותקח מרים הנבואה את התוף וכו' אחות אהרן ולא אחות משה אלא שהיתה מתנבא כשהיה אחות אהרן וכו' יש להבין דמה בכך מ"מ אחות משה היא ג"כ וגם למה נזכר זה מכוון גבי שירת הים אלא הענין אחות אהרן היינו כל זמן שהי' אחות אהרן הי' נביאה אבל כאשר הי' אחות משה שנולד משה פסק נבואה מאתה כמ"ש ולכך טפחה על ראשה היכן נבואתה כי נסתלק נבואתה וזהו ותתצב אחותו מרחוק וכו' כי נסתלק רוה"ק וזהו שעמדה מרחוק:

י״דוהנה בשירת הים יצאו נשים ומרים בתופים ומחולות ולמה לא יצאו אנשים בכלי שיר אבל ידוע כי כלי שיר הוא לעורר שמחה כדי שיחול רו"הק כדכתיב קחו לי מנגן וכו' וישראל היו אז במעלה נשגבה וחל עליהם רוה"ק בלי התעוררת כלי שיר אבל נשים הוצרכו הכנת כלי שיר לחול עליהם רק קשה הא מרים כבר הי' נביאה וחל רוה"ק לזה אמר אחות אהרן אז חל אבל בלידת משה פסק ולכך אז החילה בכלי שיר לעורר הרו"הק וכן הי' וחל כמקדם:

ט״וובאמת משה תכלית יצורים וכולל כל ישראל ממש ואמרו בגמ' מכדי משה מת בחלקו של ראובן וקבור בחלקו של גד רחוק ג' מילין מי הוליכו לשם אלא משה מוטל בכנפי שכינה ומ"ה אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל וקב"ה אמר מי יקום לי עם מרעים וכו' להבין זה הענין הך תשובה להשאלה וגם מה ענינו של השאלה הקצור קצרה ידו של הקב"ה ג' מילין ומה זהו שאלה:

ט״זאבל כבר תמהו תוס' איך טימא הקב"ה למשה היותו כהן ותי' דקרוי בן למקום ומהרש"א תמה דכה"ג אף לבנו אינו מטמא ותי' דהוי מ"מ דלא ידע איש קבורתו ואף לכ"הג מותר ובקושיW מהרש"א אמרתי במ"ש בגמ' דאצטריך לאביו ולאמו יטמא דה"א אמו ודאי אביו אינו ודאי והקשה רשב"א מ"מ יטמא בממ"נ דאם אינו אביו הרי אינו כהן:

י״זואמרתי ליישבו די"ל סברא כך דודאי הא דטומאת קרובי' דוחה טומאת כהנים אף דבקום ועשה לא אמרי' גדול כבוד הבריות וכו' ע"ש רש"י בפ"ג דברכות דדחק בי' ולפ"ז ה"א ודאי אינו מצות טומאת קרובי' יהי' ראוי לדחו' טומא' כהני' רק הא דמטמא לאמו משום דטומאת קרובים ודאי וטומא' כהן ספק דאולי לאו אביו כהן א"כ הודאי דוחה ספק אבל אביו בממ"נ אם מצות טומאת קרובים ודאי אף מצות טומאת כהן ודאי וה"א אין זה נדחה מפני זה כנ"ל ולכך איצטרך לאביו:

י״חולפ"ז י"ל ג"כ האי דכה"ג אינו מטמא לבנו מן הדין ראוי שיטמא כי נפש אב ובן אחד הם כדאמרינן כמה פעמים בש"ס שבן הוא גוף אחד עם אב רק הואיל שהיותו כה"ג ודאי ואם הוא בנו הוא ספק ולכך לא דחי כנ"ל ולפ"ז במשה שקרוי בן למקום לא שייך ספק הותר לטמא וצדקו דברי מדרש ותוס' שהם לקוחים ממדרש והנה במדרש הנעלם דייק איך קרוי משה בן למקום הלא כתיב וימת משה עבד ה' ותי' כי משה התנהג במד"הר ובמדת הדין כדכתיב היה אתה לעם מול האלהים משה איש אלהים כי עשה שפטים בעוברי עבירה בקרח וכדומה אז נקרא עבד אבל כשהוא במדת הרחמים מ"מ קרוי בן:

י״טובזה יובן שאלת הגמרא מן נחלת ראובן לגד ג' מילין מי הוליכו דל"ל השכינה א"כ אף הוא לא הי' מ"מ דקיימ"ל מת מצוהקונה מקומו ואינו מזיזי' כלל וקשה איך נטמא לו ול"ל כתי' התו' דקרוי בן דהא קרוי עבד כנ"ל וע"ז תירץ הגמ' לעולם מוטל בכנפי שכינה והוליכו לשם רק מ"ה אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל שהיה לישראל בגדר מדה"ד כנ"ל ולכך נקרא עבד אבל למעלה צדקת ה' עשה והיה בסוד בן ולכך יש להטמא לו. רק הקושיא מבואר אם נגזר על משה עבור חטא מי מריבה לבל יכנס לארץ למה לאחר מיתתו לא יכנסו עצמותיו לא"י וכמ"ש במדרש שהתפלל עצמות יוסף נכנסי' לא"י וכו' רק לתי' מהרש"א דהיה מ"מ וקנה מקומו הקושיא מיושב אבל לפי מה שהוכחנו דלא היה בגדר מ"מ קונה מקומו הקושיא במקומו אבל מבואר במדרש כדי שע"י משה יזכו כל דור מדבר אפי' רשעים גמורים לתחית המתים כי בקום משה הם יאחזו בו ויקומו עמו משל לרועה שאוחזין בו הצאן וזהו מאמר השכינה מי יקום לי עם מרעים וכו' כי לולי זאת רפאים בל יקומו וע"י יקומו וא"ש והבן כי משה מגן ומחסה לכל ישראל אפי' רשעים ובעד פושעים יפגיע והרבה טעם יש במה שלא ידע איש קבורתו:

כ׳וגם יש טעם כי ידוע באיש שהיה רשע והשליכו על קבר אלישע וקם כי אין קוברין רשע אצל צדיק והנה לא קם כמשה אלו ידעו קבורתו היו רשעים מתכונים להיותם נקברים אצל משה כדי שיהיו חוזרים וחיים כמו באלישע ולכך נעלם קבורתו:

כ״אוזהו היה טעם עשו שביקש להקבר במערת המכפלה עד שקטלוהו וראשו נקבר שם וכתב האריז"ל כי ראשו היה בקדושה ולכך נאמר ציד בפיו ולא לש"ש נתכוון עשו להקבר במערת המכפלה כי לא היה לרשע נ"מ איך ואנה יקבר רק הוא ידע בנפשו היותו רשע גמור ואברהם ויצחק צדיקים גמורים וחשב להקבר שם וא"כ חיה יחיה כמו עובדא דאלישע וזהו מחשבתו ולכך קטלוהו רק לראשו היותו משרש קדושה שם יקבר והגוף השליכו לחוץ כפגר מובס:

כ״בוזהו שנאת המן שנאמר בפיוט שהמן נטר איבת אבותיו אין הכוונה על שאול כי אדרבה בחמלתו נולד רק אמרו איש יהודי היה וכו' מרדכי מוכתר בנימוסו הי' ופירשו כי מרדכי הי' מוכתר לראש הדיינים וכל נימוסים ממנו היו יוצאים והיה ראש גולה בבבל וזהו מוכתר בנימוסו היינו ראש לבעלי נימוס ודת וזהו יושב בשער כי הוא מקום משפט כנודע:

כ״גוכבר אמרנו שאין לראש גולה כח אם לא בבאי' משבט יהודה דכתיב לא יסור שבט וכו' ועיין ברמב"ן פ' ויחי כי חשמונאים נענשו שעברו על זה וגם מרדכי לא הי' לוקח זה לעבור על צואת יעקב רק אמרו כל שלשלת הלל הי' מנוקבא מן משפחת יהודה הרי אפי' מצד אם יכול להיות נשיא ור"ג ולכך אמו שהיתה מיהודה יכול להיות מוכתר בנימוסו:

כ״דוזהו כוונת הגמ' דביקש ליישב מה דקרו ליה יהודה ואם כי אמו הי' מיהודה מה ראה הפסוק לייחסו אחר אמו וע"ז השיב מוכתר בנימוסו היה ולא הי' רשאי זולת כי אמו מיהודה וזהו היה אצל או"ה כי יש להם שאר אם ולכך אצל או"ה הי' מיוחס לשבט יהודה ולכך הקימו לראש גולה וראש הדייני' לישב בשער וכבר כתבו תוס' בפ' הניזקין כי קבלה באומות כי יהודה קטל לעשו ולכך אף המן נטר וזהו המן נטר איבת אבותיו היינו עשו שנהרג והוא חשב למרדכי ליהודה:

כ״הוהיום הזה מיתת אדון הנביאים חובה עלינו להתאבל כי באמת לא מת ותמיד אורו חופף להוגי תורתו והולכי אורחותיו לאחוז בדרכי ענוה אשר היא מביאה לאדם לשלימות ולכך משה עניו מאוד מכל אדם כך לא קם כמשה ולכך חשב שלמה במלכים קם כי במלכים אין צריך ענוה ומלך אסור למחול כבודו אך זהו אם באמת מצוה למנות למלך י"ל במלכים קם אבל למ"ד לא היה רק לתרעומות של ישראל ואין ראוי לישראל למלך וה' להם מלכם לא יתכן זה במלכים קם מה שאינו תואר אמיתי כי תואר מלך הוא רק לתרעומת ישראל ולמ"ד צריך להיות מלך הוא כי מלך במשפט יעמיד ארץ כי הוא אינו נישא פנים ודן דין אמת לאמיתו ולכך ר"ת "מקרב "אחיך "תשים "ר"ת אמ"ת וזהו היה לימוד שלמה ולכך ביקש להיות כמשה אבל הב"ק משמיע כתוב יושר דברי אמת ולא כהנ"ל שאין ר"ת אמ"ת כסדרן והנה מה מועיל הספדו אם אין תפסי' מדותיו עכ"פ אפס קצהו והעיקר התמדת התורה כי היא המגין עלינו בגלות ובצלו נחיה:

כ״וואמרו בגמ' דתענית בפ' שני שאמר ליה לומר ליה מהני מילי מעליותא א"ל אין משיחין בסעודה וכו' לבתר דסעיד אמר יעקב לא מת והדבר צריך ביאור למה בחר דוקא בזה ונר' לפי מה שאמרתי כבר וצריך כעת להאי ענינ' ועתה יותר מבואר כי אמרו התורה כתריס בפני פורענות ונחלקו במדרש ח"א אף בעה"ז וח"א בעה"ב כי אין לך יותר עוסק בתורה מיעקב ואעפ"כ כתיב וירא יעקב וכו' אבל כבר נאמר במד' וברש"י כי יעקב ירא שמא יהרוג עשו ומה יעשה נגד אביו יצחק אך זה לא יתכן דאם הוא בטח שתורתו יגין עליו גם עשו ינצל כי רבקה התנבאה שיהיו נשכלים ביום אחד ומזו דיעקב לא מת מוכח דאיך התנבא' רבקה שימותו שניהם ביום א' דהא יעקב מת במצרים וזמן רב לאח"כ כשהגיע למערת מכפלה נהרג עשו ואיך היה ביום א' וצ"ל דבאמת לא מת רק מיתה יקרא הסתלקות כשנעלם ומכוסה מן הבריות וזהו הי' בעת קבורה ואז נהרג עשו והיה הכל ביום אחד:

כ״זוזהו אמרו אין משיחין וכו' וקשה הא התורה כתריס בפני פורענות וצ"ל לא בעה"ז והראי' מיעקב ול"ל דהי' מתירא מעשו דהא שניהם נשכלים ביום א' כנבואת רבקה וקשה הא לא נתקיים באמת נבואת רבקה כי יעקב מת מקודם כנ"ל ולכך א"ל יעקב לא מת ונחשוב מיום קבורה והכל היה ביום א' ולכן כל עיקר הגנה שלנו בתורה מבלי לבלות זמן בהבלי עולם וכן שמחת פורים עיקר הוא כי קבלו ישראל התורה שני' ולכך ליהודים היתה אורה זו תורה וגם בתורה צריך להיות בלב שלם וכן כל העבודה לה' צריך להיות עבודה בלב תמים:

כ״חואמרו בגמ' דמגילה מפני מה נתחייבו ישראל כליה אמרו שנהנו מסעודות אחשורוש אמר א"כ רק בשושן יהרגו א"ל שהשתחוו לצלם א"ל וכי משא פנים יש בדבר א"ל הם לא עשו רק לפנים וכו' ויש להבין למה מתחלה שאמרו שנהנו מסעודה ונתחייב שושן למה לא שאל וכי משא פני' יש בדבר הלא גם שושן ניצל וכבר דרשתי בזה הענין בדרכים שונים ולחדש כעת בסיגנון אחר הוא כך:

כ״טכי אמרו כתיב ישא ה' פניו וכתיב אשר לא ישא פנים ומשני כאן קודם גז"ד ולאחר גז"ד אז אין נושא פנים והתוס' כתבו דגםיש הבדל בין ישראל לעכו"ם דלישראל אפי' לאחר גז"ד נושא פנים וכבר כתבו הטעם דעכו"ם מחשבה רעה מצרף למעשה ולא לישראל חוץ מעכו"ם והטעם דישראל שעבד עכו"ם יצא מכלל ישראל ודינו כעכו"ם וא"כ א"ש דאז נתחייבו כליה וכבר היה גז"ד ומ"מ לא הי' יכול להקשות וכי משא פני' דלישראל נושא פנים אפי' לאחר גזירת דין:

ל׳אבל באמרו שהשתחוו לצלם שהוא ע"ז א"כ דינם כעכו"ם ואין נושא פנים לאתר גז"ד ושאלו וכי משא פנים יש וע"ז השיב אמת דינם כעכו"ם אלו עבדו בלב אבל הם לבם היה לשמים ורחמנא לבא בעי ולכך נדונים כישראל וביטל קב"ה גז"ד ועי' מהרש"א שלכך אינו נושא פנים כי לאחר גז"ד מסתיר פנים ולכך אמרו אסתר ואנכי הסתר אסתיר וכו' אבל באמת לא הי' הסתרת פנים ולכך אין שם בגלוי במגילה רק ברמז בר"ת וס"ת להורות כי בגלוי היה הסתרת פנים אבל דודי חמק ומציץ מחרכים:

ל״אולכך אמרו או"ה קורין אותה אסתר כי או"ה חשבו יש כאן הסתרת פנים אבל צדיקים ישראל לא חשבוהו להסתרת פנים ולכך לא קראו אסתר רק הדסה וכן נקראים צדיקים הדסים אשר במצולה והיינו כאמרם רני עקרה דלא אולידת רשעים כמותם והיינו כי לפי ענין הדור כך לידת צדיקים ורשעים אם הדור זכאי נולדים זכאים בעולם ואם אינם הגונים נולדים רשעים ולכך יותר טוב שהם עקרים מבלי להוליד ולכך נאמר בגולה שאין הדור זכאי רני עקרה ואמרו דלא אולידת רשעים כי לולי דהיה עקרה הי' מוליד רשעים ולכך בגולה צדיקים דומים להדס שאין עושה פרי רק מריח כי בגולה הם עקרה ולא ילדה וזהו הדסה אשר במצולה בגולה עמוק במצולה נקראים הדסים אין להם פרי ואינם מולידים וכן אסתר הי' עקרה ולא הולידה עד לבסוף אשר י"א שהולידה לדריוש:

ל״בוהנה שושן היה להם שנהנו מסעודה של אותו רשע והסעודה התחילה בתשרי כדכתיב בשנת שלש למלכו ומלכי או"ה מתשרי וכל סעודה שלו היה שלא נגאלו ישראל והנה הוא היה חושב כי אז יהיה גאולה שלימה גאולה המיועד ע"י נביאים ואמרו בגמ' בניסן נגאלו ובתשרי עתידים לגאול והיינו כי גאולה כללות לכל העולם וכל האומות יהיו מוכנעים זה יהיה בתשרי ראש בריאת עולם אבל גאולה פרטי' לישראל מעם אשר הם מוכנעים לבד הוא בניסן כמו י"מ:

ל״גולכך אחשורוש שחשב שיהיה גאולה כללית לכל עמים בבא תשרי ולא בא הגאולה הי' עושה משתה לכל שרי עמים ונמשך ק"פ ימים עד ניסן כי עדיין חשב אולי תהיה גאולה פרטית לישראל ומשפטים בשושן ועילם שבו היו ישראל כדכתיב ושמתי כסאי בעילם וכאשר הגיע ניסן ולא נגאלו עשה משתה לכל העם בשושן על שגם גאולה פרטית משושן לא היה וזהו ענין תרין משתאות והבן:

ל״דוהנה אותו שנה מעוברת היה כנודע וא"כ אם תחשוב ק"פ ימים כלו בג' באדר שני וכבר כתב מנות הלוי ימים רבים חמשה ימים נוסיף ימים שנים רבים שלשה הרי ח' באדר שני וז' ימים עשה משתה כלו בט"ו באדר וכבר כתב מנות הלוי כי ביום שביעי שחל בשבת כאמרם בגמרא לא הלכו ישראל היות הסעודה בגינה לבל יחללו שבת בעקירת הנטיעו' כאשר דרשתי בזה פעמים רבים ואשריכ' ישראל אפי' בשעת קלקלכם אתם נזהרים בשבת וזהו הטעם שלא היה מנוחה לשושן ביום י"ד כי אז חטאו במשתה ואיך ישמחו ראוי להם להתענות בו ביום תמור ששמחו אל גיל כעמים ולכך נבחרו ליום מלחמה ועיין ר"ת ריש מגילה שביום מלחמה היו מתענים וצמים ושבו לה' ולכך תענית אסתר ביום י"ג שהיו צמים לה' ולכך בשושן אף י"ד תענית ויום מלחמה רק ביום ט"ו שלא הלכו אז הוקבע להם למשתה ושמחה ולכך אמרו שעשו כן לכל מוקפי חומה מימות יב"ן כדי שיהי' זכר לא"י כי צריך טעם למה בחרו בזה לזכר א"י אבל כבר אמרו למה יתחייבו כליה בשביל אכילות סעודה:

ל״הואמת אמרתי שזהו שאמרו בגמ' והשתיה כדת אין אונס מלמד שהשקה לכל אחד יין ממדינתו וצריך ביאור מנין נלמוד זה אבל הוא הענין כי לכך לא אנסום לשתות כדי שלא יהיה תי' באמרם אנוסים היינו לשתות אך מה כ"כ החטא בשתיה סתם יין לא נגזר אז אבל כבר פי' ר"ת ביבמות דבגלות ראשון לא נתבטל קדוש' א"י וקי"ל אין קנין לגוי בא"י להפקיע מידי מעשרות וכיון שהשקה לכל א' יין ממדינתו לישראל השקהו יין א"י שהיה נשלח לאחשורוש מא"י שהיו עושים שם הגוים הדרים שם יש בו חיוב מעשר ותרומה והי' טבל וטבל במיתה ולכך נתחייבו כליה ולכך היה בלי אונס שלא יתנצלו כנ"ל והמפרשים פירשו כי היה שנהנו וקבלו הנאה והסעודה היה שלא היה הגאולה א"כ לא היה להם לשמוח בזה ומדברי כולם היה החטא נוגע לא"י ולכך בזכרון הנס שושן עושים מזכרת לא"י והבן:

ל״ווהנה אמרתי עוד טעם למה כרכים המוקפים מיב"ן עושים ט"ו כי מתחלה קבלו ימי פורים לי"ט לבל יעשו בו מלאכה כמבואר בגמ' ואיך יתכן יום י"ד לשנות במלאכה הא כל ההרוגים ביום י"ג הוצרכו לקבור בי"ד ואי להניחם מוטל בלי קבורה הא כתיב והיה מחניך קדוש ואיך אפשר להזהר שלא יתטמאו בו ורוח מסאב' שורה כדכתיב ולא תטמא אדמתך אמנם כל זה הכל בכרכים מוקפין מימות יב"ן כי בזה נאמר שאין מקברין לתוכו מת כדי שיהיה מחנה קדוש ואין מצורעים נכנסים לתוכו משא"כ שארי עיירות עיין מס' כלים ביו"ד קדושות של א"י ותמצא מבואר שזהו היה קדושת מוקפי' חומה מימות יב"ן ולכך כרכים הללו לא נחו בי"ד כי הוצרכו לקבור אבל הפרזות הניחו מבלי קבורה ונחו בי"ד והבן. והנה ידוע מה שאמרו הקב"ה מניח תפילין והיינו כי הקב"ה חקוק אצלינו במעשה ומחשבה וזהו תפילין של יד כלי מעשה ושל ראש כלי מחשבה וכך אנו חקוקי' אצל קב"ה ומקרא מלא הוא שימני כחותם על לבך שהוא כלי מחשבה והיינו תפילין היינו חותם וכחותם על זרועך היינו כלי מעשה ואז במעשה חטאו ישראל שהשתחוו לצלם אבל לא במחשבה ולכך חותם על זרוע הסיר הקב"ה וזהו ויסר המלך טבעתו דא חותמא דגושפנק' דעל זרועו והבן. ולכך אמרו גדול הסרת טבעת וכו' והנה בשביל שחטאו ישראל באכיל' אסורים כמ"ש תיקון אסתר כדאמרי' שהאכיל' קדלי דחזירי וכתבו תו' ח"ו היא לא אוכלת ואמרו במדרש כי מלאך היה מביא לה לאכול וזהו שאמר שמואל ותתחלחל המלכה שהוצרכה לנקבים והוא לכאורה תמוה מה זה מן השנוי שאדם נצרך לנקביו אבל שמואל לשיטתו דס"ל דהאכיל' קדלי דחזירי והיא ח"ו לא היתה אוכלת א"כ מלאך הביא ולחם אבירים שמ"ה אוכלים אין מוציא רעי כנודע במן ולכך תמיד לא היתה היא אסתר מוציאה רעי כלל ולא הוצרכה לנקבים ואז מחמת חרדה הוצרכה והוא שינוי גדול בטבעי:

ל״זויותר נראה בפי' הגמרא קדלי דחזירי כמ"ש בדרוש הקדום אשר אמרתי שם כמה פירושים והוא קדלי דחזירי היינו המובחר והוא כי כתבו הטבעי' כי המובחר שבתפוחי' שהוא אתרוג הוא להמשיך חן ולהרבות תאוה ולכך עץ הדעת אתרוג היה וזהו היה כוונת השומר נשים ליתן לאסתר הנ"ל כדי להמשיך חן ותאוה וזהו מעין עבודת כל נשי ופלגשי המלך להצהיל פנים בחן ותאוה וידוע בתרגום רפדוני בתפוחים בחזרי הרי בתרגום נקרא תפוח חזרי וזהו קדלי המובחר שבאתרוגים שהוא חזרי האכיל לאסתר וזהו לטוב להמשיך לה חן והצהלת פנים וזהו אמת כי אין דרך בנות ונשי מלכים לאכול חזרי שהוא מוליד עפוש וריח רע וכדומה ובאמת קודם חטא היה אתרוג והיה טוב וע"י חטא נתקלקל ואדה"ר אח"כ בלשון ארמאי סיפר ונעשה מן תפוח חזירי ואז גבר כח ס"א חזיר מיער תמור תפוח ביער והבן והיא היא ענין חזיר וזהו האכיל לאסתר:

ל״חוגם אסתר לתקן המשתה כאשר ביקשה לשפוך חמת תנינים על המן עשתה משתה ואמרו מבית אביה למדה אם רעב שונאך וכו' וכבר דחק רש"י מה זה ומי בית אביה וע"ש:

ל״טאבל הענין כי יש להבין בשמואל א' שקצף שאול עד מאוד כאשר לא בא דוד אל הלחם וביקש להכות ליהונתן שהרשהו לילך ומה נ"מ ליה בו ואם רצונו להמיתו לא היה שייך בסעודה שישבו שם אבנר ויהונתן ועבדי מלך משרתי מלך הלא היה יכול לקרות לו לנגן לפניו ולהכותו בחנית וכדומה אבל שאול הצדיק רוח בעתהו כי דוד הוא אויב נפשו וחושב להמיתו ולכך ביקש הוא להמיתו כי דן אותו כרודף ולכך התאמץ שאול להאכיל לחם לדוד כי כך קבלה בידו אם רעב וכו' וה' ישלימנו לך ויהיה נמסר בידו ולכך הקפיד מאד כאשר לא בא אל הלחם ומזה למדה אסתר לעשות כן להמן ושפיר אמרו מבית אביה הוא שאול המלך הוא ראש יחוסים וא"ש:

מ׳ובאמת כאשר נאמר למשה צדקת ה' עשה כן הכל מחויבים לרדוף צדק ובצדקה יפדה ציון וכן בפורים העיקר מתנות לאביונים ובאמת מתחלה כאשר שלח מרדכי לעשות שני ימים י"ט לא נזכר מתנות לאביונים רק משלוח מנות ואח"כ כאשר לא קבלו כמבואר בגמרא נאמר מתנות לאביונים והטעם כמו שדרשתי בדרוש הקדום וצריך להאי עניני' כי ידוע מ"ש בזוהר ווי למאן דאכיל בי"ט ולא יהיב למסכנ' ע"ש כי הוא עון פלילי ולכך מתחילה כאשר קבלו לי"ט לא הוצרך לומר מתנות לאביוני' כי הוא ממילא כי צריך ליתן למסכנא אבל אח"כ כאשר לא קבל ליום טוב מ"מ חלק עניים לא יופסד וקבלו מתנות לאביונים:

מ״אואגב יש להבין במה שאמרו כי המן אמר אתיא מלא קומצא דידכו ודחי יו"ד אלפים ככר כסף דידי מה ענין קומץ שהוא קרבן לה' מן יו"ד אלפים ככר שנתן למלך אחשורוש וחברותה כלפי שמיא ואם יתן איש מתנה למלך ב"ו הירצה לה' וכן אמרו גלוי וידוע שעתיד המן וכו' לפיכך הקדים מה זה קדימה זהו שקלים לקרבנות וזהו למלך טפש ורשע וגם לא מצינו בקרא שנתן הלא אמר הכסף נתון לך:

מ״באבל הענין כי אמר הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך כך פי' הכסף והעם שבשניהם תעשה כטוב בעיניך ותכלית הטוב לחלקם לעניים וכן או"ה יודעים כי מצות צדקה רבה ולמדו מנבוכדנצר מלכא וחטאך בצדקה פרוק ואמרו חז"ל צדקה תרומם גוי וזהו שהיה טוב בעיני כל השרים לחלקם לעני' וכן עשה המן וחשב שזהו יותר מכל קרבנות דכתיב ונבחר לה' מזבח ולכך תמה שאיך מלא קומצא קרבן ידחה יו"ד ככר כסף לעני' שהוא טוב בעיני ה' מכל הקרבנות ולכך השיב מרדכי כי הצדקה מיוחס לי כי הכל שלי עבד שקנה נכסים וכו' וא"כ שכל בטחון המן שיצליח היה הואיל פזר נתן לאביונים כהנ"ל ולכך בעת הזכרת הנם צריך מתנות לאביונים והבן:

מ״גומ"מ גרם זכות צדקה להמן שלא נכלה זרעו רק בניו חזרו על פתחים כי צדקה תציל ממות ועי"כ זכה שיצאו ממנו גרים וזהו מאמר חנה שבעים בלחם נשכרו שדרשו חז"ל על בני המן רעבים חדלו פי' הואיל שהי' זן רעבים מכח זה בלחם נשכרו ולא באו למות:

מ״דוהנה ראוי היה הגאולה בימי עזרא להיות גאולה שלימה להיות ירושלים רבתי עם כאמרם ביומא לעלות כחומ' אמנם הואיל ולא נכרת זרעו של עמלק לגמרי כי ע' בני' נשארו לא היה הכסא שלם ולא הי' גאולה שלימה רק עלו מתי מעט כדלת כמאמר חז"ל ועמים מעוטי' כל הקהל ד' רבוא וזהו מאמר חנה עקר' יולדת שבע' הרצון הגאולה בימי עזרא נקראת עקרה בגולה יולדת שבעה כי לשבעים שנה נפקדת שהיא בחינת שבעה כדכתיב שבעיי' שבטים נחתך על עירך וכו' רבת בנים אומללה כי לא היתה רבתי עם כמקדם רק במתי מעט:

מ״הוכן הצדקה שצוה אחשורוש ליתן המן בעדו כי אמרו חז"ל משל לבעל תל וחריץ וכו' וכן מוכרח כי איך לא הרגיש אחשורוש בהמן שהוא משנהו ומשגיח בטובת המלך ומדינה כחוק המשנה למלך ואומר למלך כי יהודי' במלכותו הם לנזק וכדומה איך יתכן שיאמר שיתן מכיסו למלך בגין כך אדרבה לו יחויב ליתן מוהר שמשגיח בטובת הכלל וכי כל משנה למלך שיתן עצה מה לעשות במדינה אם לעקור או לנטוע יאמר שיתן משלו אם יקום עצתו דבר זר הוא והלא היה למלך להרגיש כי עצתו אינו לטובת מדינה רק יש לו שנאה וטינא ואמת אמרתי כי המן לא אמר שיתן משלו כך וכך רק אמר שיכתב לאבדם שיעשה אותם מכר מי שרוצה להמית יהודי יתן כך לגנזי המלך ואמר המן שערב לו למלך שיעלה דמי מחירן יו"ד אלפים ככרי כסף ולכך יתכן שאמר המלך הכסף נתון לך ולא אמר מחול כנודע כי מה שהוא של אדם ולא יצא עדיין מרשותו לא שייך בי' לשון נתינה אבל לפמ"ש ניחא נתון מה שתקבל מאחרים אבל חז"ל לא פי' כך ולכך דרשו כי באמת היה לאחשורוש להרגיש שהמן שונא ישראל כנ"ל רק הוא היה ג"כ שונא לישראל ע"ז אמרו משל לבעל תל וחריץ וכו' והבן והי' ראוי שגם על אחשורוש יעבור כוס פורענות ובפרט כי אמרו חז"ל לומר למלך לתלות מרדכי על העץ אשר הכין לו תנא לו הכין וצריך ביאור וכבר אמרתי בזה כמה אופנים:

מ״וועתה אמרתי הפי' כך כי ביוספים לרומים וכן הנוצרים בביבולי שבהם נוסח אגרת השני שכתב אחשורוש להשיב ספרי המן נאמר בו כי כוונת המן היה להרוג את אחשורוש כאשר יהיה מושלל מאסתר ומרדכי ע"ש ואגרת זה כתב מרדכי ח"ו לשקר אבל ידעו כי זהו היה כוונת המן וא"כ העץ גבוה נ' שעשו לתלות בו ראשיעם לעשות בו פומבי לכל כנודע הכין המן לתלות עליו אחשורוש ואח"כ חשב לתלות בו מרדכי:

מ״זוזהו לומר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו הרצון לו למלך כי בתחיל' הכין אותו לתלות בו המלך וזה מאמר הגמ' תנא לו פי' לאחשורוש ומלת לו מוסב על המלך:

מ״חוהיה כאשר נגזר מיתה משמים על המן כך יהיה על אחשורוש כי הוא יותר רע כאמרם איש צר ואויב ביקשה להראות בידה על אחשורוש וכו' רק צדקה שעשה ולהגדיל הנס ניצול רק וכי משא פנים יש בדבר אין מרחמים בדין וכיון שיושב בדין אין עושה לפנים משורת הדין:

מ״טאך ידוע שהקב"ה אין דן לעכו"ם רק בשעה שישיני' ובלילה הוא נחתם גזר דין של המן והיה בליל פסח העלול להתם רשעים ואלו היה ישן אחשורוש גם עליו עבר הכוס פורענות ולכך נדדה שנת המלך ולא בא לדין ונמלט מגזירה ההוא וזהו בשביל צדקה ולא היה כפוי טובה וחשב לשלם גמול לעושי טובתו:

נ׳והנה באמת ישראל באותו דור לא היו דלטורין כי אין אחשורוש יכול לחקור עם אסתר וישראל ידעו משפחתה ומולדתה ואין מגיד בשביל זה היו נגאלים ובמצרים היה עיקר שעב ד שהיה בהם דלטורין כמאמר משה אכן נודע הדבר ואפי' משה שהיה בא להושיע לישראל ונתנבאו עליו מרים וכן סרח היותו מושיע וכן חרטומים אמרו כוכב נולד ללקות מושיע במים וכיון שהושלך משה לא חזי עוד ולכך אמר משה בשבילי נצלת' כולכם ופי' התוס' כי ג' גזירות היו ראשון להשליך במים פן ירבה וכו' ושנים בשביל מושיע ישראל וג' על מצרים וכיון שהושלך בטל כל גזירות ועיין במהרש"א למה ביטל גזירה ראשונה פן ירבה וכו' וכבר תירצתי קושיא זו בדרשות הקודמי' ועתה נראה כי אמרו כי לכך השליכן במים כי נשבע ה' שאינו מביא מבול והנה ידעו כי הקב"ה נשבע לאי"ו לגאול לישראל ממצרים ולהנחילם א"י ולשלח להם מושיע כאמרם פקוד יפקוד וכאשר ראו שנלקה במים המושיע א"כ ראו לדעתם שקב"ה ניחם על השבועה לשלח לבני אי"ו מושיע וא"כ אף משבועת מבול יכול להנחם משבועתו וא"כ בשקר הם בוטחים שלא ידונו במים ולכך בטלו הגזירה כי זהו היה עיקר טעמם כנ"ל ועכ"פ נתודע שמשה מושיע ומ"מ קמו עליו למסרו למלך עד שהבטיחו הקב"ה כי מתו כל האנשים וכו':

נ״אובזה יובן מ"ש בגמרא ותצפנהו ג' ירחים ולא יכלה עוד הצפינו כי ג' ירחים היתה מעוברת מעיקרא קודם גירושין והם חששו מעת נשואים שנים ורש"י בתורה כתב כי המה חשבו לט' ירחי' והיא ילדה לז' מקוטעי' ואיך יתקיימו דברי שניהם:

נ״באבל שניהם אמת כי ודאי מצרים לא היו בקיאים שמולידים לז' וחשבהו הכל לט' אבל רשעי ישראל הדלטורין כנ"ל היו בקיאי' שמולידים לז'. ולעומת זה עמרם שגירש וכי נתפרסם הגירושין בגוים ומה להם לידע אם עמרם מגרש או לא אך רשעים ידעו שגירש' ושפטו כי ודאי אינה מעוברת כי אלו היה מעוברת איך יגרשנה עמרם וא"ש כי כאן היה פחד מצרים ומדלטורין רשעי ישראל בעו"ה ולכך לא יכול להצפינו רק ג' ירחים כי המצרים לא ידעו מגירושין רק לעומת זה הם חשבו לט' חדשים כי לא ידעו שמולידים לז' ורשעי ישראל היו בקיאים בלידת ז' לעומת זה היו יודעים מגירושין וחשבו מעת חזרה כנ"ל וג"כ יכול הצפינו ג' ירחים וא"ש ודברי הגמ' ורש"י אמת ותרווייהו צריכין ודו"ק:

נ״גאבל בימי מרדכי היו כשרים אינם מגלי' מסתורין ולכך נגאלו והמן דידע לישנא בישא הוכרח:

נ״דואמרו לולי אגרות ראשונות לא נתקיימו אחרונות ופירש"י כי חשבהו לטפש ולפ"ז לא הדת הזה בלבד כל הדתות שנתן לא היו תוקף לקיימם בחשבם לשוטה והנה התוס' כתבו בשם המדרש כי ממוכן היה דניאל כי ידע כי רע בלבב המלך ויעצהו לכתוב שטות כזה כדי שיהיה אח"כ כל דבריו בלי נשמע וזהו אמרו חז"ל התך זה דניאל שכל דברי מלכות נחתכי' על פיו ולכאורה קשה הא המן היה משנה אבל הכונה על פיו כל דברי מלכות היו נחתכים ונתבטלו כמו שאמרו מקדם שחתכוהו מגדולתו ר"ל נתבטל כן הפי' הזה שעל פיו ועצתו הראשונה כל דברי מלכות נחתכים ונתבטלים פסקים לא שרירא ולכך צוהו ע"י מה זה וכו' כי יש עוד תקוה כי אין לדתו כ"כ תוקף:

נ״האבל עוד יש להבין וכי בשביל שמלך מצוה דברי שטות יסורו לשמוע בקולו אבל הפי' לא נתקיים פירש"י שהיו ממהרים להרוג טרם בוא גבול שגבל י"ג אדר ויש להבין איך יקדימו כיון שהוטב בעיני המלך לתת גבול ש"מ שאין רצונו להקדים ההריגה אבל חשבו באמת אין המלך מקפיד אם יהיו נהרגים תיכף והא דהאריך עד י"ג אדר כי אין דרך המלך לצוות לעשות דבר בלי נתינת טעם ואמרו בגמרא דע"ז גזירה חדשה אין מגלין טעמו אלא לאחר י"ב חודש ולכך האריך הדת מי"ג ניסן לי"ג אדר שני שהוא י"ב חודש ואז יגלה טעמו אך זהו אם המלך אין מצווה בלי טעם אבל באגרת ראשון שצוה להיות כל איש וכו' אין כוונה כפשוטה כי פשיטא וכו' וע"כ שמוכרח לדבר בלשון עמו ואין בידו למחול וזהו גזרה שאין בו טעם הרי שמצוה בלי טעם וא"כ ע"כ הא דנתן זמן יב"ח הוא שאין רצונו מקדם ולכך לא הרגו מקדם וא"ש:

נ״ואו יאמר מה שאמרתי כבר כי הא דהיו ממהרים להרוג משום דידעו דאסתר נתגדל בבית מרדכי ומשם נלקחה לאחשורוש אולי תבקש רחמים בעד כל ישראל אך המה ראו כי היא מבוזה בעיני המלך כי אינו מדבר עמה רק ע"י מתורגמן כמבואר בגמרא וא"כ אין כחה כ"כ להשיב ספרי מלך אשר בעצם אין להשיב:

נ״זרק אולי לא משפלתה מדבר עמה ע"י מליץ רק הוא אינו מבקש לדבר בלשונה והיא דוקא לשונה ולכך הוצרך מליץ אבל נכבדת בעיני מלך אבל באגרות ראשון שגזר אומר שאשה בע"כ תדבר כלשון בעלה א"כ ל"ל זה הטעם וע"כ דהיא אינה נחשבת בעיני המלך ולכך המתינו עד הזמן מבלי מגור ות"ל נתקיימו אגרת אחרונות וזהו הכל ע"י שלא גילו ישראל מסתורין שהיא יהודית ועי"כ נגאלו ממות לחיים והוא שתעמוד לישראל בכל דור לגאול אותם מכל צרה ובא לציון גואל אמן: