יערות דבש חלק ב ה׳Ya'arot Devash II 5

א׳ת"מ מ"ש ברבים הגאון הנ"ל בחודש אלול תקה"ל בק"ק מיץ יע"א:

ב׳המלך דוד בהתפללו בשביל ישראל בהיותם בגולה וכמדבר בעדם החל לומר שיר המעלות אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים הנה כעיני עבדים וכו' ויש להבין בענין הזה דמה חיבור דברים יש בזה דלכך נשאתי עיני היושב בשמי' משום כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכו' אבל ידוע מ"ש חז"ל המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה ויש להבין כוונת המאמר אם שיהי' לבבו לשמים גם עיניו יהיו פונים לשמים כמאמר עיני נשאתי לשמים ואם להשפיל עצמו ולזכור לאן אתה הולך אשר אדם יסודו מעפר וסופו לעפר גם לבבו יהי' חושב בזה ואדרבה במחשבת הלב תלוי לזכור כי אחריתו מקום קבר ד' אמות מקום ציה וצלמות ומה יתגאה שוכן עפ'. אבל נאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף והענין כי בכל ד' יסודות אין אחד ששומר תמונתו ואיכותו לנצח כמו עפר כי מן מים יתהוה יסוד עפר כאשר יעכרו ויתקררו ויתהפכו לרוב אויר כאשר יהיו מקורבין אצל אש וכמו כן אש יהי' לאויר וכהנה התהפכו' היסודות אבל עפר אפי' בורי' ואלף התחכמו' לא יהי' מזוכזך אבל ישמור תבניתו לעפר כמו שהי' מקדם והוא מדת האמת שלא ישנה ולא יקבל שינוי ולא יהי' מדור המתהפכת ולכך אין מדות האמת ניכר רק בעפר כי הוא השומר אמת לעולם בלי שינוי ותמורה כלל ולכך אמרו הכל הי' מן העפר אפי' גלגל הרמה כי היותו אמת והקב"ה ברא עולם באמת לכך נברא הכל מעפר היותו אמת ולכן נאמר הכל הי' מהעפר והכל שב לעפר והוא אמת שהוא ענין סוף תוך ראש כי כך הוא בעפר שהיה הכל ברא ממנו ואחרון יהי' וכן אמר איוב ואחרון על עפר יקום ולכך בנחש ששיקרה בחיה וכל ענינה הי' בשקר ותרמית לבב הי' ענשה ועפר תאכל כל ימי חייך שהוא מדת אמת ולכך נאמר אמת מארץ תצמח כי שם מקום האמת הניכר ולכך אמר בתורה דכתיב בי' אמת ואין קב"ה עושה לפנים מש"הד ניתן התורה בארץ כמאמר הקב"ה בשאלת השטן תורה היכן היא אמר נתתי לארץ וכתיב ותשלך אמת ארצה כי התורה לעפר ולכך התורה מצוי במי שמשי' עצמו כעפר ובימי אברהם שהתחילו שני אלפים תורה כדכתיב אשר עשו בחרן דשעבידו לאורייתא כמבואר בגמ' דע"ז אמר אני עפר ואפר ולכך בשוכני עפר אין הקב"ה עושה לפנים משה"ד כי הוא מדת אמת ואין עושה לפנים מש"הד ולכך תקנו ומקיים אמונתו לישיני עפר ולכך תחית המתים בדין וקבעו ברכת תחית המתים באתה גבור שהכל בגין היותם שוכני עפר והכל באמת אבל בשמים הכל לפני' מש"ה ולכך נאמר בשמים חסדך והוא אמרם שהוא בלול מיסודות אש ומים והם משנים טבעם לכבות זה לזה וזה טבעי הפוכי ואינו בגדר האמת והוא לפני' מש"ה למעלה מהאמת ולכך אמרו עושה שלום במרומיו שנתן להם להפך איכותם וזהו מליצה הנמרצה מותר לשנות מפני דרכי שלום כי ע"י עושה שלום הם מהפכים טבעם ואינו אמת ולכך נא' צדק שהוא לפנים מש"ה כנודע בצדק תרדוף לעשות לפנים מש"ה משמים נשקף ששם מקורו של לפנים מש"ה:

ג׳והנה האיש ישראלי השלם בגשתו להתפלל לפני ה' צריך שני בחינות במה ישים כוונתו להתפלל כי רבים המתפללים כל קוטר תפלתם לעושר וכבוד וכדומה מהבלי עולם תאות המדומ' נקמה בשונאיו הצלחת קנינים אשר הכל ענינים שקרי' ולא יתכנו ואשר יחשב לטוב הוא רע ומתהפך בתחבולותיו כעץ הדעת טוב ורע שחשבה חוה לטוב ונחמד למאוד והוא רע למאוד ולכך אמרו כי עץ הדעת טוב ורע להט חרב המתהפכת רבים חמדו לעושר ועושר הי' להם לרוע אשר עי"כ סר מדרך ה' ובניו יהלכו בדרך רע כחשו בה' ובנים זרים יולדו להם ויגדל עליו הקנאה ביהודי' עד שכל ימיו שבע מכאובות גם בלילה לא שכב מפחד ובהלות ורבים שהפסידו חיים עי"כ רבים חמדו לשידוכי' גדולים בבנות ארץ יפו' או מכת עשירים והי' לסילון ממאיר אשר עי"כ מושלין בגופן וחיותם תלוי מנגד וכהנה צרות רבות ורעות ולכך כל חמדת ותאות איש למותרי עניני עה"ז הוא הכל שוא ושקר ואשר חשב לטובה רעה היא בעצמותו ואשר חשב לרעה בעוני וכהנה מיסורי' טובה היא בעצמותו ולכך כל אדם כוזב בזה ומה מאוד כעס הזוהר על אלה אנשים המתפללים בימים אלו ימים שיש בהן חפץ חפצי שמים ימים נוראים וממהרים בתפלתם מבלי שם על לב איכות התפלה כי רבה היא בכל הבקשות תן פחדך ותן כבוד ה' לעמך שהוא התפלה הנאותה לאדם לצעוק מאוד אל המלך כי עד מתי יהי' ציון נדחה אין לה דרישה אבל בהגיעם למקום כתבנו לפרנסה וכלכלה ולחיים טובים הם צועקים ולכך אמר הזוהר שהם ככלבא הב לן מזונא הב לן חיי:

ד׳והעיקר בתפלה צריך להיות להתפלל לשלימות האדם לזכות ולעשות נחת רוח ליוצרו ומלבד התפלה על גלות השכינה וגלות ישראל והעדר השלימות אף בהתפללו על קניני העה"ז יהי' כונתו לא לרבות המותרות בשביל חמדה ותאוה וכדומה רק שלא יהיה עי"כ העדר ועיכוב לעבודת ה' כי באמת בעו"ה מחמת העדר הקנינים והכנות הראוי אבדנו כל חכמה ושלימות כשרון המעשה ורבו בעלי זרוע ואנשי בליעל ואין ביד ישרים למחות וחכמת מסכן בזוי' ואין דבריו נשמעים ולכן יתפלל לה' שיהיה לו מזונות כדי שיוכל ללמוד מתוך הרוחה ולא יצטרך לחנוף לשום אדם ואם אינו בעל תורה יתפלל שלא יצטרך לגזל ולחמס ולעשות עושר שלא במשפט וכדומה מהשגת גבול רעהו וקנאה וריבה ועושק ושיהיה ביכלתו לחזק כושלים ולתמוך ידי דלים ולחזק ידי לומדי תורה אשר היא עיקר חיינו ושרש שלמותינו ושכר מכל הטוב אמיתי שהי' לנו ואבדנו וזהו שריד שהותיר ה' לנו ברוב רחמיו ואין לה' בעולמו אלא ד' אמות של הלכה כי היא במקום קרבן וזבח ומקטיר קטורת אשר ע"י קטורת וקרבנות שכן ה' בין כרובים ובדי ארון וכעת ההוגים בתורה לשמה זוכים ששרי' שכינה שם וא"כ המחזיק לומדי תורה מקום עמוד התורה ובונה בה"מק אשרי איש המחזיק בעץ חיים זה וא"כ בהתפללו על עושר יהיה זה כוונתו ולבל יהיה שמור לרעתו כי מי הוא שאינו מתפלל לה' בזה וזוכה לעושר עושר שמור לרעתו כי מזיקים שולטים בממונו ואין לו רשות לשלוט בו וכמאמר קהלת שזה ענין וחולי רע וזהו מחמת שביקש עושר לתאותו ולא לעשות חיזוק לתורה ודלים והעונש שאין בידו לפעול טוב כי מזיקים מוחים בידו:

ה׳ולכך נאמר יברכך ה' בממון רק מה יועיל יהי' עושר לרעתו כי יהי' בא עי"כ לגיהנם ח"ו ולזה אמר וישמרך מן מזיקים שיהיה שליט בממונו לטוב כל הימים:

ו׳וכן כשאדם מתפלל על חיים ארוכים יהי' כוונתו כדי שיכול לזכות ארחו לה' וכמאמר חז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומ"ט בע"הז מכל חיי ע"הב ובפרט עכשיו בעו"ה אשר מכובד הגלות יאריך זמן קודם שיזכה אדם לחכמה ועמדו על אמת ויושר ואם יזכה לעת זקנתו ויגוע וימות בלא עתו הלא כלא הי' ונפל בל חזה שמש יחשב כי מה יתרון לו בעמלו ומה אסף בחפניו להביא מנחה לה' מעבודתו הלא לא מילא כפו קוצר כלל ומכ"ש בעו"ה אשר רוב בעלי תשובות מחטאת נעורים הלא אלף שנים יחי' אין די לו השב לה' מלתקן אשר קלקל והמר' פני מלך עליון באחד הימים שחטא ולכך ע"ז יהי' כוונתו בכל התפלה וזהו הכל לאמת ולא לשקר ושוא מעולם התמורה והיפוך מבלי שום מתכונתו נצחי וזהו בחינה אחת:

ז׳אבל עוד בחינה צריך שיתן אדם ללבו בעמדו לתפלה למחול לכל אדם שהרע לו ומבלי לילך עם שום אדם בדין כי אם לפני' מש"הד בחסד וצדק ואצ"ל להסיר השנאה וקנאה ותאוה וכבוד שאינו של יושר כי זהו פשיטא כי איך יבוא לפני המלך בלבוש צואה כי אין צואה מוסרחת יותר מזה במדות הפחותים ומגונים כאלה אף לשנוא למי שהרע לו ועשקו וכדומה הכל יסיר מלבו ולכך כתב האר"י ז"ל שיקבל על עצמו מצוה ואהבת לרעך כמוך והיינו שימחול לכל אדם וילך לפנים משורת הדין כי הכל אצל הקב"ה מדה כנגד מדה ואם הוא מעביר מלבו כעס ומדון לרעהו ואינו רוצה לילך לפנים משה"ד איך ילך הקב"ה לפנים משה"ד ואם הקב"ה רוצה לדקדק עמו כמו שהוא עושה תמיד אפילו מקצת דמקצת בדין הלא תפלתו תהי' לחטאה כי מי יזכה לפניו בדין הן שמים לא זכו בעיניו ולכך צריך ליתן בלבו מדת החסד וחמלה ואהבה ולאהוב שונאו ולדון לכל אדם לכף זכות והוא בכלל הצדק כאמרם וכמ"ש הרמב"ם במנין המצות צדק צדק תרדוף ללמד על כל אדם זכות ואף ה' יפן לקולו:

ח׳וזהו אמרם המתפלל צריך שיתן עיניו למטה והיינו לתפוס מדת האמת שהי' למטה אמת מארץ תצמח ולהתפלל על דברים אמיתים ולא ליתן עינו להתפלל בדברים שקרים וכזבים הבל של שוא ולבו למעלה מבלי להעמיד על הדין והאמת כי אם לרדוף צדק שהוא החסד וזהו למעלה דכתיב צדק משמים נשקף ויהי' חפץ חסד לילך לפנים משורת הדין:

ט׳והנה אמרו בגמרא רשב"י אמר אם אדם זורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה תורה מה תהא עלי' אלא בזמן שעושין רצונו של מקום מלאכתן מתקיימת ע"י אחרים ור"י אמר הנהג בו ד"א זורע בעת זריעה וקוצר בעת קצירה וכו' ואמרו הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה. והוא כי ראיתי בני עלי' והם מעטים כי מי שהוא קרוב אל ה' וחיבתו רבה לפני המקום א"צ לשים עינו אל קניני עולם הזה כלל כי אך הבל ושקר נחלו רק יהי' שלימותו וכוונתו אל התורה והעבודה ומה' דרכו יכוננו והוא יתן לו בדרך השגחה פרט ונסיי פרנסתו כי הוא מכלכל ונותן לכל בשר ומדבר הי' לישראל לתת להם לחם משמים והשאיר צנצנת המן למשמרת להורות כי ישים בה' גבר מבטחו וכמבואר בירמיה שדורו אמרו שא"א להתמיד בתורה כי מאין יהיו פרנסתם והוציא להם צנצנת המן ואמר הדור אתם ראו וכו' אך מי שאינו שלם ודבק כ"כ בה' וראוי לפלאי ונס מיוחד צריך להשגיח במזון כי לא יגיע לו מה' בד ך נסי וצריך לנהוג ד"א כפי הטבע וצריך להשגיח במזון ומחיה וקניני עה"ז אם כי המה שוא ושקר ואדם לעמל יולד והבל כל אדם נצב סלה. וב' אלו בחינות הם בחינות בנים ועבדים למקום כי מה שהוא בבחינ' הראשונה שכוון לו רשב"י והם בני עליה ומועטים הם הבני' למקום ודבקים בה' והם כבן שמתחטא לפני המקום ועושה רצונו לשדד הטבע וכל דבר נמוסי הבריאה אבל בבחינה שניה הם בבחינת עבדים למקום שעול הטבע כרוך בם ויגיע כפו יאכל כי צריך לעסוק בצרכי מחיה וכלכלה וליתן עינו בקניני עולם הזה שהם שוא ושקר:

י׳וזהו הנרמז באמרם במדרש רבה פ' חיי שרה לית הימנותא בעבדי וכנען בידו מאזני מרמה כי בבחינות עבד הכל בבחינות שקר לבקש אל קניני העוה"ז וחוקי הטבע שהוא הכל מעולם התמורה ושוא ושקר נחלו ולכך מי שהוא בבחינות עבד הוא בעו"ה בבחינו' שקר ועץ הדעת טוב ורע מתהפך וכן היה עבד אברהם שהיה טוב ורע ועבד טוב מהפך מארור לברוך:

י״אועם כל זה שיתן עינו לקניני עוה"ז צריך רחמי ה' ולפנים משורת הדין כי בדין לא יזכה איש לקניני עה"ז כלל כי אם לפניםמשורת הדין כנודע ולכך אמר המשורר אליך נשאתי עיני היושבי בשמים כי עינו למטה אינו למטה כאמת אשר בארץ לבקש עניני שלימות ענין אדם וקניני עה"ב שהוא אמת בעצמותו כ"א נשא עינו לבקש דבר קניני עה"ז שהוא אינו שומרים תמונתם ואיכותם לנצח ומתהפכי' כשמים אש ומים מפסידי' איכותם כהנ"ל ומבקש בחס' וצדק כשמים אשר משם נשקף ולכך אמר נשאתי עיני היושבי בשמים. וקאמר הטעם למה משום שאינו בבחינות בנים כי אם בבחינות עבדים והרבה עשו כרשב"י ולא הועילו הואיל ואינם בבחינות בנים כ"א עבדים וזהו אמרו כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכו' ולהיותינו בבחינות עבדים צריך עין לשמים:

י״בוהנה עוד יש פי' אחר אבל כוונתנו בדרוש זה מבלי להרבות בפשטים ועניני למודי תורה כי הזמן ימים אלו אשר תוך ימים שלשה וארבעה יהיה ר"ה אי"ה יום הדין הגדול ונורא אשר מפחדו יחילו כל צבא מרום אף כי אנשי קרוצי חומר אשר בעונותינו הרבים אין רגע בלי פגע ועבירה ומה נאמר ומה נדבר נחפשה דרכנו ונשובה אל ה' לא עת תן זמן להרבות בדברי תורה כאיש שמתו מוטל לפניו והיינו מתו שגופו כפגר מת מלא עונות וסר צלו צל הקונה וחיוב עליו לראות בתקנתו ולקוברו בעפר היינו בלימוד תורה ואמת אשר מעפר יצמח ולעזוב השקר ושוא ועלינו לומר בדברים הנוגעים בקנין השלימות ובמה יזכה ארחו ואיך נבא אל המלך להתחנן על נפשנו ועמינו:

י״גוהנה זה החלתי לדבר כי עיקר והתחלה לכל הוא טהרת הלב ובאמת לבבות ישראל קדושים וכמאמר דוד אם שטחנו כפינו וכו' הלא אלהים יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות הלב כי לבבות בני ישראל זכים וטהורים זכי חולקיהון קמי' מלכא קדיש' והיא באמת העיקר כי הלב היא חיות וקיום כל הגוף וממנו הולכים הדמים ורוח חיינו על העורקים ודופקים ולכן צריך לנקות הלב מכל מדות רעות משנאה וקנאה ותחרות ונקומה ונטירה ואיבה וחימוד ממון מכ"ש חימוד מותרות וזנות ואהבת נשים ח"ו ורדיפות ההבל בזו יהיה הלב פנוי ונקי וזך מזוכזך כי זהו נגד כל הגוף ורמ"ח אברים ושס"ה גידים שהם כנגד תרי"ג פקודים אבל הלב הוא הכולל ומדת הלב הוא כמאמרי:

י״דוהנה ראש השנה הוא נגד הלב ובו ביום תלוי טהרת הלב אמר בספר יצירה לב בגוויה כמלך במדינה ולכך ר"ה שהוא המלך המשפט והוא כלב בגוף ואמרו אני ישנה ולבי ער זהו ר"ה שהוא ישנה מן מצות ה' חבל לבבי ער עד כי לבבות בני ישראל זכים ונקיים לה' ולכך תקעו בשופר בר"ה כי קול היוצא מדיבור הם במוצאו' הפה והם ע"י כלים שארי אברי הגוף אבל קול שופר הוא הקול היוצא ע"י נפיח' הרוח היוצא מלב בלי סיוע שום כלי ואבר הדיבור ולכך קול נבחר לה' מכל הקולות כי קול זה הוא מלב ולב תמים לה' ורחמנא לבא בעי והלב מישראל כשר וטהור ולכך השופר טוב מאד כי הוא היוצא מלב והנה זהו הטעם שתוקעין בקרן בהמה כי באמ' השטן מקטרג במה יועיל אם הלב כשר אם המעשים אינם כשרים וזכאים ומה יועיל הלב לבד אבל הקב"ה לרב צדקו מתנצל באמרו כי לפתח חטאת רובץ והיינו כי באדם ע"י חטאו גרם שיש בו נפש בהמה והיא המביא אדם לידי תאות ובקשת המותרות וכל מעשי' רעים וזהו מאמר אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו כי ע"י חטא נתלבש בו ובכל אדם נפש בהמ' ולכך עלול למעשים מגונים ופחותים וזהו התנצלות שיש לאדם על מעשיו מעשה בהמה אבל נפש שכלי שמשכנו בלב כולו תמים לה' לאהוב ה' בכל לבב וזהו אדם ובהמה תושיע ה' כי ישועת ה' היא על ידי כן שאדם הוא מורכב מן אדם ובהמה ועלול למעשים מגונים וכעורים:

ט״ווזהו עצה שיעצה רבקה שהיא כינוי לתורתינו הקדושה כאשר שלח יעקב אשר הקדו' ב"ה שומע קולו שהוא קול שופר כאמרו הקול קול יעקב כי הקול מלבב והוא קול נעים וערב כי הוא מקירת לבב וכל ישראל צועקים אל ה' בכל לבב זכי חולקכון כי המלך חפץ ביקרכם אבל והידים ידי עשו שהם פעולות של עשו ומעשיהם בעו"ה הם כעורים ולכך דואג יעקב אולי ימשני אבי והייתי כמתעתע ונתנה לי התורה עצה חלקת גדי עזים להלביש לומר התי' שהוא מעשה בהמה שיש בו נפש בהמה הגורמים קצת למעשה הבלתי נאים ולכך אמר על ידו ילבש גדי עזים ולכך תוקעים בקול שופר מבהמה כי בזה יתנצל על מעשה כעורים היות בו נפש בהמה הוא הגורם לידי חטא ופשע:

ט״זואם כי יום ר"ה חובו' הזמן הוא לטהרת מחשבה ולב תמים כי בו ביום נברא עולם וכבר כתבו תוס' כי בתשרי עלה במחשבה לברוא העולם ובניסן נעשה בפועל ולכך צריך בר"ה לטהר מחשב' ולהיותו נקי ופנוי לעבודת ה' ולכך הוא קול שופר שהוא יוצא מידי מחשבה מחשבת הלב ואין בו כלי דיבור כי הדיבור הוא המעשה שהי' בניסן כי בדבר ה' שמים נעשו ולכך בניסן חובות המעשה בפסח ומרור וכדומה וכבר נודע כי התרגום על בראשית אמר במחשבת' או בחכמת' כי מחשבת הלב היא השכל מחשבה כאמרם חכמה בלב כי הוא החושב מחשבות ולכך אמרו תקיעות שופר חכמה ואינה מלאכ' ולטהר המחשבה אינו מועיל יותר כי אם התורה ושמחה של מצוה כי בעו"ה זה החלי אשר אף בעושה מצוה אינו שמח והכל בע"כ ככפאו שד ואלו יאמר לו פטור אתה אמנו היה שש ושמח ונהפך הוא שהי' לו לשמח צא ולמד כמה ישישו שרים נכבדים כאשר חלק להם מלך ב"ו כבוד לעשות פקודתו ואיך לא ישמח גבר נבזה חדל אישים תולעת נוצר מטפה סרוחה באומר לו מלך מלכי המלכים הקב"ה עשה זו ויהי' לנחת ולרצון לפני ה' תמיד הלא על זה מהראוי להרבות שמח' כשמחת כל הון ולומר אני עשיתי דבר קטן תקעתי בשופר ומה הוא תקעתי בקרן לא יש בו עינוי נפש ויגיעה וכדומה ומ"מ יש בו רצון ונחת לה' והיש חדוה ושמחה גדולה לפני מזה וכן יש כל המצו' כולם הם נחים לעשותו אין בו רב מיגיעה ועבודה כמו מצות אשר בדו העכו"ם מלבם לילך יחף בקרים ובשלגים וללבוש בגדים כבדים על הבשר ולהכות בשוטים עד אשר יזוב הדם ולשרוט שרט לנפש וכדומה לא כן רצון ה' כ"א הכל נאות לקיים ואין בו מהכובד כלל ואפילו בסוכה אמרי' המצטער פטור מסוכה כי לא נתן מצו' לעול רק לטובה ולנחת והנביא צועק עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי וא"כ יש לאדם לשמח מאוד מאוד אבל בעו"ה נהפך הוא אשר כל המצות עליהם לטורח ומשא וזהו בעו"ה חלי רע ותכלית הקוץ ממאיר בגלות אשר איןמקיים מצות ה' בשמחה הלא יש לנו לשמח על הנס הנפלא שאנו בין האומות וה' נתן לנו חן בעיניהם להניח אותנו שומרים המצות וכל אשר משמר מצותיו כראוי יהיה נחשב בעיניהם לאיש נכבד ויקר:

י״זוא"כ יש לנו לשמח כי השאיר ה' לנו שריד להחיו' נשמתינו ולזכותינו בעוה"ב ואיש אשר מניח תפילין ולובש טלית של מצוה הלא ישמח כי זכה להיות בדיוקנא דמלכא קדישא והלא קול קורא לפניו הבו יקרא לדיוקנא דמלכא קדישא ואיך לא ישמח איש בזה לעשות דבר קל כזה ולזכות בו לעוה"ב ולמצוא נחת וחן בעיני ה' וכתב האר"י ז"ל כי ממש רוב הגלות בזה שאין עושים המצות בשמחה כדכתיב תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה ובטוב לבב וכו':

י״חובאמת בעו"ה עבירה גוררת עבירה ע"י שאינם שמחים במצות כראוי אינם משגיחים ג"כ על המצות שיהי' כראוי תפילין מתקיים זוג תפילין לעשר שנים ואינו משגיח שיהיה כראוי בכל פרטי מצות מרובע וכדינו בכל הלכות תפילין הוי ווי חסרי לב אני רואה כל מלבושי' חדשים אתם לובשים ממש רגל ברגל לבוש קיץ וחורף לבוש חול ושבת וח"ו שיהי' בו כתם וטלאי ומכ"ש הכובע על ראשו צריך שיהיה נקי מאבק ואפילו בשבת מסירים האבק שיש בו חשש חילול שבת באב מלאכה ווי לאותו צרה שאינם יודעים הלכות שבת ועוברים בכמה מלאכו' כאשר דרשתי פעמים רבים ואם יעשה לו כובע בשנוי נימוס ומטבע המדינה אם ארוך או קצר הלא לא יקח אותו בראש הואיל הוא משונה מטבע נימוס הנהוג וכמו בנעלים יחליפו מרגל לרגל וצריכים להיות נכונים לרגלו לבל יוסיף או יגרע והרצועות והלולאות אשה אל אחותה כפי נימוס לא קצר ולא ארוך וח"ו לשנות ולעשות תפילין שהוא מתקיים ליו"ד שנים ויותר לא יקפיד אם יש בו שינוי מנימוס וטבע וחק הבורא ב"ה וב"ש כפי שקבלנו הל"מ ואפי' יש בו פסולים רבים לבנות קערורות וסגלגלות לא יקפיד וכהנה הפסולים ולא יהדר אחר סופר מובהק וירא שמים כי יתן בכיס עינו שיצטרך לשל' עבורו ממון רב ואלו על מנעלים לשלם לרצען מומחה ואומן טוב כפליים בשוי' לא יקפיד והוא הדבר בלוי מרגע לרגע חדשים לבקרים ואפילו יש תפילין כשירים אינו במקו' הראוי במקו' השער כ"א והי' על מצחו תמיד וע"ז נאמר בעזות מצח כי העיז פניו ברבים מבלי לקיים מצות תפילין ולהעיד עדות שקר והיו לטוטפות וכו' ולא תפילין לבד אלא כל מצות:

י״טמצות ציצית היא מצוה קלה בפרוטה אינם משגיחי' לקנותן מיד מומחה רק קונים מיד מהדרים ואורחים המוכרי' בפרוטה א' ב' ג' ציצית ולא ידע ממי לקחם אי נעשה טויה לשמה כראוי כי הנשים הבאים בשכר' לעשות ציצית כאלה קלי דעת ובעבידתי' טרודים מבלי לומר בעשיה שעושין לשם מצות ציצית וא"כ כל הנושאן אינו יוצא י"ח כלל ומה יזיק לאדם אם יוסיף ליתן בעד כל ציצית ב' פרוטות יותר רק שידע שנעשתה כדינו וכהלכתה בכל פרטי הדברים וכמו כן בשארי מצית תקיעות שופר אינם מהדרי' אחרי שופר של איל שדעת הרמב"ם וכן התוספות שאפי' בדיעבד מעכב הוי שוטים אם יהיה רופאים לרפאות גופך ושניהם מהם יאמרו רפואה זו אינו מועיל כי אינו כ"כ טובה כמו שישנו רפואה זו במרחקים ורופאים אחרים אומרים שגם הרפואה השכיח אף שאינו כ"כ טובה כמו הרפואה ההוא במרחקים מ"מ יועיל וברור שתחוש לרופאים ההמה ותשלח שליח וציר מיוחד למרחוק להביא צרי ההיא שהוא רפואה מוחלט לכל דעת הרופאים וא"כ ברפואות הגוף שהוא רק רפואה שעה ואינו רפואה מוחלט בכל הסמים כי הכל תלוי ביד רופא כל בשר מה תעשה ברפואות הנפש ורפואות שבר כל עם ה' שהוא שופר אשר הוא ארוכה ומזור לכל תחלואי נפשות ישראל להפר שוטנים ורופאים מומחים כרמב"ם ותוספות אומרים שאינו יוצא רק בשופר של איל איך תסמוך על רופאים אחרים ואף הם מודים שהאיל משובח למצוה וכ"כ בתוקע אינו משגיח שיתקע שיוצא לכל הדעות ויאריך בתקיעה ותרועה כמו ט' וח"י כחות שהוא טרומיטין ואין כאן מקום להאריך בדיני שופר:

כ׳אבל על כל פנים אינם משגיחים בזה כלל והכל כמצות אנשים מלומדים מנהג ונימוס אבותם מבלי להבחין בין טוב לרע ואם יאמרו להם למה אתה עושה כך ישיב כך נהגו אבותינו ולא לנו לחדש דבר ואני השבתי להם כמה פעמים כאשר כתבתי כבר אי שוטים למה תרבו לשתות קאפע וטע ושאקלאדע שלא נהגו בו אבותיכם תמול שלשום אבותיכם לא הלכו במלבושים יקרים מלבושי משי משובצת זהב לבושכם והכל כפי נימוס ודרכי שרים וחורים ולא נהגו בחדרים בנוי לתלפיות ארמוני מלכים כלים מכלים שונים רצפת בהט ושש ואתם תוסיפו מדי יום ביומו ותצחקו עלי קדמונים בבנינם וכל מלבושם ואומרים כי לא היה להם דעת והיה הכל בשטות לא שערום ובכל יום מוסיפים חכמה ואם תבאו לקיום מצות תאמרו ימים ראשונים היו טובים ואין לשנות:

כ״אאמת ח"ו לשנות מנהג קדמונים אבל היינו מנהג שהוסד ע"פ חכמי הדור אבל מה שבאו פריצים וחללוהו או שנעשו מחמת שלא היו בעלי תורה כראוי או לכובד הגלות בעוה"ר לא היה אפשר לקיים המצוה כראוי ואין שעת הדחק ראי' מה"ת לא נלבש עוז לקיים מצוה כראוי הלא עינינו רואים כובד ואורך הגלות ואם לא נתאמץ בתורה ומצות כראוי איך יהיה עזר וצרי לכאבנו בעו"ה:

כ״באבל זה בא הכל מענין קבלת המצות ועול וטורח מבלי שמחה וגיל אבל אלו היה בשמחה וחדוה וגיל כראוי מדקדקים היינו בעשותם בתכלית הדקדוק בכל פרטי דברים כראוי ובכל פרטי הדקדוק וזכזוך היינו מוסיפין שמח' כי הוא מעוררת הנפש וכמו בשמחה של שטות מעוררות הנפש בהמה כמ"ש בנגון מסודר ע"פ מוזגי בערכי נגונים כי חלקי תנועת הניגון ישמח נפש ויהי נרפא מחולה מרה שחורה כאשר היה בשאול שהיה נרפא ממרה שחורה כאשר נגן דוד כן בשמחה של מצוה תעורר נפש השכלי חלק אלוה ממעל ולעומת זה המתעצב במצו' מעורר רוח טומאה ולילי' שהיא יללה ועצבון נפש:

כ״גוזהו מה שנאמר בקרא והיה בשמעו דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך וכו' ולא יאבה ה' סלוח לו ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ודברים אלו א"צ לדקדק בהן כי הם מחוסרים הבנם מהכ"ת יאמר כן בשמעו דברי אלה הזאת ומה אמרו ורבצה בו כל האלה הלא כבר נאמר בכל תוכחות שאם לא ישמעו שיהיה בו כל אלות:

כ״דאבל יש להבין במ"ש קללות שבתורת כהנים הקב"ה אמרן ובמשנה תורה משה מפי גבורה ומה טעם ומה הבדל יש בעצם ביניהם אבל הוא הדברים כי עיקר קללות בת"כ לא בא על ביטול מצות ה' בפועל רק על כוונת הלב שימאסו בתורת ה' ולא ישמחו ויקוצו בו ויהיה להם לעול ולמשא ועומס וכן אמרו שעל מה אבדה ארץ על עזבם את תורת ה' ואר"י שלא ברכו בתורה והיינו שאף שלא עברו וקיימו הי' בעול ובטורח ולא ישמחו בו לברך עליה בשמחה והודי' שזכו לקיים המצות כראוי שיש לברך בשמחה על קיום המצות שקדשו ה' וזיכהו למצוה זו לעשות רצון קונו והם שלא עשו כן באו לגלות והגיעם רב מהרעות וע"ז בא תוכח' שבתורת כהנים ואם בחקותי תמאסו דייקא ובמשפטי תגעל נפשכם הרי שדייק הכל שיהיה בלב נמאס ויהיה מגיעם אצליכם בלי שמחה רק בעול וטורח וכן מסיים בתוכח' יען וביען במשפטי מאסו ואת חקותי געלה נפשם והכל שבלב עוברים במצות ה' וזהו רב המרי יותר מכל כאשר כתבתי כי הלב נכבד באברים והחטא בו ג"כ רב מנשוא אבל קללות במ"ת לא נאמר רק על ביטול מצות ה' בפועל כדכתיב לשמור ולעשות כל מצותיו ובא הדבר בתוכו כמה פעמים לשמור מצותיו וכן אם לא תשמור לעשות כי הכל תלוי בשמור ולא בא שם מענין מיאוס וגיעול ולכך הקדוש ברוך הוא לבד בוחן לבבות אם לטוב אם לרע לכך קללות שבת"כ שבאו אל המחשבה מה' נאמר ובמשנה תורה שבא על מעשה גלוי לכל מפי משה בנבואה נאמרה:

כ״הוא"כ השומע קללות במ"ת שבאים רק על ביטול מצות במעשה ולא בא דבר מענין חובת הלב בשמחה של מצוה או מיאוס וגיעול יחשב ח"ו כי ניחם ה' ואין רוצה לענוש ישראל בדברים כאלה כאמר' מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפ' וכו' ויחשוב כי הכל תלוי במעשה ולכך בשמעו דברי האלה הזאת דהיינו קללות שבמ"ת יתברך בלבבו דייקא לומר שלום יהיה כי אי נפקותא בכוונת הלב יהיה בו כונה בשירצה ובשרירות לב"י דייקא אלך ולכך אמר לא כן הוא לא ויתר הקב"ה על קללה שבת"כ ולכך אמר לא יאבה ה' סלוח וכו' ורבצה בו כל האלה דהיינו ת"כ כמאמר הכתוב בספר הזה אפי' קללות שבת"כ וא"ש:

כ״ולכן בניי ואחיי הנה ימים באים ימי נורא עת לכבס שמלתכם ולטהר בטהרת הקודש כי בעוד שלשה ימים יביא ה' במשפט על כל דבר נעלם ואיך נרים ראש הלא בושנו במעשינו והעיקר תלוי בתשובה והיינו לא בבכי לבד רק לעשות גדרים ומשמרת מבלי לחטוא עוד והוא לפשפש בכל עבירה ולעשות בו גדר ומשמרת אך לזה צריך התעוררת כי בלי תורה א"א בתשובה כי תורה היא המעורר לתשובה היא המלמד לאדם דעת ולא תורה של פלפול רק עיקר תורה ללמוד ש"ע לדעת דרכי ה' אוי לנו מי שאינו בקי בהל' שבת לדעת פרטי' איך יוכל להתפאר שקיים מצות שבת ואין דרוש שאין אני מזהיר בכם בדבר זה ובדרוש הקדום בררתי לכם כמה דברים שאדם דש בעקביו בעבירות מה שנעלמה מאתו הידיעה בחילול שבת אוי לי ווי לי בחילול שבת כי כולם בני תורה ואין להם להתנצל כי קצרה שכלם ללמוד כי הם בעלי דיעה ת"ל ולומדים פשטי' ופלפולים מצפצפים כעגור והלכות שיש בהן חיי נפש מניחין וימותו בלי חכמה ללמוד אורח חיים ועוברים על כמה מצות ואומרים אין פשע וביחוד דיני מוקצה אם יאכל אדם אגוזים ושקדים וקלפים אינם ראוים למאכל בהמה מניחים על השלחן אסור הנגיעה כי אם לנערם ע"י טבלא אבל הנגיעה וטלטול אסור כי הם מוקצה אפי' לר"ש הואיל ואינם ראוי למאכל בהמה וכהנה רבות האסורים בכל דיני מועד וח"ה וברכות ונט"י ברכת המזון ובעו"ה אין איש שם על לב ללמדם כראוי והדיינים מעמיקים בחושן משפט כי לחמם הוא ובאורח חיים נטו מנהלם ועקבותם לא נודע להם חבל על דלית לי' מבוא לשער אשר לה' צד קים יבאו בו הוא אורח חיים:

כ״זוהנה אחרי צרי ורפואה הזה לימוד התורה לשמה הוא שנית למעט תאות המותרת ובפרט מותרות קניני' כי אין זה ענין הנאות לישראל ורבים חללים הפיל בעו"ה רב עושר שהיה בישראל ובנים זרים יולדו עי"כ כי עי"כ נתערבו ברשעים וילמדו ממעשיהם וכהנה רבות וכבר גדר הפלסוף מה שלא הוחק בטבע לא יהי' בפועל קיים ואם יקום יהיה להפסד ואין מחוק טבע להיות לישראל קנינים בעוה"ז וכבר אמרו ראוי היו ישראל שיהיו כולם מוכרי רבב אלא שלא יתגאו עכו"ם ויאמרו שהם למעלה ממדרגות אנשים ויאמרו אנוש המה סלה כי באמת מה ליתן להם שכר בעה"ז הלא יפה רגע בעה"ב מכל חיי עה"ז וא"כ איך אפשר רק בשביל העכו"ם נעשה זאת וזהו מאמר הפסוק מה רב טובך אשר צפנת ליראיך והיינו לעה"ב בעולם הטמור וצפון וקשה א"כ איך אפשר ליתן להם קצת טובה מהטובה בעה"ז הלא יופסד שכרם עי"כ בעה"ב ואין ערך לו לזה אמר פעלת לחוסים בך הוא נגד בני אדם בשביל הגוים שלא יאמרו ידינו רמה וא"כ שאינו בחק הטוב להשפיע רב קניני עה"ז אף הוא לא יצליח ולכן חדלו מזה אשרי האיש המסתפק במיעוט כדתו של תורה הלא צל ימינו עלי ארץ ואיך יעשו ב"א שימהרו וירוצו יומם ולילה לא ישבותו ויעסקו בקנינים המדומ':

כ״חוהנה יתר הרפואות הוא כאשר אמרתי להיות אהבה ושלום בישראל ולאהוב איש את רעהו בנפשו ומאודו וכל אחד יהיה דבק לו במחשבתו כבן וכאח והעושה כן זוכה לדברים הרבה החזקת בני תורה כי ידעתי כי להחזיק בניו לתורה כל איש ישראל לא יחוס על הון ובוז יבוזו לו באהבתו שיזכה שיהיו בניו בעלי תורה אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' כי חין אחד בישראל ממש שלא יעשה כל התאמצות ופעולות שיהיה זוכה לבנים בעלי תורה ומדע ויראה ואם יאהב כל ישראל כנפשו הרי הבנים בניו ולכל בני ישראל יהי' כאב וכאח אין הבדל בינותם אב אחד לכולנו ובנים נחנו בני איש אחד גוף אחד ונפש אחת וכן בכל מצות ובפרט בביטול הקנאה ותאוה וכבוד להיות אהבת כל איש חקוק בלבו במי יתקנא בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ובמי ישתרר וממי יחמוד כבוד ולכך באמת אהבת ישראל לתקוע בלבו הוא ממש כלל גדול שרוב שרשי המצות תלוי' בו וזה ממש יותר חיוב ממש מצרכי שעה לקנות מדה זו לעצמנו ביום הדין הזה ובכן נבוא אל המלך:

כ״טובזה תבין המדרש וישכון ישראל בטח בדד כבדד של בלעם שנא' הנה עם לבדד ישכון וכו' והענין כי מה שאמרו כי ימיםיו"ד ימי תשובה נבחרו מכל הימים ותדע כי ר"ה יום דין כי בו ביום נברא אדם וכל מלאכים נתקנאו בו וזהו מאמר ולאדם לא מצא עזר כנגדו ודרש הזוהר כי הפי' שלא היה עזר לאדם כי הכל כנגד לקטרג עליו כי קנאו בו מה אנוש כי תזכרנו וכו' והוחק ליום ההיא שכל מלאכים מקטריגים על ישראל שהם תכלית אדם וכביכול הוא להקב"ה אשר בצרתנו לו צר נראה כאלו מקטרגי' עליו כי הוא חפץ טובתינו ולכך כתיב ויהי היום ודרשינן ר"ה ויבואו בני אלהים להתייצב על ה' על ה' דייק' כי הקטרוג על ישראל ממש כביכול על ה' כי חפץ טובתינו ובצרתנו לו צר:

ל׳וזהו מאמר דוד בריש תהלים על יום זה למה רגשו גוים זהו על שרים למעלה ולאומים יהגו ריק יתייצבו מלכי ארץ כי השרים הם מלכים לאומות ארץ והם רוגזים שרזי עולם להם נגלה היותם שרים וסובבים לכסא ה' והם נוסדו יחד על ה' ועל משיחו היינו על ישראל שהם משוחים מה' בשמן משחת קודש ועל ה' כדכתיב להתייצב על ה' וכל מגמתם לקטרג שה' יפר בריתו ויבטל הקשר האמיץ אשר כרת אתנו למען אשר לא הלכנו בתורתו והפרנו בריתו וכהנה יתר קטרוגים ושנאה מעורר מדנים להפר הברית ולבטל ולנתק הקשר החזק ואמיץ בינינו לבין הקב"ה וזהו ננתקה את מוסרותימו ונשליכה עבותימו היינו הברית והקשר שיש בין ישראל להקב"ה וזהו מחשבת כל השרים ומלאכי מעלה ולאדם לא מצא עזר ואם כי ביום ההוא לא נמצא עזר אף כי כאשר ביום ההוא הוסיף אדם לחטוא ואח"כ קין בהריגת הבל הוסיפו להגדיל חימה ושנאה אצל קב"ה עד שימים אלו כפי הראוי היה להיות ימי זעם וחימה וימים אלו חשב בלעם הרשע לקלל ישראל בהם כי חשב ימים אלו לזו עלולים מסוגלים ויחול ח"ו קללתו אמנם ה' הפיר עצתו שלא כעס כלל בימים אלו ולכך הושם לחוק כי בימים אלו אין הקב"ה כועס כאשר היה בימי בלעם ולכך הם ימי חפץ וימי רחמים כי אין בהם זעם כלל וחסד אל כל היום ובזה תבין מ"ש בע"ז לא לצלי אינש בר"ה בתלת שעה קמייתא דלמא מפקד עליו דינא וכו' ופריך והא אמרת שני' יושב ודן ומקשים מה בכך הא אמרינן בתלת שעה קמיית' רתח הקב"ה וא"כ איך יתפלל ואולי בעת ריתחא יהיה ח"ו נתפס וירמיה התפלל על שונאיו בעת אפך עשה בהם אבל לפמ"ש ניחא כי בימים אלו אין ריתחא כלל:

ל״אוהנה שמעו נא זאת כל ישראל הנה עלינו מלחמה גדולה ביום ההוא כי כל צבא מרום למולנו ואין עוזר לנו ממש כל רעינו בגדו בנו לולי ה' צבאות ולכן גורו לכם מפני חרב כי יום ההוא יום נורא ויום דין גדול אשרי איש לבוא ובידו מעש לעמוד בפרץ ישען בה' כי מחסהו כי לה' הרחמים ואיך אפשר לנוח ולישן או לאכול והנה מלחמה גדולה לפנינו וכבר הכינו כסאות למשפט:

ל״בוהנה בלק ובלעם הבינו אם ישראל שומרים האחדות אשר לא יתפרדו ויהיו לנפש אחד א"א לשום אומה ול' לשלוט בהם ול' שתקום אתם למשפט תרשיעי ואם תקום עליהם מחנה לא יירא לבם אבל אם יפרד איש מעל רעהו ונחלק התומת ישרים אז בקל יוכל להם וישלוט בהם שונאם כרצונם ח"ו ודרך משל כמלחמה ארצי כן שמימי במלחמת ארצי אם ישיגו הלוחמים בהם משולבים איש ברעו לא יפנו זה מזה דבוקים כראוי לא ישלוט בהם הקמים עליהם אף כי ירבו במנין מאוד מהם אבל כאשר יתחכמו וזהו כל תחבולות מלחמה לבטל הקישור ולשום ריוח בין הדבקים ויפרד איש מעל רעהו אזי יבואו זרים המתנגדים ביניהם ותיכף יהיה בהם ערבוביא ורעש וקלקול הסדר ומצב ויפלו ואין מושיע וכן למעלה כביכול אם ישראל שלובים זה בזה אין שום שר שולט בהן ולא יחול קטרוג כי הם המנין הראוים החקוקים בכסא כבוד ה' המונה במספר צבאם אבל כאשר יפרד אזי יעלה בקרבם זר ומסטין וח"ו ימצאו מקום להסטין ולכך נתחכם בלק ואמר אולי אוכל נכה בו ופי' לנכות הימנו למעטם שלא יהיה במכון הראוי לעמוד בפרץ כי יודע בכל ישראל א"א לשלוט ואח"כ לקחהו לשדה צופים ואמר אפס קצהו תראה וכולו לא תראה כיון להנ"ל לעשות ביניהם פירוד וזהו אמרו וכולו לא תראה להטיל בהם עה"ר כי א"א אבל אפס קצהו תראה להטיל בהם עה"ר ולקטרג במקצת רקנים שבעם ואם יחל במקצת אח"כ יחל על הנשארי' כהנ"ל כאשר יתפרד החבילה וזה היה הכל מהתחכמות של בלק אבל בלעם השיב שא"א כי הם כולם באחדות גמור ומוחלט עד שהם כנפש אחד וגוף אחד אדוקי' למאוד וא"א להפרידם וא"כ לא יחול עה"ר במקצת כי קצתו ככולו:

ל״גוזהו אמרו הנה עם לבדד ישכון ר"ל באחדות כאלו הם בדד ואין איש אתם כי כולם כנפש אחד וגוף אחד יחשב וזהו לבדד כי הם בד בד ואיש אחד הם ואין זרים אתם ולכך א"א לקלל או ליתן עה"ר להם ולכך לע"ל ג"כ הבטחה ישכון בטח בדד היינו כבדד של בלעם שיהיה הכל נפש אחת ולב א' וגוף א' וסרה הקנאה ופירוד לבבות כדכתיב אפרים לא יצור יהודה ואליהו ז"ל ישיב לב בנים על אבותם להיות נפש אחד ולא יקרם רעה והנה על ידי חטא אדה"ר נסתלק השכינה מארץ כמבואר במדרש והשכינה במערב וא"כ כאשר החל השכינה לסלק פנה אורה ממערב למזרח וג"ע מקדם במזרח ולאחר חטא שרתה בקצה מזרח ומשם למעלה ולכך בימים אלו השכינה כביכול בהרי קדם הם הרי אררט ולכך דרש הזוהר ותנח התיבה שהיא כסא כבוד בירח שביעי הוא ר"ה בהרי אררט כי זה הררי קדם אבל קב"ה לא סר חסדו ובימים אלו הבטיח לאדם לקבל תשובתו והושם לחוק לימים אלו לקבל תשובתן ולא כעס בהן ולכך אמר הנביא מרחוק ה' נראה לי כי במזרח תכלית הריחוק כרחוק מזרח ממערב כן הרחיק פשעינו ולכך הבטחה זו באדה"ר לקבל בימים אלו ששוכן בהרי קדם כביכול התשובה אמר מיכה וחסד לאברהם כאשר נשבעת לאבותינו מימי וקדם דייקא והם יו"ד ימי תשובה שהן מוכשרין לתשובה וימי חסד ולכך אומרים בימים אלו י"ג מדות דמיכה:

ל״דוהנה באמת מאוד מאוד צריך להזהר מתחבולות יצה"ר כי רבים לוחמים לו ומתחכמים איך ללוכדו כי לאדם לא מצא עזר ובאמת זה חלי כי מעולם אינו שכיח שיבא יצה"ר להסית לאדם ירא חטא בעון לעשותו כי יודע הוא שלא ישמע לו כאשר דרשתי כמה פעמים רק בא בתחלה בדבר יראה וסופו רע ומר ולכך נמשל למרור תחלתו מתוק וסופו מר כי מתחיל בדבר מצוה:

ל״הובפרט בענין קטטה ומריבה ומחלוקת מתחיל בעסק מצוה כאשר דרשתי כמה פעמים מתחלה בא המשטין ואומרלך נאה להתקוטט כי רשעים עתקו גברו חיל שולחים ידיהם בעושק ואם אין אתה תלחום בם ומי יקום נגדם הלא מצוה לשבור זרועי רמה ולקצץ רגל רמיה וכהנה רבות אבל כאשר החל המחלוקת וקטט דמיא לבידקא דמים זדונים לבטל עי"כ תורה ומ"ט ובוז יבוז הכל ומגיע לבסוף בעו"ה למסירת ממון של ישראל ביד רשעים ולהחניף אנשי ריקם אשר במחנהו ומרחמהו ולהעלים עין מסוררים ולבסוף יורה היתר לעצמו היה לי הוצאות רבות לגזול ולעשוק יותר מאשר היה לפניו כללו של דבר גדר גדול גדרו חז"ל איזהו מחלוקת לש"ש זהו מחלוקת הלל ושמאי ואין חוץ מזה מחלוקת לש"ש יהיה באיזה אופן שיהיה ולא תשמע לקול יצה"ר וכן בכל דברים בביטול תורה יבא לש"ש תצטרך לבטל לקיים מצות השתדלות ועוסקים בצרכי צבור ואם אין אתה תעביר בראש וזכות התורה מסייעו מי לך ועי"כ אח"כ מבטל התורה ללא צורך וכן בענין טיול שיאמר לו ביומא דפגרא הנה מצוה לטייל כדי שיהיה לך כח לתורה והיא בכלל בריאת ושמירת הנפש ומוטב שיחלל שבת אחד וכו' ועי"כ בא אח"כ לבטולים רעים ושיחה בטילה ולה"ר ואפשר הסתכלות בנשים ותערובות התחברות במושב לצים והרהור עבירה דוד המלך צווח חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך בכל יום אומרים לי הלוך למקום פלוני ומקום פלוני ואשיבה רגלי לבה"כ ובה"מ וכן נאות:

ל״ווהנה זה היה ענין חטא ירבעם שאמרו בגמרא דחלק שאחי' השלוני טעה שחתם לשמוע בקול דברי ירבעם אפי' לעבוד עכו"ם והיה ג"כ תחלתו לדבר מצוה כדי שישמעו לקול מלך והוא מצות עשה בתורה ולכן הפליג ענין כדי לתקוע בלב המוני עם גודל יראת המלך וכמה חיוב לשמוע בקולו ששקול כבודו ככבוד המקום ולכך אפי' ע"ז חייב לשמוע:

ל״זויותר נראה כי כל תחבולות ירבעם היה מבלי לעלות לרגל כדי שלא ישוב העם אחר רחבעם וע"ז היה כל כוונתו וחשש שישבו רבים מחסידים המשתוקקים לקיים מצות עשה זו בח"ל ופטורים מראיה כמ"ש התוספת בריש פסחים גבי האי נכרי דסליק ע"ש ולכך חשב שישבו בח"ל וכבר אמרו כל הדר בח"ל כאלו עובד עכו"ם וזהו כוונתו אפי' לעבוד ע"ז ר"ל אפילו מצוה לישב בח"ל כדי שלא יצטרכו לילך ולעלות ברגל ג"כ ישמעו לו וע"ז הסכי' אחי' השלוני כדי לעשות שלום ולא יעלו ברגל וימרדו במלכם ירבעם אשר נמלך מפי הקב"ה ע"י וזהו היה ומה היה בעו"ה מרה באחריתו והוסיפו למעול מעל עד שגרם גלות ארץ בעו"ה וחרבן בהמ"ק כנודע וכן בבית שני אמר ענותנותו של ר"ז החריבה ביתינו והוא ג"כ שהסית יצה"ר לש"ש יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג יאמרו מום בקדשים יקרב ועי"כ באנו לתכלית הגולה לבוז ומשיסה. ומזה יש ללמוד להנצל מן פתוי אף בא בעצה לש"ש לומר שיש בו כונה לשמים כי סופו מר ולענה:

ל״חוזהו כוונת חז"ל בב"ב פ' המוכר ספינה אמר רבה אשתעי נחיתי ימא האי גלא דמטביע לספינתא מתחזי כי נורא חוורתא בראשו ומחינן ליה באלוותא דחקיק ביה אהיה אשר אהיה וכו' והיינו כי ספינה הוא אדם ונשמה בתוך הגוף כמו שדורש הזוהר במדרש נעלם על יונה שהוא נשמה בירכתי ספינה הוא הגוף השוטט במים עזים בעה"ז ויצה"ר הוא הגל המטביע ספינה במים עזים ומצולת ים רק ברצות להטביע בא בתחלה בדבר יראה וזהו בראשו נורא חוורתא היינו אש לבן שהוא לפתות אותו כלומר בדבר טוב יראה ומוסר שהוא אש לבן מצות ה' ברה מאירת עינים ונר מצוה ותורה אור וכך דרכו כנ"ל ובזה יוכל לו לאדם לפתות אותו להטביע שאולה אבל האדם החכם יבין את אלה יתן ללבו כי דברים כאלה המה היו בעוכרי' אשר גרמו חרבן ראשון ושני ושני גליות באו עי"כ כמש"ל:

ל״טוזהו מליצתם ומחו ליה באלותא דחקיק בי' אהיה אשר אהיה דהיינו אהיה עמם בגלות ראשון ואהיה בגלות שני וזהו יתן ללבו ולא ילכד בשפת חלקות שלו ולא יהיה נטבע חיים שאולה:

מ׳ולכן בניי ואחיי ביום מלחמה הבא עמדו חלוצים והסירו רוע לבכם ובטחו בה' כי הוא ילחם לנו וכמאמר דוד במזמור למה רגשו הנ"ל יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו כי אין משגיח בכל קטרוג ומהו שעושה הוא אז ידבר אלימו כו' כי יש להבין במה שאמרו בשופר מסלק הדין וה' עומד מדין לכסא רחמים והא חזינן שופר הוא מיוחד לדין בכל ב"ד בישראל אפיק שופרא ושמתי' וכהנה בכל מקום שופר הוא לעורר דין אבל ר"א גאון בנתנה תוקף שיסד תי' זה באמרו וקול שופר ישמע ומלאכים יחפזון הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום בדין הרי ששופר הוא לעורר דין אבל הוא אמת כי אין הדין נפתח למעלה עד שיהיה נשמע קול שופר כי הוא תחלת דין להשמיע כי ישב הדיין למשפט וזהו ענין שופר משמיע התחלת דין אבל אין תקיעת שופר מתחיל למעלה עד שיהיו ישראל תוקעים למטה ואז מעוררים קול שופר העליון להשמע בקול ולכך בעמדם כל המלאכים לקטרג על ישראל כהנ"ל ולאדם לא מצא עזר והעצה היעוצה לתקוע בשופר ואז נשמע למעלה ג"כ קול שופר ואז מלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון הנה יום דין לפקוד עליהם ועל מלכי או"ה השרים עליונים בדין ובזה ישכחו ולא יזכרו עוד לקטרג על ישראל כי די להפקיע עצמן ופרודין בדינם כי צבא שמים לא זכו בעיניו כלל ובזו חדלה הקטרוג וערעור וזהו ותקעתם וכו' ונושעתם לפני ה' כי על ידי כן שבתה קטרוג בכל אופן וזהו מאמר דוד אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו הרצון שמעורר דין עליהם ובאש ה' נשפט ועל ידי כן נבהלו מחרון אפו כמאמר הפיוט הנ"ל ולא יוסיפו לרגוש ולומר ננתקה מוסרותימו וכו' וזהו בחרונו יבהלמו אשר נבהלו ולא עצרו כח לקטרג עוד וממנו נראה אם מלאכי מעלה יראים מדין איך לא נגור מאף ה' ובאמת כ"י זריזים וזהירים ליתן רב צדקה לפני בוא יום הדין והוא קלורין למאוד ומתן בסתר יכפה אף:

מ״אאך יש להתבונן במ"ש במדרש השטן אומר ישראל חטאו אמר הקב"ה הבא עדים הביא חמה א"ל הקב"ה הביא עוד לבנה ביקש להביא לבנה והיא מתכסה שנאמר נשאת עון עמך כסית כו'. והדבר בעצמו תמו' מה ענין עדות מהמאורות הללו ומה טובם הלא אבן מקיר וכפיס מעץ יעיד ומה בכך שהלבנה מכוסה אדרבה אורה למעלה מול שמים ממעל כי הוא חושך מכסה ארץ לצד מטה:

מ״באבל הענין באמרם סוף סנהדרין כל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם ואמרינן מאן רשעים גנבים ויש להבין וכי איןרשעים בעולם זולת גנבים בעו"ה הרבה פורצים בעריות ומחללי' שבתות ומועדי ה' וכהנה רבות אבל כבר נודע כי החמירה התור' בגנב יותר מבגזלן היותו עושה עין שלמעלה כאין רואה ח"ו והנה מתן בסתר יכפה אף שהעושה כן בסתר אין כוונתו לשם יהורא או החזקת טובה רק לש"ש בשביל ה' ולכך יכפה אף אך גנב שעושה עין שלמעלה כאלו אין רואה א"כ לא שייך מתן בסתר יכפה אף דהא לדעתו אין ה' משגיח בכל מעשי בני אדם וא"כ איך יועיל מתן בסתר:

מ״גוזהו כוונתם שאמרו במשנה בזמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם וקשה איך החליט זה הא מתן בסתר יכפה אף שהוא כתריס בפני פורענות להגין אף דחימה עזה בשביל עונות מ"מ שחד בחיק דהיינו צדקה ולזה מתרץ הגמרא מאן רשעים גנבי והם עושים עין שלמעל' כאלו אין רואה וא"כ אף הצדק' בסתר אינו מועיל:

מ״דנלמוד מזה כי עונות שאדם עושה בסתר ועושה עצמו לפני בריות כצדיק ואיש ירא ה' הוא יותר חמור מאלו עושה פומבי ומרים יד בתורת ה' שהוא ענין הנ"ל שהחמירה התורה בנגב מבגזלן שעין שלמעלה ח"ו בעיניו כאין רואה ואף זה שיש לו מורא ב"ו ואין לו מורא שמים. וזהו מרב החולי ומרי אשר בעו"ה שכיח למאוד כי לא יעשה אדם דבר נגד הבריות רק במחשך מעשהו ולא ישים ללבו הלא עין ה' משוטטות והוא המקבל חשבון כדכתיב עיניך ברכות בחשבון כי לפני עין ה' שהמה מלאכים הממונים על העונות והמה נקראים עיני ה' משוטטות בכל ארץ הם המקבלים חשבון מאדם על עונותיו והם המושלים אומרים באו חשבון כי המה עיני ה' ובשעת מיתה כולם נקבצו לאדם לקבל ממנו חשבון כי אין חשבון בשאול והחשבון מהאדם בשעת מיתה ולכך אמרו על מ"ה שהוא מלא עינים שהם עיני ה' הממונים על כך אשרי האדם ההולך בדרך התורה כי אז אין לעינים הללו שליט' למצות ה' ברה מאירת עינים ועין ה' למייחלים לחסדו:

מ״הולכן חמור מאוד האיש אשר עושה עון במסתרים לומר מי יראני אבל מ"מ יותר טוב מהעושה בפרהסיא לענין חלול השם כי בזה לא נתחלל ש"ש כ"כ ואמרו אם רואה אדם יצרו מתגבר וכו' כדי שלא יתחלל ש"ש בפרהסיא ואין לך עונש חמור אלא המחלל ש"ש בפרהסיא והיינו המרים יד בתורת משה בפרהסיא וכתב הזוהר שעיקר גלות השכינה בשביל עונות שעושים בפרהסיא ובעו"ה בדורותינו פשטה השחתת זקן ופאת ראש במצעדים בפרהסיא ובשביל שלא יהי' שערות הולכים חוץ לקליעות שערות שקורין פרוקין מגלחי' פאת ראש' של צדעם וזהו יותר חמור מן השחתת זקן שהוא אפילו כעין תער אסור ותמהני איך מלאו לבם לקרות בקול בימים אלו י"ג מדות רחמים ולקרות ה' ה' שהם מרומזים בשני פיאות הללו ומכ"ש שארי י"ג מדות שהם בזקן:

מ״וובאמת יש פנים לטובה אצל קב"ה כתיב ישא ה' פניו אליך ויש פנים מלשון אף וחימה כדכתיב פני ילכו וכו' ושמתי פני באיש ההוא שהוא אף וחימה וההבדל פני ה' שהוא רחמים הוא לטובה אבל פני אלהים מדה"ד הוא לרעה להכרית ולעשות נקם ועיקר מדת הדין נעשה ע"י רשעים שהם חרבו ושבט מוסר של הקב"ה וע"י הקדוש ב"ה עושה דין וזהו מאמר יעקב לעשו הרשע ראות פניך כראות פני אלהים וחס ושלום שהחניפו בתואר נפלא כזה אבל האמת דיבר כי הוא הרשע פני אלהים דייקא וחרון אפו של הקב"ה וזה הכל אם ישראלי מגדל זקנו כראוי אזי פנים של רחמי' וה' עובר על מדותיו פנים של אלהים ונתמלא רחמים וזהו ויעבור ה' על פניו כביכול שעובר על פניו מדה"ר ולכן אמרו והדרת פני זקן אבל במגלח זקנו הוא מעורר פנים של אלהים ופני רשעים הם מדת הדין כנ"ל:

מ״זולכן יש כאן מקום לכאן ולכאן בחד צד יותר טוב לעשות העבירה פומבי כגזלן הקל יותר מגנב ובצד אחר יותר נקל להעושה בצנעה מחמת ח"ה והעיקר כך אם עושה בצנעה ואינו נודע לאדם באמת אפי' אח"כ הרי זו ענשו יותר קל להיות בלתי ח"ה וה' מרבה לרחם ולסלוח אבל בעשותו בצנעה ומ"מ נודע לאנשים א"כ ענשו חמור כי מכל מקום יש ח"ה והרי עושה עין שלמעלה כאלו אינו רואה ח"ו:

מ״חוזהו ענין המדרש הנ"ל כי הקב"ה חפץ חסד בכל צדדים לזכות ישראל ולכך מקטרג השטן כי ישראל חוטאים אמר בהביאו חמה דהיינו שעושים עבירות בפרהסיא לאור היום כדכתיב לאור יקום רוצח ויקטל ובלילה יהיה כגנב אמר הקב"ה שאין נ"מ באלו שאין חמור כ"כ כמו גזלן שאין עושה עין שלמעלה כאין רואה וא"כ צדקה שישראל עושים יכפה אף ות"ל אין לך בישראל שאין מקיים צדקה אם רב או מעט וכל פרוטה מצטרף להשבית חימה ושוחד בחיק ולכך הלך להביא לבנה והיינו מה שעושים במחשך ובסוד כדכתיב ובלילה יהיה כגנב וא"כ עושה עין שלמעלה כלא רואה ולא יועיל צדקה כנ"ל אמנם הלבנה נכסה ר"ל שהעבירות הם בסוד ואין בו ח"ה וא"כ פשיטא דענשם לא חמור כ"כ וזהו שקב"ה מכסה לעונות שאין נודע ואין כאן ח"ה וזהו כסית עון חטאתם וכו'. ולכן בניי חדלו הרע ואמר הפסוק ואני נסכתי מלכי וכו' ומדבר בעד כ"י כי דוד המלך מדבר בעדם וקאמר שאנו עושים תקנה בשופר כמ"ש ר"ס גאון ביו"ד טעמים שלו הנדפסים ברוב מחזורים שהוא להמליך מלך לה' ודרך כשממליכים מלך שיתקעו בשופר כדכתיב בשלמה ותקעתם בשופר ואמרתם יחי המלך שלמה ולכך תוקעים בשופר ועיקר הטעם בזה שאנו ממליכים אז ואומרים המלך הקדוש ומלך המשפט כי נודע כי מה שברא ה' העולם הוא מחמת תואר מלך כי לולי העולם לא יתואר מלך ואין מלך בלי עם ולקיום התואר הזה נבראו כל עולמות ולכך נאמר מלכותך מלכות כל עולמים ועיקר מלוכה שלו בישראל כי כל העכו"ם כאין נגדו וכתוהו נחשבו ולכך אמרינן ה' אלהי ישראל מלך כי עיקר מלכות הוא בישראל:

מ״טולכך אנו בימים אלו שאיזו שרים מאזיען ואפריקא קמים עלינו ומבקשים ח"ו לקעקע ביצתם וכולם מקטרגים להשבית ח"ו זכרם אנו אומרים התואר הזה מלך ואין מלך בלי עם ואיך אפשר לעשות ח"ו כלה בישראל ולכך אמר הקב"ה המליכוני עליכם ובזה לא יהי' פ"פ לקטרג כי הם צורך עולם ולכך אנו ממליכים בשופר ומזכירים מלכיות:

נ׳וזהו מאמר דוד ואני כ"י נסכתי מלכי על הר ציון הר קדשי שאני תוקע בשופר להמליך מלך לה' בציון וא"כ בזה בטלהרגשת הגוי' כי אין מלך בלי עם ואמר אספרה אל חוק היינו ר"ה שנאמר בו כי חק לישראל וכו' וקב"ה קבעו חוק לפקוד בו כל יצורי קדם:

נ״אאמר אספרה בחסד ה' כי ענין אף שמחדש בכל יום מעשה בראשית אבל מ"מ עיקר הבריאה בו ממש נברא עולם חדש ולכך הוא מתחיל ראש השנה כי בו נעשה עולם חדש ולכך אמרו היום הרת עולם ולא אומרים היום היה הרת עולם וכן זה היום תחילת מעשיך ולא היה תחילת מעשיך כי באמת עוד היום כל ר"ה הרת עולם ותחילת מעשיך של קב"ה כי מחדש העולם כאשר האריך בזה בכתבי האר"י ז"ל ולכך יש לנו תי' כי אנו כקטן שנולד ואין לנו כ"כ עון כמ"ש במדרש שהתנצל הקב"ה בעד אדם בחטא ואמר הלא קטן הוא והיום נולד ואין לו כ"כ חטא משפט מות וכן אצלינו בכל ר"ה כי קטנים אנו היום נולדו ולכך אמרינן היום הרת עולם אם כבנים רחמינו וכו':

נ״בוזהו ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך וא"כ אין לך עונש כ"כ מן העונות כי היום ילדתיך וזהו שמספר המזמור חסד ה' בחק שקצב לשפוט כיצד חפץ חסד להתנצל. אך זהו בישראל כי על ידי שאנו מוסרים כל יום נפשותינו לה' ליחוד הקב"ה בק"ש ובכל עבודות ה' הרי אנו בכל יום כאלו נולדים מחדש כי בכל לילה אנו מוסרים נפשותינו לה' כדכתיב בידך אפקיד רוחי ולכך הרי אנו כקטנים וכתיב כי נער ישראל ואוהבהו אבל עכו"ם אינם כן והם זקינים מחייבים בכל עונשים ולכך נאמר שאל ממני ואתנה גוים וכו' תרועם בשבט ברזל כי חטאתם בעט ברזל וזהו שבט ברזל ככלי יוצר תנפצם כי עכו"ם הם בפרודא ולכך מדת הדין שולט בהם יותר כמש"ל בבלע' הן עם לבדד ישכון ובגוי' לא יתחשב כי בגוים אין קיבוץ וחיבור ולכך ככלי יוצר תנפצם:

נ״גולכן אמר ואתם מלכים הם ישראל שנקראים ממלכת כהנים עוסקים בתורה שנאמר בי מלכים ימלוכו הוסרו לוקחי מוסר מהנ"ל והוסרו שופטי ארץ הם היושבים על מדין איך הקב"ה מצדד לעמוד בזכות כי אין מטה דין ח"ו ואף כי מי יאמר לו מה תעשה ולכך הוסרו שופטי ארץ ולכן מאוד יש לישב בדין ח"ו להטות משפט גבר ולישא פני איש ראו כמה תחבולות עושה הקב"ה לזכות אותנו במשפט ומ"מ ח"ו להטות דין ואתו המשפט וצדק ונאמר בס' חסידים שאין לראות בפני בע"ד כשעומדי' לפניו בדין שהם בעיניך כרשעים ואסור להסתכל בפני רשע וזהו אפשר כוונת הפסוק לא תכירו פנים במשפט שיהיה הכל בעיניך כרשעים ולכך לא תכירו פנים ואף הקב"ה אינו מביט בפנינו אם אנו רשעים ולכך צריך תשובה לטהר פנינו וכן בזמן הרגל שנאמר ירא' ירא' שהקב"ה רואה בנו כתי' לא ירא' פני ריקם היינו מן המצות כי אז אין הקב"ה מביט בנו וע"ז הי' הכרובים במקדש כשאין עושים רצון ה' הי' פניהם לבית כי מאן הקב"ה להביט בנו ועמא דהדרא אפי' ולכך לעולי רגלים שבאו לראות וליראות היו מגללין הפרוכת ומראי' הכרובים ובעו"ה נכלמו להרים פנים כי פנים כפני קוף וכעת אין לנו תקומה רק לבכות תמיד ולרחוץ בדמעות פנינו ומזה נסתלקו רושם עבירות כנז' בזהר פ' אחרי ע"ש:

נ״דאבל לע"ל יהי' אור פני חמה פנינו ולא יהי' בנו רושם שיהי' צריך לרחוץ בדמע ולכך כתיב ומחה ה' דמעה מעל כל פנים. ולכן מאוד מאוד צריכים אנו לעשות תשובה להאיר פנינו כמאמר שחורה אני ונאוה והוא ע"י קבלת יסורים מקב"ה ולכך אין לתמוה אם אנו בטוחים בה' שיוציא ליום הדין לצדק דיננו וראינו שנגזרה ח"ו גזרות רבות בקבלת יסורים וכדומה כי זהו הכל לטובה לכבס כתמי חטאינו ולהסיר פגם ואי אפשר כי אם בקבלת יסורין כי ה' שופט צדק אבל זהו מן רחמיו המרובים שנותן לנו עונש בעה"ז תמור שהי' מהראוי לענוש בעה"ב אשר כל צער עה"ז אין מגיע לצער רגע אחד בגיהנם ושאר עונשים ר"ל:

נ״הובזה תבין למה הי' רצון הקב"ה שיקים שטן בר"ה וסייעתו כל בני אלהים לקטרג על ישראל ולמה לא יגער בהם ומה חפץ בהם אבל זהו לטובתנו כי שורת הדין לענוש אותנו לע"הב אבל שרי כל או"ה והשטן שרו של עשו בתוכם הם מבקשים טובת אומה שלהם ומגמתם להיותם מושלים בע"הז בקרב תבל וכל א' צעק בעד עם שלו ומזה תבין מה שאמר כי השטן אמר דילמא הקב"ה ח"ו מנשי' לזכותי' דאברהם ולכך אמר החנם ירא איוב והוא הטעם דאיוב אף למ"ד דאומ"ה הי' אינו אלא מזרעו של עשו וישמעאל שהם הכל אומה אחת ותחת השטן הם והם העיקר המושלים בישראל ולכך מדכר זכותו של אברהם אבינו ע"ה ובזו יש להם לעשו וישמעאל זכות להיות מושלים בעולם ולהיותם כל מגמתם שכל עמים ימשלו בקרב ארץ הם מקטריגים על ישראל וטענתם שבשביל עונות ישראל יהיה הקב"ה מייסר אותם בע"הז להיות לבוז ושפלות ולרמס לעכו"ם והקב"ה עושה כמאמרם ומקיי' כטענת מקטרג ובע"ד שכנגדו ונותן לנו עונש בע"הז ולכך הקטרוג לטובתינו כי עי"כ מגיע לנו עונש נקל:

נ״וולכך אמר המשורר עבדו את ה' ביראה ביום הדין וגילו ברעדה כי אף שיבא לכם רעדה בפורענות אל תפחדו ואל תצערו כי אם גילו בו כי זהו לטובתכם והוו מקבלים באהבה. אבל אמת יש לשמח בר"ה אבל ברעדה ולא בעו"ה רוב המוני כאשר יבואו ר"ה לביתם יצחקו וישמחו ילכו לטייל עלי פלגי' ונהרים ולא יזכירו כי באש ה' נשפט ואם כי יש לבטוח בה' מ"מ יהיה הגיל הזה ברעד' וכאלו חרב על ירכו מפחד בלילו' חרב של מ"ה וליל הגיהנם:

נ״זולכן בבקשה מכם לא יעבור רגע אחד ביום ההוא שלא יהיה לתועלת אם בתורה אם ביראה אם בהרהור תשובה וקבלת גדרים והרחקת עבירות וסדר למעשיו שלא יהיה בקרי ח"ו כי אם הכל לנחת ה' וברעדה זה יהיה הגיל שבחר בנו ה' ונתן לנו משפטים צדיקים לזכות ארחנו ולמצוא חן למעלה אשר כל מלאכים צועקים אשרי העם יודעי תרועה ואיך לא נגיל וה' אמר אלינו שהיום ילד אותנו כנ"ל ונחנו עמו ובניו ועלינו לקבל עול מלכותו ויחוד קדושת שמו יתברך בחדוה וגיל:

נ״חואמר נשקו בר וכו' ויש בזה ב' פירושים כי כבר אמרנו כי לבבות ישראל הם טובים למאוד ועליו הורגנו כל היום אבל אברים החיצונים פנים וידי' ורגלים עינים ואזנים וכהנה המה בעו"ה מלאי מומי' עינים עורות בהסתכלם בנשים ובאדם רשע ובהסתכלם בעת תפלה וק"ש בדברים אשר לנגד עיניםומסיחים דעת עי"כ מתפלה והוגים ולבם בל עמם ועי"כ סר ראי' עינים אזנים חרשים בשמעם דברי נבלה ולצנות לה"ר שיחת ילדים שיחות נשים ובפרט שיחה בב"הכ בעת התפלה וקריאה בתורה ועי"כ האוזן חרש. ידי' גדמי' בעושי' רע ובפרט כותבי ח"כ ושטרות בריבית אוי לאותו ידים תקצץ יותר טוב משיכתוב נבלה כזה כנגד ה' ותורתו בזו והוא כמה פעמים בתורה לא תקח מאתו נשך:

נ״טוכבר מצאו חז"ל נוחי נפש תקנה בעשי' שטר עסק' אבל צריך להזהר בו ולעשות הכל כדינו כי רבו דיני' בזה ויקצר הזמן ויריעה לדורשו ברבים אבל מ"מ האיש החפץ חיים ולקום בתחיית המתים ישאל פי חכם בעשותו בהלואה כזו וימלט נפשו הרע הלא ראו כמה עשירים נגידים היו בזמנינו בקרב ישראל וכעת ממש בניהם בדלי דלות וידל ישראל והכל מחמת שלא היו נזהרים בסחורות הח"כ בריבית וקו ין וועקסל אשיא בחלוף אתוון אי אש תיקד עד שאול והלא יש צרי בישראל לעשות ע"פ התירי' כאשר ישאלו לחכמים ויגידו להם הדרך אשר ילכו:

ס׳וכבר אמרתי בדרך הלצה למה המלו' בריבית לא יקום בתחית המתים משום דמרגלא בפומי דאינשי על המלוה בריבי' זה האיש מצליח הוא ישן ומעות שלו נגדל ויוסיף יום ביומו וא"כ לע"ל כשיבקש לקום בתחיית מתים יאמרו לו למה לך תקום שכב כי מעותיך יוסיף ביומו זהו מהלצה:

ס״אאבל יובן ע"פ דרוש מדרש הנעלם בפ' חיי שרה כי עפרון הוא שר דומה שנפקדו בידו כל נפשות שוכני עפר המתי' ולכך נקרא עפרון והוא נותן משלו להם לקיים הבלי דגרמי שיהיה להם חיבור עם הנפש ורוח כי לולי זה לא היה תחיית המתים רק היה נקרא בריה חדש' אבל עי"כ יש בהם הרוח להחיותם ולהקימם וזהו השפע נותן להם שר דומה משלו מה שקיבל מה' להשפעתו ולע"ל יפרע לו הקב"ה שפעו וזהו וישקול אברהם לעפרון ד' מאות שקל כסף עובר לסוחר שיקבל שפע אשר הלוה לגוית בהבלי דגרמי ע"ש:

ס״בא"כ זהו האיש שעבר על כסף תלוה ולא רצה להלות בחנם אף עפרון אינו מלוה לו שפע וימות ויגוע ויכלה הבלי דגרמי ולא יהיה לו קימה בעת תחיה ולכך שוטים האומרים שעושים כדרך התגרים וסוחרי' ווי ווי שאל יהיה בכלל ד' מאות שקל כסף עובר לסוחר לע"ל וכן רגלינו חגרי' בהולכים לדבר עביר' לחברת פרוצי' וחברת בתולו' ונשים לבית צחוק ומושב לצים שקורין קמאעדע אפרע אז רגלינו חגרים ופנינו כפני קוף בגלחינו זקנינו ומקשטים פנינו לדבר שטות ועבירה ולהיות נחמוד נשים ובתולות וכדומה ומכ"ש המתגאים בשערם ויופי פניהם אשר תיכף סר צלם אלהים ובאה דמות נחש אלהי נכר וע"ז נאמר ונסו הצללים צלם אלהים וא"כ מה יועיל אבר הפנימי אבר הלב אף שהוא אבר הנכבד אם כל אברים החיצונים כולם פגומים ועליהם רוח מסאבא ח"ו ולכך צועק נשקו בר שהוא אברים חיצונים יהיה ג"כ מנושקים ומזוינים במצות כי אין די שהלב טהור כי פן יאנף וכו'. אבל יש עוד מ"ש במדר' נשקו בר במ"ט מצות ציצית וכדומה והוא כי אמרו בגמ' דחגיגה רבי יוסף כי מטי להאי קרא בכה ותסיתני בו לבלעו חנם וכו' ויש להבין למה בכה ר"י דוקא וגם באמת אין יתכן ח"ו שה' קיבל הסתה משטן ובפרט במה שנא' חנם השופט כל הארץ לא יעשה משפט וח"ו לבלעו חנם על לא פשע:

ס״גאבל בשנבין ג"כ ולמה לא קטרג השטן על איוב רק ויהי היום שהוא ר"ה כמבואר בזוהר ולמה לא בשאר ימים הלא תמיד משטין ומקטרג וזהו מעשהו כל הימים אבל באמת לא נמצא דבר פשע באיוב אבל הסכימו שהיה מישראל והיה יושב בארץ עוץ והוא בח"ל וא"כ הי' פטור מן המצות התלוי' בארץ מעשר תרומה וכדומ' והפקיע עצמו מידי מצות ואף כי מ"מ היה משמרו לאין ספק לרב צדקתו מ"מ היה אינו מצווה ועושה ואמרו בגמ' דמנחות אשר דרשתי בו כמה פעמים דלא מענש על עשה ד"מ אם אינו לובש בגד החייב בציצית ואין לו דירה החייב במזוזה וכדומה כי אם בעידן ריתחא וא"כ איוב שהיה פטור ממצות הנ"ל ולא הכניס עצמו לדור בארץ לקיים מצות הנ"ל היה א"א לו לענוש אותו רק בעידן ריתחא ולכך כל שנה מאן השטן לקטרג על איוב אבל אז שהיה עדן ריתחא כדכתיב ויבאו בני אלהים להתייצב בא השטן לקטרג ואמר משוט בארץ ומתהלך בה וסתם ארץ פי' א"י כמ"ש המפרשים ואמר שלא נמצא איוב דר בא"י ולכך אמר אברהם סבל גירות עד שאפילו מקום קבורה לא היה לו לאשתו כי היה בארץ ומ"מ לא עזב א"י ואיוב עזב א"י ומנע עצמו ממצות רבות ובאמת מצאו דבריו לחול וזהו מאמר ה' ותסיתני בו לבלעו חנם חנם פי' בכל מקום בלי מצות הרצון בשביל שנמנע מכמה מצות התלוים בא"י בשביל זה היה הסתה שבלעו והיה הכל במשפט וח"ו חנם רק חנם בלי מצו' שביטל כמה מצות עשה כנ"ל:

ס״דוהנה ר' יהודה ס"ל סומא פטור ממצות רק ר' יוסף היה סגי נהור אף דהיה עושה הוי כאינו מצווה ועושה אך מהנזכר על איוב חנם בלי מצות ש"מ דאינו מצוה ועושה קרוי בלי מצות וא"כ לשיטת ר"י ר' יוסף שכרו מועט היותו פטור ולכך ר' יוסף כי מטי להאי קרא בכה:

ס״הולכן אמר הפסוק נשקו בר במצות פי' שתכניסו עצמכ' לדברי מצו' אף שיש בידכ' להמלט ממנו חוב עליכם להיות מזוינים במצות ציצית ומזוזה וכדומה כנ"ל ואמר הטעם פן יאנף וכו' ותאבדו כי יבער כמעט אפו כי בעידן ריתחא הקב"ה מענש על ביטול מצות עשה כי חובה על אדם להכניס עצמו ולראות שיבא לכלל מצות והמרב' משובח ולא לבקש עילה להיות פטור והעושה זו מורה במצות ה' שהמה עליו לעול ולמשא ואינו מחבב אותם וכבר הארכנו בדרוש הקדום מרב המרי שיש בזה וע"ז בעו"ה אבדה ארץ ונשינו כל טובה והקב"ה רצה לזכות ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כי בכל מצוה ומצוה יש בו די לשלימות נפשו ואיך ימאוס הוא במה שקב"ה רוצה לזכותו וליתן לו מתנה טובה ודרכים רבים בדרך החיים ודרך הקודש יקרא לו ואמת אמרו במדרש שאלו מ"ה מפני מה קנסת מיתה על אדה"ר אמר להן הקב"ה מצוה אח' צויתי לו ועבר עליו עכ"ל ולאין ספק שמ"ה ידעו כי עבר אדה"ר על מצות ה' רק שאלתם היה הלא ה' רחום וחנון איך לא נשא עון אדה"ר והקב"ה השיב אלו היה לו לשמור מצות רבות יש בו התנצלות בשגיא' ברב טורח שמירת כל המצות אבל ביש לו רק שמירת מצו' א' ולא שמרו אין לו התנצלות ולכך ראוי לעונש וכן הדבר אלו הי' הקב"ה מצוה אותנו מצות מעוטות לא הי' תירץ בעזיבת שמירתן אבל כאשר צונו במצות רבות ושמירת חוקים יש לנו אמתלא ותי' בהיותנו מתרשלים בשמירתם כי רבים הםוזהו כאשר רצה הקב"ה לזכות אותנו לבל יקטרג עלינו השטן בעזיבת שמירת המצות לכך הרבה לנו תורה ומצות כנ"ל ולכן ח"ו להמנע עצמו מקיום מצוה ומכל שכן אם חייב במצוה ומבטלו בפועל כאותן הלובשים בגדים שיש בהן הרוב פתוח ממול עורף והם ד' כנפים ואינם שמים בו ציצית שמבטלי' מצות ציצית בפועל כאשר דרשתי כמה פעמים מזה אוי מיום הדין כי מה יעשה ביום דין בקראנו מצות ציצית ומכסים עצמנו בתפלה בטלית של מצוה והשטן יצעק הם מבטלים ציצית ובעו"ה סניגור נעשה קטיגור ולכן הלא הוא דבר פשוט לתפור בתפיר' אחת ושתים שלא יהיה רוב פתוח ומה נאמר אם בדבר קל כזה נלך בקרי ובשאט נפש לעבור מצות ה' מכ"ש בדבר הכבד עלינו מנשוא מה נעשה ולכן ראו נא לבל תתנו מקום ח"ו לשטן לקטרג בו ואשרי החוסים בה' כי הוא רב חסד ואמת:

ס״וואמרינן בגמרא כתיב רב חסד וכתיב אמת ומשני מתחלה אמת ואח"כ רב חסד ומקשינן א"כ למה נאמר בי"ג מדות להיפוך רב חסד ואמת ולא אמת ורב חסד ונראה כי מה שאנו אומרים שלש עשרה מדות והוא כאמר' בזמן שבני עושים כסדר הזה פי' כמ"ש של"ה שיעשו כמדותיו ואז ירבה לסלוח ולכך נאמר י"ג מדות ללמדם לבני ישראל שינהגו במדות הללו וידוע כי למעל' בהקב"ה מתחיל תיכף אמת שהוא שורת הדין כדאמרינן אורייתא דכתיב ביה אמת אינו עושה לפנים משה"ד ואצל הקב"ה הכל גלוי וידוע וא"כ תיכף אמת אבל אח"כ רב חסד שחפץ חסד ועומד מכסא הדין לרחמים ומבטל גז"ד אבל בדיין האנושי אינו כן כי עד שלא ידע היכן הדין נוטה מצוה לבצוע ולפשר בלפנים משה"ד אבל כשיודע תוכן הדין אסור לפשר וכן בד"נ כתיב ושפטו העדה והצילו העדה שמחויבי' להפך בזכותא בכל אופן ומרבים בחקירות עדים בכל אופן אולי לא יכוונו דבריהם ויצא זכאי וכהנה רבות מיגיעות שהיה להם להצדיק מבלי לשפוך דם אבל כאשר יצא הדין אין מרחמים בדין ובמקום דין אין צדקה כלל וא"כ א"ש למעלה אצל קב"ה יתחיל אמת ואח"כ רב חסד אבל הקב"ה אמר י"ג מדות אלו למשה שיעשו כסדר הזה וילכו ויאחזו מדותיו בב"ו המדה להיפוך מתחלה רב חסד ואח"כ אמת וכן כתוב בתורה אשר שם לבני ישראל להורותם דרכי ה' ובזו תבין כי חותמו של הקב"ה אמת וטבע החותם כאשר נחתם מה שהחטט בחותם פנים בא למטה אחור וע"ז נאמר תתהפך כחומר חותם ולכך בעצם חותמו של הקב"ה אמת קודם לרב חסד ולמטה כאשר נחתם בו חותמו של ה' בא להיפוך רב חסד קודם לאמת כטבע החותם וזהו ענין אמרו במדרש מחלוקת או ארץ או שמים נברא תחלה ואמרו כי במחשבה נברא ארץ תחלה ובפועל שמים תחלה וזהו ענין הנ"ל כי כבר אמרנו כי ארץ אמת ואמת מארץ תצמח ושמי' רב חסד דכתי' צדק משמים נשקף ובה' אמת קודם לרב חסד ולכך במחשבו של הבורא ארץ תחלה שהוא אמת אבל במעשה נתהפך כחומר חותם ולכך רב חסד קודם שמים תחלה וסוף מעשה במחשבה תחלה ולכן אם נתפס מדת אמת שהוא התורה לשמה ונמנע עצמנו מלשקור אשר ממש זהו קוטר כל שמירת התורה כי אנו קורים בכל יום ואהבת וכו' לבבך ובכל מאדך ואם לא נשקר נעבוד את ה' בלי פניה ה' יעשה לנו רב חסד למען שמו הגדול הנקרא עלינו באמת ואמת ה' לעולם אמן: