יערות דבש חלק ב ז׳Ya'arot Devash II 7

א׳הספד מ"ש הגאון הנ"ל ז"ל להגאון אחד ז"ל בק"ק מיץ ח"י אב תקט"ל

ב׳הנביא מיכה צווח אללי לי כי הייתי כאוספי קיץ כעללות בציר אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי ולהבין על כפל הדברים כאוספי קיץ ועללות בציר ומה שאמר אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי והכל כפל ומלת שונות אמר אין אשכול לאכול ואח"כ שאין נתבכר אבל יש לאכול:

ג׳אבל הענין מוסב כמ"ש כל המפרשים על אבידת חכמים וגדולי ישראל ואמרו בגמרא וזרח השמש ובא השמש יום שמת ר"ע נולד רבי יום שמת רבי נולד רבא וכו' ואין דור יתום שתמיד עיני ה' בעמו לרב חמלתו להקים להם איש עומד בפרץ ואם כן אין כאן צורך הספד ואבל ובכי יצע לרבים על העדר צדיק ותלמיד חכם גאון לרבים כי ודאי קם אחר כמוהו לכלכל סיבתנו ולא יטוש ה' את עמו. אמנם באמת יש להתאונן ולעורר אבל יחיד על שני העדרים שקרה באבדן איש כזה אשר רוח תורה וחכמה אלהים נוססה בקרבו כי אמרו משמת יוסי בן יועזר בטלו אשכולת ואמרינן מה אשכולת ומשני איש שהכל בו פי' כלול כל השלימות לא חסר בו דבר כי היה כולו מחמדים אין דבר אשר שגבה הימנו ולכך אמרו משמת יוסי ב"י רבו מחלוקת בישראל כי מי שהוא בכל חלקי מדע שלם ימעטו ספקותיו בכל דבר העמק או הגבה שאלה בכל דרכיו דיעה לבארו על בורי' בלי ספק וקושי' מפאת השכל והסברא וראי' נכונה ואין בו דמיון כוזב וטעות מתחלף ומופת מזויף אבל מי שאינו כ"כ שלם בכל חלקי חכמה והבינה הלא ירבו ספיקותיו ובכל דבר יפול הקושי' והסתיר' והקושיות מתחלפו' והדמיונות מוטעי' פעם כה פעם כה אם לסתור או לבנו' ולכן רבו המחלוקות והשינוי והתמור' מקצה לקצה ולכך במת יוסי ב"י שהיה שלם בכל רבו מחלוקות שלא נשאר איש שלם כמוהו לבאר כל תעלומות:

ד׳וכן הדבר אשר בכל דור ודור רבו הספיקות בתורה משלפני' ולא מפאת העדר הפלפול אדרבה הפלפול יותר עצום אבל השלימו' ויושר המדע מתמעט והוא כאשר יתרחק הענף מהשורש יתחלש כח יניקתו וכח גידל הפרי ויש מעט בכמותו ואיכותו וכן הדבר כי שרש האילן משה רע"ה שהיה מלא רוח דעת ה' ונחה עליו רוח חכמה רוח בינה וכל הבאים מעתיקי שמועה אחריו כולם נאצלים מדעתו כי השפיע על הזקנים וזקנים לנביאים וכן דור אחר דור ילכו יונקותיו כזית הודו וכל שיתרחק הדור יתמעט יניקה האמיתית ושפעת אלהים אשר הוא שלימה בלי ספק ופקפוק ועל כן יהיה המחלוקת ביותר וזה העדר האחד במיתת תלמיד חכם. והעדר השני הלהן תעגנה כי כשמת ר"ע נולד רבי ואם כן עד שיגדל ויהיה לאיש בין כך ארץ תוהו ובוהו וחושך יכסה ארץ ומה אנו באותן ימים שכולה וגלמודה:

ה׳והנה אמרו בגמ' בסוף קיץ הלכו נמושות מה נמושות סבי דאזלי אתיגרא ופירש"י זקנים מאחרים לבוא ותיגרא מקל אבל שאר מפרשים פי' תיגרא מחלוקת כמשמעו כי כאשר יאחרו נבוא ולא ימצאו רק דבר מועט והשדה הפקר ואין ב"ב שם לחלק ירבה מחלוקת זה אומר שלי אני ראיתי והגבהתי תחילה:

ו׳ובזה יובן כוונת הפסוק הנ"ל כי הנביא מקונן על העדר ת"ח כמבואר ואמר כי יש לקונן על שני העדרים ואמר אללי לי כי הייתי כאוספי קיץ שהלכו נימושות והם סבת המחלוקת אף כאן משמת הת"ח רבו מחלוקת בתורה ובכל העדר ת"ח בכל דור ודור ירבו הספיקות והמחלוקת בתורה וגם העדר השני כעוללות בציר כי לכך לא הגיע לבציר שעדיין לא נגמרה והגפן עדיין לא נתן כח בעוללת ההוא להיות נגמר בתכלית הביכור ולכך נקרא עוללת כמו עולל ויונק תינוק שלא נגמר עדיין בגדלותו וכח איש גבורתו כן הפרי הזה ולכך לא יצליחו לבציר וכמו כן זה הצדיק שנולד למלאות מקומו עדיין לא הגיע לפלגות גדולי חקרי לב ובין כך העולם שמם:

ז׳וזהו שחזר ומפרש על אוספי קיץ אין אשכול לאכול ומזה דרשינן איש שהכל בו שהי' כל השלימות לא היה מחלוקות וכדאמרינן בגמ' בטלו אשכולת דכתיב אין אשכול לאכול ולכך רבו המחלוקות כמש"ל ולכך אמר כאוספי קיץ דאזלי אתיגרא ורב המחלוקות כי אין אשכול וכו' ועל עוללות בציר אמר בכורה אותה נפשי כי אני חומד לגפן שנגמר וכבר גדל ועשה פרי ולא להמתין על צדיק שעדיין לא נתבכר ולא הגיע ליתן יין שדעת זקנים חכמי הדור נוחים הימנו ומקונן הנביא על שני העדרים שקרה במות צדיק מאנה הנחם וכן יש לנו כאשר הערתי להתאבל בימי אבל בית תפארתינו ויעדתי יום זה מיוחד לאבל והספד שארי הגאון חמדת ישראל הזקן שבדור כמהור"ר יחזקאל זללה"ה אב"ד דק"ק המבורג וכל קהלות יעקב אשר שם להתאבל ולעורר הספד והנביא צווח מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה על חללי עמי. מי יתנני במדבר מלון אורחים:

ח׳והענין כי שלשה מיני נייחות יש למתאבלים אחד מיעוט השגה בהעדר הגדול שקרה לו במיתת הנספד כאשר תינוק קטן ונער לא יתאבל על אביו כמו גדול כי לא ישיג אבידתו מהעדר שקרה לו באבדן מולדתו וכן בכל הדברים ויותר שאדם גדול יותר מרגיש ומבין הנזק והחסרון שקרה ויותר נפשו דאבה וכואב ויתאבל עליו:

ט׳ונייחא שניה הוא בבכי כמ"ש הראב"ה והרמב"ע במורה כי לכך ביפ"ת כתיב ובכתה אביה ואמה כי יש למתאבלים ע"י בכיה נייחא וכמעט שקט צערם והנסיון מעיד ושלישית בהרחק מקומו ואין האבל וכן ההעדר נגד עינו לא יפעל בו המחוש כ"כ וכבר נודע בטבע כי מי שיש בטבעו יסוד ומזג מים גיבר יתמעט שכלו ומי שחום שכלו גובר יתרבה הדעת ולכן לעולם בני אדם העבים ושמנים וראשם גס ביותר שהוא לאותעל התגברות כח המים מעוטים בחכמה ושכלם עכור:

י׳לכן צווח הנביא שמבקש למצוא נייחא על צרות שקרה לנו בעו"ה מאנה הנחם גדול כים שברנו ואמר מי יתן ראשי מים שיהיה שרשו מים ואם כן יתמעט השכל ולא ישיג כ"כ גדולת השבר וחלי ומכה שקרה לנו וגם נייח' שני' ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה וכו' ובבכי ינוח כמעט כמש"ל:

י״אוגם נייח' שלישי' מי יתנני במדבר מלון אורחים להרחיק מקומו ולא יראה כ"כ בצרות וקורו' אשר נמצא לנו ונייח' שלישי' לכאורה לנו כ"כ כי נחנו מרוחקים ממקום אשר יפול העץ שם חביון עוזו גנוז וספון אבל באמת ת"ח שמעתת' מבדרין בעלמא ובכל ארץ יצא קום וכבודם בכל מקים וזהו מאמר הגמר' אחי' הספידא דהתם קאימנא ואם כן אין כאן נייחא כלל וראוי לעורר אבל והספד ביותר:

י״בואמרינן במדרש איכה קשה סילוקן של בחורי ישראל יותר מחורבן ביהמ"ק שנאמר קרא עלי מועד לשבור בחורי וגת דרך ה' לבתולת בת יהודה והדבר תמוה מאין נלמוד מזה קרא דקשה יותר ויפ"ע דחק לפרשו:

י״גאבל הענין כך כי אמרינן בגמרא דתענית תלינן קלקלה במקולקל כי ט' באב נגזרה גזרה על אבותינו שלא יכנסו לארץ ונחרב הבית דכתיב ויבכו בלילה ההוא אמר הקב"ה אתם בוכים בכיה של חנם ואני אקבע בכיה לדורות וכבר פי' המפרשים לכך אמרינן תלינן הקלקלה במקולקל ולא אמרינן דחטא גרם הואיל ובכו בכי' של חנם ואלו בכו בשאר ימים היה גם כן דאין החטא כ"כ גדול עד שלא יזכור ה' הדום רגלו מקום מקדשו ביום אפו והיד ה' תקצר לענשם בשאר פורענות ברחמיו המרובים רק הואיל היום ההוא וכן בלא"ה לפורעניות ויום קלקלה אין בו חנינה ולרך היום גורם שבאף וחימה עשה ה' שפטים וגזר עליהם חרבן וגלות וזהו מאמר תלינן קלקלה במקולקל שהיום גורם. אך לפ"ז יש להבין דהא הגמרא הוקשה כי תחשוב ארבעים יום לא מלאו ט' באב ומשני תמוז דהאי שתא מלוי מלי' דכתיב קרא עלי מועד לשבור בחורי וקשה הלא דרכי חסד ורחמיו מרובי' ולא תמו חסדיו עם ישראל וקורא הדורות מראש לחשוב מחשבות לבל ידח ממנו נדח ולדבר טוב על עמו למה המציא ועיבר תמוז כדי שיקרה ביאת מרגלים בט' באב ויהיה יום קלקלה לגרום גלות וחורבן בהמ"ק ולא הניח סדרן וקביעת חדשים כסדרן בכל שנה ושנה תמוז היה חסר וא"כ יהיה מקלע ביאת מרגלים ביו"ד אב ולא יהיה יום קללה ולא כ"כ עונש לישראל ולא יחריב הבית וכי ח"ו חדי קב"ה בפורענות של ישראל:

י״דאבל הענין כך כי נאמר במקרא וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ וכ"ה ג"כ במדרש כי יותר שהיו משעבדים בישראל יותר היו פרים ורבים וידוע כי קרוב לגאולה היו משעבדים בישראל ביותר כדכתיב למה הרעות לעם הזה וכו' א"כ היו ישראל פרים ורבים יותר אז א"כ עשרים וי"ט שנים קודם גאולת מצרים היו ישראל יותר פרים ורבים והיו נולדים בישראל יותר מן ס' או נ"ט שנים קודם גאולת מצרים כי אז לא היה השעבוד כ"כ לא היו פרים ג"כ כ"כ וידוע כי לא נגזרה למות יותר מבן ס' ובפחות מבן ך' שנים אלו מונין מיום ליום כשנות ערכין דקי"ל מונין מע"ל ואם כן הנולד בח' אב כשיגיע ח' אב לאחר עשרים מלאים לו עשרים וכן בכל יום ויום וא"כ חסדי ה' כי לא תמנו כי אלו לא נתעבר תמוז והיו מרגלים באים ביו"ד אב וא"כ הנולדים בט"ב עשרים שנים מקודם כבר נמלא שנתם שיהיו בן עשרים והיה חל עליהם הגזירה שימותו במדבר כי כבר הגיעו לבן עשרים ואף הם בכלל הגזירה משא"כ שנתעבר תמוז ובבואם עדיין לא הגיע י' אב:

ט״וא"כ אותן שנולדו בט"ב ולא נשלמו כ' שנים ולא חל עליהם גזירת המקום וחיה יחיה וחס המקום על רבים מישראל ולכך עיבר לתמוז כדי שיהיה ביאת מרגלים מקודם ואם יהיה נגזר שימותו בן עשרים יהיו אותן שתמו שנותיהם בט"ב חיי' ורחמי ה' עליהם ולא קשה א"כ להיפוך אם אותן בני עשרים לא הגיעו בכלל א"כ לעומת זה אותן בני ס' בכלל כי עדיין לא נשלמו ששים להנולדים בט"ב זה ששים שנה משא"כ אלו באו יו"ד אב כבר נשלמו ולא יחול עליהם הגזירה זה לא קשה מידי דהא כבר כתבנו לעיל כי רבים הנולדים עשרים וי"ט שנים קודם גאולת מצרים מהנולדים ס' שנים קודם גאולה כדכתיב וכאשר יענו כו' וא"כ רבים היו בני ך' מבני ס' והקב"ה חס על כל נפש מישראל ולכך עיבר תמוז כדי להציל בני עשרים דנפישי מבני ס' וזהו מחמלת ה' על ישראל כדי להחיות איזה בחורי ישראל וזה ברור ונכון:

ט״זוא"כ הרי אמרנו כי בשביל שלא ימותו בחורי ישראל פחות מבן עשרים עיבר ה' תמוז כדי שיקלע ט' באב ביאת מרגלים ואף שעי"כ נתגלגל שקרה יום המקולקל וגרם שנגזרה גזירה על חרבן בהמ"ק כנ"ל צריך לומר שיותר נח היה להקב"ה שיהיה עי"כ גרם לחרבן בהמ"ק יותר משיהיה בחורי ישראל בכלל הגזירה וימותו קודם זמנם ואם כן מוכח להדיא שקשה סילוק' של בחורים יותר מחרבן בהמ"ק. וזהו שאמר במדרש קשה סילוקן של בחורים יותר מחרבן בהמ"ק דכתיב קרא עלי מועד לשבור בחורי והיינו כהנ"ל שמתוך שקרא מועד הא עי"כ נתגלגל חרבן בהמ"ק ומ"מ קרא מועד והיינו כי היה לשבור בחורי וחס על בחורי ישראל והדבר מבואר וברור ונכון:

י״זולכן ראו נא אחיי ובניי כמה גדול העדר נבחרי ישראל לפני קב"ה יותר מחורבן בהמ"ק ואם כן ביותר יש לנו לספוד ולעורר אבל מעל חרבן בהמ"ק ויש ליתן על לב כי בעו"ה בהעדר צדיק יש כאן סילוק שכינה כמ"ש כבר ולכן יש לסמוך אבל אל והנה עיקר הספד לא די במה שירימו קול בכי ויורידו כנחל דמעה רק העיקר במה שיתנו אל לב לשוב בתשובה כי באמת במות הצדיק גובר ס"א למאד ויש לו כח ביותר להסית לאנשים כי בעודו צדיק חי נחלש כחו אבל במות הצדיק נתגבר בו יצה"ר ולכך אמר משה הן בעודני חי ממרים הייתם אף כי אחרי מותי כי אז נתגבר יצה"ר ביותר ויותר כח יש לו לפתות אנשים ולכך במות צדיק צריך תשובה ותפלה לה' שיחזק כחו לעמוד נגד צר פנימי הלוחם אתו. ובאמת העדר צדיקים גרם לחרבן בהמ"ק כי לולי זה היו מגינים ולכך נאמר ביעקב בלחמו עם שרו של ס"ם וירא כי לא יכוללו ויגע בכף ירך יעקב ודרש במדרש וזוהר זהו צדיקים יוצאי ירך יעקב שבכל דור ודור שנגע בהם בזה תקע כף ירך יעקב וזרעו גרם לחרבן בהמ"ק לכך דרש הזוהר כי שס"ה ימים נגד אברים וגיד הנשה נגד תשעה באב והוא חלק הס"ם וזה שנאמר את גיד הנשה היינו א"ת תשעה באב כי זהו היה ע"י שנגע בכף ירך יעקב והי' הריגת ומיתת צדיקים ועי"כ הגיע חרבן ויום תשעה באב ולכך קשה סילוקן. וידוע תדע כי ארבעה גידים הם בכלל גיד הנשה כי אמרו נוהג בירך ימין ושמאל הרי כאן שני גידין ואמרו בכל ירך שני גידין הן פנימי לעצם אסור וחייבים עליו חיצוני אסור ואין חייב עליו הרי כאן ד' גידים ב' גידים החיצונים יש בהן אסורא בעלמא ושני גידים פנימי' אסורי' מתורה והם תכלית גיד הנשה וכנגדן הם ארבע צומות כי שנים יו"ד טבת וטו"ב תמוז הם כנגד הגידים שיש בהן אסורא בעלמא ולכך הקילו בהם ואמרו רצו מתענים וכו' ושני צומות ט"ב וצום גדליה הם כנגד שני פנימים החמורים ולכך אמרו חז"ל יום שנהרג בו גדליה ב"א שקשה כשריפת בית אלהינו כי גם זה מגיד הפנימי שחיובו ד"ת וכן הגידין שיש להם לס"א אחיזה ונקבע לעולם תענית וזהו אשר נרמז בפסוק ג"ת דרך ה' וכו' ג"ת נוטרוקין ג' תשרי כמו א"ת תשעה באב והיינו יום שנהרג גדליה וכבר נודע במדרש כי דעת גדליה היה לברוח מפחד ישמעאל וכו' רק בי"ט לא רצה לברוח ובין כך נהרג וזהו שאז בחרבן הבית כבר קבע שני י"ט של ר"ה כמ"ש הב"י בא"ח:

י״חוזהו קרא עלי מועד שקבע אלול מעובר ובזה נעשה שני י"ט ר"ה כנודע נוהגים היום קודש ומחר קודש וזהו לשבור בחורי והיינו גדליה ב"א וזהו גת דרך ה' וכו' כמ"ש ג"ת גימ"ל תשרי והבן ולכן כל התגברות הס"א הכל בעו"ה במית' צדיקים ולכן יש להתאבל ולספוד ולבכות למעט כח יצה"ר וס"א:

י״טוהנה יש לכאורה קושי' א"כ הוא כמ"ש הזהר כי שס"ה גידים יש לס"א גיד הנשה לחלקו וכנגד תשעה באב יום משס"ה יום מיוחד לט"ב ולכך האוכל בו נותן כח וחלק לס"א א"כ בזמן הבית איך הותר דכתיב יהיה לששון ולשמחה ואיך יהיה מורשה ליתן חלק לס"א ויהיה אפילו חוב שלא להתענות בו כדאמרינן בגמרא ודוחק לומר כמ"ש קצת פוסקים כי גיד הנשה של אדם מותר ואינו אסור כשל בהמה ובזמן הבית היה אנו ישראל במדרגת אדם ובחרבנו במדרגת בהמה ולכך בזה"ז אסור דהוי כגיד הנשה ולא בזמן הבית כי זהו הכל דוחק:

כ׳אבל תכלית הענין כי נודע כי אסור ליתן חלק וכח לס"א אבל להעבירו מעולם א"א עד שיגיע עולם התיקון אי"ה אבל עכשיו צריכים אנו ליתן קצת חולקא לס"א לקיימו מבלי לבערו מעולם ולכך ביה"כ שהיה ממש נבער מעולם צריכין אנו לשלח שעיר המדברה ליתן להם כח לחזקם לשעה והנה כל כחו ואונו הוא בט"ב כנ"ל וזהו בימים כסדרן ותקונם אבל בעו"ה בחרבן הבית אין לך יום שאין בו קללה ויש לו כח בשאר ימים ג"כ וכל כחו ע"י אכילה כי בזה נתחזק כחו כי אכילה לא ימלט מתאוה ומותרות וכדומה ובזו לא ימלט שיש בו כח לס"א ולכך ביה"כ שאסור אכילה ושתיה אין כח לס"א וליתן לו כח הוא מצוה לאכול בעיה"כ ליתן לו כח במקצת והנה בזמן הבית כח ס"א חלוש למאוד ואין לו כח רק ביום ט"ב שאז יש לו אחיזה שהוא יומו ואלו היו מתענים ביום ההוא לא היה לו כח כלל והיה כחו נחלש לגמרי עד שהיה נבער מעולם וזהו א"א ולכך המצוה לשמוח בו ובזו יש קצת לס"א כי לא ימלט באכילה ושתיה קצת כח לס"א ובפרט ביומו שאז חיילי' יגבר אבל לאחר חורבן בעו"ה שבלא"ה כחו אמיץ למאוד בעו"ה ואלו אכלו בט"ב היה מתגבר ביותר עד שהיה חס ושלום מחריב עולם ולכך חובה להתענות ולסגף בכל ה' עינויים בי"ה למעט כח וח"ו האוכל בו נותן כח לס"א:

כ״אוהנה ידוע כי לכך יה"כ מחילה וסליחה כי לולי שאנו נותנים כח לס"א היה בטל מעולם ונחנו המקיימי' אותו בשעיר המשתל' ואף הוא א"א להיות כ"כ כפוי טובה ללמד חובה על ישראל מקיימי נפשו ומלאך רע בע"כ יודה ויאמר מי כעמך ישראל ועי"כ אנו זוכים למחילה ולסליחה ולפ"ז בזמן הבית שאין לס"א כח רק בט"ב ואלו מתענים בו היה נבער מעולם ולכך חוב לששון ולשמחה לקיימו כנ"ל וא"כ הרי זה כמו שעיר המשתלח ואף ס"א יודה בע"כ כי הרי הם מקיימים אותו:

כ״בוזהו כוונת המדרש איכה אלו זכיתם הייתם קוראים כי ביום ביום הזה יכפר ועכשיו שלא זכיתם קוראים טומאתה בשולי' והיינו כמ"ש כי בבנין הבית אז יש לו תואר כמו יה"כ כי ס"א מלאך רע בע"כ יענה תהלות ישראל ויש כאן מחילה וסליחה כי ה' טוב וסלח אם אין כאן מקטרג אבל עכשיו בחרבן שלא זכיתם היצה"ר גובר מאוד כגיד הנשה בירך וזהו טומאתה בשוליה היינו בירך יעקב ואין כאן יום מחילה וסליחה יום גבר אויב בעו"ה וזהו שדייק טומאתה בשוליה כי יש להבין בגמרא דדרש מפסוק מי נצחו למי הוי אומר יעקב נצח לס"א וכן מי שר עם מי הרי אומר יעקב נעשה שר לס"א ואיך יתכן השררה ונצוח במה שהחוש מכחישו כי תקע כף ירך יעקב והוא צולע ועבדא בישא דלא נח וצלע למריה:

כ״גאבל הענין כי שני יצה"ר יש חד יצרא דעכו"ם וזהו עיקרו ושרשו של עשו עכו"ם גופיה אבי אבות הטומאה וחד יצרא דעריות זה נחלש כחו במקצת אבל בעו"ה עדיין כאיש גבורתו ורבים חללים הפיל ועצומים הרוגיו ומי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים הלא הוא סילון ממאיר וזהו ביעקב שמתחיל לחם בשרו ויצה"ר דעכו"ם כי הוא עיקר הס"ם ובזה נצחו לגמרי ונעשה לו שר וכף אותו לגמרי אבל אח"כ וירא כי יצה"ר דעכו"ם לא יכול ויגע בכף ירכו היינו יצרא דעריות כי ירכו כינוי לאבר התשמיש כדכתיב יוצאי ירך יעקב ובזו נגע ובזו עדיין יש אחיזה ולא היה אז אפשר להכניע ולכך נקר' גיד הנשה מל' נשים ותשמיש כמ"ש הראב"ע וכן רמז הגמרא נשתה גבורתם והיו לנשים כי זהו ענין יצה"ר של עריות ולכך אמרו טומאת' בשוליה היינו אבר התשמיש ירך יעקב וזהו בשוליה סוף אדם וזהו חלק אדם רע יצה"ר כי עדיין גובר בעולם:

כ״דובזה תבין מ"ש ויגע בכף ירך יעקב בצדיקים כי אמרו ד' מתו בעטיו של נחש ומקשים והלא מקרא מלא אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אבל יובן כי יש ליתן טעם למה א"א שלא יחטא אבל כבר פירשהו דוד הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי כי תחלת יצירה היה ע"י זיווג ותאות איש לאשה וזהו ע"ייצה"ר ותאות חומרי וא"כ הושרש בנפש הולד חלק מסטרא דיצה"ר ומסאבא כי בא משורש חימוד ויצה"ר וא"כ תיכף נחש כרוך בעקבו ומושרש בטבעו וא"כ א"א שלא יחטא כי הלא שרשו הוא ע"י חלק רע וחטא:

כ״האך זהו בחטא נחש שהזווג היה ע"י חימוד לתאו' יצה"ר אבל קודם חטא אדה"ר לא היה ערוה כלל והיה הזווג בלי יצה"ר כלל כי אם כמו קיום שארי מצות וכמו שיהיה לע"ל אי"ה כאשר יבער רוח טומא' מהארץ לא יהיה זווג בחלק יצה"ר כלל כי אם כאשר ירצו לקיים מצות עונה יתפללו לה' ויתן להם כח זווג להקים תולדות וכן היה ביצחק כי בעקידה כבר היה בגדר תחית המתים וכלה ממנו יצה"ר ולכך כשהיה רוצה לזווג ברבקה היה צריך תפלה ולכך כתיב ויעתר יצחק לה' לנוכח וכו' כאשר האריך בזה במדרש הנעלם והבן כי מפאת יצחק באמת לא היה ראוי יעקב שהיה צדיק לעשות שום נדנוד חטא כי לא היה מחולל בחטא רק מפאת רבקה כי ממנה לא כלה חמדת יצה"ר ולא הגיעה עדיין לגדר תחיית המתים וא"כ מה שחטא יעקב היה הכל מפאת רבקה וזהו מאמרה עלי קללתך בני שאם יהיה נתייחס לך חטא ופשע עלי תבוא כי מצידי קרה לך זה בן כסיל תוגת אמו וא"ש א"כ מה שאמרו שמתו בעטיו של נחש כי באמת מתו כמ"ש בקרא אין אדם וכו' ולא יחטא רק למה היה זה בעטיו של נחש שגרמה כל הזווגות ותולדות הן מפאת חמדת יצה"ר ובזה נתעולל שצדיק בארץ חוטא וסוף אדם למות וא"כ עטיו של נחש ואין אדם צדיק וכו' הכל חד וזהו גורם זה ולכך ע"י יצה"ר דעריות דגורם חימוד הוא הגורם לאין אדם צדיק וכו' וגורם מיתה ולכך אמרו ויגע בכף ירכו והיינו כמ"ש כי יש לו חלק בזווג ואבר התשמיש הוא הגורם מיתה לצדיקים ולכך דרשו שגרם מיתה לצדיקים והנה במיתת צדיקים יש לנו לעורר בתשוב' כי זהו תכלית ועיקרו של הספד ומה יועיל בכי ודמעה בלי תשובה וחרטת חטא ועזיבת פשע:

כ״ווזהו שהחי יתן אל לבו מ"ש בגמ' דהאי ספדנא אמר אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר אם לויתן הועלה בחכה מה יעשו דגי הים א"ל ח"ו שלהבת וחכה בצדיקים ליכא:

כ״זוהדבר תמוה דהא אין זה גנאי ובם כתי' ממרום שלח אש בעצמותי ודרשי' הם צדיקים דכתיב עצם השמים לטוהר ואיך אמר שלהבת בצדיקי' ליכ' וגם מ"ש חכה בצדיקים ליכא ומשנה שלימה באבות ומצודה פרוסה על כל החיים אבל במ"ש במדרש איכה ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה זה שאמר הכתוב וצדקתך אלהים עד מרום וגו' ויש להבין מה שייכים פסוקים אלו להדדי:

כ״חאבל יש להבין ג"כ במה שאמרו כי לא שלט יד בבהמ"ק רק נטבע בארץ והלא נאמר בקרא כי שרפו אותו כמבואר במלכים וירמיה אבל הענין ידוע מ"ש בגמ' דחגיגה פושעי ישראל אין אור של גיהנם מכלה אותן ק"ו ממזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב אין אש מכלה אותו פושעי ישראל שמלאים מצות כרמון עאכ"ו וכתבו בתוס' בתנחומא יש שהיה משה מתמיה ע"ז א"א שלא ישרוף העץ ואמר הקב"ה כך דרכי באש של מעלה אש אוכלה אש ואינו מכלה דכתיב והסנה איננו אוכל עכ"ל ותמהו רבי' מה רצון התוס' בזה שהעתיקו דברי תנחומא ועל מה היה סובב כוונתם:

כ״טאבל יובן כי ידוע מ"ש ועשית מזבח נחשת שהיה ג"כ של עצי שיטים מחופה נחושת כעובי דינר וכן ועשית מזבח זהב היה ג"כ של עצי שיטים מצופה זהב כעובי דינר וידוע כי מזבח נחושת היה מזבח עולה אשר נאמר עליו אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה ועל מזבח הזהב נקרא מזבח קטורת לא היה עליו אש כי אם מחתה גחלים לקטורת בבקר ובערב וא"כ הקושי' מבואר למה יליף ק"ו ממזבח הזהב שלא היה עלי' אש רק מעט ורק בבקר ובערב ולא יליף ממזבח נחושת שהיה רק כעובי דינר והיה עליה חמש מערכות יום ולילה ולא נכלה:

ל׳ולתרץ קושיא זו כתבו התוס' דבאמת משה מתמי' ע"ז ואמר לו השם כך דרכי באש של מעלה וכו' וא"כ במזבח העולה היה אש של מעלה כנודע וכדכתיב וירד האש וכו' וא"כ אש אוכלה אש מן מזבח חותמו של עצי מערכה והוא אינו מכלה ואין כאן ק"ו לאש של גיהנם שהוא אינו אש של מעלה ומכלה אבל מן מזבח זהב שלא היה עליו אש של מעלה רק גחלת מעצי מערכה יליף שפיר ק"ו וא"ש וזהו כוונת התוס':

ל״אועיין תנחומא ותמצא בפירוש שתמיהת משה לא היה במזבח הזהב רק במזבח נחשת וע"ש ותמצא באר היטב בכל הדברים כמ"ש ובענין זה תבין ג"כ מ"ש עושה שלום במרומיו כי אש ומים שונאים זא"ז ולמעלה הם באחוה ושלום והדבר תמוה לכאורה דהא העידו כל המחקרים שמן גלגל הירח ולמטה כל העצמיים מורכבים מד' יסודות ואין לך דבר שאין בו אש ומים רוח עפר בכרך א' וצור חלמיש יוכיח אשר יצא ממנו נוזלים ואם תקיש בו בברזל יצא אש והיה ללהב ואמצע כדור ארץ מלא אש ומים ומזה דעת רבים אשר נולדו מי חמין כחמי טבריא וא"כ למה תלה שלום הזה במרומים:

ל״באבל להבין נראה דשני מיני שלומים הם שלום אחד הוא הנהוג בעו"ה אצלינו כי יש אחד מדבר עם חבירו ויתנהג עמו כמשפט אחים ורעים שבתם כאחד לא ימושו זה מזה אבל הלבבות חלוקות כרחוק מזרח ממערב זה לאהוב וזה לשנוא זה לנטוע וזה לעקור נטוע וכל הדברים בהיפוך וזה באמת שלום של רמיה וקטוע ואין זה שלום של אמת וצדק אבל שלום השני הוא כך שיהיה באהבה כ"כ שמה שיעשה אחד יחמוד השני לעשותו ג"כ אף שמתחלה לא היה טבעו כך רק לשלימות הענין עם חבירו גם הוא יעשה כך ואם טבעו להתעצב וחבירו לשמוח ישנה טבעו ג"כ לשמוח אפס יהיה בשלימות עם חבירו ואין דבר מפריד וכל כיוצא בזה זהו שלום הנרצה והנה אש ומים הם בכרך אחד ואגודה אחת אבל מ"מ אף שהם כאחדים מ"מ טבעם משתנה זה לחמם וזה לקרר אש לכלות ומים לרפאות אש לעלות מעלה ומים לירד מטה מטה ולכך אין זה שלום גמור ואמיתי אבל למעלה אף כי הנה טבע אש לעלו' והנה הכתוב מעיד ונהר דינור נגיד ונפיק וכו' הרי נהר מאש יוצא מלמעלה ויורד על ראש רשעים וזה אין טבע אש שירד כמו נהר מים למטה וזהו טבעו של מים ולא של אש וכן מים עליונים עומדים למעלה מבלי לירד וזהו טבעו של אש ולא של מים שדרכם לירד ולא לעמוד במקום גבוה ולהניח מקום מדרון וכן אש של מעלה אינו מכלה וטבע האש לכלות רק למעלה תופס האש טבע של מים וזהו עושה שלום במרומיו כי הוא שלום הנרצ' האמת וצדק שתופס זה טבע של חבירו והיו לאחדי'וכמ"ש וא"ש דלכך נקט שלום במרומים:

ל״גוהנה זהו שתפס אש טבע של מים מבלי לכלות הוא מצדקות של הקב"ה כי לולי זאת לא היה קיום מאש של חיות הקודש שבוערת כאש וע"ז נתייסד הפייט בר"ה וחיות בוערת כאש וכו' וגם נהר דינור דנגיד מקדמוהי ויורד על ראש רשעים היה האש מכלה אותן וקב"ה חושב לבל ידח ממנו נדח ועיין בזוהר כי כל נשמה העולה מעלה מעלה למקדש של מעלה צריך טבילה בנהר דינור ומי יכול לקום אם היה מכלה ולכך צדקה עשה הקב"ה שתפס טבע של מים מבלי לכלות וזהו צדק ושלום נשקו כי השלום הוא הצדקה וזהו צדקתך אלהים עד מרום כי במרום הצדקה כמ"ש ומשפטיך תהום רבה כי אש אשר בתהום ושאול הם עושים משפטים כי אש עד שאול תוקד לכלות ולעשות משפט חרוץ כדכתיב וזהו היה כוונת ה' וחסדו כאשר בא צר ואויב לשרוף בית ה' והוא חשב מחשבות לבל יכלה אש כי אם יהיה נטבע ונגנז בארץ מה עשה קב"ה שלח אש ממרום ואש אוכלה אש ואינו מכלה וא"כ אכלה חום אש ארצי והוא אינו מכלה ולא שליט אש בבהמ"ק ונטבע בתחתיות ארץ:

ל״דוזהו מאמר המקונן ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה והיינו כי עי"כ ירד הבהמ"ק לתחתיות ארץ ולא הי' נשרף ע"י אש שהיו האויבים מציתים בו ולכך מפרש המדרש על ממרום שלח אש צדקתך אלהים עד מרום כי הדבר כמ"ש כי למעלה הצדקה שאין אש מכלה ולכך שלח אש ממרום לבל יהיה כליון בבהמ"ק וזהו מחסד וצדקה ודברי המדרש ברורים ומכוונים על בורי' והבן וכבר אמרנו כי אש שלמעלה אינו מכלה ואש של גיהנם מכלה וידוע תדע כי קודם מות האדם בא אש חוץ לטבעי על חולה כאמרם אש דחולה וכאשר נסיון ומחקרים מעידים:

ל״הוהנה בזה יש הבדל בין צדיק גמור לשארי אדם כי לצדיקים גמורים בא אש של מעלה והוא רק להפריד נפש טבעי מגוף כי נפש טבעי יתדבק באש של מעלה כטבע רוחני לדבק באש כנודע וכמ"ש בדרוש אחר באריכות בזה בסגולת הדביקות אהבה ושנאה נקרא טימפטי ואנטיפטי אבל אינו מכלה כמ"ש ולכך הגוף יש לו קיום כמבואר בגמ' דשבת כי גופות של צדיקים קיימים עד סמוך לתחית המתים אי"ה אבל זולת צדיקים גמורים ביותר בא בתוך אש של גיהנם והוא המכלה לגוף עד שיכלה צורתו וקיום מצבו וישוב לעפר ועיין בשיר השירים רשפי' רשפי אש שלהבת יה ופירש"י שלהבת מגיהנם והוא כי אש דגיהנם נתכנה בפסוק שלהבת ששרשו הב כדדרשינן לעלוקה שתי בנות אומרת הב הב ולכך אש מגיהגם הוא שלהבת כי מבקשת הב הב:

ל״ווהנה גופות של צדיקים הם נקראים ארזים כדכתיב כארז בלבנון ישגה כי הם יש להם קיום ביותר כי אינם נוטים אחר המותרות וחמדת הזמן ברוב תאוה אשר הם קשים לגוף כחרבות וזהו שחשב המקונן לעורר אבל אמר אם בארזים גופות של צדיקים נפל שלהבת בא אש קודם מותו כמ"ש מה יעשו שארי גופי' שהם מעותדי' להפסד וכליון כמו אזובי קיר:

ל״זאבל המקונן ההוא לא שמר לשונו ולא בירר מלולו להבחין כי בצדיקים בא אש של מעלה ולא שלהבת שהוא כינוי לאש של גיהנם ואין מכלה גופן של צדיקים כהנ"ל רק אש שלמעל' בא והוא אמר שלהבת ולכך גער בו ואמר ח"ו שלהבת בצדיקים ליכא כי אין אצלם אש גיהנם כלל רק אש שלמעלה שאין מכלה וא"ש:

ל״חוכן אמר אם בלויתן חכה וכו' כי ידוע כי נשמת אדם הוא חלק ממעל וכן הרוח ונפש של אדם וכולם מתדבקים בגוף הגשמי ובעת מיתה להפרידן מה שהיה דבקים ביחד כל ימי חיי' הקב"ה מאציל על אדם אור מלמעלה ומתדבקים בו הנשמה כטבע רוחני להתדבק ברוחני וכן הרוח בנשמה ונפש ברוח ומתפרדים מגוף וזהו תוסף רוחם יגועון כי עי"כ נעשה הגויעה כי מתדבקים ברוחני למעלה וזהו אמרם כי השכינה למעלה מראשו של חולה כי נשמה משכנ' בראש והשכינה למעלה לכך היא מתדבקת בשכינה ולכך מצינו חכמי ישראל שהיו מתנבאים קודם מותם כי הוא התוספת הארת רוח קדושה כמ"ש:

ל״טוהנה הצדיקים שכל ימיהם לא נטו אחרי תאות החומרי וחמדת הזמן ביותר ונשמרו מהמותרות רק לקיים המין וכל עסקם במושכלת א"כ הדביקות החומר אין כ"כ בנשמה ואדרבה זה חפצם וישעם כל הימים להתדבק ברוחני וכשיבא לידם מהר נתדבק אצלם וגם הארת קדושה מלמעלה ביותר שאת ויתר עוז עד שעלאי גבר ובקל מתדבק הנשמה בו וכן הרוח והנפש ולכך מיתתו נקלה ואמרו חז"ל כמשחל בנית' מחלבא כי הוא מתדבק אל שרשו בקל:

מ׳אמנם מי שנטה אחרי תאות הזמן ודבק במותרות והבלי עולם עד שנשקע ונטבע רוחו ונפשי בדיבוק הגוף בדברים כאלה קשה פרידתו ואם ידבק ברוחני מלמעלה זה מושך לכאן וזה מושך לכאן וקשה מיתתו עד לבסוף שיחלש כח הגוף ויתדבק ברוחני וזהו צער המיתה והחלי והנה המקונן הזה כינה לחיבור הלזה גוף ונפש ורוח לויתן כי הוא לשון חיבור ודיבוק כדכתי' העתידים עורר לויתן וכו' ודימה ענין הנ"ל לחכה כמו שנותנים חכה במים ודג לוקחו בפיו ואח"כ מושכי' החכה למעלה ועי"כ בע"כ הדג נמשך עמו וכן הזה כי ע"י תוספת השפעת רוחני מתדבק בו הנפש ורוח וכשאח"כ נסתלק השפע והארת רוחני למעלה אף זהו נמשך עמו מהגוף ומסתלק מגוף ועולה למעלה והגוף כחומר מת:

מ״אוזהו אמרו אם לויתן בחכה וכו' אבל באמת טעה בדמיונו ואין עולה יפה כי ע"י חכה מושלים לדג שלא בטובתו כי אין רצונו לעלות מהמים מקום חיותו ויניקתו רק בע"כ מושכים אותו ע"י חכה אבל צדיקים אדרבה הנפש ורוח הדביקות בשפעת הרוחני שהוא כמו חכה ברצון טוב ונפש חפיצה באהבה ושמחה מתדבקים עמו ומצא מינו את מינו ודביקתו בחומרי עכור מעט הוא והוא נשיקה כמ"ש רק בשאר אנשים שהם דביקים ומשוקעים בבור החומרי קשה עליהם לפרוש וכמ"ש זה מושך וזה מושך וזהו כמו חכה שנמשך בע"כ עד שרשעים גמורים הוי אסכרא ואמרו חז"ל כממשיך צמר מקוצים דלאחוריה נשרי' כן הדבר כי הנשמה דביקה למאוד בחומרי וכל החכה אינו מועיל למשכו ולכך אמר כי טעה המקונן באמרו על לוית חן היינו לויתן גופן של צדיקי' חכה כי חכה בצדיקים ליכא כי בנשיקה ימותו ורוחם ונפשם מתדבק בטוב וברצון וא"ש והבן:

מ״בוהעיקר אשר למדנו מכל זה כמה יש לאדם ליתן ללבו מבלי לילך שובב בדרך לבו בדרכי חמדת הזמן ותאות יצר והבלי יצה"ר להיות נשקע בהבלי עולם ומה יעשה ליום פקודה אשר שלהבת תוקדעד שאול וזהו תכלית ההספד לצדיק ות"ח שמת כי החי יתן אל לבו לומר זהו נפטר בשם טוב וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה' וא"כ אף אנכי אלך בדרך טובים ומי שמבזה התורה אשר יש לו להבין בתורה ועזבם והולך בדרכי הבלי עולם א"כ הספדו לת"ח הוא לשוא וריק ולשון רמי' כי איך יתאונן ויקונן על העדר ת"ח שעסקו בתורה הלא הוא עוזב התורה ואינן חושש לעלבון התורה כלל ובכל יום בת קול אומרת אוי לבריות מעלבונו של תורה כי באמת הכל תלוי בתורה כי כל חמדת אדם הוא מחום יצה"ר המחמם גופו לתאוה כי כל תאות אדם הוא מכח החום שבקרבו כי באפס וביטול החמדה הוא אדם בטל וכלא הי' ולכן מה יעשה אדם לבטל חום יצה"ר ויהיה מ"מ אדם בתואר אדם כי אם יסגף אדם עצמו בפרישות לבטל החום וחמדה יחליש כחותיו והרי הוא כגבר אין איל כלל ונוגע לשמירת נפש:

מ״גולכך עצה היעוצה לבטל חום היצה"ר יעסוק בתורה שהוא אש של מעלה אש אוכלה אש ואין מכלה ואוכל חום אש חמדי של יצה"ר ואין מכלה גופו אדרבה יחליף כח יעלה אבר כנשרים ויזקין בארץ גזעו והיינו תורה לשמה לש"ש לעשות נחת רוח ליוצרו בכל אופן:

מ״דואמרו במדרש טוב שם משמן טוב טוב שמו של תורה משמן שנותני' על בשר המת והענין להבין דברי מדרש הוא מה שאמרו יעקב אבינו לא מת ופריך וכי בכדי חנטו חנטיי' וספדו ספדיי' ומשני מקרא אני דורש וכו' מה זרעו בחיי' אף הוא בחיים ויש להבין למה לא הקשו מקבורה ומכל דברים שנאמר בקר' המורים על מיתת יעקב ולא הקשה רק מחניטה והספד וגם מה מתרץ מקרא אני דורש וכו' עדיין מ"מ הקושיא במקומו וכי בכדי חנטו וכו':

מ״האבל יובן כי יש לדעת טיבו של חניטה מה ביקשו מצרים בזה וכבר אמרתי דבר זה וצריך להאי ענינא כעת ונתחדש בו דבר ותדע כי ידעו מצרים כל זמן שגוף קיים הנפש דבק בגוף ואינו נפרד ממנו כדרך הדביקות כי כל מה שדבק בס"א תמיד לא יפרד הדביקות ולכך כל זמן שגוף קיים הנפש דבק בגוף וכאשר נתעכל הבשר ונרקב הגוף הנפש תשוב למקום המוכן לה וכל עניני מצרים הי' לדרוש אל המתים ולהתקשר עם נפשות המתים כדי שיבואו ויגידו להם עתידות כנודע בקרא וא"כ חשבו כשירקב הגוף יתפרד הנפש ולא יהיה להם נקל לדרוש אל המתים במעשה קסמים וקטרת זרה שלהם כי ירחיק במדבר מקום אשר הרגיעה לילית ולכך נתחכמו לחנוט לגוף המת שיהיה קיום מבלי רקב וכליון ולכך שבעים יום ימשחו אותו בשמן טוב המקיים הבשר לבל יבא בו תולעת ורקב ומניחים אותו בחמה ליבש עד שנעשה כל הגוף יבש כעצם ואבן ומניחים אותו בתוך ארץ וחול וגוף ההוא לא יקבל הפסד ורקבון כלל כי ע"י שמן ויבשותו בחמה נתקשה כעצם ואבן ועוד היום קיימים הגופים שחנטו המצרים בשנים קדמוניות ההם והוא הנקרא מומיי"א שמביאים מארצות מצרי' לכל ארצות והגופות יבשות והם קשי' כעצם והם קיימים בכל אברים וגידי' לא יחסרו בו דבר והוא ע"י חניטה הנ"ל וא"כ שהגוף הי' קיים אף נפש המת היה דבוק בגוף ובזה היו מקטירים לגוף ונפש ועושים קסמים לדרוש אל המתים ולהתדבק בם:

מ״ווכבר העידו כותבי זכרונות ספרד פונטי דניסי על יאהן דע שלאדע שהלך למצרים ובהחבא הביא לספינה שלו אלפים פגרים החנוטים הנקראים מומיי"א להוליכן לספרד ובבא באמצע הים הנה הרוחות הדבקים בגופי' התחילו לעשות רעש בספינה והפכו הספינ' לתוך הים וירדו כל העם אשר בקרבה כאבן במצולה והוא יאהן בקושי שניצל באניה קטנה ולאחר הרבה סכנות בא לספרד ויספר אשר קרהו:

מ״זובזה תבין דברי הגמ' בסוטה מפני מה נקרא עצמות יוסף וכו' ולכאורה אין לו הבנ' הא יוסף השביע שיעלהו לאחר זמן רב בעת הפקיד' וכבר יהיה גופו נרקב ולא השביעם רק על עצמותיו שיעלהו אבל לפי הנ"ל ניחא דהיה נחנט כדכתיב ויחנטו אותו מצרים א"כ היה גופו קיים ולא נרקב בשרו כלל ולא היה בו תולעה ורימה כלל וא"כ למה נאמר עצמות יוסף והלא היה כל גוף ולכך משני שהיה לעונש שלא מיחה וכו'. והנה יוסף וכל השבטים הניחו לחנוט את יעקב כמנהג המצרים ולא מחובם מבלי לילך בעקבותי' הוא כי גם לזה כוונו כי בקשו שיהי' נפש יעקב עדיין דבק בגופו ועדיין משותף עם בניו ובכל צרתם לו צר היותו קרוב ונמנה עם החיים וזכותו עם ישראל היותו עדיין נפשו דבק לגוף ולכך בני עכברייא לא שבקי למקברי' לר"א ב"ש כדאמרי' בב"מ פ"ז ע"ש כי כל זמן שהגוף קיים אצל' ולנפש דביקות בו זכותו משתתף עמהם ומגין עליהם כמבואר שם בגמ' ולכך התחכמו השבטי' אם יכלה גופו של יעקב והנפש תשוב למקומה לצרור חיים לא יהיה משותף זכותו עם ישראל ולא ישתתף בצערם ולכן הסכימו לחנוט אותו שיהיה גופו קיים ואף נפשו יהיה תמיד עמו בדביקו' וזהו ג"כ ענין הספד לכל ת"ח וצדיק כי ע"י הספד שעיקר התעוררות תשובה ועזיבת חטא ופשע נפשות הצדיקים הנספדים נקשרים שם כי ינחתו מה שנתעורר ע"י תשובה וטבע הטוב להתדבק בענין הטוב ולכך הצדיקים מתדבקים בעשות מצוה אשר ינחתו בה בחייהם כנודע בכתבי ויקרי שבח להאר"י ז"ל ולכך מספידים כדי שיהיה נשמת' שם שרוי וקשורה בנו ומשתתפים עמנו וזהו מאמרם אחים הספידא דהתם קאימנא שיש לו קישור ע"י הספד והנה מ"ש יעקב ומשה לא מת הוא הכונה שנפשם תמיד עמנו וחופף אתנו בכ"מ שיש מחנה אף נפש יעקב עמם בקריעת ים סוף נאמר וירא ישראל סבא במ"ת נאמר ויחן ישראל נגד ההר ודרשינן ישראל סבא וכן משה בכל מקום שלומדים תורה נשמת משה משתתף ולכך אמרו משה שפיר קאמר:

מ״חובזה יובנו דברי הגמ' דקאמר יעקב לא מת והיינו כי הנפש תמיד אצלינו ולא עלה למעלה לרום מחביון עוזו וע"ז פריך א"כ בכדי חנטו חנטיי' וספדו ספדיי' דהכל הוא כמ"ש לקשור הנפש בגוף ושיהיה חיבור לנו הלא א"צ לזה לגבי יעקב שבלא"ה נפשו תמיד קשור אצלינו הואיל ולא מת וע"ז השיב כי מ"ש לא מת ולא נפסק החיבור לאו בכל זמנים שוים אם ישראל הם תופסים בעץ החיים אז אף יעקב משתתף עמהם ושוכן אתם אבל אם נטו ישראל אחר הרע ורגליהם יורדים מות אז נפרד יעקב ואין לו בהם חפץ ולא נשא ארץ לשבת יחדיו הטמא והטהור וא"כ כוונת השבטים היה אף שח"ו יעזבו ישראל הטוב וילכו בשרירות לבבם מ"מ יהיה יעקב דבק ולכך הוצרכו לחנוט כנ"ל:

מ״טוזהו מאמר הגמרא מקרא אני דורש וכו' מה זרעו בחיים פי'כשזרעו תופסי' בעץ החיים והם נקראי' חיים אף יעקב בחיי' אבל אם אין זרעו בחיים כי רשעים בחייהם קרוים מתים אף יעקב אינו חי כהנ"ל אף יעקב נפרד ואינו בגדר חיים אצלם ולכך הוצרכו לחנוט ולהספיד וא"ש וא"כ כלל החניטה להעמיד הגוף כדי שיהיה לנפש דביקו' בו אבל ידוע מ"ש ביבמות אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לאדם להיות דר בב' עולמות אלא שיאמרו דבר שמועה משמו בזה עולם ושפתותיו וכו' והיינו להבין מ"מ אין דר בב' עולמות אבל כשאומרי' דבר שמועה מפיו אז נשמת צדיק מתלבש' שם בלומדים ועומד שם ולכך כשאומרים הל"מ נשמת משה מתקשרת שם כנ"ל ולכך שפיר אמרי' דגר בב' עולמות עולם הנצחי ובזה עולם בלומדים באומרי' דבר שמועה מפיו וגם מתלבש בגוף בקבר בהבל' דגרמי ולכך אמרו שפתותיו דובבות בקבר כי מתלבש בגוף בקבר:

נ׳וזהו מאמר המדרש טוב שם טוב שם של תורה שאומרים דבר הלכה משמו ועל הטוב זו תורה יזכר שמו משמן טוב שנותנים על המת זו חניטה שהוא כדי לקיים הגוף ויהיה לנפש דביקות וקיום בזה עולם ושם טוב הנ"ל שאומרים דברי הלכ' משמו יותר טוב ששפתותיו דובבות וא"כ הנפש שב לגופו ויהיה ממלא וגם נתדבק בחיי' כדכתי' אגור' באהלך וכו' וא"כ טוב שם טוב משמן טוב וא"ש:

נ״אוא"כ כמה יש לאדם להתדבק בתורה ולשוב בתשובה במות צדיק ת"ח כמה דברים ישי' האדם ללבו במיתת הצדיק כי יאמרו זה מת אולי אנכי אבנ' להגות בתורה ולמלאות מקומו כי א"צ מילוי מקומו בכל דבר וביחוד בהפלגות חידוד רק שהאיש הצדיק היה מלובש ומעוטר במדות רבות וכמה מעלות טובות ובמותו הרי כל מעשיו ומדות וקניני שלימות שהיו לו מופקרים וכל איש ישראל יכול לזכות זה יאמר אני אזכה במדת ענוה שלו וזה יאמר אני אזכה במדת התמדה בתורה כמוהו וזה יאמר אני אזכה במדת לרדוף שלום כמוהו וזה יאמר אני אזכה במדת לרחם נדכאים ולחזק כושלים היות אבי יתומים ואלמנות כמוהו וזה יאמר אני אזכה במדת מדקדק במצוה כמוהו וזה להיות ירא חטא וסור מרע כמוהו וזה יאמר בשאר מדות וכל א' יכול לזכות במדה ומעלה אחת כי הכל קניני שלימות צריכים לאישי ישראלים ולא יחסר המזג וכך מסודר הכל כך וכך ישראלים צריכים להיות שיהיה בהם כך וכך שלימות כי הם מרכבה למרכבה עליונה וכמו שבמרכבה עליונה כל הסדר והנימוס מסודר כך וכך מלאכים צריכים להיות בעלי חמלה וכך בעלי דין ומרי דדינא ואלו אבילי ציון ואלו מליצים ואלו הגיונים מעופפים משוררים מריעים תוקעי' מצהלים מרחפים כן ישראל אלו צריכים מדות אלו ואלו כך וכך שיהיה הסדר ונימוס אצלם ביחד ככל סדר מרכבה:

נ״בואמרו כי שלשה נביאים אמרו איכה משה אמר איכה אשא לבדי טרחכם וכו' ישעיה אמר איכה היתה לזונה קריה נאמנה ירמיה אמר איכה ישבה בדד וכו' והענין למה אמרו כולם בל' איכה וענינו של זה לא כענינו של זה אבל כבר נאמר בקרא ספור נא הכוכבים אם תוכל לספור אותם כה יהיה זרעך ויש להבין למה אמר ככוכבים ולא כחול הים וטפה מים וכהנה דברים רבות במנין:

נ״גאבל יש בו שלשה טעמים כי כבר תמהו איך אמר כי אין מספר לכוכבים והלא חכמי תכונה מנו ומצאו כ"ב אלפי' כוכבים והרבה תי' בדבר ותי' אחד הוא מה שמצינו בכל זמן מזמנים כוכבים חדשים מה שלא שערו הקדמונים אף שכליהם בראי' ואויר ארצה יותר טוב משלנו עד שאין לומר כי נחנו רואים מה שלא ראו בעיניהם וכלי הרואים שלהם והיעשה ה' חדשות בארץ לברוא כוכבים חדשים:

נ״דאבל הענין כך כי גלגל השמיני הוא עב ויש שני כוכבים בעובו זה למעלה מזה וזה למעלה מזה גדול ותחתיו קטן וא"כ בחוש הראות א"א למנות רק אחד ובפרט כי גדול יבהיק אורו ויכסה קטן אמנם ברב ימים כפי סדרו של יוצר בראשית ישנו כוכבים שהם זה תחת זה מצבם וינועו בתנוע' בלתי שוה עד שיבואו זה רחוק מזה בהרחק מה כפי תנועתם ומה שהיה מקדם לכוכב א' נעשה שני' ואלו הם הכוכבים חדשים הנראים מה שלא היה מקדם ולא נברא בריאה חדשה ואי לזאת פשיטא שאין לספור הכוכבים כי מי יכול לדעת כמה כוכבים זה למעלה מזה ברום ועובי רקיע ואינם נמנים עפ"י הראות כאחד והם באמת שתים שהם הרבה ולכך אמר הקב"ה כה יהיה זרעך כי גם ישראל כך זה למעלה מזה וגדול משפיע לקטן כאשר השפיע משה לע' זקנים וע' זקנים לשאר ראשי ישראל והם לשופטי' אשר תחתיה' ולפעמי' הצעיר וקטן גדול יהיה כאשר קונה שלימות וא"כ לא יהיה צריך להשפעות שני והוא לבדו גדול כמוהו ויחשב לכוכב בפני עצמו כמו הנ"ל שלפעמים ינוע הכוכבים העומדים זה תחת זה והיו לשני כוכבים ולכך נאמר לו כה יהיה זרעך וזהו טעם אחד:

נ״הטעם שני כי במוסכם שהכוכבים אינם תקועים ברקיע כמו שחשבו רבי' מתוכני' אבל באמת הם טסי' באויר נקרא טטו"רי ואמת אמרו חכמי ישראל כי כל דבריהם אמת ואמונה וקבלה מנביאים אשר בסוד ה' באו כי כוכבים חוזרים וכן נתבאר במופת חותך כי הכוכבים טסי' באויר וחוזרים וסובבים העולם ואין תקועים בגלגל כלל כאשר הארכתי בזה במקום אחר וביחוד בביאורי לקידוש החודש לרמב"ם בהקדמתו והנה אף שכוכבים הם טסי' באויר מ"מ אינם נוגעים זה בזה ושומרים מצבם וסדר סיבובם והלוכם פעם כה פעם בגובה ובשפלה כפי חק אשר חקק מסדר כוכבים במשמרתם לא יסבו בלכתן ולא יטו לארץ מנהלם ולא יפגשו הכוכבים זה לזה כלל כי שומרים משמרת ה' וכן ראוי לבני ישראל לילך בדרך הישר כפי חק התורה ונימוס אלהי בחוקים ישרים ומשפטים צדיקים לא ישנו מהלכם כלל חוץ להנהגה ישרה ונכונה איש אל עבר פניו בתורה וירא' ילכו לא ישנו בשום אופן וגם לא ישיגו גבול חבירו ולא יגיעו כמו כן לחבירו ולא ישיגו גבול רעהו לא יחמדו ולא יתאוו של חבירו כ"א יהיה עומד בשלו ויהיה כ"כ מורגל אצלו כאלו קבעו הטבע לחוק עולם לא ישונה וזהו טעם שני:

נ״וועוד טעם שלישי כי כבר נאמר המונה במספר צבאם כי הכוכבי' הם מחולקים לסדר עולם כל כוכב ממונה על כח מכחות עולם ויסודות והרכבתן ומזגן זה על עשבים כאמרם אין לך עשב שאין לו כוכב מלמעלה וכללו של דבר אלו יחסר כוכב אחד מעול' הי' העולם חסר ולא היה העולם בשלימות כי כל כוכב ממונה על דבר אחד והם בכללם קיום עולם בשלימות כי צריכין זה לזהוכמ"ש המורה כל עולם כאדם אחד מחולק באברים וגידים ועורקים ודמים ואברים פנימים וכולם בכלל אדם אחד כן העולם מחולק בעשבים צמח אילנות יסודות ארמ"ע בעלי חיים מחצבים וכולם בכלל חיש עיין במורה שם וכמו שיש לכל אבר וחוש כח בפ"ע כח הזנה ומדמה ומשמש כן יש לעולם כוכבים בכוח' נפרדים ליתן לכל דבר כחו ומזה תדע כי לא ברא קב"ה יותר כוכבים אף כי אין חקר לגדולתו כי כמו שיש בפועל חכם חסרון אם יברא דבר חסר בלתי שלם כן יש חסרון אם יברא דבר נוסף מעמד על הצורך כי מה שאין בו צורך מגונה ויפה דברו חז"ל כל יתר כנטול דמי:

נ״זולכך נאמר בחכמתו המונה במספר צבאם לא העדיף ולא החסיר וכן ישראל הם במנין וכל אחד צריך לקיום עולם תחתון ועליון איש ואיש על משמרתו ועבודתו הקודש ולכך אמרו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון כי אף שכל א' יש לו דבר אחד לתקן זה בכה וזה בכה עכ"פ הם מיוחדים במנין ובמספר מכוון כי כל אחד מוכן לעשות דבר לתקון עולם אם נסתר או נגלה מורגש ובלתי מורגש כאשר אינו מורגש כל כחות הכוכבים:

נ״חולכך אמרו כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו מקיים עולם מלא כי כל ישראל הוא צורך לעולם ובחיבור פעולתם ישתלם העולם ולכך באו ישראל במנין ולא במקרה ולא הם מרובים למאוד בעמי' ע"פ אדמה כי הדבר כמ"ש כמו שהחסרון גנות כן עודף בלי צורך גנות ולכך אמר בלעם מי מנה עפר יעקב ומספר רובע ישראל כי באו במספר מכוון כי כל צורך בו לא העדיף ולא החסיר ולכך אינם כ"כ מרובים כעכו"ם שבאים במקר' ובטבע התולדה וזהו מאמר הפסוק לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם וכו' והבן:

נ״טובזה יובנו כי כבר אמר המקונן בקינות שחיבר הקליר כי איכה פירושו איכה ואי' הבטחת אברהם כה יהיה זרעך וכו':

ס׳ולכך משה אמר בטעם ראשון שיהיה ככוכבים גדול וקטן שם הוא גדול משפיע לקטן ולא כן אתם רוצים להיות כי רצונכם להיותכם שוה אלו כקטן כגדול ולהאציל עליכם בשוה וזהו אי אפשר ולכך אמר איכה הבטחת אברהם כה יהיה זרעך שיהיה גדולים משפיעים לקטנים ולכן א"א לבדי לישא טרחכם ותהיו שוים כי אם הבו לכם אנשים וכו' ואשימם בראשיכם ויהיו גדולים משפיעים לקטנים ובזו יקוים הבטחת אברהם כה יהיה וכו':

ס״אישעיה הנביא דיבר בטעם שני שנמשלו לכוכבים שישמרו נתיבת' ומסילת' ולא ישנו אורחם ולא ישיגו של חבירו וצווח איכה הבטחה זו שנא' כה יהיה זרעך וכו' כי היה לזונה ושינו אורחם ועקלו נתיבתם ופגעו בשל חבריהם והי' לזונה למעול מעל בחקם וליטול של חבירו כמאמר כספך הי' לסיגים וכו' ולכך צווח איכה יהיה זרעך:

ס״בירמיה צווח על טעם שלישי כי כה יהיה זרעך מורה שמנין ישראל יהיה מכוון וצורך עולם ולא יחסר מס' רבוא כנודע ובגלות בעו"ה רבים אשר נהרגו ונשאר מתי מעט ובאמת העולם שמם ותלוי ברפיון ולכך צווח איכה ישבה בדד העיר רבתי עם במספר מכוון ועתה ישבה בדד מתי מעט אין כח לקיום עולמות ולכך צווח איכה הבטחת כה יהיה זרעך והבן:

ס״גכללו של דבר כל איש ישראלי עומד על משמרתו בעבודתו לתקן עולם ומשטרו בארץ ושמים ומכ"ש צדיק ות"ח יסוד עולם מה נשגב ומה עצום חילו ומה רב פעולתו בקרב ארץ ובעו"ה כשמת עולם שמם כי מי יחזק בדקי עולם שנבטל כחותיו ודומה לגוף שנחסר אחד מכחותיו הנה הרבה דברים שעי"כ יתחלשו ולכך בעו"ה במות צדיק עולם חרב ולכך ראוי לבכותו להתאונן וכל אחד יראה להתחזק בתורה ויראה לחזק הבדק מעולם ולקנות שלימות אשר הי' לו וכל אחד החוזר בתשובה ומקבל על נפשו מדה ישרה ומעלה טובה הרי זה מחזק כח העולם וכאלו קיים העולם וכל אחד יעורר בתשובה אבל תכלית התשובה שיתן אדם ללבו קיום התורה והחשק התורה ומי שאינו בעל תורה ונפשו חומד משתוקק מי יתנני היותי בעל תורה כמה דברים הייתי עושה וכמה ספרים שלמתי ירצה לה' כאלו למד ושמש ת"ח למאוד ויותר נבחר מי שמחזיק יד לומדי תורה וגורם שיהיה תורה מתפשט בעולם כי זה העיקר ללמד תורה בישראל:

ס״דואמרינן בגמ' כי בחזקיה הניחו עליו ס"ת ואמרינן קיים זה מה שכתוב בזה אמרינן אבל למד לא אמרינן ופריך הגמ' האמר גדול תלמוד תורה שתלמוד מביא לידי מעשה ומשני הא לגמור הא לאגמורי והדבר צריך ביאור כמ"ש התוספת דהא באמת אמרינן בקדושין כך שתלמוד גדול ממעשה וא"כ מה קושי' וגם יש להבין באמת למה קיים אמרינן אבל לא למד:

ס״האבל נראה כי כבר אמרו בציצית גבי בית הקברות דהוי לועג לרש כי המת פטור ממצות אבל כבר ידוע כי כל מי שמת ועדיין לא תקן כל התורה צריך להתגלגל כי עדיין אין לו שלימות כי כל זמן שלא קיים כל התורה חסר לנפשו משלימות אבל אם קיים כל התורה כבר קנה שלימות והרי הוא שלם ובא על מכונו בצרור עליון שם יעלה מעלה עין לא ראתה ולא ישוב עוד וא"כ אימת נקרא רש ועני שצריך לילך שני' בזה העולם בגלגול כולי האי ואולי האי יזכה לתקן עצמו ונפשו ובכו להולך כזו אשר ישוב לראות ארץ מולדתו ופשיטא דבזה הוי לועג לרש שנראה לו שעדיין לא תיקן כל תרי"ג מצות ולכן כתבו התוס' בנדה דוקא ציצית הוי לועג לרש דהוי רומז על תרי"ג מצות וזהו הוי לועג לרש דמורה לו דעדיין לא קיים כל תרי"ג מצות ועוד יצטרך לשוב לארץ מאפילה אוי לאותה בושה אבל מי שכבר קיים כל תרי"ג מצות א"כ אין כאן לועג לרש כלל אדרבה שמחה לו שקיים הכל ונשלם הכל ותו לא ישוב ושבתו באור פני אלהים חיים ומלך עולם וזהו אמרם כשמניחי' ס"ת על המת הא הוי לועג לרש יותר מציצית ואם כי בציצית מרומזי' תרי"ג מצות הוי לועג לרש מכ"ש בתורה אשר כל תרי"ג מצות חקוקי' בו באר היטב פשיטא דהוי לועג לרש ולזה קאמר הגמרא דאמרו קיים זה מ"ש בזה וא"כ תו ליכא לועג לרש כיון שקיים כל התורה אך אף שקיים כל התורה ותו לא ישוב דכבר נשלם שלימתו:

ס״ואמנם לימוד התורה זהו אש תמיד תוקד לא תכבה וחשק ולהב התורה לא תכבה ותמיד משתוקקים ללמד תורה וזהו בעה"ז לכך היו משתוקקים משה ושאר צדיקים ללמד לאחרי' כיטבע הטוב להטיב לזולתו ולכך צדיקי' בעה"ב שבי' לכאן ללמד תורה כמ"ש בזהר בכמה דוכתי כי חפצם ללמד תורה וזה להם שמחה להטיב ולתקן אחרים יותר מכל חיי עה"ב ולכן אמרינן קיים אמרינן אבל למד ל"א דזה חסר אצלו בעה"ב וכל חפצם ללמד ולכך הוי לועג לרש ולכך ל"א וס"ד בגמ' למד לעצמו ומ"מ לא אמרינן כי תורה אין קץ וא"א לומר שאדם למד כל צורכו ואפי' יאריך ימים כחול ויהגה יומם ולילה לא יגיע לטפה מהים מהתורה כי ארוכה מארץ וכו' ופריך הגמ' מה בכך הא גדול ת"ת שמביא לידי מעשה וא"כ זה שגמר כל המעשה תו לא הוי לועג לרש כיון שכבר נגמר כוונתו ותכלית המצוה שקיים הכל וע"ז משני אמת לגמור אבל לאגמורי אין סוף ואין חקר לחשק ודדי' ירוה בכל עת ללמד עם אחרים ולזה אין קץ לחשק הזה וכל נחת עו"הב אין ערך לו ולכך הוי לועג לרש באמרם שמת ולא יהי' שכיח גביה ללמד אחרים ולכך לא אמרינן למד וא"ש:

ס״זוהבן כמה גדול כח ללמד אחרים תורה ולהרביץ תורה בישראל עד שצדיקים גמורים אשר הם במנוחתם ובצרור חיים עליון והטיבו כל השלימות האמיתי מ"מ נפשם משתוקק להאציל מטובם וללמד לאחרים ומדעת קונם יש בם כי כל בריאת עולם לא הי' לצורך הבורא ומה צורך לו בעולם רק היותו טוב אמיתי ומטבע טוב להטיב לזולתו אפי' קטן ממנו למאוד ולכך האציל מטובו לעולם ומטיב לברואיו ולכן ראוי לכל איש הנוגע יראת ה' בלבבו להתאזר חיל למלחמת ה' להקים דגל התורה אשר בעו"ה שחה עד לעפר אין בקר ברפתי' בעו"ה העולם שמם בלי ישיבה ומחזיק פרחי תורה עיני עוללה לנפשי מבני עירי וארץ מולדתי ארץ פולין אשר באים הנה כמרחק ב' מאות פרסאות נעלם בלתה ורגלם בצקה ללמוד תורה וילכו בלי כח מרחק רב כאילים לא מצאו מרעה אוי איך נהפכו שנים הקדמונים אשר היו נאמר עליהם משם תצא תורה אשר היו מחזיקים ישיבות רבות זכי חולקכם בני קהילתי המחזיקים ישיבה וענתה בכם צדקתכם ביום מחר כי תבאו על שכרכם כי אתם מחזיקים בתורה ואם א"א לכם להספיק הכל אחד המרבה וכו' אבל עכ"פ התור' מתמוטט אוי לי בדור הזה מה שאני רואה שנתמעט התורה ותופשי התורה הם מעוטי דמעוטי לא ידעו ולא יבינו ישרות התורה ליישר התורה בתלמידים:

ס״חואמרו בימי אחז כבה נר מערבי ביום הזה שהוא ח"י תמוז וקבעו בו תענית כמבואר בש"ע א"ח ואמרו בגמ' דשבת עדות היה וכו' וזהו נר מערבי שנותן בו שמן כמדת חברתה וממנה היה מתחיל ובה הי' מסיים וזהו היה עדות ששכינה שורה בישראל וצריך תלמוד למה זה עדות ששכינה שורה בישראל ואם כי הי' מופת חוץ לטבע הלא הרבה מופתים ושנוי טבע שהיו במקדש כנודע:

ס״טואמת כפי מ"ש במחברים כי לכך היו נרות דולקים בהיכל אף כי הכהן לא היה נכנס רק ביום והיה חלונות שם שלא יהנה בהיכל מאור שכינה שהיה מבהיק מק"ק להיכל כמ"ש הרא"ש ביומא בשם ירושלמי דכשהיה ארון היה הכהן הולך לאורה של ארון ולכך היו הנרות דולקים כדי שלא יהי' ניכר אור הארון ונהנה וא"כ א"ש עדות לישראל ששכינה שורה בישראל כי לולי כן לא צורך אורה כדאמרינן וכי לאורה הוא צריך וכו':

ע׳זהו מה שנראה לכאורה אבל ביותר יש להבין מה ענין זה ממנה היה מתחיל ובה היה מסיים ונראה כי שבעה נרות הם שבעה חכמות כי ידוע כי חכמה הוא מכונה בשם נר חכמת אדם תאיר פניו ושבעה נרות הם חכמת חיצונים ונר מערבי היא חכמת תורתינו הקדושה שכינה במערב וכל החכמות משתלשלות מתורתינו ומשם מקורם ושמה ישובו כי כולם הם נערות המשרתות את המלכה כמ"ש הרמב"ם שהם לרקחות ולטבחות וכולם צריכים לתורתינו כאשר הארכתי בזה וחברתי ספר מיוחד וע"ז אדני הספר הוטבע כי כל החכמות הם פרפראות וצורך לתורתינו כאשר חכמת גימטריא שהוא חכמת המדידה ונכלל בו חכמת המספר ותשבורת ואלגעברא צריך מאוד למדידת עגלה ערופה ומדידת ערי לוים ומקלט ותחומי ערים:

ע״אחכמת המשקלות שהוא חכמת מיכאנ"קי צריך לב"ד לדקדק להבין במאזני צדק ועול חכמת הראי' שהוא אפטי"ק צריך ב"ד הגדול לדעת לברר זיופי כומרי עכו"ם כי יעשו בתחבולות ההמה מראות משונות מורים פרצופים משונים נפלאים ומי שאינו בקי יאמרו כי רוח זרה בתוך המראה וכך היה מקדם הכומרים עכו"ם מטעים להבאים בבית עבודתם כאלו רוח מורה להם מתוך המראה אשר לא ידעם וגם מורה באצבע והם הכומרים היו יושבים בחדרי חדרים וע"י טוב מעמד ומצב המראות כפי תנועתם כן נראה לעם במראה העומד בחדר ואין איש למולו עושה כן ולכך חיוב על ב"ד הגדול לדעת תחבולות ההוא לבאר ולברר טעות השוטים אשר היו וכהנה רבות הצורך חכמה זו לעדים שאמרו שעמדו מרחוק ו ראו המראה אם קשת הראיה כ"כ הולך אם ביושר אם בעקלתון:

ע״בחכמת התכונה הוא חכמת ישראלים סוד עיבור לדעת מהלך תקופות ומזלות ולקדש חדשים:

ע״גחכמת התולדה שהוא חכמת אצטגנינים ונשתמשו בו בימי חכמי הכלדים הוא שער גדולה להלכות עכו"ם כי כך היה כל מעשה עכו"ם להקטיר למלאכת שמים וכל מעשיהם היה בחכמת אצטגנית ותולדות ויפתו אחרי הוברי שמים ומזה נולד כל חכמת הקסם וכישוף בעשותם טלמסאות וצורות לכוכבי שמים והכל על פי חשבון מהלך ושיעור התולדות ורבים טעמי מצות שנייסדו על זו כמ"ש הרמב"ם כאשר הארכתי בזה בספרי הנ"ל:

ע״דחכמת הטבע אשר נכלל בו חכמת רפואה בכללי צריכה מאוד לחכמת התורה הן לדעת ולהבחין דמים דמי נדה אם טהור או טמא והוא חכמה לא שערו כל חכמי רופאים זמנינו ואחז"ל טבע הארץ לא ידענו ודמא קחזינא הרי צריך לכך חכמת הטבע ומחקר לרפואה וביחוד לדעת בשפיר אם תוך מ' יום או לאח"כ ולהבחין בין זכר לנקבה צריך חכמה הרבה וחקירה נפלאה וכלו כל חכמות בחקירתם ולא יגיעו לכך ומכ"ש שצריכים להבחין כאשר יכה איש את רעהו אם יש בו כדי להמית ואם מת אם בשבילו הוא ועל איזה חולה מחללים שבת:

ע״החכמת צמחים ומחצבים כמה גדול כח החכמים בזה בענין כלאים לדעת שיעור יניקה עד כמה ומה הוא טעם התערבות ואיזה מין מותר בהרכבה ואיזה אסור ובזה נכלל טבעיתבב"ח לדעת איזה מין יש בו הרכבה או לא ואיזה מין חיה או בהמה וחכמת אומנות שקורין קאך שחכם בו אפלטון בתקוני אכילות ומזגי' וממנו נולד חכמת הרקחים ואפטיקין בל' אשכנז היא הצריכין להבין טעמי קרבנות מנחות ונסכים ופיטום הקטרת:

ע״ווחכמת אלקימייא ובכללן פידמיע בכל חלקי התכת מתכות ושינוי טבעי מחצבים וכדומה הוא צורך להבין טעמי בנין משכן ומקדש איזה לכסף ואיזה לזהב ואיזה לנחושת וברזל וטעם אבני חפץ באפוד סגולתן וכהנה סתרי הטבע מסתעפים בשרשו חכמת סימפאטי ואנטיפוטי שצריכים לב"ד של ישראל לדעת מה היא מגדר סגולה וטבע הענין ואין בו מדרכי האמורי ומה שאין בו כלל שורש בחכמה הנ"ל והוא מדרכי האמורי:

ע״זובחכמת הציור ונתוח יכירו על בורי' חכמת היד וחכמת פרצוף ומי שאינו בקי בזה בטוב לא יבין חכמה הנ"ל על בורי' ובזה נשיג ענין שיר השירים בתוארי שבח הגוף ראשך ככרמל ופי' אתה תחזה כמ"ש הזוהר מחכמת ההגיון ומבטא נבין כל חכמת הדקדוק ונועם מליצה ומופתים אמתים ומזויפים ודברי צחות בתורה ובנביאים:

ע״חמחכמת המוזיקא אין לדבר כי הוא חכמת השיר ובזה נבין כל ענייני הטעמים ונקוד השיר השירים בתורה ונועם מליצת לוים וכדומה בכל פרטי דברים והם נגונים ישרים לשמח לבבות להסיר מרה שחורה ולקנות הנפש שמחה שיחול בה רוח אלוה כמעשה הנביאי ומה רב כחו של חכמה זו אשר כל מלאכי מעלה וגלגלי שמים כלם ינגנו וישירו בשיר ונגון נועם כפי סדר טוב הקולו' וחצי קולות וכולם יש להם שרש בחכמת אמת וכל תנועה יש לה שרשים וכבר הארכתי גם כן בספרי הנ"ל כיצד היה כוונתם בתנועו' עולמות עליונים בנגנם ובשירם ובתנועותם כפי הנועם והניגון בחכמה הנ"ל בפה ובכלי להשמיע קול אחד:

ע״טוכמו כן חכמת בעלי נימוסי' שקורין יודצאליס ביוריס קאמוניס שהוא משפט הכולל ושוה לכל נפש הכל צריכים ב"ד לידע להבחין בין משפט אלהים ומשפט בני אדם ומשפט אלהים צדקו יחדיו ומה שהיה ב"ד צריכים לתקן עם המלך אשר במשפט יעמיד ארץ לצורך תיקון מדינה וכהנה רבות חכמות אשר הם בכלל שבע חכמות וכולם סניפי' לתורתינו ומשרתת הנערה תורתינו הקדושה וע"ז אמר שלמה אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה וכו':

פ׳וזהו מאמרם על הנרות נגד נר מערבי ממנה היה מדליק ובה היה מסיים והיינו כמ"ש כי ממנה מקור החכמות ובה היו מסיימים החכמות כי הכל ישובו למקורן כמו הים אשר כל הנחלים הולכים ממנו וכאשר הולכים כן שבים ללכת וכן הדבר בכל החכמות ממנה מדליק ובה מסיים כולם ספלים אצל התורה:

פ״אאך תדע כי כל החכמות בנויות על הקדמות מושכלות ראשונות יולידו שניה ושניה שלישית וכן תמיד והמשכלת ראשונות בנויות על החושים ולכך יקרה בהם טעות כי אבות חטאו בנים אינם הרצון כי החושים יטעו כאשר יקרה לחוש פתאום קול תוף באזניו ובאמת אין קול ואין קשב וכן בעינים לפעמים יראה קרוב והוא רחוק שחור והוא לבן ולכן אף התולדות טעות וזהו הכל מה שמושג ע"י מחקרו שכל המושג ע"י מופתים והקשים שכלים לזה צריך הקדמות כאשר רמזו בזה כמה פעמים בצחות לשונו בעל ספר חובת הלבבות:

פ״באבל מה שמושג ע"י רוח הקודש א"צ הקדמה ומושכל ראשון והצעה וסדר לימוד רק מושג מעצמו ולכך לא יפול בו הטעות דרך משל מי שלא ראה ספינה בלב ימים הוא חוקר בשכלו להיות מושכל כי ישנו איי הים ואנשים אשר בקרבה באו לשאר ארצות וא"כ תשכיל מאין באו וע"כ ישפוט בשכל שיש דבר שיכול לשוט בו בים ויעברו בו אנשים אח"כ צריך לשפוט בשכל כיצד יעברו וכיצד יהיה אופן עשיית הספינה לבל יטבע בגלי הים וכדומה אמנם האיש אשר עבר בים וראה ספינה א"צ לשום הקדמה וחקירה וכן הדבר המושג ברה"ק רואה הדבר מה צריך לחקירה ומושכלות ראשונות:

פ״גאבל אמרו שאין רה"ק שורה אלא על מי שכבר קנה חכמה ומושכלות בחכמות ובחקירות והשחיז שכלו במשחזת השכלי' ועשה לשכלו הבנה טבעית לחול עליו שכל הקודש ורוח אלוה ולכך אמרו אין שכינה שורה אלא על חכם וכו' כדכתיב יהיב חכמה לחכימין וזהו הכל מרומז במנורה ונרות כי כבר אמרנו כי נרות מנור' מורה על חכמת חיצונים ונר מערבי על חכמת התורה וכולם צריכים הקדמות לקנין החכמות ומושכלות ראשונות כנ"ל ולכן צריך ליתן בו שמן שהוא כמו מושכל ראשון והבנה לקנין החכמות וכן אפילו על נר מערבי צריך שמן כמדה חברתה כי גם התורה צריך מתחלה הבנה טבעית במושכלות וכל החכמות אליה ישובו להשלים אותה ולכך בה היה מסיים כמ"ש אבל כאשר כבר היה לתורה הבנה טבעית במושכלות וחכמת כראוי והוא שמן כמדת חברתה חל עליה רוה"ק ושפעת שכל הקודש להאיר חשכים בלי הבנה ומושכלת כלל ואין צריך למופת וחקירה כלל כי רה"ק נוססה ואין צריך להבנה ומושכל עוד ולכך כאשר כלה השמן בכל הנרות ולא הספיק הבנה טבעית ומושכלות ראשונות להשיג עוד וקצרה יד המושכלת להשיגו היה נר מערבי דולק מעצמו בלי שמן והוא רוח שמים ממעל המאיר דבר בלי שמן ומה שקצר יד המושכל להשיגו השיג בעל רוח הקודש וזהו ענין נר מערבי שהיה דולק כל היום בלי שמן כלל ובלי הבנה קדימה וטבעית כלל:

פ״דולכן השיגו בעלי רה"ק יותר מה שנלאו חכמי מחקר להשיגו ולמצוא לו מופת כי רה"ק למעלה ממושכל ולכך היה דולק כל היום בלי שמן כלל:

פ״הוזהו מאמרם האמיתי עדות לישראל ששכינה שורה בישראל כי זהו מורה על רה"ק וזהו תכלית ענין נר מערבי ולכך עדות ששכינה שורה וחל עליהם רוח הקודש להאיר להם חשכת השכל. ומה מתקו ונעמו דבריהם ברוך שבחר בם ובדבריהם ולכך אמרו במדרש על בהעלותך הנרות ב"ו מדליק מנר לנר מה שאין כן קב"ה וכוונו להנ"ל אין השכל נקנה אלא על ידי מושכלות ראשונות ומראשונות יולידו שניות וכן תמיד אבל שפעת רה"ק מה' אינו כן וא"צ להקדמה ולא מושכל כלל ולכך היה דולק בלי שמן כלל והבנה טבעית:

פ״ווע"ז אמר הפסוק טוב שם טוב משמן טוב והיינו מי שמשיג הארת התורה משמו של הקב"ה ברה"ק יותר טוב משמןטוב שהיא הבנה במושכלות וחקיר' מהקדמ' להקדמה כי בהם יולידו טעות וזיוף כי זנתה אמם הובישה הורתם כי החושים אשר עליהם נשען כל בית למודם יקרה בהם טעות וחילוף:

פ״זוע"ז כבר אמרנו כי לא תיכף יחול רה"ק כי אם מתחלה צריך השחזת שכל במושכלות עד שיהיה חכם לבב בגבורים וכל נביאי ישראל היו ראש מקבלים ומעתיקי שמועה בתורה שבע"פ ולמדו ושמשו ואף הם העמידו תלמידים הרבה ואח"כ חל עליהם רה"ק והעיקר ללמוד תורה ובפרט לעוללים וצעירי ישראל שלא חטאו ולכך בימי אחז שנעל דלתי בה"מד לבטל תורה מישראל כאשר אין גדיים אין תיישים וא"כ אף רה"ק לא חל ולכך כבה נר מערבי בימיו ופסקה שפעת שכל אלוה ולכך אף שבימי אחרונים הרבו לחקור ולבדוק במושכלות יותר מקדמונים בדרך וחיוב הענין כי יותר נחקור בזמן אחרון מראשון כננס ע"ג ענק ולכן בכל החכמות תמצא בדור אחרון יותר בירור ועמקות יתירה ודרך קצר ויותר ברור מדורות ראשונים חוץ מתורתינו הקדושה אשר בעו"ה לא הגענו לראשונים לצפרנם והוא כי שפעת ממרום פסק ונתמעט יום ביומו ומה יועיל החקירה וכפטיש יפוצץ סלע אם ה' אין בציון שערים המצוינים בהלכ' ומלכה אין בה:

פ״חוזהו שנאמר במדרש איכה אם תאמר אין חכמה בגוים אל תאמין וא"ת אין תורה בגוים תאמין והכונה על ישראל שהם מפוזרי' בין גוים ואת זו לעומת זו ובאמת הם חכמים וחריפים בחקירה ובפלפול התורה ביותר וכמו שכתב מהרש"ל מעולם לא שמענו בדור אחרון מי שיעלה קושיא בלי תי' בימיו כי ידיהם רב להם בפלפול והפסוק צווח אל תאמר ימים ראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת זאת כי טבע החקיר' חייב כי נתרבה הדעת יום ביומו למרבה החקירה וננס ע"ג ענק ישמעו סברת ראשונים ויוסיפו לקח אבל בעו"ה שפעת רוח ממרום נתמעט לדעת תורת אמת ודין ברור כאשר בעו"ה לרב פלפול אין לנו ממש בכל התורה דין א' ברור שאין בו ספק ושאל' אולי כה ואולי כה ובכל הראי' תמיד יש לדחות ונבוכים אנו בארץ ולכך א"ת יש תורה והיינו אמיתות בלי ספק ופקפוק כלל בחורה אשר צוה ה' בחורב אל תאמין כלל:

פ״טולכן העיקר מה שיש לנו לגדור ובפרט במות ת"ח אשר זה כל מגמתינו להקים תור' בישראל לראות להקים בתולת ישראל בהרבצת תורה ובפרט עם בחורים והכתוב צווח הדודאים נתנו ריח והנצנים נראו בארץ יש ת"ל בנים חריפים לו שמן משחת קודש על ראשם ואין משגיח ואין מחזיק תורה והלא בעו"ה אבד מאתנו כלי יקר אין לנו לא כהן לא מקדש לא קרבן לא מלך לא חזון מאת ה' ואין שיור רק התורה הזאת ואיך נלך בקרי מבלי גדור גדר עשיר וראש יפגשו לקמוץ מלחמו ולתת לבחור הלומד תורה לש"ש והלא ע"ז כרת ה' אתנו ברית בחורב ביום הקהל ללמד ושננתם לבניך והיינו תלמידים כמ"ש הרמב"ם ובושני מכל המתרפים במצוה כזו כאשר הוא בעו"ה ברוב קהלות חלק אירופא שאין מחזיקים ללמד תורה ברבים הם וחכמיהם איך יקראו ק"ש פעמים בכל יום ושננתם לבניך שהוא על תלמידים הלא ישוטטו לבקש דבר ה' ולא ימצאו כלל:

צ׳לכן עם ה' חזקו ואמצו ברכים כושלות השמע עם קול אלהים ולא יחת כי בכל יום יוצא ב"ק מהר חורב אוי לבריות מעלבונה של תורה היש עלבון גדול יותר מזה כי נותנים בנותיהם לעם ארצי' לא ידעו בין ימין לשמאל ואין ספק שהם בעלי עבירה כי לולי תורה מי יעמוד בפרץ נגד שאור שבעיסה והמחמץ אפי' באלף לא בטיל וישימו זהב כסלם ובחורים בעלי חמד אשר ה' בקרבם בני אלהי חיים ימאסו לקחתם וכבר אמרתי שע"ז נאמר כסף וזהב הרבתי לכם והם עשו לבעל אי שוטים ידעתי אם יבא א' ותראו כי קצין נכבד ראש ופאר הדור רוצה בכבודו מכבדו ומסלסלו בין כתיפיו ישכן הלא לא יתמהמהו לשדך אתו כי אחות יש לו בבית נדיב והוא יכלכל סיבתו ובחור אחד בעל תורה אשר הקב"ה רוצה בכבודו ואין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה ומכבדו איך לא ימהרו לשדך אתו בכל אופן והוא גברא דמרא עלמא חפץ בו וע"י כן בעו"ה תפוג תורה ואבדה חכמת חכמים ובעלי תורה ימותו כי תמיד אראלים ומצוקי' תופסי' בצדיק והקב"ה רצון יראיו יעשה וממלא רצון מצוקים אבל אם הקב"ה רואה שאינם משגיחי' בכבוד התורה וטוב להם דינר אחד ממאה דברים בתורה א"כ מה לו לעשות חפץ מלאכי מעלה אשר חפיצים ומשתוקקים לחברת הצדיק ות"ח ומסכים ע"י ולישראל משפיע עבורם מאות דינרי' ודטב' ליה עבדי ליה והקב"ה מקפיד בכבוד צדיק יותר מכבודו ומבטל רצונו מפני רצון צדיק כמ"ש בגמרא דסנהדרין בפ' חלק וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו ממשמע שנאמר העיר הזאת אינו יודע שהוא יריחו אלא עיר הזאת אעפ"י שאינו שמו ולא עיר אחרת ע"ש יריחו דכתיב בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה תניא באבירם בכורו לא הי' לו ללמוד לאותו רשע בשגוב צעירו הי' לו ללמוד וממשמע שנא' באבירם בכורו א"י ששגוב צעירו אלא מלמד שהיה מקבר והולך מאבירם עד שגוב:

צ״אוהדבר תמוה כיון דכבר יליף מדיוקא דקרא דאחרת ע"ש יריחו ויריחו ע"ש אחרת מה צורך תו להביא הך עובדי דחיאל האלי וגם מה ביקש להביא דתניא מאבירם לא הי' לו ללמד וכו' דמה נ"מ בזה ומה שייכים זה לכאן אם היה ללמד מאבירם או לא רק משגוב וביותר זר ואין ענין כלל להך דמקדם מ"ש שהי' מקבר והולך מאבירם עד שגוב כי מה נ"מ אם הי' מקבר והולך ואין לו סמיכות וענין כלל והמשך הגמרא תמוה:

צ״באבל יובן במעט עיון באר היטב כי בהך דאמר יהושע ארור איש וכו' יש שני פנים אם אמרה יהושע בדרך ספק ואיום אם יהי' כן יהי' כך כמו שבאו כן בתירה בכל תוכחת או אמר כן ברה"ק ובנבואה ורוח ה' דיבר בו ומלתו על לשונו ככל דברי נביאים שלא עינו מלבם ואת אשר ישים ה' בפיהם אותו ידברו וכן דבר הזה שארור יהיה הגבר לא יצליח אם יבנה בדרך חלטי ונבואה שכך יהיה אשר יקום ויבנה שבבכורו ייסדנה וכו' ולא בדרך איום כלל כמו תוכחות שבתורה רק בדרך אמת ונבואה ולכאורה דבר זה מוכרח דידוע אם אב חטא והבן גדול דלא ימות בעון אב אבל אם הבן קטן נענש בסיבת חטא האב וא"כ איך אמרסתם ארור אשר יבנה יריחו בבכורו ייסדה וכו' הא אולי יבנה עיר ובנו גדול בשנים איך ימות בשביל אביו שחטא ובנה עיר שלא כדבר ה' מה יעשה הבן הגדול בחטא האב ועכצ"ל דלא היה בתורת איום רק ע"כ בתורת החלטי ובנבואה שכך יהיה שאחד יקום ויבנה ויקרה לו שבבכורו ייסדנה ובאמת קמי' שמיא גליא שאותו הבכור לא הי' עדיין גדול ובן עונשין ולכך נספה בעונש אביו משא"כ אם נאמר בדרך איום ועונש קושי' הנ"ל במקומו דאולי יהי' גדול כנ"ל:

צ״גאך לפ"ז מוכרח דאין הפי' רק על מי שיבנה אחרת ויכנה שמו יריחו אבל לא על מי שיבנה יריחו ויתן לה שם אחר דהא לא מצינו מי שבנה יריחו וקרא לה שם אחר ולא נעשה כן מעולם ואחד הי' חיאל האלי ופרסם הכתוב שכך עשה וכך קרה לו כדבר ה' ביד יהושע אבל לא מצינו שום אדם שקרה לו בבנין עיר יריחו ממש וקרא לה שם אחר ולא איש אל ויכזב וא"כ איך יאמר בנבואה בדרך החלט בשלמא אם נאמר דרך איום ותוכחת א"ש שאם יעשה יקרה לו כך ואם לא יעשה באמת לא יקרה כמו כל עונשים בתורה וא"כ ל"ל כדברי הגמרא:

צ״דאך התינח אם אבירם לא היה בן עונשים אבל אם באמת היה בן עונשים עדיין קושיא מכל צד וצ"ל כמ"ש במשפט החרם בשם מדרש דגדול קללת חכם וחרם דבחטא אין בנים גדולים נענשים בשביל האב ובחרם נענשים וכאן נאמר חרם ארור האיש וכו' ולכך אף גדולים ימותו ועדיין י"ל דלא נאמר בדרך החלט רק בדרך איום ועונש וכללא הוא שלעולם בנו הגדול ימות כי בחרם אף בנים גדולים נענשים וא"כ שפיר י"ל אפי' עיר זאת ואין שמה יריחו והנה המהרש"א פי' במה דאמרו מאביר' לא היה לו ללמוד משום דהיה גדול ואולי בחטאו מת משא"כ שגוב היה קטן:

צ״האך לכאורה יש לומר פי' אחר דלא כמהרש"א דאמרינן ביומא שם רשעים דלא מסקינן בשמיה ופריך הגמרא ממעשה בדואג בן יוסף וכו' וכשגבר טפחתו ואכלתו וכו' ומשני הגמרא חזי מה סילק בי' ופירש"י לכך קרה לו שמת בענין רע הואיל והיה לו שמו על דואג הרשע:

צ״ווהנה זה נקרא אבירם ע"ש רשע אבירם שהיה בעדת קרח וירד חיים שאולה א"כ פשיטא דהיה לו למות וזהו פי' באבירם לא היה לו ללמוד דקרה לו בסיבת בנין העיר רק תלוהו בסיבת שם רשע אבל בשגוב היה לו ללמוד אך באמת פי' מהרש"א מוכרח דהיה מקבר והולך מן אבירם עד שגוב וגם שארי בניו מתו לו ולמה לא היה לו ללמוד ממיתתם עד שנאמר שמן שגוב היה לו ללמוד וכי גם היה שמותם של רשעים וכו' האי יקרה שכולם יהיו ע"ש רשעים שמם ועכצ"ל כפי' מהרש"א וכולם היו גדולים ותלה הכל בעונש עד שגוב הצעיר וקטן כמ"ש מהרש"א:

צ״זובזה יובנו דברי הגמ' דדריש מקרא דאפי' עיר הזאת ע"ש אחרת גם כן בכלל העונש רק קשה הא ע"כ מוכח דלא נאמר רק בדרך נבואה והחלט שכך יהיה כדכתיב כדבר ה' ביד יהושע עבדו ול"ל דהיה בדרך איום ועונש אולי יזדמן שיהיה הבכור גדול כנ"ל וא"כ איך שקר אמר דלא מצינו שבנה אחד עיר זה והסיב שמה לשם אחר וקרה לו עונש כהנ"ל וע"ז קאמר הגמ' דאין זו הוכחה דכתיב בימים ההם וכו' תנא באבירם בכורו לא היה לו ללמוד בשגוב היה לו ללמד וקשה למה לא היה ללמד במיתת אבירם וצ"ל כתי' מהרש"א דהיה גדול וא"כ אף דנימא דהיה בדרך נבואה חלוטה קשה למה מת וצ"ל כהנ"ל דחרם שאני וא"כ עדיין י"ל דהיה רק בדרך איום ועונש כנ"ל ושפיר י"ל אם יבנה אותו עיר נענש כהנ"ל רק די"ל דלמא לא היה גדול רק דתלה סיבת מיתתו בשביל שנקרא על שם רשע ולכך לא היה לו ללמד וע"ז קאמר מה ת"ל שגוב צעירו מלמד שהיה מקבר והולך א"כ קשה משאר בנים למה לא היה לו ללמד ועכצ"ל משום דהיו גדולים ודברים הנ"ל מוכרחים וא"ש ודברי הגמ' ברורים כפתור ופרח ועכ"פ צאו ולמדו כי קללת ת"ח יותר מעונש הנזרק מפי הגבורה דבזה לא יומתו בנים על אבות ובזה פוקד עון אבות על בנים כנראה מהך מעשה דחיאל כי מאוד הקב"ה חס על כבוד חכמים והוי זהיר בגחלתן וא"כ איפא איך לא נחלק כבוד לתורה כמ"ש ובאמת תחלתו קשה לת"ח והוא ארץ נגב ולחמו צר ודוחק אבל באמת סופו מתוק וסוף הכבוד לבוא והמשיא בתו לע"ה תחלתו מתוק וסופו מר כהדין חזרת וכבר אמרו חז"ל צריך לשקועי' בחרוסת שהוא מרמז על התורה וע"ה צריך לכרוך בבעלי תורה ולהתדבק בם כי סוף הכבוד לבא:

צ״חוקהלת מסיים סוף דבר הכל נשמע וכו' ודרשו במדרש סוף דבורו של אדם הכל משמיעין מעשיו כשר היה ירא שמים היה ופי' אלו דברים הוא כך כי אל תאמין בעצמך עד יום מותך אפילו אתה צדיק גמור יקרה לך ח"ו וסוף דבר קודם מיתה שתהיה רשע ח"ו וכאשר הגיד ירמיה ונחום ליאשיה דלמא ח"ו אגב צערא מחרף וכו'. וכמו כן להיפך אם רשע קודם מותו בסוף דיבורו חוזר בתשובה וישוב אל ה' וירחמהו ובשעה אחת קונה עולמו:

צ״טוזהו כוונת המדרש סוף דיבורו של אדם הכל משמיעין כשר היה ירא שמים היה פי' בסוף וגמר דבריו ברגע שמת בו שם אדם נתפס אם צדיק אם רשע היה ואז תלוי שהבריות משמיעין ושופטים אם כשר וירא שמים היה כי הכל תלוי בזה הרגע בסוף דבריו ולכן באמת צריך רחמים ולבעי אינשי רחמי עד זבולא בתרייתא וזהו הכל בהתדבק בתורה כי היא אגוני מגני ואומר שם במדרש שאלו לשלמה סיפא דכולה מה אמר להם סוף דבר את וכו' והיינו כמ"ש כי שלמה חכם וראה הנולד ואמר סופו זבולא מה יתרון בכל עמלו ואמר סוף דבר את אלהים ירא:

ק׳והנה אמרו שם בגמרא כאשר אמר אליהו שקרה לחיאל בשביל קללת יהושע אמר אחאב השתא לווטא דרבו משה לא אתקיים דכתיב ועצר השמים ואנא פלח לעכו"ם והוא שבוק לי מטרא למיזל לטותא דתלמיד אתקיים מיד ויאמר אליהו חי ה' אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי מיד בעי רחמים ויהיב ליה אקלידא דמטרא ויש להבין באחאב איך היה כ"כ קשה עורף כי ראה בחוש שנתקיים קללות יהושע בעי וא"א לייחס הדבר למקרה ובאמת איך יובן הקושיא וגם אליהו דנשבע עדיין קושי' אחאב יותר חזקה קללת תלמיד תלמידו של משה נתקיים וקללות משה לא נתקיים וגם למה ביקש שיהיה נמסר לו המפתח והלא כתיב ויגזור אומר ויקום ויותר יש לתמוה על מנין שהיה דוקא שלשה שנים לא העדיףולא החסיר והלא דבר הוא:

100

ק״אאבל נראה כי כבר ידוע מה שאמר הנביא היש בהבלי גוים מגשימים והיינו כי יכולים לעשות פעולות ע"י כשוף והורדת שפע ע"י טלמסאו' וכוכבים וכחות ושרים עליונות ממש לא יבצר מהם דבר כי חלק ה' להם והוטב משטרם וכחם בתחלת הבריאה אבל לעצור הגשם או להוריד אין יכולת בשום שר ומזל ונלאו המכשפים ולכך אמר הנביא היש בהבלי גוים מגשימים כי זה אין בידם ולכך כאשר התרה משה מבלי לעבוד עכו"ם לבל יפתו אם הע"ז מושיעים ולכך אמר ועצר השמים ולא יהיה מטר וזה א"א ביד הבלי עכו"ם ואחאב הרשע בדבקו בבעל לא הגדיל בין קודש לחול וחשב בטעותו כשם שאין ביד הבעל ושארי עכו"ם לעשות דבר בעניני גשמי' כי כך הוטבע הבריאה כי אין יכולת ביד הקב"ה והוא מהנמנע בידו להכחיש בזה הטבע ולכן אמר לטותי' דיהושע נתקיים כי זה סיפק ביד ה' לעשות אבל לטותא דמשה לא אתקיים כי בגשמים קצרה ח"ו יד ה' לעשות ולכן אליהו להוציא מינות ואפקורסים מתוך לבו נשבע שלא יהיה טל ומטר וכן היה ומזה ראה והכיר כי יד ה' רמה וימין ה' בכח לעצור אף להוריד גשמים וכרצונו וכחפצו יעשה:

101

ק״באך מה שביקש דוקא מפתח ממטר הוא ליישב הקושיא למה לטות' דיהושע יותר אתקיים ממשה אבל קרא אמר הנני שולח וכו' והשמר בו כי לא ישא לפשעכם ויש להבין מה בכך שהמלאך ושליח לא ישא פשעי' מ"מ אם יחטאו ישובו לה' המשלח והוא ישא פני גבר כדרכו נושא עון אבל הישוב הוא כך כל זמן שהגזירה ביד הקב"ה ממהר למחול וישוב וניחם אבל כשנמסר הגזירה ביד שליח אין הקב"ה מקבל חשובה במהרה ואינו מרחם כי לא כך המדה כיון שכבר ניתן רשות לשליח ולכך כתבו בימים נוראים כל זמן שלא נמסרו הפתקים ליד שלוחים עדיין מועיל בקל תפלה אבל בשמיני עצרת שכבר נמסרו הפתקים ליד שליח שוב קשה התרופה לבטל הרעה ח"ו ולכן אמר ה' כשאני מוסר דברי ביד שליח השמר כי קשה לשוב אלי והוא לא ישא לפשעכם ואף אני לא אעתר לכם מבלי שומע בקולכם:

102

ק״גוהנה הכל נמסר ביד שליח חוץ גשמים וכו' ולכך לטותא דיהושע תיכף כשחרץ נמסר ביד שליח הממונה על כך אם יעבור ורבצה בו האלה הנחרצה ולא היה מועיל חינון וחמלה כדכתיב כי לא ישא לפשעכם ולכך קרה לחיאל כמו שאמר יהושע אבל משה שאמר בעצירת גשמים זו לא נמסר לשליח ונשאר ביד ה' וה' חנון ורחום חומל עמו ואין ממהר לשלם גמול לאויביו אף כי לעמו ישראל אשר בכל חטאם לא סר חביבותו ולכך האריך אפו והמטר ניתך ארצה:

103

ק״דולכך אליהו כאשר ביקש שיהיו גשמים נעצרים אלו נשאר מפתח ביד ה' פשיטא שהיה חומל לכך בעי רחמי ויהיב לי עקלידא וכיון שנמסר לשליח שוב קשה התשובה וחמלה ולכך נעצרו הגשמים ויכירו וידעו כל העם טעם למה לא נתקיים לטותא דמשה ע"ה וכי יש ביד ה' לעצור ולהוריד גשמים ואתי שפיר:

104

ק״האך למה דקצב ג"ש הוא כך דיש להבין תמיה גדולה כי הפסוק אומר שלא היה מטר כלל בכל א"י ואפילו עשב למאכל בהמה לא היה בנמצא ומה עשו יהודה ובנימין והלא היה יהושפט מלכם צדיק וישר וכל משרתיו צדיקים ומה יעשו המה האף יספה צדיק כרשע ובפסוק לא משמע שלא היה רק בחלק אחאב מטר כי הכתוב אומר סתם אם יהיה טל ומטר וכן אח"כ אמר ואתן מטר על פני האדמה מבואר שלא היה בכל אדמה גשם וכן מורים כל המקראות שלא היה בכל ארץ הגשם והתמיה חזקה איך לא צווחו בני יהודה אל אליהו כמו אחאב ששלח אל כל גוי לבקש אליהו ולמה לא שלח יהושפט והדבר מתמיה:

105

ק״ואבל תדעו אמיתת הדבר כי מבואר בסדר עולם כי שבע שכבשו ושבע שחלקו כלו בשנת תק"ג לאלף השלישי לבריאות עולם וא"כ בשנת תק"ד התחילו למנות שמיטות ויובלות כי לאחר י"ד שכבשו וחלקו התחילו שנות שמיטי' ויובלות כמבואר בגמ' דערכין ואותו שנה שקרא אלי' לרעב מבואר בסדר עולם שהיה בשנת שלשי' וארבע לאלף הרביעי לבריאות עולם א"כ היה בין התחלת מנין שמיטה עד הרעב ההוא תקל"א שני' ות"ק שני' עלו למנין שמיטה ויובלות וקיימ"ל כר"י דשנת חמשים עולה לכאן ולכאן וא"כ כל מאה שנים עולים בשמיטות ויובלות ונשארים לחשבון משמיטות ב' שנים אם כן כשתצטרפם לל"א שנים הנשארים מת"ק הרי כאן מ"א שנים כי בכל מאה ב' שנים ומ"א שנים בשמיטות הרי שנת מ"א ערב שמיטה כי שנת מ"ב שמיטה ששה פעמים שבעה וכבר נאמר בשמיטה הבטח' ועשת הארץ לשלש השנים ועיין ברמב"ן על התורה שדעת ספרי בכל השנים היה לשלש השנים כאלו היה אח"כ שנת יובל ע"ש ולפ"ז אם היו ישראל משמרים השמיטה כראוי וחל עליהם ברכה והבטחה האמורה בתורה לא היו מקפידים אם הגשם נעצר שלשה שנים כי כבר נתברכו שיהיה התבואה ישנה מספקת לשלשה שנים אבל זו בית יהודה ובנימין צדיקים שומרי משמרת ה' שמיטה כראוי אבל אחאב ועמו שעזבו ה' ולא שמרו שמיטה כלל ואף עליהם לא חל הברכה והבטחה לעשות לשלשה שנים ועליהם יבא הקללה כי רעה תבא להם באם לא יהיה מטר שלשה שנים להצמיח זרע ולכך לא היה הקללה רק לאחאב ולעם מרי לא לירושלים ובנותיה ולכך לא צעקו יהודה ובנימין אל אליהו ולכך קצב שלשה שנים כי אלו היה יותר יהיה הדבר נוגע לבית יהודה ג"כ וזה לא רצה לעשו' להרע לעם ה' וצדיקי' וא"ש:

106

ק״זומזו תשפטו כמה כח גדול של תורתינו וכמה גדול כח של צדיקים גוזרים וה' מקיימ' ומשנה מערכת שמים כאשר באמת יש ליתן טעם למה שלשה לא נמסרו לשליח של חי' ושל תחה"מ ושל גשמים:

107

ק״חאבל תדע כי של חי' אין הכונה של מעוברת להוליד רק הא ילפינן מקרא ויפתח ה' את רחמה הכונה שהיתה עקרה ונתעברה וכן הפי' של חי' עקרה תלד והנה כלל כל מה שאינו ביד מזל רק כפי הנהגת אדם אם לטוב ואם לרע וא"צ לשדד המזל נמסר ביד שליח אבל כל מה שנמסר ביד המזל ההוקבע בטבע מזמן בריאה וה' משדדם זהו לא נמסר ביד שליח כי אין כח לשדד המזל שהוא ג"כ שלוחו של מקום והוקבע בטבע מבריאת עולם ומה אולמא וכו' ולכך צריך הקב"ה בעצמו:

108

ק״טוידוע בנים חיי מזוני לאו בזכותיה אלא במזלא תליא ולכך של חי' שהיא עקרה להוליד שתלי' במזלא ולשדד המזל וכן תחה"מ כי חיים תלוי במזל ומגזיר' המזל וכפי משטרו ימות ולא יחיה כלל וקב"ה מחייהו הרי משדד המזל וכן מטר דאמרינן היינו מטר היינו פרנסה כדאמרינן בגמ' להדיא ומזוני לאו בזכותא רק במזלא וקב"המשדד מזל זהו אינו אלא ביד קב"ה ולא ביד השליח כי אין בידו לשדר המזל ודברי חכמים עמוקים אשרי למי שעמלו בתורה ועוסק בו לשמה וזוכה לדברים הרבה הן שמים לא זכו בעיניו והם הכוכבי' ות"ח שעמלו בתורה גברו על הכל ולכן אי שוטים שאין רצונכם להתחתן בת"ח ויאמרו לא יצליח בעסקיו אדרבה בע"ה תלוי במזל ומי חשב מזלו התולדה והעיבור ואם יצליח בימי נעוריו אולי מערכתו רעה בימי זקנתו והם בני חילוף כי מערכת כוכבים ישתנה אם כה וכה אבל ת"ח יש בידו לשנות מזל ואין מועד וזמן טבעי בפני ת"ח וכמו"כ היושבים בא"י אין מזל מושל ות"ח בתורתו יש לו קדושת א"י:

109

ק״יואמרו בגמ' סוף מכות כי ר"ע וזקנים באו להר בית וראו שועל יוצא מבית ק"ק והתחילו בוכים מקום קדושה זה יהיה שועל יוצא ור"ע שמח וא"ל הטעם הואיל ונתקיים יעוד אורי' דהר הבית יהיה לבמות יער אף יעוד זכריה עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים מרוב ימים יתקיים וכו' עכ"ל והדבר תמוה דכי ח"ו ספיקא קמיה שיעוד הנביא לא יתקיים עד שראה הליכת שועלים וגם למה בכה ביעוד זה עוד ישבו זקנים וכו' והלא הרבה יעודים טובים אשר בזכריה:

110

קי״אאבל יש להבין דמה חרדה שחרדה זקנים ברואם שועלים הלכו הלא מקרא מלא על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו אבל כבר כתבו התוס' דאמה כלי' עורב הסירו בבית ראשון הואיל ושרי' שכינה לא באו שם עופות וידוע דקדושת שלמה בטל אבל קדושת עזרא איכא למ"ד דלא בטל ואיכא למ"ד דבטל ועיין ברמב"ם בהל' בית הבחירה והראב"ד ונתן הרמב"ם טעם דלא בטלה כי אע"פ ששמם בעו"ה השכינה לא זזה משם ועדיין קדושתו עליו וזהו היה ענין בכיות זקנים כי הם חשבו שקדושת עזרא לא בטלה והטעם כמ"ש הרמב"ם כי עדיין שכינה שורה שם ולכך שפטו הא דקונן ירמיה שועלים הלכו בו היינו בחורבן בית שלמה דבטלה קדושה והיינו משום דנסתלקה שריות שכינה מכל וא"כ שועלים הלכו בו כי אין כאן שכינה אבל בבית שני דאע"פ שחרב לא בטלה קדושה משום דשכינה שורה א"כ אין לשועלים להלך בה כמו באמה כלי' עורב ובהר סיני צאן ובקר אל ירעו וכו' לכן כשראו אף בחורבן בית שני שועלים הלכו ומזה שפטו כי גם בבית שני יש סילוק שכינה בכל ובטלה קדושה בעו"ה על זה התחילו לבכות כי פנה הוד שכינה וחשבו כי המציץ אחר כתלנו ולשוא שמרנו:

111

קי״באמנם ר"ע ניחם אותם דאמרינן בגמ' איכא סבא בבבל תמה דכתיב למען ירבו ימיכם על האדמה וא"ל דמקדמי ומחשכי לבי' כנישתא וכו' ויש להבין למה דוקא בא"י אבל הדבר ידוע כי בא"י אינו תחת המזל ובח"ל יושבים תחת המזל וירבו ימיכם היינו חוץ לטבע וסדר עולם וחיי במזלא תלי' מילתא ולכך בא"י שאינם יושבים תחת המזל ניחא אבל בח"ל שיושבים תחת המזל א"כ איך יהיה סבא יוצא מהטבע והלא חיי במזלא תליא אבל הטעם אמרו על שבא"י משדד המזל כי שם שכינה שרוי ובאת' דמלכא שרי' מאי בעי עבדא תמן ובכל בה"כ שכינה שרוי' כנודע ולכך אמרו דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא וכו':

112

קי״גוזהו הכל אם קדושת ארץ לא בטלה ושריות שכינה עדיין אף בגלות אבל אם בטלה ונסתלק שכינה אף בא"י אין שידוד המזל ואין כאן מעלה לא"י יותר וג"כ אין ראוי שיהיה סבא יותר מהטבע בא"י והנה אם אף בגלות לא זז שכינה ושוכנים בה יכולים להאריך יותר מהמזל וא"כ י"ל יעוד עוד ישבו זקנים וזקנות קאי אף על גלות וחרבן בית כי עדיין שכינה שרוי' שם ועוד יהיה סבא בא"י כמאמר ר"י אבל ברואו שועל הולך מבית הר הבית ש"מ דנסתלקה שכינה מכל וכל וקדושה וא"כ שוה א"י לח"ל בענין זה שלא ישודד המזל וע"כ הוא היעוד עוד ישבו וכו' קאי על בנין שיבנה במהרה בימינו ושמח ויגל כן תשמחנו ה' ויבולע המות לנצח ועוד ישבו זקנים וזקנות מרוב ימים אמן סלה:

113