ילקוט שמעוני על נ"ך תקס״זYalkut Shimoni on Nach 567
א׳והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות. בנרות ולא לאור החמה ולא לאור הלבנה שאין מבערין את החמץ בהם, כך עתיד הקב"ה לעשות אינו מפשפש את ירושלים אלא בנרות לבער משם ע"א ולעקור משם יצר הרע, אמרו לו ישראל בש"ע אימתי אתה עושה כך, אמר להם משאעשה מה שכתוב למעלה והיה (בעת) [ביום] ההוא וגו' קול צעקה משער הדגים, זו עכו שהיא נתונה בחיק של הדגים, ויללה מן המשנה זו לוד שהיא משנה לירושלים, ושבר גדול מהגבעות זו צפורי שהיא נתונה בגבעה, הלילו יושבי המכתש זו טבריא שעמוקה כמכתש הזה. אמר הקב"ה עשיתי את הדין בארבעה מקומות הללו מה שעשו בהם עובדי אלילים, באותה שעה אחפש את ירושלים בנרות. דבר אחר אחפש את ירושלים בנרות א"ר אחא לא תהא קורא בסמך אלא בשי"ן, אחפש אמר הקב"ה מוצאי אני אותה לחירות כשם שהכתבתי בתורה וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו ואני הכיתי את שתי עיניהם של בני שנאמר כי נסך ה' עליהם רוח תרדמה ויעצם את עיניהם אינו בדין שיצאו לחפשי. א"ר ברכיה הכתבתי בתורה שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי, אמרו ישראל רבון העולמים הלא כל הפרוקופי שלנו שתחפפש את ירושלים בנרות היכן הוא הבטחת הנביאים לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם, והיה לך ה' לאור עולם, קומי אורי כי בא אורך. אמר להם הקב"ה לא מה שאתם סבורים אלא כשם שהראיתי לזכריה ראיתי והנה מנוררת זהב כלה זו כנסת ישראל כלך יפה רעיתי, וכן הראה למשה ועשית מנורת זהב טהור זו כנסת ישראל, ירכה זה הנשיא, וקנה זה אב ב"ד, גביעיה אלו החכמים, כפתוריה אלו התלמידים, ופרחיה אלו התינוקות, ממנה יהיו כלך יפה רעיתי ומום אין בך:
1
ב׳בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה'. ר' אמי כי הוה מטי להאי קרא בכי בקשו צדק בקשו ענוה וגו' אמר כולי האי ואולי. אר"ל באשר משפטו שם פעלו (בשמואל ברמז קנד). הוי יושבי הבל הים גוי כרתים. א"ר חנן נעשה בכרכי הים מה שלא נעשה בדור המבול שנאמר הוי יושבי חבל הים גוי כרתים, גוי (א) שהוא ראוי ליכרת, באיזה זכות הם עומדים בזכות גוי אחד וירא שמים אחד שהיו מעמידין בכל שנה שהקב"ה מקבל מידם. גוי כרתים, ר' לוי פתר לה לשבח גוי שכרת ברית כד"א כורת הברית. שמעתי חרפת מואב, אתה מוצא כיון שגרמו העונות ונכנסו אויבים לירושלים נכנסו עמהם עמונים ומואבים ונכנסו לבית קדש הקדשים ונטלו הכרובים והיו מחזירים אותם בכל חוצות ירושלים, והיו אומרים לא היו ישראל אומרים אין אנו עובדים ע"א ראו מה הם עושים, הה"ד יען כי אמר מואב הנה ככל הגוים בית יהודה, באותה שעה אמר הקב"ה כי מואב כסדום תהיה:
2
ג׳הזאת לכם עליזה מי יעץ זאת על צר המעטירה, א"ר אלעזר כל צור שכתוב בתורה מלא בצור מדינה הכתוב מדבר, חסר בעיר חייבת הכתוב מדבר, המעטירה ר' אבא בר כהנא אמר הקיפוה כעטרה:
3
ד׳הוי מוראה ונגאלה העיר היונה, הוי מפני האומה שנתתי אימתה על כל העולם, אימתי נגאלה אתה מוצא כשנגאתו ישראל ממצרים נפל אימתן על העולם כולו שנאמר שמעו עמים ירגזון וגו' אז נבהלו אלופי אדום וגו' תפול עליהם אימתה ופחד. העיר היונה אומה שציינתי אותה במצות ובמעשים טובים כיונה ואחר כל השבח הזה לא שמעה בקול כלה דלא שמע בקול מה היא לאו שוטיתא היא, א"ר ראובן לשון יוני הוא שכן קורין לשוטיתא מורה. הוי מוראה הוי מן קדם שוטיתא, ונגאלה על ידי שהיו מרחיקין עצמם מדבר תורה ויגואלומן הכהונה. העיר היונה לא היה לה ללמוד מן עיר של יונה נינוה נביא אחד שלחתי לה ושמעו בקולי ויאמינו אנשי נינוה וזו כמה נביאים שלחתי לה השכם ושלוח ולא שמעו בקולי:
4
ה׳הכרתי גוים נשמו פנותם וגו'. א"ר אלעזר אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל שנאמר הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם מבלי עובר, וכתיב אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר. אתה מוצא כשחטאו ישראל ובקש הקב"ה להגלותם, אמר הקב"ה אם אני מגלה את ישראל תחלה עכשו נעשו חרפה וקלון לכל האומרות, מה עשה הביא לסנחריב על כל האומות והגלה אותם שנאמר ותמצא כקן ידי, וכתיב ואסיר גבולות עמים, מאר הקב"ה יהיו ישראל רואים שהגליתי עובדי אלילים ויעשו ויעשו תשובה שנאמר הכרתי גוים נשמו פנותם, כיון שלא עשו תשובה מיד גלו, וכן אתה מוצא ונתתי נגע צרעת בבית, למה העצים והאבנים לוקים, כדי שיראו הבעלים ויעשו תשובה:
5
ו׳לכן חכו לי נאם ה' ליום קומי לעד. אמר הקב"ה שבועה היא לפני שכל מי שיחכה למלכותי אני בעצמי מעיד בו לטובה, שנאמר לכן חכו לי נאם ה' ליום קומי לעד אלו אבלי ציון שהשפילו את רוחם ושמעו את חרפתם ושתקו ולא החזיקו טובה לעצמם. ד"א ליום קומי לעד, ביום קומי להעיד במשיח ששקולה זכותו כנגד פמליא שלי וכי [אחר] כל המדות הללו לא תחכו לי, אמר להם הקב"ה שכרכם כפול, כי עם בציון ישב בירושלים חנון וגו' שנתן לכם שכר התורה, יחנך שאוכלים ימות המשיח, כשמעתו ענך לעולם הבא בזכות המשיח שנתעכב כל אותם השנים:
6
ז׳כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' לעבדו, אמר ליה קיסר לרבי תנחומא תא נהוי כלנו עמא חד דכתיב כי אז אהפוך וגו'. א"ל לחיי מיהו אנן דמהלינן לא מצינן דנהוי כוותייכו, אתון מהולו והוו כוותין, אמר ליה מימר שפיר קאמרת מיהו כל דזכי למלכא לישדיוה לביבר, שדיוה לביבר לא אכלוהו, א"ל ההוא אפיקורוס הא דלא אכלוהו משום דלא כפיין, שדיוה לדידה ואכלוהו. א"ר יוסי כי אז אהפוך אל עמים מלמד שכל האומות יהיו גרים גרורים לעתיד לבא, אמר ליה אביי ודילמא מע"א הוא דהדרי בהו, א"ל לעבדו שכם אחד כתיב, לשעבר כתיב הבה נרדה ונבלה שם שפתם וכתיב בלע ה' פלג לשונם, אבל לעתיד לבא אהפוך אל עמים שפה ברורה:
7
ח׳הסיר ה' משפטיך פנה איבך. א"ר פפא אי בטלי יהירי בטלי אמנושי, בטלי דייני בטלי גזירפטי. אי בטלי יהירי בטלי אמגושי דכתיב ואצרוף כבור סגיך ואסירה כל בדיליך, אי בטלי דייני בטלי גזירפטי דכתיב הסיר ה' משפטיך פנה אויבך:
8
ט׳נוגי ממועד אספתי ממך, אמר רבי אלעזר בן עזריה כל המתפלל שחרית אחר ארבע שעות לרבי יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד, מאי משמע דהאי נוגי לישנא דתברא הוא, כדמתרגם רב יוסף תברא על תברא אייתי על שונאי הן דישראל על דאוחרו זימני מועדיא די בירושלם, רב נחמן בר יצחק אמר מהכא בתולותיה נוגות והיא מר לה:
9
י׳בשנת שתים לדריוש (במלכים ברמז קפ"א), (זרובבל בן שאלתיאל עבדי). אכול ואין לשבעה. זהו שאמר הכתוב ועתה לא כימים הראשונים כי זרע השלום הגפן תתן פריה, מהו כימים הראשונים אתה מוצא כשיצאו ישראל ממצרים הוריד להם את המן והגיז להם את השליו והעלה להם את הבאר והיה כל שבט ושבט עושה לו אמת המים וממשיכה מן הבאר והיה ממשיכה אצלו והיה נוטע לו תאנים ורמונים גפנים ותפוחים והם עושים פירות בני יומם כשם שהיה בבריאתו של עולם, וכיון שחטא אדם הראשון נתקללה האדמה שנאמר בזעת אפיך תאכל לחם, וכשנסתלקה הבאר מהם נסתלקה הטובה, א"ל הקב"ה למשה לך אמור להם כשיכנסו לארץ ישראל אני מחזיר להם שנאמר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים וגו', כיון שבאו לארץ התחילו חוטאים שנאמר ותבואו ותטמאו את ארצי, התחילו זורעים הרבה ומביאים מעט, למה שבטלו הבכורים, אכול ואין לשבעה משבטל לחם הפנים, שתו ואין לשכרה משבטל נסוך היין, לבוש ואין לחום לו משבטלו בגדי כהונה, והמשתכר משתכר אל צרור נקוב משבטלו עושי צדקה, שכר האדם לא נהיה משבטלו עולי רגלים, ושכר הבהמה איננה משבטלו הקרבנות, אבל לעתיד הקב"ה מחזירה שנאמר ועתה לא כימים הראשונים:
10
י״אוארצה בו ואכבד, א"ר שמואל בר איניא אמר ר' אחא מאי דכתיב וארצה בו ואכבד וקרינא ואכבדה, מ"ש דמחסרא ה"א, אלו ה' דברים שיש בין מקדש ראשון למקדש שני, ואלו הם ארון וכפרת וכרובים, ואש, ושכינה, ורוח הקדש, ואורים ותומים:
11
י״בעל כן עליכם כלאו שמים מטל. וכן הוא אומר ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה שבשביל עונותיכם אף אומות העולם לוקים. אריב"ל אלו היו אומות העולם יודעים שהם לוקים כשחוטאים ישראל היו מעמידים שני אסטרדיוטין שיהו משמרין כל אחד ואחד שלא יחטא:
12
י״גויאמר חגי וגו' במלאכות ה'. אתה מוצא שהנביאים קוריין מלאכים, ודכוותה ברכו ה' מלאכיו, ודכוותה וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, ודכוותה ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים, ודכוותה ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים, והלא פנחס היה, אלא פנחס בשעה שהיה רוח הקדש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים, ורבנן אמרין אשתו של מנוח מה היתה אומרת לו הנה אי אלהים בא אלי ומראהו כמלאך ה', כסבורה בו הוא נביא ואינו אלא מלאך:
13