ילקוט שמעוני על התורה ק״הYalkut Shimoni on Torah 105
א׳עַד אַבְרָהָם לֹא הֲוָה זִקְנָה, [מַאן דַּהֲוָה בָּעֵי לְמִשְׁתָּעֵי בַּהֲדֵי אַבְרָהָם מִשְׁתָּעֵי בַּהֲדֵי יִצְחָק]. אָתָא אַבְרָהָם וּבָעֵי רַחֲמֵי וַהֲוֵי זִקְנָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְאַבְרָהָם זָקֵן. עַד דְּאָתָא יַעֲקֹב לֹא הֲוָה חֻלְשָׁא, אָתָא יַעֲקֹב וּבָעֵי רַחֲמֵי וַהֲוֵי חֻלְשָׁא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מח, א) "וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חוֹלֶה". עַד דְּאָתָא אֱלִישָׁע לֹא הֲוֵי קְצִירָא דְאִתְפַּח אָתָא אֱלִישָׁע וּבָעֵי רַחֲמֵי שֶׁנֶּאֱמַר "וְאֶלִישָׁע חָלָה אֶת חָלְיוֹ" וְכוּ' וּשְׁלֹשָׁה חֳלָאִים חָלָה וְכוּ'.
1
ב׳וְאִית דְּמַפְקִין לָהּ בְּהַאי לִישְׁנָא, אַבְרָהָם תָּבַע זִקְנָה, אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָדָם וּבָנָיו נִכְנָסִין לְמָקוֹם אֶחָד אֵין הָעוֹלָם יוֹדְעִין לְמִי יְכַבֵּד, וּמִתּוֹךְ שֶׁאַתָּה מְעַטְּרוֹ בְּזִקְנָה וְשֵׂיבָה אָדָם יוֹדֵעַ לְמִי מְכַבֵּד. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ, דָּבָר טוֹב תָּבַעְתָּ וּמִמְּךָ הוּא מַתְחִיל. מִתְּחִלַּת הַסֵּפֶר וְעַד כָּאן אֵין בּוֹ זִקְנָה וְכֵיוָן שֶׁעָמַד אַבְרָהָם אָבִינוּ נָתַן לוֹ זִקְנָה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, וְאַבְרָהָם זָקֵן. יִצְחָק תָּבַע יִסּוּרִין, אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָדָם מֵת בְּלֹא יִסּוּרִין מִדַּת הַדִּין מְתוּחָה כְּנֶגְדּוֹ (וּמֵת), וְאִם אַתְּ מֵבִיא עָלָיו יִסּוּרִין אֵין מִדַּת הַדִּין מְתוּחָה כְּנֶגְדוֹ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ, דָּבָר טוֹב תָּבַעְתָּ וּמִמְּךָ הוּא מַתְחִיל. מִתְּחִלַּת הַסֵּפֶר וְעַד כָּאן אֵין כְּתִיב יִסּוּרִין, וְכֵיוָן שֶׁעָמַד אָבִינוּ יִצְחָק נָתַן לוֹ יִסּוּרִין, דִּכְתִיב, (בראשית כז, א) "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת". יַעֲקֹב תָּבַע אֶת הֶחֹלִי. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אָדָם מֵת בְּלֹא חֹלִי אֵינוֹ מְיַשֵּׁב בֵּין בָּנָיו וּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא חוֹלֶה שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים הוּא מְיַשֵּׁב בֵּין בָּנָיו. אָמַר לוֹ, חַיֶּיךָ, דָּבָר טוֹב תָּבַעְתָּ וּמִמְּךָ הוּא מַתְחִיל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, (בראשית מח, א) ("וַיֻּגָּד) [וַיֹאמֶר] לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חוֹלֶה". אַבְרָהָם חִדֵּשׁ זִקְנָה, יִצְחָק חִדֵּשׁ יִסּוּרִין, יַעֲקֹב חִדֵּשׁ אֶת הֶחֹלִי, חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה חִדֵּשׁ חֹלִי שֵׁנִי אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, לֹא טוֹב לָאָדָם שֶׁהֶעֱמַדְתָּ אוֹתוֹ עַד יוֹם מוֹתוֹ אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁאָדָם חוֹלֶה וְעוֹמֵד הוּא עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה. אָמַר לוֹ, חַיֶּיךָ, דָּבָר טוֹב תָּבַעְתָּ וּמִמְּךָ הוּא מַתְחִיל. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, "מִכְתַּב לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֲלוֹתוֹ וַיְּחִי מֵחָלְיוֹ", מִכָּאן שֶׁהָיָה בֵּין חֹלִי לְחֹלִי חֹלִי כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם.
2