ילקוט שמעוני על התורה ק״סYalkut Shimoni on Torah 160

א׳(בראשית מט ט) גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד שֶׁיֵּצֵא מִשְׁנֵי שְׁבָטִים, אָבִיו מִיהוּדָה וְאִמּוֹ מִדָּן, וּשְׁנֵיהֶם נִקְרְאוּ אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, וְדָן נִקְרָא גּוּר אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כב) "דָּן גּוּר אַרְיֵה". אָמַר לֵיהּ יְהוּדָה בְּנִי, מְסֻלָּק אַתָּה מֵאוֹתוֹ עָוֹן שֶׁאָמַרְתָּ "טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף". (בראשית מט י) לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה. אֵלּוּ רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁרוֹדִין אֶת יִשְׂרָאֵל בְּשֵׁבֶט וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו אֵלּוּ בְּנֵי בָּנָיו שֶׁל הִלֵּל שֶׁמְּלַמְּדִין תּוֹרָה בָּרַבִּים. דָּבָר אַחֵר, לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה. זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, שֶׁהוּא עָתִיד לִרְדּוֹת הַמַּלְכוּת בְּשֵׁבֶט, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ב, ט) "תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט". וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו. אֵלּוּ "יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ" שֶׁמּוֹרִין הֲלָכוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּסַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "וּמִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ". עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה. שֶׁעֲתִידִין כָּל הָאֻמּוֹת לְהָבִיא דּוֹרוֹן לְיִשְׂרָאֵל וּלְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יח, ז) "יוּבַל שַׁי לַה' צְבָאוֹת". וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים. זוֹ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁהִיא עֲתִידָה לְהַקְהוֹת שִׁנֵּיהֶם שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר ("וּ)בַיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלַםִ אֶבֶן מַעֲמָסָה לְכָל הָעַמִּים". (בראשית מט יא-יב) הָרוֹאֶה גֶּפֶן בַּחֲלוֹם אֵין אִשְׁתּוֹ מַפֶּלֶת נְפָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח, ג) "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה". שׂוֹרֵקָה, יְצַפֶּה לַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ. כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר, אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, אֵין לְךָ גֶּפֶן וָגֶפֶן שֵׁאֵינוֹ צָרִיךְ עַיִר אֶחָד לְבֹצְרָהּ. וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ. אֲפִלּוּ אִילַן סְרַק עוֹשֶׂה מַשְׂאֹת שְׁתֵּי אֲתוֹנוֹת. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אֵין בּוֹ יַיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אֵינוֹ אָדוֹם, תַּלְמוּד לוֹמַר (וּמִדָּם) [וּבְדַם] עֲנָבִים סוּתֹה. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אֵין בּוֹ טַעַם, תַּלְמוּד לוֹמַר חַכְלִילִי, כָּל חֵךְ שֶׁטּוֹעֲמוֹ אוֹמֵר לִי לִי וְשֶׁמָּא תֹּאמַר, לִנְעָרִים יָפֶה לִזְקֵנִים אֵינוֹ יָפֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר וּלְבֶן שִׁנַּיִם, אַל תִּקְרֵי לְבֶן שִׁנַּיִם אֶלָּא לְבֶן שָׁנִים, מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַב יִצְחָק, דְּאָמַר, יָפֶה יַיִן לִזְקֵנִים כְּחָלָב לַתִּינוֹקוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב. פַּשְׁטֵיהּ דִּקְרָא בְּמַאי כְּתִיב, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רְמֹז לִי בְּעֵינֶיךָ, דְּטָב לִי מֵחַמְרָא וְאַחְוֵי לִי בְּשִׁינָּךְ, דְּטָב לִי מֵחַלְבָּא אָמַר [רַבִּי יוֹחָנָן, טוֹב] הַמַּלְבִּין שִׁנַּיִם לַחֲבֵרוֹ יוֹתֵר מִמַּשְׁקֵהוּ חָלָב, שֶׁנֶּאֱמַר וּלְבֶן שִׁנַּיִם, אַל תִּקְרֵי 'לְבֶן' אֶלָּא 'לִבּוּן שִׁנַּיִם'. לֹא כָּעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹלָם הַבָּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ צַעַר לִבְצֹר וְלִדְרֹךְ, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד יוֹצֵא לַשָּׂדֶה וּמֵבִיא עֲנָבָה בְּקָרוֹן אוֹ בִּסְפִינָה וּמַנִּיחָהּ בְּקֶרֶן זָוִית [וּמְסַפֵּק הֵימֶנּוּ כְּפִטּוּס] גָּדוֹל, וְעֵצָיו מַסִּיקָן תַּחַת הַתַּבְשִׁיל. (דברים לב, יד) "וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר", אֵין לְךָ עֲנָבָה וַעֲנָבָה שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה שִׁשִּׁים גַּרְבֵּי יַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר "חָמֶר" לֹא תִּקְרֵי חָמֶר אֶלָּא חֹמֶר.