ילקוט שמעוני על התורה שי״אYalkut Shimoni on Torah 311

א׳שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, כָּל עֲבוֹדָה בְּמַשְׁמָע. תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא כה, לט) "לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד". מִכָּאן אָמְרוּ. לֹא יִרְחַץ לוֹ רַגְלָיו, וְלֹא יִנְעֹל לוֹ סַנְדָּלָיו, וְלֹא יִטֹּל לְפָנָיו כֵּלִים לְבֵית הַמֶּרְחָץ, וְלֹא יִסְמֹךְ בְּמָתְנָיו כֵּיוַן שֶׁעוֹלֶה בְּמַעֲלֶה, וְלֹא יִטְּלוֹ לוֹ בְּפוּרִין וְלֹא בְּכִסֵּא וְלֹא בְּלַקְטְקָא כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעֲבָדִים עוֹשִׂים. תַּלְמוּד לוֹמַר (שם, מו) "וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וְגוֹ'. אֲבָל בִּבְנוֹ וּבְתַלְמִידוֹ רַשַּׁאי. שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד, שׁוֹמֵעַ אֲנִי בֵּין עֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בִּזָיוֹן וּבֵין עֲבוֹדָה שֶׁאֵין בָּהּ בִּזָיוֹן, תַּלְמוּד לוֹמַר (שם, מ) "כְּשָׂכִיר", מַה שָׂכִיר אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְשַׁנּוֹתוֹ מֵאֻמָּנוּתוֹ, אַף עֶבֶד עִבְרִי אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְשַׁנּוֹתוֹ מֵאֻמָּנוּתוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ, לֹא יְלַמְּדֶנּוּ רַבּוֹ אֻמָּנוּת שֶׁהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת לָרַבִּים, כְּגוֹן בַּלָּן סַפָּר חַיָּט טַבָּח נַחְתּוֹם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם הָיְתָה אֻמָּנוּתָן מְיֻחֶדֶת לְכָךְ, יַעֲשֶׂה. אֲבָל רַבּוֹ לֹא יְשַׁנֶּה עָלָיו. "כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב" וְגוֹ' מַה שָּׂכִיר עוֹבֵד בַּיּוֹם וְכוּ' אַף וְכוּ'. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַכֹּל לְפִי אֻמָּנוּתוֹ. וּבַשְּׁבִעִת, שְׁבִיעִית לִמְכִירָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁבִיעִית לְשָׁנִים. תַּלְמוּד לוֹמַר שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד, שְׁבִיעִית לִמְכִירָה וְלֹא שְׁבִיעִית לְשָׁנִים. יֵצֵא לַחָפְשִׁי, לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (דברים טו, יג) "וְכִי תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ", שׁוֹמֵעַ אֲנִי יִכְתֹּב לוֹ גֵּט שִׁחְרוּר אוֹ יִתֵּן לוֹ מָעוֹת וְיֵצֵא, תַּלְמוּד לוֹמַר יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם.

ב׳מִנַּיִן לְבוֹרֵחַ שֶׁחַיָּב לְהַשְׁלִים, תַּלְמוּד לוֹמַר, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד. יָכוֹל אֲפִלּוּ חָלָה, תַּלְמוּד לוֹמַר וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא. חָלָה וַאֲפִלּוּ כָּל שֵׁשׁ, וְהָתַנְיָא, חָלָה שָׁלֹשׁ וְעָבַד שָׁלֹשׁ אֵין חַיָּב לְהַשְׁלִים, חָלָה כָּל שֵׁשׁ חַיָּב לְהַשְׁלִים. אֲמַר רַב שֵׁשֶׁת, בְּעוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה מַחַט. חָלָה אַרְבַּע, כְּמִי שֶׁחָלָה כָּל שֵׁשׁ וְחַיָּב לְהַשְׁלִים.

ג׳תַּנְיָא, שָׁנָה הָאֲמוּרָה (בֶּחֳדָשִׁים) [בְּקָדָשִׁים], שָׁנָה הָאֲמוּרָה בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה, שְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה, שֵׁשׁ שָׁנִים שֶׁבְּעֶבֶד עִבְרִי וְשֶׁבְּבֵן וְשֶׁבְּבַת, כֻּלָּן מֵעֵת לְעֵת. שָׁנָה הָאֲמוּרָה בְּקָדָשִׁים, מִנָּלָן אֲמַר קְרָא "כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ", שְׁנָתוֹ שֶׁלּוֹ וְלֹא שְׁנַת מִנְיַן הָעוֹלָם. שְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה אֲמַר קְרָא (שם כה, טו) "שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְּכָּר לָךְ", פְּעָמִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת בִּשְׁתֵּי שָׁנִים. שָׁנָה הָאֲמוּרָה בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה, מִנָּלָן, אֲמַר קְרָא (שם, כט) "עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ", שְׁנַת מִמְכָּר שֶׁלּוֹ וְלֹא שְׁנַת מִנְיַן עוֹלָם. שֵׁשׁ שָׁנִים שֶׁבְּעֶבֶד עִבְרִי, מִנָּלָן שֶׁנֶּאֱמַר שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת, בַּשְּׁבִיעִית נַמִּי יַעֲבֹד. שֶׁבְּבֵן וְשֶׁבְּבַת לְמַאי הִלְכְתָא, לַעֲרָכִין, וְלִפְרָקִין דְּיוֹצֵא דֹפֶן. עֶבֶד עִבְרִי עוֹבֵד אֶת הַבֵּן, דִּכְתִיב שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד. וְאֵינוֹ עוֹבֵד אֶת הָאָח, שֶׁנֶּאֱמַר "וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים", לְךָ וְלֹא לְאָח. וּמַה רָאִיתָ לְרַבּוֹת הַבֵּן וּלְהוֹצִיא אֶת הָאָח. מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הַבֵּן, שֶׁכֵּן הוּא קָם תַּחַת אָבִיו לְיַעֲדָה וְלִשְׂדֵה אֲחֻזָּה. אַדְּרַבָּה, מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הָאָח, שֶׁכֵּן הוּא קָם תַּחַת אָחִיו לְיִבּוּם. כְּלוּם יֵשׁ יִבּוּם אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בֵּן וְכוּ'. אָמָה הָעִבְרִיָּה אֵינָהּ עוֹבֶדֶת לֹא אֶת הַבֵּן וְלֹא אֶת הָאָח, דִּכְתִיב (דברים טז, יז) "אַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן", הִקִּישָׁהּ הַכָּתוּב לְנִרְצָע, מַה נִרְצָע אֵינוֹ עוֹבֵד לֹא אֶת הַבֵּן וְלֹא אֶת הָאָח, דִּכְתִיב (להלן פסוק ו) "וְרָצַע אֲדֹנָיו וְגוֹ' וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם", לוֹ וְלֹא לַבֵּן וְלֹא לָאָח, וְכוּ'. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, (ויקרא כה, מא) "וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו", אִם הוּא נִמְכָּר, בָּנָיו וּבְנוֹתָיו מִי נִמְכָּרִין, מִכַּאן שֶׁרַבּוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת בָּנָיו. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, אִם הוּא נִמְכָּר, אִשְׁתּוֹ מִי נִמְכֶּרֶת, מִכָּאן שֶׁרַבּוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת אִשְׁתּוֹ. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, מִשּׁוּם דְּלַאו בְּנֵי מֶעְבַּד וּמֵיכַל נִינְהוּ, אֲבָל אִשְׁתּוֹ, מִשּׁוּם דְּבַרת מֶעֶבָּד וּמֵיכַל הִיא אֵימָא תַּעֲבֹד וְתֵיכוּל, וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן אִשְׁתּוֹ, דְּלַאו דַּרְכָּהּ לְאַהֲדוּרֵי, אֲבַל בָּנָיו וּבְנוֹתָיו דְדַרְכַּיְיהוּ לַאַהֲדוּרֵי אֵימָא לָא, צְרִיכָא. (שמות כא ג) אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא, לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה, רְשׁוּת. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חוֹבָה, תַּלְמוּד לוֹמַר אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא, אִם בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים נִכְנַס, בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים יֵצֵא. לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (להלן פסוק ז) "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים", לֹא תֵצֵא בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים כְּדֶרֶךְ שֶׁהַכְּנַעֲנִיִּים יוֹצְאִים. אוֹ לֹא תֵצֵא בְּשֵׁשׁ וּבְיוֹבֵל, כְּדֶרֶךְ שֶׁעֲבָדִים יוֹצְאִים. תַּלְמוּד לוֹמַר "כִּי יִמָכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה" וְגוֹ', מַגִּיד שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְּשֵׁשׁ. בְּיוֹבֵל מִנָּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר, (ויקרא כה, מב) "כִּי עֲבָדַי הֵם", מִכָּל מָקוֹם. הָא אֵין עָלֶיךָ לָדּוּן כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן אֶלָּא כְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן. לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים, לֹא תֵצֵא בְּרָאשֵׁי אֵיבָרִים כְּדֶרֶךְ שֶׁהַכְּנַעֲנִיִים יוֹצְאִים. אֵין לִי אֶלָּא עִבְרִיָּה, עִבְרִי מִנָּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים שם) "הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה", מַקִּישׁ עִבְרִי לְעִבְרִיָּה, מָה עִבְרִיָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה בְרָאשֵׁי אֵבָרִים, אַף עִבְרִי לֹא יֵצֵא בְרָאשֵׁי אֵבָרִים. וְעוֹד, קַל וָחוֹמֶר הוּא, וּמָה אִם עִבְרִיָּה שֶׁיּוֹצְאָה בְּסִימָנִין, אֵינָהּ יוֹצְאָה בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים, עִבְרִי שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא בְּסִימָנִין, דִּין הוּא שֶׁלֹּא יֵצֵא בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים. לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּעִבְרִיָּה, שֶׁאֵינָהּ נִמְכֶּרֶת עַל גְּנֵבָה, לְפִיכַךְ אֵינָהּ יוֹצְאָה בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים, תֹּאמַר בְּעִבְרִי, שֶׁהוּא נִמְכָּר עַל גְּנֵבָתוֹ, לְפִיכָךְ יֵצֵא בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים. תַּלְמוּד לוֹמַר הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה, מַקִּישׁ עִבְרִי לְעִבְרִיָּה, מָה עִבְרִיָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים, אַף עִבְרִי אֵינוֹ יוֹצֵא בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים. אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא, בְּבַת יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בִּכְנַעֲנִית כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה, הֲרֵי כְּנַעֲנִית אָמוּר, הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא, בְּבַת יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, מַגִּיד שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ וּבִמְזוֹנוֹת בָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ", מִכְּלַל יְצִיאָה אַתָּה לָמֵד עַל כְּנִיסָה. יָכוֹל שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם, תַּלְמוּד לוֹמַר אִשְׁתּוֹ, לְהוֹצִיא שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁאֵינָהּ אִשְׁתּוֹ. עִמּוֹ, לְהוֹצִיא אֲרוּסָה שֶׁאֵינָהּ עִמּוֹ. תָּנוּ רַבָּנָן, אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא, בְּגוּפוֹ נִכְנַס, בְּגוּפוֹ יֵצֵא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, יְחִידִי נִכְנַס, יְחִידִי יֵצֵא. מַאי בְּגוּפוֹ יֵצֵא, אֲמַר רָבָא, שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים כְּעָבֶד. אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי, הַהוּא (להלן פסוק ז) מִ"לֹּא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים" נַפְקָא, אִי מֵהָתָם, הֲוָה אֲמִינָא נֵיתִיב לֵיהּ דְּמֵי עֵינֵיהּ וְנָפִיק, קָא מַשְׁמַע לָן. מַאי יְחִידִי יֵצֵא, (יֵשׁ) [אֵין] לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים, אֵין רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית.