ילקוט שמעוני על התורה שי״גYalkut Shimoni on Torah 313

א׳הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, מַגִּיד שֶׁוְּלָדֶיהָ כָּמוֹהָ. אֵין לִי אֶלָּא שִׁפְחָה שֶׁוְּלָדֶיהָ כָּמוֹהָ, נָכְרִית מִנָּיִן, הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, דִּין הוּא, מַה שִּׁפְחָה כְּנַעֲנִית שֶׁאֵין לָהּ קִדּוּשִׁין מִכָּל אָדָם, וְלָדֶיהָ כָּמוֹהָ, אַף כָּל שֶׁאֵין לָהּ קִדּוּשִׁין מִכָּל אָדָם וְלָדֶיהָ כָּמוֹהָ. וְאֵי זֶה זֶה וְלַד (שִׁפְחָה וְ)נָכְרִית. וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ, מַגִּיד שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט. אֵין לִי אֶלָּא אָמָה, שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה מִבֶּן יִשְׂרָאֵל גֵּט. בַּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה גֵּט מִן הָעֶבֶד מִנָּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא כה, מד) "מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה", מַקִּישׁ עֶבֶד לְאָמָה וְאָמָה לְעֶבֶד, מָה אָמָה אֵינָהּ צְרִיכָה מִבֶּן יִשְׂרָאֵל, אַף בַּת יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ צְרִיכָה מִן הָעֶבֶד גֵּט.

ב׳דָּבָר אַחֵר, וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ, לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד, אֵין לִי אֶלָּא עוֹבֵד שֵׁשׁ, שֶׁהוּא נוֹהֵג בּוֹ מִנְהָג הָאָמוּר בַּפָּרָשָׁה. נִרְצָע מִנָּלָן, תַּלְמוּד לוֹמַר וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ, לְהָבִיא אֶת הַנִּרְצָע. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ, וּמָה אִם הָעוֹבֵד שֵׁשׁ, שֶׁמִּעֵט בּוֹ הַכָּתוּב יְצִיאָתוֹ, הֲרֵי הוּא נוֹהֵג בּוֹ מִנְהָג הָאָמוּר בַּפָּרָשָׁה, נִרְצָע, שֶׁלֹּא מִעֵט הַכָּתוּב יְצִיאָתוֹ, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּנְהַג בּוֹ מִנְהָג הָאָמוּר בַּפָּרָשָׁה. אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה, מוֹכֵר עַצְמוֹ, אֵין רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית. מַאי טַעְמָא דְּתַנָא קַמָּא, מִעֵט רַחֲמָנָא גַּבֵּי מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין, אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה, לוֹ וְלֹא לְמוֹכֵר עַצְמוֹ. וְאִידָךְ, הַהוּא מִבָּעְיָא לֵיהּ בְּעַל כָּרְחֵיהּ. וְאִידָךְ, (דברים טו, יח) מִ"כִּי מִשְׁנֵה שְׂכַר שָׂכִיר" נַפְקָא, דְּתַנְיָא, "כִּי מִשְׁנֵה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ", שָׂכִיר אֵינוֹ עוֹבֵד אֶלָּא בַּיּוֹם, וְעֶבֶד עִבְרִי בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה, וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁעֶבֶד עִבְרִי עוֹבֵד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר, "כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ", עִמָּךְ בְּמַאֲכָל, עִמָּךְ בְּמִשְׁתֶּה, וַאֲמַר רַבִּי יִצְחָק, מִכָּאן שֶׁרַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית. וְאִידָךְ, אִי מֵהָתָם, הֲוָה אֲמִינָא הָנֵי מִילֵי מִדַּעְתֵּיהּ, אֲבָל בְּעַל כָּרְחֵיהּ אֵימָא לָא, קָא מַשְׁמַע לָן. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח מִכָּל מָקוֹם, זוֹקֵק אֶת אֵשֶׁת אָחִיו לְיִבּוּם, חוּץ מִן הַנּוֹלָד מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַנָּכְרִית. מַאי טַעְמָא, דִּכְתִיב הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ, וּבְנָכְרִית כְּתִיב (דברים ז, ד) "כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי", בִּנְךָ הַבָּא מִן הַגּוֹי קָרוּי בִּנְךָ, וְאֵין בִּנְךָ הַבָּא מִן הַגּוֹיָה קָרוּי בִּנְךָ אֶלָּא בְּנָהּ. וְהָא בְּשִׁבְעָה גּוֹיִם כְּתִיב. "כִּי יָסִיר", לְרַבּוֹת כָּל הַמְּסִירוֹת. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן שִׁפְחָה, מִשּׁוּם דְּאֵין לָהּ חָיִיס, אֲבָל נָכְרִית אֵימָא לָא, וְאִי אַשְׁמְעִינַן נָכְרִית, מִשּׁוּם דְּלָא שָׁיְכָא בְּמִצְוֹת, אֲבָל שִׁפְחָה אֵימָא לָא, צְרִיכָא.