ילקוט שמעוני על התורה שכ״זYalkut Shimoni on Torah 327
א׳וּכְבַר הָיוּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, וְהָיָה לֵוִי הַסַּדָּר וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְהַלְּכִין אַחֲרֵיהֶן. נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה זוֹ בִּפְנֵיהֶם, מִנַּיִן לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. נַעֲנָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר, "אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת", וּמַה זֶּה, שֶׁסָּפֵק עַל מָמוֹן בָּא סָפֵק עַל נְפָשׁוֹת בָּא וּשְׁפִיכוּת דָּמִים מְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ וְגוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל, נִתַּן רְשׁוּת לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ, קַל וָחֹמֶר לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. נַעֲנָה רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר. מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת, מֵעִם מִזְבְּחִי וְלֹא מֵעַל מִזְבְּחִי, וְלֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְהָמִית אֲבָל לְהַחֲיוֹת אֲפִלּוּ מֵעַל מִזְבְּחִי, (וְזֶה) [וּמַה זֶּה] סָפֵק אִם יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו, וַעֲבֹדָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, קַל וָחֹמֶר לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. נַעֲנָה רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, וּמַה מִּילָה, שֶׁהִיא תִּקּוּן אֶחָד מֵאֵבָרָיו שֶׁל אָדָם, דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, קַל וָחֹמֶר לְכָל גּוּפוֹ שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, (שמות לא, יג) "אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ", יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר, "אַךְ", חִלֵּק. רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן יוֹסֵף אוֹמֵר, "כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם", הִיא מְסוּרָה בְּיֶדְכֶם, וְאֵין אַתֶּם מְסוּרִים בְּיָדָהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, (שם, טז) "לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתֵיכֶם", אָמְרָה תוֹרָה, חַלֵּל עָלָיו שַׁבָּת אַחַת כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמֹר שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה. אֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר שְׁמוּאֵל, אִי הֲוָאי הָתָם הֲוָה אֲמִינָא מִלְּתָא דְּעָדִיפָא מִכֻּלְּהוּ, (ויקרא יח, ה) "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם", וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם. אֲמַר רָבָא, לְכֻלְּהוּ אִית לְהוּ פִּרְכָא, בַּר מִדְּרַב יְהוּדָה אֲמַר שְׁמוּאֵל, דְּלֵית לֵיהּ פִּרְכָא. דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דִּלְמָא כִּדְרַבָּה, דַּאֲמַר רַבָּה, מַאי טַעְמָא דְּמַחְתֶּרֶת, חֲזָקָה אֵין אָדָם מַעֲמִיד עַצְמוֹ עַל מָמוֹנוֹ, וְהַאי מֵידַע יָדַע דְּקָאִים לְאַפֵּהּ, וְאָמַר אִי קָאי לְאַפָּאי קָטִילְנָא לֵיהּ, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה אִם בָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ, וְאַשְׁכְּחָן וַדַּאי, סָפֵק מִנָּלָן. דְּרַבִּי עֲקִיבָא, דִּלְמָא כְּאַבַּיֵּי, דַּאֲמַר אַבַּיֵּי, מַסְרִינָן לֵיהּ זוּג דְּרַבָּנָן לֵידַע אִם יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו מַיְיתִּינָן לֵיהּ, וְאִי לָא לָא מַיְיתִּינָן לֵיהּ. וּלְכֻלְּהוּ אַשְׁכְּחָן וַדַּאי, סָפֵק מִנָּלָן. וְדִשְׁמוּאֵל וַדַּאי לֵית לֵיהּ פִּרְכָא. הַיְינוּ דְּאָמְרֵי אִינְשֵׁי, טָבָא חָדָא פִּלְפְּלָא חֲרִיפְתָּא מִמְּלֹא צָנָא דְקָרָא.
1
ב׳(שמות כא טו) וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר "עַיִן תַּחַת עַיִן" וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאוֹ מִכְּלָלוֹ לְהַחְמִיר עָלָיו שֶׁיְּהֵא בְּמִיתָה, לְכָךְ נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ. וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, אֵין לִי אֶלָּא אָבִיו וְאִמּוֹ, אָבִיו שֶׁלֹּא אִמּוֹ, אִמּוֹ שֶׁלֹּא אָבִיו, מִנָּיִן. הֲרֵי אַתָּה דָן, הוֹאִיל וְהַמַּכֶּה חַיָּב וְהַמְּקַלֵּל חַיָּב, מַה מְּקַלֵּל, אֶחָד אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אַף הַמַּכֶּה חַיָּב אֶחָד אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. לֹא, אִם אָמַרְתָּ בִּמְקַלֵּל, שֶׁהוּא חַיָּב עַל הַמֵּתִים כַּחַיִּים, לְפִיכָךְ הוּא חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, תֹּאמַר בְּמַכֶּה, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַל הַמֵּתִים כַּחַיִּים, לְפִיכָךְ לֹא יְהֵא חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. (שֶׁאֵין) תַּלְמוּד לוֹמַר [וּ]מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, אֶלָּא אֲפִלּוּ אֶחָד אֶחָד מֵהֶם דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר, מַשְׁמַע שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, וּמַשְׁמַע אֶחָד אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, עַד שֶׁיִּפְרֹט לְךָ הַכָּתוּב "יַחְדָּו". רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר. וְכִי לֹא בָּאת אִמּוֹ אֶלָּא לְהַחְמִיר עָלָיו, אוֹ לְהָקֵל עָלָיו, לֹא מִפְּנֵי שֶׁהֻחְמַר בּוֹ הוּקַל בּוֹ (תַּלְמוּד לוֹמַר וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ). [וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ], מַכָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חַבּוּרָה. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מַכָּה שֶׁאֵין בָּהּ חַבּוּרָה, אָמַרְתָּ, וּמַה אִם מִדַּת נְזִיקִין מְרֻבָּה, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶן חַבּוּרָה, מִדַּת עוֹנְשִׁין מֻעָטָּה, לֹא יְהֵא חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶן חַבּוּרָה, הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, מַכָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חַבּוּרָה. מוֹת יוּמָת. בְּחָנֶק. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּאַחַת מִכָּל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. אָמַרְתָּ, זוֹ מִדָּה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, כָּל מִיתָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בַּתּוֹרָה סְתָם, אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְדָרְשָׁהּ לְהַחְמִיר עָלֶיהָ אֶלָּא לְהָקֵל עָלֶיהָ, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר, לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא קַלָּה, אֶלָּא שֶׁנֶּאֶמְרָה סְתָם וְכָל מִיתָה הָאֲמוּרָה סְתָם הֲרֵי זוֹ בְּחָנֶק. רַבִּי אוֹמֵר, כַּמִּיתָה הָאֲמוּרָה בִּידֵי שָׁמַיִם, מַה מִּיתָה הָאֲמוּרָה בִּידֵי שָׁמַיִם מִיתָה שֶׁאֵין בָּהּ רֹשֶׁם, אַף מִיתָה הָאֲמוּרָה כָּאן, מִיתָה שֶׁאֵין בָּהּ רֹשֶׁם. מִכָּאן אָמְרוּ, מִיתַת חֶנֶק, הָיוּ מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בְּזֶבֶל עַד אַרְכֻּבוֹתָיו, וְנוֹתְנִין סוּדָרִין קָשִׁין בְּתוֹךְ הָרַכִּין, וְכוֹרֵך עַל צַוָּארוֹ, זֶה מוֹשֵׁךְ לְהַלָּן וְזֶה מוֹשֵׁךְ לְהַלָּן עַד שֶׁנַּפְשׁוֹ יוֹצְאָה, זֶה סֵדֶר הַחָנֶק. עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים כה, ג) "אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף", וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמַה אִם מִי שֶׁהוּא מְצֻוֶּה לְהַכּוֹת, הֲרֵי הוּא מֻזְהָר שֶׁלֹּא לְהַכּוֹת, מִי שֶׁהוּא מְצֻוֶּה שֶׁלֹּא לְהַכּוֹת, דִּין הוּא שֶׁיְּהֵא מֻזְהָר שֶׁלֹּא לְהַכּוֹת.
2