ילקוט שמעוני על התורה ש״לYalkut Shimoni on Torah 330

א׳תָּנָא, "כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ" וְגוֹ', אֶחָד הַגּוֹנֵב אֶת הָאִישׁ, וְאֶחָד הַגּוֹנֵב אֶת הָאִשָּׁה, וְאֶחָד גֵּר, וְאֶחָד עֶבֶד מְשֻׁחְרָר, וְקָטָן, חַיָּב. גְּנָבוֹ וְלֹא מְכָרוֹ, מְכָרוֹ וַעֲדַיִן יֶשְׁנוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, פָּטוּר . מְכָרוֹ לְאָבִיו אוֹ לְאָחִיו אוֹ לְאֶחָד מִן הַקְּרוֹבִים, חַיָּב. הַגּוֹנֵב אֶת הָעֲבָדִים, פָּטוּר. תָּנֵי תָּנָא קָמֵיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת, אֲמַר לֵיהּ, אֲנִי שׁוֹנֶה, [רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר], (שם) "מֵאֶחָיו", עַד שֶׁיּוֹצִיאֶנּוּ מֵרְשׁוּת אֶחָיו, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ חַיָּב, תְּנֵי פָּטוּר. דִּסְתָם סִפְרִי רַבִּי שִׁמְעוֹן. הַגּוֹנֵב אֶת בְּנוֹ, רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים. מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנָן, דִּכְתִיב וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת, פְּרָט לְמָצוּי. הִלְכָּךְ הָנֵי מַקְרֵי דַּרְדָּקֵי וּמַתְנָן רַבָּנָן, כִּמְצוּיִין בְּיָדוֹ דָּמֵי וּפְטִירֵי. גָּנַב מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים. רַבִּי יְהוּדָה סְבַר, "מֵאֶחָיו", לַאֲפוּקֵי עֲבָדִים, "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", לִמְעוּטֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד, הֲוֵי מִעוּט אַחַר מִעוּט, וְאֵין מִעוּט אַחַר מִעוּט אֶלָּא לְרַבּוֹת. וְרַבָּנָן, "מֵאֶחָיו" לִמְעוּטֵי עֲבָדִים לָא מַשְׁמָע לְהוּ, דְּהָא אָחִיו בְּמִצְוֹת הוּא, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל", חַד לִמְעוּטֵי עֲבָדִים וְחַד לִמְעוּטֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד.

ב׳(שמות כא יז) (ויקרא כ, ט) "אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו", מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אִישׁ אִישׁ", לְרַבּוֹת טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס. "אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו", אֵין לִי אֶלָּא אָבִיו וְאִמּוֹ אָבִיו שֶׁלֹּא אִמּוֹ, אִמּוֹ שֶׁלֹּא אָבִיו, מִנָּיִן. תַּלְמוּד לוֹמַר, "אָבִיו קִלֵּל, אִמּוֹ קִלֵּל", מִכָּל מָקוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר, מַשְׁמַע שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד, וּמַשְׁמַע אֶחָד אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, עַד שֶׁיִּפְרֹט לְךָ הַכָּתוּב "יַחְדָּו". תָּנוּ רַבָּנָן, "אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל", לְאַחַר מִיתָה, שֶׁיָּכוֹל, הוֹאִיל וְחִיֵב בְּמַכֶּה וְחִיֵב בִּמְקַלֵּל וְכוּ', וּמַה מַּכֵּה שֶׁעָשָׂה בּוֹ שֶׁלֹּא בְעַמְּךָ כִּבְעַמְּךָ וְכוּ', אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא חַיָּב לְאַחַר מִיתָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל". הָנִיחָא לְרַבִּי יוֹנָתָן, דִּמְיָיתֵּר לֵיהּ קְרָא "אָבִיו וְאִמּוֹ", אֶלָּא לְרַבִּי יֹאשִׁיָּה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר וְכוּ'. וְאִידָךְ, מִבַּעְיָא לְרַבּוֹת טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. וְתֵפוּק לֵיהּ מֵ"אִישׁ אִישׁ", דִּבְּרָה תוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.

ג׳וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (ויקרא כ, ט) "כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל" אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ". בַּשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְכִינּוּי תַּלְמוּד לוֹמַר (שם כד, טז) "בְנָקבוֹ שֵׁם (ה')" שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר אֶלָּא לֶהָבִיא אֶת הַמְּקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַד שֶׁיְּקַלְלֵם בַּשֵׁם הַמְּפוֹרָשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי אָחָא בַּר יֹאשִׁיָּה. רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן אִידִי אוֹמֵר, הוֹאִיל וְאָמְרָה תוֹרָה הִשָּׁבַע וְלֹא תִשָּׁבַע קַלֵּל וְלֹא תְקַלֵּל, מַה הִשָּׁבַע בַּשֵּׁם אַף לֹא תִשָּׁבַע בַּשֵּׁם, מַה מְּקַלֵּל בַּשֵּׁם אַף לֹא תְקַלֵּל בַּשֵּׁם. מוֹת יוּמָת, בִּסְקִילָה. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּאֶחָד מִכָּל מִיתוֹת הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. הֲרֵי אַתָּה דָן, נֶאֱמַר כָּאן (ויקרא כ, ט) "דָּמָיו בּוֹ" וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "דְּמֵיהֶם בָּם", מַה לְּהַלָּן בִּסְקִילָה אַף כָּאן בִּסְקִילָה. עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות כב, כז) "אֶלֹהִים לֹא תְקַלֵּל", אִם דַּיָּן הוּא אָבִיךָ, הֲרֵי הוּא בִּכְלַל "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל", אִם נָשִׂיא הוּא אָבִיךָ, הֲרֵי הוּא בִּכְלַל "וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר", אֵינוֹ לֹא דַּיָּן וְלֹא נָשִׂיא, הֲרֵי אַתָּה דָן בִּנְיַן אָב מִבֵּין שְׁנֵיהֶם, לֹא הֲרֵי דַיָּן כַּהֲרֵי נָשִׂיא, לֹא הֲרֵי נָשִׂיא כַּהֲרֵי דַיָּן, הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁהֵן בְּעַמְּךָ וְאַתָּה מֻזְהָר עַל קִלְלָתָן, אַף אָבִיךָ שֶׁהוּא בְּעַמְּךָ וְאַתָּה מֻזְהָר עַל קִלְלָתוֹ. דַּיָּן אַתָּה מְצֻוֶּה עַל (הַמְרָאָתוֹ) [הוֹרָאָתוֹ], נָשִׂיא אַתָּה מְצֻוֶּה עַל הַמְרָאָתוֹ, אַף אֲנִי אָבִיא אָבִיךָ, שֶׁבְּעַמְּךָ וְאַתָּה מְצֻוֶּה עַל קִלְלָתוֹ. מַה לְּהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁכֵּן גְּדֻלָּתָן גָּרְמָה לָהֶן, תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא יט, יד) "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ", בְּאֻמְלָלִין שֶׁבְּעַמְּךָ הַכָּתוּב מְדַבֵּר. מַה לְּחֵרֵשׁ שֶׁכֵּן חֵרְשׁוּתוֹ גָרְמָה לוֹ, נָשִׂיא וְדַיָּן יוֹכִיחוּ. מַה נָּשִׂיא וְדַיָּן שֶׁכֵּן גְּדֻלָּתָן וְכוּ'. מַה לְּהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן מְשֻׁנִּין. אִם כֵּן לִכְתֹּב אוֹ "אֱלֹהִים וְחֵרֵשׁ" אוֹ "נָשִׂיא וְחֵרֵשׁ", "אֱלֹהִים" לָמָּה לִי, אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְגוּפוֹ תְּנֵהוּ עִנְיָן לְאָבִיו. הָנִיחָא לְמַאן דַּאֲמַר, "אֱלֹהִים", חֹל, אֶלָּא לְמַאן דַּאֲמַר, "אֱלֹהִים", קֹדֶשׁ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר, דְּתַנְיָא וְכוּ'. אֵלּוּ דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אַזְהָרָה לִמְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם וְכוּ'. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דַּאֲמַר, "אֱלֹהִים", חֹל, גְּמַר קֹדֶשׁ מֵחֹל, אֶלָּא לְמַאן דַּאֲמַר, "אֱלֹהִים", קֹדֶשׁ, הֵיכֵי גָּמִיר חֹל מִקֹּדֶשׁ, דִּלְמָא אֲקֹדֶשׁ אַזְהָר, אַחֹל לָא אַזְהַר. אִם כֵּן לִכְתֹּב "אֱלֹהִים לֹא תָקֵל" מַאי "לֹא תְקַלֵּל", שְׁמַע מִינָּהּ תַּרְתֵּי.