ילקוט שמעוני על התורה ש״נYalkut Shimoni on Torah 350
א׳(שמות כב כד) אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, כָּל "אִם" שֶׁבַּתּוֹרָה, רְשׁוּת, אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה, חוֹבָה. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת, תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים טו, ח) "הַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ", חוֹבָה וְלֹא רְשׁוּת. אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה, כֶּסֶף בְּכֶסֶף אַתָּה מַלְוֵהוּ, וְאִי אַתָּה מַלְוֵהוּ פֵּירוֹת בְּפֵירוֹת. כֶּסֶף בְּכֶסֶף אַתָּה מַלְוֵהוּ, וְאֵין אַתָּה מַלְוֵהוּ כֶּסֶף בְּפֵירוֹת וּפֵירוֹת בְּכָסֶף.
1
ב׳אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, עַמִּי וְכוּתִי, עַמִּי קוֹדֵם. עָנִי וְעָשִׁיר, עָנִי קוֹדֵם שֶׁנֶּאֱמַר אֶת הֶעָנִי. עֲנִיֵּי עִירְךָ וַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת, עֲנִיֵּי עִירְךָ קוֹדְמִין שֶׁנֶּאֱמַר עִמָּךְ. עַמִּי וְכוּתִי, עַמִּי קוֹדֵם, פְּשִׁיטָא, אֲמַר רַב נַחְמָן, אֲמַר רַב הוּנָא, לֹא נִצְרְכָה, דַּאֲפִלּוּ לְכוּתִי בְּרִבִּית וְיִשְׂרָאֵל בְּחִנָּם. וְאֵלּוּ עוֹבְרִין בְּלֹא תַעֲשֶׂה, הַמַּלְוֶה וְהַלֹּוֶה וְעֵדִים וְהֶעָרֵב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף הַסּוֹפֵר. וְעוֹבְרִין עַל "לֹא תִּתֵּן לוֹ" וְעַל (שם, לו) ("לֹא) [אַל] תִקַּח מֵאִתּוֹ" וְעַל לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" וְעַל לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ וְעַל (שם יט, יד) "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". אֲמַר אַבַּיֵּי, מַלְוֶה עוֹבֵר בְּכֻלָּן. לֹוֶה עוֹבֵר מִשּׁוּם "לֹא תַשִּׁיךְ" "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל". עָרֵב וְעֵדִים אֵין עוֹבְרִין אֶלָּא מִשּׁוּם לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ. תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, מַלְוֵי בְּרִבִּית, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁמַּרְוִיחִין, מַפְסִידִין. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּשִׂימִין מֹשֶׁה רַבֵּנוּ חָכָם וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת, וְאוֹמְרִים, אִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ מֹשֶׁה שֶׁיֵּשׁ רִיוּחַ בְּדָבָר זֶה לֹא הָיָה כּוֹתְבוֹ. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר, מִנַּיִן לְנוֹשֶׁה בַּחֲבֵרוֹ מָנֶה וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ, שֶׁאָסוּר לַעֲבֹר עָלָיו, תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה. רַבִּי אַמִּי וְרַבִּי אַסִּי, דְּאָמְרֵי תַּרְוַיְיהוּ, כְּאִלּוּ דָנוֹ בִּשְׁנֵי דִּינִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סו, יב) "הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ" וְגוֹ'. אֲמַר רַבִּי יְהוּדָה אֲמַר רַב, כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת וּמַלְוֶה אוֹתָם שֶׁלֹּא בְּעֵדִים עוֹבֵר מִשּׁוּם (ויקרא יט, יד) "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". רֵישׁ לָקִישׁ אֲמַר, גּוֹרֵם קְלָלָה לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לא, יט) "תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר" וְגוֹ'. תָּנוּ רַבָּנָן, שְׁלֹשָׁה צוֹעֲקִין וְאֵינָן נַעֲנִין, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת וּמַלְוֶה אוֹתָן שֶׁלֹּא בְּעֵדִים, וְהַקּוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ, וּמִי שֶׁאִשְׁתּוֹ מוֹשֶׁלֶת עָלָיו. קוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ, מַאי הִיא, אִיבָּעִית אֵימָא, תּוֹלֶה מָעוֹתָיו בְּגוֹי. וְאִיבָּעִית אֵימָא, כּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו בְּחַיָּיו. וְאִיבָּעִית אֵימָא, דְּבִישׁ לֵיהּ בְּהַאי מָתָא וְלֹא אֲזִיל לְמָתָא אַחֲרִיתִי.
2
ג׳לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה, לְעָנִי שֶׁעִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה. לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה, שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה לוֹ בְּכָל זְמַן. לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ", הֲרֵי זֶה אַזְהָרָה לַמַּלְוֶה שֶׁלֹּא יַלְוֶה בְּרִבִּית. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אַזְהָרָה לַלֹּוֶה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (שם, לו) "אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ", הֲרֵי זֶה אַזְהָרָה לַלֹּוֶה, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אֶת כַּסְפְּךָ" וְגוֹ', הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לַמַּלְוֶה. אֵין לִי אֶלָּא אַזְהָרָה לַמַּלְוֶה וְלַלֹּוֶה, לֶעָרֵב וְלָעֵדִים וְלַלַּבְלָר מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר, לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ, מִכָּל מָקוֹם. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּלַּבְלָר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַמַּלְוֶה בְּרִבִּית וְאוֹמֵר לַסּוֹפֵר כְּתֹב וְלָעֵדִים חֲתוֹמוּ, אֵין לוֹ חֵלֶק בְּמִי שֶׁפָּקַד עַל הָרִבִּית.
3
ד׳אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, אֲמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי שֶׁעָשִׂיתִי אוֹתוֹ עָנִי וּלְךָ עָשִׁיר, יָכוֹל אֲנִי לְהַחֲזִירְךָ לַעֲשׂוֹתְךָ עָנִי. אֲמַר רַב נַחְמָן, מַה כְּתִיב, "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ", "כִּי לְמַעַן" אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (שם) "כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה", גַּלְגַּל הוּא, אֲנִי עָשִׂיתִי אוֹתְךָ עָשִׁיר וְאוֹתוֹ עָנִי, אַל תִּגְרֹם לִי שֶׁאַחֲזִיר אֶת הַגַּלְגַּל וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ עָנִי, רְאֵה מַה כְּתִיב, "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן", "מֵעָנִי" אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא "מֵאָחִיךָ", שֶׁשְּׁנֵיכֶם שָׁוִין.
4
ה׳(שמות כב כה) אִם חָבֹל תַּחְבֹּל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה, כַּמָּה חַיָּב לִי, אַתָּה חוֹטֵא לְפָנַי, וַאֲנִי מַמְתִּין לְךָ, וְנַפְשְׁךָ עוֹלָה אֶצְלִי בְּכָל אֶמֶשׁ וְאֶמֶשׁ וְנוֹתֶנֶת דִּין וְחֶשׁבּוֹן, וְהִיא חַיֶּבֶת, וַאֲנִי מַחֲזִיר לְךָ אֶת נַפְשְׁךָ, אַף אַתָּה, אַף עַל פִּי כֵן שֶׁהוּא חַיָּב לְךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.
5