ילקוט שמעוני על התורה תפ״טYalkut Shimoni on Torah 489
א׳אֲמַר רָבָא, הַאי דִּינָא מְרַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן גְּמִירְנָא לֵיהּ דַּאֲמַר בְּבֵית הַכִּסֵּא, דָּנְתָהּ (בָּא) בָּא טְבוּל יוֹם וְאָמַר תֵּן לִי מִמִּנְחַת יִשְׂרָאֵל וְאֹכַל, אֲמַר לֵיהּ וּמַה בְּמָקוֹם שֶׁיֻּפָּה כֹּחֲךָ בְּחַטָּאתְךָ דְּחִיתִיךָ מֵחַטָּאת יִשְׂרָאֵל, מָקוֹם שֶׁהוּרַע כֹּחֲךָ בְּמִנְחָתְךָ, אֵינוֹ דִּין שֶׁאַדִּיחֲךָ מִמִּנְחַת יִשְׂרָאֵל. וּמָה אִם דְּחִיתַנִי מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיֻּפָּה כֹּחִי כָּךְ יֻפָּה כֹּחֲךָ תִּדְחֵנִי מִמִּנְחַת יִשְׂרָאֵל שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוּרַע כֹּחִי כָּךְ הוּרַע כֹּחֲךָ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ויקרא ז, ט) ("הַכֹּהֵן) [לַכֹּהֵן] הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִּהְיֶה", בּוֹא וְהַקְרֵב וֶאֱכֹל. תֵּן לִי מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל וְאֹכַל, אֲמַר לֵיהּ וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁהוּרַע כֹּחִי בְּמִנְחָתִי, דְּחִיתִיךָ מִמִּנְחַת יִשְׂרָאֵל, מָקוֹם שֶׁיֻּפָּה כֹּחִי בְּחַטָּאתִי אֵינוֹ דִין שֶׁאַדִּיחֲךָ מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל, מָה אִם דְּחִיתַנִי מִמִּנְחַת יִשְׂרָאֵל שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוּרַע כֹּחֲךָ כָּךְ הוּרַע כֹּחִי, תִּדְחֵנִי מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיֻּפָּה כֹּחֲךָ כָּךְ יֻפָּה כֹּחִי, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָה יֹאכֲלֶנָּה, בּוֹא וְחַטֵּא וֶאֱכֹל. תֵּן לִי מֵחָזֶה וָשׁוֹק וְאֹכַל. אָמַר לֵיהּ וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁיֻּפָּה כֹּחֲךָ בְּחַטָּאתְךָ דְּחִיתִיךָ מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל, מָקוֹם שֶׁהוּרַע כֹּחֲךָ בִּשְׁלָמִים שֶׁאֵין לְךָ בָּהֶן אֶלָּא חָזֶה וָשׁוֹק, אֵינוֹ דִין שֶׁאַדִּיחֲךָ מֵהֶן. מָה אִם דְּחִיתַנִי מֵחַטָּאת שֶׁכֵּן הוּרַע כֹּחִי אֵצֶל נָשַׁי וַעֲבָדַי, תִּדְחֵנִי מֵחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁכֵּן יֻפָּה כֹּחִי אֵצֶל נָשַׁי וַעֲבָדַי, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ויקרא ז, יד) "לַכֹּהֵן הַזֹּרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה" בּוֹא וּזְרֹק, וֶאֱכֹל. יָצָא טְבוּל יוֹם קוּלָיו וְחוּמְרָיו עַל רֹאשׁוֹ, אוֹנֵן מִימִינוֹ, וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִים מִשְּׂמֹאלוֹ, פַּרִיךְ רַב אַחַאי, לֵימָא לֵיהּ תֵּן לִי מִבְּכוֹר וְאֹכַל, מִשּׁוּם דְּאָמַר לֵיהּ טָהוֹר, וּמַה בְּמָקוֹם שֶׁהוּרַע כֹּחִי בְּחַטָּאת אֵצֶל נָשַׁי וַעֲבָדַי, דְּחִיתִיךָ מְחַטַּאת יִשְׂרָאֵל, מָקוֹם שֶׁיֻּפָּה כֹּחִי בִּבְכוֹר, דְּכֻלֵּיהּ דִּידִי הוּא, אֵינוֹ דִּין שֶׁאַדִּיחֲךָ מִמֶּנּוּ, וּמָה אִם דְּחִיתַנִי מֵחַטָּאת שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוּרַע כֹּחֲךָ כָּךְ הוּרַע כֹּחִי, תִּדְחֵנִי מִבְּכוֹר שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיֻּפָּה כֹּחֲךָ כָּךְ יֻפָּה כֹּחִי, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָךְ" בּוֹא וּזְרֹק וֶאֱכֹל, וְאִידָךְ, פַּרִיךְ מִי כְּתִיב "וּבְשָׂרָם לַכֹּהֵן הַזֹּרֵק", "וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָךְ" כְּתִיב, אֲפִלּוּ לְכֹהֵן אַחֵר. וְהֵיכֵי עֲבִיד הָכִי, וְהָאֲמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּכָל מָקוֹם מֻתָּר לְהַרְהֵר חוּץ מִבֵּית הַמֶּרְחָץ וּבֵית הַכִּסֵּא, לְאָנְסוֹ שָׁאנִי.
1
ב׳בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל, יָכוֹל בְּמַחֲנֶה לְוִיָּה תַּלְמוּד לוֹמַר "בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד". אֵין לִי אֶלָּא חֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד, מִנַּיִן לְרַבּוֹת הַלְּשָׁכוֹת הַבְּנוּיוֹת בַּחֹל וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ, תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל".
2
ג׳(ויקרא ו כ-כא) דַּם חַטָּאת שֶׁנִתָּז עַל הַבֶּגֶד הֲרֵי זֶה טָעוּן כִּבּוּס, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בְּנֶאֱכָלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל פסוק יט) בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל, אֶחָד הַנֶּאֱכָלוֹת וְאֶחָד הַפְּנִימִיּוֹת טְעוּנוֹת כִּבּוּס, שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל פסוק יח) תּוֹרַת הַחַטָּאת תּוֹרָה אַחַת לְכָל הַחַטָּאוֹת, אִי תּוֹרָה אַחַת לְכָל הַחַטָּאוֹת, אֲפִלּוּ חַטַּאת הָעוֹף נַמִּי, אַלָמָה תַּנְיָא יָכוֹל תְּהֵם דַּם חַטַּאת [הָעוֹף] טְעוּנָה כִּבּוּס תַּלְמוּד לוֹמַר "זֹאת". אֲמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא אֲמַר קְרָא (לעיל פסוק יח) תִּשָּׁחֵט, בַּנִּשְׁחָטוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְאֵימָא בַּנֶּאֱכָלוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר כְּדִכְתִיב "בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל" אֲבָל פְּנִימִיוֹת לֹא, רַבִּי רַחֲמָנָא תּוֹרַת אִי הָכֵי חַטַּאת הָעוֹף נַמִּי, מִעֵט רַחֲמָנָא זֹאת, וּמָה רָאִיתָ, מִסְתַּבְּרָא חַטַּאת בְּהֵמָה הֲוָה לֵיהּ לְרִבּוּיֵי שֶׁכֵּן בְּהֵמָה, שְׁחִיטַת צָפוֹן, וְקַבָּלָת כְּלִי, וְקֶרֶן, אֶצְבַּע, וְחוּדָה, וְאִשִּׁים, אַדְּרַבָּא, חַטַּאת הָעוֹף הֲוָה לֵיהּ לְרִבּוּיֵי, שֶׁכֵּן חוּץ כְּמוֹתָהּ, אֲכִילָה כְּמוֹתָהּ, הַנָּךְ נְפִישָׁן. רַב יוֹסֵף אֲמַר, יֹאכֲלֶנָּה, לָזֶה וְלֹא לְאַחֶרֶת, בְּנֶאֱכֶלֶת מִעֵט הַכָּתוּב. אֶלָּא זֹאת לָמָּה לִי, אִי לָאו זֹאת הֲוָה אֲמִינָא הַאי יֹאכֲלֶנָּה אוֹרְחֵיהּ דִּקְרָא הוּא, קָא מַשְׁמַע לָן. כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע, יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּלַע, תַּלְמוּד לוֹמַר "בִּבְשָׂרָהּ", עַד שֶׁיִּבָּלַע בִּבְשָׂרָהּ. יָכוֹל נָגַע בְּמִקְצָת חֲתִיכָה יְהֵא כֻּלָּהּ פְּסוּלָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "יִגַּע", הַנֹּגֵעַ פָּסוּל, הָא כֵּיצַד, חוֹתֵךְ אֶת מָקוֹם שֶׁבָּלַע. בִּבְשָׂרָהּ, וְלֹא בַּעֲצָמוֹת וְלֹא בְּגִדִּים וְלֹא בְּקַרְנַיִם וְלֹא בִּטְלָפַיִם. יִקְדָּשׁ, לִהְיוֹת כָּמוֹהָ. הָא כֵּיצַד, אִם פְּסוּלָה הִיא, תִּפָּסֵל, וְאִם כְּשֵׁרָה הִיא תֵּאָכֵל כַּחֹמֶר שֶׁבָּהּ. אַמַּאי וְנֵיתֵי עֲשֵׂה, וְנִדְחֵי לֹא תַעֲשֶׂה, אֲמַר רָבָא אֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִקְדָּשׁ. דְּתַנְיָא "וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בּוֹ", רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְּיָא אוֹמֵר, אֶחָד עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֹחַ וְאֶחָד עֶצֶם שֶׁאֵין בּוֹ מֹחַ, אַמַּאי, וְנֵיתִי עֲשֵׂה וְנִדְחֵי לֹא תַעֲשֶׂה, אֶלָּא אֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. רַב אַשִׁי אֲמַר, יִקְדָּשׁ עֲשֵׂה הוּא, וְאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה. וְאַשְׁכְּחָן חַטָּאת דִּמְקַדֶּשֶׁת בְּבָלוּעַ, שְׁאָר קָדָשִׁים מְנָלַן, אֲמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר, (ויקרא ז, טז) "זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת" וְגוֹ' מַה חַטָּאת מְקַדֶּשֶׁת בְּבָלוּעַ אַף כָּל הַקֳּדָשִׁים מְקַדְּשִׁים בְּבָלוּעַ.
3