ילקוט שמעוני על התורה תקפ״חYalkut Shimoni on Torah 588

א׳אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: נִמְנוּ וְגָמְרוּ בַּעֲלִיַּת בֵּית נִתְזָה בְּלֹד: כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אִם אוֹמְרִים לָאָדָם עֲבֹר וְאַל תֵּהָרֵג – יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג, חוּץ מֵעֲבוֹדַת אֱלִילִים וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. וַעֲבוֹדַת אֱלִילִים לֹא, וְהָתַנְיָא: הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁאִם אָמַר לוֹ לָאָדָם: עֲבֹד אֱלִילִים וְאַל תֵּהָרֵג, מִנַּיִן שֶׁיַּעֲבֹר וְלֹא יֵהָרֵג, תַּלְמוּד לוֹמַר: "וָחַי בָּהֶם" – וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם. יָכוֹל אֲפִלּוּ בְּפַרְהֶסְיָא, תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי". אִינְהוּ דְּאָמוּר כְּר' אֱלִיעֶזֶר, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם נֶאֱמַר "בְּכָל נַפְשְׁךָ" לָמָּה נֶאֱמַר "בְּכָל מְאֹדֶךָ", וְאִם נֶאֱמַר "בְּכָל מְאֹדֶךָ" לָמָּה נֶאֱמַר "בְּכָל נַפְשְׁךָ", אֶלָּא יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: "בְּכָל מְאֹדֶךָ". יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁגּוּפוֹ חָבִיב עָלָיו מִמָּמוֹנוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: "בְּכָל נַפְשְׁךָ". גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים – כְּרַבִּי. דְּתַנְיָא: רַבִּי אוֹמֵר: "כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה" – וְכִי מַה לָּמַדְנוּ מֵרוֹצֵחַ מֵעַתָּה, אֶלָּא הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד, מֵקִישׁ רוֹצֵחַ לְנַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, מַה נַּעֲרָה מְאֹרָסָה נִתָּן לְהַצִּילָהּ בְּנַפְשׁוֹ אַף רוֹצֵחַ נִתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ. וְנַעֲרָה הַמְאֹרָסָה גּוּפָהּ מְנָלָן, כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, "וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ" – הָא יֵשׁ לָהּ מוֹשִׁיעַ, בְּכָל דָּבָר שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְהוֹשִׁיעָהּ. וּמֵקִישׁ נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה לְרוֹצֵחַ, מָה רוֹצֵחַ יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר אַף נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר. וְרוֹצֵחַ גּוּפֵהּ מְנָא לָן, סְבָרָא הוּא, דְּהַהוּא דְּאָתָא לְקַמֵּהּ דְּרָבָא, אֲמַר לֵהּ: אָמַר לִי מָרִי דּוּרַאי זִיל קָטְלֵהּ לִפְלַנְיָא, וְאִי לָא קָטְלִינָא לָךְ. אֲמַר לֵהּ: נִיקְטְלָךְ וְלָא תִּקְטֹל, מִי יֵימַר דְּדָמָא דִּידָךְ סֻּמָק טְּפֵי, דִּילְמָא דָּמָא דְּהָאֵיךְ סֻּמָּק טְפֵי. כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד, אֲבָל בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד אֲפִלּוּ לְשִׁנּוּיֵי עַרְקְתָא דִּמְסָאנָא יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר. כִּי אָתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְּצִנְעָה אֲבָל בְּפַרְהֶסְיָא לֹא. וְכַמָּה פַּרְהֶסְיָא, עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם. פְּשִׁיטָא יִשְׂרָאֵל בָּעִינָן, דִּכְתִיב: "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: תִּשְׁעָה יִשְׂרָאֵל וְגוֹי אֶחָד מַהוּ, תָּא שְׁמַע: דְּתָנֵי רַבָּנָאֵי אֲחוּהּ דְּר' יִרְמְיָה בְּרַבִּי: אָתְיָא "תּוֹךְ, תּוֹךְ" מֵ"הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת", מַה לְּהַלָּן עֲשָׂרָה וְכֻלְּהוּ יִשְׂרָאֵל אַף כָּאן עֲשָׂרָה וְכֻלְּהוּ יִשְׂרָאֵל. וְהָא אֶסְתֵּר פַּרְהֶסְיָא הֲוַאי, אֶסְתֵּר קַרְקַע עוֹלָם הָיְתָה. רָבָא אָמַר: הֲנָאַת עַצְמוֹ שָׁאנֵי, דְּאִי לֹא תֵּימָא הָכִי קוּקֵי וְדִימוּנְקֵי הֵיכִי יַהֲבִינָן לְהוּ. וְאָזְדָא רָבָא לִטְעָמֵהּ, דְּאָמַר רָבָא: הַאי נָכְרִי דְּאָמַר לְיִשְׂרָאֵל קְטֹל אַסְפֶּסְתָּא בְּשַׁבָּתָא וְשָׁדֵי לְחַיּוּתָא, וְאִי לָא קָטִילְנָא לָךְ – לִיקְטוּל וְלָא לִיקְטְלֵהּ, שַׁדֵּי לְנַהֲרָא – לִיקְטְלֵהּ וְלָא לִיקְטוּל, מַאי טַעֲמָא, לַעֲבֹר מִלְּתָא קָא בָּעֵי.