ילקוט שמעוני על התורה תרמ״אYalkut Shimoni on Torah 641

א׳(ויקרא כב כ) "כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם" אָמַר רַב אַדָּא בַּר קְטִינָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שָׁלשׁ פְּגִימוֹת הֵן: פְּגִימַת עֶצֶם בְּפֶסַח, פְּגִימַת אֹזֶן בִּבְכוֹר, פְּגִימַת מוּם בְּקָדָשִׁים. וְרַב חִסְדָּא אָמַר: אַף פְּגִימַת סַכִּין. וְאִידָךְ, בְּחֻלִּין לָא קָא מַיְרֵי. וְכֻלָּן פְּגִימָתָן כְּדֵי פְּגִימַת מִזְבֵּחַ. וְכַמָּה פְּגִימַת מִזְבֵּחַ, כְּדֵי שֶׁתַּחְגֹּר בְּצִפֹּרֶן. מֵיתִיבֵי: כַּמָּה פְּגִימַת מִזְבֵּחַ, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: טֶפַח. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: כַּזַּיִת. לָא קַשְׁיָא, הָא בְּסִידָא הָא בְּאַבְנָא. אָמַר אַבָּיֵי כָּל מִלְּתָא דַּאֲמַר רַחְמָנָא לָא תַּעֲבֵיד, אִי עָבֵיד מְהַנֵּי. רָבָא אָמַר: לָא מְהַנֵּי. וַהֲרֵי הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלֵי מוּמִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּלֹא תַּעֲשֶׂה מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי, תְּיוּבְתָּא דְּרָבָא, אָמַר לָךְ רָבָא: שָׁאנֵי הָתָם דַּאֲמַר קְרָא: "וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה" רִצוּי הוּא דְּלָא מְרַצֶּה הָא מִקְדַּשׁ קָדְשִׁי. וּלְאַבָּיֵי, אִי לָאו דַּאֲמַר רַחְמָנָא "וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה", הֲוָה אָמֵינָא תֶּהֱוֵי כְּעוֹבֵר עַל מִצְוָה וְכָשֵׁר, קָא מַשְׁמַע לָן. וַהֲרֵי מַקְדִּישׁ תְּמִימִים לְבֶדֶק הַבַּיִת דַּאֲמַר רַחֲמָנָא: "נְדָבָה תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ" זֶהוּ קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, וּתְנָן: "הַמַּקְדִּישׁ תְּמִימִים לְבֶדֶק הַבַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּלֹא תַּעֲשֶׂה מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי", תְּיוּבְתָּא דְּרָבָא, אָמַר לָךְ רָבָא: מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְרַבּוּ בַּעֲלֵי מוּמִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, נִתְרַבּוּ תְּמִימִים לְבֶדֶק הַבַּיִת. "כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם" אֵין לִי אֶלָּא מוּם קָבוּעַ, מוּם עוֹבֵר מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ" מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: אִי מִשּׁוּם בַּל תִּשְׁחֲטוּ הֲרֵי כְּבָר אָמוּר לְמַטָּה, אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "בַּל תַּקְרִיבוּ", בַּל תַּקְדִּישׁוּ, מִכָּאן אָמְרוּ: הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלֵי מוּמִין לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ עוֹבֵר מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת: מִשּׁוּם בַּל תַּקְדִּישׁוּ, וּמִשּׁוּם בַּל תִּשְׁחֲטוּ, וּמִשּׁוּם בַּל תִּזְרְקוּ, וּמִשּׁוּם בַּל תַּקְטִירוּ כֻּלּוֹ, וּמִשּׁוּם בַּל תַּקְטִירוּ מִקְצָתוֹ. רַבִּי יוֹסִי בְּר' יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף מִשּׁוּם קַבָּלַת הַדָּם. אָמַר מַר: אִי מִשּׁוּם בַּל תִּשְׁחֲטוּ כְּבָר אָמוּר לְמַטָּה. הֵיכָן אָמוּר, דְּתַנְיָא: "עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת לֹא (תַקְדִּישׁוּ) [תַקְרִיבוּ"] מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, אִי מִשּׁוּם בַּל תַּקְדִּישׁוּ כְּבָר אָמוּר לְמַעְלָה, אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "בַּל תַּקְרִיבוּ", בַּל תִּשְׁחֲטוּ. "וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ" אֵלּוּ אִשִּׁים. אֵין לִי אֶלָּא כֻּלּוֹ, מִקְצָתוֹ מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: "מֵהֶם". זְרִיקַת דָּמִים מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: "עַל הַמִּזְבֵּחַ לַה'" לְרַבּוֹת הוּא. וְהָתַנְיָא: "קָרְבָּן" שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִלּוּ קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת שֶׁנִּקְרְאוּ קָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן". תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (כָּתוּב בְּרֶמֶז תקפ"א). אָמַר מַר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסִי בַּר יְהוּדָה: אַף מִשּׁוּם קַבָּלַת הַדָּם. מַאי טַעֲמָא, נָפְקָא מֵהָא: "וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ" זוֹ קַבָּלַת הַדָּם. וְתַנָּא קַמָּא מִבַּעְיָא לֵהּ לְהַאי: סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְלֹא נִצְטַוּוּ אֶלָּא עַל מְחֻסְּרֵי אֵבָרִים לָא שְׁנָא בַּמִּזְבֵּחַ דִּידְהוּ לָא שְׁנָא בַּמִּזְבֵּחַ דִּידָן, קָא מַשְׁמַע לָן. מַתְקִיף לַהּ רֵישׁ לָקִישׁ: שֶׁמָּא לֹא שָׁנִינוּ אֶלָּא בְּתָם וְנַעֲשָׂה בַּעַל מוּם עוֹבֵר, אֲבָל מוּם מֵעִקָּרָא דִּיקְלָא בְּעָלְמָא הוּא, אֲמַר לֵהּ רַב אַחָא בְּרֵהּ דְּרַב יוֹסֵף: "שָׂרוּעַ וְקָלוּט" כְּתִיב בַּפָּרָשָׁה, וְהָנֵי בַּעֲלֵי מוּמִין מֵעִקָּרָא נִינְהוּ.

ב׳(ויקרא כב כא) "אִישׁ" הַיָּחִיד מֵבִיא שְׁלָמִים נְדָבָה, וְאֵין הַצִבּוּר מְבִיאִים שְׁלָמִים נְדָבָה. אוֹ "אִישׁ" לְהוֹצִיא אֶת הַשֻּׁתָּפִין, רַבִּי אוֹמֵר: "אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לְכָל נִדְרֵיהֶם וּלְכָל נִדְבוֹתָם" כָּל הַקָּדָשִׁים בָּאִין בְּשֻׁתָּפוּת עַד שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב אֶת הַמִּנְחָה. "כִּי יַקְרִיב זֶבַח שְׁלָמִים" אֵין לִי אֶלָּא שְׁלָמִים, מִנַּיִן לְרַבּוֹת הָעוֹלָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "נֶדֶר". מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַתּוֹדָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: "לְפַלֵּא". מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַוְּלָדוֹת וְאֶת הַתְּמוּרוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר: "בַּבָּקָר". מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַבְּכוֹר הַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח, תַּלְמוּד לוֹמַר: "בַצֹּאן". מִנַּיִן לְרַבּוֹת חַטָּאת וְאָשָׁם, תַּלְמוּד לוֹמַר: "בַּבָּקָר אוֹ בַּבָּקָר, בַּצֹּאן אוֹ בַצֹּאן". "תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן" מִצְוַת עֲשֵׂה, לֹא תַּעֲשֶׂה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: "כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ". אִם נָפַל מִן הַגַּג וְנִשְׁבַּר יָכוֹל יְהֵא עוֹבֵר עָלָיו, תַּלְמוּד לוֹמַר: "כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ" אַל תִּתֵּן בּוֹ מוּם. מִכָּאן אָמְרוּ: בְּכוֹר שֶׁאֲחָזוֹ דָּם אֲפִלּוּ מֵת אֵין מַקִּיזִין לוֹ אֶת הַדָּם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַקִּיז וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בּוֹ מוּם. אִם עָשָׂה בּוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחַט עָלָיו, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יַקִּיז, וַאֲפִלּוּ שֶׁעוֹשֶׂה בּוֹ מוּם. "תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן" (כָּתוּב בְּרֶמֶז תס"ב וּבְרֶמֶז תנ"ב).