ילקוט שמעוני על התורה תשנ״זYalkut Shimoni on Torah 757
א׳וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא, לָמָּה נֶאֱמַר, ["הוּא"] לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר חֵלֶף עֲבֹדָתָם, שׁוֹמֵעַ אֲנִי רָצָה יַעֲבֹד רָצָה לֹא יַעֲבֹד, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא" עַל כָּרְחוֹ. וְעוֹד לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי וְגוֹ', אֵין לִי אֶלָּא שָׁנִים שֶׁמַּעֲשְׂרוֹת נוֹהֲגוֹת בָּהֶן, שְׁמִיטִין וְיוֹבְלוֹת מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְעָבַד" וְגוֹ', רַבִּי נָתָן אוֹמֵר הֲרֵי שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם לֵוִי שׁוֹמֵעַ אֲנִי יַעֲבֹד כֹּהֵן, וְהַדִּין נוֹתֵן וּמַה בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא כָּשְׁרוּ לְוִיִּם כָּשְׁרוּ כֹּהֲנִים, כָּאן שֶׁכָּשְׁרוּ לְוִיִּם אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּכְשְׁרוּ כֹּהֲנִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא" וְגוֹ'. "וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם", אָמַרְתָּ יִשְׂרָאֵל לֹא יִשְׂאוּ עָוֹן לְוִיִּם, אֲבָל כֹּהֲנִים יִשְׂאוּ עָוֹן לְוִיִּם, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם". "חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם", שֶׁיִּנְהֹג הַדָּבָר לְדוֹרוֹת. "וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה", לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (במדבר כו, נג) "לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ" שׁוֹמֵעַ אֲנִי אַף הַלְּוִיִּם בְּמַשְׁמָע, תַּלְמוּד לוֹמַר "וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה".
1
ב׳(במדבר יח כד) כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תָּנוּ רַבָּנָן תְּרוּמָה לַכֹּהֵן, מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַלֵּוִי דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר נוֹתְנוֹ לַכֹּהֲנִים, מַאי טַעֲמָא דְּרַבִּי מֵאִיר, דִּכְתִיב "כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה' תְּרוּמָה", מַה תְּרוּמָה [אֲסוּרָה] לְזָרִים, אַף מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן [אָסוּר] לְזָרִים, אִי מַה תְּרוּמָה חַיָּבִין עָלֶיהָ מִיתָה וְחֹמֶשׁ, אַף מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, אֲמַר קְרָא "וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ", (שם, יד) "וְיָסַף חֲמִשִּׁיתוֹ עָלָיו", "בוֹ" וְלֹא מַעֲשֵׂר, "עָלָיו" וְלֹא בְּמַעֲשֵׂר. וְרַבָּנָן, כִּתְרוּמָה, מַה תְּרוּמָה טוֹבֶלֶת אַף מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן נַמִּי טָבִיל, וְכִדְתַנְּיָא רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר יָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא טֶבֶל שֶׁלֹּא הוּרַם מִמֶּנּוּ כָּל עִקָּר, הוּרַם מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וְלֹא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וְלֹא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וַאֲפִלּוּ מַעֲשֵׂר עָנִי, [מִנַּיִן], תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים יב, יז) "לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ" וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (שם כו, יב) "וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ", מַה שְׁעָרֶיךָ הָאָמוּר לְהַלָּן מַעֲשֵׂר עָנִי, אַף כָּאן מַעֲשֵׂר עָנִי, וְקָאָמַר רַחֲמָנָא "לֹא תוּכַל", [וְאִי מֵהָתָם הֲוָה אֲמִינָא לְלָאו, אֲבָל מִיתָה לֹא, קָא מַשְׁמָע לָן]. (לִישְׁנָא אַחֲרִינָא מַעֲשֵׂר דְּטָבִיל מִדְּרַבִּי יוֹסִּי נַפְקָא, וְאִי מֵהַהִיא הֲוָה אֲמִינָא הֲנֵי מִילִי לְלָאו, אֲבָל מִיתָה לֹא, קָא מַשְׁמָע לָן).
2