ילקוט שמעוני על התורה תת״דYalkut Shimoni on Torah 804

א׳(דברים א כב) וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם, בְּעִרְבּוּבְיָא. וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (דברים ה, כ) "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם", יְלָדִים מְכַבְּדִים אֶת הַזְּקֵנִים וּזְקֵנִים מְכַבְּדִים אֶת הָרָאשִׁים, וְכָאן הוּא אוֹמֵר וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם, בְּעִרְבּוּבְיָא, יְלָדִים דּוֹחֲפִים אֶת הַזְּקֵנִים וְהַזְּקֵנִים דּוֹחֲפִים אֶת הָרָאשִׁים, נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שְׁתֵּי קְרִיבוֹת הֵן, אַחַת קְרִיבָה לְשֵׁם שָׁמַיִם [וְאַחַת קְרִיבָה שֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם], נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שְׁתֵּי רְאִיּוֹת הֵן אַחַת רְאִיָּה שֶׁל נַחַת וְאַחַת שֶׁל צַעַר. בְּאַבְרָהָם הוּא אוֹמֵר "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם" זוֹ רְאִיָּה שֶׁל נַחַת, בְּמֹשֶׁה הוּא אוֹמֵר (דברים ג, כז) "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ" זוֹ רְאִיָּה שֶׁל צַעַר. נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר גְּנוּת גָּדוֹל הָיְתָה בִּידֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם אִם כְּשֶׁהֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה זָנְתִּי וּפִרְנַסְתִּי אֶתְכֶם, כְּשֶׁאַתֶּם נִכְנָסִים לְאֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאָזוּן וַאֲפַרְנֵס אֶתְכֶם, עֲלוּבִין בְּנֵי אָדָם שֶׁכָּךְ בִּקְּשׁוּ לָהֶם.

ב׳וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר, בְּאֵיזֶה לָשׁוֹן הֵן מְדַבְּרִים. אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ. אֵין לְךָ דֶּרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ עַקְמוּמִיּוּת, אֵין לְךָ דֶּרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ כְּמָנוֹת, אֵין לְךָ דֶּרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ פָּרָשׁוֹת. וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן. לֵידַע בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ אָנוּ בָּאִין עֲלֵיהֶן. (דברים א כג) וְיַחְפְּרוּ לָנוּ, (כָּתוּב בְּפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים). וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר, בְּעֵינַי טוֹב וְלֹא בְּעֵינֵי הַמָּקוֹם. אִם בְּעֵינָיו הָיָה טוֹב לָמָּה נִכְתַּב עִם דִּבְרֵי תּוֹכָחוֹת, מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָמַר לַחֲבֵרוֹ מְכֹר לִי אֶת חֲמוֹרְךָ זֶה, אָמַר לוֹ הֵן. נוֹתֵן אַתָּה לִי לְנִסָּיוֹן, אָמַר לוֹ הֵן. בּוֹא אִתִּי וַאֲנִי אֶרְאֶה כַּמָּה נוֹשֵׂא בָּהָר וְכַמָּה נוֹשֵׂא בַּבִּקְעָה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאֵין מְעַכְּבוֹ כְּלוּם (אֶלָּא בִּשְׁבִיל לָשֵׂאת) [אָמַר לוֹ בּוֹא קַח] אֶת מָעוֹתָיו. לְכָךְ נֶאֱמַר "וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר". "וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים". מִן הַבְּרוּרִים שֶׁבָּכֶם, מִן הַמְסֻלָּתִין שֶׁבָּכֶם. אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט. מָה אֲנִי צָרִיךְ [לוֹמַר] וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים. מַגִּיד שֶׁלֹּא הָיָה שֵׁבֶט לֵוִי עִמָּהֶם. (דברים א כד) וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה, (מַגִּיד שֶׁנִּקְרָא עַל שֵׁם סוֹפוֹ) מַגִּיד שֶׁדֶּרֶךְ מְרַגְּלִים לַעֲלוֹת בָּהָר. וְכֵן רָחָב אוֹמֶרֶת לִשְׁלוּחֵי יְהוֹשֻׁעַ "הָהָרָה לֵכוּ" וְגוֹ', מְלַמֵּד שֶׁשָּׁרְתָה עָלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁאִלּוּ לֹא שָׁרְתָה עָלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מִנַּיִן הָיְתָה יוֹדַעַת שֶׁעֲתִידִין לַחֲזֹר לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים.