ילקוט שמעוני על התורה תתל״חYalkut Shimoni on Torah 838

א׳וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ, שֶׁיְּהֵא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאַהֵב עַל יָדְךָ, שֶׁיְּהֵא אָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וְדִבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת וּמַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ נָאֶה כְּשֶׁרוֹאִין שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה מַה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו, אַשְׁרֵי פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה אַשְׁרֵי אָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה אַשְׁרֵי רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה אוֹי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא לָמְדוּ תוֹרָה רְאוּ פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה כַּמָּה נָאִים וְיָפִים מַעֲשָׂיו כַּמָּה מְתֻקָּנִים דְּרָכָיו, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיה מט, ג) "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר", וּבִזְמַן שֶׁאָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וְאֵין מִקְחוֹ וּמַתָּנוֹ נָאֶה וְאֵין מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בֶּאֱמוֹנָה וְאֵין דְּבָרָיו בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת מַה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה, אוֹי לוֹ לְאָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה אוֹי לוֹ לְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה אַשְׁרֵיהֶם לִבְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא לָמְדוּ תוֹרָה רְאוּ פְּלוֹנִי זֶה שֶׁלָּמַד תּוֹרָה כַּמָּה מְכֹעָרִים מַעֲשָׂיו כַּמָּה מְקֻלְקָלִין דְּרָכָיו, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר "עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ". כִּי אֲתָא רָבִין אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בַּכֹּל מִתְרַפְּאִין חוּץ מֵאֱלִילִים וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. אֱלִילִים, דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם נֶאֱמַר "בְּכָל נַפְשְׁךָ" [לָמָּה נֶאֱמַר "בְּכָל מְאֹדֶךָ" וְאִם נֶאֱמַר "בְּכָל מְאֹדֶךָ" לָמָּה נֶאֱמַר "בְּכָל נַפְשְׁךָ", אֶלָּא לוֹמַר לְךָ אִם יֵשׁ אָדָם שֶׁגּוּפוֹ חָבִיב עָלָיו מִמָּמוֹנוֹ לְכָךְ נֶאֱמַר "בְּכָל נַפְשְׁךָ", וְיֵשׁ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ לְכָךְ נֶאֱמַר "בְּכָל מְאֹדֶךָ"]. גִּלּוּיּ עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, דְּתַנְיָא רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר) אוֹמֵר, (דברים כב, כו) "כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ", וְכִי מָה עִנְיָן רוֹצֵחַ אֵצֶל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, אֶלָּא הֲרֵי זֶה בָא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד, מַקִּישׁ רוֹצֵחַ לְנַעֲרָה הַמְאֹרָסָה מַה נַּעֲרָה הַמְאֹרָסָה נִתַּן לְהַצִּילָהּ בְּנַפְשׁוֹ אַף רוֹצֵחַ נִתַּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ, וּמַקִּישׁ נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה לְרוֹצֵחַ, מָה רוֹצֵחַ יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר אַף נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה תֵּהָרֵג וְאַל תַּעֲבֹר. וְרוֹצֵחַ גּוּפֵיהּ מִנָּא לָן. סְבָרָא הוּא, כִּי הַהוּא דַּאֲתָא לְקָמֵיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לֵיהּ מָרֵי דוֹרָאֵי אֲמַר לִי זִיל קְטָלֵיהּ לִפְלָנְיָא וְאִי לָךְ, קָטִילְנָא לָךָ אֲמַר לֵיהּ לִקְטְלָךְ וְלָא תִקְטֹל, מַאי חָזִית דְּדָמָא דִידָךְ סֻמַּק טְפֵי, דִּלְמָא דָּמָא דְּהַהוּא גַבְרָא סֻמַּק טְפֵי. אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק, נִמְנוּ וְגָמְרוּ בַּעֲלִיַּת בֵּית נִתְזָה בְּלוֹד, כָּל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אִם אוֹמְרִים לוֹ לָאָדָם עֲבֹר וְאַל תֵּהָרֵג, יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג, חוּץ מֵאֱלִילִים גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. וֶאֱלִילִים לֹא, וְהָתַּנְיָא הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁאִם אָמְרוּ לוֹ לָאָדָם עֲבֹד אֱלִילִים וְאַל תֵּהָרֵג, מִנַּיִן שֶׁיַּעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְחַי בָּהֶם", יָכוֹל אֲפִלּוּ בְּפַרְהֶסְיָא, תַּלְמוּד לוֹמַר (שם כב, לב) "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי". אִינְהוּ דְּאָמְרֵי כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם נֶאֱמַר "בְּכָל נַפְשְׁךָ" וְכוּ' (כְּדִלְעֵיל), כִּי אֲתָא רַב דִּימֵי אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן, לָא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד, אֲבָל בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד אֲפִלּוּ לְשַׁנּוּיֵי עֲרַקְתָא דִמְסָאנָא יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר. כִּי אֲתָא רָבִין אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְּצִנְעָא, אֲבָל בְּפַרְהֶסְיָא לֹא. וְכַמָּה פַּרְהֶסְיָא. עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם. פְּשִׁיטָא, יִשְׂרָאֵלִים בָּעֵינָן, דִּכְתִיב (שם) "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". בָּעֵי רַבִּי יִרְמִיָּה תִּשְׁעָה יִשְׂרָאֵלִים וְכוּתִי אֶחָד מַהוּ. תָּא שְׁמַע דְּתָנֵי (רַבִינָאִי) [רַב יַנַּאי] אַחְוּהַ דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אַתְיָא "תּוֹךְ תּוֹךְ", "מֵהִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת", מַה לְּהַלָּן עֲשָׂרָה וְכֻלְּהוּ מִיִּשְׂרָאֵל, אַף כָּאן עֲשָׂרָה וְכֻלְּהוּ מִיִּשְׂרָאֵל. וְהָא אֶסְתֵּר פַּרְהֶסְיָא הֲוַאי. אֶסְתֵּר קַרְקַע עוֹלָם הָיְתָה. רָבָא אֲמַר, הֲנָאַת עַצְמוֹ שָׁאנֵי, דְּאִי לָא תֵימָא הָכֵי (נַמִּי) [הַנֵּי] קְוָאקֵי וְדִימוֹנְקֵי הֵיכִי יְהָבִינָן לְהוּ, [אֶלָּא הֲנָאַת עַצְמָן שָׁאנֵי, הָכֵי נַמֵּי הֲנָאַת עַצְמוֹ שָׁאנֵי]. וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעֲמֵיהּ, דַּאֲמַר רָבָא הַאי עוֹבֵד אֱלִילִים דַאֲמַר לֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל קְטֹל אַסְפַּסְתָּא [בְּשַׁבַּתָּא] וְשָׁדֵי לְחַיּוּתָא וְאִי לָא קָטִילְנָא לָךְ, לִקְטֹל וְלָא לִקְטְלֵיהּ, שָׁדֵי לְנַהֲרָא לִקְטְלֵיהּ וְלָא לִקְטֹל, מַאי טַעֲמָא לַעֲבוּרֵי מִלְּתָא קָא בָעֵי.