יין הטוב, חלק א, יורה דעה י״בYein HaTov, Part I, Yoreh De'ah 12
א׳בדבר הלבשת שחורים לנושאי המטה
1
ב׳באו אלי שני אנשים יראי ה' ובידם קונטרס תשובה ארוכה מתלמיד חכם אחד, תכנה לאסור הלבשת שחורים לנושאי המטה וחלופיהן, ולפי דבריהם חדשים מקרוב באו להנהיג מנהג זר זה בחברא קדישא של הספרדים פה עיה"ק, והפצירו בי האנשים הנ"ל לעבור על הקונטרס ולחוות דעתי גם אני בזה, ואם כי ידעתי בעצמי שלא הגעתי למידה זו, ובפרט שכבר הסכימו על דבריהם כמה מגדולי הרבנים דפה עיה"ק שליט"א, לעשות רצונם חפצתי וכיהודה ועוד לקרא הנני בא לרשום מה שנראה לענ"ד בזה. וטרם ראיתי להעיר כי בעברי על הקונטרס ראיתי שמחברו הפריז על המדה, האריך בפטומי מילי ונכנס בדוחקים שונים לערער גם על המנהג שהאבלים תוך י"ב חדש לובשים שחורים, ולענ"ד יפה היתה שתיקתו מדבורו בפרט זה, כי מנהג קדמון ומקובל הוא אצלנו, ונ"ל לציין בקצור דברי הפוסקים שהזכירו מנהג זה ושוב אשוב לנדון השאלה הנ"ל.
2
ג׳הנה בשבת דף קי"ד ונדה דף כ' איתא שרבי ינאי ציוה לבניו: "אל תקברוני בכלים לבנים שמא לא אזכה וכו' ולא בשחורים שמא אזכה ואהיה כאבל בין החתנים", ובירושלמי סוף כלאים וכתובות פי"ב (הלכה ג') איתא שר' יוחנן ציוהה כן. ובאבל רבתי פ"ב ה"י: "כל הפורש מדרכי צבור אין מתעסקין עמו, ואחיהם וקרוביהן לובשים לבנים ומתעטפין לבנים", ועיין הרי"ף סוף מועד קטן. וכתב הרב יצחק בן גיאת בהלכות אבל: "מכאן אתה שומע שהאבלים וקרובי המת היו נוהגים ללבוש שחורים", ועיין שם שכתב עוד כמה ראיות. וכתב הרמב"ן בתורת האדם (מהד' הרב שעוועל פ"ה) והרא"ש סוף מועד קטן (סי' צ"ד): "וכן מצינו באגדה שאמר לו משה ליהושע לבוש והתכסה עלי שחורים", ועיין טור וב"י יו"ד סי' שמ"ה, או"ח סי' תקמ"ז ותקפ"א ואה"ע סי' י"ז, ובהגהת השו"ע באה"ע שם סעיף ה' ו[בסי'] קמ"ה סעיף ט', ובתשובת הרשב"ש סי' פ"ה ופ"ו. ועיין להגאון חיד"א בשיורי ברכה סי' ש"מ אות י"ד שכתב: "לכאורה יש להסתפק בבגד שחור שעשה לאבלות אביו ולובשו בתוך שבעה אם חייב לקרוע", וכתב ד"מסתמות דברי הפוסקים ואחרונים נראה דאין חילוק. הן אמת שהריטב"א בחידושיו כתב משם ר"י דמשום כבוד אביו התירו לקרוע כל ז', ולסברא זו יש להקל בבגד שחור כיון דכל עצמו נעשה לכבוד אביו ותיסגי בהא, אבל לדעת שאר פוסקים חיובא הוא כמבואר. ומיהו יש מי שנסתפק אי בתוך שבעה יכול ליתן לחייט לתפור לו בגד שחור דאסור במלאכה אפילו ע"י אחרים, והמנהג פשט ליתנו תכף לחייט, ואפשר להקל אחר שלשה ימים, כיון דמלאכה זו לצער וכאב שרי" עכ"ל. ובעיר מלוכה בגדאד נוהגים ללבוש שחורים על כל מי שמתאבלים עליו ונוהגים כן לתת אותם לחייט אחר שלשה ימים, כמו שכתב הגאון חיד"א, ולובשים אותם בגמר השבעה, ואין מברכים שהחיינו על בגדים אלו. עיין יפה ללב ח"ג (קונטרס אחרון לאו"ח סי' רכ"ג אות ב' דף קי"ג ע"ב), ועיין בתשובת ראש משביר (יו"ד סי' כ"ג).
3
ד׳ושאלו להרא"ש (כלל כ"ז סי' ט') אי רשאי ללבוש שחורים על חמיו ואוהבו י"ב חדש, והשיב: "על חמיו פשיטא, דאף להתאבל עליו בפני אשתו חייב, כל שכן דיכול ללבוש שחורים ושפיר קא עביד, ועל אוהבו נמי אם רוצה להצטער עליו בלבישת שחורים, או בשביל כבודו, הרשות בידו, וכן מצינו בדוד שקיבל הבראה על אבנר" עכ"ל. וכתב בשיירי כנסת הגדולה (סי' ת' אות ג): "יש מי שהוכיח מדברי הרא"ש הללו דאף בשבת שפיר דמי ללבוש שחורים, דעל כרחך השאלה היא לענין שבת, דבחול פשיטא שכל אדם יוכל ללבוש שחורים". והכנסת הגדולה גופיה כתב: "איברא שהדברים מוכרחים, אבל קשה דמה ראיה הביא הרא"ש מדוד שקיבל הבראה על אבנר דהוה בחול. אף די"ל דאין כוונת הרא"ש אלא להביא ראיה שאם רצה להתאבל על אוהבו דיכול ולענין שבת מסברא קאמר לה, מכל מקום קשה שלא הוזכר שבת בדבריו ועקר חסר מן הספר", ועיין שם שבקושטא היו מסירים השחורים בשבת. ועיין עוד שם בשיירי כנסת הגדולה בסמוך אות ד' שכתב בשם הרדב"ז בתשובה דבמקום שנהגו ללבוש שחורים מותר ללובשם גם בשבת, עיין שם. ועיין חיים ביד להר"ח פאלאג'י סי' קכ"ה אות נ"א שכתב: "בגדים שחורים נהגו לעשות בכוונה לאבלים, אך לשבת לבי מהסס על הלובשים ומתעטפים שחורים, דלא נכון לעשות כן בשבת" עכ"ל. ועיין מגן אברהם סי' רס"ב ס"ק ב' ואליה רבה (ס"ק ד') וברכי יוסף (יו"ד סי' ת') ותשובת רב פעלים (ח"ד או"ח סי' ל"ג) ובן איש חי פ' לך לך אות י"ח.
4
ה׳ומה שכתב השלחן גבוה סי' שע"ח ס"ק כ"א וסי' שפ"ט ס"ק י"א דפה עיה"ק נוהגים ללבוש לבנים במקום שחורים לעילוי נפש הנפטר. הנה לכאורה אם היה מנהג כזה פה עיה"ק הוא תמוה, דמדברי הש"ס והפוסקים הנ"ל נראה ברור דלבוש הלבן מורה על שמחה והשחור דוקא מורה על אבלות, וכן הוכיח הפחד יצחק ערך אבלים לובשים שחורים מעוד כמה מקומות בש"ס, עיין שם, ועיין שו"ת הרשב"א (סי' תי"ט). והרב יפה ללב ח"ח (סי' שפ"ט) העיר בזה על השולחן גבוה הנ"ל, וגם מה שכתב דהוא לעילוי נפש הנפטר לא ידעתי טעם לדבר ומנא ליה זה, והראב"ע בשיריו כתב: "יש עם באבלם ילבשו לבן מקום שחור וכו'", ונראה דאצלנו לא נהגו כן. ועיין טהרת המים (מערכת מ' אות נ"ו) דיש מפקפקים במנהגים שכותב השלחן גבוה הנ"ל. ושוב ראיתי בתשובת הרדב"ז (ח"ד סי' ס"ב) שכתב שיש מקומות שנהגו ללבוש שחורים מפני האיבול ויש מקומות שנהגו בלבנים, ונהרא נהרא ופשטיה, ועיין שם שכתב: "אבל המנהג שלנו ללבוש לבן הוא טוב מאד, כלומר הרי אנו חשובים לפניך כמתים", ונראה דבזמנו של השולחן גבוה נמי היו שנהגו ללבוש לבנים, אבל עתה אין אנו יודעים ממנהג זה ובכל מקום לובשים שחורים, ועיין ט"ז ומגן אברהם סי' תקמ"ז. ועיין שם בפרי מגדים שכתב דמלשון הב"י משמע דלובשים שחורים עד תום הי"ב חודש ואין זה בכלל קדיש שמפסיקין בי"א חדש, דזה רק אבלות ולא שייך גיהנום, ואעפ"י כן מסירין השחורים גם כן בי"א חדש, ועיין מה שכתב עוד בזה בנועם מגדים, ועיין שם בהגהות בית הלוי אות קע"ט. ועיין שלחן גבוה או"ח סי' תקמ"ז שכתב דקודם תשלום הי"ב חדש לא שרי להסיר שחורים ללבוש לבנים, ועיין עוד באחרונים שם. ואם ציוה שלא ילבשו עליו שחורים כתב הכנסת הגדולה סי' שד"מ הגהות הטור אות ה' בשם מהר"י וייל (סימן י"ז) דשומעים לו כמו בהספד, וכן כתב השלחן גבוה בסי' שד"מ ס"ק י"ח דאם ציוה לבניו ובנותיו שלא ילבשו שחורים שומעים לו, דהא ודאי יקרא דשכבי הוא ומוחל לבניו על זה, ואין בזה בזיון לחיים שיודעים דכן ציוה, ומצוה לקיים דברי המת, עיין שם. ועיין פחד יצחק ערך השכבה אין אומרים וערך הספד. ועיין עיקרי הד"ט (יו"ד סי' ל"ה אות א') ומנחם אבלים אות ל' ועוד כמה וכמה פוסקים שכתבו מנהג זה של לבישת שחורים תוך י"ב חדש, ומדבריהם מתברר שלא רק שאין דופי במנהג אלא שאין לשנותו. ולו לעצתי ישמע מחבר הקונטריס הנ"ל, ישמיט כל מה שהאריך בפרט זה למען יתקבלו דבריו בענין המנהג שהמתחדשים רוצים להביא בקהל שלא ברצון חכמים.
5
ו׳והנה על ענין זה שמבקשים להלביש שחורים לבני חברא קדישא בשעת הלוויה, יגעתי לחפש בספרי האחרונים שיש לי לראות אם נתעוררה שאלה זו בימיהם, ולא מצאתי כי אם בקונטרס "יענו בקול" הנקרא גם כן "קול תפלה" סי' ט"ל בתשובת הרב שלמה ליפמאנן אב"ד שענלאנקע שהעיר בזה בדרך אגב וזה לשונו: "גם לדידי אירע עובדא, כי ידוע מקדמת דנא מי שמת לו מת הלך ללוותו בבגדי חול המטולאים ביותר, וגם שאר המלווים הלכו בלבושיהם וכו'. אך עתה החדשים אשר מקרוב באו ורחוקים מתורה הקדושה, שרוצים תמיד להתדמות לגוים לעשות כמעשיהם, גם האבלים מלבישים עצמם בכלי תפארה ועושים להם בגדים שחורים חדשים בכוונה וכו'.. ואירע פה שאשה אחת שעוד יש לה יראת שמים מתה אמה, וכשלא נתן לה החייט בגד השחור שתלבוש בשעת ההלוויה באה אלי בפחי נפש, והנחתי דעתה שמצד הדין זה אסור, ומצוה שתלוה את אמה, שהיתה גם כן יראת ד', בבגד ישן" עכ"ל.
6
ז׳ולענ"ד כיון שמנהג זה לא היה נהוג אצלנו בשום מקום וזמן והוא ממנהגי האומות, הרי זה אסור משום ובחקותיהם לא תלכו. לא מיבעיא לדעת התוספות (סנהדרין נ"ב ועבודה זרה י"א), דבשיטתייהו קיימי רוב הפוסקים, דבמידי דלא כתוב בתורה אסור בכל ענין לעשות כמנהגיהם משום ובחקותיהם לא תלכו, דבודאי יש לאסור ענין הרע הזה. אלא אפילו להר"ן, הובאו דבריו בהגהת השו"ע יו"ד סי' קע"ח, דאין עוברים על לאו זה אלא אלא כשעושים דבר שנהגו בו לשם פריצות או לחק ואין טעם בדבר, גם כן יש לאסור. עיין ביאור הגר"א שם שתמה על הר"ן ודחה דבריו מטעם זה, דמוכח בש"ס דבעינן דוקא כתוב בתורה ואם לאו אסור, וכמו שכתבו התוספות הנ"ל, וכן הביא המנחת חינוך מצוה רס"ב. ועיין שם בביאור הגר"א שכל דבר שהיינו נוהגים בו זולתם נמי מותר. ולעניות דעתי יש ליישב בזה דברי הר"ן ז"ל, דיש לומר דמשום הכי לא הזכיר התנאי שיהיה כתוב בתורה, משום דגם דבר שנהוג אצלנו משנות דור ודור וברור דלא מנייהו גמרינן, דינו כמידי דכתוב בתורה. ממילא יש לאסור המלבוש השחור להמלווים, דלא מצינו שהיה נוהג אצלנו דבר זה כלל ועיקר. וגם אליבא דמהר"י קולון, הובאו דבריו בהגהת השו"ע הנ"ל דמתיר משום כבוד ותועלת גם בדבר שלא היה נהוג אצלנו מעולם, י"ל דאינו מתיר אלא בדבר שבמניעתו יהיה פחיתת הכבוד וחסרון תועלת, כמו בעובדא דידיה בלבוש המציין את הרופא שבלעדו יהיה לו פחיתת הכבוד שלא יכבדוהו ויוקירוהו כאסיא, אבל בנידון דידן שבלעדי ענין הרע הזה של לבושים שחורים לא ימנע משהו מכבוד המת וקרוביו, אין זה בכלל כבוד שיש להתיר משום כך להביאו בקהל. ובלאו הכי יש כמה מפקפקים על דברי מהר"י קולון וראיותיו בזה, ועיין ש"ך בסי' קע"ח ובמנחת חינוך הנ"ל. שוב אחר זמן רב ראיתי בס' נוה שלום בחידושי פוסקים סי' י"ט שהאריך בישוב דברי הר"ן ומהר"י קולון, ולא אסתייעא בידי לשוב לעיין בזה. ואף דבתשובת הריב"ש סי' קנ"ח קפיד על הרב השואל שרצה לבטל המנהג לבקר על הקבר בקר כל שבעה ימי האבלות הגם שנוהגים כן הישמעאלים, וכתב דאין זה חקה, א"כ נאסור ההספד מפני שגם הם מספידים, אלא כל שעושים לכבוד מותר, הנה כבר תמהו עליו האחרונים דשאני הספד דכתוב בתורה. אמנם לענ"ד הריב"ש סובר כהר"ן רבו, דלאו דוקא בעינן כתוב בתורה אלא גם דבר שנוהג אצלנו מכבר מותר, ועצם ענין הביקור על הקברות נהוג הוא אצלנו משנות דור ודור, כמבואר בכמה מקומות בדברי חז"ל בש"ס ומדרשים. וגם הביקור בפרטות בימי השבעה נזכר לשבח בדבריהם, עיין זוהר הקדוש פ' ויחי דף רי"ז, דחד מתלת מלין דבעא ר' יצחק מרבי יהודא הוא דיזיל לקבריה כל שבעה יומין, עיין שם.
7
ח׳ומה שכתב הרמב"ם (בפ"ד מהלכות אבל הלכה ד'): "ולא יפנה אדם לבקר הקברות", עיין מה שכתב בדבריו הריב"ש (סי' תכ"א), והביא תורף דבריו הכסף משנה. ועיין שם בהרדב"ז שכתב דכוונת הרמב"ם להא דתניא בריש פרק ח' דמסכת שמחות: "יוצאין לבית הקברות ופוקדין על המת עד ג' ימים ואין חוששין משום דרכי האמורי", דמשמע דאחר ג' ימים יש משום דרכי האמורי, אלא שהרמב"ם סתם ולא חילק בין תוך ג' לאחר ג' משום דהוי מילתא דלא שכיחא, ועיין במגדל עוז. ולכאורה צ"ע, דגם בימיהם היה זה מלתא דלא שכיחא. ועיין פרישה וש"ך בסי' שצ"ד שכתבו דבימיהם דוקא שהיו מניחים בכוכין. וגם זה לא מובן, שבדברי הרמב"ם כאן מבואר דגם בכוכין מחזירין העפר והאבנים עליהם. ועיין עוד בהרדב"ז דפירוש לבקר הקברות הוא לפתוח הקבר לפקוד את המת, וזה יש בו מדרכי האמורי, אבל לפקוד הקברות מבחוץ אין שום חשש בזה, וכן נהגו כל ישראל לפקוד את מתיהם ולהשתטח על קבריהם. ועיין מעבר יבק (חלק שפתי רננות פרק כ"ג) שבקור הקרובים והאהובים על הקבר גורם הנאה עצומה למתים וביחוד בימי השבעה. וכן נוהגים עד היום בעיר מולדתי בגדאד ושאר ערי בבל והודו שהאבלים וקרוביהם מבקרים על הקבר כל יום ויום מימי השבעה אחר תפלת שחרית ומתלווים להם כמה עניים ואומרים מזמורי תהלים וכו' והאבלים אומרים קדיש ומחלקים צדקה לעניים למנוחת הנפטר לבית עולמו, ונמצא עושים צדקה וחסד עם המתים ועם החיים, וחלילה לומר שיש בזה משום בחוקותיהם לא תלכו. לא כן ענין הרע הזה של הלבשת שחורים להמלווין שלא היה נהוג אצלנו כלל ועיקר, בודאי גם הריב"ש מודה, דגם אם יתברר שדבר זה אינו חוק להם אלא נהגו כן לסימן אבלות ולכבוד דוקא, גם כן אסור. וכמו כן כתבו האחרונים על ענין מה שנהגו באיזה מקומות להעמיד אילנות בחג השבועות, וכתב החיי אדם (כלל קל"א אות י"ג) שהגר"א מנעו ואמר שיש בו משום בחוקותיהם לא תלכו לפי שלא היה נהוג אצלנו, ואעפ"י שבודאי גם הם עושים זה לכבוד ולנוי. ובנידון דידן לבד חומר האיסור שיש בדבר, יש גם חשש סכנה, כמו שכתב הבית לחם יהודה (סי' שנ"ב) והביא דבריו הגאון מהר"ש קלוגר בטוב טעם ודעת מהדורה ג' (סי' רל"ה), דסכנה גדולה איכא בשינוי המנהגים שעושים בעניני נשיאת המתים והלוויתם, ועובדא הוה שעשו מטה חדשה ונענשו עונש חמור רח"ל וגזרו תענית ופסקו צדקה לבטל הגזרה, ולכן אסור לשנות כל חברא קדישא ממנהגה, עיין שם.
8
ט׳ועיין להגאון מהר"ח פאלאג'י ברוח חיים (סי' קע"ח) שנשאל על כיוצא בזה מעיר קורפו, שחדשים מקרוב באו לעשות מנהג ללבוש מלבושים שחורים וכו' וכן כל שלוחי צבור, ומורים היתר כי עושים איזה שינוי במלבוש ממלבושיהם, ויש מוחים בדבר, והשיב להם: "כבר ידוע כי בדבר מנהג חדש יחיד מוחה וכו', ועוד כי מי אמר להם לעשות מנהג כזה רע ומכוער להתדמות להם בשעת עבודת המקום ב"ה, אפילו דאיכא שינוי קצת, אסור אף לדברי מהר"י קולון וכו'. וכל כיוצא בזה, בכל דבר ובכל מקום ובכל זמן, אשר יהינו איזה בני אדם לעשות חדשה בארץ באיזה מנהג שיש בו איזה צד להתדמות לגוים, מלבד דיחיד מוחה והדין עמו, עוד בה דאם לא צייתי דינא וינהגו וילכו אין זה מקרי מנהג, ובכל עת וזמן שיהיה בידם יכולת לבטלו הדין עמהם" עיין שם באורך. ועיין לו עוד בס' משא חיים במנהגים (מערכת ת' אות רס"ו), ועיין טוב טעם ודעת, מהדורא קמא (סי' קפ"ט). והרב תפארת אריה הלכות תפילין (פרק נ"א אות ד') קבל והתרעם על זה. ועיין להגאון חיד"א בשיורי ברכה (יו"ד סי' קפ"ב אות ג') שכתב וזה לשונו: "ואיש על העדה יאזור חיל בדעת ובכשרון לבטל מנהגים אלו וכיוצא בהם, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה, וכתיב 'ואשמם בראשיכם 'ואומר 'חטאת הקהל הוא אשר נשיא יחטא' ויהי הב"ל רועה". ועיין חקרי לב (סי' ט"ל דף ס"ב ע"א) שכתב שכל חכם שיש לו יראת ה' על פניו חייב להוכיח על כל כיוצא בזה אף אם יודע שלא יקבלו ממנו, כמו שאמרו בשבת נ"ה, ועוד אם לא יקבלו כולם יקבלו מקצתם, דאם אנחנו מניחים בכל דבר לעמא דארעא לעשות ככל העולה על רוחם נמצאת כל התורה בטלה ח"ו, כמו שכתב הרשב"ש (סי' ת"ט). וכן כתב התשב"ץ (ח"ב סי' מ"ז) וזה לשונו: "ואלו הנחנו בני אדם על מה ששוגגין, בכל יום היו מוסיפים שגגות ותפול תורה מעט מעט ח"ו" עיין שם. על כן נראה לענ"ד שיפה עשה בזה בעל הקונטרס שעורר את לבבות הרבנים שליט"א לגדור הפרצה. ובעצם הענין יש להאריך, אלא ששני האנשים הנ"ל דחקו אותי לכתוב חות דעתי העניה תיכף, על כן קצרתי וכתבתי מה שנראה לענ"ד בהשקפה ראשונה. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן.
9
י׳יצחק נסים
10