יין הטוב, חלק א, יורה דעה י״גYein HaTov, Part I, Yoreh De'ah 13
א׳אם בא חכם לתוך ד' אמותיו חייב לעמוד מפניו, ואם נשאר החכם עומד כלום ישאר עומד גם הוא
1
ב׳עתה במוסרי גליון זה לדפוס נזדמן לי לראות מה שכתב עטרת ראשי מר אחי הרה"ג וכו' כמהר"ר יחזקאל עזרא זצ"ל בהמאסף שנה ב' חוברת ג', סי' ט"ו, חשון תרנ"ז. ואמרתי להביא כאן דברי קדשו, הגם שלא הספקתי לעיין בזה, ועוד חזון למועד בלא נדר. ואלה הם דברי קודשו:
2
ג׳ראיתי בכתבי הרב המופלא ראב"ד דפה עירנו בגדאד כמוהר"ר אלישע נסים דנגור זצ"ל שעלה ונסתפק בהא דקיימא לן דאם בא חכם לתוך ד' אמותיו חייב לעמוד מפניו, אם בא החכם לתוך ד' אמותיו ועמד לפניו וזה החכם היה עסוק בדברים עם אדם אחר, אם חייב להשאר עומד כל זמן שהחכם עומד. מי אמרינן דאינו חייב, דהא דאמרינן שיעמוד עד שיעבור מכנגד פניו היינו דוקא אם הולך כדרכו, אבל זה שמתעסק בעסקיו לא מחייבינן ליה להשאר עומד, או דילמא כיון שמחויב לעמוד עד שיעבור מכנגד פניו לא שנא. וכתב שהשד"ר הרב המופלא מוהר"ר יהושע שושן הביא ראיה מהא דאמרינן בשבועות דף ל' ע"ב: "דביתהו דרב הונא הוה לה דינא קמיה דרב נחמן. אמר: 'היכי נעביד, אי איקום מקמה מסתתמן טענתיה דבעל דין, לא איקום מקמה, אשת חבר הרי היא כחבר'. אמר ליה לשמעיה: 'צא ואפרח עלי בר אוזא ושרי עלי ואיקום'". ופריך בגמרא: "והאמר מר: מחלוקת בשעת משא ומתן, אבל בשעת גמר דין דברי הכל דיינים בישיבה ובעלי דינים בעמידה". פירוש: כיון דהוא מחוייב לעמוד לפניה וצריך לישב משום שהדיינים בישיבה, אם כן כיצד יעשה, אם ישב אינו מקיים מצות כבוד, ואם יעמוד אינו מקיים מצות דיינים בישיבה, ומשני הגמרא: "דיתיב כמאן דשרי מסאניה, ואומר איש פלוני אתה זכאי וכו'", פירש רש"י: "כלומר לא עומד ולא יושב אלא כאדם שמתיר רצועה מן הסנדל". משמע מכאן שצריך לעמוד כל זמן שהוא עומד, דאם איתא דאין צריך לעמוד אלא כשבא לפניו אבל כשהוא עומד ועסוק אין צריך לעמוד, מה מקשה הגמרא, לימא כיון שעמד לפניה אין צריך להשאר עומד כל זמן שעומדת, אלא ודאי דסבירא לה להגמרא שצריך לעמוד כל זמן שהוא עומד.
3
ד׳ולכאורה היה נראה לדחות ראיה זו מדברי מרן הכסף משנה בהלכות סנהדרין פרק כ"א הלכה ג', דאוקי האי סוגיא אליבא דר' יהודה דסבירא ליה דבשעת משא ומתן אם רצו להושיב מושיבין שניהם, ורב נחמן הושיב את דביתהו דרב הונא בשעת משא ומתן, אלא בשעת גמר דין שהיא צריכה לעמוד אמר היכי לעביד, עיין שם שהאריך. ולפי זה אפשר לומר כיון שעמדה מחדש צריך לעמוד לפניה, אבל אם באה לפניו ועמד לפניה וקיים מצות עמידה, אפשר לומר דאינו חייב לישאר עומד כל זמן שעומדת. אבל אחר העיון נראה דאין זו דחייה, דמה מקשה הגמרא, דאימא דבשעת גמר דין עמדה והוא עמד גם כן ואח"כ ישב ואמר איש פלוני אתה זכאי וכו'. אלא ודאי דסבירא לה להגמרא דכיון שעמדה וצריכה להשאר עומדת בגמר דין גם הוא צריך שישאר עומד, ומשום הכי מקשה הגמרא ומתרצת דיתיב כמאן דשרי מסאניה. (אמר המגיה היע"ר ס"ט: וכן כתב הגאון מה"ר יהונתן בס' אורים ותומים חו"מ סי' טו"ב ס"ק י' על מה שכתב מור"ם בהג"ה שם: "תלמיד חכם שבא לדין מותר לעמוד מפניו וכו'", כתב על זה וזה לשונו: "וכל זמן שתלמיד חכם עומד אף הדיין צריך לעמוד. רק בשעת גמר דין שדיינים הם בישיבה, אף לתלמיד חכם מושיבין וכו'" עכ"ל).
4
ה׳והרב המובהק כמוהר"ר יחזקאל הלוי נר"י דחה ראייה זו, דשאני הכא כיון שעומדת לפניו אינו מדרך כבוד שהיא עומדת והוא יושב וזה הוי בכלל כיבוד, אבל אם הוא בתוך ד' אמותיו ומדבר עם אחר אפשר דלא מחייבינן ליה לעמוד כל זמן שהוא עומד. ויש להביא ראיה מדברי הרב שבולי הלקט דף י"ג סי' י"ד, הביאו מרן בשו"ע סי' רמ"ב סעיף י"ח: "אם קראו לרבו לקרות בתורה בצבור, אין צריך לעמוד כל זמן שרבו עומד", והטעם כתוב שם בשבולי הלקט דאין צריך לעמוד שיהא אימת צבור עליו, וכל שכן במקום גדולים וזקנים, עיין שם. משמע דהא דפטרינן ליה משום אימת צבור, אבל בלאו הכי משמע שצריך לקום כל זמן שהוא עומד.
5
ו׳וחכמי הישיבה הי"ו דחו ראיה זו, דהתם שאני, דאפשר כיון דאינו עסוק בצרכו אלא קורא בתורה, אי לאו משום טעמא דאימת צבור הוה מחייבינן ליה, אבל אם הוא עסוק בצרכו ומדבר בעניניו אפשר לומר דלא מחייבינן ליה לעמוד כל זמן שעומד, וצריך להתיישב בדבר. עכ"ל הרב המופלא הנ"ל ז"ל.
6
ז׳ולי ההדיוט ראייה רבתי קא חזינא ותיובתא לא חזינא, דהא בשבולי הלקט שם מבואר דהשאלה היא על מי שעומד מפני רבו אם צריך לעמוד כל זמן שהוא עומד, ועל זה השיב הגאון: "תדע שצריך אדם לעמוד וכו' ואם הוא בבית הכנסת בציבור וקרא את רבו וכו'", ואם איתא דיש חילוק בין קורא בתורה לעוסק בצרכו הוה ליה להגאון לבאר את זה ולא למסתם סתומי, כיון דהשאלה היא על זה. והגם דבשבולי הלקט שם אינו מובא סיום התשובה כאמור שם, מכל מקום ממה שמובא שם משמע הכי.
7
ח׳וראיתי להגאון ר' עקיבא איגר ז"ל בהגהותיו על השו"ע שם סעיף י"ח, שהביא בקוצר דברי הרב משבצות זהב או"ח סי' קמ"א שכתב שם דאף כשהספר תורה מונחת על השולחן שאין גבוה י' טפחים ורחב ד' טפחים אין צריך לעמוד מפניה, דכפי הנראה כבוד ספר תורה דצריך לעמוד מפניה הוא מקל וחומר מכבוד נשיא ורבו מובהק, כמו שאמרו בפרק קמא דקדושין (דף ל"ג ע"ב) "אם מפני לומדיה עומדין כל שכן מפניה וכו'", וברבו מובהק גופיה כל שעומד במקום הראוי לו שעולה לתורה ועומד שם לא לפוש, אין צריך לעמוד מפניו, וכן מבואר היטב ביו"ד סי' רפ"ב וכו'. ובסי' רמ"ב סעיף י"ח העתיק המחבר הדין של שבולי הלקט המובא בב"י, והיינו אפילו ברשות אחת ממש כל שעומד שרי. יעויין שם שהאריך בזה להוכיח דכל העומד במקומו הראוי לו לקרות בתורה וכדומה אין צריך לעמוד מפניו אפילו ברשות אחת. ותמיהה לי דהרי בשבולי הלקט שם מבואר הטעם דאין צריך לעמוד כשרבו קורא בתורה הוא משום אימת צבור, הא לאו הכי חייב לעמוד, ולא כמו שהבין הוא ז"ל דהוא משום שעומד במקומו הראוי לו. ומה שרצה להוכיח מהא דסי' רמ"ד סעיף ב': "רכוב כמהלך דמי", הא עומד ממש במקומו הראוי לו אפילו תוך ד' אמותיו אין צריך לעמוד מפניו, אין משם שום הוכחה, דמה שאמרו: "רכוב כמהלך" הוא דלא תימא דמקרי יושב, וכמו שכתב רש"י ז"ל בקידושין דף ל"ג ע"ב. וכבר הרגיש הרב עצמו שם מדברי רש"י ז"ל אלו ונדחק ליישבו, ולא נהירא לענ"ד. וחלותי נא פני קודש רבנן סבוראי, קוראי המאסף, כי המה יורונו הדרך נלך בה ואת המעשה אשר נעשה ושכרם מן השמים.
8
ט׳יחזקאל עזרא בכה"ר רחמים
9