יין הטוב, חלק א, יורה דעה י״דYein HaTov, Part I, Yoreh De'ah 14
א׳העגבניות, החצילים והבאמיה, אם יש לחוש בהם משום ערלה
1
ב׳בדבר העגבניות שקורין טמאטיס או בנדורה, שמעתי שיש נמנעים מלאוכלם מחשש איסור ערלה. ולענ"ד אף אם כנים דבריהם שיש בהעגבניה סימני האילן שנתנו חז"ל (בתוספתא סוף פרק ג' דכלאים), דהיינו שאין העלין עולין מעיקרו אלא מענפיו וכו', אעפ"י כן אין לחוש, דכל דבר שזורעין הגרעין ומוציא פירות תוך שנתו אפילו שיש בו סימנים הללו אינו אלא ירק. וידוע דהעגבניות אם זורעין הגרעין שלהן מוציאין פירות תוך שנתן, ונראה ודאי דפרי זה אינו אלא מין ממיני הירק, וכמו שכתב כן הרדב"ז לענין החצילים שקורין בדינגאן. דהכפתור ופרח (פרק נ"ו) אסר הבדינגאן מהאי טעמא, שיש בו סימני אילן דאין העלין עולין מעיקרו אלא מענפיו וגזעו מחליף וכו' ואינו מתקיים יותר משתים או שלש שנים, ולכן כתב דהוי ודאי ערלה ואסור לעולם בכל מקום. וכן כתב הרדב"ז בישנות ח"ד ס' רצ"ו דנתברר לו מפי הגננים דהבדינגאן הוא ודאי ערלה כמו שכתב הכפתור ופרח ולכן היה מחמיר בו, וכן כתב בחדשות ח"א סי' תצ"ט. אמנם בח"ג דפוס פיורדא סי' תקל"א התיר את הבדינגאן מטעם זה שאין בכל מיני אילן שזורעין הגרעין ועושה פרי בתוך שנתו כזה, הילכך ירק הוא. עיין שם דתחלה הביא דברי הכפתור ופרח הנ"ל וכתב שהוא מודה לו במין הבדינגאן השחור אבל לא במין הלבן הנקרא שאמי דהוא מין ירק וכן הגידו לו הגננים שזורעין אותו בכל שנה, אבל השחור גזעו מחליף ואינו יוצא משנה שלישית, ובשנה ראשונה ושנייה הוא ראוי למאכל, ובשנה השלישית הוא רע למאכל ויפה לזרע, ומשלישית והלאה אינו עושה כלום, נמצא דהוא ודאי ערלה. ושוב הביא מחלוקת הגאונים והרא"ש וכתב שהרמב"ם ור"י סבירא להו כהרא"ש ולדבריהם הבדינגאן הוי אילן ואסור משום ערלה, והאריך הרבה. ובסוף דבריו כתב: כללא דמלתא: זה הפרי הנקרא בדינגאן במחלוקת הוא שנוי והמחמיר תבא עליו ברכה. וכל שכן שהוא פרי רע בתכלית מסמא את העינים וארס הוא לכל בעלי השחורה וכו'". ועל זה הוסיף שוב וזה לשונו: "וכשעליתי לארץ ישראל ראיתי כולם נהגו בו היתר, משמע דפשיטא להו דהוי ודאי ירק, דאי הוי ספק הא קיימא לן ספק ערלה בארץ ישראל אסור. ונתחדש לי טעם אחר שאין בכל מיני אילן שזורעין הגרעין ועושה פרי בתוך שנתו כזה, הילכך ירק הוא" עכ"ל. וכמו כן י"ל לענין העגבניות, כיון דזורעין גרעין ומוציא פירות תוך שנתו אין זה אלא ירק.
2
ג׳אלא דראיתי למהר"י קשטרו בערך לחם יו"ד סי' רצ"ד, שהביא דברי הכפתור ופרח וכמו כן דברי הרדב"ז דבח"ג סי' תקל"א הנ"ל, וכתב וזה לשונו: "ולענין מעשה: בחו"ל ואפילו בסוריא מותר, דמידי ספקא לא נפיק ושרי, ובארץ ישראל צריך לבדוק אם מוציא עלין מעקרו וכו'" עד כאן עיין שם. ונראה דלא הניח את דעתו הטעם שנתחדש להרדב"ז, ולא ידעתי למה. ועיין להרב בעל קול אליהו במחנה ישראל סי' נ"ד, שכתב שראה כתוב בכ"י בגליון הרדב"ז ישנות סי' רצ"ו מכ"י הרב הקדוש מהר"ש גרמזיאן ז"ל, דאיתא בתוספתא דכל דבר שמוציא פירות תוך שנתו לזריעתו אינו נקרא אילן לענין ערלה ואינו אלא ירק. ובכסא אליהו יורה דעה סימן רצ"ד כתב דכן מצא נמי כתוב בגליון הרדב"ז מכתב יד מהר"י חאביליו שמצא בתוספתא שכל דבר שמוציא פירות תוך שנתו לזריעתו אינו אלא ירק, הרי דהטעם שנתחדש לרבו הרדב"ז באוירא דארץ ישראל הוא אמת, ולפי עדות שני הגדולים מהר"ש גרמיזאן ומהר"י חאביליו הנ"ל נמצא טעם זה מפורש בתוספתא. וגם זה שסיים מהר"י קשטרו: "ובארץ ישראל צריך לבדוק אם מוציא עלין מעיקרו", לא יכולתי להבין, דהרי הכפתור ופרח והרדב"ז כתבו מפורש על הבדינגאן דאין העלין יוצאין מעיקרו אלא מענפיו ומשום הכי אסרוהו. ושוב ראיתי בהלכות קטנות ח"א סי' פ"ג דכתב על הטעם שנתחדש להרדב"ז דטעם חלוש הוא, ובודאי אלו ידע דטעם זה נמצא בתוספתא לא היה כותב כן, אלא דגם הוא כתב דלענין מעשה בארץ ישראל צריך לבדוק אם מוציא עלין מעיקרו, ממש כלשון שכתב מהר"י קשטרו, וכנ"ל, ונראה דבריו אלו לקוחים ממהר"י קשטרו. ועיין שם בהלכות קטנות שכתב טעם אחר להתיר הבדינגאן, שאין העץ שלו דומה לעץ האילנות, דעץ הבדינגאן חלול הוא מבפנים כמו הירק, ולכן נראה דהוא מין ירק. ואפשר דגם עץ העגבניות חלול הוא מפנים, ויש לחקור על זה מהגננים. אלא דטעמו של הרדב"ז נראה עיקר, ומה גם שכתבו דנמצא בתוספתא. ועיין במחנה ישראל שם דאחר שהביא מה שמצא בגליון הרדב"ז מכ"י מהר"ש גרמיזאן כנ"ל כתב וזה לשונו: "וכן נראה דכן סבירא ליה למרן השו"ע באו"ח סי' ר"ג שכתב לברך על המאוזיס, בננות, בורא פרי האדמה, והרואה יראה בב"י שם שכללו הבדינגאן עם המאוזיס. וכן כתב הרב אברהם בנו של הרמב"ם בחדושים שבראש ס' מעשה רוקח משם תשובת הרמב"ם דעל הבדינגאן מברך בורא פרי האדמה, וכן מצא כתוב בכ"י להרב הקדוש בעל חסד לאברהם ז"ל ששאל לתלמידי מרן ז"ל ולתלמידי מהר"ח ויטאל אם היו חוששין בבדינגאן משום ערלה, ואם היו אוכלים אותם או לא, ואמרו שראו שהיו אוכלים אותם והיו מברכין עליהם בורא פרי האדמה, והיו אומרים שהוא מין ירק שמוציא פירות בתוך שנתו, עד כאן. וכתב: "והנאני הדבר, דבאמת פה עיה"ק ירושלם תובב"א לא ראיתי לשום חסיד וחכם שחשש לאסור הבדינגאן וכולם אוכלים אותו, אע"פ דהם מחמירים לעצמם בכמה חומרות ומתנהגים בכמה מיני קדושות, בעשר ידות, מדובר בם נכבדות וכו'" עכ"ל עיין שם. הרי דכל הקדושים הנ"ל נהגו היתר בבדינגאן מהאי טעמא דמוציא פירות בתוך שנתו.
3
ד׳אלא דראיתי להגאון חיד"א בברכי יוסף יו"ד סי' רצ"ד שכתב משם זקינו הרב בעל חסד לאברהם הנ"ל בהגהותיו כ"י לשון אחר וטעם אחר מזה שכתב בשמו המחנה ישראל, וזה לשון החיד"א בברכי יוסף: "ומידי דברי עם אחד המיוחד מרבנן קדישי, כה דיבר אלי האיש: 'הן כל יקר ראתה עיני גדולים צדיקים יש להם עשר ידות בסדר קדושה, ומימי לא ראיתי שום חסיד אשר חשש לאיסור הבדינגאן, וכולם אוכלים אותו, אף דמחמירים בכמה מיני חומרות, ולפי מדרגתם היה להם להחמיר גם בזה דאיכא מאן דאסר וכו''. ובו בפרק הראיתי לו דברי הרב המפורסם מר זקנינו מהר"א אזולאי בהגהותיו כ"י שכתב וזה לשונו: 'בס' כפתור ופרח אסר הבדינגאן וכו', ואני שאלתי לתלמידי האר"י ז"ל ואמרו לי כי תלמידו המובהק מהר"ח ויטאל היה אוכל אותה. גם העידו לי שהחכם השלם מהר"מ אלשיך היה אוכל אותה והיה אומר שהוא ירק, לפי שכל אילן שעושה פירות בכל שנה הולך ומשביח, והבדינגאן שנה ראשונה הוא טוב ומתוק ובשנה שנייה הוא גרוע וקצת מר, ובשלישית הוא מר הרבה שאינו ראוי לאכילה אלא ע"י הדחק, וזה מורה שהוא ירק. גם העידו לי ששאלו קצת חסידים להרב כמהר"ר יוסף קארו ז"ל והשיב להם פוק חזי מאי עמא דבר. גם העידו לי שגם האר"י ז"ל היה אוכל אותם' עכ"ל מר זקני הרב זלה"ה [ועיין בהגהותיו על הלבוש או"ח סי' ר"ג הנמצא תחת ידי] והנאהו להרב הנ"ל ונתקררה דעתו דעת עליון וכו'" עכ"ל הברכי יוסף. ונראה לכאורה שדבריו היו עם הרב בעל מחנה ישראל הנ"ל עצמו, ועיין ברכי יוסף יו"ד סי' שצ"ט וכסא אליהו שם. ואפשר דשני הטעמים איתנהו בהגהות הרב בעל חסד לאברהם, והמחנה ישראל הביא טעם אחד והברכי יוסף טעם האחר. ועיין בתשובת רב פעלים ח"ב או"ח סי' ל' שכבר עמד על זה שהמחנה ישראל והברכי יוסף כתבו כל אחד טעם אחר משם הרב בעל החסד לאברהם. ועיין שם דנראה שהבין שכל דברי המחנה ישראל הם מהגהה שמצא בגליון הרדב"ז מכ"י מהר"ש גרמיזאן, ולא כן הוא, דמשם מהר"ש גרמיזאן כתב רק מה שמצא בתוספתא דכל שמוציא פירות תוך שנה לזריעתו אינו אלא ירק, והשאר הכל הם דברי עצמו, והוא שהעתיק מכ"י הרב בעל החסד לאברהם ולא מהר"ש גרמיזאן. איך שיהיה, הנה נראה דגם לפי טעם המהר"מ אלשיך הנ"ל מותרים העגבניות, דשמעתי אומרים כשזורעים הגרעין שלהם בשנה ראשונה מוציא פירות יותר מבשנה שנייה וטובים יותר ובשנה שנייה ושלישית כמעט לא מוציא פירות כלל והם גרועים מאד, על כן לא מקיימים אותם משנה לשנה אלא בכל שנה זורעים חדש, וזה מורה לפי דעת המהר"מ אלשיך דהם ירק.
4
ה׳והנה שוב ראיתי בשיורי ברכה דפוס שאלוניקי יו"ד סי' רצ"ד שכתב הטעם שנתחדש להרדב"ז בעלותו לארץ ישראל שלפיו התיר הבדינגאן כנ"ל, וכתב: "הראת לדעת דגם הרדב"ז הדר מר משמעתיה ומסיק: 'הילכך ירק הוא'. וכמדומני שזה נעלם מהרב מהר"י קשטרו דמייתי דבריו קודם חזרה" עד כאן. וכבר כתבתי דמהר"י קשטרו הביא טעם הנ"ל של הרדב"ז, אלא דנראה דלא הניח את דעתו. ואולי משום דכמה סימנים נתנו חז"ל לאילן ולירק, וסימן זה לא הוזכר בדבריהם. ואלו ידע דנזכר סימן זה בתוספתא, וכמו שכתבו מהר"ש גרמיזאן ומהר"י חאביליו, ושגם מרן והאר"י סמכו על זה ונהגו היתר בבדינגאן, וכמו שכתב המחנה ישראל הנ"ל, בודאי לא היה מהסס כלל. ועיין שם בשיורי ברכה דעל מה שכתב הרדב"ז קודם חזרה בישנות סי' רצ"ו, דהחמיר על עצמו אבל לאחרים לא אסר אותם משום דרב האי גאון קרא אותם פרי אדמה ומברך עליהם בורא פרי האדמה, ובתשובה אחרת העלה דהרמב"ם חולק על רב האי גאון בזה וכו', כתב על זה השיורי ברכה ד"קצת קשה, דרבינו אברהם בנו של הרמב"ם כתב כדברי רב האי גאון דמברך עליהם בורא פרי האדמה, ובודאי שגם דעת הרמב"ם כן, דרבינו אברהם נקיט בשפולי גלימיה דמר אביו הרמב"ם. ועיין מה שכתבתי בברכי יוסף או"ח סי' ר"ג" עכ"ל. ובברכי יוסף שם כתב וזה לשונו: "על הבדינגאן מברך בורא פרי האדמה. ר' אברהם בן הרמב"ם בחדושים שבראש ס' מעשה רוקח. וכן כתב מרן בב"י משם תשובת הגאונים. וממילא רווחא דאין להחמיר בהם משום ערלה. ואף שיש לדחות, כבר כתבתי ביו"ד סי' רצ"ד דקדישי עליונין האר"י ומהר"ח ויטאל זצ"ל אינהו אכלי מנייהו" עכ"ל.
5
ו׳מכל האמור נראה ברור דהוא הדין נמי בעגבניות אין לחוש משום ערלה, דכל הטעמים הנ"ל שנאמרו בהיתר הבדינגאן שייכים נמי בעגבניות, אלא דראיתי להרב עושה שלום מערכת ע' דף קי"ד ע"ב שכתב וזה לשונו: "הטמאטיס כיון שנוהגים לנוטען בכל שנה היה נראה לאוסרן מטעם זה משום ערלה. אלא דיש מקיימים אילן זה של הטמאטיס לכמה שנים, וא"כ הוי ספק ערלה בחו"ל ומותר. אבל הבדינגאן פשוט דאסור, דהכל נוטעין אותו בכל שנה. ועיין לקט הקמח דאסר אותו הכפתור ופרח וכן גם הרדב"ז", וציין להלכות קטנות והרדב"ז ח"ג סי' תקל"א וסיים: "והברכי יוסף העלה ארוכה להתיר" עכ"ל. ונראה לכאורה דפשיטא לו דהטמאטיס הם אילן, וכן כתב בשמו יקהיל שלמה יו"ד סי' רצ"ד. ולכאורה קשה דהרי ראה דהרדב"ז חזר בו והתיר הבדינגאן מהאי טעמא דמוציא פירות תוך שנה לזריעתו. וא"כ גם הטמאטיס מותרים מהאי טעמא. וגם מטעם שכתב הלכות קטנות וממה שכתב הברכי יוסף נראה דהם ירק. וכן כתב להדיא נוה שלום סי' רס"ט אות כ"ו וזה לשונו: "מין ירק שקורין טומאטיס בערבי, אע"פ שנאכלים גם כן חיים, מכל מקום יראה לי שטובים יותר מבושלים מחיים, ויברך עליהם כשהם חיים וכשעושה אותם סלאט עם חומץ וכו' שהכל, וכשהם מבושלים בורא פרי האדמה" עד כאן עיין שם. והיקהיל שלמה עצמו בספרו הגדול מימי שלמה על שו"ע או"ח כ"י סי' ר"ב הביא דברי הנוה שלום הנ"ל, וסבר וקביל דהם ירק, אלא דלענין ברכה כשאוכלם חיים העיר מדברי המגן אברהם סי' ר"ה ס"ק ג' דנראה כיון שהם טובים למאכל כשהם חיים אפילו שבבישולם הם יותר טובים מברך בורא פרי האדמה, עיין שם באורך. וכמו כן היפה ללב הביא דברי הנוה שלום הנ"ל והעיר נמי מדברי המגן אברהם הנ"ל, ונראה דגם הוא סבר וקביל דהם מין ירק. וכמו כן החסד לאלפים סי' ר"ג אות ה' והפני יצחק, בהלכות ברכות שבראש ח"א סי' ב' אות כ"ה. ועוד כמה אחרונים הביאו דברי הנוה שלום הנ"ל, ונראה מדברי כולם דפשיטא להו דהטמאטיס מין ירק.
6
ז׳ועתה בעת ההדפסה הגיע לידי לפי שעה ס' הלכות קטנות עם ביאור "הלכה רווחת" וראיתי שם בסי' פ"ג בהלכה רווחת שהעיר כמו כן על פרי שקורין באמייה וזה לשונו: "ודע דפרי הנקרא באמייה גם כן עושה אילן חלול כהבדינגאן ואינו מתקיים שלוש שנים, ולדעת הכפתור ופרח דאסר הבדינגאן הכי נמי יש לאסור הבאמייה שהאילן שלה גבוה יותר מהבדינגאן", וכתב דבהיותו שליח מצוה בערי המערב הפנימי שמע "שאוסרים אותה שכן קבלה בידם מקדם קדמתא, והיא נקרית אצלם מלוכייא, ונוהגים בה איסור גדול בכל אותם המקומות, ואמרו לי טעם האיסור משום ערלה, ואע"פ שאוכלים הבדינגאן. ואפשר דעדיף להו אילן הבאמייה משום שהוא גבוה וגדול יותר מהבדינגאן. אמנם בארץ ישראל ובסוריא ובשאר מקומות אוכלים אותה כמו הבדינגאן, דשייך בה נמי טעמי ההיתר שכתבו בבדינגאן" עכ"ל. וכמו כן ראיתי בארץ חיים יו"ד סי' רצ"ד שהביא דברי הברכי יוסף והמחנה ישראל הנ"ל בהיתר הבדינגאן, וכתב: "וכן נוהגים היתר בהפרי הנקרא באמייה בלשון ערבי" עכ"ל, עיין שם.
7
ח׳יצחק נסים
8