יין הטוב, חלק א, יורה דעה ט״זYein HaTov, Part I, Yoreh De'ah 16
א׳כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור מלמטה נעשה רשע מלמעלה
1
ב׳שאלה. פה עירנו המליכו עליהם רב מהתלמידי חכמים שבעיר במקום הרב שחיים לישראל שבק, וכשנודע הדבר לתלמיד חכם אחר מבני העיר גדול ממנו בחכמה ובמנין, שלא הקהל מצד עצמם רצו בהרב הנ"ל למנותו אלא ע"פ השתדלותו ובהשפעת קרוביו ואוהביו מלך, אמר: "היינו דאמרו חז"ל, כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מלמטה נעשה רשע מלמעלה", והרב ביקש לתבוע את עלבונו ועמדו כמה מטובי הקהל והשלימו ביניהם ופייסו זה לזה. ועתה נפשי בשאלתי לדעת אנה איפוא נזכר ממאמר חז"ל הנ"ל ומה דינו של האדם האומר מאמר זה על רב שנתמנה ברצון הקהל אפילו אם הוא ע"י השתדלותו והשפעת קרוביו ואוהביו. נא להודיעני ולהשיבני דבר כי תורה היא וללמוד אני צריך. עד כאן דברי השואל בקיצור.
2
ג׳תשובה. דע כי הקשית לשאול, ומכמה טעמים אין להשיב על שאלות כאלו, ולפי רוב האהבה הנני נעתר לבקשתך להשיב לך רק על שאלתך הראשונה. הנה מאמר חז"ל הנ"ל הביאוהו הרמב"ם והמאירי בפירושם על אבות פ"א משנה י': "שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתוודע לרשות", וכתב שם הרמב"ם ד"אלו השלש מדות יש בהן תיקון האמונה והעולם, שבהעדר המלאכה יצר לו ויגזול ויזנה, ובבקשת השררה והרבנות יארעו לו נסיונות ורעות, דמפני שיקנאו בו בני אדם ויחלקו עליו יפסיד אמונתו, כמו שאמרו: 'כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מלמטה נעשה רשע מלמעלה' וכו'" עד כאן, עיין שם. והמאירי שם ב"בית אבות" כתב: "משום שיבא להטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים". ועיין בגליון מסורת הש"ס שם, בהגהה מהגאון ר' ישעיה ברלין, שהביא דברי ר' יעקב בעל הטורים בפרשת במדבר על פסוק ואתה הפקד את הלוים (א', נ'), שכתב: "הפקד שנים במסורה, הכא ואידך הפקד עליו רשע (תהלים ק"ט, ו'), וזהו שאמרו: אין אדם נעשה שוטר מלמטה אלא אם כן נעשה רשע מלמעלה", והעיר עליו על שלא הודיע באיזה מקום אמרו הכי, והיכן נזכר דבר זה בתלמוד בבלי וירושלמי או במדרש, עיין שם. ועיין אבות הרא"ש ח"ב בהשמטות שבסוף הספר דף קי"ב ע"ב שכתב על דברי ר' ישעיה ברלין הנ"ל וזה לשונו: "מה שהשיג על דברי ר' יעקב בעל הטורים שלא הודיע איה מקום מאמר חז"ל הנ"ל, לא עליו לבד תלונתו אלא גם על הרמב"ם, והיה לו לכתוב בלשון רבים 'ולא הודיעו איה מקום מאמר זה' וכו'" וכתב: "ובודאי מצא הרמב"ם מאמר זה באיזה מדרש, כי מדרשים רבים הוו לו מה שלא נמצאים בידינו היום, וירושלמי קדשים שאבד ממנו, וכמו שכתב כן הגאון חיד"א בס' טוב עין סי' י"ח אות י"ט על ענין אחר כיוצא בזה וכו'" עיין שם.
3
ד׳והנה בהגהת מהר"צ חיות שם באבות כתב ששמע "דכוונת הרמב"ם על מאמרם בסנהדרין דף ק"ג ע"ב: 'אמר ר' שמעון בן לקיש למה עין של רשעים תלויה, כיון שנעשה רש מלמטה נעשה רש מלמעלה', ולפני הרמב"ם היתה הגרסא בלי ספק: 'כיון שנעשה ראש מלמטה נעשה רשע מלמעלה'" עכ"ל. ושמועתו זאת אמת, כי כן היתה הגרסא לפני הרמ"ה, וכמו שכתב כן ביד רמה שם בסנהדרין. ולהיות כי ספר זה לא מצוי, על כן אעתיק לך רוב דבריו, וגם משום כי מהם תבין כמה חילוקים במאמר זה. וזה לשונו: "אמר ר' שמעון בן לקיש מפני מה עין שברשעים תלויה למעלה מן השיטה? והשיב: כדי שיהא כתוב מלמטה רשים, לשון ואתן אותם ראשים, ומלמעלה רשעים, לומר לך כיון שנעשה אדם ראש מלמטה נעשה רשע מלמעלה, בפמליה של מעלה. ומקשין: ולא נכתביה להאי עין כלל, ונשמעינן ראשים בהדיא. פליגי בה ר' יוחנן ור' אלעזר, חד אמר משום כבוד דוד שהיה ראש והיה צדיק גמור, וחד אמר משום כבודו של נחמיה בן חכליה. אבל משה רבינו ויהושע ושמואל אע"פ שהיו מנהיגים את ישראל אינן בכלל, שלא מחמת שררה היו רודין בעם, אלא מחמת שהיו הכל צריכים לתורתן ולנבואתן, ולא עוד אלא שלא היו עושים אלא ע"פ הדיבור. וכי תימא והא איכא כמה מלכי דהוו צדיקי ולא קא חשיב להו, לא תיקשי לך, דקא חשיב הנך דלא ירתי לה לשררה מאבהתייהו, אבל הנך דירתי לה לשררה מאבהתייהו לא מתעביד רשע מלמעלה, דהוי כשאר מילי דירית מאבוה, דכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו (דברים י"ז, כ')". ועיין שם שכתב דאית דמפרשי: "כיון שנעשה אדם רש מלמטה, לשון עשיר ורש, כלומר כיון שנעשה לו שונאים מלמטה ואין רוח הבריות נוחה הימנו, כענין שנאמר כל אחי רש שנאוהו (משלי י"ט, ז'), נעשה רש מלמעלה שגם למעלה יש לו שונאים", ודחה פירוש זה דא"כ עין דרשעים מאי אהני לן, ותו מנא ליה דנעשה רש מלמעלה, וכתב דבכולהו נוסחי דילן ראש כתיב בהו באלף, עיין שם. ופירוש זה דאית מפרשי שכתב הוא כעין פירוש רש"י. ומה שהקשה דמנא לן דנעשה רש מלמעלה, עיין שם ברש"י שכתב מדכתיב רשים, משמע שני מיני רשות דהיינו מלמטה ומלמעלה. איך שיהיה, הנה הרמ"ה מעיד בגודלו שכל הנוסחאות שלנו היה כתוב בהם: "כיון שנעשה אדם ראש מלמטה וכו'", ונראה דגם הרמב"ם והמאירי וגם הטור הכי הוו גרסי, וזה נראה ברור, ועיין דקדוקי סופרים.
4
ה׳ועיין הרמב"ם פרק ט"ו מהלכות מלוה ולוה (הלכה ב') שכתב שהגיעו לידו נוסחאות גמרא ישנות כתובות על גויל כמו שכתבו מלפני כחמש מאות שנה וכו'. וכתב שם הרב המגיד דגם הרמ"ה כתב דהכי נמצא בנוסחי דייקי ועתיקי ובנסחי דרבוותא קשישי. ועיין להגאון חיד"א בספרו אחורי תרע"א שבסוף ספר דברים אחדים (דף קע"ב ע"ג) שכתב וזה לשונו: "הא למדת דהרמב"ם והרמ"ה היו להם נסחי עתיקי מרבוותא קשישי מהש"ס, והנה מה טוב דכתיבנא דהרמב"ם גריס כגרסת הרמ"ה" עד כאן. וכן אני עני אומר. ועיין עוד להגאון חיד"א בס' טוב עין (בהשמטות דף ע"א ע"ב) שכתב משם הראב"ד בתמים דעים בהשגותיו על המאור סוף פרק קמא דברכות והרמב"ן במלחמות סוף ברכות, דנוסח הש"ס של הספרדים נאמן יותר מנוסח של מקומות אחרים, וסיים שם בטוב עין: "הרי הראשונים היו מחשיבים נוסח ספרי ספרד. וכמו שכתב הר"מ די לונזאנו בריש ס' שתי ידות" עד כאן, עיין שם. ועיין בחדושי הרשב"א חולין (דף צ"ג ד"ה ולענין מליחת צלי) דהראב"ד ב"אסור משהו" כתב דבגרסת ספרדית מצא "וכן לצלי" והיא ישרה בעיניו, עיין שם.
5
ו׳והנה בהגהות מהריעב"ץ שם באבות העיר דבמקום אחר אמרו חז"ל אדרבא דמוחלין לו על כל עוונותיו, ועיין באבות הרא"ש הנ"ל שם. ובאמת יש כמה מאמרים בש"ס שנראים לכאורה שהם נגד מאמר חז"ל הנ"ל שכתב הרמב"ם, ואלה קצתם: בברכות דף נ"ה איתא: "אמר ר' יוחנן שלשה דברים מכריז עליהם הקב"ה בעצמו, ואלו הן רעב ושובע ופרנס טוב, פרנס טוב דכתיב ויאמר ה' אל משה ראה קראתי בשם בצלאל וכו'", וביומא דף כ"ב: "אמר רב נהוראי בר אידי אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מתעשר. מעיקרא כתיב ויפקדם בבזק ולבסוף כתיב ויפקדם בטלאים", ובסנהדרין דף י"ד אמרו: "רבי זירא הוה מיטמר למסמכיה, דאמר רבי אלעזר לעולם הוי קבל וקיים. כיון דשמעה להא דאמר רבי אלעזר אין אדם עולה לגדולה אלא אם כן מוחלין לו על כל עוונותיו אמצי ליה אנפשיה", ובירושלמי ביכורים פ"ג (הלכה ג'): "ר' זעירא הוו בעין ממניתיה ולא בעי מקבל עלוי, כד שמע ההן תנייא תני חכם חתן נשיא גדולה מכפרת קביל עלוי ממניתיה. חכם, דכתיב מפני שיבה תקום וכו', מה כתיב בתריה וכי יגור אתכם גר וכו', מה גר מוחלין לו על כן עוונותיו, אף חכם שנתמנה מוחלין לו על כל עוונותיו; חתן, וילך עשיו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל, וכי מחלת שמה, והלא בשמת שמה, אלא שנמחלו לו כל עוונותיו; נשיא, בן שנה שאול במלכו וכו'".
6
ז׳וכבר העיר מכל זה הרב דברי שמואל ארדיטי בליקוטים שבסוף הספר, והביא מה שחקר היפה מראה שם בבכורים אם המחילה באה ע"י החתונה והנשיאות וכו', וכדמשמע מלישנא דגדולה מכפרת, וממה שדימו לגר שעוונותיו נמחלים ע"י גרותו, או אם המחילה קדמה להם מעצמם והחתונה והנשיאות וכו' הם אות ומופת עליה, וכדמשמע ממה דאמר ר' אלעזר: "אין אדם עולה לגדולה אלא אם כן מוחלין לו על כל עוונותיו". וכתב שם היפה מראה משם בעל עין יעקב שני טעמים למה שנמחלים עוונותיו. טעם ראשון הוא, דמי שהשלים עצמו עד כדי כך שהצבור בוחרים בו למנותו עליהם הרי זה אות ומופת שצדיק הוא עתה ונמחלו עוונותיו. וכן נשיא שנתמנה, וכן החתן שנושא אשה להזהר מעריות ולקיים פריה ורביה, כל אחד מאלו יורה על שלמות פעולותיו שיחוייב מהם שנמחלו לו כל עוונותיו. וטעם השני, לפי שכל אחד מאלו נהפך לאיש אחר, דעד עתה היה משתדל רק בשלמות עצמו ועתה נתחדש לו הנהגת זולתו וכו'. והאריך היפה מראה בטעמים אלו ומסיק ד"טעם השני עיקר, דמעלות אלו הן סיבה עצמית אל הכפרה, היינו לפי שהעולה לגדולה תיקר נפשו בעיניו ויתקן מעשיו שממנו יראו וכן יעשו כאמרם ז"ל 'קשט עצמך ואח"כ קשט אחרים' (סנהדרין י"ח ע"א). וגם ע"י זה שמדריכים את זולתם לזכותם, אם החכם והנשיא, ואם החתן שמדריך אשתו ובניו ללכת בדרכי ה', לכן ראוי שיכופר עוונם שזכות הרבים תלוי בהם וכו'. והכי דייק מה שאמרו שהגדולה מכפרת, כלומר עלייתן לגדולה היא סיבת הכפרה" עיין שם.
7
ח׳וכתב הדברי שמואל דהמאמר שכתב הרמב"ם: "כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מלמטה נעשה רשע מלמעלה", מלבד דנראה דהוא הפך כל מאמרי חז"ל הנ"ל, עוד זאת דלא נמצא מאמר זה בשום מקום, והביא נמי דברי ר' יעקב בעל הטורים הנ"ל, וכתב דגם מאמר זה לא נמצא בשום מקום וגם הוא הפך מאמרי חז"ל הנ"ל, ולא ראה דברי הרמ"ה הנ"ל. ועיין שם שכתב לישב זה ע"פ מה שדייק הרמב"ם בלשונו וכתב: "בבקשת השררה גורם רעה לעצמו וכו'" והוא דאמרו בברכות דף נ"ה דאין ממנין פרנס על הצבור אלא א"כ נמלכים עם הצבור, וזה שהוא מבקש השררה על הצבור שלא מרצון הצבור "הכל מתקנאים בו ומפסיד אמונתו וכו'", ששלשה הקב"ה מכריז עליהם וחד מנייהו פרנס טוב, דהיינו שהקב"ה בוחר במי למנות על הצבור ע"י שבודקו תחלה, וכמו שאמרו במדרש רבה בפרשת שמות (פרשה ב', ב'): "אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבודקו בדבר קטן ואח"כ מעלהו לגדולה". וזה שמעצמו מבקש השררה הוא עושה נגד הקב"ה שהוא הממנה פרנס. וזה מדוקדק ממאמר שהביא הרמב"ם כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור מלמטה נעשה רשע מלמעלה, כלומר שלא מינהו הקב"ה אלא הוא ביקש השררה ונתמנה מלמטה מצד עצמו וכו'. ועיין שם שכתב: "דוק ותשכח שהוא נכון". ושוב עמד מדברי ר' יעקב בעל הטורים דנראה לכאורה מדבריו דאף על אותם שמשה רבינו מינה אותם שוטרים שייך לומר נעשה רשע למעלה. וכתב: "ואפשר דכוונת ר' יעקב בעל הטורים דהקב"ה ציווה למשה רבינו שיהיה הוא ממנה שוטרים ולא שיהיו מתמנים מעצמם, דאז י"ל אין אדם נעשה שוטר מלמטה אא"כ נעשה רשע למעלה, וכן מדוקדק הלשון דכתב 'אין אדם נעשה שוטר' ולא 'אין אדם מתמנה שוטר' וגם לשון מלמטה הוא ללא צורך, דהיה לו לומר אין אדם נעשה שוטר אלא אם כן נעשה רשע מלמעלה, וגם מלמעלה אין צריך לומר, דודאי מי שנעשה רשע דהוא מלמעלה והיינו להקב"ה. אלא ודאי אנו מוכרחים לומר דלא נאמרו דבריהם דרבנן אלא למי שנעשה שוטר מעצמו, דאז אתי שפיר לשון מלמטה ומלמעלה וכו'" עיין שם באורך.
8
ט׳ועיין הרמב"ם בפ"ג מהלכות סנהדרין (הלכה י') וטוש"ע חוה"מ סי' ח' סעיף ג' שכתבו: "דרך חכמים הראשונים בורחים מלהתמנות, ודוחקים עצמם הרבה שלא לישב בדין עד שידעו שאין שם ראוי כמוהם, ואם ימנעו עצמם מהדין תתקלקל השורה, ואעפ"י כן לא היו יושבים בדין עד שהיו מכבידים עליהם העם והזקנים ומפצירים בהם", ועיין שם בברכי יוסף אות ז' שכתב ש"הרב שמלה חדשה (בכור שור, ראש השנה דף כ"ה ע"ב) לשונו כאש אוכלת על מפריצי הפרצה להתמנות ע"י תחבולות וכו', ומשם יפרד קלקל"י דמתא, על כן תפוג תורה, ויש להתלונן על המחזיקים אותם וכו', עיין שם באורך" עכ"ל. ועיין רוח חיים שכתב דלאו דוקא ממנוי הדיינות בורחים מלהתמנות, אלא מכל מינוי של שררה כגון ממונים וטובי העיר ופרנסים וכו', הדרך הישר לברוח מלהתמנות, זולת אם רואה שמתקלקלת השורה ומכבידים עליו ומפצירים בו אז יש לקבל, עד כאן. ואף דהגאון אורים ותומים כתב מפורש דבשאר מנויים חוץ מדיינות, אם חושב עצמו הגון אין לו להמנע, הנה לפי הדברים שכתב הרמב"ם שיש לחוש שיתקנאו בו ויגרום שיפסיד אמונתו, נראה כמו שכתב הרוח חיים, דבכל שררה של כבוד יש לחוש לכך. וכן נראה שכן הבין הט"ז דגם משאר מנויים בורחים מלהתמנות, ומשום הכי הקשה מהא דאמרינן בקדושין דף ע"ו דרב ביבי הוה קא מינצי עם גיורא למעבד שררותא דמתא אף שלא היו מפצירין בו, אף כי שם לא היו מריבין על הדיינות אלא על שאר שררותא דמתא, כמו שנראה מהפשרה שעשה ביניהם רב אדא, ועיין רש"י שם. אלא דהאורים ותומים כתב: "אדרבא מדרב ביבי משמע דשאר מנויים אין קפידא ולא קשיא מה שהקשה הט"ז". ואחתום בברכה. הדורש שלומו וטובתו.
9
י׳יצחק נסים
10