יין הטוב, חלק א, יורה דעה י״זYein HaTov, Part I, Yoreh De'ah 17
א׳נקבר בקבר שקנאו אדם אחר אם יכולים לפנותו
1
ב׳שאלה. איש אחד תמים וירא שמים קנה מועד חברא קדישא מקום קבר לעצמו סמוך ממש לקברי אבותיו, ויהי כי ארכו הימים אחרי עבור זמן רב, זה עתה קברו שם הקָּבָּרִים מת אחד, ולפי דבריהם היה זה בטעות, ובעל המקום הקונה הנ"ל צועק במר נפש שרוצה את המקום הזה שקנה בכסף מלא ככתוב וחתום בשטר שבידו מאת ועד חברא קדישא ומפורש בו המקום בסימניו ומצריו כנהוג, וגם קבלה בידו חתומה בידי הקברים עצמם שקיבלו ממנו שכר החציבה וכו' וגם בה מפורש המקום בסימניו, ומבקש מאת ועד חברא קדישא שיפנו את המת לקבר אחר, והוועד מסרב להרשות לפנות את המת לקבר אחר, ובקשתינו מאת מעכ"ת להודיענו הדין עם מי, ולתשובה שלמה ומבוארת עם מקורות הדין אנו מצפים.
2
ג׳תשובה. הדין עם הקונה בעל המקום וחייבים לפייסו, ואם פייסוהו ולא נתפייס יש לפנות המת לקבר אחר, דהרי זה דומה לקבר הנמצא, דמבואר בברייתא סנהדרין דף מ"ז ע"ב דמותר לפנותו. ופירש רש"י כגון שהוא חדש ויודע בעל השדה שלא ציווה מעולם לקוברו שם ובגזלה נקבר שם. ונראה דרצונו לומר דאם אינו חדש אין לפנותו, דיש לחוש שמא נקבר שם קודם שירד בעל השדה הזה לשדהו וברשות בעל השדה נקבר שם. וכן פסקו כל הפוסקים דקבר הנמצא מותר לפנותו. ומדברי הטור בסי' שס"ד נראה דמסתם נמי כל שאינו יודע שמדעת בעל השדה נקבר שם מותר לפנותו, עיין שם בב"י וב"ח, ועיין שו"ע סי' שס"ד סעיף ב'. ובנידון דידן הרי ברור שנקבר שם שלא מדעת בעלים, ועל כן נראה דיש לפנותו לקבר אחר. ואע"ג דהברייתא מיירי בשדה ונידון דידן בית הקברות, אין נראה לחלק בין בית הקברות לשדה לענין זה. וכן ראיתי בתשובת מהר"י באסן סי' כ"א שנשאל על מעשה שהיה בקושטנדינא כעין המעשה דנידון דידן, והוא שה"ר מתתיא אריה קנה לו מקום קבר מערה אחת בכסף מלא כמו שהיו נוהגים שם שקונים מערות לקבורה ואין הצבור מוחים, וקרה שקברו שם מת אחר בטעות שחשבו הקברים שמערה זו היא שלו, ובעל המערה ה"ר מתתיא הנ"ל שאל ממהר"י באסן אם מותר לפנות המת מהמערה שלו לקוברו במקום אחר. והשיב לו דלא אסרו לפנות מת שנקבר בשדה אחר מבלי דעת בעלים, וכיון דנהגו למכור ולקנות מערות לקבורה ואין טובי העיר מוחים, זכה כל אחד במה שקנה והרי הוא כבעל השדה, ואמרינן בפרק נגמר הדין: "קבר הנמצא מותר לפנותו". והביא פירוש רש"י הנ"ל, וכתב: "וכן פסקו כל הפוסקים, ואין חולק בחלק זה, בשנודע ודאי שנקבר שם שלא ברשות בעל השדה, שמותר לפנותו", וסיים: "וזה ברור מאד". ובנידון דידן הרי הממונים עצמם מכרו לו מקום קבר זה, וגם שהוא סמוך ממש לקברי אבותיו, ואמרו שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו, כל שכן דמותר לפנותו.
3
ד׳וגם הגאון חיד"א בברכי יוסף סי' שס"ג אות ב' הביא מעשה כיוצא בזה שאירע בזמנו ש"אשה אחת קנתה לה קבר מכוללות הק"ק ע"י שבעה טובי העיר, אלו הן הממונים, בכתב מפורש המקום בסימניו ומצריו. ויהי היום איש אחד בבלי דעת ובשוגג קבר שם נפל אשת, ויודע הדבר לאשה והממונים ויצאו לטעון שאין במעשיו כלום שקבר הנפל ברשות היחיד הקנוי לאשה ורוצים לפנותו". וכתב: "ורב אחד הורה לפנותו, מטעם האמור, דזה דומה לקבר הנמצא דמותר לפנותו, וכן אם נתנוהו על מנת לפנותו דמותר לפנותו", ועיין שם שכתב שנשמע שהיו מהנדזין בהוראתו, וכפי הנראה שרצו לחלק בין שדה למקום קברות, והרב חיד"א עצמו שם יצא לישע הרב המורה וכתב ש"הוראתו כדת וכהלכה ומי כמוהו מורה, דהרי בקבר הנמצא סובר הרמב"ם (הלכות טומאת המת הלכה ה') דמותר לפנותו ומקומו אסור דחיישינן שמא יש שם קברות. והרי התם אף דאסור בהנאה מספיקא דילמא יש שם קברות, עם כל זה מותר לפנותו כיון דמסתמא לא נקבר שם מדעת, והוא הדין הכא אף דהוי בית הקברות ולא דמי לקבר הנמצא בשדה דרוצה המקום ליהנות ממנו ולאו כל כמיניה לאוסרו, מכל מקום מדברי הרמב"ם יש ללמוד בשופי דהוא הדין בבית הקברות". ושוב הביא דברי תשובת מהר"י באסן הנ"ל וכתב: "הרי נידון הרב כנדון שלנו, דגם בעיר זו הכי נהוג איש את קברו קונה במחיר, ועוד יותר שהאשה קנתה את מקום קברה ע"י טובי העיר שכל עניני העיר בכלל ובפרט על פיהם יהיה, ויפה הורה הרב לפנות הנפל. וכבר נודע דאיסור פינוי המת הוא מדרבנן, כמבואר בדברי מרן סי' שס"ד ובתשובת מהר"ד אופנהיים שבחוות יאיר (בסוף הספר). ואף דמלבד טעם חרדת הדין יש ניוול דהמנהג לקבור בלי ארון, מכל מקום הכל הוא מדרבנן, ובדין קבר הנמצא לא פלוג, ומוכח דמותר לפנותו אף אם יש ניוול. וכמדומה דבאופן הקבורה בקושטנדינה נמי יש ניוול, ואפילו הכי הורה מהר"י באסן לפנות וכנ"ל. וכבר כתב בתשובת חכם צבי סי' נ' דכל דבטעות לאו כלום הוא, עיין שם" עכ"ל הברכי יוסף. ואף דמיירי בנפל, נראה דהוא הדין במת גדול, דהרי עיקר ההיתר למדו מדין קבר הנמצא דהדין הוא אפילו במת גדול, וגם נדון מהר"י באסן הוא במת גדול. וכן כתב הזכור לאברהם בהלכות אבלות מערכת ח' דלאו דוקא נפל אלא מעשה שהיה כך היה, עיין שם.
4
ה׳ולענ"ד יש בזה גם משום טובת המת עצמו לפנותו לקבר אחר משלו שישלמו עבורו היורשים איזה מחיר, דכבוד ותועלת יש בזה למת שייקבר בקבר משלו, ומשום כן נהגו רבים וכן שלמים לקנות בחיים חיותם מקום קבר לעצמם, ועיין שלטי הגבורים בסוף פרק נגמר הדין. וכן כתב המעבר יבק בחלק שפת אמת פרק ט' וזה לשונו: "כבוד הוא לאדם להקבר בקבר משלו, לכן נהגו לקנות אחוזת קבר, כנראה מהמשנה בבבא בתרא דף ק' ע"ב, ושם בגמרא דף קי"ב, על פסוק ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אותו בגבעת פנחס בנו וכו', וכתב הנמקי יוסף : 'לא היה כבוד לאותו צדיק שיהיה נקבר בקבר שאינו שלו'. וזה כי כמו שמדורו של אדם בגן עדן הוא לפי מעשיו, שהנשמה יגיע כפיה תאכל, דמאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה (ירושלמי ערלה פ"א הלכה ג'), כן נמי צריך שיהיה לגוף מקום מקנת כספו. וכן אברהם אבינו עליו השלום אמר בכסף מלא יתננה לי, ועוד סוד תקון העפר בעי למזבן יתיה בכסף שלים", וסיים: "ודי למבין" עכ"ל. ועיין בתשובת חתם סופר יו"ד סי' של"א שכתב נמי דמהש"ס הנ"ל דאמרו נמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו, משמע שיש קפידא על זה שיהיה קבור בקבר משלו ולא במקום שאול מאחרים. והאריך בזה וכתב: "וכן הקפיד אברהם אבינו עליו השלום אפילו אחר שקנה את מערת המכפלה בכסף מלא, לא קבר שם את שרה עד שהחזיק בה שתהיה שלו ממש טרם קברו אותה, כדי שלא תהיה הצדקת מונחת אפילו רגע אחד בקבר שלא נקרא על שמה ממש וכו'" עיין שם.
5
ו׳ועיין בתשובת נהרי אפרסמון (יו"ד סי' ק"א) שגדול אחד אירע בעירו מעשה כיוצא בזה דנידון דידן שקברו בשוגג איש אחד בקבר שקנתה מכבר אשה אחת להקבר שם אצל בעלה, ונראה להגדול הנ"ל לפנותו מטעם זה שיהיה נקבר בקבר משלו, דאם יקברו אותו בקבר אחר יהיה זה משלו, כיון שהוא בן חברא ובית הקברות מקרי לבן חברא קבר משלו כמו בית הכנסת דכרכים בפרק בני העיר (דף כ"ו ע"א) וכמו שכתב החתם סופר בסי' של"ד. וקבר זה שנקבר בו מקרי קבר שאינו שלו, אף אם ישלמו לאשה, ותתרצה דאין קנין למת, ומקבר שאינו שלו לקבר שלו מותר לפנות וכו'. ונמלך בזה עם הרב נהרי אפרסמון, ובתשובתו אליו שם הביא דברי תשובת אמרי אש סי' קכ"א דכתב דקבר שלו מקרי דוקא מה שהיה נהוג בימיהם שלכל משפחה היה בית הקברות מיוחד למשפחה דוקא, מה שאין כן עתה. ופלפל בזה, ובסוף דבריו כתב דגם להחתם סופר אין לפנותו, דלפי דברי החתם סופר גם קבר הנקנה ע"י היורשים ובני המשפחה מקרי שלו כיון שחיוב עליהם לקוברו, ולכן הקבר שנקברה בו שרה נקרא שלה ע"י מה שהחזיק אברהם אבינו במערה אחר מיתה. וא"כ כמו שאם יפנו אותו לקבר אחר יהיה מקרי שלו מצד שהוא בן חברא, כן גם הקבר שכבר נקבר בו, כשישלמו לאשה ותתרצה מקרי שלו. ולכן אם תתרצה האשה למחול ולהתפייס אין לפנותו, ואם לא תתפייס ברצון טוב אז יש לפנותו דנקבר בגזלה מקרי, וכמו שכתב רש"י בסנהדרין דף מ"ז, וגנאי גדול הוא לו. וכבר יש בזה פסק ערוך בברכי יוסף שיש לפנות המת שנקבר בקבר של אחר מבלי רשות, ואף דהמעשה שלו הוא בנפל, נראה מדבריו דאין חילוק בזה בין נפל לגדול. והביא דבריו בתשובה מאהבה וכו', עד כאן עיין שם ועיין בתשובת חיים ביד סי' צ"ח.
6
ז׳ועיין שלחן גבוה (סי' שס"ג ס"ק ג') שכתב שמנהג ירושלים ת"ו דכשמת אחד מן המשפחה ויש מקום פנוי סמוך לקברו חופרים קרוביו החיים קברם שם סמוך לו ונותנים אבן מצבה על הקבר שחרות בה שמם שלא יקבר אחר שם, וכתב שכן עשה גם הוא עצמו, עיין שם. וכפי הנראה דהמעשה דנידון דידן נמי כן היה שהעשוק הזה בעל הקבר עשה גם הוא כן ונתן אבן שכתוב בה שמו על הקבר כמנהג. ולכן יש להתפלא על הקברים שאומרים שבטעות קברו שם המת, ועליהם מוטל לתקן מעוות זה, וועד חברא קדישא צריכים לציית לדינא ולעשות הטוב והישר.
7
ח׳יצחק נסים
8
ט׳יצחק נסים
9