יין הטוב, חלק א, יורה דעה ה׳Yein HaTov, Part I, Yoreh De'ah 5
א׳בענין מינקת נכרית
1
ב׳לשאלת גביר אחד ירא שמים ויודע ספר תושב עיר אחרת, ששאל אי שרי לקחת מינקת נכרית, אם אפשר לשומרה מלאכול מאכלות אסורות, במקום שאפשר במינקת ישראלית.
2
ג׳תשובה. הנה בדין חלב נכרית איכא פלוגתא, יש אומרים אסור מדינא במקום דאפשר במינקת ישראלית, כמבואר בהר"ן בריש פרק אין מעמידין וכן כתב הנמוקי יוסף בפרק חרש, ויש אומרים דאינו אלא ממדת חסידות משום מזגן וטבען דלא פסקה זוהמתן ואף חלבן מגדל טבע כיוצא בהן, כמו שכתב כן הר"ן שם בשם הרשב"א בפרק חרש (דף קי"ד ע"א), וכן כתב נמי המאירי שם בפרק חרש. ופשוט דלפי זה אין נפקא מינה בין נכרית שאפשר לשומרה מלאכול מאכלות אסורות לאחרת, דאף למאן דאמר דאין בו אלא משום מדת חסידות הרי אין הקפידה משום מאכלן אלא משום גופן מצד איכותם.
3
ד׳אלא דבחדושי הריטב"א (ריש פרק אין מעמידין דף כ"ו ע"א ובסוף פרק חרש דף קי"ד ע"א) ראיתי מסיק נמי דחלב נכרית אינו אסור מדינא אלא ממדת חסידות, וכתב הטעם מפני מאכלן דזה דרכם לאכול נבלות וטרפות שקצין ורמשין ולפיכך חלבן מגדל ביונק אכזריות ומדות רעות. אך גם לפי זה אין נראה דיש לחלק בין סתם נכרית לאשר אפשר לשומרה שלא תאכל איסור כל זמן שמניקה, דעיין שם בהריטב"א דנראה מדבריו דגם הנבלות וטרפות ושקצים ורמשים שאכלה מכבר קודם שהתחילה להניק גורמין שחלבה יזיק לתינוק ויקנה לו מדת האכזריות ושאר מדות רעות, וכן כתב הגאון חיד"א בפתח עינים שם בפרק אין מעמידין, עיין שם.
4
ה׳אמנם בהגהות אשרי בריש פרק אין מעמידין כתב משם אור זרוע דיש להזהירן שלא יאכלו איסור ודברים טמאים כל זמן שמניקות, דזה גורם שיצא הולד לתרבות רעה. ואפשר דרצונו לומר: האיסור שאוכלת בזמן שמניקה גורם רעה יותר, שיש לחוש שיצא הולד לתרבות רעה, ועל כן היכא דלא אפשר על כל פנים יש להזהירן שלא יאכלו דברים אסורים כל זמן שמניקות.
5
ו׳והנה הרמ"א בהגהת השו"ע (יו"ד סי' פ"א סעיף ז') כתב וזה לשונו: "חלב הנכרית כחלב הישראלית, ומכל מקום לא יניקו תינוק מן הנכרית אם אפשר בישראלית דחלב הנכרית מטמטם הלב ומוליד לו טבע רע". וכתב על דבריו הבית דוד סי' כ"א דמה שכתב: "ומוליד לו טבע רע" רצונו לומר אכזריות ועזות שלא כמדת ישראל רחמנים וביישנים, כמבואר כן בהר"ן בשם הרשב"א, אבל מה שכתב: "מטמטם הלב" לא מצאתי, עד כאן. ועיין ברכי יוסף (סי' פ"א אות ג') שכתב דכן כתב הרש"ל בים של שלמה (סוף פרק חרש סי' ז') משם המקובלים שאכילת שקצים ורמשים ודומיהן מטמטמין הלב והשכל. ורבינו בחיי בפרשת משפטים (כ"ג, י"ט) כתב דבשר בחלב מטמטם הלב, ונתן טעם ע"פ הטבע. ובפתח עינים התם בעבודה זרה כתב עוד משם רבינו בחיי פרשת שמיני (י"א, מ"ג), שהלב מטמטם באכילת דברים האסורין, והביא נמי הא דאמרינן בפסיקתא (זוטרתא, סוף פרשת שמיני): "ונטמתם בם, מלמד שהטומאה מטמטמת את הדעת ומרבה טפשות". וכתב דקצת קשה על הבית דוד דנעלמו ממנו דברי הפסיקתא ורבינו בחיי הנ"ל, וגם על הרש"ל יש להרגיש דמטי בה משם המקובלים ולא הזכיר הפסיקתא הנ"ל, עכ"ל.
6
ז׳והנה זה פשוט דכל דבר איסור ודבר עבירה מטמטם הלב כדאיתא ביומא (דף ט"ל): "תנא דבי ר' ישמעאל עבירה מטמטמת לבו של אדם שנאמר ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, אל תקרי ונטמתם, אלא ונטמטם". אלא דלכאורה אין ראיה מכל זה לענין חלב נכרית, דקיימא לן כמאן דאמר דמותר מן הדין. ונראה דרצונו לומר דע"י שאוכלים דברים טמאים ודבר אחר שמטמטמין את לבם, חלבם נמי מגדל כיוצא בהן, וזה משמע ממילא מדברי הרשב"א והר"ן, ואתי שפיר מה שציין על זה המראה מקום בהגהות השו"ע: "ר"ן בשם הרשב"א".
7
ח׳ועיין שם בבית דוד שהביא מה שכתב רש"י בפרק קמא דסוטה (דף י"ב) גבי משה רבינו ע"ה שלא ינק חלב נכרית, דכתב רש"י: "משום שאוכלת דברים טמאים והתינוק טועם בחלבה כל מה שתאכל, כדאמרינן ביומא (דף ע"ה) גבי לשד השמן", וכתב הבית דוד דנפקא מינה לרש"י אם יכולים לשמור את הנכרית שלא תאכל איסור מותר לקחת מינקת נכרית, אבל להרשב"א אפילו הכי אסור משום טבען. וכן אם אי אפשר בישראלית אלא בנכרית, לרש"י צריכים להזהר שלא תאכל איסור ולהרשב"א אין צריך כיון דעיקר הדבר משום טבען לא מועלת השמירה. ולענ"ד אין זה מוכרח, וי"ל דגם לרש"י אין ליקח מינקת נכרית אפילו אם אפשר לשומרה מלאכול מאכלות אסורות במקום דאפשר במינקת ישראלית, דנראה דלכולי עלמא עיקר הקפידה משום טבען ותכונתן, דידוע מדרך הטבע שמזון המגדל עושה רושם במדות המגודל ממנו, כמו שכתב רבינו המאירי, וגם במדרש שהביאו התוספות עבודה זרה (דף י' ד"ה אמר ליה) אמרו: "חלב מטמא, חלב מטהר", וראיה מאנטונינוס שינק מאימיה דרבינו הקדוש. אלא דגבי משה רבינו ע"ה שלא דרצה לינק ממצרית, ואמרו: "אמר הקב"ה פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא", לא נראה לפרש כן, וגם דהרי אפשר דגם רבינו הקדוש ינק מאימיה דאנטונינוס, אלא דלא הזיק לו, ועל כרחך מצד עצם קדושתו שהיה קדוש מרחם ומהריון והיה דומה למשה רבינו ע"ה מצד בחינתו למעלה, כמו שכתב בשער הגלגולים. וצ"ל דלא חששו בחלב נכרית משום טבען אלא לסתם אדם, ולכן פירש רש"י שאכילתה דברים טמאים והתינוק טועם בחלבה כל מה שתאכל, ומטעם זה נמנע משה רבינו ע"ה וקידש עצמו במותר לו. ולפי זה מתיישב שפיר נמי הלשון שאמרו: "פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא". ורבינו הקדוש שינק מאמיה דאנטונינוס, י"ל משום שהיה בדבר אונס יותר. וכן אם אי אפשר במינקת ישראלית אלא בנכרית, י"ל גם להרשב"א אם אפשר לשומרה שלא תאכל דברים טמאים צריכים לשומרה מטעם זה שלא יטעם התינוק בחלבה טעם האיסור. אלא דבלאו הכי צריכים להזהר מטעם שכתב הגהות אשרי וכנ"ל, וכן כתב הרמ"א בהגהות השו"ע בסי' הנ"ל וזה לשונו: "וכן לא תאכל המינקת אפילו ישראלית דברים האסורים וכן התינוק עצמו, כי כל זה מזיק לו בזקנתו".
8
ט׳והנה ראיתי להבית הלל (סי' פ"א ס"ק ד') שעמד בדברי הרמ"א הנ"ל, דמאי "אפילו ישראלית" דנקט דמשמע דכל שכן נכרית, הלא כתב דאין להניק מן הנכרית דחלבה מטמטם הלב ומוליד לו טבע רע, וכתב להגיה דצ"ל "אפילו ישמעאלית" דהיינו נמי נכרית וכו', עיין שם דבריו. ולענ"ד לא קשיא כלל, דהרמ"א רצונו לומר: אפילו ישראלית דאין טבעה רע ואינה אוכלת איסור, אפילו הכי אם במקרה מחמת חולי תצטרך לאכול איסור תגרום רעה לתינוק, וצריך לקחת מינקת אחרת, עיין ט"ז (ס"ק י"ב) וש"ך (ס"ק כ"ה) ועיין פרי חדש בקונטרס אחרון (סי' פ"א) ומנחת יעקב (כלל ס"ה אות כ'). וכמו כן כתב הבית דוד (סי' כ"א) וזה לשונו: "ומה שכתב אפילו ישראלית כבר פרשו באשלי רברבי כשאוכלת מחמת חולי, ומלת 'אפילו' רצונו לומר אפילו ישראלית שאין בה משום טבע רע ואין שם רק משום מה שאוכלת לפי שעה באקראי לרפואה, אפילו הכי צריך להזהר לקחת מינקת אחרת".
9
י׳אלא דעיין שם בבית דוד שכתב דזה יצא לו להרמ"א ממה שכתב הגהות אשרי ריש פרק אין מעמידין משם אור זרוע שכתב וזה לשונו: "צריך להזהיר את המניקות שלא יאכלו נבלות וחזיר, וכל שכן שאין להאכילו לתינוק דברים טמאים, וראיה מאחר שאמו אכלה ממין עבודה זרה וזה גרם לו לעת זקנתו שיצא לתרבות רעה", ומפרש הרמ"א דמניקות ישראליות קאמר, ומה שכתב "וראיה מאחר" קאי נמי ארישא אמניקות, מדכתב כי כל זה מזיק לו בזקנתו משמע בין מה שאוכל התינוק בין מה שאוכלת המינקת. גם סובר הרמ"א דמה שכתב הגהות אשרי: "וזה גרם לו לעת זקנתו שיצא לתרבות רעה", רצונו לומר שהדברים האסורין שגורמין תרבות רעה הוא בעת הזקנה דוקא ולא קודם. ועל זה הרבה להשיב שם הבית דוד, דמנא ליה שצריך להזהיר למינקת ישראלית, דאין ראיה מאחר שאמו היתה מעוברת בו, ומה שאכלה ממין עבודה זרה הוה ליה כאילו אכל העובר עצמו, כדאמרינן בנדה (דף ל') שאוכל ממה שאמו אוכלת, אבל מה שיונק התינוק חלב מנא ליה דגורם כן. ועוד דהיה לו להגהות אשרי לפרש "מניקות ישראליות כשהן חולות" ולא להזהיר סתם כאלו הוא דבר הווה ורגיל. גם מאי שנא דבעת זקנתו דוקא גורם תרבות רעה ולא בילדותו, אדרבא איפכא מסתברא. ולכן מסיק הבית דוד דבמניקות נכריות איירי הגהות אשרי, דבהכי מיירי ענינא שם, דכשלא מוצאין מינקת ישראלית ולוקחין נכרית, צריך להזהירה שלא תאכל נבלות וחזיר כל זמן שמניקה, וזה אינו משום תרבות רעה אלא משום שטועם בחלב טעם איסור כמו שכתב רש"י בסוטה וכנ"ל, אבל כשמאכילין לתינוק עצמו יש חשש תרבות רעה, וזה שכתב ההגהות אשרי: "וכל שכן שאין להאכילו לתינוק דברים טמאים", כלומר כשמאכילין לתינוק עצמו שאוכל ממשו של איסור איכא רעותא טפי שגורם תרבות רעה, ועל זה מביא הראיה מאחר ולא על הרישא על אכילת המינקת. ומה שכתב: "וזה גרם לו לעת זקנתו", אינו רוצה לומר דקודם לא, שהרי אמרו בפ"ב דחגיגה (דף ט"ו ע"ב): "טינא היתה בלבם, וזמר יוני לא פסק מפומיה דאחר, וכשהיה יוצא מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין לו מחיקו", משמע שבזמן שהיה עדין בבית המדרש היה מין, אלא דמה שכתב "לעת זקנתו" רצונו לומר שלעת זקנתו נתגלה, והיינו דאמר "טינא היתה בלבם", כלומר דמתחילה היה הדבר טמון בלבם ולא היה נודע, עכ"ל.
10
י״אולענ"ד במחילת כ"ת יש להשיב על דבריו, דמה שכתב שהרמ"א מפרש כן דברי הגהות אשרי שיש להזהיר את המניקות העבריות שלא יאכלו נבלות וחזיר, במחילת כ"ת זה אינו, ופשוט דהגהות אשרי מיירי בנכריות ואותן כתב להזהיר, וכמו שכתב הרמ"א עצמו בתורת חטאת הארוך והקצר (סוף כלל ס"ה), אלא דבהגהת השו"ע רצה להזהיר בזה מאותו טעם אפילו מינקת ישראלית כשצריכה לאכול דבר אחר מחמת חולי וכנ"ל וכן התינוק עצמו, ובדברי הגהות אשרי לא נזכר להדיא ענין אכילת התינוק עצמו. ומה שהעתיק הבית דוד בלשון הגהות אשרי "וכל שכן שאין להאכילו לתינוק", בכל הדפוסים שראיתי כתוב בהגהות אשרי: "וכל שכן שאין להאכילן", וקאי על המניקות, והראיה מאחר שהביא לענין זה הוא שהביא שגם המינקת עלולה ע"י אכילת איסור לגרום ליונק שיצא לתרבות רעה, אלא דממילא משמע דכל שכן אם התינוק עצמו יאכל איסור, ושפיר כתב הרמ"א: "וכן לא תאכל המינקת וכו' וכן התינוק בעצמו כי כל זה מזיק לו בזקנתו", דרצונו לומר בין מה שאוכלת המינקת ובין מה שאוכל התינוק, דכן מוכח מדברי הגהות אשרי דבתרווייהו יש לחוש כמו שנתבאר. ומה דנקט "בזקנותו", נראה פשוט דלאו דוקא ושגרא דלישנא דהגהות אשרי נקט.
11
י״בוהנה שוב חפשתי באור זרוע שבשמו כתב כן הגהות אשרי, ויגעתי ומצאתי בס"ד שכתב בהלכות שבת (ח"ב סוף סי' מ"ח) וזה לשונו: "וצריכה אשה מעוברת להזהר שלא תאכל שום דבר איסור שמחמת כן הוי הולד רשע, כההוא דפרק אין דורשין ירושלמי (דף ע"ז ע"ב) דאמר ר' כהן: 'אמו של אחר כשהיתה מעוברת בו היתה עוברת לפני עבודה זרה והריחה מאותו המין ונתנו לה ואכלה והיה אותו המין מפעפע בגופה כאירסא של חכינה' (עיין שם ביפה מראה). וצריך להזהיר את המניקות כדי שלא יאכילו התינוקות דבר איסור, כדי שיהיו יהודים טובים" עכ"ל. ואם זה מקור דברי הגהות אשרי, נראה דמפרש מה שכתב: "וצריך להזהיר את המניקות" היינו שיש להזהירן שלא יאכלו הם איסור כדי שלא יאכילו התינוקות, כלומר כדי שלא יניקו התינוקות חלב שמתהוה מדבר איסור. אלא דלכאורה יש לגמגם קצת בזה, דבחולין (דף ס"ט) נראה דהחלב בא מהאברים, עיין שם, דמשום הכי באבר היוצא החלב אסור, וכן הוא בטוש"ע (סי' י"ד סעיף ה'). וכמו כן יש להעיר לכאורה על כמה אחרונים שכתבו לאסור בפסח חלב מבהמת נכרי שאוכלת חמץ דסבירא להו דהחלב אתי מהמאכל, דהלא בש"ס וטוש"ע הנ"ל נראה דהחלב בא מהאברים. אלא דמהש"ס יומא (דף ע"ה) דאמרינן: "מה שד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו כל מיני טעמים שהאם אוכלת", וכן מפירוש רש"י בסוטה הנ"ל, נראה שהחלב מתהוה מהמאכל. ועיין בתשובת מהר"מ שיק (או"ח סי' רי"ב) ותשובת הרמ"ץ (או"ח סי' כ"ח) ויש להאריך בזה במקום אחר.
12
י״גועל מה שכתב הרמ"א בהגהת השו"ע הנ"ל: "וכן התינוק בעצמו וכו'", כתב הגאון פרי חדש (ס"ק כ"ו) וזה לשונו: "אע"פ שקטן אוכל נבלות אין מצווין להפרישו, היינו מעיקר הדין, אבל מכל מקום יפרישוהו מפני שמזיק לו בזקנתו שגורם לו טבע רע וסופו לצאת לתרבות רעה. ולפי שבזמנינו זה אין נזהרים מענינים אלו רוב הבנים יוצאים לתרבות רעה ורובם עזי פנים בדור, ואין יראת ה' נוגעת בלבם, ואף אם יוכיחום על פניהם לאו בר קבולי מוסר נינהו. וכבר נמצא לרז"ל בפרק בתרא דיומא (דף פ"ב ע"ב) 'ההיא עוברא דארחא ביום הכיפורים, אתו לקמיה דר' חייא אמר להו לחושו לה, ולא אלחישה, קרי עליה זורו רשעים מרחם, נפק מינה שבתאי אוצר פירי'. ומי לנו בתורה גדול מאלישע אחר שלא בא לאותו מעשה אלא מפני שאמו אכלה מאותו מין וכנ"ל וכו'" עכ"ל. והביאו דבריו כמה אחרונים, וכתבו שדבריו הם דברי אלהים חיים, ומאד מאד יש להזהר בזה.
13
י״ד[ועיין בזוהר הקדוש פרשת שמיני (דף מ"א ע"א) שכתב וזה לשונו: "וכל זמנא דלאו אינון נטרין נפשייהו וגרמייהו ממיכלא ומשתייא יתדבקון באתר אחרא מסאבא לאסתאבא בהו". ועיין עוד בהרמ"ז שכתב שמשונה טומאת אכילות איסור מכל טומאות שבתורה, שכולן יש להן תקנה כטומאת מת באפר פרה והמצורע והזבין, אבל של אכילת איסור היא דבוקה ואדוקה בנפש ובגוף, עיין שם. ועיין מסילת ישרים (פרק י"א) ושו"ת דברי חיים (יו"ד סי' ז') ועיין ברכת מועדיך לחיים ח"ב (דף פ"ו ע"ד) מה שהאריך בזה].
14
ט״וועיין במסגרת השלחן שהביא דברי הפרי חדש הנ"ל וכתב וזה לשונו: "ולפיכך מנעתי מתוך ביתי להילדים מחלב נכרית, וכן אמר לי מר אבי ז"ל דלא רצה שאינק מחלב נכרית אף כי בן שבעה חדשים הייתי כשחלתה מרת אמי המעטירה ולא מצאו מינקת בסיינה מן העבריות ופרנסוני בחלב של עז. ולכן האיש הירא את דבר ה' ירחיק את בניו מלינק חלב נכרית, וה' יהיה בעזרם ויתן להם ברכות שדים ורחם, ולא יאונה לצדיק כל און כי ה' יתן כח וגבורה לאמותיהם להניק את בניהם, או יבקשו מינקת מבני עמינו, ולא יחושו על ההוצאה, ויהיו ילדיהם זרע ברוכי ה'" עכ"ל עיין שם.
15
ט״זהנה הארכתי בהעתקת דברי הפוסקים ראשונים ואחרונים אשר ראיתי דיברו בענין שאלתך וכתבתי הדברים בחפזון רב לעשות רצונך כאשר בקשתני להודיעך מהר את חות דעתי העניה, ומכל האריכות הנ"ל תורה יוצאת שצריך להשתדל ככל האפשר למצוא לבנך מינקת ישראלית כשרה בנשים בעלת מזג טוב, למען ילך בדרך טובים ואורחות צדיקים ישמר וימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. ועיין בס' פדה את אברהם (מערכת מ' אות י"א) שבס' מור ואהלות (בארץ נוד סוף סי' י"א) כתב וזה לשונו: "ומצאתי בס' רופא הילדים בתכונות מינקת שתהיה ממוצעה בשנות חייה, ואחרים כתבו ששנותיה יהיו כשנות אם הילד והילד של המינקת לא יהיו ימי חייו יותר מהילד שניתן לה להניקו, כי אם לא כן חלבה יזיק להילד, וצריך לשמוע להרופאים", ועיין שם שסיים: "וא"כ לא יצויר היתר מינקת כמעט בשום אופן כמובן, וצ"ע" עכ"ל. ונראה שהבין שצריך למצוא מינקת שנולדה ביום אחד עם אם הילד ושילדו שניהם ביום אחד, וזה קשה למצוא. אך אין נראה כן מלשון "רופא הילדים" שהעתיק, אלא נראה שצריכה להיות המינקת בת גילה של האם בערך, וגם בנה לא יהיה כל כך גדול מהילד שנותנים לה להניק אלא אותו גיל בערך, ואם אפשר למצוא כן הנה מה טוב
16
י״זיצחק נסים
17
