יין הטוב, חלק א, יורה דעה ח׳Yein HaTov, Part I, Yoreh De'ah 8
א׳בדין חמאה של גויים
1
ב׳כתבתי בילדותי להראב"ד דעיר מולדתי בגדאד מור ניהו רבה הרה"ג וכו' כקש"ת כמהר"ר יחזקאל עזרא אליא זלה"ה. ולא זכיתי לדברי תשובתו שבעוה"ר בינתים חלה את חליו ונלב"ע זיע"א. וכה היו דברי אליו:
2
ג׳בדבר החמאה של גוים. הנה אף על גב דהרמב"ם ורוב הפוסקים התירוה ומרן השו"ע (סי' קט"ו סעיף ג') תלה הדבר במנהג, מכל מקום כיון דשוב נודע שהגוים התחילו לעשות חמאה מחלב גמלים, נראה דלכולי עלמא יש לאוסרה עכ"פ במקום שנמצאים גמלים, ובמקומות אלו נמצאים גמלים לרוב. ותימה דאעפ"י כן כתב מורנו הרב בזבחי צדק (סי' קט"ו אות ל"ב) דפה עירנו בגדאד הוא מקום שנהגו בה היתר ואין פוצה פה בדבר. ויש לתמוה על הרב מהרש"א אגסי ז"ל ויבדל לחיים רום מעלת כת"ר שלא העירותם בזה בהגהותיכם שם בזבחי צדק, וכבר כתבו כמה אחרונים לאוסרה אף במקום שנהגו בה היתר מטעם זה דעתה התרגלו הגוים לעשות חמאה מחלב גמלים. ועיין להגאון פרי תואר (סי' קט"ו ס"ק ח') שכתב שהעידו לפניו עדי ראיה נאמנים שעתה התחכמו הגוים לעשות חמאה מתערובת חלב גמלים, שמערבים באומנות חלב גמלים עם חלב טהור ועושים משניהם יחד חמאה, וזה דרכם תמיד לעשות כן, שעל ידי זה מוציאים הרבה יותר חמאה. ומשום זה, דבאתריה דמר אין עושים חמאה מחלב גמלים לבד אלא ע"י תערובת עם חלב טהור כאמור, וזו נוטה לירקון, לכן כתב שאסר הנוטה לירקון והתיר הלבנה. ברם אנן בדידן יש לנו לאסור כל חמאה שלהם, כמו שאכתוב להלן.
3
ד׳והנה עיין שם בפרי תואר שעמד על הסתירה שיש לזה מדברי רז"ל שאמרו דחלב טמאה אינו עומד, וכתב דצריך לומר שחז"ל לא בחנו אלא חלב טמאה לבדו בלא תערובת חלב טהור ואמרו דאינו עומד, ולא עלה על דעתם ולא ידעו מאומנות זאת של ההרכב, ועתה איחכום דרי בתחבולות ובהמצאות. ולענ"ד במחילת כ"ת יש להשיב על דבריו, דחלב טמאה לבדו אין צריך הבחנה, דהרי אמרו דטהור חיור וטמא ירוק. ועיין שם בש"ס (עבודה זרה דף ל"ה) דמוכח להדיא מהשקלא וטריא של הסוגיא דע"י תערובת אמרו דאינו עומד. וחלילה לומר על רז"ל אשר רוח ה' דיבר בם וכל רז לא אניס להו שלא ידעו ולא עלה על דעתם מה שידוע עתה לבני בני קדר. ודבר זה מביא לידי גמגום ופקפוק בדבריהם ז"ל, וכמו שכתב הגאון מהר"ד פארדו במזמור לדוד (דף ק"י) דבכל מידי דאמרינן "קים להו לרבנן" נימא הכי דלא קים להו בתחבולות והמצאות החדשות ונמצא שח"ו דבריהם בטלים, עיין שם. ועיין בתשובת הרשב"א (ח"א סי' צ"ח) ופרי חדש יו"ד (סי' פ"ג אות ד'), מה שכתבו על כיוצא בזה. ועיין עוד במזמור לדוד שם שכתב דשפיר הוה מצי הפרי תואר להסכים העדות שקבל עם דברי חז"ל ולומר דע"י תחבולות שהמציאו ידעו לקצר קצת באופן דלמראית עין נראה קפוי, אבל לעולם אין זה קפיאה גמורה, ורז"ל אמרו אינו נקפה קפיאה גמורה, עיין שם.
4
ה׳ולענ"ד אין צריך שום תחבולה והמצאה בדבר, אלא פשוט שחלב הגמלים מטבעו הוא נקפה קצת ומתעבה כידוע ואפשר לעשות ממנו חמאה אפילו בלא תערובת חלב טהור, ורז"ל אמרו דאינו עומד להיות קשה כגבינה קשה, וכמו שכתב כן הרדב"ז ח"ה סי' שני אלפים רצ"א דעדות כזאת על אפשרות עשיית חמאה מחלב גמלים כבר נתקבלה בבית דינו של דוד הוא רבינו הרדב"ז הנ"ל, וזה לשונו: "דע שהעידו לי עדים כשרים הבאים מארץ תימן שראו חמאה מחלב גמלים". וכתב: "ואין זה נגד קבלת חז"ל, שהם לא אמרו חלב טמאה אינו עומד אלא לענין להיות נקפה קשה כעין גבינה קשה וכיוצא בה, אבל אפשר שהוא נקפה קצת ומתעבה" עד כאן עיין שם. ועיין בתשובת הרב מהר"י פראגי סי' ה' דנראה דסבירא ליה נמי הכי, דמה שאמרו חז"ל דחלב טמאה אינו עומד היינו להיות קשה כגבינה קשה, אבל נקפה הוא קצת ומתעבה ואפשר לעשות ממנו חמאה. ועיין שם שכתב שהוא עצמו הלך אל הערביים בעלי מקנה הגמלים וחקר ודרש ונתברר לו שעושים חמאה מחלב גמלים. וע"י חקירותיו נודעו לו נמי פרטים אלו, שיש מרתיחין חלב הנאקה ועושים ממנו לבדו חמאה ויש שמרתיחין אותו ומערבין אותו עם חלב של הצאן ועושים החמאה, ויש שמערבים אח"כ מחמאת הגמלים עם החמאה של הצאן כדי שתהא כבדה במשקל, ומראה חמאת הנאקה לבן כמראה החמאה של הצאן והג'אמוס. ובסוף דבריו כתב: "ומאחר שנתאמת לי הדבר, אסרתי לבני קהלתנו החמאה הלבנה והחמאה המזהרה שהיא חמאת בקר, מחשש שמא התזהיר הלבן הוא מחמאה של הנאקה, ולא התרתי אלא החמאה הירוקה בלבד שהיא חמאת בקר הנקיה" עכ"ל עיין שם באורך.
5
ו׳ועיין נמי להמעשה רקח (פ"ג מהלכות מאכלות אסורות הלכה ט"ו) שכתב וזה לשונו: "והנה סיפר לי החכם השלם ר' מ"נ שפעם אחת הלך בשליחות מצוה הרב נסים רוזיאו זללה"ה לערי פרס, ובדרך כבדוהו הרבה התוגרמים ע"פ צווי השר, והאכילוהו חמאה ודבש עם לחם וערבה לו החמאה הרבה, ובחזרתו גם כן האכילוהו חמאה ודבש, אך לא היתה טובה כל כך כמו הראשונה, ושאל אותם הרב על השינוי, והשיבו לו בדרך פיוס ותחנונים שבראשונה היה להם נאקה אחת בריאה ושמנה, ומחלבה עשו אז החמאה לכבודו, אח"כ מתה ונשארה להם עתה נאקה אחרת שאינה כל כך שמנה וטובה, על כן אין החמאה שלה מוטעמת כל כך. וכשחזר הרב לחברון סיפר להם המעשה ותמה על המראה שהרי חז"ל אמרו חלב טמאה אינו עומד, והרב של חברון השיב לו דאפשר לומר דאין הכי נמי דחלב טמאה אינו עומד, אך הגמל שיש בו סימן אחד של טהרה שהרי מעלה גרה הוא, החלב שבא מצד אותו סימן עומד, ונמצאו דברי חז"ל קיימים". ואע"ג דהמעשה רקח עצמו כתב שאין להאמין להתוגרמים, ובודאי החמאה היתה מחלב טהור, דעל סתם חלב טמאה אמרו חז"ל דאינו עומד, וכמו שהאריך שם. וכתב ששוב ראה דברי הפרי תואר הנ"ל, וגם על דבריו הרבה להשיב, וכתב: דאין בכחנו לומר שרז"ל לא ידעו מההמצאה של ההרכב, וציין נמי לתשובת הרשב"א הנ"ל, וכמו כן להדברי חמודות (פרק אלו טריפות אות רפ"ג). הנה מלבד דהוא עצמו כתב לבסוף דאינו מחליט הדבר ולמיחש מיהא בעי, וסיים: "וטוב לפני האלהים ימלט ממנה", הנה נראה לענ"ד דיש להשיב על דבריו, די"ל דכוונת הרב של חברון, שכפי הנראה הוא הרב מהר"י זאבי בעל אורים גדולים, כמו שכתב הרדב"ז, דלעולם סתם חלב טמאה אינו עומד, אלא דחלב הגמל נקפה קצת ומתעבה ואפשר לעשות ממנו חמאה, וסבר לה מר הרב של חברון דזה מצד סימן טהרה דאית ביה, ומסתבר טעמיה.
6
ז׳ושוב ראיתי להגאון חיד"א בחיים שאל (ח"א סי' מ"ג) שנשאל בדין זה של החמאה של גויים, ועיין שם שהעלה לאסור מטעם זה שהתרגלו הערביים לעשות החמאה מחלב גמלים, והביא דברי הרדב"ז ותורף דברי תשובת מהר"י פראגי הנ"ל שהיו אתו בכ"י, וכמו כן הביא דברי הגאון פרי תואר הנ"ל, וכתב וזה לשונו: "הנך רואה בעינך שלושת הגבורים נתאמת אצלם שעושים חמאה מחלב גמלים, אלא דדבריהם דרבנן סתראי נינהו, דמדברי הרדב"ז ומהר"י פראגי נראה ברור שעושים חמאה גם מחלב גמלים לבד מבלי כל תערובת חלב טהור, ומדברי הפרי תואר שכתב דעתה נתחכמו לעשות חמאה מתרכובת חלב גמלים וחלב טהור, נראה דמחלב גמלים לבד אי אפשר לעשות חמאה. ועוד שמהר"י פראגי כתב: 'החמאה של גמלים לבנה היא' ואסר הלבנה והתיר הירוקה, והפרי תואר כתב להיפך שהעשויה מחלב גמלים היא נוטה לירקון, ואסר הירוקה והתיר הלבנה. ועל דברי מהר"י פראגי יש להשיב, דבש"ס משמע דחלב טמאה חיור ליכא, הפך ממה שכתב הוא 'דחלב הנאקה לבן והחמאה שלה לבנה היא'" עכ"ל עיין שם.
7
ח׳והנה הרואה יראה שמהר"י פראגי לא כתב שחלב הנאקה לבן אלא החמאה שלה לבנה אע"פ שהחלב הוא ירוק, הפך מחמאת הבקר דאע"פ שהחלב של הבקר לבן החמאה שלהם נוטה לירקון. ואין סתירה מדבריו לדברי הפרי תואר, דבאתריה דמר הרב פרי תואר, כיון דלא היו עושים חמאה מחלב גמלים לבד אלא מערבין אותו עם חלב של הבקר ועושים משניהם יחד חמאה, לפיכך היתה נוטה לירקון, ועל כן אסר הירוקה והתיר הלבנה; ובאתריה דמר הרב מהר"י פראגי שהיו עושים חמאה מחלב גמלים לבד, וגם המערבים אותו לא מערבים אותו אלא עם חלב הצאן כמבואר בדבריו, על כן אסר הלבנה והתיר הירוקה שהיא חמאת בקר הנקיה. ונראה משום דתשובת מהר"י פראגי לא היתה בידו בשלמותה בעת שכתב תשובתו הנ"ל, על כן היה נדמה לו שדברי רבנן הנ"ל סתראי נינהו, ולענ"ד אין נסתר בדבריהם, וכמו שכתבתי. ועיין עוד שם בחיים שאל שעמד נמי על מה שכתב הפרי תואר, שחז"ל לא בחנו אלא חלב טמאה לבדו ולא ידעו מענין ההרכב הנ"ל, וכתב וזה לשונו: "ודבריו אלה קשים הם בעיני הרבה, ויותר נראה מה שכתב הרדב"ז, אע"ג דיש להרגיש קצת על דבריו מלשון 'אינו עומד' דנקטו בש"ס". והביא דברי הריטב"א בחידושיו שכתב דמה שאמרו רז"ל דאינו עומד אין הכוונה דאינו עומד כלל דהא חזינן דקאי, אלא רובו אינו עומד, ורובו נעשה נסיובי. ועמד בדבריו וכתב: "ואפשר דכוונת הריטב"א דהמיעוט שעומד נמי אינו עומד לגמרי אלא שמתעבה קצת", ועל פי זה ניחא ליה נמי מה שכתב הרדב"ז, די"ל דגם כוונת הרדב"ז כן היא, דמה שכתב: "שנקפה קצת ומתעבה" היינו נמי מעוטו, ואתי שפיר לשון "אינו עומד" דנקטו בש"ס דר"ל אף לעמוד להיות עבה אינו עומד רובו. ומה שהעידו שראו חמאה מחלב גמלים, י"ל דזה מצרופים של מיעוטים רבים. ועיין שם דאעפ"י כן החמיר בה מטעם זה, ועיין יוסף אומץ סי' ס"ד וטהרת המים בשיורי טהרה (מערכת ח' אות ט"ז).
8
ט׳והנה עתה כבר ברור שחלב הגמלים רובו ככולו נקפא קצת ומתעבה ועושים ממנו חמאה ולבן כאשר יעידון יגידון זאת רבים, וכמו שנתברר כן באמת למהר"י פראגי הנ"ל. וכל החמאה הנמכרת בשוק פה עירנו בגדאד, שמביאים אותה מהכפרים הקרובים והרחוקים מראה אחד לה. ויש לחוש בה מערב רב של חלב גמלים. ואע"ג דהגאון מהר"ד פארדו במזמור לדוד הנ"ל כתב דאעפ"י כן יש להקל ע"י בישול דאחר שתצטנן צריך שתחזור ותתקשה, ואם ישאר בה שלא מתקשה שיעור שאינו בטל בודאי דהכל אסור ואם לאו מותרת, עיין שם. הנה לענ"ד איני מבין למה מה שנקפא ונעשה חמאה לא יחזור להקפא גם אחר הבישול, ואין נראה לענ"ד דיש לסמוך על זה. ואחד מחכמי הישיבה יצ"ו רצה לומר דשפיר נוהגים בה היתר משום שחלב הגמלים הוא בודאי ביוקר ולא כדאי להם לערב, וכמו שכתבו כן כמה פוסקים להקל מטעם זה בחלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו. ולענ"ד זה אינו, דמלבד שמנהגינו להחמיר בחלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, הנה הגאון פרי תואר (סי' קט"ו ס"ק א') התיר החלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו מטעם שבמקומו חלב הגמלים הוא ביוקר מאד, ואעפ"י כן אסר החמאה לפי שנתברר לו דאעפ"י כן מערבין אותה. ואולי משום שהחמאה עצמה נמכרת ביוקר וע"י התערובת נמכרת עוד יותר ביוקר, ואולי גם משום שלדעתם ע"י התערובת תהיה כבדה יותר במשקל, כאשר הגידו למהר"י פראגי וכנ"ל. ועיין עיקרי הד"ט (סי' י"ב אות י"ט) שכתב תורף דברי הרדב"ז ומהר"י פראגי ופרי תואר הנ"ל שהביא החיים שאל, וכתב וזה לשונו: "ופה פירנצי ושאר ערי איטליא המנהג פשוט להתיר החמאה, ואפשר דסבירא להו דוקא על חלב גמלים נתקבלו העדויות הנ"ל, ובמקומות אלו אין גמלים מצויים כלל, ולכן לא נתפשט האיסור פה, דסבירא להו דחלב בהמות טמאות אחרות אינו נקפא כלל אפילו ע"י תערובת חלב טהור ואפילו לעשות ממנו חמאה, ועוד דפסק מרן דאין מוחין באנשי המקום שנוהגים בה היתר" עכ"ל עיין שם. ויש לגמגם קצת במה שכתב: "ועוד דפסק מרן וכו'", וגם לפי הטעם דיהיב הרב של חברון דחלב גמלים נקפא קצת משום דאית ביה סימן אחד של טהרה, נראה לכאורה דגם חלב חזיר נקפא קצת ואפשר לעשות ממנו חמאה, ובערי איטליא נמצאים בהם הרבה חזירים. איך שיהיה, במקומות אלו שנמצאים בהם הרבה גמלים, נראה ודאי דיש לחוש.
9
י׳גם יש לחוש בה משום תערובת חֵלֶב (תרבא) דבמקומות אלו בזול מאד, וכמו שכתב כן הגאון פרי תואר, דבמקומות שהחלב בזול והחמאה ביוקר יש לחוש גם משום תערובת חלב, וכתב: "ואין זה גזירה אלא חשש איסור תורה, וכבר היה מעשה שמצאו חתיכת חלב מעורבת בחמאה" עיין שם. ועיין בתשובת בית יהודה (ח"ב סי' ק"ג), שגם לפניו בא מעשה שמצאו חלב בחמאה, עיין שם, ועיין פרי הארץ (ח"א יו"ד סי' י"א). ואע"ג דמורנו הרב בזבחי צדק כתב דהגוים שבמקומותינו אין דרכם לערב בה חלב ושומן וגם החנוונים פה בקיאים הרבה ויודעים אם מעורבת ואין לחוש, הנה לענ"ד עתה אין לסמוך על זה כלל, דכבר נמצא כמה פעמים תערובת חלב ושומן בחמאה, וגם החנוונים עתה לא כל כך בקיאים כמו מקודם, ובעוה"ר הדור יורד וחמדת הממון גוברת, וגם עתה יש אומנים שיודעים לערב בה חלב שלא יהיה נרגש, וגם מביאים אותה בנודות לצד הבשר, ויש מחמירים בזה, אף שדעת מורנו הרב זבחי צדק (סי' פ"ז אות מ"ה) להקל מכל מקום כתב דהמחמיר תבא עליו ברכה, עיין שם. עד כאן הוא מה שכתבתי להרב הגאון מוה"ר יחזקאל עזרא בן אליא הנ"ל זצ"ל.
10
י״אושוב אחר זמן אינה ה' לידי ספר חקקי לב למהר"ח פאלאג'י, וראיתי לו (בח"א סי' ל"ו) שהביא פלוגתת הפוסקים ראשונים ואחרונים בעיקר דין החמאה שלהם, והביא נמי מה שכתב החיים שאל בשם הרדב"ז ומהר"י פראגי והפרי תואר הנ"ל, ושקיל וטרי בדבריהם כעין מה שכתבתי. וגם על מה שכתב המזמור לדוד דאפשר לברר ע"י בישול כתב דיש להשיב על דבריו. ובסוף דבריו כתב וזה לשונו: "איך שיהיה, למדנו מדברי הריטב"א והרדב"ז ומהר"י פראגי ופרי תואר והחיד"א, דיש אופן שחלב טמאה עומד, וכן נראה דעת העיקרי הד"ט (סי' י"ב אות ו'). וא"כ יש לאסור החמאה שלהם מהאי טעמא. ועוד שיש לחוש לתערובת חלב וכמו שכתב הפרי תואר וכו'. ועוד דמצאנו ראינו לחד מן קמייא, בעל ספר העיתים ודעמיה, שכתבו דהוא בכלל ח"י גזרות. וגם לדעת כמה פוסקים דגזרת חז"ל היא על כל חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, והחמאה בכלל נאסרת במנין". ועוד האריך בכמה חששות, וכתב: "העולה מכל מה שנתבאר, דחמאה שלהם יש לאסור אותה מדינא מכל הני טעמי תריצי, וכמה מגדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים החמירו בה כל אחד לפי טעמו. ואף דנהגו בה היתר, וכתבו הרא"ש והטור ומרן השו"ע ועוד כמה פוסקים דהיכא דנהגו בה היתר אין למחות בידם, כיון דאנן בדידן ראה ראינו כמה מגדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים שחששו לאוסרה מטעמים האמורים, י"ל דמחינן בידייהו", והאריך עוד וסיים: "ולכל הדברות, הרוצה להחמיר ולקדש עצמו אף במקום שנהגו בה היתר וליכא שום חשש מחששות הנ"ל תבא עליו ברכה, וכמו שכתב בשערי דורא סוף שער ע"ח והתשב"ץ (ח"ג סוף סי' ל"ב) והבית הלל בסי' קט"ו ועוד. ואם לדידי הוו צייתי הייתי אוסרה לכל, דיש תשובות רבות בדבר לשנות המנהג, ובפרט בזמנינו זה אשר זכינו לאור תורה ספרן של צדיקים אשר דיברו בזה לאסור בטוב טעם ודעת, דודאי כל כי האי גוונא לא מהני מנהג דאדעתא דהכי לא הנהיגו". וציווה לעיין בספרו סמיכה לחיים במה שכתב לו מור זקינו הגאון בעל חקרי לב ביו"ד סי' ד' ועוד שם באו"ח סי' א'. עד כאן. ואף שיש להתיישב לכאורה בקצת מדבריו, מכל מקום מסקנתו לדינא הרי היא כראי מוצק.
11
י״בהנה אחרי כותבי את כל האמור למזכרת, נודע לי שלא די שנוהגים היתר בחמאה שמביאים מהכפרים, אלא החלו להביא חמאה גם מאירופה ושאר מקומות וקלי הדעת מקילים גם בה. ומלבד שכבר כתב מהר"ח פאלאג'י בחקקי לב הנ"ל, דאף במקום שנהגו היתר בחמאה של גויים נמנעים מזו של אירופה, הנה כרגע נראה לי ספר נהר מצרים להרב של מצרים נ"י, וראיתי שכתב בהלכות מאכלות אסורות אות ג' שבמצרים נוהגים היתר בחמאה שמביאים אותה מהכפרים לפי שהם פראים ולא יודעים לזייף, אמנם החמאה הבאה מערי אירופה נוהגים בה איסור, ובפרט הבאה מצרפת אמריקה ויון, וכתב שבהיותו באחת מערי צרפת בא אליו אורח איש תמים דרך וירא שמים ובאותו היום קנה לעצמו לסעודת הערב חמאה לבנה כשלג נאה וטובה ואכל ממנה לשובעה ולא הרגיש בה שום שינוי לא בטעם ולא בריח, ולמחרת כשהודיע לו דבר זה תמה עליו איך מצא חמאה טובה ונקיה כזאת וכל כך בזול מה שלא מצא הוא המחבר נהר מצרים, אע"פ שקדם לו בעיר ההיא וגם מדבר בשפת המדינה המוזרה לאורח הנ"ל, והלכו שניהם אל החנווני מוכר החמאה ונתברר להם שזו לא היתה חמאה אלא פשוט שומן חזיר מזוקק היטב באומנות גדולה עד שנראה כחמאה ממש, ונצטער הרבה מאד האורח על שנכשל בזה. וכתב שם הנהר מצרים: "ומכאן יקיש האדם, אם הם כל כך אומנים לזקק את שומן החזיר לעשותו כחמאה ממש שלא יורגש לא בטעם ולא בריח, כל שכן אם יערבו ממנו עם חמאה. ולכן במצרים נוהגים איסור בכל חמאה הבאה מקרית חוצות ונזהרים בזה הרבה, ולא נוהגים היתר אלא דוקא בחמאה של הערביים בני הכפרים (ש)כאמור שאינם יודעים לזייף וניכרת בטעמה ובריחה ובטיפות החלב שיש בה" עכ"ל עיין שם. והנה מה שכתב שבני הכפרים הם פראים ואינם יודעים לזייף, הרי זה פלא. ואדרבא מצינו שהגאון פרי תואר עוד בזמנו כתב דנתחכמו עתה באומנות התרכובת לערב ולזייף וכנ"ל. ולענ"ד אין לסמוך על המראה וריח כלל, וכל שכן שאין ראיה כלל מטיפות החלב שיש בה, דמלבד החשש של תערובת חלב הרי יש חשש של תערובת חלב גמלים, והרב מהר"י פראגי שהיה הוא רב בנוא אמון שבמצרים כבר אסר אותה עוד בזמנו מהאי טעמא. אמנם מה שכתב לעניין החמאה שבאה מאירופה שיש לחוש בה משום שומן חזיר וכו'. דבריו בזה נאמנו מאד, וכבר כתב כן החכמת אדם סוף כלל ס"ז ששמע בבירור שמזייפין אותה בשומן חזיר. וגם עתה הגיע לנו ס' דרכי תשובה וראיתי לו בסי' קט"ו אות מ' שכתב נמי שעתה בזמן הזה המציאו מכונות לעשות חמאה מחלב ושומן ומוכרים אותה בזול ומראיתה וטעמה וריחה חמאה ממש, ואי אפשר להכירה בשום אופן, ועל כן באסיפת הרבנים שהיתה בשנת תרס"א שבה השתתפו שבעים ושנים רבנים מפורסמים אסרו החמאה אפילו במקום שנהגו בה היתר האי טעמא, עיין שם באורך. והיות ורק עתה מחדש התחילו להביא החמאה הנ"ל לפה עירנו, לענ"ד חובה מוטלת על רבנן ועל תלמידיהון לפרסם שאסורה ולהכריז עליה ברבים מידי פעם בפעם לבל יכשלו בה רבים וינהגו בה היתר עד שאח"כ יהיה קשה למנוע אותם. וכבר כתבתי דגם החמאה של הכפרים ראוי לאוסרה, ומי יתן והיה שהגדולים ישמעו לקטנים בזה, והמזכה את הרבים להפרישם מאיסורא תבא עליו ברכה ויזכה לטוב הצפון לצדיקים.
12
י״גיצחק נסים
13