יין הטוב, חלק א, יורה דעה ט׳Yein HaTov, Part I, Yoreh De'ah 9
א׳באזהרת רבינו האר"י שלא לדור בבית שהיה דר בו עד עבור שבע שנים
1
ב׳נשאלתי מתלמיד חכם אחד יצ"ו וזה לשון שאלתו: הן ידוע למר שהעולם נזהרים שלא לחזור לדור בבית שהיו דרים בו והעתיקו דירתם ממנו עד עבור שבע שנים, ועתה אירע הכרח גדול לאחד מאוהבי לחזור לדור בביתו שהיה דר בו לפני זמן מה, והבית הוא שלו קנין כספו, ונסתפקתי אם גם בכי האי גוונא שהבית הוא שלו איכא חשש לחזור לדור בו, ואמרתי לשאול את מעלת כ"ת בזה.
2
ג׳תשובה. תמהני מאד על מעלת כ"ת שיחס אזהרה זו להעולם, ולא דייק בלשונו לומר דבר בשם אומרו, ואזהרה זו שמענו מרבינו האר"י ז"ל, כי כן הזהיר משמו רבינו מהר"ח ויטאל ז"ל כמו שכתב בס' נגיד ומצוה (בריש ח"ב) וזה לשונו: "ועוד אמר מורי ז"ל: אם אדם דר באיזה בית ויצא ממנו והלך לדור במקום אחר, שלא ישוב עוד אל ביתו אשר יצא ממנו כי אם אחר שבע שנים שלמות" עכ"ל, וכתבו אזהרה זו משמו של האר"י כמה אחרונים. וממה שכתב: "שלא ישוב עוד אל ביתו" היה משמע קצת אפילו אם הוא ביתו שלו קנין כספו לא נכון לחזור.
3
ד׳אלא דראיתי להגאון חיד"א ביוסף אומץ (סי' ל"ז אות ז') שכתב וזה לשונו: "אזהרת רבינו האר"י ז"ל שמי שיצא מהבית שהיה דר בו שלא ישוב לדור בו עד שיעברו שבע שנים, אומרים העולם שאם הניח איזה דבר בראשון יוכל לחזור, ולא נמצא פרק המניח בדברי גורי האר"י כגון ס' נגיד ומצוה ושאר קצורים. ונראה לי הדל דסמכו על סוגית בתרא (דף קמ"ד) דהמשיא אשה לבנו הגדול בבית קנאו, ואם הניח אפילו שובך או כיוצא לא קנאו, דבזה שהניח גילה האב שהוא שלו, והוא הדין הכא דבמה שהניח גילה שלא הלך לגמרי ודעתו לחזור" עכ"ל, והביא תורף דבריו הזכור לאברהם (מערכת ס' אות קצ"א). וכמו כן ראיתי להרב מוהר"ח פאלאג'י בס' רוח חיים (יו"ד סי' קט"ז אות ט') שכתב אזהרה זו של רבינו האר"י, והביא גם כן דברי היוסף אומץ הנ"ל וכתב וזה לשונו: "וקבלה ומנהג בידינו שבלכתם מן הבית כה עושים מניחים מסמר או יתד בכותל [עיין מדרש רבה פר' ויקרא פ' ה' סי' ה'] ומכוונים בו לומר שדעתם לחזור והוה ליה גילוי דעת וכמתנים בפירוש שרוצים לחזור. ומדברי היוסף אומץ נראה דאפילו אם הניח איזה דבר בסתם בלי כוונה לחזור גם כן מהני, אך נראה צריך שיהיה דבר קבוע בבנין לא מטלטל אלא משתמר". ועיין שם עוד שכתב דאם השוכר עשה תיקונים בבית כשהיה דר בו, וההוצאות היו משלו, הוה ליה נמי כאילו הניח דבר בבית ויכול לחזור. וכמו כן אם יצא מהבית כדי שהבעל הבית יתקנו ועל מנת לחזור אחר התיקונים, נראה נמי דיכול לחזור, עיין שם. ועיין טהרת המים בשיורי טהרה (מערכת ס' אות ד' ואות לא) וזבחי צדק (סי' קט"ז אות פ"ד). ונראה לפי זה, דאם הבית הוא שלו שפיר מצי לחזור, דהרי אם יש לו איזה שייכות שהיא עוד בבית כגון שהניח דבר מה בו, או אפילו הוציא על תיקונים בזמן שדר בו, ולא סילק דעתו מלחזור לדור בו הרי הוא יכול לחזור, כל שכן אם הבית עצמו הוא שלו קנין כספו שבודאי אינו מסלק דעתו מלחזור לדור בו מתי שירצה, כל שכן שיכול לחזור בו בכל עת שירצה.
4
ה׳וראיתי נמי להגאון אמרי אש ביו"ד סי' נ"ט שנשאל בענין אזהרה זו וזה לשונו: "אודות הזקן אשר בעבורו עקר דירתו, ועתה חפץ האיש ההוא להחזיר לו הבית וחזקתו, ומעלתו חושש לצוואת ר' יהודה החסיד זי"ע, שאין לשוב לבית אשר יצא משם עד עבור ז' שנים, הנה בצוואת ר' יהודה החסיד לא מצאתי דבר זה [והוא נמצא במהדורת קראקא תרנ"א עם ביאור דמשק אליעזר, ועיין בשבעים תמרים בסוף הספר, דף פ"ז אות ו'], וגם בגוף ס' החסידים לא ידעתי אם נמצא כזה, אבל כך כתוב בס' הגלגולים להאר"י זצ"ל (דפוס פראנקפורט, דף ל"ה) וכן הוא בס' נגיד ומצוה תחלת חלק ב', עיין שם. והנה קשה לדבר בזה כי מי בא בסוד ה'. והראני בני בס' זכור לאברהם (ח"ב אות ס') שכתב משם יוסף אומץ דמה שאומרים העולם שאם הניח איזה דבר דיוכל לחזור, נראה דסמכו על סוגיית בתרא, עד כאן. והנה הניח עיקר דברי הגאון יוסף אומץ ולא הביא הסוגיא אשר הזכיר, והס' יוסף אומץ אין בידי. ואולי יש סמך לדבר דאם הניח איזה דבר מהך דעירובין דף פ"ה ומבואר בשו"ע או"ח סי' ש"ע, ולפי זה אין ענין מעלתו לזה. ואולם שם בעירובין (פ"ו ע"א) ובשו"ע סי' שע"א משמע, דכל שהיה בדעתו לשוב לבית הראשון, ולא הסיע מלבו לא מקרי עקר דירתו, עיין שם. והנה מעלת כ"ת מאז היה בדעתו בלבבו לשוב לאותו בית ויצא שלא מדעתו רק בעקפת הזקן בעל החזקה, אולי בזה לא יאמר האר"י ז"ל ואחרי שמשתוקק לב מעלת כ"ת למקום הראשון, יש לו מקום לתלות בזה. ואחרי כבר יהיה בחזקתו יעכב מעלתו לדור שם מספר שבעה ימים או שבועות ויתפלל לפני השי"ת שיהיו מספר השבעה שנתעכב נחשבין יום או שבוע לשנה דאמר האר"י ז"ל, כהא דאמר רב כהנא בבבא קמא (דף קי"ז ע"א)" עכ"ל.
5
ו׳וכן ראיתי להגאון בעל השואל ומשיב בהסכמתו בראש ס' שמירת הנפש, שכתב גם כן דאם היה דעתו לשוב אפילו אם לא הניח דבר אין קפידא כל כך, ואם לבו נוקפו יוכל לעכב שלא לשוב שבעה ימים או שבועות ויתפלל לה' שיחשב זה תמורת השבע שנים וכמ"ש הגאון אמרי אש, וכתב עוד: "וגם נראה שיניח בבית תרנגולים זכר ונקבה ויהיו שם שבעה ימים כעין מה שכתב בתשובת חתם סופר סי' קל"ח משם הבאר היטב" עד כאן עיין שם.
6
ז׳וכמו כן ראיתי כתב בתשובת "נהרי אפרסמון" (יו"ד סי' קל"ו) וזה לשונו: "אודות חשש ר' יהודה החסיד זיע"א שאין לשוב לבית שיצא משם עד אחר שבע שנים, אף שבצוואת ר' יהודה החסיד לא נזכר מזה, אבל בס' הגלגולים להאר"י ז"ל כתב כן. ואם הניח איזה דבר בבית שהיה דר שם מותר לו לחזור. גם אם היה בדעתו לשוב ולא הסיע מלבו, לא מיקרי עקר דירתו. ובכי האי גוונא כתב בתשובת אמרי אש (סי' נ"ט) שאחר שהשכיר הבית יעכב לדור שם מספר שבעה שבועות או ימים ויהיה מספר השבעה שנתעכב נחשבים יום או שבוע לשנה שאמר האר"י ז"ל, וכהא דאמר רב כהנא בבא קמא (דף קי"ז)". ובתשובת אבני צדק חלק יו"ד סי' מ"ז הוסיף עוד דכשיצא מדירה ראשונה שלא מדעתו רק ע"פ הכרח, ובדירה שניה צר לו המקום, כי האי גוונא מה שהסיח דעתו היינו מפני שהיה סבור שבעל הבית לא ירצה להחזירו, אבל הוא היה משתוקק לשוב אם יהיה אפשר, לא מיקרי היסח הדעת ויעשה כמו שכתב האמרי אש, עכ"ל. ולפי הנראה לא היו בידו תשובות אמרי אש בעת שכתב דבריו אלו, דהן הם דברי האמרי אש. איך שיהיה, הנך רואה דכל הרבנים הנ"ל כולם מתנבאים בסגנון אחד שהדבר תלוי בהסח הדעת, ואם לא הסיח דעתו מלחזור יכול לחזור, ובנידון דידן שהבית הוא שלו דאינו מסיח דעתו מלחזור לדור בו בכל עת שירצה, נראה דיכול לחזור, ובפרט אם הוא אומר שבדעתו היה לחזור. ומעלת כ"ת חכם ומבין אם נראה בעיניו כן יוכל להתיר לו לחזור, ועל צד היותר טוב יש להורות לו לעשות כמו שכתב האמרי אש שיתעכב שבעה שבועות או ימים ויתפלל שיהיו תמורת שבע השנים שכתב האר"י ז"ל ולא יאונה לו כל רע.
7
ח׳שוב אחר כמה שנים כרגע נראה לי ס' קטן הכמות ורב האיכות "מילי דחסידותא" מהגאון בעל דעת קדושים, וראיתי שכתב אזהרה זו משם הנהגות מהר"מ פאפירש בס' אור הישר, ואחר שכתב שנהוג להקל כשמניח ממטלטליו, ואולי גם יתד קבוע מועיל, וביותר אם נתנוהו בשביל כך וכו', כתב שוב דהחשש הוא רק בבית של עצמו, אבל אם היה דר בשכירות קיל, הפך ממה שכתבתי מדברי הגאונים הנ"ל. והנה רבינו האר"י הזהיר בסתם ואין אתנו יודע סודו של דבר ויתכן מאד שבכל גוונא יש חשש אפילו אם בדעתו היה לחזור והניח דבר לשם כך, והגדולים הנ"ל רק חתרו למצוא סמך למה שאומרים העולם דאם הניח דבר מה יכול לחזור, ומדבריהם עצמם נראה דרפיא בידיהו, ומשום כך כתבו שצריך גם כן להתעכב שבעה שבועות או ימים וכו' כנ"ל. וכן ראיתי עתה בעת ההדפסה בס' חסד לאלפים הנמצא אצלי בכ"י (יו"ד סי' קי"ו) שכתב דמה שאומרים העולם דאם הניח דבר מה יכול לחזור, לא נמצא זה בספרי גורי האר"י, ונראה דרצונו לומר דאין לסמוך על זה. וכן ראיתי בס' עורה שחר שכתב נמי אזהרה זו וכתב: "ומה שכתבו קצת שאם השאיר איזה דבר בבית מותר לחזור, אינו ברור". ועיין למהר"ח פאלאג'י בס' רוח חיים יו"ד (סי' קט"ז אות ט') שכתב: "קבלה בידינו שבלכתם מהבית מניחים מסמר או יתד בכותל ומכוונים בו לומר שדעתם לחזור והווי ליה גילוי דעת וכו'" עיין שם, ועיין נהר מצרים (דף פ"ז ע"א). ועל כן אף שנראה לענ"ד אדרבא אם הבית הוא שלו קיל יותר ויכול לחזור, שלא כדברי הרב מילי דחסידותא הנ"ל, הנה אם אין הכרח גדול כי האי גוונא דנידון דידן נראה לענ"ד דשב ואל תעשה עדיף.
8
ט׳ודע דמעין אזהרה זו ראיתי כתב בס' קב הישר (פרק כ"ד) וזה לשונו: "וקבלה נאמנה היא בידי בשם חסידים הראשונים שכל בית העומד שבע שנים רצופים מבלי דירת אדם, חלילה לדור בו בן ברית וכו'" עד כאן עיין שם. ובבגדאד נזהרים מאד אפילו אם עמד ריק פחות משבע שנים. ושומר ישראל ישמרנו מכל דבר רע לעד אמן.
9
י׳יצחק
10
י״איצחק נסים
11