יין הטוב, חלק ב, יורה דעה י״חYein HaTov, Part II, Yoreh De'ah 18
א׳בכור שהוכנס לחממה אם צריך להמתין עד שיבריא וימול כדי לפדותו
1
ב׳בדבר שאלתו בדין פדיון בכור שהוכנס לחממה (אינקובטור) ע"פ הוראת הרופאים מסיבה הידועה להם, אם צריך להמתין עד שיבריא וימול כדי לפדותו, כמו שמשמע כן מדברי תשובת הראנ"ח סי' ע"ט, והביא דבריו הש"ך בסי' ש"ה ס"ק י"ב, או יש לפדותו מיד בזמן ביום ל"א, אע"פ שלא נימול ושהויי מצוה לא משהינן, זה תמצית דברי שאלתו.
2
ג׳תשובה. הראנ"ח נשאל בבכור שהיה חולה ונתרפא ביום ל"א, ויש למולו ולפדותו בו ביום, איזו מצוה יש להקדים. והשיב: "אע"פ שהיה נראה שיש להקדים מצות הפדיון שעיקר זמנה היום, כמו בשכח תפלה אחת שמתפלל תפלה שאחריה שתים, תחילה העיקר ואח"כ התשלומין, אעפ"י כן יש להקדים מצות המילה, דאלמלא קבלת הברית אין חיוב במצות פדיון כלל. וכדרך שאמרו במדרש (מכילתא, מסכתא דבחדש, פרשה ו'): קבלו מלכותי ואחר כך קבלו גזרותי, שאם מלכותי אינכם מקיימים גזרותי היאך מתקיימים", עיין שם שהאריך, ולזה הסכים הש"ך. והברכי יוסף בסי' רס"ב הביא ראיה להראנ"ח מדברי רבינו גרשום מאור הגולה בתשובה קדמונית (שהביא בעל "בנימין זאב" סי' רל"ג והיא בס' האגודה דף קע"ב) שכתב להקדים המילה לתקיעת שופר, שאם אין מילה אין תקיעת שופר בעולם. וכתב הברכי יוסף: "ואף שרבינו גרשום מאור הגולה מיירי במילה בזמנה, לפי טעמו נראה דהוא הדין לנדון הראנ"ח", עיין שם. ועיין להרב תנא ושייר (סי' ל"ח) שנשאל בשאלה זו שנשאל מהראנ"ח והאריך והעלה כן מסברא דנפשיה דמילה קודמת, ועיין מכשירי מילה פ"ב אות י"א. ופשוט דמה שכתב הראנ"ח דאלמלא קבלת הברית וכו', הוא דוקא לענין להקדים מצות המילה על מצוה האחרת דעמה, שבנדונו מצות הפדיון, ועיין שו"ע או"ח סי' תקפ"ד וסי' תרצ"ג סעיף ד'. ואין כל מקום לשמוע מכאן דאם לא הבריא יש לדחות מצות הפדיון שזמנה, לזמן שיבריא כדי להקדים מצות המילה. ואף להראנ"ח יש לקיים מצות הפדיון במועדה. ואף שראיתי בס' "בית הרואה" בהלכות מילה דף נ"א (אות כ"ב) נסתפק אם לפי טעמו של הראנ"ח יש לקיים מצות הפדיון לפני המילה כשלא נתרפא, לענ"ד נראה פשוט כמו שכתבתי.
3
ד׳אלא שמדברי הרב יעב"ץ בספרו "מגדל עוז", בהלכות פדיון שראיתי אחר כן, נראה שהבין שלדברי הראנ"ח אם לא נתרפא אין פודין אותו עד שיתרפא וימול. ולפיכך הרבה להקשות עליו, דאם לא יתרפא עד שנה ויותר, אם בשביל כך יעכבו מצות הפדיון שאפשר לקיימה בזמנה. ועוד דנפיק מינה חרבא, מי שלא נימול משום שמתו אחיו מחמת מילה וכל האנוסים לעבור על מצות מילה יחשבו שאין עול תורה ומצוות עליהם, ודבר ידוע הוא לכל בר בי רב שאין מילה מעכבת בישראל מקבלת עול מצות, רק בנכרי שבא להתגייר הוא צריך מילה וטבילה, ובנולד בקדושה לא שמענו וכו', עיין שם. ולפי מה שכתבתי שדברי הראנ"ח אמורים דוקא לענין קדימה, להקדים מצות המילה לפדיון כשחלו שתיהן ביום אחד, אין כל מקום לתמיהותיו. ועיין שיורי כנסת הגדולה הגהות הטור סי' רס"ב דנראה ברור מדבריו כמו שכתבתי, וכן נראה מדברי "דבר שמואל" אבוהב סוף סי' קצ"ב ומדברי הרב בעל "שבט יהודה" בשו"ת שבסוף הספר דף ל"ה. ומה שכתב בשבט יהודה שם לדחות הראיה מהמדרש יש להשיב על דבריו.
4
ה׳שוב ראיתי להגאון חיד"א בס' חיים שאל ח"א סי' ל"א, נשאל בבכור חולה שהגיע זמן פדיונו ולא נתרפא עוד, אם אפשר לפדותו לפני המילה, ובתשובתו הביא את דברי הראנ"ח ואת הראיה שהביא לדבריו בברכי יוסף מדברי רבינו גרשום מאור הגולה כנ"ל, ותחילה כתב: "לפי זה יש פנים לומר שאין מקיימין בו מצות פדיון עד שימול", ושוב הוא עצמו דחה את זה וכתב דלא אמרה הראנ"ח אלא לאקדומי מילה לפדיון שעה קלה, אבל לעבור על מצות הפדיון בזמנה ולהשהותה אשר לא כדת לא אמר. והרי מי שמתו אחיו מחמת מילה, שלא מלים אותו, ודאי שמקיים שאר המצות, ואין צריך לזה ראיות דישראל גמור הוא. ועוד ששתי מצות אלה של הבן הם על האב ומה לי אם בנו עדיין לא נתקדש במצות המילה, הלא האב אחת דתו לעשות שתיהן וזו חל חיובא ובידו לקיימה. וגם הרי קיימא לן חביבה מצוה בשעתה (פסחים ס"ח), והאריך בפרט זה. ולבסוף כתב שהדבר מוכרע מעצמו מבכורות המדבר שלא נימולו ככתוב ביהושע (ה, ה: וכל העם הילודים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו) ואמרו במסכת יבמות דף ע"ב, משום דלא נשבה להם רוח צפונית, וכולם נפדו או בלויים או פדיון ממש אע"פ שלא נימולו, והוא הדין בחלה ולא נימול שיש לפדותו אע"פ שלא נימול. וגמר אומר דבנתרפא ביום ל"א, כיון דבו ביום נעשות שתי המצוות, המילה והפדיון, המילה קודמת כמו שכתב הראנ"ח, כוותיה ומטעמיה, שהיא קבלת אלהותו יתברך, וכשלא נתרפא יעשו הפדיון בזמנו וכשיבריא ימולו אותו. וחזר על זה בקיצור ב"שיורי ברכה" סי' רס"ב ובס' טוב עין סי' ש"ה, וכתב שם שכן כתב הב"ח בחדשות סי' נ', עיין שם. ועיין שו"ת זרע אמת ח"ג, סי' קמ"ט, נשאל בבכור שלא נימול כראוי ולא יכלו למולו שנית עד שיתרפא מהמכה של המילה, אם לפדותו בזמן או לחכות עד שיבריא וימול כהלכה ואח"כ לפדותו. ובתשובתו הביא דברי הראנ"ח וכתב שמשמע מדבריו לכאורה שאין מציאות למצות פדיון כל עוד שלא נימול כדין. ושוב גם הוא דחה סלקא דעתא זו וכתב מעין מה שכתב החיים שאל, ואחר זה ראה את דברי חיים שאל וכתב "והנאני".
5
ו׳וראיתי להרב בעל "עושה שלום" מערכת פ' (ערך פדיון, דף ע"ט ע"ג), עשה מחלוקת בין ספרי החיד"א הנ"ל. וכתב וזה לשונו: "קטן שלא נימול מחמת חולי ולא הבריא עד יום ל"א וכו', עיין מהראנ"ח סי' ע"ט דפסק מילה קודמת, ועיין ברכי יוסף שהסכים עמו והביא ראיה לדבריו. ועיין להרב עצמו בס' חיים שאל שפסק בהפך, שהפדיון קודם. ועיין בס' טוב עין שפסק ג"כ פדיון תחילה ואח"כ מלין". ונראה שהבין מדברי הראנ"ח שלעולם מצות מילה קודמת וכשלא הבריא אין פודין אותו עד שיבריא וימול תחילה, ושלזה הסכים בברכי יוסף, ולפי זה דבריו שב"חיים שאל" וכן ב"טוב עין" שכתב שאם לא נתרפא פודין אותו לפני המילה הם היפך מה שכתב בברכי יוסף. אלא דהרי נראה שראה את מה שכתב ב"חיים שאל", ושם הלא כתב מפורש דדוקא בהבריא ביום ל"א ושתי המצות נעשות ביום אחד כתב הראנ"ח להקדים המילה, אבל בהגיע זמן פדיונו ולא נתרפא יש לפדותו מיד בזמן לפני המילה וכנ"ל, ואין נסתר בדברי החיד"א, ודברי בעל "עושה שלום" הנ"ל לא מדוייקים. ועיין "טהרת המים" בשיורי טהרה מערכת פ', אות מ"ו, שהשיב גם על יתר דברי בעל "עושה שלום" שם, ועיין "יפה ללב" סי' ש"ה אות ה'. ומדברי ס' "ויען אברהם" דף ד' אות י"ט נראה שהבין כמו שכתב ה"עושה שלום" שלהראנ"ח והברכי יוסף אין פודין אותו עד שיתרפא, אלא שכתב דבחיים שאל חילק בין זמן מועט לזמן מרובה, ועיין שם בחיים שאל שדחה חילוק זה. וכן ראיתי כתב בשו"ת "שיבת ציון" סי' נ"ד, דמה שהסכים הש"ך לדברי הראנ"ח זה מיירי בראוי למולו ביום ל"א, כמפורש בתשובת הראנ"ח גופא דבהכי מיירי, וטעמו הוא רק לענין קדימה, להקדים המילה לפדיון, דלא נימא שהפדיון קודם הואיל ועיקר זמנו הוא חביבה מצוה בשעתה מה שאין כן המילה שכבר נדחה מזמנה ביום השמיני, לפיכך כתב הך טעמא, דאפילו הכי המילה קודמת, אבל אם עדיין אי אפשר למולו מפני החולשה, אין לדחות הפדיון, כיון שאי אפשר למולו שוב ליכא ריעותא לפדותו כשהוא ערל מחמת אונס, ולא שייך לומר אלמלא קבלת הברית וכו'. הגע לעצמך, ערל שמתו אחיו מחמת המילה, הכי תאמר שפטור משאר מצוות והרי הוא בכלל ישראל וכו'. וכן בתשובת "צמח צדק" סי' קכ"ח חולק על עיקר דין זה, והביא ראיה מבכורי ישראל במדבר שנפדו אע"פ שלא מלו, עיין שם, ודבריו אמיתיים, עד כאן דבריו בקיצור.
6
ז׳הנה ה"צמח צדק" שם נשאל בנולד לשבעה חדשים ומשהין את המילה עד כלות שני חודשים, אם פודין אותו בזמנו. והאריך בתשובה ובסוף דבריו כתב: "ואם משום שהוא ערל ולא נכנס לברית, דהכי מייתי הראנ"ח בתשובה להקדים מילה לפדיון שאלמלא קבלת הברית וכו', הא נמי ליתא דהרי תחילת דין פדיון יוכיח האמור לישראל במדבר, כדכתיב קח את הלויים וכו', ואותם שנולדו במדבר כולם לא מלו, כמו שכתב רש"י בפרשת וזאת הברכה (ל"ג, ט' ד"ה ובריתך), והכי איתא בכמה דוכתי במדרש והתחייבו בפדיון. ואפשר שהראנ"ח מיירי במילה ופדיון שחלים ביום אחד, הדין עמו משום דהמילה נלמד מוישכם אברהם וכו'" עיין שם. ונראה שלכאורה סבר שלדברי הראנ"ח אין פודין כלל לפני המילה ולחלוק עליו הביא הראיה מבכורות המדבר דהרי מצינו דפודין לפני המילה. ושוב כתב שאפשר שהראנ"ח מיירי כשחלים המילה והפדיון ביום אחד, ולענין קדימה הדין עמו ולא מטעמו אלא מטעם וישכם, ולכן כתב ה"שיבת ציון" ש"הצמח צדק" חולק על עיקר דין זה, דאלמלא וישכם יש להקדים הפדיון אפילו כשחלים ביום אחד כיון דמצינו דפודין לפני המילה חזר הדין הפדיון שעיקר זמנו הוא קודם. ויפה העיר על דבריו החיים שאל דוישכם בעקידה כתוב ומינה ילפינן בפסחים דף ד' וביומא דף כ"ח למילה, והוא הדין לשאר המצוות, ומאי אולמיה דמילה טפי מפדיון; ואין צורך לזה דהדין עם מהראנ"ח כוותיה ומטעמיה, דכיון דבו ביום נעשים שניהם, המילה והפדיון, תרוויהו מצפרא, א"כ מקיים זריזין מקדימין למצות, רק המילה קודמת, שהיא קבלת אלהותו יתברך. ובכל מה שכתב ה"צמח צדק" להוכיח שבמדבר לא מלו מרש"י והמדרש, העיר החיים שאל דמקרא מלא הוא ביהושע ומפרש הטעם במסכת יבמות דף ע"ב, עיין שם. ובשיבת ציון הנ"ל העיר עליו נמי מהמפורש ביבמות ונדחק לישב.
7
ח׳ועצם הראיה מבכורות המדבר כתבה תחילה החיים שאל מדנפשיה באריכות, וכתב: "והגם שיש לדחות, דשאני התם דהוצרכו לצרף כל הבכורות שיפטרו כ"ב אלף בלויים, דלא נותר אלא רע"ג, והיינו דנכללו הבכורות שלא מלו עם כל הבכורות; וגם התם קמי שמיא גליא דישארו ל"ט שנה ולא אפשר שישארו בלי קיום מצוות כל כך שנים. מכל מקום על דחויים לא סמכינן, כל דחזינן דנפדו קודם המילה, ועוד דלא סגי דלא לשתמיט חד תנא או אמורא להשמיענו כזאת שלדורות משהין הפדיון עד שימול ולא ילפינן מהתם". ואחרי זה כתב שאחר זמן בא לידו "צמח צדק" הנ"ל והביא דבריו והעיר עליו כמש"ל. וכמה אחרונים כתבו ראיה זו מבכורות המדבר משם ה"צמח צדק" לענין חולה או חלוש שלא אפשר למולו קודם, שפודין אותו בזמן, ועיין "בית הילל" סי' רס"ו. והרב יעב"ץ ב"מגדל עוז" שם כתב: "שוב זכיתי וראיתי כתוב משם תשובת 'צמח צדק' שכתב שאין לעכב הפדיון מחמת שלא נימול, שהרי בכורות המדבר נפדו אע"פ שלא נמולו, ונאים הדברים למי שאמרן". וכן הביא דבריו "לקט הקמח" והמגיה ב"בית הרואה" ובשו"ת אהל יצחק סי' כ"ו ובגליון מהרש"א סי' ש"ה ובעוד כמה אחרונים. ועיין "בית לחם יהודה" סי' ש"ה ס"ק ה' שהביא בקיצור את דברי ה"צמח צדק" מבלי הזכירו ולכן יש שייחסו ראיה זו אליו, עיין "חמודי דניאל" סי' ש"ה שכתב ראיה זו משם הבית לחם יהודה וכתב: "ואין דבריו מוכרחים, דוקא במדבר ששהו ארבעים שנה ולא היו יודעים מתי תנשב רוח צפונית לכן לא משהינן המצוה אף שאח"כ תיעשה ביותר הכשר. אבל להמתין כמה שבועות ממתינים לעשותה ביותר הכשר, כמו שכתב בתרומת הדשן סי' רס"ט. אע"ג דמשמע בפרק ג' דבכורות דאין לאחר המצוה מל"א יום ואילך, מכל מקום אשכחן דמאחרים כמה מצוות כדי לעשותן כתיקונן וכו', והוא הדין כאן משום מצות מילה דכתב הראנ"ח דלא שייך פדיון קודם הכנסת הברית וכו'". עיין שם. ויש חולקים על דברי בעל תרומת הדשן ודעמיה, וסבירא להו דשהויי מצוה לא משהינן אפילו כדי לעשותה ביותר הכשר, וכן סבירא ליה להחתם סופר יו"ד סי' ש', עיין שם שנשאל מעין נידון דידן וכתב דהא דכתב הש"ך משם הראנ"ח להקדים המילה לפדיון, כתב הבית לחם יהודה היינו כשחלו שתיהן ביום אחד, ויפה כתב, כי מי תלה פדיון או שום מצוה במילה; פסח תרומה וקדשים הם מגזירת הכתוב, ובן ישראל שלא נימול אינו אלא כמי שאין לו תפילין בראשו או מזוזה בפתחו שאין מעכבין אותו מלקיים שאר מצוות וכו'; מכל מקום בחלו ביום אחד מנוי מצוה הוא שיפדה כשהוא מהול ולא ערל, והרי זה בכלל זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצוות (שבת קל"ג). וכיון שאינו אלא משום זה אלי ואנוהו, כשאי אפשר למולו בו ביום אין להשהות המצוה עד שימול, עיין שם באורך. ועיין שו"ת "יהודה יעלה" אסאד סי' רמ"ד וסי' רס"ז ובטוב טעם ודעת מהדורא ג' ח"ב סי' קל"ד שנשאלו ג"כ במעין נידון דידן והעלו נמי שיש לפדותו בזמן אע"פ שלא נימול, וכן כתבו עוד כמה אחרונים.
8
ט׳העולה מהמקובץ: אם הבריא הילד ביום ל"א, שמלין ופודין אותו בו ביום, יש להקדים המילה, למולו תחלה ואח"כ לפדותו, כמו שכתב הראנ"ח ומטעמו, וכמו שהסכימו האחרונים הנ"ל. ויש שכתבו נמי להקדים המילה מטעם אחר, משום שהמילה היא תדיר, וכמו שכתב הרב יעב"ץ ב"מגדל עוז" ושו"ת פני אהרן סי' י"ט וכו', ועיין "בית אפרים" או"ח סי' ס"ב. ואם לא הבריא עד יום ל"א ואי אפשר למולו, אין לעכב הפדיון משום כך ויש לפדותו מיד בזמנו אע"פ שלא נימול.
9
י׳והנה כל זה אם הפדיון בזמנו, אולם אם עבר זמנו נראה שאפשר לדחותו עד שיבריא הילד כדי לעשות המצוה ביותר הכשר להכניסו בברית המילה למולו ואח"כ לפדותו, ועיין מגן אברהם סי' רמ"ט ס"ק ה' וסי' תקס"ח ס"ק י' דפדיון שעבר זמנו בלאו הכי יכולים לדחותו יותר, ועיין הלכות יו"ט למהרי"ט אלגאזי בפרק א' מהלכות בכורות. והיה מעשה שיום ל"א חל בשבת שדוחין הפדיון ליום א' ורצו לדחותו לעוד יום יומים עד שיבריא הילד ותהיה שמחתם שלמה. והשבתי שיכולים לעשות כן כדי לעשות המצוה מן המובחר למולו תחילה מטעם שכתב הראנ"ח, ועיין תרומת הדשן פסקים סי' רל"ג. אחר כן ראיתי שנשאל בזה בעל אבן-יקרה מהדורא תליתאה סי' ק"ע וכתב שאין לדחות הפדיון עד שימול אע"פ שעבר זמנו, עיין שם, ויש להשיב על דבריו. ועתה ראיתי ב"חמודי דניאל" שהורה לדחות הפדיון עד שימול, כיון שבלאו הכי הוא דחוי יש לדחותו יותר כדי לעשות המצוה מן המובחר.
10