יין הטוב, חלק ב, יורה דעה י״טYein HaTov, Part II, Yoreh De'ah 19
א׳על המנהג שאין מברין בערב שבת מתשע שעות ולמעלה
1
ב׳מה שכתב לתמוה על המנהג שאין מברין בערב שבת מתשע שעות ולמעלה שנראה שהוא שלא כמפורש יוצא מדברי השו"ע סי' שע"ח סעיף ה', שדוקא סמוך לחשכה ממש טוב שלא להברות. הנה זמן סמוך לחשכה נקט "יש מי שאומר שכתב שם השו"ע – המרדכי סוף מועד קטן (סי' התקל"ג) וסבירא ליה שיש להברות גם בסמוך לחשכה. אולם, השו"ע שחלק עליו, לאו דוקא על זמן זה חלק, דמה שכתב "דכיון שאינו חובה" היינו משום שאפשר שלא לאכול עד הלילה ובלילה מותר לאכול משלו אפילו סעודה ראשונה, כמו שכתב לפני זה בסעיף ג', ומשום הכי יש לסעודה זו דין סעודה רגילה דעלמא שנהוג בה בימי החול שמצוה להימנע מלקבוע סעודה כזו בערב שבת מתשע שעות ולמעלה כמו שכתב באו"ח סי' רמ"ט סעיף ב'. ועל פרק זמן זה כתב: "טוב שלא להברות אז מפני כבוד השבת" וכתב: "וכן נוהגים". כן נראה לענ"ד, וכן נראה מביאור הגר"א שכן כוונת השו"ע. וכן ראיתי כתב בקיצור בעל ספר רב דגן באו"ח שם בסי' רמ"ט, שעל מה שכתב שם השו"ע: "מצוה להימנע וכו' מתשע שעות ולמעלה", כתב בעל רב דגן: "ומזה הזמן עצמו אין להברות לפי מה שפסק השו"ע ביו"ד, ודלא כמו שנראה לכאורה ממשמעות פשט לשונו שם דדוקא כשנקבר סמוך לחשכה". ונראה שכן הבין נמי בעל שו"ת זרע אמת שבח"ג סוף סי' קס"ה כתב: "הכלל העולה, דאף אם יש זמן להברותו קודם השבת, כל שהוא סמוך לחשכה אין מברין משום כבוד השבת וכפסק השו"ע". ובהגהה שם מתלמידו כתב דכל שהוא סמוך למנחה קטנה, דהיינו מתשע שעות ולמעלה בקירוב, היה מורה ובא רבו בעל זרע אמת עצמו שלא להברות. ולישב הסתירה לכאורה בין מה שכתב בתשובה לבין מה שהיה מורה ובא, כתב שאולי היה מורה כן כפשרה בין מרן ובין הרש"ל, הביאו "לחם הפנים", שכתב דאם נקבר בערב שבת אחר חצות אין אומרים צידוק הדין ואין מברין. ולענ"ד במחילת כבודו אין דבריו מחוורין, דאנן קיבלנו הוראת מרן על כל אשר יאמר כי הוא זה, ואם בעל זרע אמת סבר שכוונת השו"ע כמו מה שנראה לכאורה ממה שכתב בתשובה, היה לו להורות כן ולא למצוא פשרה. גם דברי רש"ל שכתב "לחם הפנים" צ"ע ולא ציין מקומם, ובהגהותיו לטור סי' שע"ח כתב רש"ל שיש להברות גם בסמוך לחשיכה, ואין נראה שרש"ל יסתור את עצמו בזה. ואולם, בלאו הכי נראה לענ"ד פשוט שבעל זרע אמת הבין כן את השו"ע שמתשע שעות ולמעלה טוב שלא להברות וכמו שכתבתי, וע"פ השו"ע היה מורה ובא כן. ולכן, י"ל שכן כוונתו גם בתשובה, הגם שלפי סגנון לשונו שם נראה שזה קצת דוחק. ועיין "זכרונות אליהו" (הלכות אבלות מערכת ה' אות ב') שבחברון היו נוהגים להברות עד פלג המנחה, וכתב: "אי איישר חילי אבטליניה", ונראה משום שלהשו"ע אין מברין מן המנחה ולמעלה, ועיין שם שציין לדברי בעל רב דגן הנ"ל. וגם יתר האחרונים שהעתיקו דברי השו"ע בסתם, י"ל דהכי סבירא להו. ודין ערב יום טוב בזה כדין ערב שבת.
2
ג׳והנה בדרך אגב ראיתי למהר"ח פאלאג'י בספר חיים ביד סי' קי"ט שכתב: "דהבראה אחר חצות בערב שבת ליכא". ובסי' קכ"א שם כתב דאף ע"ג דמדינא יש להברות בערב שבת אחר חצות וכו' נשתרבב המנהג פה דכל שהוא ערב שבת וערב הרגל אין עושין הבראה כלל. והדברים תמוהים וסותרים, דמשמע דבכל היום בערב שבת ובערב הרגל אין מברין כלל, שלא כמה שכתב בסי' קי"ט. וזה תימה דלא מצאנו מי שסובר כן, ואף אם נדחוק לומר דהיינו נמי אחר חצות כמו שכתב בסי' קי"ט ואין נסתר מחמתו, וכמו שראיתי כתב כן ה"שדי חמד" (מערכת אבלות אות ק'), עדיין יש לתמוה. דאחר חצות נמי לא מצאנו שאין להברות, והרי הוא עצמו כתב דמדינא יש להברות בערב שבת אחר חצות. ואין נראה שנשתרבב המנהג באזמיר שלא להברות בערב שבת ובערב הרגל אחר חצות ע"פ מה שכתב לחם הפנים הנ"ל בשם רש"ל, דבודאי זה אינו, וכבר כתבתי שדבריו צ"ע, ובהגהותיו לטור כתב רש"ל שמברין גם בסמוך לחשכה בערב שבת. ונראה עיקר כמו שנהוג בשאר מקומות שמברין עד המנחה וכפסק השו"ע וכנ"ל ואין לשנות.
3
ד׳ולענין ערב פסח שכתב הבאר היטב באו"ח סוף סי' תע"א בשם רש"ל שאין מברין בערב פסח, וכתבת מדכתב בסתם משמע שבכל היום של ערב פסח אין מברין, ולא הבינות למה, דעל כל פנים בבוקר בזמן שמותר החמץ היה ראוי להברות. הנה לאו דוקא הבאר היטב כתב כן בשם רש"ל, אלא עוד כמה אחרונים כתבו כן בשמו. האליה רבה באו"ח סוף סי' תס"ח, ולחם הפנים, ו"בית יהודה", ו"כרם שלמה" ביו"ד סי' שע"ח ועוד. וכולם כתבו בסתם שאין מברין בערב פסח, ומשמע לכאורה מדבריהם כמו שכתבת שאין מברין כלל בערב פסח. אולם המעיין בדברי רש"ל יראה שאין כוונתו כן אלא מן המנחה ולמעלה אין מברין, וכמבואר בדברי המרדכי, דאחר שכתב דמי שנקבר בערב שבת סמוך לחשכה חייב בהבראה וכו' כנ"ל, כתב: "אבל בערבי פסחים כי האי גוונא אין מברין, דהלכה כר' יהודה בערב פסח" והיינו שמן המנחה ולמעלה אין מברין. והביא דבריו בב"י, אלא שבשו"ע השמיט דין ערב פסח. והרש"ל בהגהותיו הנ"ל הביא דברי האגודה בסוף מועד קטן שכתב כהמרדכי לענין ערב שבת, דאם נקבר סמוך לחשכה קודם בית הכנסת, חייב בהבראה אם יש שהות לאכול קודם תפילה, והשמיט דין ערב פסח, וכתבו רש"ל אחר דבריו בקיצור: "אבל בערב פסח אין מברין". ונראה פשוט דהיינו בכי האי גוונא דמיירי ה"אגודה" אין מברין, וכמו שכתב המרדכי דפסקינן כר' יהודה בערבי פסחים. וידוע שדברי ה"אגודה" רובם וכמעט כולם הם מה"מרדכי", וכמ"ש הש"ך בחו"מ סי' קפ"ב ס"ק א'. והאחרונים הנ"ל העעתיקו דבריו כמו שהם בקיצור ולא פירשו וניתן ע"י זה מקום לטעות לכאורה. ואולם, הכוונה אחת היא, כמו שכתבתי מדברי רש"ל, דמן המנחה ולמעלה אין מברין בערב פסח.
4
ה׳ושוב ראיתי בספר יקהיל שלמה סי' שע"ח שהביא דברי הבאר היטב הנ"ל וכתב: "מדסתים ותני בכל היום דערב פסח אין מברין אפילו משחרית וכל שכן מערב, וזה נראה דלא כמו שכתב בהגהות אלפסי שכתב וזה לשונו: 'מי שנקבר בערב שבת וכו', ומיהו בערב פסח כי האי גוונא לא היו מברין כדי שיאכל מצה לתיאבון' עיין שם. מזה יש להוכיח דערב פסח שחרית מברין כיון דעדיין ליכא טעמא דכדי שיאכל מצה לתיאבון" ותמה שלא הביא את זה הבאר היטב. ודבריו קצת מגומגמים, וכפי הנראה לא ראה את דברי המרדכי במקורם ולא בב"י, והעתיק מה שראה כתוב בשמו ב"פחד יצחק" בערך הבראה, עיין שם. וכן ראיתי אח"כ להמשנה ברורה בשער הציון סי' תע"א שכתב: "הבאר היטב העתיק סתמא, ובאמת דין זה הובא בב"י יו"ד סי' שע"ח בשם המרדכי, ושם מבואר דדוקא מן המנחה ולמעלה אין מברין כדי שיוכל לאכול מצה לתיאבון. ואפשר דהעתיק סתמא משום מנהגנו דאין אוכלין מצה עשירה כלל, אבל מכל מקום הלא יכול להברות בבוקר בלחם חמץ בזמן היתר חמץ".
5
ו׳ולענ"ד נראה כמו שכתבתי דלכולי עלמא מברין בערב פסח עד המנחה, וברור שיכולים להברות בבוקר בלחם חמץ, כל עוד שמותר באכילה. ואחר זמן איסורו יש להברות במצה עשירה, אף להמחמירים, דעד חצות מותר במצה עשירה אף להרמ"א כמ"ש הנודע ביהודה או"ח סי' כ"א, ועיין שם דלדעתו אחר חצות נמי המורה להתיר לצורך מה לא הפסיד. ועיין שו"ע סי' תע"א סעיף ב' שנראה שכן סבירא ליה להרמ"א עצמו (ועיין מ"א סי' תמ"ג ס"ק ב'). ואפשר להברות גם במצה מבושלת ואפילו בביצים לבד, או במידי דמיזן אחר, ולסמוך על מי שסובר דכאן לחם לאו דוקא. וכעין מה שכתב רש"י על התורה ויקרא כ"א כ"א. ואע"פ שיש לפקפק בזה, על כל פנים בערב פסח כי האי גוונא יש לסמוך על דבריו שלא לבטל מצוות הבראה, עיין שו"ע או"ח סי' רצ"א סעיף ה' וסי' תמ"ד סעיף א', ועיין
6
ז׳בשו"ת מהר"י פראגי סי' פ"ז. ואחר זמן בא לידי ספר יפה ללב חלק ט', ושם בסי' שע"ח ראיתי הביא מה שכתב הבאר היטב משם רש"ל שאין מברין בערב פסח וכתב: "וכן הורתי השתא הכא התרס"ב בערב סוכות שחל בערב שבת, כיון כי כל ענין חג הסוכות למדים ט"ו מחג המצות, והנה צורף היות ערב שבת, ומה גם למהרי"ל ומור"ם דמדמו ערב סוכות לערב פסח, כמו שכתב הרב 'בית השואבה' דף קס"א. ומאי דמספקא ליה להרב בדף קס"ח, מערב שבת לערב יום טוב, איזו קדושה קדמה ואתייא קדושת יום טוב או שבת, נראה לי פשוט שנצוץ קדושת יום טוב קדים ואתי מאור היום, כי בערב שבת שחרית אומרים וידוי ונפילת אפים, מה שאין כן בערב יום טוב, וזאת לפנים גם במנחה שלפניו, וזה יוסיף אומץ שאין להברות משום ערב יום טוב". והרואה יראה כמה הרחיק בהוראתו, וכבר נתבאר דגם לרש"ל מברין בערב פסח עד מנחה, והוא הדין בכל ערב יום טוב, ואף אם כבר התנוצץ נצוץ קדושת יום טוב, וכן בערב שבת שמפורש כתבו המקובלים שבערב שבת מתנוצץ נצוץ קדושת שבת משעה חמישית מן היום, וכמבואר כן להדיא ב"שער הכוונות" (דף ס"ב) מכל מקום מברין עד המנחה. ולא עדיף ערב יום טוב מחול המועד, דקיימא לן דמברין בחול המועד, עיין שו"ע או"ח סי' תקמ"ז ויו"ד סי' ת"א, ועיין "פרי חדש" בליקוטי יו"ד סי' שע"ח. ואף שבאתרא דמר הרב בעל יפה ללב מתא אזמיר נהגו שלא להברות בחול המועד כמו שכתב הוא עצמו בח"ג סי' ת"א, וכן כתב הרב בעל נחמד למראה (ח"ב דף רל"ד), מכל מקום נהגו להברות בערב יום טוב, דגם הסוברים דאין מברין בחול המועד מודים שמברין בערב מועד.
7
ח׳ומה שכתב שנראה לו פשוט שניצוץ קדושת יום טוב קדים ואתי בערב יום טוב מאור היום, לא משמע כן מדברי המקובלים יודעי בינה לעיתים, שכתבו שלא להניח תפילין במנחה בערב שבת כי כבר התנוצץ נצוץ קדושת שבת, ואם נצוץ קדושת יום טוב קדים ואתי בערב יום טוב מאור היום, היה להם לכתוב נמי שלא להניח תפילין בערב יום טוב, ומשלא כתבו כי אם במנחה בערב שבת, משמע דבערב יום טוב מניחים תפילין גם במנחה, וכן משמע מדברי האחרונים שהביאו את דברי המקובלים, שערב שבת דוקא, וכן כתב בעל בית השואבה שם בדף קס"ח, אלא ששוב נסתפק דלפי הטעם שכתבו שכבר התנוצץ נצוץ קדושת שבת, אפשר דמהאי טעמא גם במנחה בערב יום טוב אין להניח תפילין, או שמא נצוץ קדושת שבת קדים ואתי קודם ניצוץ קדושת יום טוב, ורצונו לומר ונצוץ קדושת יום טוב לא אתי עד אחר זמן מנחה, ויש להניח תפילין במנחה בערב יום טוב. והביא ספקו זה של הרב "בית השואבה" בעל ס' אצבע קטנה (בקשר גודל סי' ג' אות כ"ח) וכתב: "ממה שהקפידו בכמה דברים לעשותם בערב שבת קודם חצות, נראה ודאי שקדושת שבת קדמה ואתייא קודם נצוץ קדושת יום טוב", והביא דבריו בעל יפה ללב בח"ה סי' רס"ד וכתב על דבריו כדבריו דלעיל, דאדרבא נצוץ קדושת יום טוב קדים ואתי, וראיה ממה שלא אומרים תחנון בשחרית בערב יום טוב. ובהשמטות שם (דף קכ"ד) הוסיף וכתב שכניסת קדושת יום טוב היא משעת מנחה של יום קודם ערב יום טוב כי מאז אין אומרים תחנון ואין נופלים על פניהם, עיין שם. וכבר כתבתי שלא משמע כן מדברי רבנן סבוראי הרזין ואין ראיה ממה שלא אומרים תחנון, ויש להאריך בזה במקום אחר ועת לקצר.
8