יין הטוב, חלק ב, יורה דעה ב׳Yein HaTov, Part II, Yoreh De'ah 2
א׳מהו דין גרמניה - האם כדין עמלק שנצטווינו למחות את זכרו? והאם מצווה זו נוהגת גם היום?
1
ב׳שאלה זו נשאלתי מאזרח ישראלי: מהו דין גרמניה לפי ההלכה, האם דינה כדין עמלק שנצטווינו למחות את זכרו, והאם מצווה זו נוהגת גם היום, או דינה כדין המצרים שנאסר לתעבם, ושמא דין אחר לה לגרמניה?
2
ג׳וזה אשר השיבותי לו בקצרה: דינם של המצרים מפורש בפסוק: "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" (דברים כ"ג, ח'). ציוותנו התורה לנהוג בהם כך כיוון שירידת אבותינו למצרים היתה גזירת ה' יתברך, ורש"י כתב: "לפי שהיו לכם אכסניה בשעת הדחק". ושורשה של מצוה זו נתבאר בספר החינוך (מצוה תקס"ג-ד), וזה לשונו: "כי הוא להודיענו שלא נתנהג באיסור עם זרעם אחר שני דורות ולא נרחיקם בקל וחומר מבני עמון, לומר: 'עמון ומואב, בשביל פעם אחת שלא קדמו אותנו בלחם ובמים הרחיקנו האל מהם; מצרים, שצערו כל כך את ישראל, על אחת כמה וכמה'. על כן באתנו האזהרה עליהם שלא להמנע מהתחתן בם (לאחר גיור כמובן), כי השעבודים ששעבדו הם בנו, גזירת השי"ת היתה עלינו, ואין לנו לקבוע עליהם שנאה בלבבנו על כך". אין פירושה של מצוה זו שחובה עלינו להתחתן במצרים, אלא "שלא להרחיק חיתונם בטענת איסור".
3
ד׳דין עמלק נקבע בפסוק: "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" (דברים כ"ה, י"ט) ושאר פסוקים. מצוה זו ייחדה התורה לעמלק, ואין בכוחנו לכלול במצוות התורה אומה אחרת, אף שהרעה לעשות ממנו. אמת שראיתי מובא בשם הגר"ח זצ"ל דמצות מחיית עמלק היא לאו דווקא בעם עמלק, אלא כל אומה של גויים שעושים מעשה עמלק יש בה מצוה זו, אבל לא מצאתי לדבריו שורש וענף, ואולי פירש בזה פירוש שלו בתוך מצוה שכתובה בתורה ולפי דרכו אין זה בגדר הוספת מצוה על מצוות התורה. הנה הרמב"ם בספר המצות (מצות עשה קפ"ח) דקדק לומר "זרע" עמלק בלבד משאר זרע עשו וכו'. וכמותו דקדק בעל ס' החינוך (סי' תקנח) שכתב דאם ימצא אחד מ"זרעם" מוטל החיוב להרגו ולאבדו בכל מקום ובכל זמן. וההגהות מימוניות (בפ"ה מהלכות מלכים הלכה ה') כתבו שמצוה זו אינה נוהגת בימינו אלא לימות המשיח, אחרי כיבוש הארץ וכו'. הרי לך שגם מבחינה זו אין אנו יכולים ללמוד ממצות מחיית עמלק על פשעי גרמניה.
4
ה׳ולענין הגרמנים שקמו עלינו לכלותינו ואיבדו מיליוני נפשות באכזריות היותר נוראה שנודעה מעולם, בא וראה כיצד נהגו אבותינו כלפי משמידיהם ומנדיהם בספרד. אמנם, לא מצאנו בשום מקום חרם שלא לשוב לספרד, אבל זה היה רצון האומה וכך קיבלו ישראל עליהם, ורמז לכך מובא בתשובות המבי"ט (ח"א סי' ש"ז) וזה לשונו: "כי אין שם יהודי בארגון זה שבעים שנה, ואנו בטוחים שלא יאהל עוד שם יהודי, כי האל יתברך הוא מקבץ נדחי עמו ישראל לארץ ישראל בזמן קרוב".
5
ו׳מפשיטות לשונו משמע שחכמי המגורשים קיבלו עליהם שלא לשוב עוד לספרד. ולמה תלה זאת המבי"ט באמונה שמועד קיבוץ הגלויות קרוב? הדעת נותנת שחששו מפירסום הגזירה שמא יביא הדבר רעה על האנוסים, ואולי היו עוד סיבות אחרות שכיוצא בזו. ואין הדברים רחוקים מן השכל, שהרי עצם העובדא שדברי המבי"ט נאמרו כשניים - כשלושה דורות אחרי הגירוש ובמשך תקופה ארוכה זו לא אהל שום יהודי בספרד, היא הנותנת לומר שאם כלפי העתיד תלה המבי"ט בייעוד של קיבוץ הגלויות, הרי כלפי העבר היתה זו עובדא כללית, ואם לא היתה הסכמה פנימית ולא נודע הדבר ברבים, כיצד יתכן לומר שכל פזורי ישראל שבאותו הדור כיוונו לדבר אחד?
6
ז׳ומכאן נבוא לעיקר שאלתך: מהו דין גרמניה לפי ההלכה. אין ספק שהשואה שהמיטה על עמנו גרמניה, שבה נספה שליש מאומתנו, ראוי היה לקבוע לה זכר מיוחד, כללי ומוסכם ע"י כל ישראל, אבל חלק מן הציבור אינו יכול לגזור גזירה שלא תתקבל על דעת כלל ישראל, כי לכך לא יהא תוקף הלכתי ומוסרי שלם. על כל פנים, מעלליה של גרמניה הנאצית כלפי עם ישראל יהיו חקוקים על לוח לבנו, לא ינוקו ולא יישכחו לעולם.
7