יין הטוב, חלק ב, יורה דעה ג׳Yein HaTov, Part II, Yoreh De'ah 3

א׳במצות מחית עמלק

ב׳תשובת הרה"ג שלמה קרליץ יצ"ו אב"ד פתח תקוה

ג׳בשעה שעיינתי בשאלה הנ"ל נזדמן לביתי הרה"ג הנ"ל ונשאנו ונתנו בהלכה זו. וזה אשר כתב אלי:

ד׳ב"ה, בני ברק ערב פסח תש"כ

ה׳לכבוד הרב הראשי לישראל וראשון לציון הגאון ר' יצחק נסים שליט"א.

ו׳אחר דרישת שלום כבוד גאונו,

ז׳בדבר מצות מחיית עמלק שדבר כ"ג כשהייתי בביתו לא מזמן, והובאו דברי הגהות מיימוני בהלכות מלכים בשם ספר המצוות שדין זה אינו נוהג עכשיו רק לימות המשיח. והנה לא היה לי זמן להתפנות לעיין בזה בימים האחרונים מפני עומס העבודה. ועכשיו לקחתי לי שעה קלה לעיין בזה.

ח׳והנה דברי ספר המצות הוא במצות לא תעשה רכ"ו, וזה לשונו: "מצוה זו אינה נוהגת אלא לימות מלך המשיח לאחר כיבוש הארץ, שנאמר והיה בהניח וגו' לך וכו'". ונראה דכוונת הסמ"ג הוא דמצות מחיית עמלק תלויה כשבני ישראל ישבו על אדמתם, והיינו בארץ ישראל, ואחרי שהארץ תהיה כבושה בידם וישבו במנוחה, וכמו שהביא הסמ"ג מהפסוק "והיה בהניח וגו' לך מכל אויבך וגו'", אבל אין כוונת הסמ"ג שמצוה זו תלויה במלך ועכשיו אין לנו מלך. וכן פירש כעין זה הגאון בעל מעין החכמה. ולפי זה אין שיטת הסמ"ג כמו שיטת היראים במצוה תל"ה (יראים החדש), שמחית עמלק תלוי במלך ועליו מוטלת המצוה ולא על כל ישראל.

ט׳ודברי ההגהות בספר יראים בתועפות ראם שם שכתב ששיטת הסמ"ג היא כשיטת היראים, והשיג על הגאון מעין החכמה וכתב עליו שנעלם ממנו דברי היראים, ובאמת דבריו אינם נראים, שברור הדבר שמעולם לא נתכוון הסמ"ג לומר שמצוה זו מוטלת על המלך. וגם בילפותא שהביא הסמ"ג לא נזכר ענין מלך, וכיון שכן אין מקור לפי זה שיש למצוה זו שייכות למלך. ובאמת היראים שסובר שמצוה זו מוטלת על המלך מביא ילפותא אחרת: "כי יד על כס וגו'" והכוונה למלכות, יעויין שם בדבריו.

י׳ומה שהזכיר הסמ"ג בדבריו "מלך המשיח" אין הכוונה לדין מלך, אלא שצריך ימות המשיח וכיבוש הארץ, והיינו שאז יהיה כיבוש הארץ ובני ישראל ישבו בשלוה. וראיה ברורה לזה מדברי הגהות מיימוניות הנ"ל בפ"ה מהלכות מלכים הלכה ה', שהעתיק שם דברי הסמ"ג והשמיט מילת "מלך", וזה לשונו: "מצוה זו אינה נוהגת עד ימות המשיח לאחר כיבוש הארץ וכו'". הרי שהביא רק שצריך "ימות המשיח", ואם כוונת הסמ"ג היתה שמצוה זו תלויה במלך לבד, לא היה בעל הגהות מיימוניות משמיט את עיקר התנאי שצריך לזה "מלך" המשיח, ומוכרח מזה דכוונת הסמ"ג היא רק שצריך ימות המשיח והיינו שבני ישראל ישבו במנוחה בנחלתם בארץ ישראל, וזה יתקיים רק בימות המשיח, ולכן לא דקדק כל כך והשמיט מלת "מלך" אחרי שאין זו מצוה של מלך.

י״אמה שהובא בשם הגר"ח זצ"ל (שהראה כ"ג שליט"א) דמצות מחיית עמלק היא לאו דוקא בעם עמלק, אלא כל אומה של גויים שעושים מעשה עמלק יש בו מצוה זו. דברים תמוהים הם לבדות מעצמנו מצוות נוספות בתורה. ויעויין בספר המצות להרמב"ם מצות עשה קפ"ח, זה לשונו: "היא שצוונו להכרית 'זרע' עמלק בלבד משאר זרע עשו כו'", הרי שדקדק הרמב"ם לכתוב "זרע" עמלק. וכן הוא במנין המצוות אשר בהקדמת הלכותיו, מהלכות מלכים, זה לשונו: "למחות זרעו של עמלק", וכן הוא בספר החינוך מצוה תקנ"ח: "שנצטוינו למחות זרעו של עמלק וכו'". ועיין שם בהמשך דבריו ז"ל: "ובאמת כי גם על כל יחיד מהזכרים מוטל החיוב להרגם ולאבדם כו' בכל מקום ובכל זמן אם אולי ימצא אחד מכל 'זרעם' כו'". הרי מבואר מדברי החינוך שסובר שמצוה זו נוהגת בכל מקום ובכל זמן, ואעפ"י כן כתב רק "אם ימצא אחד מכל זרעם" (של עמלק).

י״בומה שרצו להביא ראיה מדברי הרמב"ם בפ"ה מהלכות מלכים שכתב בהלכה ד' גבי מצות עשה להחרים שבעה עממין כו': "וכבר אבד זכרם", ואלו גבי מצות עשה לאבד זכר עמלק, בהלכה ה' שם, לא כתב הרמב"ם שאבד זכרם, אף שעם עמלק אין עכשיו במציאות ואין זכר מהם, ועל כרחך משום דמקיימים מצוה זו גם בעמים אחרים שעושים מעשה עמלק. הנה נראה דבעל ראיה זו נעלם ממנו דברי הרמב"ם בספר המצות מצוה קפ"ז במצות הריגת שבעה עממין וזה לשונו: "ואולי יחשוב חושב שזאת המצוה אינה נוהגת לדורות אחר ששבעה עממין כבר אבדו, וזה אמנם יחשוב מי שלא הבין מנהג נוהג לדורות כו'. התחשוב כשיאבד השם יתעלה זרע עמלק ויכריתהו עד אחריתו, כמו שיהיה במהרה בימינו כמו שהבטיח אותנו כו', אינה לדורות? זה לא יאמר, אבל נוהג בכל דור ודור, כל זמן שנמצא מזרע עמלק מצוה להכריתו". הרי מפורש בדברי הרמב"ם דשבעה עממים כבר אבד זכרם, אבל זרע עמלק לא אבד עדיין, ואף שלא ידוע לנו על מקום המצאם, וכמו שכתב הרמב"ם ודקדק בלשונו: "כשיאבד השם יתעלה זרע עמלק", והיינו שצריך עדיין לאבד אותם, וכן דקדק עוד בדבריו ז"ל: "כמו שיהיה במהרה בימינו", והיינו שאנחנו מקוים שה' יאבד אותם במהרה בימינו. הרי להדיא שעדיין אין זרע עמלק אבודין, וא"כ לפי זה אין מקום להראיה שהביאו מדברי הרמב"ם בהלכות מלכים.

י״גזאת ועוד, שמדברי הרמב"ם בספר המצות הנ"ל מבואר דלא כשמובא בשם הגר"ח זצ"ל, שהרי הרמב"ם מקשה דלמה נחשב מצות הריגת שבעה עממין בתרי"ג מצוות מאחר שכבר אבד זכרם וא"כ אינה נוהגת לדורות, ועל זה הוא מביא לראיה ממצות מחיית עמלק שזרעו עומד לאבד וכמו שהבטיח לנו יתברך, ובכל זאת נחשבת מצוה זו בתרי"ג מצוות, יעויין שם שהאריך הרמב"ם בזה. ואם נימא שמצות מחיית עמלק הוא גם על גויים אחרים שעושים מעשה עמלק, אין ראיה ממצות מחיית עמלק למצוות הריגת שבעה עממים, שהרי מצוות מחיית עמלק נמשכת לעולם כל זמן שנמצאים גויים בעולם שעושים מעשה עמלק. ואשר מוכרח מזה שבמצוות מחית עמלק אינו נכלל רק זרעו של עמלק ולא של עמים אחרים ואפילו הגרועים ביותר. אם כי יש מקום להרוג אותם מצד רוצחים או מטעם הבא להרגך השכם להרגו, אבל לא מטעם שעושים מעשה עמלק. נוסף לזה אין הגדרה מה שמכנים שעושה "מעשה" עמלק. איזה מעשה נקרא שזה "מעשה" עמלק? ואם נימא שמי שהורג יהודים ח"ו מתוך שנאת ישראל עושה מעשה עמלק, הנה לכאורה שזה לא מעשה מיוחד לעם עמלק, אלא כל הגויים שבעולם דרכם בכך בעו"ה.

י״דויעויין בספר החינוך מצוה תקנ"ז שכתב: "שנצטוינו לזכור מה שעשה עמלק לישראל שהתחיל להתגרות בם בצאתם ממצרים בטרם נשא גוי וממלכה ידו עליהם, שהכל היו יראים מהם בשומעם היד הגדולה אשר עשה להם השם במצרים וכו'". יעויין שם באריכות שמסיים: "ועל זכירת ענינם זה נאמר זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים כו'" יעויין שם. הרי מבואר מדברי החינוך שמעשה עמלק התבטא באופן מיוחד רק בזמן שבני ישראל יצאו ממצרים והתחיל להתגרות בהם ועל ידי זה גרם להפחתת הפחד של הגויים כלפי עם ישראל וכדומה, אשר לפי זה אין מציאות של מעשה עמלק בזמן הזה, וממילא אין מקום למחיית גויים העושים מעשה עמלק. והדבר נראה ברור שאין קיום לדברים המיוחסים להגר"ח זצ"ל ולאו הגר"ח חתום עליה.

ט״ווהנני חותם בברכה

ט״זשלמה שמשון קרליץ

י״זאב"ד פתח תקוה.