יסוד ושורש העבודה, שער הכולל י׳Yesod VeShoresh HaAvodah, Shaar HaKollel 10

א׳

ב׳

ג׳

ד׳

ה׳

ו׳

ז׳

ח׳

ט׳

י׳

י״א

י״ב

י״ג

י״ד

ט״ו

ט״ז

י״ז

י״ח

י״ט

כ׳

כ״א

כ״ב

כ״ג

כ״ד

כ״ה

כ״ו

כ״ז

כ״ח

כ״ט

ל׳

ל״א

ל״ב

ל״ג

ל״ד

ל״ה

ל״ו

ל״ז

ל״ח

ל״ט

מ׳

מ״א

מ״ב

מ״ג

מ״ד

מ״ה

מ״ו

מ״ז

מ״ח

מ״ט

נ׳

נ״א

נ״ב

נ״ג

נ״ד

נ״ה

נ״ו

נ״ז

נ״ח

נ״ט

ס׳

ס״א

ס״ב

ס״ג

ס״ד

ס״ה

ס״ו

ס״ז

ס״ח

ס״ט

ע׳

ע״א

ע״ב

ע״ג

ע״ד

ע״ה

ע״ו

ע״ז

ע״ח

ע״ט

פ׳

פ״א

פ״ב

פ״ג

פ״ד

פ״ה

פ״ו

פ״ז

פ״ח

פ״ט

צ׳

צ״א

צ״ב

צ״ג

צ״ד

צ״ה

צ״ו

צ״ז

צ״ח

צ״ט

ק׳

100

ק״א

101

ק״ב

102

ק״ג

103

ק״ד

104

ק״ה

105

ק״ו

106

ק״ז

107

ק״ח

108

ק״ט

109

ק״יבראש"ם בנתה ביתה חצבה עמודיה סיב"ה הצריך לכל בעל תשובה ולהיות אף גם זאת ועוד אחרת שבע"ת יהיה ידו פשוטה לערים ואב יונים לתת כמתנת ידו כברכת ה' עליו לפרוק בזה מעליו חטאיו כמש"ה וחטאך בצדקה פרוק וע"כ נבואה שעורי"ו בתוד"ע גודל מעלת הצדקה בזה הפרק וקצת מאמרים מענין זה כבר הובא בפנים החבור. ועוד אחרת נוסף מעניינו גודל מעלת העני ואביון בעיני השם יתעלה. והועי"ל אחריו צו אין צו אלא זרוז מהונאתם רחמנא ליצלן. ומצינו בזה ג"כ גודל השכר של הגשה לפיוס וניחום לדבר על לבם בדברי פיוסים ונחומים. גם לבאר מדת גבאי צדקה ומעלתו שנוטל שכר יותר מהנותן:

110

קי״אגודל מעלת הצדקה לאין תכלית מבואר בהקדמת בראשית דף י"ג מ"ב וז"ל פקודא תשיעאה למיחן למסכנו ולמיהב לון טרפא דכתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כו' כמה דאינון בשתופא חדא וחס דא על דא ויהיב דא לדא וגמיל ליה טיבו הכי אצטריך בר נש לתתא למהוי עתירא ומסכינ' בחבורא חדא ולמיהב דא לדא ולמלאה טובא דא לדא. וירדו בדגת הים וגו' רזא דנן חמינן בספרא דשלמה מלכא דכל מאן דחס על מסכני ברעיתא דלבא לא משתנו דיוקנא לעלם מדיוקנא דאדה"ר. כיון דדיוקנא דאדם אתרשים ביה שליט על כל בריין דעלמא בההוא דיוקנא הה"ד ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו' כלהו זעין ודחלין מההוא דיוקנא דאתרשים ביה בגין דדא הוא פקודא מעליא לאסתלקא בר נש בדיוקניה דאדם על כל שאר פקודין מנ"ל מנבוכדנצר אע"ג דחלם ההוא חלמא כל זמנא דהוה מיחן למסכני לא שרא עליה חלמא כיון דאטיל עינא בישא דלא למיתן למסכני מה כתיב עוד מלתה בפום מלכא וגו' מיד אשתני דיוקניה ואטריד מן בני נשא ובגין כך נעשה אדם כתיב הכא כו' עכ"ל. וז"ל בפ' ויצא דקנ"ג ע"א עושה צדקה בכל עת וכי בכל עת יכיל ב"נ למעבד צדקה. אלא מאן דישתדל בארחוי דאורייתא ועביד צדקה עם אינון דאצטריכו לה דכל מאן דעביד צדקה עם מסכנא אסגי ההיא צדקה לעילאי ותתא תא חזי מאן דאשתדל בצדקה ההיא צדקה דעביד סליק לעילא ומטא לעילא לההוא אתרא דיעקב דאיהו רתיכא עלאה ואמשיך ברכאן לההוא אתר ממבועא דכל מבועין ומההיא צדקה אמשיך וארבי ברכאן לכל אינון תתאי ולכל רתיכין ולכל חילין וכלהו אתברכאן ואתוספן נהורין כדקא יאות בגין דכלהו אקרו עת ודא הוא דכתיב עושה צדקה בכל עת (פי' בכל העולמות) עכ"ל. וז"ל בפ' פקודי דף רס"ו ע"א היכלא חמישאה כו' בהאי היכלא קיימא חד רוחא דשליט על כלא והאי אקראי שודד ואיהו שד ושבר ודא איהו שודד כו' וכד שליט כפנא על עלמא הא רוחא דאקרי שד איהו אשתכח ורוחא אחרא עמיה דאקרי כפן ואלין אזלי בעלמא ומשתכחי לקבל בני נשא והיינו דכתיב לשד ולכפן תשחק ואילן עבדין קטרוגא לבני נשא כו' דבתר דאזיל בגו טורין רמאין ושדיד וחריב ושצי כלא כדין תב ושדיד לבני נשא ומתין בחולשא דיליה. וכד אכלי בני נשא לא שבעין בגין דאיהו שלטא בעלמא ובההוא זמנא מאן דעביד חסד עם בני נשא ויהיב לון למיכל ולמשתי כדאי איהו לדחייא לון לאלין תרין רוחין לבר דלא שלטן בעלמא. וכד ישראל לא עבדי חסד מם בני נשא ושאר עמין עבדי חסד בעלמא כדין אלין תרין רוחין מתבסמין ומתקפי עלייהו דישראל בגין דהא כדין אתתקף ההוא סטרא אחרא וישראל אתכפיין. וכד ישראל עבדי חסד ההוא סטרא אחרא אתחלש וסטרא דקדושה אתקף וכד ישראל לא מתערי בחסד אינון תרין רוחין מתבסמי להו לשאר עמין וינקו להו ומתהפכי לאכפייא לון לישראל וכדין אינון ברכאן דנחתי מלעילא מסטר ימינא ינקי לון שאר עמין כו' והה"ד שמוני נוטרה את הכרמים אלין שאר עמין כרמי שלי לא נטרתי אלין ישראל בגין דשאר עמין משכי ליה בגווייהו באינון חסדים דעבדין עם בני נשא וישראל מרחקן ליהי מגווייהו בגין דלא משתדלי באינון חסדים כשאר עמין כו' זכאה חולקיהון דישראל עכ"ל. וז"ל בזהר חדש פ' אחרי דף ל"ט ע"ד אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי תא חזי דלא אתקרי גברא דלית ליה מדילי' כלום ולא שאיל פרוטה משום גברא ואיהו נסתר דלא גלי דוחק' דיליה לשום גברא ובשעת דחקית דיליה הוא יעשה מרובה כלפי מעלה ואמר יותר חייבא אנא משל שאר גוברין דעלמא לגברא חד עותרא סגי ביתא דיליה מלייא מן דהבא ומן כספא ולא אית לי שום פרוטה בעולם ולא אית לי לחם לאכול ובגד ללבוש עד דיחוב קמי קב"ה וכל איניש דיחזיק במעוזו ויהיב ליה צדקה יעשה שלום לי שלום יעשה לי. בדף נ"ט ע"ג מסיים בזה הלשון דאמר רבי נהוראי מ"ד או יחזיק במעוזי וגו' וכי הקב"ה שהוא בעל השלום עושה שלום במרומיו צריך למי שיעש' לו שלום והלא שלום שלו אלא העני בשעה שרואה את עצמו בדוחק הוא עוש' מריבה כלפי מעלה והמחזיק בידו של עני ועושה עמו צדקה כביכול עם הקב"ה עושה שלום לפי שחוזר העני ומבקש מחילה מלפניו ית' על שהטיח דברים כלפי מעל' ואז עושה שלום בינו לבין קונו מי גרם לו לעשות שלום זה הנותן צדקה לעני והחזיק בידו דכתיב או יחזיק במעוזי וגו' כו' עכ"ל. וז"ל בתיקונים תיקון ס"ט דף קי"ד ע"א ויהי מקץ ימים ויבא קין מאי מקץ ימים כו' אלא משיורין דיליה ולא משכירו כבר נש דאתי מסכנא לתרעיה ובזמנא דאיהו תאיב למיכל בגין דלא למיהב ליה משפירו דמאכל לא בעי למיהב ליה מדי בתר דאכיל שפירו דכלא כניף ההוא דאיהו בסופא ויהיב למסכנא דא דאתיאש מיניה ת"ל קב"ה לכלבא תרמון ליה ובגין דא ואל קין ואל מנחתו לא שעה אבל הבל לא אקריב אלא משפירו דכלא הה"ד והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן לא קריב לגביה שיורין ובגין דא וישע ה' אל הבל ואל מנחתי כו' עכ"ל:

111

קי״בוגודל מעלת העני בעיני המקום ב"ה מבואר בפ' בשלח דף ס"א ע"א וז"ל ד"א אשרי משכיל אל דל כמה תקיפא אגרא דמסכנא קמי קב"ה אמר רבי חייא תווהנא על האי קרא דכתיב כי שומע אל אביונים ה' וכי אל אביונים שומע ולא לאחרא אמר ר' שמעון בגין דאינון קריבין יתיר למלכא דכתיב לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ולית לך בעלמא דאיהו תביר לבא כמסכנא תו אמר ר' שמעון תא חזי כל אינון בני עלמא אתחזיין קמי קב"ה בגופא ובנפשא ומסכנא לא אתחזי אלא בנפשא בלחודוי וקב"ה קריב לנפש' יתיר מגופא מסכנא חד הוה בשבובתיה דר' ייסא ולא הוה מאן דאשגח ביה והוא הוה אכסיף לאתקפא בבני נשא יומא חד חלש עאל עליה ר' ייסא שמע חד קלא דאמ' טילקא טילקא הא נפשא פרחא גבאי ולא מטו יומוי ווי לבני מתיה דלא אשתכח בהו דיתיב נפשיה לגביה קם רבי ייסא שדי בפומיה מיא דגרגרין אפותא דקונטא אתבזע זיעא באנפוי ותב רואיה לגביה לבתר אתא ושאיל ליה אמר חייך ר' נפשא נפקת מנאי ומטו לה קמי כורסייא דמלכא ובעאת לאשתארא תמן אלא דבעא קב"ה לזכאה לך ואכריזו עלך זמין הוא ר' ייסא לסלקא רוחיה ולאתקשרא בחד אדרא קדישא דזמינין חברייא לאתערא בארעא והא אתקינו תלת כרסייא דקיימין לך ולחברך מההוא יומא הוו משגיחין ביה בני מתיה. תו מסכנא אחרא אעבר קמיה דר' יצחק והוה בידיה פלג מעה דכסף אמר לי' לר' יצחק אשלים לי לבני ולבנתי נפשאן אמר ליה והיך אשלים נפשייכו דהא לא אשתכח גבאי בר פלג מעה אמר ליה בדא אשלימנא בפלג אחרא דאית גבאי אפקיה ויהביה ליה. אחזיאו לי' בחלמיה דהוה אעבר בשפתא דימא רבא ובען למשדיה בגוויה חמא לר' שמעון דהוה אושיט ידוי לקבליה ואתי ההוא מסכנא ואפקיה. ויהביה בידוי דר' שמעון ואשתזיב כד אתער נפל בפומיה האי קרא אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' ות"ח כו' עכ"ל:

112

קי״גויזהר האדם במאוד מאוד מהונאת דברים ומה גם לעני הן בדברים הן בהעלמת עינו ממנו מליתן לו צדקה כי ענשו גדול עד מאוד מבואר בפ' יתרו דף פ"ו ע"ב וז"ל תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו כל צלותא דישראל צלותא וצלותא דעני עלאה מכלהו מ"ט משום דהאי סלקא עד כורסי יקרא דמלכא ואתעטר ברישיה וקב"ה משתכח בההוא צלותא ודאי. תפלה דעני תפלה אקרי. כי יעטף. עטופא דא לאו עטופא דכסו הוא דהא לית ליה אלא כתיב הכא כי יעטף. וכתיב התם העטופים ברעב ולפני ה' ישפך שיחו דיקבל קמי מארי ודא ניחא ליה קמי קב"ה משום דעלמא מתקיימא ביה כד לא אשתכחו שאר קיימי עלמא בעלמא. ווי למאן דההוא מסכנא יקבל עלוהי למאריה משום דמסכנא קריב למלכא יתיר מכלהו דכתיב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני ולשאר בני עלמא זמנין דשמע זמנין דלא שמע מאי טעמא משום דדיוריה דמלכא בהני מאני תבירי דכתיב ואת דכא ושפל רוח וכתיב קרוב ה' לנשברי לב לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. מכאן תנינן מאן דנזיף במסכנא נזיף בשכינתא דכתיב ואת דכא ושפל רוח וכתיב כי ה' יריב ריבם וגו' בגין דאפטרופא דלהון תקיפא ושליטא על כלא דלא אצטריך תהדי ולא אצטריך לדיינא אחרא ולא נטיל משכונא כשאר דייניא. ומה משכונא נטיל נשמתין דבר נש דכתיב וקבע את קובעיהם נפש תואמר כו' עכ"ל:

113

קי״דוגודל שכר להמנחם עניים ואביונים בדברי פיוסים ולהכניס בלבו צער עליהם מבואר בפ' פקודי דף ר"ג ע"ב וז"ל מציץ מן החרכים שמא דאלין ארבע דאקרון חרכים כו' ואלין אינון קיימין לאשגחא כו' לכל אינון דמנחמי למסכנא או דצערי לבייהו עליה אע"ג דלא יכלי למיהב ליה כו' והאי אתמנא לאדכרא ליה לעילא ולאחקא דיוקניה לעילא לאעלת ליה לעלמא דאתי עכ"ל בקיצור:

114

קי״הוגודל מעלת גבאי צדקה מבואר בפ' ויגש דף ר"ח ע"א וז"ל ת"ח קב"ה ברא עלמא ואשליט עליה לאדם דיהא מלכא על כלא והאי בר נש מתפרשן מניה בעלמא כמה זינין מנהון צדיקים כו' עתירין ומסכנין וכלהי בגין למזכי אלין באלין כו' למזני עתירין עם מסכנין דהא בגין כך זכי בר נש לחיי עלמא ואתקשר באילנא דחיי ולא עוד אלא דהא צדקה דאיהו עביד קאים לעלמין דכתיב וצדקתו עומדת לעד פזרנתן לאביונים ר' אלעזר אמר כד ברא קב"ה עלמא קאים ליה על סמכא חד וצדיק שמיה והאי צדיק איהו קיומא דעלמא (פי' בעולמות העליונים הקדושים יש עולם אחד דאקרי צדיק) ודא איהו דאשקי וזן לכלא וכתיב כו' וצדיק דא איהו אקרי גבאי צדקה למיחן ולמיזן לכלא כו' בגין כך גבאי צדקה נטלי אגרא לקבל כולהו דיהבי צדקה עכ"ל. ובזה נשלם הפרק בעזה"י:

115