יסוד ושורש העבודה, שער הכולל ז׳Yesod VeShoresh HaAvodah, Shaar HaKollel 7

א׳

ב׳

ג׳

ד׳

ה׳

ו׳

ז׳

ח׳

ט׳

י׳

י״א

י״ב

י״ג

י״ד

ט״ו

ט״ז

י״ז

י״ח

י״ט

כ׳

כ״א

כ״ב

כ״ג

כ״ד

כ״ה

כ״ו

כ״ז

כ״ח

כ״ט

ל׳

ל״א

ל״ב

ל״ג

ל״ד

ל״ה

ל״ו

ל״ז

ל״ח

ל״ט

מ׳

מ״א

מ״ב

מ״ג

מ״ד

מ״ה

מ״ו

מ״ז

מ״ח

מ״ט

נ׳

נ״א

נ״ב

נ״ג

נ״ד

נ״ה

נ״ו

נ״ז

נ״ח

נ״ט

ס׳

ס״א

ס״ב

ס״ג

ס״ד

ס״ה

ס״ו

ס״ז

ס״ח

ס״ט

ע׳

ע״א

ע״ב

ע״ג

ע״ד

ע״ה

ע״ו

ע״ז

ע״ח

ע״ט

פ׳

פ״א

פ״ב

פ״ג

פ״ד

פ״ה

פ״ו

פ״ז

פ״ח

פ״טבו יבואר האיסור להתפלל על הרשע שימות והמקנא קנאת ה' צבאות. ומעלת מצות התוכחה ואיכותה. ועל מי חיובה ביותר:

צ׳החפץ יחפוץ הבורא ית"ש במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחי. ואסור להתפלל על הרשע שימות כמבואר בזה"ק וז"ל בפ' וירא דף ק"ה ע"א במדרש הנעלם אמר ר' מצוה לו לאדם להתפלל על הרשעים כדי שיחזרו למוטב ולא יכנסו לגיהנם דכתיב ואני בחלותם לבושי שק וגו' ואמר רבי אסור לו לאדם להתפלל על הרשעים שיסתלקו מן העולם שאלמלא סלקו קב"ה לתרח מן העולם כשהיה עובד ע"ג לא בא אברהם אבינו לעולם ושבטי ישראל לא היו והמלך דוד ומלך המשיח והתורה לא נתנה וכל אותם הצדיקים והחסידים והנביאים לא היו בעולם עכ"ל.

צ״אוקנאת ה' צבאות תעשה זאת על פניו יוכיח לו בשבט פיו להחזירו למוטב כי מה מאוד גדלה המקנא קנאת ה' צבאות כמבואר בזה"ק בפ' ויגש דף ר"ט ע"ב וז"ל ות"ח כל ההוא בר נש דמקני ליה לקב"ה לא יכיל מלאכא דמותא לשלטאה ביה כשאר בני נשא יתקיים ביה שלם והא אוקמוה עכ"ל:

צ״בומה מאוד גדלה מעלת מצות התוכחה כמבואר בזה"ק פ' תרומה דף קכ"ח ע"ב וז"ל זכאה בעי למרדף בתר חייבא ולמקני לי' באגר שלים בגין דיעבר מני' ההוא זוהמא ויתכפיא סטרא אחרא ויעביד לנפשיה בגין דיתחשב עליה כאלו הוא ברא ליה ודא איהו שבחא דיסתלק ביה יקרא דקב"ה יתיר משבחא אחרא ואסתלקותא יתיר מכלא מאי טעמא בגין דאיהו גרים לאכפיא סטרא אחרא ולאסתלקא יקרא דקב"ה ועל דא כתיב באהרן ורבים השיב מעון וכתיב בריתי היתה אתו. תא חזי כל מאן דאחיד בידא דחייבא ותב לגביה למשבק ארחא בישא איהו אסתלק בתלת סלוקין דלא אסתלק הכי ב"נ אחרא. גרים לאכפייא סטרא אחר' וגרים דאסתלק קב"ה ביקריה וגרים לקיימא כל עלמא בקיומה דלעילא ותתא ועל האי ב"נ כתוב בריתי היתה אתו החיים והשלום. וזכי למחמי בנין לבנוי וזכי לעלמא דאתי כל מארי דינין לא יכלין למידן ליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי. עאל בתריסר תרעין ולית מאן דימחי בידיה ועל דא כתיב גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך וגו' עכ"ל:

צ״גוז"ל בזהר חדש פ' לך לך דף כ"ב ע"ג וא"ר אבהו בא וראה כמה שכרו של אדם העושה לאחר לחזור בתשובה מנ"ל ממה דכתיב ומלכי צדק מלך שלם תאני רבי חייא רבה בשעה שנשמת הצדיק המחזיר בתשובה לאחרים יוצא מן הגוף מיכאל השר הגדול המקריב נפשות הצדיקים לפני בוראו הוא יוצא ומקדים שלום לנשמתו של אותו צדיק שנאמר ומלכי צדק זהו מיכאל ראש שומרי שערי צדק מלך שלם זו ירושלים של מעלה הוציא לחם ויין שהקדים ויצא לקראתו ואומר לו שלום בואך עכ"ל. וז"ל ג"כ בדף ס"ב ע"ד כרוזא כריז בכל יומא זכאין אינון דמשתדלי באורייתא ואינון דמזכאין להו לאחרנין ואינון דמעבירין על מדותייהו עכ"ל בקיצור:

צ״דוענין התנהגות בתוכחה מבואר בפ' קדושים פ"ה ע"ב וז"ל בר"מ לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את וגו' פקודא י"ז דא לאוכח' לההוא דחטי ולמחזי ליה רחימו סגי' דרחי' ליה כו' דהא בקב"ה כתיב כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכיון דקב"ה עביד ואוכח למאן דרחי' ליה יוליף בר נש מההוא ארחא ויוכח לחבריה. קב"ה במאי אוכח לבר נש אוכח ליה ברחימו בסתרא אי יקבל ליה יאות ואי לא אוכח ליה באתגלייא לעיניהון דכלא אי יקבל יאות ואי לאו שארי ליה ולא אוכח ליה ושביק ליה ייזיל ויעביד רעותיה. בקדמיתא אודע ליה בסתרא בגין לאוכחא ליה ולאתערא ליה דלא ינדע ביה בר נש ודא איהו ביניה לביניה אי מקבל יאות. ואי לאו אודע ליה בין רחימוי. בזמנא דכהנא רבה הוה בעלמא יהיב ליה מרעין בערסי' ואתו רחימוי דקדוש בריך הוא ואודאן ליה אי את ביה חובא דייתוב מניה ולעיין במליה. אי מקבל יאות ואי לאו אוכח ליה באתגלייא בממוניהו בבנוי דכלא מלחשן עליה וייתון לגבי'. אי מקבל יאות. ואי לאו שארי מאריה למעבד רעותיה ולא יתקף ביה לעלמין כגוונא דא איצטריך ליה לאוכחא לחברוה. בקדמיתא בסתרא. לבתר בין רחימוי לבתר באתגלייא. מכאן ולהלן ישבוק ליה ויעביד רעותי' וע"ד כתיב הוכח תוכיח. הוכח בסתרא דלא יודע ביה ב"נ. תוכיח בין חברוי ורחימו. את עמיתך באתגלייא וע"ד לא כתיב בקדמיתא תוכיח אלא הוכח. תו הוכח אי איהו ב"נ דיכסוף לא יימא ליה ולא יוכיח ליה אפי' בסתרא אלא יימא קמיה כמאן דמשתעי במלין אחרנין ובגו. אינון מלין ידבר מאן דעבד ההוא חובא הוא כך וכך בגין דאיהו ידע בגרמיה וישתתיק מההוא חובה. וע"ד הוכח. ואם לאו תוכיח. ולבתר את עמיתך באתגלייא. מכאן ולהלאה ולא תשא עליו חטא. ד"א ולא תשא עליו חטא דהא כיון דבר נש אוכח לחבריה ואזדמן לאוכחה ליה באתגלייא לא יסלק קמיה ההוא חובא דעביד דאסור ליה ודאי אלא יימא סתם ולא יסלק עלוי ההוא חובא באתגלייא ולא ירשים עלוי חובא דקב"ה חס על יקרא דבר נש אפילו בחייביא עכ"ל:

צ״הוהתוכחה דבר שבחובה הוא ביותר על רועי ישראל דייני העיר כי להם דבר המשפט לעיין במלי דמתא כמבואר בזהר חדש ס"א ע"ב. וז"ל לא יימא דיינא דאיהו אתענש בלחודוי אלא איהו ובנוי כל ביתיה יתפשון בחיבא דדינא דיינא אית לי' למירדף ולמנדע בתר עובדוי דבני מתא דאיהו איתפס בחובייהו דלא יימא דיינ' אנא למידן דינא בין גברא לחבריה ולא יתיר אלא כל עובדי נותא תלויין על קודליה ואי אטים עינוי מעובדי מתא איהו איתפס בחובייהו כו' ובשעתא דאתער דינא על עלמא איהו איתדן בקדמיתא עכ"ל. אחיי וריעי איך מוטל על היושבים כסאות למשפט והיושבים עלמדין והן הנה לבני ישראל שבעה טובי העיר ודייניהם ועטרת מלכם בראשם אב לחכמים והוא הרב שבכל קהלה וקהלה לפקח ולעיין במילי דבני מתא בכל עבודת בוראנו ית"ש ויתעלה ודי בזה הערת הזה"ק בעצמו ובזה נשלם הפרק בעז"ה: