יסוד ושורש העבודה, יא; שער האיתון י״דYesod VeShoresh HaAvodah, The Eleventh Gate 14
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳
9
י׳
10
י״א
11
י״ב
12
י״ג
13
י״ד
14
ט״ו
15
ט״ז
16
י״ז
17
י״ח
18
י״ט
19
כ׳
20
כ״א
21
כ״ב
22
כ״ג
23
כ״ד
24
כ״ה
25
כ״ו
26
כ״ז
27
כ״ח
28
כ״ט
29
ל׳
30
ל״א
31
ל״ב
32
ל״ג
33
ל״ד
34
ל״ה
35
ל״ו
36
ל״ז
37
ל״ח
38
ל״ט
39
מ׳לולב ומיניו
40
מ״אהנה בודאי אחיי ורעי מי שחננו השם יתעלה וסיפק בידו לקנות אתרוג לעצמו מוטל עליו החיוב לקנות אתרוג הכשר ומהודר ולולב ומיניו ולצאת בהם ידי חובתו וגודל מעלת מצוה זו הובא בספרים וז"ל אבודרה"ם ואומר בחדה שכל המקיים מצות אתרוג עם שלשת המינים כאלו קיים המצות והטעם מפני שהחשבון האתרוג עם שלשת מינים עולה למנין תרי"ג עכ"ל. ובודאי אם יש סיפק ביד האדם לקנות אתרוג ולולב גם לבניו הקטנים אזי יזהר בזה גם כן כי היא משנה מפורשת והובא ג"כ בש"ע סי' תרנ"ו ודי בזה:
41
מ״בכוונת הלולב
באשמורת הבקר של יום ראשון דחג יכין עצמו אל קיום מצות עשה מן התורה נטילת הד' מינים כמ"ש ולקחתם לכם ביום הראשון וגו'. ויתבונן מקודם עם הנץ החמה ואז יברך על הלולב בסוכה דוקא כ"כ האריז"ל ע"פ סוד גדול שברכת נטילת לולב עם הנענועין יהיה דוקא בסוכה וכן נוהגין היראים וחרדים לדבר ה'. וקודם הברכה יאמר לשם יחוד כו' בכוונה עצומה ויתפלל גם כן תפלה קצרה כאלו כיון בכל הכוונות שכוונו בהם אנשי כנה"ג ויברך ברכת הלולב בשמחה עצומה עד מאד ויתן הודאה גדולה ועצומה ליוצרנו ובוראנו ית"ש שזיכה אותנו במצוה רבה זו. וגם בברכת שהחיינו יתן במחשבתו הודאה גדולה ועצומה כנ"ל בשערים הקודמים כוונת ברכה זו. ואח"כ יתחיל לעשות הנענועין וע"פ כתבי האריז"ל הוא על סדר זה דרום צפון מזרח מעלה מטה מערב ובכל רוח יעשה שלש נענועיו ובכל נענוע ובנענוע צריך הולכה תחלה ואח"כ הובאה ויזהר מאד שלא יגע ראש הלולב לכותל בעת הנענוע של הולכה גם בנענוע החמישי שהוא למטה יזהר שלא להפוך ראש הלולב למטה אלא לעולם יוליך ויביא בראש הלולב למעלה ובנענוע זה החמישי תהיה ההולכה לצד מטה וההובאה לצד מעלה עד כנגד החזה הפך הנענוע הרביעי של צד מעלה ובכל הובאה יגיעו האתרוג והלולב בחזה כ"ז מהאריז"ל. ויעיין אדם בכתבי האריז"ל מהתקונים הנפלאים והנוראים הנעשים ע"י הנענועים וידע מה העבודה הזאת לנו ואז בודאי יגיל וישמח שמחה עצומה עד מאד בעת הנענועים. ואתה אנוש כערכי יכוין כוונה פשוטה ההכרחי והוא שבכל הולכה והבאה שבכל ניענוע וניענוע יכוין במחשבתו בז"הל לשם יחוד קב"ה ושכינתיה לעשות נחת רוח ליוצרי ובוראי ברור הוא לכל משכיל שאם יכוין כוונה זו בשמחה עצומה מאד יחשב לפני המקום ב"ה כאלו כיון בכל הכוונות שכוונו בהם אנשי כנה"ג כי מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א וגו' כמאמר הכתוב בני תנה את לבך לי שיהא לבו שלם עם ה' אלהיו ושמח במצותיו הקדושים מאד וכל מגמתו לעשות רצון יוצרו ובוראו יתברך שמו ויתעלה כי אין הקב"ה בא בטרוני' עם בריותיו לכוין את אשר לא תשיג יד שכלו ובודאי אף מי שחננו ה' דיעה ובינה לכוין כל כוונות פרטיות של האריז"ל צריך ג"כ לצרף עמם הכוונה הזו. ויזהר האדם מאד שלא יתנהג במצות בוראינו ברוך הוא וברוך שמו כמצות אנשים מלומדה רח"ל. ודי בהערה זו. ואלו מקומות שאמרו לנענע בהם לפ"ד הב"י בהודו לה' תחלה וסוף. ובאנא ה' הושיעה נא ב"פ וכן הוא דעת האריז"ל ע"פ זה"ק והתקונים ע"ד הסוד אך בזה לא השוו מדותיהם שלדעת הב"י בש"ע מנענעים ב"פ בהודו שבסוף הלל לפי שכופלין הפסוק ב"פ ולדעת האריז"ל אין מנענעין אלא פעם א' באמירת פעם ראשון ולא כשכופל אותו אך דעת הרמ"א שהש"ץ מנענע גם ביאמר נא ישראל והקהל מנענעים בכל פעם שאומרים הודו. (ויזהר) האדם מאד לכוין בנענועים דהלל ג"כ כוונה הנ"ל. הנה ע"פ רוב מפסיקין לקריאת הלל ושוהין בין תפלת העמידה לקריאת הלל עד שיבואו כל האתרוגים לבי"כנ ולעולם יהא אדם ירא שמים לבל יעבור זמן ההוא בחג הקדוש הזה לבטלה אך יעסוק בתורה באותו שעה (ויזהר) מאד לשמוע הפרשה מפי הקורא בכוונה המבוארת למעלה בעש"ק בקריאת שמו"ת וכשיגיע לפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' ישמח בלבו שמחה עצומה עד מאד על שזכה על קיום מ"ע זו היום ויתן הודאה עצומה במחשבתו שהחיה אותו עד עת מצוא לקיים מ"ע זו לעשות נחת רוח לפניו יתברך שמו בזה. ודי בהערה זו:
באשמורת הבקר של יום ראשון דחג יכין עצמו אל קיום מצות עשה מן התורה נטילת הד' מינים כמ"ש ולקחתם לכם ביום הראשון וגו'. ויתבונן מקודם עם הנץ החמה ואז יברך על הלולב בסוכה דוקא כ"כ האריז"ל ע"פ סוד גדול שברכת נטילת לולב עם הנענועין יהיה דוקא בסוכה וכן נוהגין היראים וחרדים לדבר ה'. וקודם הברכה יאמר לשם יחוד כו' בכוונה עצומה ויתפלל גם כן תפלה קצרה כאלו כיון בכל הכוונות שכוונו בהם אנשי כנה"ג ויברך ברכת הלולב בשמחה עצומה עד מאד ויתן הודאה גדולה ועצומה ליוצרנו ובוראנו ית"ש שזיכה אותנו במצוה רבה זו. וגם בברכת שהחיינו יתן במחשבתו הודאה גדולה ועצומה כנ"ל בשערים הקודמים כוונת ברכה זו. ואח"כ יתחיל לעשות הנענועין וע"פ כתבי האריז"ל הוא על סדר זה דרום צפון מזרח מעלה מטה מערב ובכל רוח יעשה שלש נענועיו ובכל נענוע ובנענוע צריך הולכה תחלה ואח"כ הובאה ויזהר מאד שלא יגע ראש הלולב לכותל בעת הנענוע של הולכה גם בנענוע החמישי שהוא למטה יזהר שלא להפוך ראש הלולב למטה אלא לעולם יוליך ויביא בראש הלולב למעלה ובנענוע זה החמישי תהיה ההולכה לצד מטה וההובאה לצד מעלה עד כנגד החזה הפך הנענוע הרביעי של צד מעלה ובכל הובאה יגיעו האתרוג והלולב בחזה כ"ז מהאריז"ל. ויעיין אדם בכתבי האריז"ל מהתקונים הנפלאים והנוראים הנעשים ע"י הנענועים וידע מה העבודה הזאת לנו ואז בודאי יגיל וישמח שמחה עצומה עד מאד בעת הנענועים. ואתה אנוש כערכי יכוין כוונה פשוטה ההכרחי והוא שבכל הולכה והבאה שבכל ניענוע וניענוע יכוין במחשבתו בז"הל לשם יחוד קב"ה ושכינתיה לעשות נחת רוח ליוצרי ובוראי ברור הוא לכל משכיל שאם יכוין כוונה זו בשמחה עצומה מאד יחשב לפני המקום ב"ה כאלו כיון בכל הכוונות שכוונו בהם אנשי כנה"ג כי מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א וגו' כמאמר הכתוב בני תנה את לבך לי שיהא לבו שלם עם ה' אלהיו ושמח במצותיו הקדושים מאד וכל מגמתו לעשות רצון יוצרו ובוראו יתברך שמו ויתעלה כי אין הקב"ה בא בטרוני' עם בריותיו לכוין את אשר לא תשיג יד שכלו ובודאי אף מי שחננו ה' דיעה ובינה לכוין כל כוונות פרטיות של האריז"ל צריך ג"כ לצרף עמם הכוונה הזו. ויזהר האדם מאד שלא יתנהג במצות בוראינו ברוך הוא וברוך שמו כמצות אנשים מלומדה רח"ל. ודי בהערה זו. ואלו מקומות שאמרו לנענע בהם לפ"ד הב"י בהודו לה' תחלה וסוף. ובאנא ה' הושיעה נא ב"פ וכן הוא דעת האריז"ל ע"פ זה"ק והתקונים ע"ד הסוד אך בזה לא השוו מדותיהם שלדעת הב"י בש"ע מנענעים ב"פ בהודו שבסוף הלל לפי שכופלין הפסוק ב"פ ולדעת האריז"ל אין מנענעין אלא פעם א' באמירת פעם ראשון ולא כשכופל אותו אך דעת הרמ"א שהש"ץ מנענע גם ביאמר נא ישראל והקהל מנענעים בכל פעם שאומרים הודו. (ויזהר) האדם מאד לכוין בנענועים דהלל ג"כ כוונה הנ"ל. הנה ע"פ רוב מפסיקין לקריאת הלל ושוהין בין תפלת העמידה לקריאת הלל עד שיבואו כל האתרוגים לבי"כנ ולעולם יהא אדם ירא שמים לבל יעבור זמן ההוא בחג הקדוש הזה לבטלה אך יעסוק בתורה באותו שעה (ויזהר) מאד לשמוע הפרשה מפי הקורא בכוונה המבוארת למעלה בעש"ק בקריאת שמו"ת וכשיגיע לפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' ישמח בלבו שמחה עצומה עד מאד על שזכה על קיום מ"ע זו היום ויתן הודאה עצומה במחשבתו שהחיה אותו עד עת מצוא לקיים מ"ע זו לעשות נחת רוח לפניו יתברך שמו בזה. ודי בהערה זו:
42
מ״גכוונת ההקפה
בכל יום מקיפין את הבימה שעליו הס"ת פעם א' בלולב ומיניו שבידו. וע"כ מי שיש לו לולב שלו בעצמו חיוב גדול עליו לעשות התקון של הקפה בעצמו עם שאר תקונים של הנענועים של ברכת נטילת לולב ושל הלל ויהיו התקונים בשלימות ויזהר האדם מאד בזה. ומי שאין ידו משגת ליקח לעצמו לולב ראוי לו להשתדל שיהיה בידו לולב של חבירו או של הקהל לעשות בו כל התקונים הנ"ל דהיינו בענין שיוכל לברך עליו בסוכה דוקא ולעשות הנענועים גם בקריאת הלל ולהקיף הבימה ובודאי מי שחלק לו השם בינה לכוין בהקפה כוונת האריז"ל עליו לעשות אך אנוש כערכי יזהר לכוין בהקפה ג"כ כוונה הנ"ל בנענועים ועוד זאת יתירה בההקפה שצריך לפרט הכוונה הנ"ל בפה מלא מתחילת ההקפה עד סופה כי תקון ההקפה הוא דוקא בדבור כאשר יבא לפנינו בעז"ה בהקפות דהו"ר ויתחיל בז"הל אני מקיף ס"ת זו בד' מינים אלו שבידי לשם יחוד קב"ה ושכינתיה לעשות בזה נחת רוח ליוצרי ואם טרם יכלה לגמור ההקפה גמר אומר שבלבו וכוונתו הנ"ל אזי יחזור פעם שנית לפרט הכוונה הנ"ל וחוזר חלילה עד שיגמר ההקפה אך בשמחה עצומה מאד ויחשב לו כאלו כיון בכל הכוונת הראויות לה. וקודם שיתחיל להקיף יאמר פסוק ויהי נועם בכוונה עצומה במתון. ויאמר אני והו הושיעה נא ב"פ כנהוג פ"א אחר ההקפה מיד ועוד פ"א קודם פסוק הושיעה את עמך בכוונה עצומה והוא ע"פ תקונים תקון ו' דף כ"ג ע"ש. (החסידים) ואנשי מעשה עושים לזכר שמחת בית השואבה להיות נעורים כמעט כל לילות של חה"מ בזמירות ושבחים ומרבים נרות בסוכה בלילות אלו גם בהרבה בתי מדרשות נהגו להרבות בנרות בתפלת ערבית דחה"מ בחג הזה זכר לשמחת בית השואבה וכל מי שעושה זכר למקדש אשרי חלקו כדאי' בגמרא ע"פ ציון הוא דורש אין לה מכלל דבעי דרישה לכן יזדרז האדם בלילות אלו בשבחים ובזמירות אף ביחידי ויהא חלקי עמו. דהיינו יזמר השבחים של פיוטים דר"ה ויה"כ אתה הוא ה' אלהינו בשמים ובארץ. וכיוצא גם מזמורים תהלים שהם שבחים נפלאים היינו מזמורי של קבלת שבת ושבת ברכות וכיוצא. גם הה' בבות דאין כאלהינו ואחר כל השבחים ראוי לומר הפסוק מי ימלל גבורות ה' וגו' ויגיל וישמח שמחה עצומה מאד בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד. ודי בזה:
בכל יום מקיפין את הבימה שעליו הס"ת פעם א' בלולב ומיניו שבידו. וע"כ מי שיש לו לולב שלו בעצמו חיוב גדול עליו לעשות התקון של הקפה בעצמו עם שאר תקונים של הנענועים של ברכת נטילת לולב ושל הלל ויהיו התקונים בשלימות ויזהר האדם מאד בזה. ומי שאין ידו משגת ליקח לעצמו לולב ראוי לו להשתדל שיהיה בידו לולב של חבירו או של הקהל לעשות בו כל התקונים הנ"ל דהיינו בענין שיוכל לברך עליו בסוכה דוקא ולעשות הנענועים גם בקריאת הלל ולהקיף הבימה ובודאי מי שחלק לו השם בינה לכוין בהקפה כוונת האריז"ל עליו לעשות אך אנוש כערכי יזהר לכוין בהקפה ג"כ כוונה הנ"ל בנענועים ועוד זאת יתירה בההקפה שצריך לפרט הכוונה הנ"ל בפה מלא מתחילת ההקפה עד סופה כי תקון ההקפה הוא דוקא בדבור כאשר יבא לפנינו בעז"ה בהקפות דהו"ר ויתחיל בז"הל אני מקיף ס"ת זו בד' מינים אלו שבידי לשם יחוד קב"ה ושכינתיה לעשות בזה נחת רוח ליוצרי ואם טרם יכלה לגמור ההקפה גמר אומר שבלבו וכוונתו הנ"ל אזי יחזור פעם שנית לפרט הכוונה הנ"ל וחוזר חלילה עד שיגמר ההקפה אך בשמחה עצומה מאד ויחשב לו כאלו כיון בכל הכוונת הראויות לה. וקודם שיתחיל להקיף יאמר פסוק ויהי נועם בכוונה עצומה במתון. ויאמר אני והו הושיעה נא ב"פ כנהוג פ"א אחר ההקפה מיד ועוד פ"א קודם פסוק הושיעה את עמך בכוונה עצומה והוא ע"פ תקונים תקון ו' דף כ"ג ע"ש. (החסידים) ואנשי מעשה עושים לזכר שמחת בית השואבה להיות נעורים כמעט כל לילות של חה"מ בזמירות ושבחים ומרבים נרות בסוכה בלילות אלו גם בהרבה בתי מדרשות נהגו להרבות בנרות בתפלת ערבית דחה"מ בחג הזה זכר לשמחת בית השואבה וכל מי שעושה זכר למקדש אשרי חלקו כדאי' בגמרא ע"פ ציון הוא דורש אין לה מכלל דבעי דרישה לכן יזדרז האדם בלילות אלו בשבחים ובזמירות אף ביחידי ויהא חלקי עמו. דהיינו יזמר השבחים של פיוטים דר"ה ויה"כ אתה הוא ה' אלהינו בשמים ובארץ. וכיוצא גם מזמורים תהלים שהם שבחים נפלאים היינו מזמורי של קבלת שבת ושבת ברכות וכיוצא. גם הה' בבות דאין כאלהינו ואחר כל השבחים ראוי לומר הפסוק מי ימלל גבורות ה' וגו' ויגיל וישמח שמחה עצומה מאד בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד. ודי בזה:
43
