יסוד ושורש העבודה, ב; שער האשמורתYesod VeShoresh HaAvodah, The Second Gate
א׳בו נתבאר סדר של כל האשמורה דהיינו סדר קימת חצות וכל ברכת השחר וכוונת ציצית ותפילין וקרבנות עם כל הסדר עד ב"ש
1
ב׳קדמו עיני אשמורות לשיח בחוקיך גודל מעלת חצות להורות לאנשים כערכי עד מתי תשכב ומתי תקום משנתיך כי כן מן הנאות להקדים הזמן והחיוב לחוקי הזמן וסדרו ואסדר לפניך בעז"ה כל עבודת הבורא ית' שמחצות לילה ואילך עד חצות לילה של מחר:
2
ג׳הנה קימת חצות לילה לעבודת הבורא ית"ש ידוע ומפורסם גודל מעלתה בזה"ק במקומות הרבה. וכדי לעורר לבב אנוש כערכי לעבודה זו הרמה אעתיק לפניך ב' וג' מאמרים מזה"ק בקיצור נמרץ למען ירוץ הקורא בו ולגודל אהבת הקיצור. וז"ל זה"ק פ' ויקרא ד' י"ג ע"א ת"ח בשעתא דב"נ קם בפלגות לילא למלעי באורייתא כו' קב"ה אצית ליה כמה דאוקמוהו דכתיב היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני וכל אינון אוכלסין לעילא וכל בני תושבחת' דמזמרן למאריהון כולהו משתבחי בגין תושבחת' דאינון דלעי באורייתא ומכרזי ואמרי הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' אתון ברכו את ה'. אתון שבחו למלכא קדישא. אתון אעטרו ליה למלכא וההיא איילתא (פי' השכינה הקדושה) מתעטרא בה בההוא ב"נ וקמת קמי מלכא ואמרת חמי במאי ברא אתינא לקמך במאי ברא אתערנא לקמך ומאן אנון דשבחא כלהו דלהון קמי מלכא הדר ואמר העומדים בבית ה' בלילות אלין אקרון עבדי ה' אלין אתחזון לברכא למלכא וברכתא דלהון ברכתא הה"ד שאו ידיכם קדש וברכו את ה' וגו' אתון אתחזון דמלכא קדישא ית' על ידייכו וברכתא דעל ידייכו ברכתא היא עכ"ל. ובד' כ"א ע"ב ז"ל כד אתפלג לילא כרוזא קאים וכריז ופתחין פתיחו כו' זכאה חולקיה מאן דאתער בההוא זמנא ואשתדל באורייתא וכל מאן דקאים בההוא זמנא אקרי חברי' דקב"ה וכנסת ישראל כו' ומלייהו אתיין ושרין בחיק' דמלכא כדין פקיד מלכא ובספר' כתובו כל אינון בני היכלי וחוטא דחסד אתמשך עלייהו דמההוא חוטא אתעטר ב"נ בעטרא דמלכא ומני' דחלין עלאין ותתאין ואפי' בזמנא דמאריהון דדינא קיימא למדין עלמא הוא עאל בכל תרעי מלכא ולית מאן דימחי בידוי ואינון מאריהון דדינא לא דיינין עליה דינא בגין דהא אתרשים ברשימו דמלכא דאשתמודע דאיהו מהיכלי' דמלכא ובג"ד לא דיינון עליה דינא זכאה חולקהון דצדיקיא כו' עכ"ל וז"ל בז"ח במדרש הנעלם ד' י"ז ע"ג א"ר יוחנן א' רב כשהקב"ה יוצא מאותן עולמות דכסיף בהו ובא להכנס עם הצדיקים בג"ע (פי' בחצות לילה) הוא ממתין ורואה או שומע קול העוסק בתורה דתנן ההוא קלא ניחא קמיה מכל שירין ותושבחן דאמרי מה"ש לעילא הה"ד אל גנת אגוז ירדתי לראות מאי לראות לראות אותם העוסקים בתורה עכ"ל והעונש ר"ל מי שאינו קם בחצות מבואר ג"כ בזה"ק פ' ויקרא דף כ"ג ע"א וז"ל פתח ר' יוסי ואמר לא אמר איה אלהי עושי נותן זמירות בלילה ת"ח בשעתא דאתער רוח צפון ואתפלג לילא הא אוקמוה דשלהובא חד נפיק ובטש תחות. גדפא דתרנגולא ואקיש גדפוי וקרי כו' כדין אינון בני מהימנותא קיימין ויהבין גבורא וחילא לכנסת ישראל וכדין אקרי רנה דאורייתא וע"ד ירית דוד מלכותא הוא ובנוי לעלמין ולדרי דרין וכד תרנגולא קרי ובני נשא ניימי בערסיהו ולא מתערי תרנגולא קרי לבתר ואמר מה דאמר והא אוקמוה לבתר בטש בגדפוי ווי לפלני' נזיף דמארי' שבקא דמרי' דלא אתער רוחא ולא אשגח ליקרי' דמרי':
3
ד׳כד נהיר יממא כרוזא קרי עלי' ואמר ולא אמר איה אלהי עושי נותן זמירות בלילה לסיימא ליה באנון תושבחן ולמהוי כלא בסיועא חדא וכד איהו אשתכח באורייתא כו' עכ"ל. ובודאי צריך התלהבות גדול כאש אוכלת לעבודה הרמה זו כי היצר אינו מניח את האדם לקום בחצות ממש אך צריך התגברות גדול כנגדו כדי להנצל מעונש גדול הנ"ל ר"ל. ועכ"פ מי שאינו זוכה לקום בתמידות בחצות ממש יזרז א"ע להקדים לקום באשמורת כל מה שיוכל ויזהר האדם מאד שלא יתגרה בשינה בלילה כי הרבה שינה עושה. וז"ל זה"ק פ' בראשית דף י"ט ע"ב כו תענוגי בני אדם דמתענגי בשינתא דלילא נפקא מינייהו שדה ושדות עכ"ל. ויזהר האדם מאוד להכין כלי עם מים סמוך למטתו בכדי שיוכל לטול ידיו תכף אחר שיעיר משינתו ולא ישהה ח"ו טומאה על עצמו. וז"ל הזוה"ק פ' וישב ד' קפ"ד ע"ב ר"ש פתח ואמר ארחץ בנקיון כפי כו' אבל ת"ח רזא דמלה דהא לית לבר נש בעלמא דלא טעים טעמא דמותא בלילא ורוח מסאבא שריה על ההוא גופא מ"ט בגין דנשמתא קדישא אסתלקת מניה דב"נ כו' וכד נשמתא אתהדרת לגופא אתעבר ההוא זוהמא והא אתמר דידוי דב"נ זוהמא דמסאבו אשתאר בהו וע"ד לא יעבר ידוי על עינוי בגין דההוא רוח מסאבא שרי' עלוי עד דנטל לון וכד נטיל ידוי כדקא חזי כדין אתקדש ואקרי קדוש והיך בעי לאתקדש בעי חד כלי לתתא וחד כלי מלעילא דיתקדש מההוא דלעילא וההוא דלתתא דיתיב זוהמא דמסאבו ביה ודא כלי לקבלא מסאבו ודא לאתקדשא מיניה דא ברוך ודא ארור ולא בעיין אנון מי' דזוהמא לאושדא לון בביתא דלא יקרב בהו ב"נ. דהא בהו מתכנשי סטרא דלהון ויכיל לקבלא נזקא מאנון מיין מסאבין ועד דיתעבר זוהמא מן ידוי לא יברך ואוקימנא ובג"כ ב"נ עד לא יקדש ידוי בצפרא אקרי טמא כיון דאתקדש אקרי טהור כו' ומאנון מיין אסור למעבד בהו מידי אלא בעי לאושדא לון באתר דבני נשא לא עברין עלייהו ולא יבית לון בביתא דהא כיון דאתושדן שארעא רוחא מסאבא אשתכח תמן ויכיל לנזקא כו' וקב"ה בעי לזכאה לון לישראל למהוי קדישין כו' עכ"ל. ודי בהערה זו. ויטול ג"פ בסרוגין דוקא כמוזכר בש"ע ויטול תחלה ידו הימנית מידו השמאלית וז"ל הזה"ק פ' מקץ דף קצ"ח ע"ב הא תנינן כד ב"נ קם בצפרא בעי לאסחאה ידוי מגו נטלא דמי' כו' ותו דבעי ליה לב"נ לנטלא ידא ימינא בשמלא בגין לשלטאה ימינא על שמאלא כו' בגין דלא יהיב דוכתא ליצה"ר לשלטאה כלל. עכ"ל בקיצור. ותכף אחר הנטילה ילך לפנות הן לקטנים הן לגדולים כי גם זה הוא תקון גדול בעולמות העליונים כמבואר בכתבי האריז"ל שבזה מפריד שקוץ הקליפות מהקדושה לכן קודם שילך לפנות ראוי לומר בזה"ל בקצור הריני הולך לפנות עצמי כדי להפריד הקליפה מהקדושה ע"כ. ומי שיעיין בכתבי האריז"ל יראה שם כוונה יותר פנימית. ויזהר האדם מאוד לקנח את פי הטבעת היטיב אחר עשיית צרכיו בנייר דוקא והובא בספרים שירחוץ שם כי א"א בקינוח שלא ישאר משהו. ואח' עשיית צרכיו בבהכ"ס קבוע יטול ידיו שנית ג"פ ואף שבסה"י כתב שאין צריך נטילה ג"פ אחר שיצא מבהכ"ס אך הואיל שהזה"ק בחדא מחתא מחתינהו נטילת ידים דבהכ"ס עם נט"י דשחרית ומפליג מאוד ברוח רעה דבהכ"ס השורה על הידים נכון להחמיר ג"כ כמו בנט"י דשחרית. כי ז"ל הזה"ק פרשת בראשית ד' י' ע"ב כד ב"נ קאים בצפרא אית ליה לברכא למרי' כו' ואסור לברכא בידין מסואבות ומזוהמות וכן כל שעתא בגין דבשעתא דבר נש נאים רוחי' פרחא מניה ובשעתא דרוחא פרחא מיניה רוחא מסאבא זמין ושרי על ידוי ומסאב לון ואסור לברכא בהו בלא נטילה ואי תימא אי הכי הא ביממא דלא נאים ולא פרח רוחא מיניה ולא שרי' עליה רוח מסאבא וכד אעל לבהכ"ס לא יברך ולא יקרא בתורה אפי' מלה חדא עד דיסחי ידוי ואי תימא בגין דמלוכלכין אינון לאו הכי הוא במה אתלכלכו אלא ווי לבני עלמא דלא משגיחין ולא ידעין ביקרא דמריהון ולא ידעין על מה קיימא עלמא רוחא חדא אית בכל בהכ"ס דעלמא דשרי' תמן ואתהני מההוא לכלוכא וטנופא ומיד שרי על אינון אצבען דידוי דב"נ עכ"ל. לכן ראוי לאדם כשיוצא מבהכ"ס לטול ידיו ממש כמו בנטילת שחרית ודי בזה. ואחר הנטילה קודם הברכה יזהר מאוד להגביה הידים פרודות זו מזו דווקא על הראש ויתחיל לברך ברכת ענט"י כי הגבהת הידים בברכה זו הוא ג"כ תקון בפ"ע בעולם העליון ואחר גמר הברכה ישפיל ידיו ויברך תיכף ברכת אשר יצר וברכת אלהי נשמה כי ג' ברכות אלו צריכין להיות על הסדר בזה אחר זה:
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳החכם מכל אדם במדע. מהימן ודרדע. בל' של זהורית הודע (קהלת ה) אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים וגו':
9
י׳בכן אהובי נפשי אחיי ורעיי שימו זאת על לבבכם לפני מי ולמי תוציא דבריך ונקוט האי כללא בידך באיזה ברכה שיהיה כשיאמר ברוך אתה יצייר במחשבתו כאלו ממש אומר ברכה זו כנגד הבורא ית' ויתעלה לנוכח כי ל' ברוך אתה מורה על זה וזה חיוב גדול על כל אדם בכל התפלות ובכל השבחים והודאות ולא יהא שום דבור יוצא מפיו בעבודת הבורא ית' ויתעלה כמצות אנשים מלומדה ר"ל רק לנוכח הבורא ית' כי מלא כה"כ ומי שאינו מכוין ומצייר במחשבתו כמשמעות הברכה שאמר נגדו ית' ממש לנוכח ברור לכל בר שכל שברכה כזו כאלו לא ברך כלל ועונשו גדול שבטל ברכה שתקנו אנשי כנה"ג וגורם העדר הנחת מהבורא ית' כי אף ברכות המצות וברכות הודאת הם תקונים גדולים בעולמות העליונים הקדושים ובברכת הנהנין עוד מוסיף סרה שאכל ושתה בלא ברכה כי ברכה כזו כלא נחשב ונקרא מועל בקדשים וגם נקרא גזלן כמבואר בגמרא ברכות ד' ל"ה א"ר יהודא אמר שמואל כל הנהנה מעה"ז בלא ברכה מעל כאלו נהנה מקדשי הקדשים שנאמר כו' א"ר חנינא בר פפא כל הנהנה מעה"ז בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל שנאמר כו' וכשעושה ברכה כתיקונה קונא אותו המאכל או המשקה מהבורא ית' בהודאה זו. ולא זאת אלא אף זאת שיש לו עונש שהוציא ש"ש לבטלה ר"ל כי בברכה זו שברך בלא כונת הלב אמר שם הקדוש והנורא בפיו ולבו בל עמו וכדי להלהיב לב אנשים לגודל הזהירות בזה אעתיק מעשה רב מה שמצאתי בספר וז"ל. המחבר זרע יצחק ז"ל אנגיד ושמע בבית דין של מעלה קול רעש גדול פנו מקום לצדיק אחד שנפטר וקבלוהו בכבוד גדול ונתנו לו ספר תורה בזרועו ושאלוהו קיימת מ"ש בזה ואמר הן קיימת מצוה ראשונה שהיא מצות פריה ורביה לא להנאתך אלא לשם שמים ואמר הן ואמרו מי מעיד בך ובאו המלאכים שנבראו מהמצות אשר עשה עד אין מספר והעיד בו זה אומר נבראתי ממצוה זו וזה מזו וכן כלם אחר כך הביאו לפניו ארבעה טורי של עולם ושאלוהו קיימת תורה שבעל פה ואמר הן ומי מעיד ובאו המלאכים כנ"ל והעידו בו שוב שאלוהו נזהרת מלהוציא שם שמים לבטלה וידום חזרו ושאלו אשתיק ולא אמר להו ולא מידי והכריזו אחר עדות ובאו גדודי מלאכי חבלה לבושים ומתעטפים שחורים והעידו בו זה אומר נבראתי ביום פלוני כשהוציא אזכרות כך וכך בתפלה בלא כוונה וזה אומר כך ויקרעו שמלותם כל הב"ד ש"מ וגם אני קרעתי ואמרו טפה סרוחה איך לא יראת כו' ונגמר דינו או לירד לגיהנם או יחזור ויבא בגלגול ובחר בגיהנם מבגלגול עכ"ל בקצור:
10
י״אובפרדס ז"ל אל תדמי בנפשך כמו שאתה מצייר אותיות השמות כן הצורות האותיות למעלה חלילה לומר כן שאתה גשמי ואין לשער ולצייר מחשבות גשמיים בעולם הרוחנים עכ"ל בקצור. ובסדורי האריז"ל כתב בהזכרת השם יתדעזע כל איבריו ויזהר שלא יזכר ש"ש לבטלה אפי' בכל ל' וכ"ש בלשון הקודש וכ"ש במבואות שאינם נקיים. עכ"ל ובס' ש"א ז"ל דע כי שם הויה ית' הוא שורש ועיקר לכל שמותיו ית' וכל השמות והספירות והעולמות והמרכבות עליונות ותחתונות כולם אחוזות וסדורות ונשואות בו וכל האותיות והנקודות תלויין בו וכל היצור עומד וקיים בו וכמה אתה צריך להתבונן ולהזהר שבעת שאתה מזכירו דע שאתה נושא על פיך כל השמות והמרכבות העולמות ומלואם ונאמר לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כי האיך בריה קלה ושפלה תהיה נושאת על לשונה שם הגדול ית' לעד שכל צבאות מעלה ומטה נשואין בו והוא מרעיש העולמות למעלה למעלה ומתקוממים כל צבאות מלאכי מעלה ושואלין אלו לאלו למה העולם נרעש ואומרים שפלוני הרשע מזכיר את השם ולפיכך נתרעשו שמים וארץ ואומרים הלא זה הרשע עבר כו' וכמו אילן שמנענע השורש יתרעשו כל הענפים והעלים כך כשמזכיר את השם ב"ה וב"ש יתרעשו כל צבא מעלה ומטה עכ"ל. ראו אחיי ורעי אהובי נפשי מהרעש הגדול בכל צבא מעלה ומטה בשביל האדם המוציא ש"ש בלא כוונה רח"ל ואיך לא יתן האדם אל לבו בבואו אל הקודש להזכיר את השם הנכבד הגדול והנורא הויה ב"ה וב"ש או שאר שמות הקדושים של יוצרנו ובוראנו ית' ויתעלה זכרו לעד בכל התפלה מראש ועד סוף ובכל ברכות המצות וההודאות והנהנין להוציא מפיו השם הנכבד והנורא בכוונה עצומה עכ"פ וכשמתפלל בלא לב ולב כמה שמות הקדושים הוציא מפיו בלא כוונה בלא ידיעתו כלל כי חושב באותו שעה בענין אחר בעניני עה"ז ר"ל ואף שחשב בד"ת עכ"פ נקרא הוציא ש"ש לבטלה שלא הוציא מפיו שמות הקדושים של בוראנו ית' ויתעלה באימה וברתת מה גם בלא ידיעת מחשבתו כלל אוי לאותו בושה ואוי לאותו כלימה ואיך ישא פניו אחר פטירתו אם ישאלוהו כנ"ל ואזהרה זו תועלת גדול לאדם להזהר מאוד להתפלל כל תפלתו בכוונה עצומה כדי להזהר שלא להוציא איזה שם הקדוש של הבורא ית' ויתעלה באמצע תפלתו בלא כוונה ח"ו גם יזהר האדם מאוד כשיאמר באיזה ברכה אלהינו מלך העולם שלא יחטוף ג' תיבות אלו רק שיחשוב פי' הלע"ז של תיבות אלו ולשמוח בשמחה עצומה בתיבת אלהינו על אלהותו ית' ויתעלה עלינו עם קדוש ובתיבות מלך העולם על גודל מלכותו כי בודאי מה שאמרו בגמרא הקדושה כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה אין כוונתם שיאמר שם ומלכות בפיו ולבו בל עמו להבין פי' הלע"ז עכ"פ כי מה בזה שאומר האדם ה' אלהינו אם לא חשב בלבו ממש לנוכח שאתה ה' אלהינו אך יחשב זה לשם ב"ה וב"ש שחייבנו רז"ל להזכיר בברכה גם תיבות מלך העולם אם יאמר מלך העולם רק בשפתיו וחוטף מיד לומר תיבות אחרות של הברכה ולא כיון בלבו לנוכח פיו הלע"ז עכ"פ שאתה הוא מלך על כל העולם איך יחשב זה למלכות בברכה זו שחייבנו רז"ל או לאותה בושה ומהראוי לשמוח ג"כ בלבו שמחה עצומה בג' תבות אלו על אלהותו ית' ועל גודל מלכותו כנ"ל. זכור ואל תשכח אחי ורעי אנוש כערכי שלא אצטרך אזהרה אחר אזהרה בכל שארי ברכות ע"ז ודי בהערה זו:
11
י״בונחזור לענינינו לענין נט"י שחרית כלל זה יהיה בידו של אדם שכל מצוה אפי' מצוה קלה דרבנן מרומז בתו"הק ונתקנה ע"י אנשי כה"ג שבהם היו כמה נביאים ע"פ סודות גדולות ונוראות לתקונים גדולים בעולמות העליונים הקדושים גם לתקון נשמתו וגופו כי נט"י של שחרית נזכר מפורש בזה"ק שהעתקתי לעיל שקודם שנטל אדם ידיו שחרית נקרא טמא ואחר שנטל נקרא קדוש ובודאי אם האדם נותן אל לבו ירגיש בעצמו כי קודם שנטל. אפילו ידיו כבדים ואחר שנטל ג"פ בסרוגין כדינו נעשו עליו ידיו קלים ובודאי תקן במצוה זו של נט"י נשמתו וגופו לבד התקון הגדול בעולמות העליונים לכן שייך שפיר הלשון בברכה זו של נט"י אשר קדשנו במצותיו כי במצוה זו נעשה האדם קדוש כנ"ל בזה"ק ובודאי חיוב על האדם לברך ברכה זו ענ"י בשמחה רבה ועצומה שבמצוה זו קדש אותנו עם הישראלי הבורא ית"ש ויתעלה וכונה זו יכוין האדם ג"כ בנ"י של אכילה בהיות כי גזרו רז"ל טומאה על הידים וע"כ כשמקדש ידיו לאכילה יכוין בברכתו כנ"ל. ודי בזה למשכיל:
12
י״ג
13
י״ד
14
ט״ו
15
ט״ז
16
י״ז
17
י״ח
18
י״ט
19
כ׳
20
כ״אהלא המה בכתבים כתב מפורש בש"ע א"ח כוונת ברכת אשר יצר אף ע"פ כן לא מנעתי פרי עטי עט סופר מקצר לגודל אהבת הקצור ומה גם שאין מדרש בלא חידוש בביאור קצת יותר וזה הוא כל האדם כשיתבונן החכמה נפלאה וגבורת הבורא ית' ביצירת האדם ואף בכל הבריות שבעולם האברים והגידים איך הם נצטיירו ונבראו בחכמה נפלאה ובפרט אברים הפנימים של כל בריה בוודאי ראוי להלהיב ולעורר לבו ליתן שבחים והודאות להבורא ית' ע"ז לכן כשאומר אדם התיבות אשר יצר את האדם בחכמה יכוין במחשבתו גבורות ה' גבורות ה' כמה פעמים בשמחה עצומה מאוד על שאנחנו עם קדוש עובדים לאלוה ובורא כזה וגם בתיבות ומפליא לעשות יכוין במחשבתו ג"כ גבורות ה' גבורות ה' כמה פעמים וישמח שמחה עצומה על גודל אלהותו ית' ויתעלה ובוודאי הברכה בכוונה כזה רצויה לפני הבורא ית' ויתעלה ויתפאר הבורא ית' בכוונה זו של האדם בכל העולמות כידוע מכל הספרים ובפרט מס' הזה"ק שהמחשבה של אדם עומדת ברומו של עולם וגדולה היא בחשיבות יותר ויותר מהדבור כפי שהעתקתי בשער הא' מאמרי הזה"ק בזה לכן המעשה והדבור לבד זולת המחשבה המעשה והדבור ההוא אינה נחשבת לכלום. ועד נאמן בזה כתב בעל חובת הלבבות שההורג נפש במזיד חייב מיתה בב"ד אך אם הוא שגגה תחת ידו פטור ואף שראינו שהרגו בידים ולמה יפטר אלא הטעם משום שאנו רואים שלא היה מחשבתו לכך לכן פטור אבל זה שהרג במזיד הואיל שכוונתו ומחשבתו היה ג"כ להרוג וע"כ נהרג על המעשה הרי לפניך שעיקר האדם הוא המחשבה וכן אמרו רז"ל האדם בשבועה צריך שיהא אדם בשבועה ר"ל הכונה שלו תהיה בשבועה פרט שלא במתכוין ומי שיש לו מוח בקדקדו יוכל להבין שתפלה או ברכה בלא כוונה שהיא המחשבה אינה כלום ולא נחשב כלל לתפלה או לברכה ולמשל אדם שהתפלל ברכת סלח לנו אבינו כי חטאנו ולא ידע כלל שבקש בקשה זו בהיותו טרוד במחשבה זרה. אחיי ורעי איך ימחול לו הקב"ה עלי עונותיו בתפלת ברכה זו שבקש סלח לנו שהוא בעצמו לא ידע כלל שבקש בקשה זו אך פשוט לכל בר שכל אם האדם מבקש סליחה וכפרה מהבורא ית' בלבו ובמחשבתו לבד בודאי בקשה ותפלה זו עושה פעולה גדולה לפני הבורא ית' ונקראת תפלה אף שלא הוציא בשפתיו כי בוחן לבות וכליות אלהים צדיק וכבר העתקתי לעיל בשער הא' סוף פ"ה ל' הזה"ק שכתב ז"ל כל מלין דעלמא לא תליין אלא ברעותא וז"ל פ' מקץ דף קצ"ה ע"ב כל עלמא וכל עובדוי דעלמא לאו אינון אלא ברעותא דלבא עכ"ל. זכרו זאת והתאוששו שימו לבבכם לכל הדברים ואל תשכחו אחיי ורעי אהובי נפשי שעיקר האדם הוא המחשבה שלו ולא הדבור ועכ"ז צריך לתפלה או לברכה ג"כ הדבור כי זה מתקוני עולמות העליונים. וז"ל הזה"ק פ' האזינו ד' רצ"ד ע"ב כל צלותא ובעותא דבעי ב"נ מקמי קב"ה בעי לאפקא מלין בשפותיה דאי לא אפיק לון לאו צלותי' צלותא ולא בעותיה בעותא וכיון דמלין נפקין מתבקעין באוירא וסלקין וטסין ואתעבידו קלא ונטיל לון מאן דנטיל ואחיד לון לאתרא קדישא ברישא דמלכא. עכ"ל. אך המחשבה היא העיקרית כנ"ל כי עולם המחשבה יותר גבוה מעולם הדבור כנודע ודי בהערה זו. ואחר ברכת אשר יצר יאמר תכף ברכת אלהי נשמה בהתלהבות גדול וביחוד בתיבות כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלהי רבון כל המעשים אדון כל הנשמות יותר ויותר ובחתימת הברכה המחזיר נשמות לפגרים מתים יתאמת בלבו של אדם אמונה שלימה ואמתית שהקב"ה יחיה מתים יתבונן בלבו גבורות ונפלאות הבורא ית' בזה שיחי' כל המתים מאדה"ר עד סוף כל הדורות יש מי שיהיה לדראון עולם ויש מי שיהיה לחיי עולם עכ"פ גבורות ה' גבורות ה' בזה שיכיר הבורא ית' ויתעלה כל נשמה ונשמה ליתן בגוף שלו אף שהגופים נרקבו כבר מכמה אלפים שנה לכן יחשוב האדם במחשבתו גבורות ה' גבורות ה' כמה פעמים בשמחה עצומה ובברכת מחיה מתים אי"ה אאריך יותר בזה בעז"ה:
21
כ״ב
22
כ״ג
23
כ״ד
24
כ״ה
25
כ״ו
26
כ״ז
27
כ״ח
28
כ״ט
29
ל׳
30
ל״אלפי כתבי האר"י ז"ל יסדר האדם תכף אחר ג' ברכות אלו הח"י ברכות מהנותן לשכוי בינה עד אחר ברכת התורה. אחיי ורעי בוודאי כל הברכות צריך כונת הלב ודרך שבח והודאה לכן באתי להאיר עיני אנשים כערכי השבח והודאה שיכוין בכל ברכה וברכה מאלו הח"י ברכות ושלא יברך הברכות כמצות אנשים מלומדה רח"ל:
31
ל״בונקוט האי כללא בידך שכל ברכות המצות וההודאות והנהנין שתקנו אנשי כה"ג הטעם פשוט בתקנתם לבד גודל תקונם ופנימיות סודם בעליונים הוא הדבר הזה שיזכור האדם בכל עת ובכל רגע בהבורא ית' ובאלהותו וז"ל הרמב"ם הל' ברכות פ"א הלכה ג' וכשם שמברכין על ההנייה כך מברכין על כל מצוה ואח"כ יעשה אותה וברכות רבות תקנו חכמים דרך שבח והודיה ודרך בקשה כדי לזכור את הבורא תמיד אע"פ שלא נהנה ולא עשה מצוה. ובהלכה ד' ז"ל נמצאו כל הברכות כולן שלש מינים ברכת הנייה וברכת המצוה וברכת הודאה שהן דרך שבח והודיה ובקשה כדי לזכור הבורא תמיד וליראה ממנו, ובהל' ה' ז"ל ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום. עכ"ל הרמב"ם א"כ בודאי יש לאדם להזהר בכל ברכה שתצא מפיו בברכות הודאה כגון בברכת השחר וכיוצא שיתן בלבו במחשבתו שבח והודיה להבורא ית' מענין הברכה. והגה מפיו תצא ואז ממילא בא בלבו אהבתו ויראתו ית' ויתעלה כמ"ש הרמב"ם שזהו עיקר תקון הברכות כנ"ל משא"כ אם אין האדם נותן אל לבו כלל שבח והודאה מעין ברכותיו שיצא מפיו והחכמה מאין תמצא לאהבה וליראה מאלהותו ית' ויתעלה ודי בזה למשכיל. ומעתה אתחיל לבאר בעז"ה כוונה הפשוטה של ברכת השחר שאי אתה בן חורין להבטל ממנה כי זולת כוונה זו פגול הוא לא ירצה ולא יחשב כלל לברכה:
32
ל״גכי ל' ברכה מורה שהאדם מברך ומשבח להבורא ית' בהודאה זו. וזה החילי. בעזר אלי המאמץ חילי:
33
ל״דברכת הנותן לשכוי בינה לפי' הטור שכתב בסי' מ"ו וז"ל דה"ג בברכות כו' כי שמע קול תרנגול לימא בא"י כו' הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה פי' הלב נקרא שכוי בל' המקרא דכתיב או מי נתן לשכוי בינה והלב הוא המבין וע"י הבינה אדם מבחין בין יום ובין לילה ומפני שהתרנגול מבין וגם בערבי' קורין לתרנגול שכוי תקנו ברכה זו לאומרה בשמיעת קול התרנגול עכ"ל הטור ואבודרה"ם כתב וז"ל ואנו מברכין על בינת התרנגול מפני שהוא מצרכי בני אדם שהם עומדים ממטתם לקולו וזהו שאומר להבחין כלומר שיבחינו הבריות וידעו כי אז מתחיל היום וזהו דבר פלא שאין בעולם מי שיודע להבחין בין יום ללילה ואפי' האדם שהוא בעל דעה והשכל אלא התרנגול וגם בחצות לילה הוא מרגיש וקורא עכ"ל ולפי פירושים אלו מהראוי לאדם בברכה זו להכניס שמחה עצומה בלבו על גודל אלהותו ית' ויתעלה בנפלאותיו הגדולים שנתן בתרנגול כ"כ הבחנה כנ"ל ויותר גבורות ונפלאות הבורא שנתן בלב בשר של אדם כ"כ שכל ובינה להתבונן שכליות נפלאות כפי שבארתי בשער הא' ויחשוב במחשבתו גבורת ה' בזה וישמח באלהותו ית' שמו שמחה עצומה:
34
ל״הובברכת שלא עשני עכו"ם שנתקנה על תחלת ברייתו וז"ל אבודרה"ם נשאל הרמ"ה גר אם יכול לברך ברכת שלא עשני עכו"ם והשיב כך ראינו שאין הברכה אלא על תחלת ברייתו של אדם לפיכך אין הגר מברך שלא עשני עכו"ם אלא כ"ז שהורתו ולידתו בקדושה עכ"ל. ולע"ד כי יתן האדם אל לבו גודל השמחה והחדוה במה שיצר וברא אותו היוצר והבורא ית' ויתעלה בתוך עדת בנ"י עם קדוש הישראלי ולא יצר וברא אותו בין עם מן העו"ג והיה עובד ומשתחוה לכוכבים ומזלות ולא היה יודע כלל מהבורא ומאלהותו ית' ויתעלה זכרו לעד גם לא היה יודע כלל מתו"הק והתמימה ומגבורותיו ונפלאותיו וחכמתו הנפלאה שאנחנו עם קדוש יודעים מתורתו הקדושה שנתן לנו ולא על עם אחר כ"כ תגדל שמחתו עד שכמעט תתבטל מציאותו הגשמי מרוב התשוקה וההתלהבות מאהבה באלהותו ית' ויתעלה זכרו לעד. ואיך לא יבער לב האדם ממש כאש בוערה בברכתו ברכה זו מרוב החדוה והשמחה ויתן שבח והודאה עצומה במחשבתו ע"ז להשם יתעלה מתוך עמקא דלבא על שבחר אותו בחלקו ובגורלו הקדוש בעם קדוש הישראלי ולהדבק באלהותו ובמלכותו ואדנותו יתעלה ויתרומם זכרו לעד ובודאי שאף בשאר שעות היום אף לא בעת אמירת הברכה זו ראוי וישר לכל מי אשר בשם ישראל יכונה לשום על לבו דבר זה ולשמוח שמחה עצומה לאין ערך וליתן שבח והודי' עצומה בלבו ובמחשבתו להשם יתעלה ע"ז ובודאי עבודת הלב של כונה זו רצוי' היא לפני הבורא ית' ויתעלה מכל העבודות שאנחנו עם קדוש עובדים אותו ית"ש כי כוונה ושמחה זו כולל כל האמונה הקדושה וקל להבין לכל בר שכל ודי בזה:
35
ל״וגם בברכת שלא עשני עבד שהוא עבד כנעני אף שהוא במעל' יותר חשוב בעיני המקום מעכו"ם אך לקדושת בר ישראל לא בא שאינו חייב רק במצות שהאשה חייבת בה וביחוד נולד מזרע טמאה ע"כ יתן הודיה גדולה במחשבתו בשמחה עצומה בברכה זו:
36
ל״זגם בברכת שלא עשני אשה אף שהיא ג"כ בת ישראל ונולדה מטיפה קדושה אך בשביל שפטר אותה הבורא ית' מלמוד תורתו הקדושה וגם היא פטורה ממ"ע שהז"ג לכן נתקנה ברכה זו ג"כ ליתן שבח והודי' עצומה במחשבתו להשם יתעלה שקדש אותו הבורא ית' יותר מאשה במצות ובלמוד תורתו הקדושה:
37
ל״חוברכת פוקח עורים יפקח את עיניו בחתימת הברכה אף שיאמר האדם כל הברכות בעינים סגורות אך בחתימת הברכה זו פוקח עורים יפתח את עיניו ויכוין בזה להראות גבורתו ית' בבריאת העינים שיכול להעצים עיניו כשירצה ולפתוח כשירצה שהיא חכמה נפלאה באבר זה לבד מהחכמה הנפלאה העצומה של העינים שהם עיני בשר ומאירין מאור נפלא כזה לכן יחשוב במחשבתו בחתימת ברכה זו גבורות ה' גבורות ה' בשמחה עצומה:
38
ל״טובברכת מלביש ערומים ומתיר אסורים. וזוקף כפופים יכוין הכוונה ע"פ הגמרא דברכות והש"ע כשלובש כו' ע"ש אך יהיה לאדם האמנה אמתית כי כל התפלות וכל הברכות תקנו אנשי כה"ג ע"פ סודות גדולים ונפלאים ותקונים גדולים בעולמות העליונים ומי שירצה לרוות צמאונו יעיין בכתבי האר"י ז"ל ואני לא באתי בחבור זה רק לזרז את האדם על פשטן של השבחים והתפלות לכוין בהם הכוונה הפשוטה שאין אתה בן חורין להבטל ממנה וגם יכוין שעושה בברכה זו או בתפלה זו תקון גדול בעולמות העליונים ומי שבא בסוד ה' ראוי לכוין בברכת זוקף כפופים גם על השכינה הקדושה וישמח על זקיפתה לעתיד ב"ב וד"ל:
39
מ׳ובברכת רוקע הארץ על המים יכוין האדם במחשבתו כמה פעמים גבורות ה' בברכה זו איך הארץ צף על התהום במאמרו ית' ויכניס האדם שמחה עצומה בלבו בחתימת הברכה באלהותו ית' ובגבורותיו כי עיקר העבודה היא השמחה:
40
מ״אובברכת שעשה לי כל צרכי חיוב על האדם לברך ברכה זו בשמחת הלב מאוד ויאמין האמנה גדולה בה' יתברך ויתעלה שיספיק לו צרכו. וביחוד האדם שחננו ה' יתעלה בלחם ושמלה ובית דירה וכי יש לו כל יברך ברכה זו בשמחה עצומה מאוד ויתן שבח גדול והודאה על העבר והאמנה על העתיד ואף שנתקנה ברכה זו על לבישת מנעלים בודאי צריך האדם ליתן הודאה במחשבתו בברכה זו עלכל הטוב שחננו השם יתעלה. וכתב האבודרה"ם וז"ל והטעם לברכה זו שכל זמן שהוא הולך יחף אינו יכול לצאת ולעשות צרכיו וצרכי ביתו וכיון שלבש מנעליו כאלו נעשו לו כל צרכיו עכ"ל:
41
מ״בובברכת המכין מצעדי גבר יכוין האדם במחשבתו החכמה הנפלאה של הבורא ית"ש שברא באדם אברים וחוליות ופרטי חוליות שברגלים שמהם באו הנענוע וההילוך ויחשוב במחשבתו בחתימת ברכה זו כמה פעמים גבורת ה' בשמחה עצומה מאוד:
42
מ״גובברכת אוזר ישראל בגבורה. ועוטר ישראל בתפארה. אעתיק ל' אבודרה"ם וז"ל אומר בגמרא כי אסר המייני' מברך אוזר ישראל בגבורה פי' הראב"ד המייני' על לבישת המכנסים והרמב"ם פי' על חגורתו והוא ע"ש נאזר בגבורה וע"ש אזור נא כגבר חלציך והוא רומז למה שנאמר כי כאשר ידבק האזור אל מתני האיש כן הדבקתי אלי בית ישראל ואמר בגבורה כי באזור תלויה גבורת הגבור כי בו תולה כלי זיין שלו עכ"ל לכן בברכה זו יתן האדם שבח והודאה גדולה במחשבתו בשמחה עצומה מאוד להשם יתעלה שהדביק אותנו עם קדוש אליו לאלהותו ית' ויתעלה כדבוק האזור במתני האיש וישמח האדם בברכה זו שמחה עצומה מאד על אלהותו ית' ויתעלה זכרו לעד:
43
מ״דובברכת עוטר ישראל בתפארה כתב ז"ל ע"ש המעטרכי חסד ורחמים וע"ש ישראל אשר בך אתפאר והטעם לברכה זו לפי שהיו עוטרים מצנפת כדי שלא ילכו בגלוי ראש ואמר כאן ישראל לפי שהשכינה שורה עליהם ולא על הגוי' עכ"ל. לכן בברכה זו יתן האדם הודאה עצומה במחשבתו בשמחה עצומה מאד להשם יתעלה ע"ז שמתפאר בנו עם קדוש בתמידות כמ"ש ישראל אשר בך אתפאר ומשרה שכינתו הקדוש' עלינו לבד ולא על עם אחר:
44
מ״הובברכת הנותן ליעף כח אעתיק לשון הטור וז"ל ונתקנה על שהאדם מפקיד נשמתו בערב ביד הקב"ה עייפה מעבודה קשה כל היום ומחזירה לו בבקר שקטה ושלוה וע"פ המדרש חדשים לבקרים רבה אמונתיך בו"ד מפקיד פקדון ביד חבירו ומחזירו לו בלוי ומקולקל אבל אדם מפקיד בכל ערב נשמתו ביד הקב"ה והיא עייפה ומחזירה לו חדשה ורגועה עכ"ל הטור. לכן בברכה זו ראוי לאדם להתבונן כ"ז במחשבתו וליתן הודאה עצומה להבורא ית' על זה:
45
מ״ווברכת המעביר שינה מעיני נתקנה על רחיצת פניו וז"ל הגמרא כי משי אפיה לימא המעביר שינה מעיני כו' וכתב אבדרה"ם וז"ל כשרוחץ פניו מברך המעביר חבלי שינה ותנומה מעפעפי לפי שכשהעביר ידיו על עיניו וברך פוקח עורים העביר קצת עוצם מעיניו וקצת מעפעפיו ועדיין עוצם עיניו לא העבירו כולו עד שירחצם במים עכ"ל וכונתה הפשוטה ג"כ נכון מאוד שבודאי הוא תועלת גדול לאדם שהעביר הבורא ית' השינה מעיניו כי זה מרגיש האדם בעצמו בשעה שרוחץ פניו בשחרית אחר השינה נעשה כבריה חדשה לכן יתן האדם שבח והודאה להשם יתעלה בשמחה עצומה ע"ז:
46
מ״זאחיי ורעי לא יאמר האדם שכל הנאמר עד הנה הוא עבודה קשה עד מאוד וא"א לעמוד בה. תדעו נאמנה ידידי נפשי כ"א ידבר האדם התיבות בהתלהבות אז בא הכונה והשמחה ממילא במחשבתו ברגע מועט ואף גם זאת לפעמים האדם בעצמו אינו יכול למשוך א"ע מכוונה א' מחמת ההתלהבות והשמחה רבה ועצומה שניתן בלבו באיזה כוונה של גבורותיו ית"ש וחכמתו הנפלאה או מאלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ובודאי שכל הכוונות הנ"ל שכתבתי אין אדם יכול עצמו להפטר מהם שבלתי כוונת הנ"ל הפשוטים אינה נקראת ברכה כלל כנ"ל של' ברכה מורה ע"ז כנ"ל לכן ראוי לאדם אחר שסיים ברכה אי לא יחטוף לומר תכף ברכה שני' אלא ימתין ויתן שבח והודאה להבורא ית"ש בענין הברכה שסיים בלב שלם ובדעה מיושבת ואח"כ יתחיל ברכה שני' ולמשל אם אמר האדם ברכה שעשה לי כל צרכי ותכף חטף והתחיל ברוך אתה כו' של הברכה המכין מצעדי גבר ולא שיער כלל בלבו ובמחשבתו שבח והודאה להשי"ת ע"ז שנתן לו כל צרכו וצרכי ביתו הכי נחשב זה לברכה שלא נתן שבח והודאה להשי"ת ע"ז בלבו כלל רק שאמר התיבות בשפתיו ע"ז נאמר בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני וכיוצא בכל הברכות אך לאחר שסיים ברכה א' צריך להמתין מלהתחיל ברכה שני' עד שיתן ג"כ בלבו ובמחשבתו שבח להשי"ת מענין הברכה שסיים ומתוך השבח שבמחשבתו בא לו ג"כ שמחה בלבו ובמחשבתו ע"ז והכל ברגע א' ודי בהערה זו:
47
מ״חויהי רצון כו' שתרגילנו בתורתך כו' יהי רצון שתצילנו היום כו'. שני תפלות אלו נתקנו לתקון הנפש. וז"ל האריז"ל יהי רצון הראשון הוא להרחיק שליטת החצונים מפנימותינו:
48
מ״טיהי רצון השני להרחיק החיצונים מחצניותינו עכ"ל. ובודאי ראוי לאומרם בכוונה עצומה ובמתון. אח"כ ברכת התורה ובודאי צריך האדם לאומרם בכוונה גדולה ובשמחה עצומה ובפרט בברכה שני' אשר בחר בנו מכל העמים צריך האדם ליתן הודאה גדולה בשמחה רבה ועצומה במחשבתו להשם ית' ויתעלה על שבחר בנו לחלקו בעם קדוש הישראלי לעבדו במצותיו הקדושים וללמוד תורתו הקדושה וז"ל הטור בסי' מ"ז ועוד יש ברכה אחרת על התורה בא"י כו' אשר בחר בנו כו' בא"י נותן התורה ויכוין בברכתו על מעמד הר סיני אשר בחר בנו מכל האומות וקרבנו לפני הר סיני והשמיענו דבריו מתוך האש ונתן לנו את תורתו הקדושה שהיא בית חיינו כלי חמדתו שהיה משתעשע בו בכל יום עכ"ל. ובוודאי ראוי לאדם ליתן אל לבו גודל מעלת ברכת התורה במה שפרשו בגמרא הקדושה ע"פ על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי ופירשו על שלא ברכו ברכות התורה והובא ג"כ בטור. ואיך לא יתלהב לב האדם באמירתם ליתן הודאה גדולה בשמחה עצומה מאוד במחשבתו להשם יתעלה ויתרומם על שבחר אותו לעבודתו ולתורתו הקדושה ודי בהערה זו:
49
נ׳
50
נ״א
51
נ״ב
52
נ״ג
53
נ״ד
54
נ״ה
55
נ״ו
56
נ״ז
57
נ״ח
58
נ״ט
59
ס׳
60
ס״א
61
ס״ב
62
ס״ג
63
ס״ד
64
ס״ה
65
ס״ו
66
ס״ז
67
ס״ח
68
ס״ט
69
ע׳
70
ע״א
71
ע״ב
72
ע״ג
73
ע״ד
74
ע״ה
75
ע״ו
76
ע״ז
77
ע״חתיקון חצות ואחר הח"י ברכות אלו יעורר האדם לסדר תקון חצות כפי שמסודר בשערי ציון ובסדורים לאונן ולקונן על גלות השכינה הקדושה ועל חרבן בהמ"ק. ואף אם לא עמד בחצות ממש יזהר מאוד לסדר לתקון אחר שיקום משנתו קודם הלימוד כי האנינות והבכיה על גלות השכינה הקדושה ועל חרבן בה"מ היא עבודה גדולה ועצומה להבורא ית' ואף הצדיקים שבג"ע וכל פמליה ש"מ גם הקב"ה בעצמו כביכול כולם בוכים בכל לילה על חרבן בה"מ. וז"ל בז"ח דף מ"ג ע"א כד עייל קב"ה בפלגי לילא (פי' בג"ע) כלהו קיימין כו' וקלא אתער מאמצעית גינתא דרקיע וקארי בקל תקיף ואמר זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה כדין ערטירו (פי' ערבוביא גדולה) וקרקורא דיליה וכל צדיקיא דתמן אתערו בבכיה וקלא אתער מאמצעות גינתא דרקיע דאשתמע בתלת מאה ותשעין רקיעין כו' כד נפיק מתמן וסליק ובטש ברקיעין ושאג שאגין עד דכל חילא שמי' כלהו בערבובי' כדין נשבא רוחא כו' עכ"ל. ובד' ס"ח ע"ב ז"ל משמרה שני' תמן אנון ממנן אחרנין דאקרון אבילי ציון דקא מתאבלא על חבהמ"ק ובההוא שעתא דקריאת הגבר כו' קרי בחיל ואמר אתערו לבכיה דבי מקדשא כל אנון מאריהון דשלום דכתיב מלאכי שלום מר יבכיון כלהו מתכנשין לבכיה דבי מקדשא מאן חמי ערבובי' דכל חילי שמי' וכל רתיכין קדישין געו ובכו והקב"ה געי ובכי כו' כדין איהו בעיט ברקיעין כלהו וכל חיילין וכל רתיכין בכאן ומתאבלן מאי קאמרי אלהים באו גוים בנחלתך וגו' נתנו את נבלת עבדיך וגו' על נהרות בבל וגו' כו' עכ"ל. ומבואר בכתבים לפי שהשכינה כביכול בוכה ומקוננת בכל לילה אחר חצות על צערה לפיכך חיוב על האדם שגרם לה זה הצער בעונו להשתתף עמה בצערה גם חיוב האבלות והאנינות על צער השכינה הקדושה מפורש בפסוק בישעיה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה ובזה"ק וז"ל פ' ויגש ד' ר"י ע"ב כיון דמלכא קדישא מלכו שמים אתכפיא ומלכות חייבא אתגבר אית ליה לב"נ לאתאבלא עמה ולאתכפיא עמה בגין דכר איהי אזדקפא ועלמא יתחדי יתחדי איהו בהדא דכתיב שישואתה משוש כל המתאבלים עליה עכ"ל. וז"ל בפ' בשלח דף נ"ה ע"ב קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו קול צופיך מאן אנון צופיך אלא אלין אנון דמצפאן אימתי ירחם קב"ה למבני ביתי' נשאו קול ישאו קול מבעי ליה מאי נשאו קול אלא כל ב"נ דבכי וארים קלי' על חרבן ביתא דקב"ה זכי למאי דכתיב לבתר יחדו ירננו וזכי למחמי ליה בישובא בחדוותא עכ"ל. לכן יזהר האדם מאד בתמידות בעבודה זו אף בלילות הקצרים וז"ל האר"י ז"ל ובימות החמה שאין אחר חצות לילה פנאי לעשות התקון וללמוד קודם שיאיר היום מוטב שיניח הלמוד משיניח לעשות התקון חצות ודי בהערה זו ויחשוב האדם שהשכינה כנגדו שנאמר שפכי כמים לבך נכח פני אדני. מצאתי:
78
ע״ט
79
פ׳
80
פ״א
81
פ״ב
82
פ״ג
83
פ״ד
84
פ״ה
85
פ״ו
86
פ״ז
87
פ״ח
88
פ״ט
89
צ׳
90
צ״א
91
צ״ב
92
צ״ג
93
צ״ד
94
צ״ה
95
צ״ו
96
צ״ז
97
צ״ח
98
צ״ט
99
ק׳
100
ק״א
101
ק״ב
102
ק״ג
103
ק״ד
104
ק״ה
105
ק״ו
106
ק״ז
107
ק״חאחר שעוררנו בפועל טוב סדר תקון חצות ממאמרי הזה"ק הנ"ל עתה באתי להאיר עיני האנשים כערכי בכונות פשוטות כפירושן במזמורי ובפסוקי תקון חצות:
108
ק״טבמזמור על נהרות בבל יתאונן ויבכה על החרבן ועל גלות השכינה הקדושה ובתיבות איך נשיר את שיר ה' ראוי לכוין דרז"ל שקצצו הלוים בעצמם בהונות ידיהם כדי שלא יוכלו לנגן בידיהם על כנורות ונבלים וזהו איך נשיר כי אין לנו בהונות הידים. וראוי לבכות ע"ז בכי רב ועצום מאוד ובפרט בפסוק אם אשכחך ירושלים וגו' תדבק לשוני וגו':
109
ק״יובמזמור אלהים באו גוים בנחלתך וגו' ראוי לאדם לבכות בכי רב ועצום על חלול שמו הגדול ית"ש שהיה אז בין עם טמא חיל נבוכדנאצר שנכנסו בקדשי הקדשים ועשו שם כל חפצם. ובפסוק נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים וגו' ראוי לבכות בכי רב ועצום על הריגת הצדיקים והחסידים שהיו באותו הדור וסבלו יסורים קשים ומרים בהריגתם וישער ויצייר האדם במחשבתו גודל צערם בעת הריגתם וגם צער השכינה הקדושה שהיתה לה אז כביכול על הריגת בניה הנחמדים הצדיקים והחסידים ההם ובודאי אין שכל אנושי יכול לשער צערה כביכול. ובפסוק למה יאמרו הגוים איה אלהיהם ראוי לאדם לבכות בכי רב מאוד על חלול שמו הגדול בין העמים:
110
קי״אובקינה זכור ה' מה היה לנו בפסוק שרים בידם נתלו פני זקנים וגו' ראוי לאדם לבכות בכי עצום על צערם של הזקנים שהם הסנהדרין החסידים הגדולים שהיה להם אז בעת החרבן כמבואר בגמרא הקדושה ובמדרשים ופסוק בחורים טחון נשאו וגו' ראוי לאדם לצייר במחשבתו כאלו היו הם בניו ממש ורואה בעיניו שנתנו על כתפיהם רחיים כבדים לנושאם ובודאי יעורר לבו לבכי עצום מאוד. ובפסוק נפלה עטרת ראשינו יכוין האדם אל השכינה הקדושה שהיא עתה עמנו בגלות וראוי לבכיה ע"ז בכי רב ועצום מאוד. ובפסוק על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו ראוי ג"כ לבכות בכי רב ועצום ע"ז שבמקום שהיתה שם השראת השכינה הקדושה ירוצו עתה במקום זה שועלים ובודאי ראוי לבכות בזה עד שלא ישאר לאדם עוד כח לבכות:
111
קי״בובתקון לאה במזמור למנצח משכיל לבני קרח כאיל תערוג וגו' בפסוק צמאה נפשי לאלהים לאל חי מתי אבא ואראה פני אלהים ראוי לאדם לבכות בכי רב ועצום מאוד על התשוקה זו העצומה. ובפסוק היתה לי דמעתי וגו' באמור אלי כל היום איה אלהיך על חלול שמו הגדול בין העכו"ם שמחרפים ומגדפים ושוחקים בנו תמיד ואומרים איה אלהיך ויעזרך מהגלות. ובפסוק אלה אזכרה וגו' כי אעבור בסך אדדם עד בית וגו' על ההעדר הכבוד הגדול מיוצרנו ובוראנו ית' ויתעלה בעליית לרגלים כל עם ישראלי הקדושים לירושלים לראות פני השכינה הקדושה:
112
קי״גובמזמור שפטני אלהים וגו' בפרט בפסוק שלח אורך ואמתך וגו' ואבואה אל מזבח אלהים אל אל שמחת גילי יבכה בכי רב ועצום על התשוקה העצומה זו. וממקומות אלו שרמזתי יקיש האדם אל כל מקום שיגיע ענין העדר הכבוד של השכינה הקדושה בחרבן בית מקדשה או בהריגת בניה עם קדוש הישראלי. ובפרט הצדיקים והחסידים או באיזה מקום של חרוף וגדוף של העכו"ם שמחרפי' אותנו עם קדוש בשכינת עוזינו או לאיזה תשוקה עצומה אל יוצרנו ובוראנו ית' ויתעלה כנ"ל יבכה האדם בכי רב ועצום כי הבכיה על עניינים אלו וכיוצא היא עבודה עצומה לאין תכלית להבורא ית' ויתעלה זכרו לעד ודי בהערה זו:
113
קי״דומיד אחר התיקון יעסוק בתורה עד אור הבוקר וז"ל בפ' אחרי מות ד' ס"ח ע"א נפשי אויתיך בלילה כו' לאתדבקא בך ברחימותא סגיאה בלילה דבעי ב"נ מרחימותא דקב"ה למיקם בכל לילה לאשתדלא בפולחני' עד דיתער צפרא ויתמשך עליה חוטא דחסד דתניא זכאה חולקי' דההוא ב"נ דרחימותא דרחים ליה לקב"ה והני אנון זכאי קשוט דמרחמין ליה לקב"ה הכי בגין דעלמא מתקיים בגיניהון ושלטין על כל גזרין קשין דלעילא ותתא בגין דיתקיים עלמא בגיניהון עכ"ל. וכבר העתקתי לעיל מאמרי הזה"ק מגודל מעלת הלמוד אחר חצות לילה ובכתבי האריז"ל כתב ג"כ שילמוד אחר התקון עד אור הבקר דוקא וכתב עוד אם אינו יכול להעמיד עצמו מלישן ילך לישן אחר שלמד מעט אך יזהר מאוד לקום משנתו באשמורת ויחבר לילה עם יום בלמוד עכ"ל כי גודל מעלת וחיוב חבור לילה עם יום בלמוד מבואר בזה"ק בכמה מקומות. וז"ל בפ' תרומה ד' ק"ל ע"ב כד אתי האי בוקר עמודא חד נעיץ כו' כדין כרוזא קדים וקרי אתעתדו קדישי עליונין אינון דמשבחן למריהון אתתקנו בשבחא דיממא כדין אתפרשו יממא מן לילה זכאה חולקיה מאן דקם מגו תושבחתא דאוריתא דלעי בלילה בההוא זמנא צלותא דצפרא עכ"ל. ובז"ח דף י"ז ע"ג במדרש הנעלם וז"ל דתאנא כשהקב"ה נכנם עם הצדיקים בג"ע (פי' בחצות לילה) כו' והוא עת רצון לעסוק בתורה כו' ויש חובה לישראל בשעה שעולה עמוד השחר לקום ולהתגבר בשירות ותשבחות לפני הקב"ה מ"ט כו' הה"ד ומשחרי ימצאונני וא"ר יהודה ובלבד שלא יפסיק משיתחיל עד שיתפלל כשהחמה זורחת עכ"ל. וכשהאיר היום אף שנטל ידיו קודם אור היום יטול ידיו ג"פ בסרוגין בלא ברכה מספק כמבואר בש"ע:
114
קי״ה
115
קי״ו
116
קי״ז
117
קי״ח
118
קי״ט
119
ק״כ
120
קכ״א
121
קכ״ב
122
קכ״ג
123
קכ״ד
124
קכ״ה
125
קכ״ו
126
קכ״ז
127
קכ״ח
128
קכ״ט
129
ק״ל
130
קל״א
131
קל״ב
132
קל״ג
133
קל״ד
134
קל״ה
135
קל״ו
136
קל״ז
137
קל״ח
138
קל״ט
139
ק״מ
140
קמ״א
141
קמ״ב
142
קמ״ג
143
קמ״ד
144
קמ״ה
145
קמ״ו
146
קמ״ז
147
קמ״ח
148
קמ״ט
149
ק״נ
150
קנ״אוכשיגיע זמן התפלה יכין עצמו ללכת אל בית האלהים לבה"כ או לב"המד דוקא ולא יתפלל באיזה בית אף בצבור כמו שנזכר האזהרה בגמ' כל מי שיש לו בה"כ בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע וז"ל הזה"ק פ' תרומה דף קס"ד ע"א בזמנא דקב"ה אתי לבי כנישתא דאיהו מקדש מעט וכל עמא אתיין כחדא ומצלאן ואודן ומשבחן ליה לקב"ה כדין הדורא דמלך איהו כו' וכד איהו אקדים לבי כנשתא ועמא לא אתיין מלאה ולשבחא ליה לקב"ה כדין כל ההוא שולטנותא דלעילא וכל אנון ממנין ומשריין עלאין כלהו אתבור מההוא עלויא דמתתקני בתקוני ההוא מלך. מ"ט דבגין דבההיא שעתא דישראל לתתא קא מסדרי צלותהון ובעותהון משבחן למלכא עילאה כל אנון משריין עלאין מסדרין שבחין ואתתקנן בההוא תקונא קדישא בגין דמשריין עלאין כלהון חברים אנון בישראל לתתא לשבחא לקודשא בריך הוא כחדא למהוי סלוקא דקודשא בריך הוא עילא ותתא כחדא כו' ואפי' לא אסגיאו בבי כנישתא אלא עשרה באנון עשרה מזדמנן משריין עלאין למהוי עמהון חברים עכ"ל. ובפ' בלק דקצ"ו ע"א ז"ל פתח ר"א ואמר מי בכם ירא ה' וגו' מאי שומע בקול עבדו האי קרא אוקמוה חברי' והכי הוא מאן דרגיל למיתי לבי כנישתא לצלאה ויומא חד לא אתי קב"ה שאיל עליה ואמר מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכי' ואין נגה לו מאי שומע בקול עבדו כו' אלא ההוא דצלי צלותין בכל יומא איהו שמע בההוא קול דקרי ליה קב"ה ואשתבח בי' ואמר דאיהו עבדו כו' שבחא עלאה איהו דנפיק עליה קול דאיהו עבדא. ותו דקלא אשתמע בכל אנון רקיעין דאיהו עבדי' דמלכא קדישא ודא איהו שומע בקול עבדו כו' אבל עד לא יתכנשון ישראל לבתי כנסיות לצלאה סטרא אחרא קיימא וסגיר כל נטורין עלאין דלא יתפשטון ולא יפקון על עלמין כו' בגין דאנון אזלין למפשטא בטורי חשך והר נשפה כדין פתיחן כוי נהורין עלאין ונפקין ושריאן על בתי כניסיות ברישיהון דצלי צלותין ומתפלגין נהורן על רישיהו וקב"ה שאול על ההוא דלא אשתכח תמן ואמר חבל על פלני' דהוה רגיל הכא והשתא דהלך חשכים ואתעבר מקמי נהורין והלך לשטטא בטוריא בעלמא ונפק מההוא נגה נהורא דנהיר ולית לי' בי' חולקא אין נגה לו. כמה דאתפלג ושרי' על אחרנין דתמין. כמה טבין אתאבידו מני' כו' ואלו היה תמן יבטח בשם ה' עכ"ל הרי מבואר שאין תקון התפלה אף בצבור אלא דוקא בבה"כ וכשמתפלל בבה"כ עם הצבור הרי כל המעלות נקבצו באו לו שזכה גם להקרא עבד ה' וכ"ש שלא יתפלל ביחידות בביתו כי מגודל תפלת הצבור נזכר בגמרא הקדושה ברכות ד"ח אמר ר' יוחנן משום רשב"י מ"ד ואני תפלתי וגו' עת רצון וגו' אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללים ר"י בן חנינא אמר מהכא הן אל כביר לא ימאס כו' ארשב"י אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובג"ח ומתפלל עם הצבור מעלה אני עלי כאלו פדאני לי ולבניי מבין האומות כו' עוד כמה מאמרים בגמרא הקדושה המורים על גודל מעלת תפלת הצבור ומבואר ג"כ בזה"ק בהרבה מקומות. וז"ל פ' וישלח ד' קס"ז ע"ב ת"ח דאר"ש צלותא דסגיאין סליק קמי' קב"ה ומתפטר בההוא צלותא בגין דסלקא בגוונין סגיאין. אתכלילת מכמה סטרין ובגין דאתכלילת מכמה גוונין אתעבידה עטרה ומנחא על רישא דצדיק חי העולמים וצלותא דיחיד לאו איהי כלילא ולאו איהי אלא בגוון חד וע"ד צלותא דיחיד לאו איהי מתקנא לאתקבלא אלא בצלותא דסגיאין עכ"ל. וז"ל ג"כ פ' ויחי ד' רל"ד ע"א כל צלותין דעלמא צלותן וצלותא דיחיד לא אעל קמי מלכא קדישא אלא במילא תקיפא דעד לא אעלת ההיא צלוא לאתעטרא בדוכתה אשגח בה קב"ה ואסתכי בה ואסתכי בחובוי ובזכותי' דההוא ב"נ מה דלא עביד כן בצלותא דסגיאין כו' בג"כ פנה אל תפלת הערער מהפך ואסתכי בה ואסתכי במה רעותא אתעביד ומאי ההוא ב"נ דצלי צלותא דא ומאן אנון עובדוי בג"כ לבעי לי' לב"נ דלצלי צלותיה בצבורא עכ"ל ובפ' פקודי ד' רמ"ה ע"ב וז"ל ההוא ממנא קדיש' דקיימא על ההוא פתחא כל אנון צלותין דבקעין אוירין ורקיעין למעיל קמי מלכא אי צלותא דסגיאין אנון פתח פתחא ואעיל ההוא צלותא עד דאתעבידו כל צלותין דעלמא עטרה ברישא דצדיק כמה דאוקמוה ואי צלותא דיחיד סלקא עד דמטא לפתחא דהיכלא דא דהאי ממנא קיימו בי' אי יאי ההיא צלותא לאעלא קמי מלכא קדישא יאות מיד פתח פתחא ואעיל לה. ואי לא יאי דחי לה לבר ונחתא כו' עכ"ל ומכאן תוכחה מגולה לבעלי חנויות או לשארי אנשים שדיוריהם רחוקים מבה"כ שמזלזלים בתפלת מנחה וערבית להתפלל ביחידות או בחנותיהם או בביתו אוי לאותה בושה אף אם אדם יודע בנפשו שהוא צדיק גמור גם בטוח שתפלתו תהיה זכה וברורה. קשב נבחר ל' צדיק כשהוא מתפלל עם הצבור כמבואר בזה"ק פ' וישלח הנ"ל וצלותא דיחיד לאו איהי כלילא כו' ומכ"ש מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי וידע אינש בנפשו אם הוא צדיק גמור אם לא באיזה פנים יעלה לרצון לפני ה' תפלתי זאת לפי מ"ש הזה"ק פ' ויחי הנ"ל וע"ש היטיב ודי בהערה זו. ועוד בהרבה מקומות בזה"ק ולא רציתי להאריך בהם לגודל אהבת הקיצר. גם יזרז אדם עצמו מאוד להיות מעשרה ראשונים בבה"כ וגודל מעלתו נזכר ג"כ בגמרא הקדוש ובזה"ק בהרבה מקומות. וז"ל פ' נשא ד' קכ"ו ע"א ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ועשו לי מקדש סתם דכל בי כנישתא דעלמא מקדש אקרי והא אוקמוה שכינתא אקדומה לבי כנישתא זכאה ההוא ב"נ דאשתבח מאנון קדמאי בבי כנישתא בגין דבהו אשתלי' מה דאשתלים ואנון מתקדשי קדמיתא בשכינתא כו' עכ"ל וז"ל פ' פקודי ד' ר"ן ע"א משגיח מן החלונות אלין קיימא לאסתכלא כל אינון דמצלין צלותייהו דמקדמין לבי כנישתא ואתמנון מאנון עשרה קדמאי כדין סלקין וכתבין לון לעילא בגין דאלין אקרון חברים לגבייהו הה"ד חברים מקשיבין לקולך השמעיני כו' עכ"ל. ומכ"ש מי שזכה להיות ראשון בבה"כ אין ערך ותכלית לשכרו והובא בזה"ק פ' תרומה ד' קל"א ע"א ע"ב משל נפלא ע"ז ע"ש אך לקצר אני צריך. ודי בהערה זו ויזהר אדם מאוד שלא יתפלל בגוף משוקץ מנקבים ח"ו כי אז תפלתו תועבה ר"ל כדאיתא בפרק מי שמתו דכ"ג ועוד שם ג"כ ע"פ שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים רב אשי ואי תימא ר' חנינא בר פפא אמר שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפלה לפני ע"כ. גם הוא תיקוו גדול מתקוני התפלה וז"ל הזה"ק פ' במדבר ק"ך ע"ב ת"ח רזא דמלה אע"ג דצלותא תלי' במלולא ודבורא דפומא כלא תלי' בעקרא דעובדא בקדמיתא ולבתר בדבורא ובמלולא דפומא מאן עובדא אלא ההוא עובדא דעביד ב"נ בקדמיתא כגוונ' דצלותא הוא ולא יצלו ב"נ צלותא עד דיתחזי עובדא בגוי' כגוונא דצלותא. בקדמיתא עובדא בשעתא דב"נ קאים בעו לדכאה גרמי' בקדמותא (פי' לעשות צרכיו) לבתר יקבל עלי' האי עול לפרשא על רישוי פרישו דמצוה ולבתר יקשר קשורא דיחודא דאינון תפילין כו' עכ"ל. גם יזהר בחלוקו שיהא נקי משכבת זרע ח"ו כנזכר בש"ע:
151
קנ״בוצורך הטבילה במקוה וגודל מעלתה יבוא בשערים הבאים בעז"ה וכשמגיע זמן ההליכה לבה"כ להתפלל יזהר האדם מאד מלדבר עם שום אדם אף דבר הכרחי פן ואולי עי"ז יאחר איזה עניי' של איש"ר או עי"ז יתאחר תפלתו בלחש מעט יותר אחר סיום הצבור ולא יוכל לענות קדושה עם הצבור או יכול להיות שלא יוכל כלל להתפלל עם הצבור בשביל איחור מעט הדבור ההוא ונמצא דבור מעט יאבד טובות הרבה וע"כ צריך לזהר בזה מאוד:
152
קנ״ג
153
קנ״ד
154
קנ״ה
155
קנ״ו
156
קנ״ז
157
קנ״ח
158
קנ״ט
159
ק״ס
160
קס״א
161
קס״ב
162
קס״ג
163
קס״ד
164
קס״ה
165
קס״ו
166
קס״ז
167
קס״ח
168
קס״ט
169
ק״ע
170
קע״א
171
קע״ב
172
קע״ג
173
קע״ד
174
קע״ה
175
קע״ו
176
קע״ז
177
קע״ח
178
קע״ט
179
ק״פ
180
קפ״א
181
קפ״ב
182
קפ״ג
183
קפ״ד
184
קפ״ה
185
קפ״ו
186
קפ״ז
187
קפ״ח
188
קפ״ט
189
ק״צ
190
קצ״אמה מאוד נהדר בכבוד ויציאתו עושה רושם בעולמו' עליונים כשהוא יוצא מביתו לבה"כ מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין כי מפליג בזה בזה"ק בכמה מקומות ואעתיק מקום א' פ' ואתחנן ד' רס"ה ע"א ז"ל אר"ש בשעת' דב"נ אקדים בצפרא ואנח תפילין ברישי' ותפילין ברשימו קדיש' בדרועו' ואתעטף בעטופ' דמצוה ואתי לנפקא מתרעא דביתי' אערע במזוזה רשימא דשמא קדישא בתרעא דביתי' ארבע מלאכין קדישין מזדווגן עמי' ונפקין עמי' מתרעא דביתי' ואוזפי ליה לבי כנישתא ומכרזי קמי' הבו יקרא לדיוקנא דמלכא קדיש' הבו יקרא לברי' דמלכא לפרצופא יקרא דמלכא. רוחא קדישא שרי' עלי' אכריז ואמר ישראל אשר בך אתפאר כדין ההוא רוחא קדישא סלקא לעילא ואסהיד עליה קמי' מלכא קדישא כדין פקיד מלכא עלא' למכתב קמי' כל אנון בני היכלי' כל אנון דאשתמודען קמיה הה"ד ויכתב כו' ולא עוד אלא דקודשא בריך הוא משתבח בי' ומכריז עלי' בכלהו עלמין חמו מה ברי' עבדית בעולמי ומאן דיעול קמי' לבי כנישתא כד נפיק מתרעי ולא תפילין ברשי' וציצית בלבושיה ואומר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך קודשא בריך הוא אמר אן הוא מוראי הוא סהיד סהדותא דשקרא עכ"ל הז"הק. אך אין ידי כל אדם שוה בג' מצות אלה שתהיינה חוברות אחת אל אחת דהיינו שביציאתו מביתו יהיה מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין ומזוזה על פתחו כמבואר בזה"ק הנ"ל שאינו יכול לקיים זה אם לא שדירתו סמוך לבה"כ או לבהמ"ד. ואם שלש אלה לא יעשה לה כתקונה מטעם שזכרנו עכ"פ אחת מהנה לא נעדרה שיקיים מצוה א' אשר ביכלתו לקיים אותה כתקונה והיא מצות מזוזה שכתב במאמר הנ"ל ואתי לנפקא מתרעא דביתי' אערע במזוזה רשימו דשמא קדישא ארבע' מלאכין כו' שבודאי כוונת הזה"ק שיכוין האדם כוונת המזוזה וכוונתם הפשוטה מפורש בר"מ בפ' ואתחנן ד' רס"ג ע"ב וז"ל פקודא למקבע ב"נ מזוזה לתרעי' כו' דלא ינשי ב"נ דוכרנא דקב"ה לעלמין ודא איהו כגוונא דציצית כד"א וראיתם אותו וזכרתם את וגו' כיון דחמי ב"נ לההוא דוכרנא אדכר בגרמי' למעבד פקודא דמארי' ורזא דמהמנותא כו' עכ"ל. הרי מבואר בזה"ק הנ"ל כוונ' מצוה מזוזה לכן יזהר האדם מאד בכוונתה ולאו דוקא ביציאתו מביתו לילך לבה"כ אלא בכל עת אשר עינו רואה את המזוזה בכניסתו או ביציאתו מאיזה בית אשר יהיה מזוזה בפתחו יניח ידו הימני' על המזוזה ויקבל עליו עול מלכות שמים ועול מצות שנכתבו בפ' שמע ובפ' והיה אם שמוע שבמזוזה ויכוין במחשבתו בזה"ל בשמחה עצומה אני מאמין באמונה שלומה ואמיתית שאתה יחיד ומיוחד ומקבל עלי לקיים מצותיך הקדושים ע"כ כנ"ל בזה"ק. וכבר נדפס בסדורים כמה פסוקים שיאמר האדם בשעה שמניח ידו על המזוזה בעת הליכתו לבה"כ ועכ"פ באם שאינו יכול לומר כל הפסוקים יאמר פ' שמע לבד. אך בכוונה הנ"ל בזה"ק כי טוב מעט כו'. ובעת הליכתו לב"ה ילך בזריזות ויכוין במחשבתו בזה הלשון אני הולך לבה"כ לעבוד את בוראי ית"ש ויכוין זאת כל עת ההליכה בשמחה עצומה. ויזהר האדם מאוד להתפלל בתמידות מעוטוף בציצית ומוכתר בתפילין דוקא ובעו"ה קצת עוברי דרכים אינן נזהרים בזה ומתפללים בלא טלית גדול וז"ל הזה"ק פ' בראשית ד' כ"ג ע"ב ואי צלותא לאו איהי שלימא כמה מלאכי חבלה רדפין אבתרא כו' ואי צלותא סלקא שלימא בעטופא דמצוה ותפילין על רישא ודרועא אתמר בהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך וגו' עכ"ל וגודל העונש מי שאינו נזהר בעטופא דמצוה מבואר בזה"ק פ' שלח לך ד' קע"ד ע"ב וז"ל כל ב"נ דלא זכי בהאי עלמא לאתעטפא בעטופא דמצוה ולאתלבשא בלבושא דמצוה כד עייל בההוא עלמא קאים בלבושא טנופא דלא אצטרך וקאים בדינא עליה כו' וההוא לבושא ווי למאן דאתלבש ביה כו' עכ"ל. הנה האדם יראה לעינים ממאמר הזה"ק הנ"ל כיצד מלבישין לעתיד לבוא אחר פטירתו וכדי למתבר כרעי דלא אזיל בעטופא דמצוה בשעת התפל' בודאי יכנוס מרך בלבבו להזהר עוד להתפלל בתמידות מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין בשבתך בביתך ובלכתך בדרך:
191
קצ״בראוי לאדם להזהר שיעשה ציציותיו חוליות חוליו' כל חוליא מג' כריכות כי כן הוא מבואר בזה"ק בר"מ פנחס ד' רכ"ח ע"ב וז"ל בקיצור ושיעור ארכה דציצית כו' תרין עשר אצבען שליש גדיל ושני שלישי ענף וכל חולי' משולשת כל משלש מסטרא דקדושה הה"ד כו' חולי' כלילא מתלת כריכות משלשין דא שכינת' כו' זכאה גופא דהכי איהו רשים בשכינת' וקב"ה על כנפי דמצוה כו' י"ג חוליין (ר"ל בכל ציצית כן הוא החשבון משיעור הכריכות שאנו עושים ז' וח' וי"א וי"ג) אית בהון תשעה ושלשים כריכן כחושבן ט"ל ושלשה עשר חוליין בחושבן אח"ד סלקין ב"ן והאי איהו בן י"ה כו' עכ"ל. ובתקונים תיקון י"ח ד' ל"ג ע"ב ז"ל בקיצור ואלין אנון דמללין קדם מלכא בחשאי (פי' בתפלת י"ח) ושאלין מיני' בעותהון בחשאי כו' מיד הא מטרוניתא אחודת בהון ואוליפת זכו בגינייהו כו' ואמרת רבון עלמין אלין אנון דהוו מכסיין לי בעטופא דמצוה דציצית בחמש קשרין ותלת עשר חוליין לכל סטר כו' עכ"ל:
192
קצ״גמכאן יראה אדם גודל מעלת עשית הציצית בחוליות דוקא וכן כתב האר"י ז"ל. וטוב לזהר בזה:
193
קצ״דוגם מזה אל תנח ידך שיהיו הציציות חוטין כפול שמנה כנזכר בספרים וסודן כמוס ליודעי מדע ושיהיו יפים ולבנים כי בכל המצות הדור מצוה עד שליש ובפרט במצוה זו ששקולה ככל התרי"ג והזהיר בה זוכה ורואה פני השכינה כנזכר בש"ע סי' כ"ד:
194
קצ״הויזהר האדם מאוד בנקבי הטלית שחוטי הציצית תלוים בו שלא יהיו למעלה מג' אצבעות ולא למטה מקשר אגודל כי ראיתי רבים שאינם נזהרים בזה.
195
קצ״וגם בתפילין יזהר האדם מאוד להדר אחר תפילין היותר כשרים שנכתבו בקדושה ובטהרה וכתיבה תמה כי גודל מעלת תפילין רבו בזה"ק ובתקונים במקומות הרבה ואעתיק מאמר קצת מתקונים תיקון מ"ז ד' פ"ג ע"ב וז"ל ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו ת"ח כל מאן דאנח תפילין על רישי' ועל דרועי' קלא סליק בכל יומא לכל חיון מרכבות ואופנים ושרפים ומלחכין דממנן על צלותין הבו יקר לדיוקנא דמלכא דאיהו מאן דאנח תפילין דעליה אתמר ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו בצלמו בתפילין דרישא כגוונא דתפילין דמרי עלמא עכ"ל. ובודאי אחיי ורעי להקרא האדם דיוקנא דמלכא בהנחת התפילין צריכין התפילין שיהי' כשרים בתכלית גם גודל מעלת ציצית ותפילין מבואר בז"ח ד' ע"ז ע"א וז"ל ובוצינא קדיש' אמר כל מאן דאנח תפילין וציצית כאלו מקיים תרי"ג מצות דאורית' עכ"ל ודי בהערה זו:
196
קצ״זוקודם הנחת טלית ותפילין יזהר האדם מאוד לומר פסוק ויהי נועם עד כוננה עלינו וכן מן הנכון לומר פסוק זה קודם עשית כל מצוה ומצוה והוא תועלת גדול בעשית המצוה להחשב כצג באיתן הכוונה הראוי' לה כמבואר בזה"ק פ' יתרו ד' צ"ג ע"ב וז"ל ברעותא תלי' מלה לשמה. ובעובדא דלתתא לשמה אסתלק עובדא לעילא ואתתקן כדקא יאות כו' דהא קב"ה בעי לבא ורעותא דב"נ ואפ"ה אי לית תמן רעותא דלבא דאיהו עקרא דכלא ע"ד צלי דוד ואמר ומעשה ידינו כוננה עלינו וגו' דהא לית כל ב"נ חכים לשואה רעותא ולבא לתקנא כלא ויעביד עובדא דמצוה ע"ד צלי צלותא דא ומעשה ידינו כוננה עלינו. מאי כוננה עלינו. כוננה ואתקין תקונך לעילא כדקא יאות. עלינו אע"ג דלית אנן ידעין לשואה רעותא אלא עובדוי בלחודוי מעשה ידינו כוננהו למאן לההוא דרגא דאצטרך לאתתקנא כו' עכ"ל. ואם דוד מלך ישראל אשר רוח ה' דבר בו מלתו על לשונו להתפלל בשביל כלליות ישראל שיהא מעשה ידינו במצות כוננה לתקן תקונים בהדרגת העליונים כאלו נתכוונו בכל מצוה ומצוה כל הכוונת הראוים לתקון כל מדרגה ומדרגה בעולמות העליונים כנ"ל בזה"ק, ואם הראשונים כו' כ"ש בדורות האחרונים אשר שם עניות יהלכון עני בדעת ע"ז יתפלל תפלה לעני כי יעטוף מלתו ולפני ה' ישפוך שיחו זו התפלה שהתפלל דוד המלך ע"ה קודם כל עשית מצוה ומצוה וכן הובא בספרים:
197
קצ״ח
198
קצ״ט
199
ר׳
200
ר״א
201
ר״ב
202
ר״ג
203
ר״ד
204
ר״ה
205
ר״ו
206
ר״ז
207
ר״ח
208
ר״ט
209
ר״י
210
רי״א
211
רי״ב
212
רי״ג
213
רי״ד
214
רי״ה
215
רי״ו
216
רי״ז
217
רי״ח
218
רי״ט
219
ר״כ
220
רכ״א
221
רכ״ב
222
רכ״ג
223
רכ״ד
224
רכ״ה
225
רכ״ו
226
רכ״ז
227
רכ״ח
228
רכ״ט
229
ר״ל
230
רל״א
231
רל״ב
232
רל״ג
233
רל״ד
234
רל״ה
235
רל״ו
236
רל״ז
237
רל״ח
238
רל״ט
239
ר״מ
240
רמ״א
241
רמ״ב
242
רמ״ג(סדר הנחת טלית ותפילין) הנה כי כן יברך גבר ירא ה' קודם עשית המצוה ברכה הראוי' לה אך קודם הברכה יאמר לשם יחוד כו' וגודל חיוב אמירתה הובא בזה"ק פ' תזריע ד' נ"א ע"ב וז"ל א"ר אלעזר בכל עובדוי דב"נ ליבעי ליה דלהוון כלהו לשמא קדישא מאי לשמא קדישא לאדכרא בפומיה שמא קדישא על כל מה דאיהו עביד דכלא הוא לפולחני' כו' עכ"ל בקיצור ובשער הכולל ביארתי שם בעז"ה כל הראוי באריכות ואחר אמירתו לשם יחוד יזהר מה שנזכר בש"ע סי' כ"ד להסתכל בציצית בשעת עטיפה והכונה בזה לפי שבציצית נרמזו כל התרי"ג מצות שיקבל עליו האדם בעת ההסתכלות קבלה אמתית בלבו ובמחשבתו שישמור אותם כמ"ש וראיתם אותו וזכרתם וגו' ויזהר האדם מאד בכונה זו ואח"כ יברך הברכה בשמחה עצומה מאוד שזיכה אותו השם יתעלה במצוה זו. ושמעתי מאנשים כשרים שנהגו להוציא שני הציצית שלפניהם של הטלית קטן מתוך חיקם של הבגד העליון ותלוים על החגורה כדי להסתכל בהם תמיד שזה עיקר מצותן של הציצית כמ"ש וראיתם אותו וגו' ומנהג ישר הוא ואשרי חלקם:
243
רמ״דואחר עטיפת הטלית יאמר לשם יחוד וכו' של כוונת התפילין והובא מפורש בש"ע סי' כ"ה ובודאי חיוב על האדם לאומרו ולכוין עיקר הכונה ואח"כ יניחן ויברך ברכת התפילין בשמחה עצומה מאוד ויכוין תחלה בשמחה עצומה במחשבתו בזה הל' אני מקיים בהנחה זו מ"ע שצוני יוצרי ובוראי ית"ש וקשרתם לאות וגו' וגם יכוין הכוונה הנזכר בנוסח לשם יחוד שעיקר הכוונה הוא בעת הנחתן אך קודם ההנחה צריך האדם לפרש הכוונה בפה. ובעת הנחת תפלה של יד יפשוט זרוע שמאלו היטיב וז"ל הזה"ק פ' מצורע ד' נ"ה ע"א מאן דאנח תפילין כד מנח תפלה של יד בעי לאושטא זרוע שמאלא לקבלה לה לכנסת ישראל ולקשרא קשרא כו' עכ"ל. וכ"כ האר"י ז"ל. גם בעת שיכרוך ג' כריכות באצבע צרדה לא יעשה זה כמצות אנשים מלומדה רק יכוין שבזה עושה תקון גדול בעולמות עליונים וז"ל בתקונים ד' פ"ג ע"ב תקונא מ"ז תפילין דיד דא שכינתא כו' רצועה כרוכא באצבעא שמאלא דא קדושין דילה דאיהו טבעת כריכא באצבעה דילה ובה איהי קשירא עמי' ואיהו עמה עכ"ל. וזה סוד שאנו אומרים לשם יחוד קב"ה ושכינתי'. וז"ל פ' פנחס ד' רכ"ח ע"ב זכאה גופא דהכי איהו רשים בשכינתא וקב"ה רשים ברצועה דאיהו תפלה דיד בתלת כריכות באצבע צרדה כו' עכ"ל. ודי בהערה זו:
244
רמ״הויזהר האדם מאוד שיהיו התפילין של ראש מונחים באמצע הראש ממש וגם למעלה מהמצח מהתחלת עיקרי השער. אף שדין זה מפורש בגמרא ובש"ע סי' כ"ז מ"מ לא מנעתי פרי עטי בזה לפי שראיתי רבים מבני עמינו אינם משימין דעתם ע"ז וכמעט חצי הקציצה מונח על מצחן ר"ל לכן באתי כמזכיר אזהרה ע"ז וגם יהיה נזהר על הקשר שיהיה באמצע העורף ולא יטה לכאן או לכאן ולמעלה בעורף דוקא כי כל זה הוא הלכה למשה מסיני ואיך ומה מאוד צריך האדם להזהר בכל מיני זהירות לעשות המצוה כתקונה וז"ל זה"ק פ' בהעלתך ד' קכ"ב ע"א וכל מאן דאחזי עובדא לתתא כדקא יאות כאלו עבוד ליה לעילא דהא בגיני' אתער ההוא מלה כביכול כאלו הוא עביד לי' עכ"ל:
245
רמ״וויזהר האדם מאוד ומאוד מלהסיח דעתו מתפילין כי הוא דינא דגמרא ק"ו מציץ וכל הספרים מלאים מאזהרה זו ומגודל עונשה ר"ל רק בשעת תפלת י"ח ובעת הלמוד אין שייך היסח הדעת בתפילין בעוד שהוא מכוין כוונת התפלה ומעיין בלימודו האר"י ז"ל:
246
רמ״זוראוי וישר לאדם בעת שימשמש התפילין הן בק"ש בפסוק וקשרתם לאות וגו' גם בכל התפלה בעת שימשמש אותן או שיחשוב במחשבתו שמונחים תפילין על זרועו ועל ראשו יחשוב במחשבתו כוונה כוללת שתפילין אלו הם אות שאתה יחיד ומיוחד שהוצאתנו מארץ מצרים אך יכוין כונה זו הקצרה בשמחה עצומה וישמח מאוד באלהותו ית' ויתעלה זכרו לעד ודי בזה:
247
רמ״חויזהר האדם מאוד במ"ע זו של תפילין דהיינו להניחם תמיד אף בעת הלמוד:
248
רמ״טוענין שני זוגות תפילין נזכר בז"ח ד' ע"ז ע"ב וז"ל ובגין דלא בקיאין אלין דדרא בתראה שויין ב' זוגי תפילין דלא ידעין ברזא כו' עכ"ל:
249
ר״נ
250
רנ״א
251
רנ״ב
252
רנ״ג
253
רנ״ד
254
רנ״ה
255
רנ״ו
256
רנ״ז
257
רנ״ח
258
רנ״ט
259
ר״ס
260
רס״א
261
רס״ב
262
רס״ג
263
רס״ד
264
רס״ה
265
רס״ו
266
רס״ז
267
רס״ח
268
רס״ט
269
ר״ע
270
רע״א
271
רע״ב
272
רע״ג
273
רע״ד
274
רע״ה
275
רע״ו
276
רע״ז
277
רע״ח
278
רע״ט
279
ר״פ
280
רפ״א
281
רפ״ב
282
רפ״ג
283
רפ״ד
284
רפ״ה
285
רפ״ו
286
רפ״ז
287
רפ״ח
288
רפ״ט
289
ר״צ
290
רצ״א
291
רצ״ב
292
רצ״ג
293
רצ״ד
294
רצ״ה
295
רצ״ו
296
רצ״ז
297
רצ״ח
298
רצ״ט
299
ש׳
300
ש״א
301
ש״בהנה בשעה שהאדם הולך לבה"כ יקבל על עצמו שלא ישיח בבית הכנסת שיחת חולין ח"ו כי השח שיחת חולין בבית הכנסת הוא עון פלילי רחמנא לצלן וז"ל הזוהר הקדוש פרשת תרומה דף קל"א בוה מאן דמשתעי' בבי כנישתא במילין דחול ווי לי' דאחזי פרודא ווי לי' דגרע מהימנותא ווי לי' דלית ליה חולקא באלהא דישראל דאחזי דהא לית אלהא ולא אשתכח תמן ולית לי' חולקא ביה ולא דחיל מני' ואנהיג קלנא בתקונא עלאה דלעילא עכ"ל וקודם התפלה יטול ידיו כמבואר בש"ע סי' צ"ב סעי' ד' וה':
302
ש״גובבואו לפני המלך מלכו של עולם אל החצר הפנימית אל פתח בית הכנסת ימליך באבות תחילה כמבואר בזה"ק פ' בראשית ד' י"א ע"ב וז"ל קם מערסי' בעי לברכא למרי' ולמיעל לביתי' ולהסגד קמי' היכלי' בדחילו סגי' ובתר כן יצלו צלותיה ויסב עיטא מאינון אבהן קדישין דכתיב ואני ברוב חסדיך וגו' הכי אוקמוה לא לבעי לי' לב"נ לאעלא בי כנישתא אלא אי אמליך בקדמיתא באברהם יצחק ויעקב בגין דאנון תקינו צלותא לקמי קב"ה הה"ד ואני ברוב חסדיך אבא ביתך כו'. ובפ' ויקרא ד' ח' ע"ב כן הוא הגרסא אבא ביתך דא אברהם אשתחוה אל היכל קדשיך דא יצחק ביראתך דא יעקב ובעי לאכללא לון ברישא ובתר כן יעול לבי כנישתא ויצלי צלותי' כדין כתיב ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר עכ"ל הזה"ק וכבר נדפס דפוסת מרובה באריכות קצת בספרים גם בסדורים. ואציג לפניך הנוסח' בקצור נמרץ בכדי שיוכל כל אדם לקיים אזהרות הזה"ק להמליך באבות תחלה קודם בואו לבה"כ וזה הוא בעומדו בפתח בה"כ יאמר בזה הלשון ואני ברוב חסדך אבא ביתך בזכות אברהם אשתחוה אל היכל קדשיך בזכות יצחק ביראתך בזכות יעקב רבש"ע בזכות שלשת אבות אלו אבא לבה"כ להתפלל לפניך ובזכותם תעלה תפלתי לכתר על ראשך ע"כ. ובודאי נוסח זו הקצרה יוכל כל אדם לאומרה על פה ואח"כ כשיבא כנגד ההיכל יאמר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך וישתחוה השתחוי' גדולה ויכוין שמשתחוה להבורא ית' ומיראתו אותו כנ"ל בפ' שמיני במאמר הזה"ק ועי"ש. ואח"כ יעמוד במקום קביעת תפלתו ויתחיל להתפלל וקודם התחלת התפלה יזהר האדם מאוד לקבל על עצמו מ"ע של ואהבת לרעך כמוך. ויכניס אהבה עצומה בלבו לאהוב כל אחד מישראל כגופו וכנפשו כדי שתעלה תפלתו כלולה מכולם האריז"ל:
303
ש״דואם קודם סדר תקון חצות לא סדר ברכת השחר מהנותן לשכוי בינה עד הגומל חסדים טוב לסדרם בבה"כ עם שאר התפלה כדי שיענו אחרים אמן אחר ברכותיו, כי מה מאד גדלה מעלת הברכה כשעונין אחרים אמן וז"ל פ' עקב ד' רע"א ע"א כד סלקין אנון ברכאן מתתא לית פתחא ופתחא לעילא ולית ממנא לעילא דלא פתח כל אנון פתחין ומכרזי ואמרי בכל אנון רקיעין דא איהו דורנא דמלכא דשדר פלוני דא הוא דורנא בקיומא כדקא יאות ומאן איהו ברכה דאתיבו עליה אמן דכל ברכה דאתיבו עליה אמן דא איהו בקיומא כדקא יאות כו'. אמן הא רזא דקשרין דכל יחודא וקדושא ברזא דמאריה ומעטר לההיא ברכתא בעטרין עלאין כדקא יאות וקב"ה אתרעי בהו באינון דמברכין ליה ותאובתיה בברכתא דלתתא כו' ועל רזא דא כתיב כי מכבדי אכבד כו' עכ"ל. וע"כ מן הנכון שיזהר האדם להשמיע ברכותיו כל מה דאפשר בפני אחרים כדי שיענו אמן אחר הברכה:
304
ש״הואחר ברכת השחר יאמר פרשת העקידה וגודל מעלת אמירתה הובא בתיקונים וכבר נדפס המאמר בסדורים ויאמר התפלה שקודם אמירתה ושל אחריה כפי שנדפס בסדורים. וגם בשבת וי"ט יאמר פ' העקידה אך אין לומר התחנה כ"כ בס' שתי ידות. אח"כ יאמר הנוסח לעולם יהא אדם כו' עד פרשת התמיד וכל הנוסח הובא בטור א"ח סי' מ"ו:
305
ש״וובק"ש ראשונה דקרבנות יזהר האדם שיקרא פסוק שמע ובשכמל"ו בכוונה עצומה ממש כמו בק"ש דיוצר גם פסוק ואהבת עד ובשעריך כפי שיבא לפנינו בעז"ה בשערים הבאים. וק"ש זו חיוב גדול על האדם לקרותה אף שמתפלל כותיקון וקורא ק"ש בזמנה קודם הנץ החמה אעפ"כ מחויב לקרות ק"ש זו דקרבנות כ"כ האר"י ז"ל כי ד' ק"ש חיוב על כל אדם לקרות בכל יום ראשונה ק"ש זו והיא נקראת ק"ש דקרבנות ולכן אף שסדר אדם ברכת השחר עד פ' התמיד קודם אור הבוקר עכ"ז אחר הנחת טלית ותפילין קודם שיתחיל פרשת התמיד ראוי שיקרא ק"ש זו מן שמע עד ובשעריך כי היא נקראת ק"ש דקרבנות וק"ש שניה נקראת ק"ש דיוצר וק"ש שלישית היא ק"ש של תפלת ערבית ונקראת ק"ש דערבית וק"ש רביעית היא ק"ש שעל המטה. וכל הג' ק"ש האחרונות החיוב לקרות כל הג' פרשיות זולת ק"ש דקרבנות א"צ לקרות רק פ' הראשונה כנ"ל. אך אם ישמר האדם שיעבור ח"ו זמן ק"ש דיוצר דהיינו בימים הארוכים ובפרט בשבת קודש ויו"ט מי שאינו מתפלל כותיקין בוודאי עובר זמן ק"ש אז יזהר האדם לקרות בק"ש דקרבנות כל הג' פרשיות ויכווין לצאת בזה הקריאה מ"ע דק"ש של שחרית. וראוי לאדם להתנהג בזה אף בכל ימות השנה לקרות בק"ש דקרבנות כל הג' פרשיות מספק שמא ח"ו לא יקרא ק"ש דיוצר בזמנה ויהיה מעוות לא יוכל לתקן ובוודאי ראוי וישר שיתאמץ האדם בכל יכולתו לקרות ק"ש דיוצר תמיד בזמנה כי בוודאי זה דוחק גדול לצאת בק"ש דקרבנות ידי חובת ק"ש ובפרט בלא ברכותיה שלפניה ושלאחריה אך אין דנין אפשר משאי אפשר. וגודל שכר ק"ש עם דמדומי חמה מבואר בז"ח ד' פ"ד ע"א ועי"ש:
306
ש״זאח"כ יאמר השבחים של אתה הוא א' ושל אתה הוא ב' בכוונה ובשמחה כי הם נכללים משבחים נפלאים ותפלות. גם בשבחים אלו מעיד האדם על אלהותו יתברך ויתעלה ואתה הוא א' נתקנה ע"פ הירושלמי הובא בטור ואתה הוא ב' הוא מאמר אליהו ז"ל והובא בתנא דבי אליהו ולענין חתימה בשם באתה הוא הא' הטור בסי' מ"ו כתב הנוסחא של החתימה בשם אך הב"י לא הכריע בזה ועי"ש. ובשם האריז"ל מצאתי שאין לחתום בשם אלא ברוך המקדש את שמו ברבים:
307
ש״ח
308
ש״ט
309
ש״י
310
שי״א
311
שי״ב
312
שי״ג
313
שי״ד
314
שי״ה
315
שי״ו
316
שי״ז
317
שי״ח
318
שי״ט
319
ש״כ
320
שכ״א
321
שכ״ב
322
שכ״ג
323
שכ״ד
324
שכ״ה
325
שכ״ו
326
שכ״ז
327
שכ״ח
328
שכ״ט
329
ש״ל
330
של״א
331
של״ב
332
של״ג
333
של״ד
334
של״ה
335
של״ו
336
של״ז
337
של״ח
338
של״ט
339
ש״מ
340
שמ״א
341
שמ״ב
342
שמ״ג
343
שמ״ד
344
שמ״ה
345
שמ״ו
346
שמ״ז
347
שמ״ח
348
שמ״ט
349
ש״נ
350
שנ״א
351
שנ״ב
352
שנ״ג
353
שנ״ד
354
שנ״ה
355
שנ״ו
356
שנ״ז
357
שנ״ח
358
שנ״ט
359
ש״ס
360
שס״א
361
שס״ב
362
שס״ג
363
שס״ד
364
שס״ה
365
שס״וגודל מעלת אמירת הקרבנות
אם אמרתי אספרה נא כמו שהם מבוארים בזה"ק ובתקונים בכל מקומות מושבותיהם תקטן היריעה ולא יכילו אך אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב אפס קצת ממאמריו הקדושים כדי להלהיב לב אנשים כערכי באמירתם ואף גם זאת נקיטנא נפשאי בקצרה לגודל תשוקת הקצור. וז"ל הזה"ק בפ' וירא ד' ק' ע"א א"ר כרוספדאי האי מאן דמדכר בפומיה בבכ"נ ובב"מ ענינא דקרבנות ותקרובתא ויכוין בהן ברית כרותה הוא דאנון מלאכיא דמדכרי חובי' לאבאשא לי' דלא יכלין למעבד ליה אלא טיבו עכ"ל. ופרטי הפרשיות של קרבנות שיאמר אדם בכל יום נדפסו כבר בסדורים ומפורשים ג"כ בזה"ק. וז"ל בז"ח ד' ל"ד ע"ד תרשב"י בשעתא דב"נ אקדים בצפרא אנח תפילין ברישי' כו' ואוזיפו ליה לבי כנישתא כו' עד אכריז ואמר ישראל אשר בך אתפאר בתר הכי אית לי' למקרי פרשתא דבראשית עד יום א' דאיהו עלויא ותושבחתא דכללא לבתר יתעסק בפרשת קרבנות לכפרא עלוי וכל אנון קרבנין דיומא צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה בגין לכפרא על כל אינון הרהורין ומחשבין דלילא כו'. עכ"ל (והיא פ' של תרומת הדשן):
אם אמרתי אספרה נא כמו שהם מבוארים בזה"ק ובתקונים בכל מקומות מושבותיהם תקטן היריעה ולא יכילו אך אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב אפס קצת ממאמריו הקדושים כדי להלהיב לב אנשים כערכי באמירתם ואף גם זאת נקיטנא נפשאי בקצרה לגודל תשוקת הקצור. וז"ל הזה"ק בפ' וירא ד' ק' ע"א א"ר כרוספדאי האי מאן דמדכר בפומיה בבכ"נ ובב"מ ענינא דקרבנות ותקרובתא ויכוין בהן ברית כרותה הוא דאנון מלאכיא דמדכרי חובי' לאבאשא לי' דלא יכלין למעבד ליה אלא טיבו עכ"ל. ופרטי הפרשיות של קרבנות שיאמר אדם בכל יום נדפסו כבר בסדורים ומפורשים ג"כ בזה"ק. וז"ל בז"ח ד' ל"ד ע"ד תרשב"י בשעתא דב"נ אקדים בצפרא אנח תפילין ברישי' כו' ואוזיפו ליה לבי כנישתא כו' עד אכריז ואמר ישראל אשר בך אתפאר בתר הכי אית לי' למקרי פרשתא דבראשית עד יום א' דאיהו עלויא ותושבחתא דכללא לבתר יתעסק בפרשת קרבנות לכפרא עלוי וכל אנון קרבנין דיומא צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה בגין לכפרא על כל אינון הרהורין ומחשבין דלילא כו'. עכ"ל (והיא פ' של תרומת הדשן):
366
שס״זוגודל מעלת פ' התמיד מבואר בתקונים תקון י"ח דף ל"ד ע"א וז"ל אלין נפקין הא אחרנין אעלין אנון מארי דצואר דהוו מברכי להקב"ה על מאכלין ומשתיין דקרבנין דאמרין בכל יומא צו את בנ"י ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי דהוו מקרבין לקב"ה ושכינתיה בכמה קרבנין דצלותין עכ"ל. הנה מזה יראה האדם גודל מעלתם ואיך ראוי לכוין בקריאתם ועיקר לקרותן במתון גדול ולדקדק בתיבות ככתוב בתורה. ודי בהערה זו:
367
שס״חואחר פרשת התמיד יאמר פסוק ושחט אותו על ירך וגו' בכוונה גדולה וגודל מעלת קריאת פסוק זה הובא בב"י סי' א' וז"ל וכתב הר"י בר יקר טוב לומר עם הקרבנות פסוק זה ושחט אותו וגו' כדאמרינן בויקרא רבה אמר הקב"ה מעיד אני עלי שמים וארץ בין נכרי בין ישראל בין עבד בין אמה בשעה שהן קוראין מקר' זה צפונה לפני ה' אני זוכר עקדת יצחק בן אברהם. עכ"ל:
368
שס״טואחר פסוק זה יאמר פרשיות של קטורת כנדפס בסדורים ויתחיל מן אתה הוא ה' אלהינו שהקטירו לפניך את קטורת כו' וגודל מעלת קריאת פרשיות של קטורת רבו ג"כ בזה"ק במקומות הרבה ואעתיק לפניך רק מקום אחד בכדי להלהיב לבות בני אדם להביאם לשעבוד הכוונה בשעת קריאתם וז"ל פ' ויקהל דרי"ח ע"ב מלה דא גזרה קיימא קמי קב"ה דכל מאן דאסתכל וקרי בכל יומא עובדא דקטורת ישתזיב מכל מילן בישין חרשין דעלמא ומכל פגעין בישין ומהרהורא בישא ומדינא בישא וממותנא ולא יתזק כל ההוא יומא דלא יכיל סטרא אחרא לשלטאה עלי' ויצטרך דיכוין בי' אר"ש אי בני נשא הוו ידעי כמה עלאה איהו עובדא דקטורת קמי' קב"ה הוו נטלי כל מלה ומלה מני' והוו סלקי לה עטרה על רישייהו ככתרא דדהבא ומאן דאשתדל בי' בעי לאסתכלא בעובדא דקטורת ויכוון בי' בכל יומא אית לי' חולקא בהאי עלמא ובעלמא דאתי ויסתלק מותנא מיני' ומעלמא וישתזיב מכל דינין דהאי עלמא מסטרין בישין ומדינא דגיהנם. עכ"ל בקצור. ובד' רי"ט ע"א מסיים בזה"ל. ת"ח האי מאן דדינא רדיף אבתרי' אצטרך להאי קטרת ולאתבא קמי מרי' דהא סיועה איהו לאסתלקא דינין מני' ובהאי ודאי מסתלקין מני' הוא רגילא בהאי לאדכרא תרין זמנין ביומא בצפרא וברמשא דכתיב קטרת סמים בבוקר בבוקר וכתיב בין הערבים יקטירנ' ודא איהו קיומא דעלמא תדיר דכתיב קטורת תמיד לפני ה' לדרתיכם ודא הוא קיומא דעלמא לתתא וקיומא דעלמא לעילא בההוא אתר דלא אדכר בכל יומא עובדא דקטורת דינין דלעילא שרי' בי' בגין דכתיב קטרת תמיד לפני ה' תמיד איהו קיימי לפני ה' יתיר מכל פלחנין אחרנין חביבא איהו עובדא דקטורת דהוא יקיר וחביב קמי קב"ה יתיר מכל פולחנין ורעותין דעלמא כו' ובג"כ עובדא דקטורת אצטרך לאקדמ' לצלותא כו' ולבתר שירין ותושבחן: (ר"ל פסוקי דזמרה) וצלותין כלא כדקאמרן. עכ"ל בקצור ודי בהערה זו לאדם להזהר באמירת פרשיות הקטורת בבוקר ובערב במתון גדול ובדקדוק התיבות היטיב ככתוב בתורה ובכוונת הלב. ודי בזה. וכתב האריז"ל שאמירות פרשיות הקטורת וסמניה יסייענו לחזור בתשובה גם מזהיר שימנה אחד עשר הסממנים באצבעותיו בכדי שלא יטעה ח"ו ע"כ. וגודל התקון של אמירת הקרבנות בכל יום על סדר התפלה מבואר פ' תרומה קל"ג ע"א וז"ל מטה ושולחן וכסא ומנורה. ארבע אלין כלהו בשכינתא אינון ואיהי כלא וכל תקונין אלין מתתקנן לגבי עלמא עלאה בסדורא דאנן מסדרין. בסדורא דצלותא דערבית בותקונא דילי' הא מטה. בסדורא דאנון קרבנין ועלוון דאנן מסדרין בצפרא ואנון שירין ותשבחן הא שלחן. ובההוא סדורא דצלותא דמיושב ובתקונא דק"ש בההוא יחודא דאנן מתקנין הא כסא. בההוא סדורא דצלותא דמעומד ובאנון קדושאן ותוספת קדושה וברכאן דאנן מסדרין הא מנורה. זכאה איהו ב"נ דדא שוי ברעותי' לאשלמא לגבי מארי' בכל יומא ולאתתקנא לגבי' הני תקונין כדין ודאי קב"ה יהא אושפיזי' בכל יומא. זכאה איהו בההוא עלמא וזכאה איהו בעלמא דאתי עכ"ל. ובפ' במדבר ק"כ ע"ב ז"ל כד אתי צפרא ותב לגבי' פקדוני' בעי לברכא לי' לקב"ה דאיהו מהימנא עלאי. לבתר דקם עאל לבי כנישתא מעטר בטוטפי. אתכסי בכסויא דציצית אעל ומדכי גרמי' בקורבנין בקדמיתא. לבתר קביל עלי' עול מלכותא בסדורא דשבחי דדוד דאנון סידורא דעול מלכותא. ובסדורא דשבחא דא אשרי עלי' ההוא עול לבתר סדורא דצלותא לקשרא לון כחדא עכ"ל. ודי הערה בזה, ומכל הפרשיות של קרבנות הנזכר בש"ע סי' א' שיאמר אדם בכל יום יזהר עכ"פ במה שנזכר שם סעיף ט' כי טוב מעט בכוונה כו' ויאמר על הסדר כפי המבואר בזה"ק הנ"ל דהיינו שמקודם יאמר פ' בראשית עד יום אחד. ואח"כ פ' הכיור ואח"כ פ' תרומת הדשן. כמבואר בז"ח הנ"ל גודל מעלתו. ואח"כ פ' התמיד ואח"כ פ' הקטורת וסמניה על הסדר שנדפס בסדורים ואעתיק מאבודרה"ם פי' על כמה תיבות מסמני הקטורת. וז"ל בורית כרשינא שני דברים הם. תשעה קבין פי' משניהם אם חסר אחת מכל סמניה חייב מיתה פי' כהן גדול שמביא לפני ולפנים שהרי בא ביאה ריקני' שכן כתוב וכסה ענן הקטרת וגו' אבל אם חסר א' מכל סמני' שאין ענן הקטורת כהלכתו חייב. עכ"ל:
369
ש״עואחר אמירת הקטורת יאמר הפסוקים ה' צבאות עמנו וגו' כל פסוק ג"פ בהתלהבות גדול ובכוונה עצומה וגודל מעלתה הובא באבודרה"ם ובב"י וז"ל גרסינן בירושלמי פ' אין עומדין ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא בשם ר' אסא בשם ר' יוחנן לעולם אל יהי פסוק זה זז מפיך ה' צבאות עמנו משגב לנו וגו' ר' יוסא ב"ר בון בשם ר' אבוה בשם ר' יוחנן וחברי ה' צבאות אשרי אדם וגו' עכ"ל ומזה יראה אדם גודל מעלתם ויתלהב בכוונת אמירתם. ודי בזה. ותכף אחר פסוקים אלו יאמר פסוק וערבה לה' מנחת וגו' האריז"ל: ואח"כ שאר פסוקים כמו שנדפס בסדורים:
370
שע״אואח"כ אביי הוה מסדר כו':
371
שע״באח"כ תפלת ר' נחוניא בן הקנא אנא בכח כו' ויזהר האדם לאומרם בכוונה עצומה ובמתון גדול ויחלק באמירתו כל שתי תיבות בפ"ע האריז"ל. ותפלה זו הוא מתקוני התפלה המיוסדים על סדר תקון עולמות העליונים ועיקר כוונה הפשוטה לכוין היטיב פי' המלות של תפלה זו ומי שיעיין היטיב בז"ח ד' ע"ד ע"ב יראה גודל מעלת תפלה זו. ויראה לומר אחר סיומה בשכמל"ו כי הן הנוסחא בתקונים תקונא ד' ד' י"ט ע"א.
372
שע״גואח"כ יאמר הרבון הנדפס בסדורים.
373
שע״דופרק איזהו מקומן יעיין האדם בכתבי האריז"ל ויראה גודל מעלתה שכל משנה ומשנה של פרק זה הוא תקון בפ"ע בעולמות העליונים. לכן יזהר לאומרה בהבנת פירושה ובמתון וכלל הכונות של כל הנזכר עד הנה ומה גם פרק זה יכוין האדם קודם אמירה של איזה ענין שבזה האמירה אני רוצה לעשות נחת רוח ליוצרי ובוראי ית' ויתעלה ואז בוודאי יעשה אמרתו רושם ותקונה בעולמות העליונים אף שאינו יכול לכוין כוונת האר"י ז"ל כי רחמנא לבא בעי. וכוונה זו של עשית נחת רוח לבוראנו ית' היא כוונה נפלאה ועצומה בכל העבודות ובפרט באמירת תקוני התפלות ולמוד תוה"ק. גם בתוך אמצע התפלה או השבח או הלמוד יתעורר האדם אל כונה זו ודי בהערה זו.
374
שע״הואחר ברייתא דר"י אומרים קדיש וקדיש זה הוא ג"כ מתקוני התפלה. האר"י ז"ל. ונוסח של עושה שלום כן הוא הנוסחא בזה"ק פ' תרומה ד' קס"ט ע"א עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו כו'.
375
שע״ואם לא אמר האדם פ' קדש כו' והיה כי יביאך תיכף אחר הנחת תפילין אם ישער בעצמו שלא יאחר תפלת הצבור יאמר אותן שתי הפרשיות כאן קודם ב"ש כדי שיאמר כל הד' פרשיות על סדר הכתוב בתורה ובתפילין. מקודם יאמר כאן קדש והיה כי יביאך ובק"ש שמיא מרע והיה אם שמוע משא"כ אם יאמר השתי פרשיות קדש והיה כי יביאך אחר התפלה לא יאמר על הסדר שמעתי. ע"כ תקוני תפלות של עולם העשיה:
376
שע״ז
377
שע״ח
378
שע״ט
379
ש״פ
380
שפ״א
381
שפ״ב
382
שפ״ג
383
שפ״ד
384
שפ״ה
385
שפ״ו
386
שפ״ז
387
שפ״ח
388
שפ״ט
389
ש״צ
390
שצ״א
391
שצ״ב
392
שצ״ג
393
שצ״ד
394
שצ״ה
395
שצ״ו
396
שצ״ז
397
שצ״ח
398
שצ״ט
399
ת׳
400
ת״א
401
ת״ב
402
ת״ג
403
ת״ד
404
ת״ה
405
ת״ו
406
ת״ז
407
ת״ח
408
ת״ט
409
ת״י
410
תי״א
411
תי״ב
412
תי״ג
413
תי״ד
414
תי״ה
415
תי״ו
416
תי״ז
417
תי״ח
418
תי״ט
419
ת״כ
420
תכ״א
421
תכ״ב
422
תכ״ג
423
תכ״ד
424
תכ״ה
425
תכ״ו
426
תכ״ז
427
תכ״ח
428
תכ״ט
429
ת״ל
430
תל״א
431
תל״ב
432
תל״ג
433
תל״ד
434
תל״ה
435
תל״ו
436
תל״ז
437
תל״ח
438
תל״ט
439
ת״מ
440
תמ״א
441
תמ״ב
442
תמ״ג
443
תמ״ד
444
תמ״ה
445
תמ״ונעים זמירות מלך ישראל כשהשיג ברוח קדשו גודל מעלת ותקון התפלה ויהי כראותו שבני אדם מזלזלין בו דבר ברוח קדשו ומלתו על לשונו לשון חכמים מרפא שימו לבבכם לכל הטוב ההוא שאבדתם ואמר כרום זלות לבני אדם כדרז"ל דברים שהם עומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם ואת כל זה ראיתי ונתתי את לבי טרם אחלה לדבר על שער התפלה וכוונתה להביא מן האומרים מאמרי הזה"ק ותקונים. פרק תקוע אלפא בינה בגודל מעלות ותיקון התפלות בעולמות העליונים. ואם אמרתי אספרה נא כמו הם בזוה"ק לשנים יאריכו פארותיו כי הם לערך ק"כ מאמרים נמנים. ואי לזאת איפה לקטתי איפה א' קטנה מקצת מאמרים מהזה"ק ותקונים. המבארים גודל מעלת התפלה וגודל תקונה בכל העולמות העליונים ובכדי לעורר את האהבה עד שתחפץ לבב אנוש כערכי לבוא אל שעבוד כוונת התפלה יהיו נכונים ולגודל אהבת הקצור נקיטנא נפשאי בקצרא בהמתקת המאמרים על צד היותר אפשרים. ופרקו נאה הי' להעמידו בין הפרקים הקודמים טרם ביאורי התחלת התפלה אך אין מפסיקין בין הפרקים כי דרך הלוכו הוא קרב לגשת אל הקדש סדר הנאות בעשייתן לעבודת האשמורה כל אלה חברו אל עמק שוה בלי הפס' בנתים עד תשלום תקון תפלת עולם העשיה ויהי השער לסגור אמרתי כל מן דין סמוכ' לנא לעשות לו סמוכין בסגירת השער הזה. וגודל מעלות התפלה דרך כלל הובא בגמרא הקדושה ברכות פ' אין עומדין דף ל"א אר"א גדולה תפלה יותר ממע"ט שאין לך גדול במע"ט כמשה רבינו ע"ה ואפ"ה לא נענה אלא בתפלה דכתיב כו' ואר"א גדולה תפלה יותר מכל הקרבנות שנאמר כו' ועוד כמה מאמרים:
446
תמ״זוז"ל זה"ק פ' ויחי רכ"ט ע"ב ת"ח כל ב"נ דאתי למפלח ליה לקב"ה בצפרא ופנייא בעי למפלח ליה לקב"ה בצפרא כד סליק נהורא כו' כדין בעי ב"נ לאתקשרא בימינא דקב"ה ולמפלח קמי' בפולחנא דצלותא בגין דצלותא אחסין תוקפא לעילא ואמשיך ברכאן מעומקא עלאה לכלהו עלמין ומתמן אמשיך ברכאן לתתאי ואשתכחו עלאין ותתאין מתברכין בההוא פולחנא דצלותא דקא בעי ב"נ למפלח קמי קב"ה בשמחה וברננה לאכללא כו' עכ"ל בקיצור. ובדף ר"נ ע"א ז"ל השתא דקרבנא לא אחעביד צלותא דב"נ אתער שלימו לעילא ותתא ובברכתא דבריך לקב"ה מתברכין עלאין ותתאין וע"ד בצלותא דישראל מתברכין עלמין מאן דמברך לי' לקב"ה ית' ומאן דלא מברך לי' לקב"ה לא יתברך הה"ד כי מכבדי אכבד וגו' עכ"ל. וז"ל פ' פקודי ד' ר"נ ע"א חברים מקשיבים לקולך השמיעני זכאין אנון צדיקיא דידעי לסדרא צלותהון כדקא יאות בגין דכד האי צלותא שראת לאסתלקא אלין סלקין בהאי צלותא (פי' מלאכין ממנן) ואעלין בכל אנון היכלין עד תרעא דפתחא עלאה ועאלת ההיא צלותא קמי מלכא לאתעטרא כמה דאתמר ת"ח כל אנון דמצלאן צלותין ומקדשין למאריהון ברעותא שלים האי צלותא בעי מגו מחשבה לאפקה לה וברעותא דרוחא מלולא שלים וכדין אתקדש שמי' דקב"ה וכד מטת לגבי אלין חברים (פי' המלאכים) כלהו נטלי לההוא צלותא ואזלין בהדה עד היכלא רביעאה בההוא פתחא כו' בגין דאצטרך לי' לב"נ לברכא לקב"ה ולצלאה צלותי' כדקא יאות בגין דיתברך שמיא קדישא כו' ולא יפגום צלותי' בגין דימנע ברכאן מעלמא והכא בסטרא דקדושה כו' עכ"ל בקיצור. וז"ל בפ' ויקהל ד' ר' ע"ב צלותא דב"נ דדחיל למרי' ואתקין תקונא דלעילא כמה דאוקמינא בקדמיתא בשירין ותושבחן דקאמרין מלאכין עלאין לעילא ובההוא סדירא דתושבחן דקאמרין לתתא איהי קשיטת כו' ובעי בר נש לשוואה לבי' ורעותי' ולכוונא בכל הני תקונין וסדורין דצלותא פומי' ולבי' ורעותי' כחדא כו' ואי ב"נ יכוין לבי' ורעותי' לכל דא כו' כדין קב"ה קארי לי' שלום לתתא כד"א ויקרא לו ה' שלום וכל יומוי הכי קראן לי' לעילא שלום כו' וכד אסתלק ההוא ב"נ מהאי עלמא נשמתי' סלקא ובקעי בכל אנון רקיעין ולית מאן דימחי בידה וקודשא ב"ה קרי לה ואמר יבוא שלום ושכינתא אמרה ינוחו על משכבותם וגו' ויפתחון לה תליסר טורי דאפרסמונא דכיא ולא יהא מאן דימחי בידה כו' עוד בדף ר"א ע"א ז"ל פתח ואמר ויאמר לי עבדי אתה וגו' הכא בצלותא דבעי ב"נ לצלאה קמיה דקב"ה דאיהי פולחנא חדא רבא ויקירא מאנון פולחנין דמרי' אית פולחנא דקב"ה דקיימא בעובדא כו' ואית פולחנא דקב"ה דאיהו פולחנא פנימאה יתיר דאיהו עקרא דכלא כו' צלותא דב"נ דאיהו פולחנא דרוח' איהי קיימי ברזין עלאין ובני נשא לא ידעין דהא צלותא דב"נ בקעא אוירין בקע רקיעין פתח' פתחין וסלקא לעיל' כו' מל' סלקא ואנון ממנון דקיימין באוירא אתמנון לד' סטרי עלמא לסטר מזרח אתמנא ממנא חד בכמה ממנין וסרכין עמי' דקיימין באוירא גז"רדיא שמי' ועמיה סרכן ממנן אחרנין דאנון מחכאן לההיא מלה דצלותא וסלקא באוירא ונטיל לה האי ממנא אי היא מלה כדקא יאות הוא וכל אנון סרכין נשקין להאי מלה וסלקין עמה עד ההוא אוירא דרקיע לעילא דתמן ממנון סרכין אחרנין בשעתא דנשקי לההיא מלה פתחי ואמרי זכאן אתון ישראל דידעיתו לעטרא למריכון בעטרין קדישין זכאה איהו פומא דמלה דעטרה דא נפקא מני' כדין פרחין אתון דקיימין באוירא דבשמא קדישא דתריסר אתון דההוא שמא שליט באוירא כו' ואנון אתוון פרחין וסלקין בההיא מלה וההיא ממנא דמפתחן דמארי' דאוירא בידי' וכל אנון ממנין אחרנין כלהו סלקין בי' עד רקיעא ואתמסר בידא דממנא אתרא וסלקא לעילא כו' סלקא צלותא ומטת לגבי חד ממנא דאתמנא לסטר מערב ותמן קיימין תשעה פתחין ובהו קיימין כמה סרכין וכמה ממנן ועלייהו ממנא חד די שמי' זבוליא"ל כו' וכד נהור יממא עאלין כלהו בפתחא חדא דאנון ט' פתחין דאיהו פתחא עילא' על כלהו וכד צלותא סלקא עאלת בההוא פתחא וכלהו סרכין וכלהו ממנן נפקין מההוא פתח' ועלייהון זבוליא"ל ההוא רב ממנא ונפקי כלהו ונשקי לה ומטן עמה עד רקיע תנינא סלקת צלתא עד ההוא רקיע ואתפתחו תריסר תרעין דההוא רקיע ובההוא תרעא דתריסר קאים ממנא חד דשמיה ענא"ל והאי ממנא על כמה חילין על כמה משריין וכד צלותא סלקא קאים האי ממנא וכריז על כל אנון פתחין ואמר פתחו שערים וגו' וכלהו תרעין פתיחן ואעלת צלותא בכל אינון פתחין כדין אתער חד ממנא כו' דאתמנא על שיתין רבוא משריין כו' כל אנון שתין רבוא משריין וכל אינון מארי דעיינין וכל אנון דצייתין מארי דאודנין כלהו נפקי ונשקי לההוא מלה דצלותא דסלקא הה"ד עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שוועתם כו' רקיע תליתאי ההוא צלותא סלקי ומחי לההוא רקיע כו' וכד צלותא סלקא נחית ההוא שרביטא וסגיד קמי' ההיא צלותא ואקרי האי רקיע רקיע דשרביטא כו' דא היא צלותא דסלקא על כל אנון רקיעין כדין סגדין לגבה מכאן ולהלאה צלותא מתעטרא בעטרין עלאין וסלקא לגו רקיע רביעאה כו' וכלהו מעטרין לההיא צלותא בעטרין דבוסמין דגנתא דעדן ותמן אתעכבת צלותא עד דכלא משריין סלקין עמה לגו ההוא רקיע חמשאה ותמן איהו ממנא חד גדריא"ל שמי' והוא מארי קרבין דעו"ג וכד צלותא סלקי כדין אזדעזע הוא וכל משריין דלי' ואתבר חילייהו ונפקי וסגדי ומעטרין לההיא צלותא וסלקין עמה עד דמטו לשבעין תרעין דתמן קאים חד ממנא דשמי' ענפיא"ל רב ממנא והוא מעטר לההיא צלותא בשבעין עטרין וכיון דמתעטרא צלותא בכל הני עטרין כדין מתחברין כל אנון חיילין דכלהו רקיעין וסלקין לההיא צלותא דמתעטרא בכל סטרין לגבי רקיע שביעאה וכדין אעלת צלותא וסנדלפון רב יקרא עלאה דכל מפתחין דמר' בידי' אעיל לההיא צלות' לגו שבעה היכלין אלין אנון היכלין דמלכא והאי צלותא כד מתעטרא בכל הני עטרין כו' זכאה חולקי' דב"נ דידע לסדרא צלותי' כדקא יאות בהאי צלותא דמעטרי בי' קב"ה כו' עד הכא מלין למנדע רזין עלאין מכאן ולהלאה אית פקודא אוריתא כו' ואנון שית פקודין דקיימין אוף הכי בצלותא. חד ליראה את השם הנכבד והנורא. תנינא לאהבה אותו. תליתאה לברכו רביעאה ליחדו. חמישאה לברך כהנא ית עמא. שתיתאה למסור נשמתי' לי' כו' ואנון שית פקודין דקיימין בצלותא דמלה בר אנון פקודין דקיימא בעובדא כגוונא דציצית ותפילין. ליראה את השם פקודא דא קיימי באלין תושבחן דקאמר דוד מלכא (פי' בפסוקי דזמרה) ובאנון קרבנין דאורייתא (פי' פרשיות הקרבנות וקטורת) דתמן בעי ב"נ לדחלא מקמי מרי' בגין דאנון שירין קיימין בההוא אתר דאקרי יראה כו' ובעי ב"נ לשוואה רעותי' באנון שירין ביראה כו' כיון דמטי ב"נ לישתבח ישוי רעותי' לברכא לי' לקב"ה כגון יוצר אור יוצר המאורות לאהבה אותו כד מטי לאהבת עולם (ר"ל אהבה רבה) ואהבת את ה' אלהיך דדא איהו רזא דרחימו דקב"ה והא אוקמוה ליחדא לי' שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד דהכא קיימא רזא דיחודא דקב"ה ליחדא שמי' ברעותא דלבא כדקא חזי ומתמן ולהלאה אדכרותא דיציאת מצרים כו' לברכא כהנא ית עמא כו' למסור נפשי' לגבי' ולמיהב לי' נשמתי' ברעותא דלבא כד נפלין על אנפין ואמרין אליך ה' נפשי אשא דיכוין לבי' ורעותיה לגבי' לממסר ליה נפשי' ברעותא שלים אלין אנון שית פקודין דקיימין בצלותא דסלקין לגבי שית מאה פקודין דאוריית' ואי תימא תליסר אחרני יתיר כו' זכאה חולקי' מאן דישוי לבא ורעותיה לדא ולאשלמא לון בכל יומא ובאלין תליין אחרנין סגיאין אבל כד מטי ב"נ לאתרין אלין אצטרך לי' לכוונא לבי' ורעותא לאשלמא ההוא פקודא דקיימא בההוא מלה וכדין מכרזי עליה ואמרי ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר עכ"ל בקיצור נמרץ:
447
תמ״חאחיי ורעי אף מקצת מאמרים אלו שהעתקתי יכול אדם להתבונן גודל מעלת התפלה שעולה ברום רקיעים והיכלות בין כמה חיילין ומשריין עלאין להעשות כתר ועטרת תפארת למלך מלכי המלכים הקב"ה וב"ש וכל הכבוד שעושין לה בנשיקין והשתחואות כנ"ל וכל העולמות מתברכין בתפלתו כנ"ל בזוהר ויחי ותמשיך ברכאן מעומקא עלאה לכלהו עלמין ואשתכחו עלאין ותתאין מתברכין בההוא פולחנא דצלותא ונכללין בה גם כל התרי"ג מצות כנ"ל מפורש ובוודאי הערות הזה"ק לבד הן די עולה לעורר לבות בני אדם אל גודל הכוונה בה כנ"ל בזהר פקודי האי צלותא בעיא מגו מחשבה לאפקא לה וברעותא דרוחא מלולא שלים כו' ולא יפגום צלותיה בגין דימנע ברכאן מעלמא. גם בזהר ויקהל כנ"ל כתב ובעי ב"נ לשוואה לבא ורעותי' ולכוונא. פומי' ולבא ורעותי' כחדא כו' ליחדא לבי' בתקונא דפולחנא דמרי' ולשוואה לבי' ורעותי' בההוא פולחנא דאינון מלין דקאמר דהא מלה סלקא כו' ודי בזה וז"ל בתיקונים דף ק"ו ע"א תיקון ס"ט האי איהו דאוקמוה מארי מתניתין דב"נ דאשתדל בפולחנא דמרי' דכל בריין דעלמא בסייעתא דלי' כמה דאוקמוה כל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה ואפי' שרפים וחיות ואופנים לא אתבריאו אלא לסייעתי' וכד ב"נ אפיק הבלים ודבורים בצלותי' כמה עופין פתחין גדפייהו ופומייהו לקבל לון הה"ד כי עוף השמים וגו' ונטיל קב"ה אלין מלין ובני בהון עלמין דאתמר בהון כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה ורזא דמלה ואשים דברי בפיך וגו' ולאמר לציון עמי אתה אל תקרי עמי אלא עמי בשותפ' עכ"ל בקיצור. ובתיקון כ"א דמ"ה ע"ב ז"ל פתח ר"ש ואמר זכאה איהו מאן דמצלי וידע לסלקא רעותיה לעילא דהא פומי' אפיק שמהן ואצבעו כתבין רזין וכד סלקין שמהן מפומוי כמה עופין פתחין גדפייהו לעילא לקבלא לון וכמה חיון דמרכבתא כלהו מזדמנן לגבייהו לנטלא לוו כו' עכ"ל בקיצור. ובתקון ע' ד' קל"ב ע"א ז"ל ת"ח כד ב"נ מתעטף בעטופא דמצוה כו' ובתפילין איהו מעטר ליה כו' וקרא ליה דישרי על כרסיא דתקן ליה שמע ישראל הכי קב"ה מתקן ליה בההוא עלמא כרסיא ועטרה כו' ואמליך לי' על כל מלאכין ומשריין דתמן כו' וכמה דנגנין ליה בכמה נגונין דשירות ותשבחות והודאות הכי כד סליק לעילא כלהו חיוון דמרכבות ומשריין דמלאכין קדישין דחיות ואופנים ושרפים פרשין גדפיהו בחדוה בנגונא לקבלא לי' הא הכא אגרא דצלותא ותקונין דילי' דאיהו פקודא חדא כו' וכמה דאיהו מקבל עליה כל פקודין דעשה בדחילו ורחימו הכא אמליכין ליה לעילא חיילין ומשריין על אלין עלמין דתקון ליה קב"ה לעילא ומקבלין לון עלייהו בדחילו ורחימו דמאריהון ובזמנא דב"נ אשתדל באורייתא דאיהו אור ובמצוה דאיהו נר כאלו נהיר בעמודא דעננא ביממא קדם ה' ועמודא דאשתא בלילה הכי כגוונא דא כד אזיל לההוא עלמא מה כתיב ביה וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וליל' בעמוד אש להאיר להם למאן לנשמה ורוחא ונפשא דיליה כו' הרי אגרא דאלין פקודין דתליין באלין אברים הוא מאן דמיחד לקב"ה בשכינת בהאי עלמא קב"ה מזווג ליה בבת זוגיה בההיא עלמ' ומאן דקריב ליה לשכינתי' קרבנ' קב"ה מקרב ליה בבת זוגי' מאן דעבד ליה בית מקדשא הה"ד ועשו לי מקדש קב"ה עביד ליה בההוא עלמא בית לדיירה בי' תמן דאיהו קדש קדשין ומאן דעביד ליה סוכה קב"ה מסכך עליה בההוא עלמא ואגין עליה מכל מלאכי חבלה כד נפיק מהאי עלמא ואזיל לההוא עלמי' וכל מאן דמברך לקב"ה ומקדש ליה בצלותא בהאי עלמא קב"ה מברך ליה בההוא עלמא ומקדש ליה ולית קדושה פחות מעשרה אוף הכי עביד ליה קב"ה עשרה חופות בגן עדן דקדושה דקב"ה עם שכינתי' אינון ק' ק' ק' ושבע ברכאן דלי' אינון בק"ש בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאתריה הא שבע ויחוד דיליה שמע ישראל והכי קב"ה מברך ליה ולכלה דיליה ומקדש ליה עמה בקדושה ומייחד תרוייהו וכלה מדה כנגד מדה סוף סוף בכל מה דאשתדל ב"נ בפקודוי דקב"ה בגיני' ובגין שכינתי' הכי אשתדל קב"ה בגין ב"נ ובת זוגי' בההוא עלמא זכאה חולקיה מאן דישתדל למעבד רעותיה דלית פומ' יכול למימר אגרא דילי' בההוא עלמא דאיהו לדרי דרין ב"נ עביד לקב"ה רעותיה דאיהו לפום שעתא בהאי עלמא ובני ליה בנינא בי'. קב"ה בני לי לב"נ בעלמא דילי' בנינא לדרי דרין כו'.
448
תמ״טאחי ורעי אהובי נפשי אתה הראת לדעת ממאמרי קדש האלו גודל המעלה ותקון התפלה. בכל העולמות העליונים ובכדי לזכות את הרבים שלא יצטרכו לחפש ולחקור באיזה מקומן של הזה"ק והתקונים מעניני עבודות יוצרנו ובוראנו ית"ש וזכרו לעד יתעלה. גודל שכרן ועונשם ע"כ העתקתי המאמרים האלה. ובודאי המאמר קונה ההתלהבות בלבם הטהור לעבוד אותו ית' ברחימא ודחילא. הן בשירי' ותשבחות הן בתפלה. הן בכל מ"ע ול"ת כולו ובזה יזכו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכל'. כולה. ודי בזה הערה:
449
