יסוד ושורש העבודה, ז; שער הבכורות ד׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Seventh Gate 4
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳ביאור מהות האכילה
8
ט׳מדי עברי לבאר איכות האכילה עת לכוננה על ישר במו עופל וחוזק בחזקת היד החזקה והעונש הגדול על האוכל מאכלות אסורות רחמנא לצלן וע"כ צריך האדם לזהר בהם מאוד ויעמוד מרחוק בתכלית הריחוק אפילו מחשש שלהם וביחוד בשרץ השורץ המצוים במאכלים והם הנקראים מילבין בלע"ז שהיא דמיון הנמלה הנזכר בגמרא נמלה לוקה חמש שגם היא שרץ הארץ כנמלה שעוברין עליה חמש לאוין. ובודאי חיוב גדול על האדם לחקור היטיב על זה בכל ימות השנה וביחוד בימות החמה שמצוי ביותר ועיני ראו גם באמצע החורף כמה כלים מלאים מהם. גם בלחם שהיה מונח במרתף באמצע החורף מצאתי ג"כ בהם הנמלים הנ"ל ובודאי עתיד ליתן את הדין מי שאינו נזהר בזה היטיב לחקור ולבדוק עד מקום שידו מגעת וביחוד בימות הקיץ בכל המאכלים ובכל המשקים שאוכל ושותה ובכל הכלים שנעשו בהם המאכל והמשקה דהיינו כלי חרס שמבשלים בהם רק משבת לשבת גם כלי קמח בודאי יש בהם מילבי"ן גם בלחם ובגרופי"ן שאופה או עושה בעה"ב על שבוע או ב' שבועות בודאי נמצא בהם מילבי"ן הנ"ל בד' וה' ימים אחר האפי' או עשיה וביחוד בגבינות הישנות גם הכלים שמונחים בהם גבינות וחמאה ראיתי בעיני אף בחורף ומכ"ש בקיץ שהם מלאים מילבין. גם ראיתי בעיני אף בימות החורף במשפך שמסננין עליה יין היו מילבין רצין ושבין בה. גם יזהר האדם מאד בקטניות ועדשים שיבדוק תחלה קודם בישול ע"י נפה דהיינו לרקדן על הנפה ובפסולת שיפנו מהנפה על השולחן או הדף יבדוק. ובודאי ימצא בהם מילבין רוחשין גדושים בתוך הפסולות ואת הכל ראיתי בעיני ולא מאומד דעתי וגם לא מפי השמועה אני אומר לכם. גם בשרץ זבובי' בודאי במאכל או משקה שאינם מכוסין בכסוי היטב נופלים בהם הזבובים וביחוד בתבשיל עב ובודאי לית לי' ברירה לברר מן הזבובים בשעת אכילה ולהשליכם לחוץ כי א"א לעמוד עליהם. וביחוד בסעודת לילה שאינן ניכרין בקערה כ"כ וחיוב על האדם לחקור ע"ז היטב. ועיני ראו ולא זר בקיץ ולפעמים אף בחורף בצלוחית שהיו שותים בו שכר שעורים או דבש מצאתי לאחר שעה או שתים זבובים קטנים שנתהוו מלחלוחית השכר או הדבש הנדבק בצלוחית. לכן יזהר מאוד בזה לבדוק הצלוחית מזבובים קודם שתייתו בה ותקון גדול הוא תיכף למריקה שטיפה שאחר שתית השכר מורק ושטף במים היטיב. וביותר צריך לזרז להזהר בחומץ הן בקיץ הן בחורף כי כלי שמעמידין בה החומץ היא מלאה זבובים קטנים וחיוב על האדם לסנן החומץ על ב' וג' מפות. ואף בעת הסינון יזהר מאוד שלא יפרחו הזבובים לתוך החומץ המסונן או על מאכל ומשקה אחר. שהן עומדים בסמוך לכלי שהחומץ בה. יזהר האדם מאוד בקיץ גם בתחילת ימי החורף שלא ישתה שכר ואף שאר משקים רק מזכוכית לבינה זכה ובה יהיו נראי' אף הזבובים הקטנים ולא ישתה שום משקה מכלי עץ או מכלי חרס שבודאי נפלו בהם הזבובים אם לא כסו אותם מתחלה ועד סוף בכסוי כראוי ואף אם כסו אותם במכסה כראוי א"א להזהר שלא יפלו בכלי טרם כיסו אותה ואף גם זאת ששותה מזכוכית לבנה ימתין מלשתות עד שתשקע הרתיחה שקורין שוי"ם בלע"ז וראיתי רבים וכן שלמים ויראים ששותי' דרך המפה. וביותר צריך להזהר מזבובים בתבשיל ירקות שקורין (באטווינע) בלע"ז שבודאי נפלו זבובים בקדירה בעת שהיתה מגולה ואינו ניכר כ"כ בטביעת עין בקערה בשעת האכילה להשליכם לחוץ:
9
י׳גם בתולעים המצוי בבצלים ובכל הירקות וביחוד בכרוב שקורים היפ"טלך קרוי"ט מצוים שם תולעים קטנים בין עלה לעלה דמיון פרעושים והן אמת יהגה חכי שרוב העולם נזהרים בזה ובודקין עד מקום שידם מגעת כל עלה א' בבד ובעל נפש ירחיק מאכילתם כללו של דבר שחיוב גדול על כל איש מאישי ישראל לחפש ולבדוק אחריו ולחקור בכל החקירות במאכלים ובמשקים ובכלים שמונחים בהם אם לא תמצא בהם זבובים ותולעים ומילבין בכדי שיוכל להנצל מאיסור אכילתם רחמנא לצלן שאיסור שלהם חמור מאיסור חזיר שעל אכילת חזיר לאו אחד ועליהם מוזהר בכמה לאוין כנ"ל. ואף גם זאת שיהא האדם ירא שמים וגם נזהר בהם בשמרם בכל אומצי החקירה וכל היד המרבה לבדוק עכ"ז לא יהיה נכון לבו בטוח בודאי שנצול מכל וכל מאיסורים אלו ובביחוד ממילבין שמצוין במאכלים בקיץ בתמידות. אך חיוב גדול על האדם לעשות המוטל עליו ואת אשר בכחך לעשות עשה לחקור עד מקום שידו מגעת ואז עכ"פ יהיה שוגג וה' ית"ש יהיה בכסלך ויצילך מלכד ולא יאונה לצדיק כל און. אך מי שאינו חושש ע"ז כלל ואוכל ושותה בלא בדיקה וחקירה גדולה מתחילתו תחלתו מוכיח על סופו ואף על הספק נקרא מזיד ועונשו גדול רחמנא לצלן ומה מאוד מפליג בזה"ק עונשי איסורים אלו שהרי הוא כאלו כופר בעיקר ולית לי' חולקא באלהא דישראל רחמנא לצלן ואעתיק לפניך ממאמר אחד מזה"ק כדי לעורר לב האדם אל הזריזות בזה. וז"ל הזה"ק פ' שמיני דמ"א ע"ב ת"ח כל מאן דאכל מאינון מאכלי דאסורי אתדבק בסטרא אחרא וגעל נפשי' וגרמי' ורוח מסאבא שרי' עליה. ואתזי גרמי' דלית לי' חולקא באלהא עלאה ולא אתי מסיטרי' ולא אתדבק בי' ואי יפוק הכי מהאי עלמא אחידן בי כל אנון דאחידן בסטר דמסאבא ומסאבין לי' ודיינין לי' כבר נש דאיהו געלא דמרי'. הגידה לי שאהובי נפשי אחיי ורעיי וכי אין ראוי לאדם לפול מלא קומתו ארצה וליתן בעפר פיהו ופלגי מים תרד עיניו יומם לא ישקוט ולילה לא ינוח אם קולע השערה לשער בעצמו שלא היה נזהר היטיב בעודו בחיים חיותו ממאכלות אסורות אשר אומץ עונשם חמור מכל עבירות שבעולם לפי הזה"ק הנ"ל שעל כל עבירות שבתורה אף על אותם שחייב בהם מב"ד מ"מ לאחר שסבל עונשו בגיהנם ובשאר עונשים כפי שנגזר עליו בעולם העליון עכ"פ יש לו חלק לעה"ב ויש לו חלק בקב"ה ית"ש. אבל זה שטימא עצמו וגופו ממאכלות האסורות מבואר במאמר הזה"ק הנ"ל שאין לו חלק כלל באלהי ישראל ולא בעה"ב ונידון לדרי דרון כנ"ל עלייהו כתיב כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה וגו' ומה לי עוד לזעק ולדבר על לב בני אדם האין די בעור עולה לבער ולהתלהב לבב אנוש ייסד הזה"ק הנ"ל ובזכרו כל הדברים האלה הלוך ילך ובכה תמיד לא יחשה על רוע מזלו אם ישאר כנ"ל. ושמעתי על כמה אנשי מעשה שהולכים בעצמם אל בית הרחים לנקות אף כלי בית הרחים ממילבי"ן וטוחנין בכל יום מעט תבואות ואופין לחם לצורך יום אחד בלבד וכן בכל יום ומכ"ש שנזהרים בכלים שבביתם לנקות אותם בכל יום מספק מילבי"ן ע"י שרפה בקש ואשרי חלקם בזה ובבא. גם שמעתי על כמה אנשי מעשה שקודם אכילתם מנקים השולחן שיאכלו עליו היטיב מספק מילבי"ן ונזהרים שלא יהיה מונח שום ספר על השולחן בעת האכילה כי בספרים מצוין ג"כ מילבי"ן וחוששין שלא ירחשו מהספרים על המפה ועל הלחם. אחיי ורעיי מי זה האיש אשר בינה יתירה נודעת לו מזה"ק הנ"ל בחומר העונש של עון זה ר"ל ולא ישים על לבו ויחרד וילפת אורחות דרכם להזהר בכל מיני זהירות מעון המר זה אף בספק ספיקא אם ישער בדעתו שאפשר שיכול להיות במאכל או במשקה או בכלי זו (מילבי"ן) או זביבים אזי ידך משוכות הימנו ואתה נמנע מלאכלן או לשתותן כי נח לו לאדם שימסור עצמו לכבש את תאותו שעה קלה בעה"ז השפל והבזוי מלאבד אורות חלקו מאלהי ישראל ח"ו וחלקו בעה"ב שכולו ארוך לעולמי עד. ואין די להפקיע את עצמו בלבד בזהירות ההשגחי על עצמו יצא אלא על הכלל כלו יצא להזהיר את אחרים ג"כ וביחוד להרים מכשול מדרך עם ישראל להאופים שהמכשלה הזאת תחת ידם והמה כשלו ונפלו רבים חללים בעו"ה וחטא הרבים תלוי בהם במה שאין נזהרים להבהב כלים שמשתמשין בהם בכל יום ע"י שריפה בקש כי כל כלי אפיה שלהם ואף גם זאת כל כותלי בתיהם מלאי' (מילבי"ן) ר"ל אף בימות החורף. ואשרי חלקו מי שמשתדל את עצמו להיות איש בזה ליתן את פנאי שלו ולחקור ולדרוש בתמידות על אודות הדבר הזה לזכות בזה את הרבים וזכות הרבים תלוי בו ודי בזה. גם במדעך ברור באיזה שוחט שמעשיו אינם מתוקנים כ"כ הוי זהיר מאוד מלאכול משחיטתו. ואף גם זאת להזהיר גם לאחרים ע"ז ובתחבולות תעשה דרך העברתו מלשחוט עוד. ומה מאוד הוא ראוי וישר אל גאוני מדינה האיתנים מוסדי הארץ הרודים בעם להקהל ולעמוד על הפרצה וישטחו להם שטוח מצודות על כל זובחי הזבח אשר בכל גבולם סביב שבכל ימות החול לא ישתו שום משקה המשכר מלבד שבתות ה' וי"ט כי בעו"ה גדלה המכשלה הזאת תחת ידם במשקה המשכר יומר לשותיו. כח הרגשותיו. ולב ולא יכין. בפגימת הסכין. וביחוד להטיל גודא רבא בארור לבל ירום איש את ידו ליקח את המאכלת לשחוט כי אם מי שיודע ללמוד גמרא ופוסקים, והן רבים עתה בשחיטה עוסקים, והכל שוחטים אף אם אינו מכיר צורתא דשמעתתא ואינו יודע מאי דקאמרי רבנן ואינו ירא שמים כלל כי לא ע"ה חסיד וכל הפושט ידו ליטול חרב פיפיות בכח גברא נעשה מומחה לרבים בשחיטתו או לעינים שכך רואות ובודאי דבר זה מוטל על גדולי הדור גאוני המדינה בכל מה שיש בידם לתקן ולהרים המכשול מדרך עם קדוש וזכות הרבים תלוי בהם. ודי בהערה זו. גם משאלה שיש בה חלוקי דיעות בפוסקים ובשעת הדחק והפסד מרובה הוראתו שלא בקדושה להכשיר אם בעל נפש אתה הוי זהיר שלא תאכל משאל' זו, אך את זה לו תאכלו מבשר שהורה בה זקן ואין בו דין חלוקה כלל בפוסקים והדין מפורש בש"ע והוא פשוט כמשחל ביניתא מחלבא אין זה נקרא שאלה כלל אף שצריך לשאול עליו (גם) יזהר האדם מבשר בהמה שיש בה סרכא, וז"ל התיקונים תקון עשרין וחמשא דף ע"ה ע"ב ואם ספר תורה איהו חסר באתר דמלא או מלא באתר דחסר או אות חד חסיר או יתיר או חליף, ס"ת פסול, לאו איהו כדיוקנא דס"ת דלעילא כגוונא דא אינון חמש כנפי ריאה כגוונא דחמשה חמשא תורה. וורדא כגוונא דזה ספר דאיהו ספר ישרים, אי אוני חסיר או יתיר או חליף, איהו חסרא פסול ומאן דעבר עלייהו כאלו אעבר על אורייתא וחמשה חמשה דילה כו' כנפי ריאה צריך דלא יהא בה סרכות תמני סרי סרכות אינון מאן דעבר עליי' כאלו אעבר ברית דאיהו חי עלמין כו'. ודי בהערה זו. בשר אחוריים של בהמה האריז"ל מזהיר שלא לאכול וביותר צריך להזהר במקום שאין יודע ומכירו להמנקר אם הוא ירא את ה' מרבים ובקי בטוב הניקור בהם ובשמותיהם כי גדלה המכשלה של איסור גיד הנשה רח"ל כמבואר פ' וישלח דף ק"ע ע"ב ועי"ש. גם אזהרת האריז"ל שלא לאכול שום לב של בהמה וחיה ועוף כי הם מהדברים המזיקים לנפשו מאד, ולא יאכל גבינה ביום שאוכל בו בשר אפי' זה בתחלת הלילה וזה בסוף היום, גם אזהרתו שלא יאכל אדם אפי' ספק פת אסור ויאכל בכוונה דברים המותרים שנתברר לו בלתי שום ספק שאין במאכל זה שום איסור כלל וכלל. וז"ל האריז"ל והאכילה דחול רובה הולכת לחלק החיצונים ומעוטה הוא הנברר מהנצוצות הקדושה שנפלו בקליפות ונכנסו במאכל הנאכל עם איזה נשמת חוטא המתגלגל בו בעונותיו שנתקן הכל ע"י האדם האוכל המאכל ההוא ודוקא אם לא יהיה המאכל דבר איסור ח"ו שאז אין הקדושה שבו ראוי' לתקון ולפיכך האוכלה ניזוק בנפשו כי הקליפה הגוברת בה מסיתו לחטוא עכ"ל. ויזהר האדם מאוד שלא יטיל אימה יתירה בתוך ביתו כנזכר בגמרא וביחוד על האמה שעוסקת בבישול תבשילין שמתוך אימה יתירה שעלי' מבעל הבית אף אם יארע לפעמים איזה איסור בבישולה דהיינו בבשר וחלב. תחת לשונה מסתרת הדבר ואינה מגדת כלל לאנשי הבית ואין איש מאנשי הבית שם בבית יודעים מאומה כי יראה מאימה שיש לה מבעל הבית וגודל הפגם של איסור בשר וחלב מבואר בזה"ק פ' משפטים דף קכ"ה ע"א ועיי"ש. לכן יזהר האדם מאוד בזה ואדרבה ראוי להזהיר בתמידות לאנשי ביתו וביחוד לזו שעוסקת בבישול תבשילין אם יארע לפעמים איזה שאלה באיסור בשר וחלב או בשאר דבר טריפות שבל תכחד ותסתיר הדבר ובזה תמצא חן בעיניו כן ראוי לכל משכיל לדבר על לב אנשי ביתו בתמידות ודי בזה. גם יזהר האדם מאוד מאיסור הנאה של בישול בשר בחלב:
10
