יסוד ושורש העבודה, יב; שער המפקד ד׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Twelfth Gate 4

א׳

ב׳

ג׳

ד׳

ה׳

ו׳

ז׳

ח׳

ט׳

י׳

י״א

י״ב

י״ג

י״ד

ט״ו

ט״זחיוב הכוונה בקריאת המגילה

י״זהלא אוזן מילין תבחן אם אנשי כנה"ג תקנו קריאת המגילה וקדמונים אחזו שער כמשפטיו אשר הראה למשה בהר כמבואר בזה"ק פ' תשא דף קצ"א ע"ב וז"ל תנינן דבההיא שעתא דנחית משה וקבל אורייתא בלחודוי כללא דכל ישראל ואיהו קביל אורייתא בעלמא. ואפילו מגלת אסתר דכתיב וקבל היהודים. וקבלו היהודים מבע"ל. מאי וקבל אלא דא משה דאיהו היהודים כללא דיהודאי. עכ"ל. הן כל יקר מגילה זו ראתה עינו של משה רבינו ע"ה ובתורתינו הקדושה שם רמז והן מספר פעמים ושלש זכרון מעלת עמלק בפסוק כתוב זאת זכרון בספר כמו שדרז"ל כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה. זכרון מה שכתוב בנביאים. בספר מה שכתוב במגילה והם אמרו שאף כהנים מעבודתן ולוים בדוכנם וישראל במעמדם כולם היו מבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה ואפי' ת"ת מבטלין. וכ"ש שאר מצות מפני מקרא מגילה והכל משום פרסימא ניסא מכל זאת האמת יורה דרכו כי יסוד קוטב קריאתה תסוב על שעורא פרסום עוצם גודל הנס ליתן הודאה עצומה במחשבתו לית"ש ויתעלה כי הגדיל לעשות עם אבותינו בימים ההם בזמן הזה פלאי פלאות נסים גדולות ונוראות כדא"ר נחמן בר יצחק להדיא בגמרא הקדושה קריאתה זו היא הלולא הנה עיניך תחזינה מישרים שקריאת המגלה היא הודאה במקום הודאת הלל. והנה אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה בזו המגילה איפה הם ההודאות ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה על הנסים ועל הישועות ולא תמצאנה כלל במגילת ספר כתוב הודאה ושבח על נפלאותיו אלינו אך אין זה כי אם אחר כוונת הלב הן הן הדברים כי יעלה על לבו כל מעשה תקפו וגבורתו של הנס ועל קוטב כוונה זו תקנו אנשי כנ"הג חיוב קריאתה וכל מה שהפליגו חכמי הגמרא בגודל חיוב קריאתה בודאי יסבו ג"כ על מרכז קוטב זה ואל יקשה בעיניך ממ"ש במשנה פ"ב דמגילה והלועז ששמע אשורית יצא אף כי באזניו ישמע ולבבו לא יבין כלל בלשון אשורי והאיך יתן הודאה ע"ז הנה באמת מקשו עלה בגמרא והא לא ידעי מאי קאמרי ומתרצי מדי דהוה אנשים ועמי הארץ מתקיף לה רבינא כו' ומסיק ה"נ מצות קריאה ופרסומא ניסא פרש"י ז"ל ופרסומי ניסא אע"פ שאינן יודעים מה ששומעים שואלין את השומעים ואומרים מה היא הקריאה הזאת ואיך היה הנס ומודיעין להם עכ"ל רש"י ז"ל הרי מבואר שעיקר הקריאה היא לידע מגודל הנס ובודאי הכוונה מזה שבידיעתו מגודל הנס יתן הודאה ושבח ליוצרנו ובוראנו ב"ה וב"ש. ואציגה נא לפניך א' מן המקומות במגילה וממנו תקיש על השאר כגון פסוק (ויאמר המלך להמן מהר קח את הלבוש ואת הסוס וגו' ועשה כן למרדכי וגו') הנה אחיי ורעיי אהובי נפשי נס הנפלא הזה הוא אחד מגבורותיו ונפלאותיו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד כי ברגע קטן חידש הבורא יתברך שמו ויתעלה הנס הנפלא הזה היוצא חוץ לגדר הטבע כי הרשע בגובה אפו לפני אותו הרגע אמר בלבו בל אמעוט מלדבר בנתינת היקר וגדולה כי למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני כי יחילו דרכיו בכל עת מיום עלה שיאו. ובשצף קצף כרגע באפו נפל משמים לתחתיות ארץ שלא בהדרגה כשאמר לו המלך (מהר קח את הלבוש וגו' ועשה כן למרדכי היהודי וגו') והנה כשאדם שומע או קורא פסוק זה בלא כוונה ואין בעל הנס מכיר בניסו לחשוב במחשבתו גבורות ה' בזה גם אינו נותן במחשבתו שום הודאה ושבח ליוצרנו ובוראנו פטרון שלנו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד שע"י הנס הנפלא הזה וע"י הנסים שמסדר הפסוק כי במה נחשב הוא קריאה כזו כקריאות הלל שתקנו אנשי כנסת הגדולה לנו קריאתה במקום הלולא אוי לאותו בושה ואוי לאותו כלימה ומזה יקיש האדם על השאר כי בודאי בלתי הודאה כלל במחשבתו לחשוב מחשבות גבורות ה' המה וליתן הודאה על זה במחשבתו אין אדם יוצא ידי חובתו כלל בקריאת המגילה כי אין הבדל בקריאתו בין מגלת אסתר למגילה אחרת. לכן אחיי ורעי ידידי השם ואהובי נפשי כל איש אשר נתן לו ה' לב לדעת פי' המלות של המגילה. בכל נס ונס שהוא שומע או קורא במגילה יחשוב במחשבתו גבורות ה' בזה ויתן הודאה בשמחה עצומה במחשבתו על זה להבורא יתברך שמו אשר הציל אבותינו ברחמיו ובנסיו הגדולים:

י״חוהנה בענין שומע כעונה כי לא תדע איזה מהן יכשר אם השתיקה יפה ולשמוע מתוך המגילה מפי הקורא או כי יקרא אחריו מלה במלה בלחש מתוך המגילה כשרה שלפניו. תדע נאמנה כי הוא דבר שאינו שוה בכל כי אם נכון לבו בטוח מעצמו שבל יפנה מחשבתו לבטלה באם הוא שומע ושותק אזי יותר טוב לאדם השתיקה ולשמוע מפי הקורא כי השמועה והכוונה הם באים כאחד ובעת שמעו יוכל גם כן לכוין בשמחה עצומה כוונות פשטיות אשר יבואו לפנינו בעז"ה בפרק שאח"ז אבל הקריאה והכוונה אינם באים כאחד ובעוד שיכוין במחשבתו איזה כוונה בשמחה עצומה יקרא הקורא כמה תיבות להלן. אבל אם אינו בטוח בעצמו מבלי פנות מחשבתו לבטלה באם שומע ושותק אזי יותר טוב לאדם שיקרא בלחש עם הש"ץ מלה במלה מתוך המגילה ועכ"ז יזהר מאד לכוין הכוונות בכל היותר אפשרי כי עיקר קריאת זו הלולא בלבו ומחשבתו כנ"ל. אבל בברכת המגילה אף גם זאת שסמוך לבו לא יירא מפינת מחשבה זרה יותר טוב לאדם וראוי לברך בפני עצמו בהיות כי מגודל חדוה ושמחת עוצם הנס הפרטי נהרא פשטא בכל תפוצות ישראל שהש"ץ משורר ומנגן ברכת המגילה ונמשכין בשיר כל תיבה מחברתה ומתוך כך יתבלבל כוונת השומע לצאת וע"כ ראוי שכל אחד יברך בפני עצמו והוא אומר על המוגמר כל ברכה בכונתה הראויה ועוד שהש"ץ מאריך בנגון כל ברכה וברכה ויכול גם כן לענות אמן בכוונה עצומה אחר סיום ברכת הש"ץ ודי בהערה זו. וקודם שיתחיל לברך ברכת המגילה יאמר לשם יחוד כו' הריני מוכן לקיים מצות עשה ול"ת יהי רצון מלפניך רבון כל העולמים שיהא חשוב לפניך קריאת מגילה שאקרא או שאשמע כאלו כוונתי בכל צירופי שמות הקדושים היוצאים מר"ת ומס"ת וכאלו כוונתי בכל הכוונות שכוונו בה אנשי כנה"ג ויהי נועם כו'. והמעיין בכתבי האריז"ל יראה נפלאות משמות הקדושים הנרמזים במגילה בר"ת ובס"ת שיכוין בהם בשעת קריאתה. ואח"כ יברך הברכות ויכוין בהם ע"ד הכוונה המבוארת למעלה בברכת נר חנוכה עי"ש. ובשמחה עצומה במחשבתו יותר ויותר: