יסוד ושורש העבודה, יב; שער המפקד ז׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Twelfth Gate 7
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳
9
י׳
10
י״א
11
י״ב
12
י״ג
13
י״ד
14
ט״ו
15
ט״ז
16
י״ז
17
י״ח
18
י״ט
19
כ׳
20
כ״אאיכות חיוב הבסומא בפורים
21
כ״באחרי ככלות סעודתו ובירך ברכת המזון יקיים ג"כ החיוב מדינא דגמרא שאמרו חייב אינש לבסומי בפוריא והנה דקדקו חכמי הגמרא בלשונם הצח והקדוש ואמרו לבסומי ולא אמרו חייב אינש להשתכר בפורים אך הוא כמ"ש הב"י בטור סי' תרצ"ה בשם רבינו אפרים וא"ח וז"ל בקיצור חייב אינש לבסומי בפוריה לא שישתכר שהשכרות איסור גמור הוא ואין לך עבירה גדולה מזו כו' אך שישתה יותר מלמודו מעט עכ"ל וגם האריז"ל בכוונת השתיה ביום זה ע"ד הסוד כתב באר היטיב בלשונו הקדוש ולא ישתכר אלא יתבסם כו'. גם את זאת יש להוכיח ע"פ שכל פשוט שאין כוונת הגמרא שישתכר חלילה כי הנה כל בעל שכל יודה ויכיר האמת במ"ש במגילה לעשות אותם ימי משתה ושמחה שחייב אדם להיות שובע שמחות בפורים אין הכוונה על שמחת הוללות של רשות כי אין טוב לאדם לפני האלהים כי אם לשמוח בשמחה של מצוה אך הרצון בזה הוא על שמחה של מצוה לשמוח ביוצרנו ובוראנו ית"ש נגילה ונשמחה בו נזכיר דודיו מיין שעומד בתמידות לרחם עלינו ולנחם אותנו ומגודל שמחת לבו באלוהותו ית"ש ויתעלה יתן במחשבתו הודאה עצומה לבוראנו ית"ש על הנסים הגדולים והנפלאים שעשה עם אבותינו בימים ההם בזמן הזה אך יש מבני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון אשר ירבו עצבותם ולבם דוה עליהם כל היום מחמת איזה דאגה וצער ואינם יכולים לדחות הצער מלבותם לשמוח שמחה של מצוה. והנה היין ישמח לבב אנוש וכן כל משקה המחמם ע"כ חייבנו חז"ל להטיב לבו ביין ובכל משקה ועי"ז דאגה בלב איש ישחנה מדעתו כדי שיוכל להכניס בלבו שמחה של מצוה הנ"ל. והנה אם האדם שותה משקים מעט יותר משיעור למודו הוא שמח וטוב לב וכל דאגותיו נשכחו ממנו ושורה בלבו חדוה ושמחה כידוע ובזה מקיים ימי משתה ושמחה וגם משיעור שתיה הראוי' הנ"ל יכול ג"כ לקיים אזהרת הגמרא הקדושה שיתבסם כ"כ עד דלא ידע בין ארור המן כו' כי החוש מעיד על זה כששותה מעט יותר מכדי הרגלו ונכנס משקה בראשו נכנס יין יצא סוד ומרבה דברים מה שלא הי' בהרגלו וטבעו מקודם וברוב דברים לא יחדל פשע הטעות כי בדרך הטבע יכול אז לטעות בדבריו וממילא יוצאים מפיו דבורים הפכיים ויכול ג"כ לטעות בין ארור המן לברוך מרדכי אבל לא כן יתהלך במשרים כי יתן בכוס עינו לשתות יותר מכדי שיעורו הרבה כי אז היין בגוד בוגד ומערבב שכלו ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו להבחין מה יום מיומים היום הזה אם הוא ת"ב או פורים כי לא ידע האדם את עתו אם עת לשחוק או עת לבכות וכדגים הנאחזים בפח כהם יוקשים בני אדם נופל מלא קומתו ארצה שוכן כאבן דומם. ולא ידע אם הוא בין החיים או בין המתים בקבר. הן אלה קצות דרכי גבר. אשר עכרו יינו. גם משכרות גדול כזו הכה ופצוע פצע וחבורה ומכה טריה באיזה אבר. גם כי יבא האדם לכמה קלקולים ומכשולים. הוי על הוי יקרא מעות לא יוכל לתקון מה שעובר. כי בשכרות כזה בודאי יום פנה. ולא יתפלל לעת מצוא תפלת המנחה עד הערב. ואפשר גם תפלת מעריב לא יעלה על לבו להתפלל. ובבקר תאמר מי יתן ראשי קלני מראשי משכרות יום אתמול. ואין עומד להתפלל מתוך כובד הראש גם תפלת שחרית בכוונה. ועתה ידידי השם ושאהבה נפשי הגידו לי איך יעלה על לב שום בר שכל החז"ל צונו ויכריחנו באזהרתם על שכרות כזה שעי"ז הולכי נתיבות יושר ילכו ארחות עקלקלות לבטולי מלהתפלל לפניו ית"ש התפלות שתקנו אנשי כנה"ג ובהם כמה נביאים בחיוב גמור על האדם להתפלל בכל יום ג' תפלות והן דברים שעומדים ברומו של עולם כמשדרז"ל מפסוק כרום זולת לבני אדם הנה בודאי אין השכל מסכים ע"ז אך האמת יורה דרכו דרכיה נועם אזהרתם וכל נתיבותיה שלום ע"ד היושר והשתיה כדת מעט יותר מכדי שיעורו והרגלו. ודי בהערה זו. הרי לפניך אחי ורעי ראיה ברורה מפוסקים קדמונים שהביא הב"י כנ"ל וכן כתוב מפורש בכתבי האריז"ל כנ"ל ואת כל ונוכחת ט"פ שכל פשוט שאין כוונת הגמרא הקדושה כלל על השתיה שלא כדת לכן יזהר האדם מאד ומאד בשתית משקין המשכרין יותר מדאי אפי' בשמחת פורים לבל הרימה פעמיך למשואות בהשאת היצר שהוא מצוה ע"פ דינא דגמרא וכל ירא וחרד ישקול במאזני שכלו בעת שתייתו בפורים אם יוכל ע"י שתיה זו להתפלל תפלת מנחה ומעריב עם הצבור בבית הכנסת בכוונה ייטיב לבו ביין או בשאר משקה וכל מעשיך יהיה לשם שמים לקיים מ"ע של קבלה לעשות אותם ימי משתה ושמחה ויערב לו ומקבל שכר גדול ג"כ ע"ז על כוונה הנ"ל וכמו שער בנפשו שע"י שתיה מרובה זו יבטל מאיזה תפלה ר"ל אזי יפסיק תיכף משתיה זו ויאסור איסור על נפשו ממש ומקבל שכר על הפרישה לשם שמים. ודי בהערה זו. ואף גם זאת אחר השתיה כדת מעט יותר מהרגלו אם הוא בכדי שיעשה ראוי לו מעט שנות מעט תנומות אחר שתייתו והתועלת מזה שיוכל להתפלל תפלת מנחה ומעריב בכוונה אך יזהר למסור שנתו לשומר מאנשי ביתו להקיצו בעת תפלת המנחה שלא יעבור ח"ו זמן תפלת מנחה גם לא יתפלל בצבור בבית הכנסת ודי בזה. ואחר תפלת המנחה כנ"ל בעודו בבית הכנסת יתוועד עם אנשים שיבואו לבית הכנסת להתפלל מעריב בזמנה ואח"כ ילך לביתו ויכין עצמו לסעודת פורים בשביל אנשי ביתו כמנהג כל העולם שעיקר סעודת פורים קורין לאותה סעודה שאחר תפלת המנחה כי כן הוא דעת קצת פוסקים ראשונים ואחרונים וישב עם אנשי ביתו בשולחן ערוך ובנרות דולקים כמו בשבת קדש ויספר לאנשי ביתו מעניני נסים ונפלאות שעשה עם אבותינו יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה בזמן הזה וכל המרבה לספר הרי זה משובח וימשוך עצמו בסעודה זו של מצוה עד עת תפלת ערבית ואחר צאת הככבים שהוא זמן תפלת ערבית ילך באמצע סעודתו לבה"כ עם בניו דוקא כדי לחנכם ג"כ ויתפלל תפלת ערבית עם הצבור אשר יחדיו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש להתפלל תפלת ערבית כנ"ל ואחר התפלה ילך לביתו לשלום וישב עוד עם אנשי ביתו על השלחן לשמוח שמחה של מצוה ואחר גמר הסעודה עם אנשי ביתו ומשפחתו כנהוג ולמודו על השולחן יברך ברכת המזון בכוונה עצומה. ודין הזכרת על הנסים בברכת המזון של סעודה זו מבואר בפוסקים. אחיי ורעי זה הוא דרך הישרה שיבור לו האדם לילך בדרכיו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד כל הימים ודי בזה:
22
כ״גפרשת פרה ופרשת חודש
בפרשת פרה ובפ' החדש קודם קריאת הפרשיות שלהם יאמר לשם יחוד כו' כנזכר למעלה בפ' שקלים וזכור וישמע הפרשה מתוך החומש בכוונה עצומה כל תיבה ותיבה היוצא מפי הקורא. ובהפטרה של (פרשה פרה) יתן הודאה עצומה במחשבתו בשעת קריאתו ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה על הנחמות הגדולים הנזכרים שם מרוב התשוקה וביחוד בפסוק ונתתי לכם לב חדש וגו'. ובפסוק (ואת רוחי אתן בקרבכם וגו') ובודאי מרוב תשוקתו ע"ז יכול אדם לבוא לידי ירידת דמעות מגודל התשוקה:
בפרשת פרה ובפ' החדש קודם קריאת הפרשיות שלהם יאמר לשם יחוד כו' כנזכר למעלה בפ' שקלים וזכור וישמע הפרשה מתוך החומש בכוונה עצומה כל תיבה ותיבה היוצא מפי הקורא. ובהפטרה של (פרשה פרה) יתן הודאה עצומה במחשבתו בשעת קריאתו ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה על הנחמות הגדולים הנזכרים שם מרוב התשוקה וביחוד בפסוק ונתתי לכם לב חדש וגו'. ובפסוק (ואת רוחי אתן בקרבכם וגו') ובודאי מרוב תשוקתו ע"ז יכול אדם לבוא לידי ירידת דמעות מגודל התשוקה:
23
כ״דובהפטרת של פרשת החודש
שענינה בקרבנות שיקרבו בבנין העתיד יתן האדם ג"כ הודאה עצומה במחשבתו לבוראנו ית"ש וישמח שמחה עצומה על בנין העתיד שבכל יום ובכל עת אנחנו ישראלים מצפים ומחכים שיבנה במהרה ויאמין אמונה שלימה ואמיתית שלעתיד מקדש ה' כוננו ידיו ית"ש ויתעלה ולא תבנה עוד מעשה ידי אדם ילוד אשה קצר ימים כשני בתי מקדשים הראשונים אבל בנין העתיד שאנו מצפים ביתו יבנה ע"י בוראנו ית"ש ויתעלה כמ"ש אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו וגדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון בקיום והעמדה נצחית לעולמי עד. י"ר שנזכה לראות בבנינה. בראש הרים נכונה. ב"ב אמן סלה ועד:
שענינה בקרבנות שיקרבו בבנין העתיד יתן האדם ג"כ הודאה עצומה במחשבתו לבוראנו ית"ש וישמח שמחה עצומה על בנין העתיד שבכל יום ובכל עת אנחנו ישראלים מצפים ומחכים שיבנה במהרה ויאמין אמונה שלימה ואמיתית שלעתיד מקדש ה' כוננו ידיו ית"ש ויתעלה ולא תבנה עוד מעשה ידי אדם ילוד אשה קצר ימים כשני בתי מקדשים הראשונים אבל בנין העתיד שאנו מצפים ביתו יבנה ע"י בוראנו ית"ש ויתעלה כמ"ש אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו וגדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון בקיום והעמדה נצחית לעולמי עד. י"ר שנזכה לראות בבנינה. בראש הרים נכונה. ב"ב אמן סלה ועד:
24
כ״ההנה אחר השלמת עבודת הבורא ית"ש מסביב כל השנה על הסדר בכדי שלא תחסר כל בה אמרתי להציג ג"כ סדר מצות מילה ופדיון הבן וסדר תפלת הדרך
25
כ״ומצות מילה
כל איש ישראל שנולד לו בן זכר מיום הולדו יכניס שמחה עצומה בלבו כי חסדו עליו גבר לזכותו בבן זכר להכניסו בברית עבודת הבורא ית"ש ויתעלה. ולבד הברכה שנתחייב לברך להשם יתעלה ברכת הטוב והמטיב ע"פ דינא דגמרא על שזיכה אותו בבן זכר כמרז"ל אשרי מי שבניו זכרים ואישורו ותהלותיו וזכותו של זה האדם שבניו זכרים שיזכה בעבור צדקם חון חשרת רב טוב הצפון לעתיד עבור צער גדולו וחנוכו לתלמוד תורה הקדושה וחנוכו לנער במצות הקדושים ע"פ דרכו גם כי יזקין אל יסור ממנה ולגודל מעלתה תקנו אנשי כנ"ה להאב לברך ברכות הטוב והמטיב הודאה להשם יתעלה בעת הולדו והנה בודאי אין כוונתם על אמירת הברכה בפיו לבד רק בהצטרפות עם המחשבה שצריך האדם להכניס שמחה עצומה וההודאה בלבו על זה להשם יתעלה. והנה זולת ההודאה הכלליות הנ"ל שבעת הולדו ראוי לאדם גם לרבות כל השבעת ימים מיום הלידה עד יום המילה להכניס הודאה עצומה בלבו בשמחה עצומה ואשרי המחכה להגיע מיום אל יום אמתי יבא לידי יום השמיני למול את בשר ערלתו של בנו להכניסו אז בבריתו של אברהם אבינו ע"ה וכל הימים אשר חי הוא שאול לה' להיות לו עבד עולם לשמור תורתו הקדושה ותמימה:
כל איש ישראל שנולד לו בן זכר מיום הולדו יכניס שמחה עצומה בלבו כי חסדו עליו גבר לזכותו בבן זכר להכניסו בברית עבודת הבורא ית"ש ויתעלה. ולבד הברכה שנתחייב לברך להשם יתעלה ברכת הטוב והמטיב ע"פ דינא דגמרא על שזיכה אותו בבן זכר כמרז"ל אשרי מי שבניו זכרים ואישורו ותהלותיו וזכותו של זה האדם שבניו זכרים שיזכה בעבור צדקם חון חשרת רב טוב הצפון לעתיד עבור צער גדולו וחנוכו לתלמוד תורה הקדושה וחנוכו לנער במצות הקדושים ע"פ דרכו גם כי יזקין אל יסור ממנה ולגודל מעלתה תקנו אנשי כנ"ה להאב לברך ברכות הטוב והמטיב הודאה להשם יתעלה בעת הולדו והנה בודאי אין כוונתם על אמירת הברכה בפיו לבד רק בהצטרפות עם המחשבה שצריך האדם להכניס שמחה עצומה וההודאה בלבו על זה להשם יתעלה. והנה זולת ההודאה הכלליות הנ"ל שבעת הולדו ראוי לאדם גם לרבות כל השבעת ימים מיום הלידה עד יום המילה להכניס הודאה עצומה בלבו בשמחה עצומה ואשרי המחכה להגיע מיום אל יום אמתי יבא לידי יום השמיני למול את בשר ערלתו של בנו להכניסו אז בבריתו של אברהם אבינו ע"ה וכל הימים אשר חי הוא שאול לה' להיות לו עבד עולם לשמור תורתו הקדושה ותמימה:
26
כ״זפדיון הבן
ונוסף גם הוא על האב הודאה עצומה להשם יתעלה בהולד לו בן בכור פטר רחם על שזיכה אותו הבורא ית"ש על אחת טובה כפולה ומכופלת ג"כ במצוה העודפת אחרי שמנה ימי מילה עוד קיום המצוה של פדיון הבן ישמח ויגיל מאד ויתן הודאה עצומה להשם יתעלה מיום הולדו בחסד אל כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשה מזכירים את ה' תמיד על תשוקת ותוחלת עונת קיום מצוה זו ביום ל"א וביותר בהגיע תור עת וזמן הסעודה של מצוה במנין עשרה כמבואר בש"ע יורה דעה סי' ש"ה אז יכניס הודאה עצומה בלבו להשם יתעלה בשמחה עצומה יותר ויותר וביחוד בשעת הפדיון מהכהן אז יכניס בלבו שמחה עצומה ביותר וביותר לאמר הא לך חמש סלעים בעד פדיון בני בכורי כאשר צוני הבורא ית"ש ויתעלה ויברך ברכת שהחיינו בשמחה עצומה עד מאד על זכיית קיום מ"ע זו. אחיי ורעיי יכול אדם להתבונן גודל התקון של הפדיון הבן בכור בעצמו לבד קיום מ"ע מן התורה ואיך ראוי אף מי שיש לו רק קצת ריוח פרנסתו לבטוח בשם אלהיו ית"ש ויתעלה ליתן החמשה סלעים להכהן לחלוטין ויהיה נכון לבו בטוח בה' ב"ה וב"ש שימלא לו בכפלי כפלים. ולא כמו שנוהגין עתה הלא היא ברבת בני עמינו שפודין באיזה משכון ובטוח שאחר הפדיון יחזיר לו הכהן את כסף ערכו או את המשכון לא יעשה כן בישראל רק מי שהשעה דחוקה לו ביותר ועל כל זה יסכים בלבו הסכמה גמורה וחלוטה שנותן לכהן זה החפץ במתנה גמורה עבור הפדיון חלף בנו הבכור ואף אם לא יחזיר לו הכהן החפץ לא יהיה בלבו על הכהן שום תרעומות. אך מי שיש לו איזה פרנסה אף שהיא בדחקות ובצמצום ישליך על ה' יהבו לקיים מ"ע זו מן התורה כתקונה ליתן לכהן את כסף הפדיום ה' סלעים בכסף או בשוה כסף ספרים או שאר מטלטלין שיש לו ונתן הכסף וקם לו לכהן לחלוטין ויחקור היטב עם לומדי תורה הדין של סך ה' סלעים בזמן הזה כי שמעתי שחקרו ושקלו סכום וחשבון ה' סלעים כסף מזוקק ע"פ דעת הפוסקים עולה כסף מקנתו שלשה רו"כ ושבעים ותשעה קאפיעקעס פחות רבע. והבוחר יבחר באיזה כהן הגון ואביון ויקיים בזה גם מצות צדקה שהיא ג"כ מ"ע מן התורה ודי בהערה זו וכוונת הכהן בעת קבלתו החמשה סלעים מאבי הבן נתבאר לעיל בעליית הכהן בקריאת התורה של שבת ע"ש:
ונוסף גם הוא על האב הודאה עצומה להשם יתעלה בהולד לו בן בכור פטר רחם על שזיכה אותו הבורא ית"ש על אחת טובה כפולה ומכופלת ג"כ במצוה העודפת אחרי שמנה ימי מילה עוד קיום המצוה של פדיון הבן ישמח ויגיל מאד ויתן הודאה עצומה להשם יתעלה מיום הולדו בחסד אל כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשה מזכירים את ה' תמיד על תשוקת ותוחלת עונת קיום מצוה זו ביום ל"א וביותר בהגיע תור עת וזמן הסעודה של מצוה במנין עשרה כמבואר בש"ע יורה דעה סי' ש"ה אז יכניס הודאה עצומה בלבו להשם יתעלה בשמחה עצומה יותר ויותר וביחוד בשעת הפדיון מהכהן אז יכניס בלבו שמחה עצומה ביותר וביותר לאמר הא לך חמש סלעים בעד פדיון בני בכורי כאשר צוני הבורא ית"ש ויתעלה ויברך ברכת שהחיינו בשמחה עצומה עד מאד על זכיית קיום מ"ע זו. אחיי ורעיי יכול אדם להתבונן גודל התקון של הפדיון הבן בכור בעצמו לבד קיום מ"ע מן התורה ואיך ראוי אף מי שיש לו רק קצת ריוח פרנסתו לבטוח בשם אלהיו ית"ש ויתעלה ליתן החמשה סלעים להכהן לחלוטין ויהיה נכון לבו בטוח בה' ב"ה וב"ש שימלא לו בכפלי כפלים. ולא כמו שנוהגין עתה הלא היא ברבת בני עמינו שפודין באיזה משכון ובטוח שאחר הפדיון יחזיר לו הכהן את כסף ערכו או את המשכון לא יעשה כן בישראל רק מי שהשעה דחוקה לו ביותר ועל כל זה יסכים בלבו הסכמה גמורה וחלוטה שנותן לכהן זה החפץ במתנה גמורה עבור הפדיון חלף בנו הבכור ואף אם לא יחזיר לו הכהן החפץ לא יהיה בלבו על הכהן שום תרעומות. אך מי שיש לו איזה פרנסה אף שהיא בדחקות ובצמצום ישליך על ה' יהבו לקיים מ"ע זו מן התורה כתקונה ליתן לכהן את כסף הפדיום ה' סלעים בכסף או בשוה כסף ספרים או שאר מטלטלין שיש לו ונתן הכסף וקם לו לכהן לחלוטין ויחקור היטב עם לומדי תורה הדין של סך ה' סלעים בזמן הזה כי שמעתי שחקרו ושקלו סכום וחשבון ה' סלעים כסף מזוקק ע"פ דעת הפוסקים עולה כסף מקנתו שלשה רו"כ ושבעים ותשעה קאפיעקעס פחות רבע. והבוחר יבחר באיזה כהן הגון ואביון ויקיים בזה גם מצות צדקה שהיא ג"כ מ"ע מן התורה ודי בהערה זו וכוונת הכהן בעת קבלתו החמשה סלעים מאבי הבן נתבאר לעיל בעליית הכהן בקריאת התורה של שבת ע"ש:
27
כ״חבר מצוה
גודל השמח' וסעודת מצו' המוגבל ליומו בארתי בעז"ה בשער הכולל פרק ט"ו:
גודל השמח' וסעודת מצו' המוגבל ליומו בארתי בעז"ה בשער הכולל פרק ט"ו:
28
כ״טתפלת הדרך
הגם שמבואר בטור וש"ע שאין לאומרה רק אחר שהחזיק בדרך והוא מגמרא דברכות פ' תפלת השחר דף ל' אך בזה"ק מבואר בכמה מקומות שעיקר תפלת הדרך קודם שיצא לדרך דז"ל פ' בראשית דף נ"ח ע"ב כד ב"נ בעי לאתקנא ארחי' קמי קב"ה עד לא יפוק לארחא בעי לאמלכא ביה ולצלי' קמי על ארחי' כו' ומאן דאיהו לא מהימנא במרי' מה כתיב בי' וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר. מאן לבו דא קב"ה דלא יהך עמי' בארחא וגרע מן סייעתי' בארחי' בגין דההוא ב"נ דלא מהימן בי' במארי' עד לא יפוק בארחא לא בעא סיעתא דמרי' עכ"ל. ובפ' ויחי דף ר"ל ע"א ז"ל יזדהר ב"נ דלא יפוק יחידאי באורחא מאי יחידאי דיזדהר ב"נ למטר פקודי דאורייתא בגין דלא תעדי מני' שכינתא ויצטרך למיזל יחידאי בלא זווגא דשכינתא תא חזי דכד נפיק ב"נ לארחא יסדר צלותא קמי' מרי' בגין לאמשכא עליה שכינתא ולבתר יפוק לארחא וישכח זווגא דשכינתא למפרק ליה בארחא ולשזבא בכל מה דאצטרך כו' עכ"ל ושם דף ר"מ ע"ב ז"ל מאן דנפיק בארחא יתקן גרמי' בצלותא דמארי' כו' עד לא יפוק בארחא כדכתיב צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו עכ"ל. הרי מבואר מכל המאמרים הנ"ל שחיוב גדול להתפלל תפלת הדרך קודם יציאתו לדרך וע"כ זאת העצה היעוצה בהתיצב על דרך לו טוב קודם צאתו מביתו להתפלל תפלה קצרה מקירות לבו להשם יתעלה שיוליכנו לשלום למחוז חפצו וישמרנו מכל פגעים רעים בדרך כמבואר במאמרים הנ"ל וכשהחזיק בדרך יתפלל הנוסח תפלת הדרך שמבואר בגמרא ובטור. וגם הט"ז כתב שיכול להתפלל תפלת הדרך המבואר בגמרא ובטור ובש"ע גם בביתו קודם שיצא לדרך ועי"ש וחיוב גדול לעסוק בתורה בדרך כמבואר בזה"ק שצריך להתפלל ג"כ שיחזור לביתו לשלום וז"ל בפ' חיי שרה דף קכ"א ע"א במדרש הנעלם ת"ר היוצא לדרך יתפלל שלש תפלות תפלה שהיא חובה של יום ותפלת הדרך על הדרך שהוא עושה ותפלה שיחזור לביתו לשלום עכ"ל. ומה מאד צריך האדם לזהר במה שאמר בן עזאי במתנית' דברכות פרק ט'. בן עזאי אומר ארבע. שתים בכניסתו ושתים ביציאתו נותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבוא. ודי בזה:
הגם שמבואר בטור וש"ע שאין לאומרה רק אחר שהחזיק בדרך והוא מגמרא דברכות פ' תפלת השחר דף ל' אך בזה"ק מבואר בכמה מקומות שעיקר תפלת הדרך קודם שיצא לדרך דז"ל פ' בראשית דף נ"ח ע"ב כד ב"נ בעי לאתקנא ארחי' קמי קב"ה עד לא יפוק לארחא בעי לאמלכא ביה ולצלי' קמי על ארחי' כו' ומאן דאיהו לא מהימנא במרי' מה כתיב בי' וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר. מאן לבו דא קב"ה דלא יהך עמי' בארחא וגרע מן סייעתי' בארחי' בגין דההוא ב"נ דלא מהימן בי' במארי' עד לא יפוק בארחא לא בעא סיעתא דמרי' עכ"ל. ובפ' ויחי דף ר"ל ע"א ז"ל יזדהר ב"נ דלא יפוק יחידאי באורחא מאי יחידאי דיזדהר ב"נ למטר פקודי דאורייתא בגין דלא תעדי מני' שכינתא ויצטרך למיזל יחידאי בלא זווגא דשכינתא תא חזי דכד נפיק ב"נ לארחא יסדר צלותא קמי' מרי' בגין לאמשכא עליה שכינתא ולבתר יפוק לארחא וישכח זווגא דשכינתא למפרק ליה בארחא ולשזבא בכל מה דאצטרך כו' עכ"ל ושם דף ר"מ ע"ב ז"ל מאן דנפיק בארחא יתקן גרמי' בצלותא דמארי' כו' עד לא יפוק בארחא כדכתיב צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו עכ"ל. הרי מבואר מכל המאמרים הנ"ל שחיוב גדול להתפלל תפלת הדרך קודם יציאתו לדרך וע"כ זאת העצה היעוצה בהתיצב על דרך לו טוב קודם צאתו מביתו להתפלל תפלה קצרה מקירות לבו להשם יתעלה שיוליכנו לשלום למחוז חפצו וישמרנו מכל פגעים רעים בדרך כמבואר במאמרים הנ"ל וכשהחזיק בדרך יתפלל הנוסח תפלת הדרך שמבואר בגמרא ובטור. וגם הט"ז כתב שיכול להתפלל תפלת הדרך המבואר בגמרא ובטור ובש"ע גם בביתו קודם שיצא לדרך ועי"ש וחיוב גדול לעסוק בתורה בדרך כמבואר בזה"ק שצריך להתפלל ג"כ שיחזור לביתו לשלום וז"ל בפ' חיי שרה דף קכ"א ע"א במדרש הנעלם ת"ר היוצא לדרך יתפלל שלש תפלות תפלה שהיא חובה של יום ותפלת הדרך על הדרך שהוא עושה ותפלה שיחזור לביתו לשלום עכ"ל. ומה מאד צריך האדם לזהר במה שאמר בן עזאי במתנית' דברכות פרק ט'. בן עזאי אומר ארבע. שתים בכניסתו ושתים ביציאתו נותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבוא. ודי בזה:
29
ל׳ותשלם כל המלאכה. סדר עבדת הקדש והלוכה שמורה בכל וערוכה. מראשית השנה ועד אחרית שנה. אשר יעשה האדם ככה. אמן:
30
