ישמח משה, שופטיםYismach Moshe, Shoftim

א׳שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך (דברים טז יח). דיש לדקדק (א), דלך מיותר. (ב) אשר ה' אלקיך נותן לך, אטו עד עכשיו לא נכתב בתורה שה' הוא הנותן הארץ, והלא כבר נאמר (דברים ח י) על הארץ הטובה אשר נתן לך, וכמוהו פסוקים רבים, ומה צורך לשנות הדברים כאן במנוי השופטים. (ג), שני שמות הק' למה, בא' מהן די. (ד), לשבטיך אין לו ביאור לפי הפשט, דהלא אין שבט שאין לו כמה עירות ושערים, וכבר נאמר בכל שעריך. וכדי ליישב זה, אקדים כל הדרוש אשר כתבתי (בפרשת ויחי ד"ה וירא ישראל את בני יוסף), על אמרם (מדרש רבה חקת סימן ו') את כל יקר ראתה עינו (איוב כח י) זה רבי עקיבא וכו', וכל השייך לזה הדרוש, עיין שם. והוספת נופך כי י"ב צירופי הויה, ודאי כלול בהם כל הנאצלים קדושים עליונים, והכולל הוא העיקר עילת כל העילות היה הוה ויהיה בלי ראשית ובלי תכלית. ופרשתי על פי זה (ישעיה מג כא) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, דזו הוא שפת יתר, ואין לומר דאי לא נכתב זו, לא ידעינן איזה עם, אם כן מה מועיל תיבת זו, הלא אין כאן מורה באצבע איזה עם הכונה זו. וגם לי מיותר. והנ"ל על פי הדרוש הנ"ל שכתבתי עם זו, ר"ל אותו עם שהם י"ג שבטים בגימטריא זו, יצרתי לי לשמי המיוחד לי כמו שפירש רש"י על פסוק (שמות כה ב) ויקחו לי תרומה, ועיין בספר שפת אמת על משלי י"ב פסוק י"ט, וכיון שהם בקדושה זו, האיך לא יבושו ולא יכלמו לעסוק בהבלי עולם, רק תהילתי יספרו.

ב׳ונקדים עוד מה שאמרתי על הפסוק (קהלת יב יג) סוף דבר הכל נשמע כו' כי זה כל האדם, (מה שדרשו בו חז"ל (ברכות ו' ע"ב) ידוע. וגם אני אענה חלקי), על פי מה ששמעתי בפסוק (קהלת ה א) כי אלקים בשמים ואתה על הארץ כו', על פי משל מאומן המצייר כל כדור הארצי על נייר קטן, עם כל המדינות וכל העיירות והכפרים והשדות והכרמים והיערות והימים והנהרות והאגמים כו'. ועל פי זה נ"ל לפרש הקרא הנ"ל, כי זה כל, היינו כל הנמצאים המסובבים מהסיבה הראשונה יתעלה שזכר כולם בספר קהלת, כי כמו שזכר הנגלים ונראים בנגלה ונראה בפירוש הפשוט, כבר זכר הנעלמים בהעלם, ועל זה אמר כי זה כל הוא האדם, דהאדם כלול מהכל והכל יש באדם, על כן ראוי שתשמור עצמך מאד מקלקול וחטא, כי רב הוא אף הקטנה שבקטנות. והיינו סוף דבר הכל, כשתרד לסוף דבר של הכל, יתראה מהן גדולתו ית"ש, נשמע מזה את אלקים ירא כו' כי זה כל האדם, כמו שפרשתי והוא נכון בס"ד.

ג׳ועל פי זה פירשתי (פרקי אבות פ"ב מ"א) דע מה למעלה ממך עין רואה, ר"ל הבן בדוגמא שלך למעלה עין רואה, כי זה ידוע כי האדם דוגמא עליונה, אבל יותר מזה מלמדינו בספר הקנה והוא בדפוס קארעץ בדף ח' עמוד ג' שם ויאצל בסדר אדם כו', מבואר דהיה לעילא כדוגמא דאדם, ועל דרך שפירש במעשה ה' על פרקי רבי אליעזר (פרקי דר"א פ"ג) שמים מאיזה מקום נבראו, והבן. וכן ואוזן שומעת, ועל כן וכל מעשיך בספר נכתבים, ר"ל כי אין כתיבה למעלה, רק מה שמעשיו עושין רושם למעלה נקרא כתיבה, ומפני ששורש האדם גבוה מאד, על כן כל מעשיו פוגמין מאד אף כחוט השער, והבן כי נכון הוא. ונחזור לענינינו לפרש הפסוק שופטים וכו', על פי מה שדרשו חז"ל (גיטין פ"ח:) אלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כא א), לפניהם ולא לפני עכו"ם, ונאמר מפורש ברוח הקודש על ידי נעים זמירות ישראל (תהלים קמז יט-כ) מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, (תהלים קמז כ) לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. והוא תמוה הא קיימא לן (סנהדרין נ"ו ע"ב) בני נח נצטוו על הדינין. והתירוץ הוא דהיינו לעשות להם נימוס וסדר על פי שכל האנושי שלהם, רק משום קיום העולם שלא יהיה כל איש את רעהו חיים בלעו, אבל לא הודיעם חקיו ומשפטיו מלעילא, שהוא תקונים גדולים בשורש קדושת ישראל, כמו שמפורש בזוהר (ח"ג ק"פ ע"א) על פסוק (רות ד ז) וזאת לפנים לישראל וכו' שלף איש נעלו, לכך מזהיר מאד על ענין המשפט בישראל. והיינו שופטים וכו' לך דייקא אשר ה', ר"ל שם הויה אלקיך נותן לך, ר"ל אלקים נותן לך השם הק' הויה לשבטיך שהם י"ג, כמו י"ב צירופים עם הכולל שהוא י"ג, לכך כל עניניהם הוא לעילא, לכך למען השם ית' ושפטו את העם וכו', כי בעברו על נקודה אחת, הוא גדול מאד לעילא ולעילא, כמו שפי' בפסוק כי האלקים בשמים וכו', כי בהעתק השמש על הארץ אמה, הוא בגלגלו העתק כמה אלפים פרסאות, וכל שכן לעילא לעילא, והבן זה כי נכון הוא בס"ד.

ד׳עוד יתבאר שופטים ושוטרים תתן לך וכו' לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק (דברים טז יח), אחר כך נאמר (דברים טז כ) צדק צדק תרדוף. והוא נראה כשפת יתר אמרו צדק צדק תרדוף, והוא דהרי כבר נאמר ושפטו את העם משפט צדק. והנה דרשו רז"ל (סנהדרין דף ז':) צדק צדק, צדק הדין בלבך, ואחר כך תתכוהו. והדרשה תדרוש, ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע. והנה עיין בספר אוהל דוד במסכת סוכה דף כ"א (כ"ז ע"ב) שם בר' אליעזר דאמר אין לך כל שבט ושבט שלא העמיד שופט, עיין שם בספר הנ"ל מ"ש בשם ר' הירש באלחוב ז"ל, ובשם הגאון הצדיק מהר"א אבד"ק פראנקפורט דמיין, ומ"ש שם בפסוק (שמואל א' יח יד) ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו, עיין שם. והנה ידוע דצדק יתפרש לפעמים על הצדקה, כמו עשיתי משפט וצדק וכו' (תהלים קיט קכא), שפירשו על פי שפירשו רז"ל (סנהדרין ו' ע"ב) בפסוק (שמואל ב' ח טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה וכו', וכן צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים פט טו), יתפרש לפי פשוטו על כסא של דין וכסא של צדקה. והנה אשר ירצה להיות שופט, ודאי צריך להיות על פי התורה, אך אינו מוכרח שיעסוק בצדקה ובמגמילות חסדים. ועל פי זה מבואר התכת הפסוקים הנ"ל שופטים ושוטרים תתן לך וכו' לשבטיך, שטחיית הפסוק משמע שכל שבט ושבט יעמדו בית דין ושופטים ושפטו את העם משפט צדק, ושמא תאמר איך יתכן שישפטו משפט צדק, הא לא יוכלו לכוין להלכה דלא אשכחן צורבא מרבנו דמורי וכו' (יומא כ"ו.). לזה אמר צדק צדק תרדוף שיעסקו בצדקה, דהא בתורה ודאי יעסקו אלו שהם רוצים לשפוט בד"ת תוה"ק, אם כן מצורף לזה יעסקו גם כן בצדקה, אז ישפטו צדק כנ"ל, והוא נכון בס"ד.

ה׳או יאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך כו' ושפטו את העם משפט צדק (דברים טז יח). כי כלי החושים הם שערים לאדם, להכניס הנראה והנשמע, ולהוציא קול ודיבור. והנה צריך האדם לשום שוטרים על השערים, ר"ל לדחות מה שאין ראוי להכניס, דלכך נברא עפעפים לעינים, ואליה לאוזן, ושפתים ושינים חומות הפה, כמבואר הכל בדברי חז"ל (כתובות ה' ע"ב). ושופטים היינו אף מה שיכנוס, ישפוט לברר האוכל מתוך הפסולת, על כן נכתב לשון יחיד. ומסיים ושפטו את העם משפט צדק, דמי שהוא בגדר זה יוכל לשפוט צדק, כי ראוי להשראת שכינה אשר משפט צדק אי אפשר בלעדו כמו שביארתי בפרשת משפטים. ואמר את העם בלשון גנאי, לרמז אמרם ז"ל (אבות פ"א מ"ח) דכשבעלי דינין עומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים, והבן זה.

ו׳צדק צדק תרדוף (דברים טז כ). על פי דקיימא לן בשו"ע הלכות צדקה סימן רנ"ט סעיף ה', ספק צדקה צדקה, והוא מהירושלמי דפאה פרק ב' (פ"ד ה"ז) ספק לקט לקט, שנאמר (תהלים פב ג) עני ורש הצדיקו, הצדיקו במתנותיו, עד כאן. ור"ל בדבר שיש בו ספק ושיקול, הצדיקו. הכי נמי צדק היינו צדקה, צדק תרדוף שתצדק את הצדקה כנ"ל והיינו הרמז בתורה כנ"ל.

ז׳ולפי זה יש להמשיך (בפרשת עקב, דברים י יב) ללכת בכל דרכיו, שדרשו על חנינת העניים. ועל זה אמר ולדבקה בו ורב חסד מטה כלפי חסד אם היא שקול (עיין ר"ה י"ז ע"א), הכי נמי אם מסופק האדם, יכריע כלפי חסד כנ"ל. אבל מללכת בכל דרכיו לא נשמע זה, דמי איכא ספיקא קמי שמיא.

ח׳לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל (דברים יז יא). נ"ל פירושו על פי הגמרא במסכת שבת (דף ס"א.) דיש לימין חשיבות שניתנה תורה בימין, ויש לשמאל חשיבות דקשירת תפילין הוא בשמאל. אמר ר' נחמן בר יצחק וירא שמים יוצא ידי שניהם, נועל של ימין וקושר של שמאל, דחשיבת שמאל הוא בקשירה, עד כאן. ושמא יאמר האדם מה לי לדקדק בזה, הלא ימין ושמאל אברים שלי הם ולא יחר אפם עלי, ומה שייך בזה יראת שמים, לזה אמר הפסוק ולא תסור מן הדבר אשר יגידו החכמים גם במה שהוא לך ימין ושמאל, שהם אברים שלך, מכל מקום לא תסור מדברי חכמים לפי שהכל דוגמא דלעילא, וכל עשיותיו ראוי להיות על דוגמא עליונה, והוא רמז נאה בס"ד.

ט׳לבלתי רום לבבו מאחיו וגו' (דברים יז כ) וגו'. על פי זה פירשתי מאמר שלמה המלך ע"ה קהלת יו"ד פסוק ד' (קהלת י ד) אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים. דידוע שהראשונים היו בורחים מן הגדולה, כמו שמצינו בשאול ובר' אלעזר בן חסמא ובר' יוחנן בן גודגדא (הוריות י' ע"א) וטעמם היו שלא האמינו בעצמם שלא יחטאו מחמת התנשאות ורמות רוח, כמו שפירשתי (בפרשת שמות) על המדרש (שמו"ר ב' ה') הסנה (שמות ג ב), בגמטריא ק"ך, רמז לו ימי חייו, עד כאן. שמשה לא רצה לקבל גדולה כמבואר בתורה הק' ובדברי חז"ל, ובוודאי גם כן משום טעם הנ"ל. והנה דרשו רז"ל (יומא ל"ח:) ורגלי חסידיו ישמור (שמואל א' ב ט), כיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא, שוב לא יחטא. ואם כן משה לא היה לו לירא עצמו מזה כי כבר היה אז בן שמונים, אך מי היה יודע כמה יש לו עוד לחיות, ואולי עדיין אינו רוב שנותיו, לכך רמז לו ית' ימי חייו, כי אין מודיעין בפירוש בביאור כמבואר במסכת שבת (דף ל'.) גבי דוד, כנ"ל נכון בס"ד. והנה אמרו רז"ל (סנהדרין י"ד.) אין אדם עולה לגדולה, אלא אם כן מוחלין לו כל עונותיו. ועל פי זה ביארתי (בתפלה למשה תהלים ב' (ז-ח]) הפסוק ד' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך, (תהלים ב ח) שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ. והדקדוקים יובנו מאליהם, דהנה מבואר בעשרה מאמרות דיחיד הוא רק בתואר עבד, רק הציבור הם נקראים בנים, עד כאן. והנה איתא במסכת סנהדרין (עיין תענית דף ט' ע"א) שאני מלך כיון דרבים צריכין לו, כרבים דמי, עיין שם. לכך מלך נקרא בן כמפורש בפסוק (שמואל ב' ז יד) אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן. והיינו ה' אמר אלי בני אתה, שאני מניתיך מלך על ישראל, ושמא תאמר מה בצע בכבוד המדומה, לזה אמר אני היום ילדתיך, דהיינו דהוי כקטן שנולד דמוחלין לו על כל עונותיו, רק לפי זה יפול לב דוד לאמר אם כן היה טוב לו להתרומם בהדרגה, דבכל מיני גדולה מוחלין לו כל עונותיו, אם כן אם אחטא עוד דאין צדיק בארץ וגומר (קהלת ז כ), היה תקוה שאתגדל עוד ויומחל לי הכל. מה שאין כן עתה שנעשיתי מלך שאין גדולה יותר מזה, אם כן אין לו שוב שום התנשאות שיהיה לי מחילה על ידו על העתיד. על כן אמר לו ית"ש שאל ממני ואתנה גוים נחלתך כו', ר"ל דגם עכשיו תגדל בכל פעם אם תרצה, כי שאל ממני ואתנה וגו', והוא נכון בס"ד. אך דאם מתרומם לבבי יצא שכרו בהפסידו דכל המתגאה כו' (סוטה ד' ע"ב), ואף שהוא מרפא לעבר, מכל מקום מעותד לחטאים יותר גדולים כנאמר (דברים ח יד) ורם לבבך וכו'. וזה דבריו בכאן אם רוח המושל תעלה עליך, מקומך אל תנח להיות מנמוכי רוח. או יאמר שמקומו אל יניח ולא יקבל עליו הגדולה, כי מרפא, ר"ל אף שהגדולה והממשלה מרפא לעבר, מכל מקום יניח חטאים גדולים בעתיד ויצא שכרו בהפסידו כנ"ל.

י׳עוד נ"ל, על פי מ"ש בבינה לעתים בפסוק (תהלים קמו ג) אל תבטחו בנדיבים כו'. כי הבטחון בנדיבים גרוע מכמה צדדים, א' שמא תצא רוחו, ר"ל שמא ישתנה רצונו, או שמא לא יעלה בידו, או שהמות יפריד והיינו ישיב לאדמתו, או שעצתו יהיה נבערה, והיינו אבדו עשתנותיו, עד כאן. והנה אף אם יהיה הכל טוב, דהיינו שלא ישתנה רצונו של המושל ויעלה בידו, ועצתו לא יהיה נבערה, מכל מקום יצא שכרך דהיינו מה שפעלת על ידי הנדיבים, לנגד החטא ומרי שלא בטחת בהש"י ושם בשר זרועו. וזה דברי הפסוק הנ"ל (קהלת י ד) אם רוח המושל תעלה עליך, דהיינו שרצון המושל יעלה עליך במה שנצרכת, דהיינו שלא ישתנה רצונו ויעלה בידו, מכל מקום מקומך אל תנח לבטוח העיקר בהשי"ת בעל הסיבות ובהמשלח ולא בהשליח, דאם תבטח רק בהמושל, זה רעה חולי, כי מרפא, ר"ל אף אם היה לך מרפא ותועלת לאיזה דבר, מכל מקום יניח חטאים גדולים, שזה ככופר ומורד, וגם זה נכון בס"ד.

י״אועוד נ"ל על פי צדיק מושל וכו' (שמואל ב' כג ג), וכמו שדרשו רז"ל (מו"ק דף ט"ז ע"ב). והנה ית"ש אמר למשה ועתה הניחה לי (שמות לב י), פתח לו פתח לומר איני מניחך (שמו"ר מ"ב ט'). והיינו (קהלת י ד) אם רוח המושל יעלה עליך שאתה בגדר זה, מקומך דהיינו ית"ש שהוא מקומך, כמו שנקרא ית"ש מקום שהוא מקומו של עולם, אל תנח לגזור גזירה רעה על ישראל ח"ו, כי זה שהצדיק לא יניח אותו כביכול הוא מרפא יניח, כלומר יעזוב אף חטאים גדולים, דהרי אף בעגל הועיל זה, והוא נכון מאד. או יאמר אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח, כעין זה וקצת באופן אחר, כי באמת מי ערב לנפשו שהוא בגדר זה שיאמר איני מניחך. אך האמת הוא למי שנתן לו השי"ת איזה התנשאות על ישראל שלא בעקיפין, הרי זה יש לו רשות לומר כן, דכיון שנתמנה כו' הרי הוא כאביר שבאבירים יפתח בדורו כו' (ר"ה כ"ה ע"ב), דאפילו ריש גרגותנא כו' (ברכות נ"ח ע"א), וה' בם, כמו שביאר במעשה ה' בפסוק (שמות כג ג) הנה אנכי שולח מלאך וכו'. ולכך אמר משה איני מניחך, אף שהיה עניו מכל אדם והיה מחשיב עצמו כלא, ולא מבעיא אם ראוי לגדולה שעלה אליה, אלא אף אם אינו ראוי אליה, אם כן הגדולה יותר גבוה ממנו, מכל מקום כיון שנתמנה נתמנה. והיינו אם רוח המושל תעלה עליך דייקא, ר"ל שאינך ראוי לו, מכל מקום כיון שנתמנית, מקומך אל תנח ויש לך כח זה לומר איני מניחך, והוא נכון מאד בס"ד.

י״באשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא כי בזדון דברו הנביא לא תגור כו' (דברים יח כב). שמעתי פירוש על זה דאמר בשם ה', דלכאורה מיותר הוא, דידוע (ברכות ז' ע"ב) דלטובה ליכא חזרה, אבל לרעה איכא חזרה. ונקדים מאמר חז"ל (ב"ר ג' ו') דהקב"ה אינו מייחד שמו על הרעה, ואמר כאן אשר ידבר בשם ה', דהיינו טובה ולא יהיה הדבר, הוא הדבר אשר לא דברו ה', ודפח"ח. אבל גם על על זה הפירוש קשה, חדא דכתבה התורה לסימן דהיינו טובה, וכי לא סגי בלאו הכי שיהיה טובה ולא יהיה בשם ה', ולפי זה יהיה חייב מיתה, והתורה כתבה בשם ה' דוקא. ועוד הוי לתורה לכתוב לטוב בפירוש, ולא על ידי סימן. ועוד למה לי כפל הדברים הוא הדבר אשר לא דברו ה' בזדון דברו הנביא, כיון דלא דבר ה', ידענא כי בזדון דיבר, והנראה כי מצינו באחאב שיצא רוח נבות ואמר ואהיה רוח שקר בפי כל נביאיו (מלכים א' כב כב), וכן נמצא לפעמים שבא משחית ושד ומדבק באחד ואמר לו עתידות, והוא סובר שרוח הקודש אתו, וכי יהיה חייב מיתה על זה, הא אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריות, ואם כן איך נהרוג נביא שקר, דלמא היה כזה ואינו חייב כלל בדבר הזה כי מטעי קא טעי. אך נקדים מאמר חז"ל בסנהדרין (דף מ"ד.) ובמגילה (דף ג'.) גבי יהושיע שאמר הלנו או לצרינו כו' (יהושע ה יג-יד), והא אין שואלין בשלום בלילה, חיישינן דלמא שד הוא. ומשני שאני הכא דאמר ליה (יהושע ה יד) כי אני שר צבא ה'. ודלמא משקרי, גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה, עד כאן. וזהו הפירוש אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר כו' הוא הדבר אשר לא דברו ה', דהא לא בא, וגם שד לא הטעה אותו, רק בזדון דברו הנביא דהא לא מפקי שם שמים לבטלה, על כן חייב מיתה, לכך באמת אינו חייב מיתה רק בשאומר בשם ה', ודו"ק.

י״גהפטרה (ישעיה נא יב) אנכי אנכי הוא מנחמכם ותשכח ה' עושיך נוטה שמים ויוסד ארץ. על פי מה שפרשתי (בתפלה למשה תהילים קכ״א:א׳) הפסוק בתהילים אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, (תהלים קכא ב) עזרי מעם ה' עשה שמים וארץ על פי שפירשו ועליתם את ההר (במדבר יג יז), דקאי על היצר הרע, ואם כן לנגד ההר אחד, יש עדיין באפשרי בחק האנושי להיות במעדר יעדרון על ידי הרהורים טובים והבא לטהר מסייעין לו (שבת ק"ד ע"א), מה שאין כן אם חטא הרבה ונברא משחיתים הרבה וכולן מסיתים לחטוא, כמו שפירש באלשיך על פסוק (דברים כו ה-ו) ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול, (דברים כו ו) וירעו אותנו המצרים, עיין שם שעל ידי שהיה שם לגוי גדול שנבראו משחיתים דרבה, משום הכי וירעו אותנו, והם לא הניחו לו אף הרהור טוב, כמו שפירשתי בפרשת כי תצא על פסוק קהלת ד' (יא-יב) אם ישכבו שנים וכו', (קהלת ד יב) והחוט המשולש, דהיינו המשחית הנברא על ידי חטא הנעשה בחבורת שנים לא במהרה ינתק, ואם כן יתייאש עצמו. אך יש זמן שהקב"ה יעורר בלי התעוררות דלתתא, כמו ביו"ד ימי התשובה, לפי שהוא עת הבריאה ועולם חסד יבנה בלי התעוררות דלתתא, עיין ביערות דבש חלק א' בהתחלת דרוש א', שפירש בזה דרשו ה' בהמצאו (ישעיה נה ו), אימתי בין ראש השנה ליום הכיפורים (ר"ה י"ח ע"א), שאז הוא ממציא עצמו לנו, עיין שם. והיינו אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי, וח"ו כמעט אבד סברי, ועל זה אמר עזרי מעם ה', אף שאין כאן התעוררות דלתתא, לזה אמר עושה שמים וארץ, כלומר בעשרת ימי תשובה עת הבריאה שנעשה בלי התעוררותא דלתתא. והנה הכפל אנכי אנכי, הוא על דרך אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מד ו), ר"ל בסוף ובהתחלה, וניחם לשון נחמה ולשון חרטה, כמו ואין איש ניחם על רעתו (ירמיה ח ו), ומן ניחם יאמר מנחם בלשון מפעיל, וכשהוא לנוכח בלשון רבים יאמר מנחמכם, והבן. וקאי על התשובה שעקרו הוא חרטה, ואמר שלפעמים הוא רק מהשם יתעלה בלי התעוררותא דלתתא. והנה כשצריך אתערותא דלתתא, אין השי"ת עוזר להתשובה להשוכח לגמרי, רק להזוכרו ומתעורר עצמו, והבן. אבל בזמן הבריאה היינו בעשרת ימי תשובה, אז מעורר גם להשוכח והוי התחלה גם כן ממנו ית'. ועל פי זה יתבאר אנכי אנכי, ר"ל בהתחלה ובסוף הוא מנחמכם, ר"ל חרטתכם הוא ממנו, ותשכח ה' ר"ל אף שאתה שוכח, ואימתי יהיה זה, על כן אמר נוטה שמים ויוסד ארץ, ר"ל בזמן הבריאה היינו בעשרת ימי תשובה, והבן.

י״דמי את ותראי מאנוש ימות (ישעיה נא יב). על פי שכתבו המקובלים בעת שחטא אדם, פרחה ממנו אות א' ונשאר דם, ועיין ביסוד יוסף מ"ש על זה. והנ"ל בזה, כי כבר פירשתי (שבת ק"ד.) אלף בינה, כי כתיב (קהלת יב א) זכור את בוראך בימי בחרותיך, ואמרו ז"ל (ויק"ר י"ח א') בוראך (היינו לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון), בורך (היינו לאן אתה הולך כו', אבות פ"ג מ"א), כי בוראך בורך היינו יראה חיצוניות ופנימית, וההפרש הוא הא'. והנה החיצוניות מותר אדם מן הבהמה אין, כי אף הבהמה בורחת מן הדבר המזיקה. מה שאין כן הפנימית, זה בא מדעת והכרה ברוממותו יתעלה, והבן זה. והנה אדם הראשון קודם חטא, היה מכיר רוממותו יתעלה מאד מאד, כמו שביאר הרמב"ם והשל"ה והאלשיך, ואם כן היה לו בחינת בוראך, אבל לא בחינת בורך, כי לא היה מעותד כלל למיתה, ואחר כך נהפוך הוא כי נעדרר ממנו ההכרה בו יתעלה ונגזר עליו מיתה, ולכך נרגן מפריד אלוף (משלי טז כח), וכמדתו נמדד לו, והבן. ועל פי זה נתיישב מה דקשה לי דקרי ליה נרגן מפריד אלוף, הלא לא עשה זה ברצונו רק שנענש בכך. ולפי מ"ש אתי שפיר. והנה המבואר בעשרה מאמרות כשיש בחינת תתן אמת ליעקב (מיכה ז כ), אז יעקב אבינו לא מת (תענית ה' ע"ב), וכשהאמת נעדר נפרד הא' נשאר מת, עד כאן דבריו. ועל פי זה תבין מ"ש חז"ל (סנהדרין דף צ"ז.) באתרא דקושטא שמיה. ויתבאר כל זה, כי תכלית המבוקש לקשט עצמו בתכלית היראה, ובזה יבוא לפני המלך כאמור (דברים י יב) ועתה ישראל כו'. והנה טוב מאד (בראשית א לא), זה המות (ב"ר ט' ז'), שאז מגיע לתכלית המבוקש, דעל ידי פשיטת הגשם ומסך המבדיל, מכיר ברוממותו ית'. והנה הפנימית הנ"ל הוא יראה אמיתית ואמת, ואז אין צריך למות, ואז נאגד הא' של בוראך והא' של אמת ולא מת, מה שאין כן החיצוניות כי הוא שקר, כי איננו ירא רק מפני עצמו, אז נפרדו שני האלפין הנ"ל, ונשאר מת הוא החיצוניות ושולטות בו, והבן. וזה שאמר מי את ותראי מאנוש ימות, ר"ל שאין לך רק יראה חיצונות אימת בורך, ותשכח ד' עושיך. (עוד פירוש תמצא בפרשת צו).

ט״ו(ישעיה נב ג) כי כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו. כי המוכר עבדו לעכו"ם קיימא לן דיוצא לחירות (גיטין דף מ"ג:), לפי שבטלו ממצות. ועל כן לא נתן יעקב אבינו אף עבד אחד עם המנחה, כמבואר בחן טוב פרשת וישלח. והנה מעשה אבות סימן לבנים והם תקנו הכל, כמו שהזהיר אברהם לאליעזר שלא יקח ליצחק מבנות הכנעני (בראשית כד ג), וכן יצחק ליעקב (בראשית כח א). והכל כדי שימהר גאולת מצרים, כמבואר בחן טוב סוף פרשת תולדות, ואיך נלקח עמו. אלא ודאי שכונתו ית' שנצא לחירות. והיינו חנם נמכרתם שלא נשתעבדתם לכך מימי האבות רק לנתינת מסים ולא לנתינת נפשות, ואחר כך ולא בכסף שלא יועיל כסף, שבמכירה ראשונה היה מועיל פדיון כסף, רק אחר כך נתחדש ולא בכסף כנ"ל, ואז תגאלו כנ"ל, כי השי"ת מקיים תורתו ותורתן של בנים שאמרו המוכר עבדו יוצא לחירות, והבן כי נכון הוא בס"ד. או יאמר חנם נמכרתם ולא בכסף, ר"ל מה שנמכרתם לא בכסף רק אתם לבדכם, זה חנם, ולכך תגאלו.

ט״זמה נאוו על ההרים רגלי מבשר וכו' משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך (ישעיה נב ז). דידוע דבעונות נעשו הרים מפסיקין כו' בינינו לבין אבינו שבשמים גבה טורא בינינו, כי יצר הרע נדמה כהר כנודע מדברי חז"ל (סוכה נ"ב ע"א). והנה איכא תרין קצין זכו ובעתה (ישעיה ס כב, עיין סנהדרין צ"ח ע"א), ומובן דאם זכו מדלג על ההרים, דהתשובה משבר הרים ומפרק סלעים, ולכך נקרא תשובה תיובתא, לשון שבירה כמו כל תיובתא שבש"ס, שהוא לשון שבירה כמבואר במבוא התלמוד לרבי שמואל הנגיד. ואם אינם שבין הוי בעתה בעת הידוע ליוצר בראשית, כי יתמו ההרים על ידי דשקלי למטרפסיהו לאט לאט ברחמנות כפי אשר יוכלו לסבול. והבן, אבל יפה היה אם ידלגו על ההרים אף שלא נסתלקו על ידי העונשים. והנה ה' ימלוך לעולם ועד (שמות טו יח), ה' דייקא, כי אז שוב לא יהיה מדת הדין מתוח, רק שמדת הדין יתמתק ויהפך לרחמים. והיינו מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, דהיינו שיהיה זכו וידלג על ההרים משמיע ישועה אומר לציון מלך אלקיך דייקא כנ"ל. ויתכן לומר כפשוטו מדלג על ההרים, על הקיצין והחשבונות דהיינו קודם זמנו, ונדרש על יציאת מצרים שהיה קודם ארבע מאות שנה הנקצב לאברהם אבינו. ועל פי זה יתבאר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, דהיינו שיהיה מדלג על ההרים קודם זמנו, דהיינו זכו ולא בעתו. ומפרש מה הוא, על ההרים משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך, דהיינו בעת שמדת הדין מתוח עדיין כמ"ש, והבן.

י״זקול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון (ישעיה נב ח). נ"ל כי כעת הוי רק קול צופיך, באזנינו שמענו ובעינינו לא ראינו. אבל בעת קץ, כי ר"ת וס"ת של קול צופיך, הוא ק"ץ ל"ך, אז נראה כולנו בעינינו יראו עינינו וישמח לבנו, ואם כן נהיה כולנו צופים בעינינו, ואין צריך לשמיעת הקול. ואם כן נשאו קול, שיסלקו הקול ויהיה צופיך יחדיו ירננו אז, כי שר לא נאמר רק ישיר לעולם הבא משה וכל ישראל (סנהדרין צ"א ע"ב), ומפרש למה נשאו קול, ר"ל למה יסלקו הקול, ומפרש כי עין בעין יראו כו', ואין צריך לשמיעת הקול אז, והבן.

י״חכי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' ומאסיפכם אלקי ישראל (ישעיה נב יב). על דרך שאמרתי לעיל ס"י תירוץ על קושית הגמרא (יומא דף ט':) בירה תוכיח שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים. דאינו דומה בירה שהיה לבירה שיהיה, כי זה היה זמנו, וזה יהיה נצחי, ולדבר גדול כזה קיום נצחי צריך אריכות זמן, והבן. והענין שיהיה נצחי, מבואר במדרש (תנחומא אחרי סי' י"ב) לשעבר הייתם נושעים על ידי בני אדם כו', הה"ד (ישעיה מה יז) ישראל נושע בה' תשועת עולמים. ועל פי זה מבואר הפסוק כי לא בחפזון, ר"ל כמו שהיה במצרים לרד"ו שנים ולא היה אריכות הגלות כל כך, והוי הגאולה כמו בחפזון תצאו, ולא במנוסה תלכון כמו שהיה בבבל רק לשבעים, וביון לנ"ב שנה, רק הגלות הזה יתארך כמו שאנחנו רואים שכבר נתארך מאד מאד, ומבאר הטעם להאריכות, כי הולך לפניכם ה' ומאסיפכם אלקי ישראל, ואם כן יהיה נצחי, וצריך לזה אריכות הזמן, והבן.